הדייג 1 - הדייג העירום
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הדייג 1 - הדייג העירום
מכר
אלפי
עותקים
הדייג 1 - הדייג העירום
מכר
אלפי
עותקים

הדייג 1 - הדייג העירום

4.4 כוכבים (156 דירוגים)
ספר דיגיטלי
36
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 98

עוד על הספר

ג'ול אי. אן

ג'ול היא נשמה חופשית המכורה לרומנטיקה ולחוש הומור מטורלל. אחרי עשר שנים של הרצאות על השימוש בחוט דנטלי, היא פרשה ממקצועה כשיננית כדי לגדל את שלושת בניה ולנהל את העסק המשפחתי.
חברתה הטובה המליצה לה על כמה ספרים מהז'אנר הרומנטי העכשווי, וג'ול התמכרה. היא בלעה שניים או שלושה ספרים בשבוע, רצתה עוד, והחליטה להתנסות בקריאה בת־קיימא — כלומר בכתיבה.
כשהיא לא עוטה את הגלימה ומצילה את כדור הארץ עץ אחרי עץ, היא נהנית מיוגה עם חברות, מאוכל טוב עם המשפחה, מטיפוס על צוקים עם ילדיה וכמובן... מקריאת רומנים קורעי לב, סוחטי דמעות ושורפי תחתונים.

ניתן לרכישה גם ב -

תקציר

בגיל שמונה־עשרה, אני מחליטה לדחות בשנה את הלימודים בקולג' הנוצרי שאליו תכננתי להירשם וטסה לקולורדו לאיחוד עם אימא שלי. אותה אימא שלא ראיתי חמש שנים בעקבות תקרית קנביס קטנה שהייתה לה בנברסקה.  

בעודה אוספת אותי משדה התעופה, היא מבשרת לי שהיא נאלצת לעזוב לחודש שלם בגלל עבודה חדשה ומודיעה לי שאישאר לגור במרתף שהיא שוכרת מבעל הבית שלה. היא מציעה לערוך בינינו היכרות רישמית, ובפעם הראשונה שאני פוגשת את אותו דייג שהיא לא סתמה את הפה לגביו, הוא אחרי מקלחת. 
בלי בגדים. רק מגבת...

פישר מן מבוגר ממני בעשר שנים, לא לובש חולצה אף פעם, וכל פעם שהוא בסביבה אני מתקשה לזכור את כל מה שלימדו אותי בבית הספר של הכנסייה.
אה, והוא גם הבוס החדש שלי. 
אז אפשר לומר שדי אכלתי אותה! 

***
הדייג העירום הוא חלק ראשון בדואט מופלא שקצר ביקורות ותשבחות בעולם ושבו תיזכרו עם חיוך רחב אחרי שתסיימו לקרוא אותו. כמו כל ספריה הקודמים של המחברת, גם בדואט הזה תצאו למסע עתיר ברגשות, בשנינות, בצחוק מתגלגל, בתהפוכות ובאהבה חד־פעמית שכובשת את הלב. 
ספריה של ג'ול אי. אן העפילו לרשימות רבי־המכר המובילות בעולם ובישראל, ועד כה תורגמו לעברית ספריה: סקרלט סטון, דואט מעל ומעבר, דואט החיים, הכול מאהבה, לבוש לתפקיד והאחד.       

פרק ראשון

1

ביום שהכרתי את הדייג העירום, הייתי צעירה בת שמונה־עשרה, בריאה, אחראית ורצינית שרק עכשיו סיימה תיכון, שופעת דעות, ואפילו בלי רעיון גדול אחד בראש. המטרה המושלמת. שמעתי על גברים כמוהו רק בדרשות בכנסייה ובשיעורי הדת שבהם לימדו אותנו על פיתויים.

