1
ביום שהכרתי את הדייג העירום, הייתי צעירה בת שמונה־עשרה, בריאה, אחראית ורצינית שרק עכשיו סיימה תיכון, שופעת דעות, ואפילו בלי רעיון גדול אחד בראש. המטרה המושלמת. שמעתי על גברים כמוהו רק בדרשות בכנסייה ובשיעורי הדת שבהם לימדו אותנו על פיתויים.
אבל כשארזתי את חפציי בבוקר לא הייתי מודעת לקיומו. חבל שלא נצרתי בליבי את שעות התום האחרונות במקום להילחץ מהמחשבה שאני עומדת לראות את אימא שלי בפעם הראשונה אחרי יותר מחמש שנים. כמעט הקאתי את החביתה שלי ולפחות חתיכה אחת מהטוסט עם חמאה. חצי שנה לפני כן היא השתחררה ממתקן כליאה לנשים בנברסקה. תפסו יותר מדי שתילי מריחואנה במחסן של המספרה שלה. אבא שלי אמר שהוא לא ידע שום דבר, והשופט האמין לו.
סבתא שלי לקחה כל בגד שזרקתי למזוודה וקיפלה אותו מחדש. "את בוגרת עכשיו, טֶריס. את לא חייבת לגור איתה... או איתנו. את לא חייבת לגור עם אף אחד. את בטוחה שאת לא רוצה לשכור דירה עם כמה חברות? יש כל מיני תוכניות מיסיונריות שאת יכולה להצטרף אליהן ולטייל בעולם."
שלוש שנים קודם, הלב של אבא שלי הפסיק לפעול. פגם מולד שהוא לא ידע על קיומו. אף פעם לא היו לו בעיות עם לחץ הדם. לא כולסטרול גבוה. לא היה שום סימן עד שהוא פשוט... קרס פתאום על שולחן השרטוט שלו. אכלנו פסטה באותו ערב. עדיין לא יכולתי לראות פסטה בלי לדמוע.
הוא היה ארכיטקט גאון. סבא וסבתא שלי (ההורים שלו) קיבלו את המשמורת עליי כי אימא שלי הייתה בכלא והוריה גרו בדירה קטנה אך יקרה בבוסטון. הם היו קתולים ליברלים שטיפחו סלידה מיוחדת כלפי הוריו של אבי — קונסרבטיבים שניצלו את מאסרה של אימי ואת מותו של אבי כדי לרשום אותי לאקדמיה נוצרית דתית פרטית ביוסטון, טקסס.
"היא אימא שלי. לא ראיתי אותה חמש שנים. וזה רק סידור זמני עד שאחליט מה אני רוצה לעשות בחיים." חייכתי אל סבתא שלי בעידוד, אבל הדאגה שעל פניה העידה שהיא לא מרגישה מעודדת בכלל.
"לא הזמנת אותה לטקס הסיום שלך. מה עורר את הסקרנות שלך פתאום?"
השתעלתי, צחקתי והנדתי את הראש. "סבא שכנע אותי לא להזמין אותה. כמו שאבא היה עושה. והיא אימא שלי, לא חיה בגן חיות שמסקרנת אותי. אם היא לא מה שאני זוכרת, אם היא תהיה מבחינתי כמו אישה זרה ואני לא ארגיש שום חיבור איתה, אני חוזרת הביתה."
"טֶריס, אני דואגת שאם לא תמשיכי עכשיו לקולג', לא תעשי את זה לעולם. ואבא שלך היה רוצה שתעשי תואר."
אני זורקת זוג סנדלים וזוג כפכפים על הבגדים שהיא קיפלה לפני רגע. "סטטיסטית, אנשים שלוקחים שנת חופש בין התיכון לקולג' מצליחים יותר אחר כך בלימודים." נתון אמיתי שהכרזתי עליו השכם והערב.
לא כיף להרגיש שאין לך כיוון בחיים. במסיבת סיום התיכון שלי, כולם שאלו לאיזו אוניברסיטה אני הולכת... מה אני מתכוונת לעשות. בכל פעם התכווצתי בתוכי, ועניתי את התשובה הקבועה על התוכנית הגאונית שלי לצאת לשנת חופש. בעיניי זה היה קוד למשהו כמו "בחורה חכמה שאין לה הרבה שאיפות ומעט עד אפס כיוון בחיים". אף אחד לא אמר לי את זה, אבל ראיתי את האמת בהבעות הפנים שלהם. ראיתי אותם עורכים בראשם רשימה של כל הדברים שיכולתי לעשות, כאילו הדבר היחיד שחסר לי הוא רעיון טוב.
סבתא הניחה לרגע את ידיה על שתי לחיי וליטפה את שערי עד שידיה נחו על כתפיי. את שערי החלק והכהה ואת עיניי הכחולות קיבלתי מאימי, אבל סבתא שלי תמיד אמרה שאני דומה לאבא. הוא היה בלונדיני עם עיניים חומות. ממנו קיבלתי רק את השפתיים המלאות ואת האובססיה לתשבצים.
"אני גם חוששת שלאימא שלך לא תהיה השפעה חיובית כל־כך על החיים שלך." סבתא המשיכה לזעוף וללטף את שערי. זה היה הפחד האמיתי שלה.
"אם היא בקטע של סמים או מעשנת שלוש קופסאות ביום, אני אחזור הביתה. וכבר מצאתי כנסייה שם ואני בטוחה שיהיו בה חברים נוצריים טובים שיעזרו לי לא ליפול בכשפיה של אימא שלי." קרצתי לסבתא. זה היה רק חצי ברצינות. בשום מקום לא היה קובץ נהלים לאיחוד מחודש עם אימא שלך אחרי שנים של נתק עקב מאסר. היא תצפה שאקרא לה אימא? זה בכלל יבוא לי טבעי לקרוא לה ככה? זה היה טבעי כשהייתי בת שלוש־עשרה, ביום שראיתי אותה בפעם האחרונה והזלתי דמעות ענקיות כשהיא נלקחה באזיקים מבית המשפט. הדמעות שלה זרמו לא פחות משלי כשהיא אמרה לי בתנועות שפתיים, "אני אוהבת אותך."
אבא חיבק אותי והבטיח שבקרוב אראה אותה.
בקרוב...
זה לא קרה.
"את יכולה לחזור. תמיד. זה ברור לך, כן?"
הנהנתי וסגרתי את המזוודה. "כן. בגלל זה אמרתי לך מיליון פעם שאני אחזור הביתה אם זה לא יסתדר. וממילא חצי מהדברים שלי עוד פה. ברור שאני חוזרת. אני רק רוצה לראות איך היא עכשיו ולבדוק אם אני אוהבת את קולורדו."
עיניה של סבתא הבריקו מדמעות. "טֶריס, אני אתגעגע אלייך כל־כך. זה כמו לאבד את אבא שלך מחדש."
"אלוהים ישמור עליי."
"אני יודעת, חמודה שלי." היא נישקה אותי במצח. "בואי נקרא לסבא שיעמיס את המזוודה וניקח אותך לשדה התעופה, שלא תצטרכי להילחץ ולמהר. אני עדיין לא מאמינה שאנחנו נותנים לך לנסוע לבד."
צחקתי קצת. "אני מבוגרת לכל דבר ועניין עכשיו. הכול טוב." לא הייתי בטוחה שאני ממש מרגישה מבוגרת ממרום שמונה־עשרה שנותיי, אבל שיחקתי אותה גיבורה כי כל החברים שלי יצאו לטיולי קיץ והתכוננו ללימודים בקולג'. הם עזבו את הקן. אני רק עברתי לקן אחר. אז לפחות התעקשתי לטוס לבד כדי שאוכל להעמיד פנים שאני באמת מבוגרת לכמה שעות.
2
הייתי משקרת אם הייתי אומרת שלא פחדתי פחד מוות. כשתמרנתי בין התיקים לבין המסמכים בשלב הבידוק הביטחוני בנמל התעופה, הידיים שלי רעדו והקול שלי רעד. כל דבר שם הלחיץ אותי. גברים זרים שהסתכלו עליי. נשים שגררו זאטוטים ושלחו לכיווני מבטים שתהו אם צריך לדווח עליי למשטרת הנמל — בחורה צעירה שבטח מבריחים אותה למקום רחוק (קולורדו למשל) כדי למכור אותה בתור שפחת מין. במשך חמש שעות הפגנתי ביטחון עצמי מלאכותי. כשיצאתי לאולם קבלת הפנים בדנוור, איתרתי את אימא שלי תוך כמה שניות. שיער קצר בצבע חום כהה, כמעט שחור, כמעט נוגע בסנטר שלה, עם פוני גזור קצת קצר מדי (דעתי האישית בלבד), רזה כמו מקל. היא שלחה לי תמונות כשחידשנו את הקשר אחרי יום הולדתי השמונה־עשר, אבל במציאות היא נראתה רזה יותר.
לאם שזכרתי מבית המשפט היו קימורים. היא לא הייתה בעודף משקל, אבל נראתה בריאה וכמישהי שמקפידה על תזונה מאוזנת. אימא של אחרי הכלא נראתה כמו מישהי שאוכלת כדי לחיות ולא נגיסה אחת יותר. העצמות בלטו בלחייה, כתפיה ומותניה. עיניה השקועות, שמבען הכחול היה בגוון שמיים בסערה בשקיעה, הביטו בי בציפייה. ולא היה על פניה אפילו איפור קל שבקלים. כבעלת מספרה, תמיד היה לה שיער ארוך, כמעט עד הישבן, ותמיד מעוצב בגלים כמו של נסיכה.
לאן נעלמה מעצבת השיער? לאן נעלם האיפור? הלק בציפורניים? השיער המוקפד? תהיתי אם היא עצמה זכרה את האישה ההיא או שהיא מתה במהלך חמש השנים שלא ראיתי אותה. במהלך חמש השנים שהיא לא ראתה אותי.
"ריס!" היא תלתה על כתפה תיק בהצלב ורצה לקראתי.
ריס... לא קראו לי ככה שנים. אבא שלי וגם סבא וסבתא קראו לי תמיד טֶריס. גם החברים החדשים שלי באקדמיה הנוצרית קראו לי טֶריס.
גופי נדרך בבהלה מהזרה שהתקרבה ועמדה לחדור למרחב האישי שלי. יהיה לה אותו ריח? אותו חיבוק?
"היי," אמרתי בצרידות כשהחיבוק שלה הוציא לי את כל האוויר מהריאות וכמעט הפיל אותי לרצפה.
"בייבי שלי..." היא בכתה. עם התייפחויות והכול.
חשבתי שגם אני אבכה, אבל לא היו שום דמעות בנמצא. לחץ ומבוכה עצומה חסמו אותן לפני שעיניי הספיקו להזיל ולו דמעה אחת.
הכול היה שונה.
החיבוק שלה לא היה מנחם כמו פעם. יותר מדי עצמות ופחות מדי שומן, כנראה.
היה לה ריח של עץ ויער, לא הניחוח הפרחוני שזכרתי מהבושם שלה.
הודיתי לאל בליבי על האיחוד. שם הייתי צריכה לעצור. זה היה הדבר החשוב היחיד, אבל לא יכולתי שלא לחשוב על כל הדברים שבהם היא הייתה קצת פחות ממה שזכרתי. האם בת השלוש־עשרה שהייתי פעם העריצה אותה בעיוורון? או שהגרסה הבוגרת שלי שיפוטית במידה לא הוגנת?
אל תשפוט...
פסוק שתמיד היה קשה לציית לו.
"גדלת כל־כך ועכשיו את אישה צעירה ויפהפייה." היא אחזה בכתפיי ומתחה את זרועותיה כדי להסתכל עליי.
"תודה." חייכתי.
"בואי נמצא את המזוודה שלך וניסע הביתה. הבוס החדש שלי שולח אותי ללוס אנג'לס לעבוד במספרה שלו שם ולרענן את הכישורים שלי. אני אעבוד עם אנשים שעושים איפור ושיער למפורסמים. איזה מגניב נכון?"
"אה... ממש מגניב, נראה לי. אז אני אגור בבית שלך? לבד?"
"כן ולא." עצרנו ליד המסוע לחכות למזוודה שלי. "וזה הבית של בעל הבית שלי. לא שלי. אני רק שוכרת ממנו את המרתף. זאת יחידת דיור עם כניסה נפרדת מאחורי הבית. הוא ממש נחמד. חמוד כזה. הפכנו לחברים טובים. סיפרתי לו עלייך. והוא גם מוכן לתת לך עבודה זמנית לקיץ בזמן שתחליטי מה את רוצה לעשות בהמשך."
"עבודה במה?" לכסנתי לרגע את מבטי מהמסוע אליה.
"הוא קבלן. אני לא יודעת מה את אמורה לעשות שם בדיוק, אבל ברור לי שלא תמצאי בוס יותר טוב ממנו."
"קבלן? שבונה בתים? אני לא משהו עם פטיש ומסמר." צחקתי במבוכה. הסתכלתי על התמונה הגדולה. כישוריי עם כלי עבודה היו הדבר האחרון שהדאיג אותי. אימא שלי עמדה להשאיר אותי עם גבר חמוד. כאילו, בקטע של זקן ומוזר?
היא צחקה. "אני בטוחה שיש לו עבודה משרדית בשבילך."
הנהנתי כמה פעמים וניסיתי בכל הכוח לדמיין חמוד. גורי חתולים הם חמודים. "אוקיי. כן, אני יכולה לעבוד במשרד. תודה שביקשת ממנו." מר חמוד.
היא זרקה אליי מבט וחיוך. "אין על מה. אני רוצה לעשות כל מה שאני יכולה בשבילך. אני רוצה לפצות על כל הזמן שעבר."
אין לי מילים רק שמעכשיו אני מכורה לסופרת הזאת. דואט מושלם לגיבורים מושלמים. וואווו כמה אהבתי את את ריס גם אם היא לפעמים אבדה שליטה על עצמה אבל כמה עוד אנושי זה יכול להיות. כמה ימים חושבת של פישר וריס. איזה מדהימים הם כמה תשוקה רגשות עפים מהדף. ממליצה בחום
אז הדואט הזה גרם לי לא לישון בלילה כי באמת פשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא. הכתיבה מצוינת, סוחפת, הקשר הנרקם בין הדמויות מקסים ונוגע ללב, למרות כל הפערים העצומים ביניהם הם מוצאים את הדרך אחד לשניה שוב ושוב ונתקלים בקשיי המציאות. אני חייבת לכתוב שלא השתכנעתי מהסיבה בגללה האהבה הזו הייתה אסורה מלכתחילה ולרגעים הייתי בתחושה שהם עושים מזבוב פיל, ואם מישהו אוהב אותך ככה אז את זורקת הכל לעזאזל וקופצת עליו. מה שכן, הקשיים שהם חוו היו חיוניים לדמויות כדי להתפתח ולהתקדם לאן שהגיעו בסופו של דבר. אהבתי כל כך לקרוא על הקשר ביניהם, על הבדיחות הקטנות שרק הם מבינים, על השפה המשותפת, הכמיהה אחד לשניה. מושלם. 🐠 מה אהבתי? הקשר בין הדמויות מרגש ונוגע, גם בהמשך בספר השני מתברר כמה הוא היה מהותי ועמוק לשניהם. זה תענוג לקרוא. אהבה אסורה תמיד משאירה מידה של מתח בעלילה, ובאמת שאי אפשר להניח את הספר הזה מהיד. כתוב טוב, סוחף, מרגש, רומנטי וגם מצחיק ונוגע בכל המקומות הרגישים והחשופים. אהבתי את הדמות של ריס, בהתחלה תמימה עד כאב ולאורך הזמן מוכנה להילחם על האושר של עצמה גם אם זה אומר לחצות גבולות לעיתים ולהלך על הגבול בין מוסרי לבין לא. הסיפור מקורי, מפתיע, מלא תהפוכות והלב לא מפסיק לדפוק. 🐠 מה פחות? לא ראיתי בקשר שלהם משהו כל כך אסור כמו ששניהם ראו, אולי לא בשל בהתחלה אבל אסור? על מה ולמה? זה ביאס אותי. הרבה ספרים מהז’אנר סובלים מהבעיה הזו, חיכיתי לקרוא קצת איך נראה הסוף הטוב שלהם ולא קיבלתי מספיק מזה. קפצנו מאד מהר לאפילוג. הופתעתי מפתרון הקונפליקט, הוא היה פשוט מידי, קל מידי, ואולי זה לא כל כך מפתיע? קשה להגיד, אבל אחרי שני ספרים פתאום הכל נפתר ברגע. הדמות של פישר בספר הראשון הייתה חצופה, בוטה ומאד אהבתי אותי. בספר השני (מסיבות מובנות שתגלו אם תקראו) האופי שלו היה שונה ואישית זה היה מאכזב לעיתים. 🐠 לסיכום אחד הסיפורים המקוריים, מותח, מרגש, רומנטי, שאני אמות כמה רומנטי!!! כתיבה סוחפת שאי אפשר להניח מהיד אפילו לרגע. עלילה קצבית, מותחת, מלאה הפתעות ומלווה בחשש תמידי מה לעזאזל הולך לקרות כאן?! הדמויות מקסימות, אנושיות מאד ומנהלות קשר שהוא תענוג אחד גדול לקריאה, יש שם משהו אמיתי ומרגש בפשטות שלו. גם הדמויות משנה נהדרות ותומכות עלילה בצורה נהדרת. לא תמיד אהבתי מה שקרה, אבל קראתי בנשימה עצורה. מומלץ ביותר למי שאוהבת סיפורי אהבה יוצאים מן הכלל, רומנטיקה כובשת גם עם הדרך מלאת תהפוכות.