אבל כשארזתי את חפציי בבוקר לא הייתי מודעת לקיומו. חבל שלא נצרתי בליבי את שעות התום האחרונות במקום להילחץ מהמחשבה שאני עומדת לראות את אימא שלי בפעם הראשונה אחרי יותר מחמש שנים. כמעט הקאתי את החביתה שלי ולפחות חתיכה אחת מהטוסט עם חמאה. חצי שנה לפני כן היא השתחררה ממתקן כליאה לנשים בנברסקה. תפסו יותר מדי שתילי מריחואנה במחסן של המספרה שלה. אבא שלי אמר שהוא לא ידע שום דבר, והשופט האמין לו.

סבתא שלי לקחה כל בגד שזרקתי למזוודה וקיפלה אותו מחדש. "את בוגרת עכשיו, טֶריס. את לא חייבת לגור איתה... או איתנו. את לא חייבת לגור עם אף אחד. את בטוחה שאת לא רוצה לשכור דירה עם כמה חברות? יש כל מיני תוכניות מיסיונריות שאת יכולה להצטרף אליהן ולטייל בעולם."

שלוש שנים קודם, הלב של אבא שלי הפסיק לפעול. פגם מולד שהוא לא ידע על קיומו. אף פעם לא היו לו בעיות עם לחץ הדם. לא כולסטרול גבוה. לא היה שום סימן עד שהוא פשוט... קרס פתאום על שולחן השרטוט שלו. אכלנו פסטה באותו ערב. עדיין לא יכולתי לראות פסטה בלי לדמוע.

הוא היה ארכיטקט גאון. סבא וסבתא שלי (ההורים שלו) קיבלו את המשמורת עליי כי אימא שלי הייתה בכלא והוריה גרו בדירה קטנה אך יקרה בבוסטון. הם היו קתולים ליברלים שטיפחו סלידה מיוחדת כלפי הוריו של אבי — קונסרבטיבים שניצלו את מאסרה של אימי ואת מותו של אבי כדי לרשום אותי לאקדמיה נוצרית דתית פרטית ביוסטון, טקסס.

"היא אימא שלי. לא ראיתי אותה חמש שנים. וזה רק סידור זמני עד שאחליט מה אני רוצה לעשות בחיים." חייכתי אל סבתא שלי בעידוד, אבל הדאגה שעל פניה העידה שהיא לא מרגישה מעודדת בכלל.

"לא הזמנת אותה לטקס הסיום שלך. מה עורר את הסקרנות שלך פתאום?"

השתעלתי, צחקתי והנדתי את הראש. "סבא שכנע אותי לא להזמין אותה. כמו שאבא היה עושה. והיא אימא שלי, לא חיה בגן חיות שמסקרנת אותי. אם היא לא מה שאני זוכרת, אם היא תהיה מבחינתי כמו אישה זרה ואני לא ארגיש שום חיבור איתה, אני חוזרת הביתה."

"טֶריס, אני דואגת שאם לא תמשיכי עכשיו לקולג', לא תעשי את זה לעולם. ואבא שלך היה רוצה שתעשי תואר."

אני זורקת זוג סנדלים וזוג כפכפים על הבגדים שהיא קיפלה לפני רגע. "סטטיסטית, אנשים שלוקחים שנת חופש בין התיכון לקולג' מצליחים יותר אחר כך בלימודים." נתון אמיתי שהכרזתי עליו השכם והערב.

לא כיף להרגיש שאין לך כיוון בחיים. במסיבת סיום התיכון שלי, כולם שאלו לאיזו אוניברסיטה אני הולכת... מה אני מתכוונת לעשות. בכל פעם התכווצתי בתוכי, ועניתי את התשובה הקבועה על התוכנית הגאונית שלי לצאת לשנת חופש. בעיניי זה היה קוד למשהו כמו "בחורה חכמה שאין לה הרבה שאיפות ומעט עד אפס כיוון בחיים". אף אחד לא אמר לי את זה, אבל ראיתי את האמת בהבעות הפנים שלהם. ראיתי אותם עורכים בראשם רשימה של כל הדברים שיכולתי לעשות, כאילו הדבר היחיד שחסר לי הוא רעיון טוב.