החלק השני בסיפור של ריס ופישר גרם לי להעריך יותר את הסופרת, הוא הפתיע אותי מהרגע הראשון וגרם לי לחשוב עליו ועל השאלות שהוא מעלה לאורך כל הספר. נהנתי לחשוב על הספר גם כשלא קראתי ולחשוב מה אני הייתי עושה בסיטואציות כאלה, הכי כיף ספרים שגורמים לך לחשוב ומלווים אותך. אהבתי את הכנות, ההתמודדות עם מציאות לא פשוטה ולא בדרך הקיטשית והקלה.
לא חושבת שאי פעם מיהרתי כל כך להמשיך לספר השני כמו עכשיו.. ספר ממש טוב שלא רוצים להוריד מהיד. יחד עם זאת יש גם דברים שהפריעו לי, כמו ההתמקדות בחיצוניות, הפריעה לי ההרגשה שהקשר מבוסס רק על זה שהוא חתיך והיא "חלום רטוב של כל גבר" כמו שהוא אמר לה כמה פעמים.. רק בסוף הסופרת זרקה עוד איזה טיפת חיבור ביניהם שלא קשורה לחיצוניות. הספר מעלה את סוגיית הפרש הגילאים ואמונות מגבילות וגורמת לך באמת לחשוב על הדברים האלה. ממשיכה לספר הבא לגלות איך הכל נפתר.
ואוו. הרבה זמן נמנעתי מהספר כי חשבתי שיש סתם הייפ עליו. אבל סיימתי אותו ב24 שעות. אלוהים אני רצה לחלק השני.
סוף סוף ספר מהז'אנר שמהתחלה העלילה כתובה היטב. הדמויות לא שטחיות. העלילה לא מתרחשת באיזו עיר גדולה ידועה. כיף היה לקרוא את הספר. הסקס מתואר מדהים ולא חופר ויש תוכן. את שתי הספרים קראתי ביום אחד עד כדי כך.
אז הדואט הזה גרם לי לא לישון בלילה כי באמת פשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא. הכתיבה מצוינת, סוחפת, הקשר הנרקם בין הדמויות מקסים ונוגע ללב, למרות כל הפערים העצומים ביניהם הם מוצאים את הדרך אחד לשניה שוב ושוב ונתקלים בקשיי המציאות. אני חייבת לכתוב שלא השתכנעתי מהסיבה בגללה האהבה הזו הייתה אסורה מלכתחילה ולרגעים הייתי בתחושה שהם עושים מזבוב פיל, ואם מישהו אוהב אותך ככה אז את זורקת הכל לעזאזל וקופצת עליו. מה שכן, הקשיים שהם חוו היו חיוניים לדמויות כדי להתפתח ולהתקדם לאן שהגיעו בסופו של דבר. אהבתי כל כך לקרוא על הקשר ביניהם, על הבדיחות הקטנות שרק הם מבינים, על השפה המשותפת, הכמיהה אחד לשניה. מושלם. 🐠 מה אהבתי? הקשר בין הדמויות מרגש ונוגע, גם בהמשך בספר השני מתברר כמה הוא היה מהותי ועמוק לשניהם. זה תענוג לקרוא. אהבה אסורה תמיד משאירה מידה של מתח בעלילה, ובאמת שאי אפשר להניח את הספר הזה מהיד. כתוב טוב, סוחף, מרגש, רומנטי וגם מצחיק ונוגע בכל המקומות הרגישים והחשופים. אהבתי את הדמות של ריס, בהתחלה תמימה עד כאב ולאורך הזמן מוכנה להילחם על האושר של עצמה גם אם זה אומר לחצות גבולות לעיתים ולהלך על הגבול בין מוסרי לבין לא. הסיפור מקורי, מפתיע, מלא תהפוכות והלב לא מפסיק לדפוק. 🐠 מה פחות? לא ראיתי בקשר שלהם משהו כל כך אסור כמו ששניהם ראו, אולי לא בשל בהתחלה אבל אסור? על מה ולמה? זה ביאס אותי. הרבה ספרים מהז’אנר סובלים מהבעיה הזו, חיכיתי לקרוא קצת איך נראה הסוף הטוב שלהם ולא קיבלתי מספיק מזה. קפצנו מאד מהר לאפילוג. הופתעתי מפתרון הקונפליקט, הוא היה פשוט מידי, קל מידי, ואולי זה לא כל כך מפתיע? קשה להגיד, אבל אחרי שני ספרים פתאום הכל נפתר ברגע. הדמות של פישר בספר הראשון הייתה חצופה, בוטה ומאד אהבתי אותי. בספר השני (מסיבות מובנות שתגלו אם תקראו) האופי שלו היה שונה ואישית זה היה מאכזב לעיתים. 🐠 לסיכום אחד הסיפורים המקוריים, מותח, מרגש, רומנטי, שאני אמות כמה רומנטי!!! כתיבה סוחפת שאי אפשר להניח מהיד אפילו לרגע. עלילה קצבית, מותחת, מלאה הפתעות ומלווה בחשש תמידי מה לעזאזל הולך לקרות כאן?! הדמויות מקסימות, אנושיות מאד ומנהלות קשר שהוא תענוג אחד גדול לקריאה, יש שם משהו אמיתי ומרגש בפשטות שלו. גם הדמויות משנה נהדרות ותומכות עלילה בצורה נהדרת. לא תמיד אהבתי מה שקרה, אבל קראתי בנשימה עצורה. מומלץ ביותר למי שאוהבת סיפורי אהבה יוצאים מן הכלל, רומנטיקה כובשת גם עם הדרך מלאת תהפוכות.
סוחף, מרגש, נקרא בנשימה אחת. מייד טסה לספר הבא
כאשר סיימתי לקרוא את חלק א' נתתי 5 כוכבים כי סיקרן אותי להמשיך ולקרוא. לא ציפיתי לטוויסט כזה בעלילה. יש סיפורים שמאפשרים "בריחה" ומנוחה מהארועים שלנו מאז השבעה באוקטובר 23 ויש כאלה שהם מעבר, מעוררי מחשבה על זוגיות אהבה וכו'. אהבתי
זה החלק השני והוא טוב בדיוק כמו הראשון, כליל. סוחף וכייפי לקריאה.
ספר מעולה, קליל זורם וכייפי לקריאה.
לי היה קצת קשה עם הפער גילאים אבל האהבה בינהם מרגשת ברמות ממליצה ממש
לי היה קצת קשה עם הפער גילאים אבל האהבה בינהם מרגשת ברמות ממליצה ממש
אחד הספרים הכי טובים שקראתי ממליצה החום!
עד שלא סיימתי לא נחצי, התרגשתי, שמחתי, וואו, כל כך נהנתי, רוצו לקרוא.
נו באמת, איזה מתח, כמה יפה הספר הזה, חושני אבל מותח, מצחיק בחלקו, מעניין, מרגש, כמה אהבה ופישר אמאלה ממשיכה הלאה
פשוט מעולה❤ מחכה לקרוא את החלק השני. ממליצה ממש
חמוד מאוד. טיפי נמרח אבל כייפי ומקסים. הם חמודים
אחרי הרבה ספרים שלא הצלחתי להתחבר לאחרונה סוף סוף ספר מצחיק. לא מעיק. זורם. ממשיכה ישר לחלק בּ׳
וואוו! ספר כיפי, מרגש, מצחיק וסוחף שאי אפשר להפסיק לקרוא
ספר מעולללההה ממש ממש אהבתי, סיפור מקסים, מרגש. נהניתי מאוד מאוד
וואו איזה ספר! כתיבה מופלאה, כל כך נהנתי לקרוא שסיימתי את 2 הספרים ביום אחד.❤️ ממליצה מאוד❤️
מהמם! מהמם! מהמם! איזה זוג הם וואווו כל כך נהנתי לקרוא את הספרים האלו כתיבה מעולה, סופרת מעולה! ממליצה מאוד❤️❤️
פחות אהבתי מהראשון אבל מושלם בכל מקרה
לוקח קצת זמן להתחבר....ואז נפלא ונהדר !!
כל כך לא מה שחשבתי שזה! הכריכה מטעה השם מטעה, ושמעתי את כל מי שאמרו את זה לפני ופשוט לא הבנתי כמה זה נכון! קראתי ולא יכולתי להפסיק לשנייה רצה לספר הבא!
ספר מקסים ! מתוק כמו הראשון... מצחיק, כייפי ממליצה בחום !
מטורף!!! דואט מושלם! לא הנחתי וסיימתי בכמה שעות. החלק השני פשוט מעולה. התפנית. הסיפור. הדמויות.... הכל
וואו וואו וואו החלק הראשון קצת התיש בהתעסקות כמה היא צעירה החלק השני היה מעולה, עם כמה מונולוגים איכותיים והרבה תובנות לחיים. סיפור מעולה מומלץ בענק
ספר טוב אבל קצת עסוק מידי בכמה היא צעירה שוב ושוב..... מחכה לעבור כבר לחלק השני
מהמם הסופרת הזאת כותבת טובב ריס ופישר אני מאוהבת
מושלם תענוג של קריאה לא עזבתי את הספר עד שנגמר..
פשוט וואו באמת קראתי את הדואט ביום וחצי אי אפשר להניח מהיד. בלי לעשות ספוילר לספר השני הופתעתי מאוד מהאירוע שקרה . פשוט ממש שווה קריאה 😘😁
רומנטיקה במיטבה סוחפת ומרגשת הדואט מקסים
דואט מעולה! אהבתי את הדמויות הראשיות ,כן הסוף היה צפוי מראש אבל ספר כיפי ,מצחיק ושובר שגרה ממליצה
אין מילים..."פינלה" לדואט שריתק אותי ברמות והוציא ממני קשת רגשות שלא חוויתי הרבה זמן. סופרת גדולה שיודעת לספר סיפור אהבה מרגש ומוטרף. הייתה עלילה טובה ודאלוגים מעניינים כולל כל דמויות המשנה שהיה להם חלק חיוני בתרחישים שבעלילה, ומרגיש כמו צפייה בסרט אהבה מתוק. ממליצה.
שאפו ענק לכתיבה טובה בגוף ראשון ויכולת לספר באופן מציאותי וראלי מפגש ההתאהבות של זוג בפער גילים שלא עושה "הנחות" בכל שלב של הזוג בסיפור ומוציא ממני קשת של רגשות. ממשיכה וסקרנית מאוד לספר הבא. ממליצה.
חמישה כוכבים בזאנר הרומן הרומנטי
וואו אחד גדול! לא עזבתי לרגע את הספרים האלה. אז חד משמעית ממליצה ועכשיו יהיה לי קשה לעבור לקריאה הבאה😟
ספר מקסים ממליצה בחום❤️🔥❤️🔥❤️🔥
ספר מוווווווושלם💎💎💎 רצה לקרוא את ההמשך ממליצה בחום❤️🔥❤️🔥❤️🔥
בטופ 10 שלי. כמה שנינות! סוחף, לוהט, אמיתי ואוטנטי. ריס ופישר לנתח יהיו מהזוגות האהובים עליי ביותר עם אהבה חזרה שנועדה לקרות. המלצה רותחת!!!
מקסים קצת כבד אבל יפיפה ❣️
מעולה ממש - מהטובים בז'אנר - הכריכה לא משקפת דבר... מי שלא קראה - אני מקנאה בך! מקסים, רומנטי, כתוב טוב. ממש שווה.
מאוד מאוד אהבתי. ארוך אבל קולח, משמח, רומנטי ומצחיק כיף גדול
לטעמי הרבה הרבה יותר טוב מהראשון הראשון היה חמוד וילדותי )הגיוני לגיבורה בת 18( והשני בוגר, דמויות מלאות ובוגרות דילמות. רציניות מקסים
ואו !!! המשך מושלם איזה דואט !! ממליצה לא לפספס בשום צורה !! ❤️❤️
ואו אהבתי את הספר ברמותתת ממשיכה ישר לשני!!
כמו שאר הספרים של הסופרת הזו מקסים שנון שווה תענוג לקרא אל תפספסו.
כמו שאר הספרים של הסופרת, מקסים, שנון ומומלץ.
אל תתנו לכריכה הלא מוצלחת להטעות אתכן זה ספר מושלם ספויילר אין שם שום דייג...
איזה ספר מושלם איזה סיפור אהבה יפה איך היא כותבת מהמם הדמויות מתפתחות ועוברות דברים והכל כתוב בצורה נפלאה וחוץ מזה הכל סקסי בטרוף לוהט ברמה אחרת
ג'ול. אי.אן, אחת הסופרות האהובות עלי. דואט מדהים. ממליצה בחום
מקסים וקסום נהנתי מאוד מהכתיבה שלה, מסיום המעגל, פשוט מושלם, רק שאת החלק הראשון נהנתי ממנו יותר
כל כך מרגש וסוחף נהנתי מכל עמוד. אם היה אפשר להעניק יותר כוכבים הוא היה מקבל אקסטרה ממני. שתדעו הסוף עצוב
מרתק, תרצי משמע, אי אפשר להפסיק לקרוא. רגע השיא של הספר היה קצר מידי ודי מפוספס.. ציפיתי ליותר, מודה. האפילוג סגר פינות שהיו פתוחות בספר וחשבתי שישארו פתוחות וממש שמתי שהסופרת סגרה אותם היטב ולכן 5 כוכבים.
ואוווו, ממשיכה מיד לספר הבא !!
על פניו ספר די צפוי...אבל, הסופרת הזו תמיד מפתיעה...רצה לקרוא את השני.
מושלם. גמעתי אותו ביום אחד בלי יכולת להניח אותו מהידיים
דואט מקסים, שנון ומצחיק. מלאאא ריגוש ואהבה.
וואו. אהבתי את הכתיבה, את הרגש, את הדמויות. מרגישה שאני עמוק בתוך הסיפור של הדמות הראשית. ממליצה בחום
אחד הספרים הלוהטים שלה! סופרת מעולה, וספר שאי אפשר לעצור לקרוא
מרגש ואחר בסגנונו מהספרים בז'אנר.. אהבתי
דואט מקסים !!! איזה כיף היה להיכנס לעולם של פישר וריס. כתוב ברמה גבוהה, קליל שנון ומצחיק. אהבתי !
נתחיל מזה שהדמות הראשית היא בת 18 אז מבחינתי זה קצת אתגר אבל!! הכותבת ניגשה לנושא הזה ברגישות והכתיבה שלה פשוט סוחפת, מחוברת וכנה. יש בספר הכל, גם סיפור שיש בו עומק ופרטים , גם רומנטיקה טובה וגם סקס שכתוב טוב. תהנו..
מדהים. כתוב היטב ושנון. לרוב בז'אנר הרבה ספרים מאבדים מערכם ואת העלילה כבר מההתחלה. וכאן הספר כתוב היטב עם עלילה שנוגעת בך ונבנית ככל שאת ממשיכה לקרוא. קשה להניח מהיד.
דואט מדהים! הכתיבה, הזרימה, הדיאלוגים.. כל כך נהנתי !! נקראו בנשימה אחת ארוכה וטובה
דואט מהמם ומיוחד במינו! אחרי רצף ארוך של ספרים שמגרדים 3 ו 4 כוכבים הגיע הדואט הזה! סיפור יפהפה, כתיבה שנונה ומסקרנת פשוט לקרוא, להתמסר ולהינות
סוף סוף ספר של 5!! וואווו. ספר מצויין כספר בודד אבל עוד יותר משובח כשקוראים את החלק השני
סוגר יפה את הדואט הזה. אהבתי!
נהניתי! למרות שזה ספר גם קצת מתסכל, ואין סוף סגור. אין ברירה - צריך להמשיך לשני...