סבתא הניחה לרגע את ידיה על שתי לחיי וליטפה את שערי עד שידיה נחו על כתפיי. את שערי החלק והכהה ואת עיניי הכחולות קיבלתי מאימי, אבל סבתא שלי תמיד אמרה שאני דומה לאבא. הוא היה בלונדיני עם עיניים חומות. ממנו קיבלתי רק את השפתיים המלאות ואת האובססיה לתשבצים.

"אני גם חוששת שלאימא שלך לא תהיה השפעה חיובית כל־כך על החיים שלך." סבתא המשיכה לזעוף וללטף את שערי. זה היה הפחד האמיתי שלה.

"אם היא בקטע של סמים או מעשנת שלוש קופסאות ביום, אני אחזור הביתה. וכבר מצאתי כנסייה שם ואני בטוחה שיהיו בה חברים נוצריים טובים שיעזרו לי לא ליפול בכשפיה של אימא שלי." קרצתי לסבתא. זה היה רק חצי ברצינות. בשום מקום לא היה קובץ נהלים לאיחוד מחודש עם אימא שלך אחרי שנים של נתק עקב מאסר. היא תצפה שאקרא לה אימא? זה בכלל יבוא לי טבעי לקרוא לה ככה? זה היה טבעי כשהייתי בת שלוש־עשרה, ביום שראיתי אותה בפעם האחרונה והזלתי דמעות ענקיות כשהיא נלקחה באזיקים מבית המשפט. הדמעות שלה זרמו לא פחות משלי כשהיא אמרה לי בתנועות שפתיים, "אני אוהבת אותך."

אבא חיבק אותי והבטיח שבקרוב אראה אותה.

בקרוב...

זה לא קרה.

"את יכולה לחזור. תמיד. זה ברור לך, כן?"

הנהנתי וסגרתי את המזוודה. "כן. בגלל זה אמרתי לך מיליון פעם שאני אחזור הביתה אם זה לא יסתדר. וממילא חצי מהדברים שלי עוד פה. ברור שאני חוזרת. אני רק רוצה לראות איך היא עכשיו ולבדוק אם אני אוהבת את קולורדו."

עיניה של סבתא הבריקו מדמעות. "טֶריס, אני אתגעגע אלייך כל־כך. זה כמו לאבד את אבא שלך מחדש."

"אלוהים ישמור עליי."

"אני יודעת, חמודה שלי." היא נישקה אותי במצח. "בואי נקרא לסבא שיעמיס את המזוודה וניקח אותך לשדה התעופה, שלא תצטרכי להילחץ ולמהר. אני עדיין לא מאמינה שאנחנו נותנים לך לנסוע לבד."

צחקתי קצת. "אני מבוגרת לכל דבר ועניין עכשיו. הכול טוב." לא הייתי בטוחה שאני ממש מרגישה מבוגרת ממרום שמונה־עשרה שנותיי, אבל שיחקתי אותה גיבורה כי כל החברים שלי יצאו לטיולי קיץ והתכוננו ללימודים בקולג'. הם עזבו את הקן. אני רק עברתי לקן אחר. אז לפחות התעקשתי לטוס לבד כדי שאוכל להעמיד פנים שאני באמת מבוגרת לכמה שעות.