וואו. בקלות נכנס לרשימת המועדפים עליי !! פשוט מושך וסוחף מהרגע הראשון עד האחרון. רצה לחלק השניייי
בהתחלה ככ התאכזבתי שהספר לא מתחיל מהסוף של הספר הקודם אבל עדיין הספר והכתיבה סוחפים זאת הפעם המיליון שאני קוראת אותם יותר אוהבת את הראשון ואת התמימות שבו אבל גם הספר הזה קנה אותי ובגדול דואט מומלץ ביותר!!!!!!!!
כשרון הכתיבה של ג'ול הוא פנומנלי. רק היא מסוגלת לסחוט כל רגש וכל תחושה עד הסוף...ממשיכה לחלק השני
אין על הסופרת הזו , ספר ששואב אותך לקראת אמצע הספר קצת לא התקדם , אבל אח״כ היה בשיא שלו
בין הספרים הטובים שקראתי חוזרת אליו שוב ושוב נהנתי מכל רגע ולא רציתי שיגמר הסוף והמעבר לספר השני קצת מבאס אבל ספר מעולה!
ספר מרתק מלא הומור אהבה ורומנטיקה בלתי אפשרית
שני ספרים🔥 חבל שנגמרו כ"כ מהר...רוצו לקרא
ואוו ספר ממש טוב הרבה מעבר לציפיות, רצה לספר הבא
יש בדואט הזה קסם מיוחד, קצת בגלל ההומור, קצת בגלל העומק של הדמויות, קצת בגלל אלמנט ה''אהבה בלתי אפשרית'' ובוודאי כל עניין ההזדמנות השנייה וצו הגורל... אהבתי את הכתיבה, את הגיבורים הראשיים על חסרונותיהם וחוסר השלמות שלהם, את גיבורי המשנה והרקע המשפחתי, וסוף סוף- אחרי עשרות ומאות ספרים מקסימים שבהם הסוף קלקל לי את התחושה כי הרגיש לי מזורז ולא מספק, פה הכל נסגר בצורה מושלמת ❤️
דואט מקסים. סיפור אהבה מרגש. מומלץץץץ....
הדואט הכי מקסים שקראתי!!! פישר מושלם.
מושלם מושלם מושלם אל תתנו לכריכה המכוערת להרוס לכן
מתפתח לאט ויפה בספר השני הכל מובן גם למה.. חייבות לקרוא
וואו איזה ספר מרגש . היו לי צמרמורות כמה פעמים בזמן הקריאה . פישר וריס דמויות שישארו איתי עוד הרבה זמן תודה לג'ול על הספר
מעולה!!! ספר מהנה, שנון ומצחיק. ממשיכה לשני
הדואט הזה והכל מאהבה הם הספרים האהובים עליי. ספר מומלץ, מומלץ, מומללללץץץץ!!! אמאלה!! מושלם!!
אהבתי מאוד, ספר זורם ,מחמם את הלב מרגש ובועט..
מהמם!!! הרבה זמן לא התרגשתי כך מספר.. קליל, רומנטי, מצחיק, מותח יש בו הכל... ממליצה
הספר הראשון היה חמוד. כאילו הקדמה לשני. סיימתי את השני בלחץ אדיר להתחיל את השני ולא התאכזבתי! אהבה יפייפיה
וואו. קראתי את שניהם בלהט. אחד הספרים הטובים שקראתי בתקופה האחרונה. ממש ייחלתי שלא יגמר :-)
דואט מושלם סיפור אהבה פשוט מרגש בטירוף 🔥❤️🔥❤️ אם לא הבנתם, רוצו לקרוא, עוד היום, עכשיו‼️‼️‼️
דואט מושלם סיפור אהבה פשוט מרגש בטירוף 🔥❤️🔥❤️ אם לא הבנתם, רוצו לקרוא, עוד היום, עכשיו‼️‼️‼️
הספר הראשון - מתוק חמוד, קצת מלאה וחוזר על עצמו לקראת הסוף, אבל נעים וכדאי לקרוא… הספר השני - וואווו… טוויסט מיד בהתחלה שטורף את הקלפים. נהניתי מאוד לקרוא. הכתיבה מלאה בהומור משעשעת סקסית בלי להיות מוגזמת בתיאורים. ממליצה מאוד…
קראתי את הדואט ונהנתי מכל רגע. דואט נהדר. אהבתי
ספר מעולה, יותר טוב מהראשון, חובת קריאה! שוקלת לקרוא שוב ורק סיימתי🙃
מדהים! סופרת מעולה קראתי את כל הספרים שלה וכל אחד יותר טוב מהשני, ממליצה בחום
מקסים!!! רצה לקרוא את החלק השני!
מקסים... עוברת מיד לספר השני
הדרך שלהם הייתה ארוכה ומפותלת ועדיין זה אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי
אחלה ספר סיימתי לקרוא ברצף בלי להניח אותו מהיד. מקסים
הרבה זמן שלא נהניתי ככה מספר, השם והכריכה לא עושים לו חסד. מושלם, ממשיכה לחלק ב
מהמם מהמם מהמם!! ספר סוחף מהעמוד הראשון מרגש עצוב מכעיס עם אהבה ענקית וסוף הכי טוב לדואט❤️ מומלץ בחום🌸
סיפור מתוק ורומנטי כתוב מעולה
לא יכולתי להפסיק לקרוא קראתי את שניהם ברצף סוחף ומרגש
אין ספר שהסופרת הזאת תכתוב ולא יהיה טוב. אין לי מה להגיד לכו לקרוא😂
מעולה מעולההההה!!!!!! בא לי לבכות מרוב הכישרון של הסופרת הזו!!!! ממליצה בחוםםפפפ!
הסופרת הכי מושלמת בעולם!!! כל ספר שהיא מוציאה אני רק יודעת שאני אוהב אותו וכל ספר הוא אחר לגמרי אין שום תבנית כלשהי הדמויות מעולות , העלילה מדהימה פשוט הולכת לקרא אותו שוב!!
ספר ככ יפה, מקסים, מרגש, שנון ומתוק! הייתי נותנת גם 6 כוכבים.
ספר סוחף ומעניין… קליל ומעלה חיוך
הספר מהמם לגמרי. ספר קצת אחר. אבל סוחף. אין אקשן ואין אי הבנות מעצבנות ומטופשות ואין כוחניות מוגזמת, וזה דווקא נחמד לשם שינוי. אין הרבה דמויות ואין הרבה מקומות התרחשות בספר וזה גם מרענן. אבל זה הספר הכי יפה שקראתי. כ"כ הרבה אהבה, שאי אפשר שלא להתרגש, לבכות, לאהוב ולהתאהב בדמויות.
ספר קליל, מותח, מעניין, מי שמחפש משהו יחסית קליל הספר הזה מעולה :)
הדואט הכי הכי טוב שקראתי כבר הרבה מאוד זמן!!! 100 כוכבים!!!!❤️🔥❤️🔥❤️
מתוק מדבש, מקסים וכייפי, אהבתי מאוד!💙❤️
אחת הסופרות האהובות עליי וגם הפעם לא התאכזבתי דואט נהדר
וואווו! כתוב יפה טבול בהומור וברומנטיקה מפעימה
וואוו וואוו וואווו איזה ספר מושלם!!!! 10 כוכבים!!!!❤️🔥❤️🔥
ממש נהניתי! סוחף, מצחיק, סקסי. סופרת נהדרת! ממשיכה ישר לחלק השני.
וואו! מקסים! סוחף, נוגע ללב. מתה על כל מה שהסופרת הזו כותבת.
מעולה! אין על הכתיבה של ג׳ול. דואט מדהים וכיפי
מב מחכה לכן מהדייג ואהובתו, הדואט הזה ריסק אותי וחיבר מחדש עאת הלב
ג׳ול עושה זאת שוב! כתיבה שנונה מאוד עם דמויות שנכנסות לב אציין גם שהתרגום מעולה
אמאללההההה, אני הרוסה, לעזאזל, מה זה הספר המיוחד הזה. ? אין ספרים כאלה, ממשיכה לשני
כתוב טוב , זה קצת טנובלה אך מעניין ,הדמיות בניות טוב יש להם אופי שאפשר לזהות ..ובטח מעניין לדעת מה קורא בחלק ב כך שאני ממשיכה ...
אם לא העובדה שהוא חלק מסדרה, הוא היה מקבל 5 כוכבים. כי העלילה בו סבבה - האקס המיתולוגי שמאורס לאחרת מאבד את הזיכרון ויש לגיבורה סיכוי "להשיג" אותו מחדש. אבל הוא כן חלק מסדרה. והבחור התאהב בבחורה שונה לגמרי בספר הראשון. ואפשר היה לחלוטין להוציא את הספר הזה בנפרד מהספר הראשון. אז 4 כוכבים.
סיפור רומנטי ,התחלה קצת איטית ואז מעורר עניין
קצת מעיק עם כל הגיג הדת וחיבוטי הנפש. אבל כתוב טוב
הראשון מעולה, וזה גם כיפי אבל לא כמו הראשון
דואט נהדר, אהבתי כל רגע קריאה. סוחף, זורם ומהנה. היו פעמים בודדות שתהיתי לגבי הניסוח הרהוט והאינטליגנטי מדיי של ניתוח סיטואציות על ידי. הדמות הראשית שהיה פחות אמין בעיני, אבל זה לא גרע מההנאה מהספר.
הרבה יותר טוב מהספר הראשון. עדיין קצת ילדותי, עדיין כתוב ברמה לא מאוד גבוהה, אבל לפחות הדמויות בוגרות יותר וההתפתחות של העלילה הגיונית יותר
כתיבה קולחת, סוחפת וכיפית, דמויות לגמרי לא מושלמות ומלאות לבטים, חוסר בטחון ולעתים בחירות שרחוקות משלמות, אבל כל-כך אמיתיות ומעוררות חיבה והזדהות. מסקרן מאוד מה יקרה בחלק השני
ממש חמוד. למרות שהתאכזבתי מהספר הראשון בסדרה זה כבר ספר בשל יותר כתוב, טוב יותר עמוק יותר.
התחלה קצת חלשה אבל בערך מה-30% מעולה ואי אפשר להוריד מהידיים. שלל של רגשות❤️💔
לא מתה על ספרים עם הפרשי גילאים כאלה אבל איכשהו אי אפשר היה להפסיק לקרוא. חמוד!
הספר הראשון התחיל מעולה ונראה מבטיח… בספר השני ריס קצת הייתה אובססיבית ונדבקת והיה לי קשה להתחבר לזה ולכן נתתי רק 4 כוכבים.
החלק הראשון ממש טוב. ולוהט. החלק השני נמרח. אבל עדיין נהנתי.
לא ממש יודעת מה לחשוב על הספר הספר כתוב טוב אבל משהו הרגיש טיפשי ולא זורם
מאוד שונה מהספר הקודם, ממש כאילו לא אותה סופרת כתבה אותו. הספר הקודם סובב סביב אירוטיקה כזו או אחרת, ובספר הזה הכל מאוד מרומז, אפס סמאט. אם אני מנסה לרדת לסוף דעתה של הסופרת, אולי היא רצתה את הדגש על האהבה ולא על התשוקה? הנושאים שדוברו בספר הקודם כמעט בכלל לא מוזכרים פה, והדילמות שעולות בספר הזה שונות לגמרי. הדמויות הרבה יותר נסבלות, ניכר כי ריס סיימה את ההתבגרות והרבה יותר מתונה ורציונלית ומצאה את האיזון בין האמונה שלה ללחיות את החיים בלי ביקורות אינסופיות. גם פישר עובר מהפך בספר הזה וגם הוא נהיה הרבב יותר עמוק, יותר משתף מעצמו והרבה פחות מעצבן. בסך הכל נהניתי מהקריאה, אבל הסדרה הזו רחוקה, לדעתי, מהביקורות המצוינות שקראתי עליה.
הסיפור של פישר (פישר מאן ומכאן הדייג) וטריס. טריס מגיעה לחיות עם אמא שלה אחרי שחרורה מהכלא ופוגשת את פישר בעל הבית/ השכן/ הבוס שלה, שגדול ממנה בעשור, ומתאהבת בו. מצד אחד טריס גדלה בבית דתי קנאי, מצד שני היא "מבוגרת בת עשרה" ומצד שלישי המשיכה המטורפת לפישר מייצרים כולם תמונת התבגרות תוך שאילת שאלות מוסריות. אז למה 3 כוכבים? כי זה ספר אירוטי שסובב סביב סצנות המין. מרגיש שדווקא השאלות המוסריות שטריס מתמודדת איתן נדחקות הצידה למול הסצנות המיניות. בנוסף, טריס פשוט מעצבנת ופישר לא סגור על עצמו. 2 דמויות מרכזיות שפשוט תסכלו אותי בטירוף. מניחה שאמשיך לספר הבא, אבל רק כי הסוף נשאר פתוח. מקווה שבספר הבא הדמויות יהיו קצת יותר נסבלות.
הספר הזה טוב יותר מהחלק הראשון אבל עדיין...זה לא... לא מבינה את הביקורות המהללות כ"כ אבל על טעם וריח אין להתווכח... חייבת להגיד שרעיון העלילה הוא מעולה אבל הביצוע לוקה בחסר... לא הצלחתי להתחבר בכלל לדמויות בסיפור - מלבד רוזי שהיא בכלל דמות מישנית... הספר לא הצליח להתרומם אבל לפחות היו מסרים ראויים בדואט הזה שפיצו במעט ... לסיכום, היו לי ציפיות גבוהות מהסופרת הזו - מאכזב...
לא משהו לצערי - דמויות ילדותיות ולא הצלחתי להתחבר אליהן...אקרא את ההמשך רק כי כבר רכשתי אותו וגם אולי יהיה שינוי...נראה...
ממש חיכיתי לו וברגע האמת התאכזבתי. סוף לא צפוי והורס, עלילה מעולה אבל כתיבה פחות, וזהו בגדול, הסוף הרס. לא ממליצה
קצת מרוח מידי לעיתים מעייף ... קצת שונה מהרומן השיגרתי. נחמד
ספר נחמד, הכל סביב סקס, עלילה דלה
ציפיתי ממש לדואט הזה וממנו הכי התאכזבתי… לא יודעת פשוט התאכזבתי בין אם זה הדמויות או הרגעים, הסוף היה ממש נחמד אז התחשבתי.
די שטחי וצפוי. לא התתחברתי לגיל של הגיבורה.
טוב אז הספר השני קצת מבעס. עמוס בתיאורים מעייפים והדינמיקה בין הדמויות לא ברורה
על פניו יש בעלילה כל מה שאני אוהבת. פער גילים ואהבה אסורה אבל משהו פשוט לא עבד לי. העלילה שבשני הספרים מרוחה בכיף יכל היות ספר בודד כי כל הזמן היתה חזרתיות בעלילה. הגיבורה ילדותית והגיבור מעצבן .
3.7⭐ הספר היה ממש נחמד, כן עלו בי רגשות פה ושם במהלך הספר, אבל הרגשתי שהוא לא המריא כמו שציפיתי, הכל הלך פחות או יותר בכיוון הצפוי ולא היו הפתעות או איזה מכת רגשות ללב. סה"כ ספר נחמד עם מסרים יפים ודמויות שהיו לפעמים בוגרות ולפעמים ילדותיות.... ציפיתי ליותר אבל כן נהניתי מהדואט
פחות גרוע מהראשון. הדמות הנשית לכאורה התבגרה מעט אבל לקראת הסוף שוב הייתה ירידה ברמת הספר מאכזב לעומת בקרט ג'ונס ולבוש לתפקיד שהיו ספרים טובים. הדמות הנשית פה פשוט לא אינטלגנטית, מחשבות ילדותיות הזויות ולא ברור איך ניתן בכלל להתאהב בה
גרוע וילדותי. איך קיבל ציון כזה, לא ברור
האמת שהתאכזבתי ציפיתי להרבה יותר...
דואט נחמד, ספרים פחות טובים מהאחד ולבוש לתפקיד , אך חביבים החלק הראשון עצבן קצת
הביקורת היא על שני הספרים. מאכזב. היו לסופרת הזו ספרים טובים יותר. הגיבורה מעצבנת. ילדותית (נשארת כזו גם בספר השני), חלשה, פתטית ולא עקבית. גם לא ברור למה מפרסמים את זה בתור דואט, אם זה רק מנקודת המבט של הגיבורה.
ספר אכזבה. דמויות שטחיות ורדודות. היא - דמות ילדותית, פתיינית, לא מבינה מהחיים שלה, לא דמות שקל להזדהות איתה, הוא - משחק בה ומתייחס אליה בצורה מגעילה, מה רומנטי פה. מאוכזבת.