 

 

2

הייתי משקרת אם הייתי אומרת שלא פחדתי פחד מוות. כשתמרנתי בין התיקים לבין המסמכים בשלב הבידוק הביטחוני בנמל התעופה, הידיים שלי רעדו והקול שלי רעד. כל דבר שם הלחיץ אותי. גברים זרים שהסתכלו עליי. נשים שגררו זאטוטים ושלחו לכיווני מבטים שתהו אם צריך לדווח עליי למשטרת הנמל — בחורה צעירה שבטח מבריחים אותה למקום רחוק (קולורדו למשל) כדי למכור אותה בתור שפחת מין. במשך חמש שעות הפגנתי ביטחון עצמי מלאכותי. כשיצאתי לאולם קבלת הפנים בדנוור, איתרתי את אימא שלי תוך כמה שניות. שיער קצר בצבע חום כהה, כמעט שחור, כמעט נוגע בסנטר שלה, עם פוני גזור קצת קצר מדי (דעתי האישית בלבד), רזה כמו מקל. היא שלחה לי תמונות כשחידשנו את הקשר אחרי יום הולדתי השמונה־עשר, אבל במציאות היא נראתה רזה יותר.

לאם שזכרתי מבית המשפט היו קימורים. היא לא הייתה בעודף משקל, אבל נראתה בריאה וכמישהי שמקפידה על תזונה מאוזנת. אימא של אחרי הכלא נראתה כמו מישהי שאוכלת כדי לחיות ולא נגיסה אחת יותר. העצמות בלטו בלחייה, כתפיה ומותניה. עיניה השקועות, שמבען הכחול היה בגוון שמיים בסערה בשקיעה, הביטו בי בציפייה. ולא היה על פניה אפילו איפור קל שבקלים. כבעלת מספרה, תמיד היה לה שיער ארוך, כמעט עד הישבן, ותמיד מעוצב בגלים כמו של נסיכה.

לאן נעלמה מעצבת השיער? לאן נעלם האיפור? הלק בציפורניים? השיער המוקפד? תהיתי אם היא עצמה זכרה את האישה ההיא או שהיא מתה במהלך חמש השנים שלא ראיתי אותה. במהלך חמש השנים שהיא לא ראתה אותי.

"ריס!" היא תלתה על כתפה תיק בהצלב ורצה לקראתי.

ריס... לא קראו לי ככה שנים. אבא שלי וגם סבא וסבתא קראו לי תמיד טֶריס. גם החברים החדשים שלי באקדמיה הנוצרית קראו לי טֶריס.

גופי נדרך בבהלה מהזרה שהתקרבה ועמדה לחדור למרחב האישי שלי. יהיה לה אותו ריח? אותו חיבוק?

"היי," אמרתי בצרידות כשהחיבוק שלה הוציא לי את כל האוויר מהריאות וכמעט הפיל אותי לרצפה.

"בייבי שלי..." היא בכתה. עם התייפחויות והכול.

חשבתי שגם אני אבכה, אבל לא היו שום דמעות בנמצא. לחץ ומבוכה עצומה חסמו אותן לפני שעיניי הספיקו להזיל ולו דמעה אחת.

הכול היה שונה.

החיבוק שלה לא היה מנחם כמו פעם. יותר מדי עצמות ופחות מדי שומן, כנראה.

היה לה ריח של עץ ויער, לא הניחוח הפרחוני שזכרתי מהבושם שלה.

הודיתי לאל בליבי על האיחוד. שם הייתי צריכה לעצור. זה היה הדבר החשוב היחיד, אבל לא יכולתי שלא לחשוב על כל הדברים שבהם היא הייתה קצת פחות ממה שזכרתי. האם בת השלוש־עשרה שהייתי פעם העריצה אותה בעיוורון? או שהגרסה הבוגרת שלי שיפוטית במידה לא הוגנת?

אל תשפוט...

פסוק שתמיד היה קשה לציית לו.

"גדלת כל־כך ועכשיו את אישה צעירה ויפהפייה." היא אחזה בכתפיי ומתחה את זרועותיה כדי להסתכל עליי.

"תודה." חייכתי.

"בואי נמצא את המזוודה שלך וניסע הביתה. הבוס החדש שלי שולח אותי ללוס אנג'לס לעבוד במספרה שלו שם ולרענן את הכישורים שלי. אני אעבוד עם אנשים שעושים איפור ושיער למפורסמים. איזה מגניב נכון?"

"אה... ממש מגניב, נראה לי. אז אני אגור בבית שלך? לבד?"

"כן ולא." עצרנו ליד המסוע לחכות למזוודה שלי. "וזה הבית של בעל הבית שלי. לא שלי. אני רק שוכרת ממנו את המרתף. זאת יחידת דיור עם כניסה נפרדת מאחורי הבית. הוא ממש נחמד. חמוד כזה. הפכנו לחברים טובים. סיפרתי לו עלייך. והוא גם מוכן לתת לך עבודה זמנית לקיץ בזמן שתחליטי מה את רוצה לעשות בהמשך."

"עבודה במה?" לכסנתי לרגע את מבטי מהמסוע אליה.

"הוא קבלן. אני לא יודעת מה את אמורה לעשות שם בדיוק, אבל ברור לי שלא תמצאי בוס יותר טוב ממנו."

"קבלן? שבונה בתים? אני לא משהו עם פטיש ומסמר." צחקתי במבוכה. הסתכלתי על התמונה הגדולה. כישוריי עם כלי עבודה היו הדבר האחרון שהדאיג אותי. אימא שלי עמדה להשאיר אותי עם גבר חמוד. כאילו, בקטע של זקן ומוזר?

היא צחקה. "אני בטוחה שיש לו עבודה משרדית בשבילך."

הנהנתי כמה פעמים וניסיתי בכל הכוח לדמיין חמוד. גורי חתולים הם חמודים. "אוקיי. כן, אני יכולה לעבוד במשרד. תודה שביקשת ממנו." מר חמוד.

היא זרקה אליי מבט וחיוך. "אין על מה. אני רוצה לעשות כל מה שאני יכולה בשבילך. אני רוצה לפצות על כל הזמן שעבר."

 

 

ג'ול אי. אן

ג'ול היא נשמה חופשית המכורה לרומנטיקה ולחוש הומור מטורלל. אחרי עשר שנים של הרצאות על השימוש בחוט דנטלי, היא פרשה ממקצועה כשיננית כדי לגדל את שלושת בניה ולנהל את העסק המשפחתי.
חברתה הטובה המליצה לה על כמה ספרים מהז'אנר הרומנטי העכשווי, וג'ול התמכרה. היא בלעה שניים או שלושה ספרים בשבוע, רצתה עוד, והחליטה להתנסות בקריאה בת־קיימא — כלומר בכתיבה.
כשהיא לא עוטה את הגלימה ומצילה את כדור הארץ עץ אחרי עץ, היא נהנית מיוגה עם חברות, מאוכל טוב עם המשפחה, מטיפוס על צוקים עם ילדיה וכמובן... מקריאת רומנים קורעי לב, סוחטי דמעות ושורפי תחתונים.

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
156 דירוגים
110 דירוגים
19 דירוגים
15 דירוגים
8 דירוגים
4 דירוגים
5/2/2024

אין לי מילים רק שמעכשיו אני מכורה לסופרת הזאת. דואט מושלם לגיבורים מושלמים. וואווו כמה אהבתי את את ריס גם אם היא לפעמים אבדה שליטה על עצמה אבל כמה עוד אנושי זה יכול להיות. כמה ימים חושבת של פישר וריס. איזה מדהימים הם כמה תשוקה רגשות עפים מהדף. ממליצה בחום

2
9/2/2025

לא חושבת שאי פעם מיהרתי כל כך להמשיך לספר השני כמו עכשיו.. ספר ממש טוב שלא רוצים להוריד מהיד. יחד עם זאת יש גם דברים שהפריעו לי, כמו ההתמקדות בחיצוניות, הפריעה לי ההרגשה שהקשר מבוסס רק על זה שהוא חתיך והיא "חלום רטוב של כל גבר" כמו שהוא אמר לה כמה פעמים.. רק בסוף הסופרת זרקה עוד איזה טיפת חיבור ביניהם שלא קשורה לחיצוניות. הספר מעלה את סוגיית הפרש הגילאים ואמונות מגבילות וגורמת לך באמת לחשוב על הדברים האלה. ממשיכה לספר הבא לגלות איך הכל נפתר.