פשוט מאכזב! ספר זה מעט יותר טוב מהקודם ועדיין דמות הנשיץ ילדותית, מעצבנת, חסרת עמוד שדרה, חסרת מוסר ויש לי הרבה לומר אך יישמע מוגזם. היו על הדואט חוות דעת טובות ואני אישית לעולם לא אמליץ. ספר שהכתיבה בו נמרחת ומעין דיון מתבגרים כן אוהב לא אוהב, מרדף שווא אחר אהבה שכן או לא קיימת, דמויות מעייפות, תוכן רדוד מבלבל ולא התרומם ואני לא מאמינה שאני כל כך שלילית להשקעה של הסופרת. אך לצערי ממש אין טעם לקרוא את הספרים, לא מעניינים בזבוז זמן וכסף. חבל
מה יש לומר? ספר מעייף וילדותי, דמויות רדודות בלי עומק אמיתי, כתיבה טובה וכשחשבתי כי תהיה התפתחות מעניינת לא התרומם וכמו שאומרים פרווה. אין שנינו או הומור, הכל צפוי, משחק טיפשי בינו לבינה, הצקות של גנון וממש התאכזתי. אעבור לחלק השני ומקווה שיהיה מעניין אחרת באמת זה יהיה ספר ראשון בחיי שאנטוש. ממש ציפיתי לספר מקסים ואין פה אף קסם.
רמת כתיבה של ילדה ביסודי, תרגום עצלני ומושא האהבה הוא קצת אנס בפוטנציה
ספר אווילי. לפעמים צריך להתעלם מביקורות מחמיאות כי הספר פשוט לא טוב. בזבוז זמן וכסף.
לא אהבתי. דמות האשה היא אינפנטילית וילדותית. גם לא אהבתי שמציגים את ההתנגדות שלה לקיים יחסי מין עם מישהו שהיא בקושי מכירה ומבוגר ממנה בעשר שנים בגלל שהיא עברה שטיפת מוח דתית פנאטית. שום בן אדם הגיוני לא היה חושב שזה נורמלי או מוסרי שגבר בן 28 ישכב עם בחורה בת 18 אפילו אם היא 'חוקית'. דבר נוסף. גם העובדה שהדמות הגברית היא גם הבוס שלה יצרה תחושה מאד לא נעימה של ניצול מרות וניצול באופן כללי
אין קוהרנטיות בדמות הראשית - ילדה בת 18 שמתנהגת כמו בת 18, ושני עמודים אחרי זה מגיעה ל"תובנות" של אישה בת 30. בנוסף, לא יודעת אם זה עניין של תרגום או הכתיבה בפועל, אבל הרבה פעמים לא הצלחתי להבין את הסיטואציה - מי עומד ליד מי, מה נמצא איפה, פשוט לא ברור.
היה ממש הייפ לא מוצדק בעיניי, סיפור ועלילה ילדותית, פתאום בום התאהבו אין תהליך הפסקתי באמצע פשוט בזבוז של כסף על ספר, באסה
ספר איום ונורא לא הצלחתי לקרוא מעבר לכמה פרקים. דמות גברית נצלנית ומתעללת. דמות אמא בלתי אמינה לחלוטין והדמות של הילדה בלתי נסבלת. לפעמים לא מובן לי מי המנקדות של הכוכבים באפליקציה עברית. פשוט אכזבה.
בזבוז של זמן. מי שלא חייבת, שתוותר. נמרח, משעמם. הדמויות עדיין ילדותיות ולא אמינות.
1
ביום שהכרתי את הדייג העירום, הייתי צעירה בת שמונה־עשרה, בריאה, אחראית ורצינית שרק עכשיו סיימה תיכון, שופעת דעות, ואפילו בלי רעיון גדול אחד בראש. המטרה המושלמת. שמעתי על גברים כמוהו רק בדרשות בכנסייה ובשיעורי הדת שבהם לימדו אותנו על פיתויים.
אבל כשארזתי את חפציי בבוקר לא הייתי מודעת לקיומו. חבל שלא נצרתי בליבי את שעות התום האחרונות במקום להילחץ מהמחשבה שאני עומדת לראות את אימא שלי בפעם הראשונה אחרי יותר מחמש שנים. כמעט הקאתי את החביתה שלי ולפחות חתיכה אחת מהטוסט עם חמאה. חצי שנה לפני כן היא השתחררה ממתקן כליאה לנשים בנברסקה. תפסו יותר מדי שתילי מריחואנה במחסן של המספרה שלה. אבא שלי אמר שהוא לא ידע שום דבר, והשופט האמין לו.
סבתא שלי לקחה כל בגד שזרקתי למזוודה וקיפלה אותו מחדש. "את בוגרת עכשיו, טֶריס. את לא חייבת לגור איתה... או איתנו. את לא חייבת לגור עם אף אחד. את בטוחה שאת לא רוצה לשכור דירה עם כמה חברות? יש כל מיני תוכניות מיסיונריות שאת יכולה להצטרף אליהן ולטייל בעולם."
שלוש שנים קודם, הלב של אבא שלי הפסיק לפעול. פגם מולד שהוא לא ידע על קיומו. אף פעם לא היו לו בעיות עם לחץ הדם. לא כולסטרול גבוה. לא היה שום סימן עד שהוא פשוט... קרס פתאום על שולחן השרטוט שלו. אכלנו פסטה באותו ערב. עדיין לא יכולתי לראות פסטה בלי לדמוע.
הוא היה ארכיטקט גאון. סבא וסבתא שלי (ההורים שלו) קיבלו את המשמורת עליי כי אימא שלי הייתה בכלא והוריה גרו בדירה קטנה אך יקרה בבוסטון. הם היו קתולים ליברלים שטיפחו סלידה מיוחדת כלפי הוריו של אבי — קונסרבטיבים שניצלו את מאסרה של אימי ואת מותו של אבי כדי לרשום אותי לאקדמיה נוצרית דתית פרטית ביוסטון, טקסס.
"היא אימא שלי. לא ראיתי אותה חמש שנים. וזה רק סידור זמני עד שאחליט מה אני רוצה לעשות בחיים." חייכתי אל סבתא שלי בעידוד, אבל הדאגה שעל פניה העידה שהיא לא מרגישה מעודדת בכלל.
"לא הזמנת אותה לטקס הסיום שלך. מה עורר את הסקרנות שלך פתאום?"
השתעלתי, צחקתי והנדתי את הראש. "סבא שכנע אותי לא להזמין אותה. כמו שאבא היה עושה. והיא אימא שלי, לא חיה בגן חיות שמסקרנת אותי. אם היא לא מה שאני זוכרת, אם היא תהיה מבחינתי כמו אישה זרה ואני לא ארגיש שום חיבור איתה, אני חוזרת הביתה."
"טֶריס, אני דואגת שאם לא תמשיכי עכשיו לקולג', לא תעשי את זה לעולם. ואבא שלך היה רוצה שתעשי תואר."
אני זורקת זוג סנדלים וזוג כפכפים על הבגדים שהיא קיפלה לפני רגע. "סטטיסטית, אנשים שלוקחים שנת חופש בין התיכון לקולג' מצליחים יותר אחר כך בלימודים." נתון אמיתי שהכרזתי עליו השכם והערב.
לא כיף להרגיש שאין לך כיוון בחיים. במסיבת סיום התיכון שלי, כולם שאלו לאיזו אוניברסיטה אני הולכת... מה אני מתכוונת לעשות. בכל פעם התכווצתי בתוכי, ועניתי את התשובה הקבועה על התוכנית הגאונית שלי לצאת לשנת חופש. בעיניי זה היה קוד למשהו כמו "בחורה חכמה שאין לה הרבה שאיפות ומעט עד אפס כיוון בחיים". אף אחד לא אמר לי את זה, אבל ראיתי את האמת בהבעות הפנים שלהם. ראיתי אותם עורכים בראשם רשימה של כל הדברים שיכולתי לעשות, כאילו הדבר היחיד שחסר לי הוא רעיון טוב.
סבתא הניחה לרגע את ידיה על שתי לחיי וליטפה את שערי עד שידיה נחו על כתפיי. את שערי החלק והכהה ואת עיניי הכחולות קיבלתי מאימי, אבל סבתא שלי תמיד אמרה שאני דומה לאבא. הוא היה בלונדיני עם עיניים חומות. ממנו קיבלתי רק את השפתיים המלאות ואת האובססיה לתשבצים.
"אני גם חוששת שלאימא שלך לא תהיה השפעה חיובית כל־כך על החיים שלך." סבתא המשיכה לזעוף וללטף את שערי. זה היה הפחד האמיתי שלה.