1
15/9/2023

ואוו. הרבה זמן נמנעתי מהספר כי חשבתי שיש סתם הייפ עליו. אבל סיימתי אותו ב24 שעות. אלוהים אני רצה לחלק השני.

1
10/6/2025

אז הדואט הזה גרם לי לא לישון בלילה כי באמת פשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא. הכתיבה מצוינת, סוחפת, הקשר הנרקם בין הדמויות מקסים ונוגע ללב, למרות כל הפערים העצומים ביניהם הם מוצאים את הדרך אחד לשניה שוב ושוב ונתקלים בקשיי המציאות. אני חייבת לכתוב שלא השתכנעתי מהסיבה בגללה האהבה הזו הייתה אסורה מלכתחילה ולרגעים הייתי בתחושה שהם עושים מזבוב פיל, ואם מישהו אוהב אותך ככה אז את זורקת הכל לעזאזל וקופצת עליו. מה שכן, הקשיים שהם חוו היו חיוניים לדמויות כדי להתפתח ולהתקדם לאן שהגיעו בסופו של דבר. אהבתי כל כך לקרוא על הקשר ביניהם, על הבדיחות הקטנות שרק הם מבינים, על השפה המשותפת, הכמיהה אחד לשניה. מושלם. 🐠 מה אהבתי? הקשר בין הדמויות מרגש ונוגע, גם בהמשך בספר השני מתברר כמה הוא היה מהותי ועמוק לשניהם. זה תענוג לקרוא. אהבה אסורה תמיד משאירה מידה של מתח בעלילה, ובאמת שאי אפשר להניח את הספר הזה מהיד. כתוב טוב, סוחף, מרגש, רומנטי וגם מצחיק ונוגע בכל המקומות הרגישים והחשופים. אהבתי את הדמות של ריס, בהתחלה תמימה עד כאב ולאורך הזמן מוכנה להילחם על האושר של עצמה גם אם זה אומר לחצות גבולות לעיתים ולהלך על הגבול בין מוסרי לבין לא. הסיפור מקורי, מפתיע, מלא תהפוכות והלב לא מפסיק לדפוק. 🐠 מה פחות? לא ראיתי בקשר שלהם משהו כל כך אסור כמו ששניהם ראו, אולי לא בשל בהתחלה אבל אסור? על מה ולמה? זה ביאס אותי. הרבה ספרים מהז’אנר סובלים מהבעיה הזו, חיכיתי לקרוא קצת איך נראה הסוף הטוב שלהם ולא קיבלתי מספיק מזה. קפצנו מאד מהר לאפילוג. הופתעתי מפתרון הקונפליקט, הוא היה פשוט מידי, קל מידי, ואולי זה לא כל כך מפתיע? קשה להגיד, אבל אחרי שני ספרים פתאום הכל נפתר ברגע. הדמות של פישר בספר הראשון הייתה חצופה, בוטה ומאד אהבתי אותי. בספר השני (מסיבות מובנות שתגלו אם תקראו) האופי שלו היה שונה ואישית זה היה מאכזב לעיתים. 🐠 לסיכום אחד הסיפורים המקוריים, מותח, מרגש, רומנטי, שאני אמות כמה רומנטי!!! כתיבה סוחפת שאי אפשר להניח מהיד אפילו לרגע. עלילה קצבית, מותחת, מלאה הפתעות ומלווה בחשש תמידי מה לעזאזל הולך לקרות כאן?! הדמויות מקסימות, אנושיות מאד ומנהלות קשר שהוא תענוג אחד גדול לקריאה, יש שם משהו אמיתי ומרגש בפשטות שלו. גם הדמויות משנה נהדרות ותומכות עלילה בצורה נהדרת. לא תמיד אהבתי מה שקרה, אבל קראתי בנשימה עצורה. מומלץ ביותר למי שאוהבת סיפורי אהבה יוצאים מן הכלל, רומנטיקה כובשת גם עם הדרך מלאת תהפוכות.