"אם היא בקטע של סמים או מעשנת שלוש קופסאות ביום, אני אחזור הביתה. וכבר מצאתי כנסייה שם ואני בטוחה שיהיו בה חברים נוצריים טובים שיעזרו לי לא ליפול בכשפיה של אימא שלי." קרצתי לסבתא. זה היה רק חצי ברצינות. בשום מקום לא היה קובץ נהלים לאיחוד מחודש עם אימא שלך אחרי שנים של נתק עקב מאסר. היא תצפה שאקרא לה אימא? זה בכלל יבוא לי טבעי לקרוא לה ככה? זה היה טבעי כשהייתי בת שלוש־עשרה, ביום שראיתי אותה בפעם האחרונה והזלתי דמעות ענקיות כשהיא נלקחה באזיקים מבית המשפט. הדמעות שלה זרמו לא פחות משלי כשהיא אמרה לי בתנועות שפתיים, "אני אוהבת אותך."
אבא חיבק אותי והבטיח שבקרוב אראה אותה.
בקרוב...
זה לא קרה.
"את יכולה לחזור. תמיד. זה ברור לך, כן?"
הנהנתי וסגרתי את המזוודה. "כן. בגלל זה אמרתי לך מיליון פעם שאני אחזור הביתה אם זה לא יסתדר. וממילא חצי מהדברים שלי עוד פה. ברור שאני חוזרת. אני רק רוצה לראות איך היא עכשיו ולבדוק אם אני אוהבת את קולורדו."
עיניה של סבתא הבריקו מדמעות. "טֶריס, אני אתגעגע אלייך כל־כך. זה כמו לאבד את אבא שלך מחדש."
"אלוהים ישמור עליי."
"אני יודעת, חמודה שלי." היא נישקה אותי במצח. "בואי נקרא לסבא שיעמיס את המזוודה וניקח אותך לשדה התעופה, שלא תצטרכי להילחץ ולמהר. אני עדיין לא מאמינה שאנחנו נותנים לך לנסוע לבד."
צחקתי קצת. "אני מבוגרת לכל דבר ועניין עכשיו. הכול טוב." לא הייתי בטוחה שאני ממש מרגישה מבוגרת ממרום שמונה־עשרה שנותיי, אבל שיחקתי אותה גיבורה כי כל החברים שלי יצאו לטיולי קיץ והתכוננו ללימודים בקולג'. הם עזבו את הקן. אני רק עברתי לקן אחר. אז לפחות התעקשתי לטוס לבד כדי שאוכל להעמיד פנים שאני באמת מבוגרת לכמה שעות.
2
הייתי משקרת אם הייתי אומרת שלא פחדתי פחד מוות. כשתמרנתי בין התיקים לבין המסמכים בשלב הבידוק הביטחוני בנמל התעופה, הידיים שלי רעדו והקול שלי רעד. כל דבר שם הלחיץ אותי. גברים זרים שהסתכלו עליי. נשים שגררו זאטוטים ושלחו לכיווני מבטים שתהו אם צריך לדווח עליי למשטרת הנמל — בחורה צעירה שבטח מבריחים אותה למקום רחוק (קולורדו למשל) כדי למכור אותה בתור שפחת מין. במשך חמש שעות הפגנתי ביטחון עצמי מלאכותי. כשיצאתי לאולם קבלת הפנים בדנוור, איתרתי את אימא שלי תוך כמה שניות. שיער קצר בצבע חום כהה, כמעט שחור, כמעט נוגע בסנטר שלה, עם פוני גזור קצת קצר מדי (דעתי האישית בלבד), רזה כמו מקל. היא שלחה לי תמונות כשחידשנו את הקשר אחרי יום הולדתי השמונה־עשר, אבל במציאות היא נראתה רזה יותר.
לאם שזכרתי מבית המשפט היו קימורים. היא לא הייתה בעודף משקל, אבל נראתה בריאה וכמישהי שמקפידה על תזונה מאוזנת. אימא של אחרי הכלא נראתה כמו מישהי שאוכלת כדי לחיות ולא נגיסה אחת יותר. העצמות בלטו בלחייה, כתפיה ומותניה. עיניה השקועות, שמבען הכחול היה בגוון שמיים בסערה בשקיעה, הביטו בי בציפייה. ולא היה על פניה אפילו איפור קל שבקלים. כבעלת מספרה, תמיד היה לה שיער ארוך, כמעט עד הישבן, ותמיד מעוצב בגלים כמו של נסיכה.
לאן נעלמה מעצבת השיער? לאן נעלם האיפור? הלק בציפורניים? השיער המוקפד? תהיתי אם היא עצמה זכרה את האישה ההיא או שהיא מתה במהלך חמש השנים שלא ראיתי אותה. במהלך חמש השנים שהיא לא ראתה אותי.
"ריס!" היא תלתה על כתפה תיק בהצלב ורצה לקראתי.
ריס... לא קראו לי ככה שנים. אבא שלי וגם סבא וסבתא קראו לי תמיד טֶריס. גם החברים החדשים שלי באקדמיה הנוצרית קראו לי טֶריס.
גופי נדרך בבהלה מהזרה שהתקרבה ועמדה לחדור למרחב האישי שלי. יהיה לה אותו ריח? אותו חיבוק?
"היי," אמרתי בצרידות כשהחיבוק שלה הוציא לי את כל האוויר מהריאות וכמעט הפיל אותי לרצפה.
"בייבי שלי..." היא בכתה. עם התייפחויות והכול.
חשבתי שגם אני אבכה, אבל לא היו שום דמעות בנמצא. לחץ ומבוכה עצומה חסמו אותן לפני שעיניי הספיקו להזיל ולו דמעה אחת.
הכול היה שונה.
החיבוק שלה לא היה מנחם כמו פעם. יותר מדי עצמות ופחות מדי שומן, כנראה.
היה לה ריח של עץ ויער, לא הניחוח הפרחוני שזכרתי מהבושם שלה.
הודיתי לאל בליבי על האיחוד. שם הייתי צריכה לעצור. זה היה הדבר החשוב היחיד, אבל לא יכולתי שלא לחשוב על כל הדברים שבהם היא הייתה קצת פחות ממה שזכרתי. האם בת השלוש־עשרה שהייתי פעם העריצה אותה בעיוורון? או שהגרסה הבוגרת שלי שיפוטית במידה לא הוגנת?
אל תשפוט...
פסוק שתמיד היה קשה לציית לו.
"גדלת כל־כך ועכשיו את אישה צעירה ויפהפייה." היא אחזה בכתפיי ומתחה את זרועותיה כדי להסתכל עליי.
"תודה." חייכתי.
"בואי נמצא את המזוודה שלך וניסע הביתה. הבוס החדש שלי שולח אותי ללוס אנג'לס לעבוד במספרה שלו שם ולרענן את הכישורים שלי. אני אעבוד עם אנשים שעושים איפור ושיער למפורסמים. איזה מגניב נכון?"
"אה... ממש מגניב, נראה לי. אז אני אגור בבית שלך? לבד?"
"כן ולא." עצרנו ליד המסוע לחכות למזוודה שלי. "וזה הבית של בעל הבית שלי. לא שלי. אני רק שוכרת ממנו את המרתף. זאת יחידת דיור עם כניסה נפרדת מאחורי הבית. הוא ממש נחמד. חמוד כזה. הפכנו לחברים טובים. סיפרתי לו עלייך. והוא גם מוכן לתת לך עבודה זמנית לקיץ בזמן שתחליטי מה את רוצה לעשות בהמשך."
"עבודה במה?" לכסנתי לרגע את מבטי מהמסוע אליה.
"הוא קבלן. אני לא יודעת מה את אמורה לעשות שם בדיוק, אבל ברור לי שלא תמצאי בוס יותר טוב ממנו."
"קבלן? שבונה בתים? אני לא משהו עם פטיש ומסמר." צחקתי במבוכה. הסתכלתי על התמונה הגדולה. כישוריי עם כלי עבודה היו הדבר האחרון שהדאיג אותי. אימא שלי עמדה להשאיר אותי עם גבר חמוד. כאילו, בקטע של זקן ומוזר?
היא צחקה. "אני בטוחה שיש לו עבודה משרדית בשבילך."
הנהנתי כמה פעמים וניסיתי בכל הכוח לדמיין חמוד. גורי חתולים הם חמודים. "אוקיי. כן, אני יכולה לעבוד במשרד. תודה שביקשת ממנו." מר חמוד.
היא זרקה אליי מבט וחיוך. "אין על מה. אני רוצה לעשות כל מה שאני יכולה בשבילך. אני רוצה לפצות על כל הזמן שעבר."
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