18/4/2025

טוב מדי!!

15/4/2025

סוחף, מרגש, נקרא בנשימה אחת. מייד טסה לספר הבא

2/1/2025

ספר סוחף ומרגש, אהבתי

26/12/2024

ספר מעולה, קליל זורם וכייפי לקריאה.

19/11/2024

לי היה קצת קשה עם הפער גילאים אבל האהבה בינהם מרגשת ברמות ממליצה ממש

10/11/2024

אחד הספרים הכי טובים שקראתי ממליצה החום!

1/11/2024

נו באמת, איזה מתח, כמה יפה הספר הזה, חושני אבל מותח, מצחיק בחלקו, מעניין, מרגש, כמה אהבה ופישר אמאלה ממשיכה הלאה

13/10/2024

פשוט מעולה❤ מחכה לקרוא את החלק השני. ממליצה ממש

14/8/2024

אחרי הרבה ספרים שלא הצלחתי להתחבר לאחרונה סוף סוף ספר מצחיק. לא מעיק. זורם. ממשיכה ישר לחלק בּ׳

14/7/2024

כתוב טוב, מרגש ומעניין

28/4/2024

וואו איזה ספר! כתיבה מופלאה, כל כך נהנתי לקרוא שסיימתי את 2 הספרים ביום אחד.❤️ ממליצה מאוד❤️

24/4/2024

לוקח קצת זמן להתחבר....ואז נפלא ונהדר !!

24/4/2024

כל כך לא מה שחשבתי שזה! הכריכה מטעה השם מטעה, ושמעתי את כל מי שאמרו את זה לפני ופשוט לא הבנתי כמה זה נכון! קראתי ולא יכולתי להפסיק לשנייה רצה לספר הבא!

2/4/2024

ספר טוב אבל קצת עסוק מידי בכמה היא צעירה שוב ושוב..... מחכה לעבור כבר לחלק השני

24/3/2024

מהמם הסופרת הזאת כותבת טובב ריס ופישר אני מאוהבת

17/3/2024

תענוג סוחף מרגש פשוט לקרוא בלי להפסיק

27/1/2024

שאפו ענק לכתיבה טובה בגוף ראשון ויכולת לספר באופן מציאותי וראלי מפגש ההתאהבות של זוג בפער גילים שלא עושה "הנחות" בכל שלב של הזוג בסיפור ומוציא ממני קשת של רגשות. ממשיכה וסקרנית מאוד לספר הבא. ממליצה.

24/1/2024

מטורףףףףףף

22/1/2024

חמישה כוכבים בזאנר הרומן הרומנטי

7/12/2023

ספר מוווווווושלם💎💎💎 רצה לקרוא את ההמשך ממליצה בחום❤️‍🔥❤️‍🔥❤️‍🔥

26/11/2023

מעולה ממש - מהטובים בז'אנר - הכריכה לא משקפת דבר... מי שלא קראה - אני מקנאה בך! מקסים, רומנטי, כתוב טוב. ממש שווה.

23/11/2023

נחמד ממשיכה לחלק השני

6/11/2023

ואו אהבתי את הספר ברמותתת ממשיכה ישר לשני!!

26/10/2023

ספר קליל וכיפי

20/10/2023

כמו שאר הספרים של הסופרת הזו מקסים שנון שווה תענוג לקרא אל תפספסו.

16/10/2023

אל תתנו לכריכה הלא מוצלחת להטעות אתכן זה ספר מושלם ספויילר אין שם שום דייג...

1/10/2023

כל כך מרגש וסוחף נהנתי מכל עמוד. אם היה אפשר להעניק יותר כוכבים הוא היה מקבל אקסטרה ממני. שתדעו הסוף עצוב

29/9/2023

ואוווו, ממשיכה מיד לספר הבא !!

26/9/2023

על פניו ספר די צפוי...אבל, הסופרת הזו תמיד מפתיעה...רצה לקרוא את השני.

25/9/2023

מושלם. גמעתי אותו ביום אחד בלי יכולת להניח אותו מהידיים

7/9/2023

וואו. אהבתי את הכתיבה, את הרגש, את הדמויות. מרגישה שאני עמוק בתוך הסיפור של הדמות הראשית. ממליצה בחום

30/8/2023

מידדדד ממשיכה לספר הבא

29/8/2023

מעולה

28/8/2023

אחד הספרים הלוהטים שלה! סופרת מעולה, וספר שאי אפשר לעצור לקרוא

12/8/2023

נתחיל מזה שהדמות הראשית היא בת 18 אז מבחינתי זה קצת אתגר אבל!! הכותבת ניגשה לנושא הזה ברגישות והכתיבה שלה פשוט סוחפת, מחוברת וכנה. יש בספר הכל, גם סיפור שיש בו עומק ופרטים , גם רומנטיקה טובה וגם סקס שכתוב טוב. תהנו..

6/8/2023

מצוין, מתחילה מיד את החלק השני

5/8/2023

מדהים. כתוב היטב ושנון. לרוב בז'אנר הרבה ספרים מאבדים מערכם ואת העלילה כבר מההתחלה. וכאן הספר כתוב היטב עם עלילה שנוגעת בך ונבנית ככל שאת ממשיכה לקרוא. קשה להניח מהיד.

27/7/2023

סוף סוף ספר של 5!! וואווו. ספר מצויין כספר בודד אבל עוד יותר משובח כשקוראים את החלק השני

22/7/2023

נהניתי! למרות שזה ספר גם קצת מתסכל, ואין סוף סגור. אין ברירה - צריך להמשיך לשני...

22/7/2023

וואו. בקלות נכנס לרשימת המועדפים עליי !! פשוט מושך וסוחף מהרגע הראשון עד האחרון. רצה לחלק השניייי

21/7/2023

כשרון הכתיבה של ג'ול הוא פנומנלי. רק היא מסוגלת לסחוט כל רגש וכל תחושה עד הסוף...ממשיכה לחלק השני

21/7/2023

אין על הסופרת הזו , ספר ששואב אותך לקראת אמצע הספר קצת לא התקדם , אבל אח״כ היה בשיא שלו

19/7/2023

בין הספרים הטובים שקראתי חוזרת אליו שוב ושוב נהנתי מכל רגע ולא רציתי שיגמר הסוף והמעבר לספר השני קצת מבאס אבל ספר מעולה!

15/7/2023

ואוו ספר ממש טוב הרבה מעבר לציפיות, רצה לספר הבא

11/7/2023

מקסים! ממשיכה לספר השני...

9/7/2023

מהמם... רצה לספר השני

9/7/2023

מושלם מושלם מושלם אל תתנו לכריכה המכוערת להרוס לכן

8/7/2023

מתפתח לאט ויפה בספר השני הכל מובן גם למה.. חייבות לקרוא

6/7/2023

מעולה!!! ספר מהנה, שנון ומצחיק. ממשיכה לשני

5/7/2023

א ל ו ה י ם!!! מושלם ברמות

3/7/2023

מהמם!!! הרבה זמן לא התרגשתי כך מספר.. קליל, רומנטי, מצחיק, מותח יש בו הכל... ממליצה

30/6/2023

עוברת לספר הבא!

27/6/2023

דואט מושלם!

26/6/2023

וואו. קראתי את שניהם בלהט. אחד הספרים הטובים שקראתי בתקופה האחרונה. ממש ייחלתי שלא יגמר :-)

24/6/2023

דואט מושלם סיפור אהבה פשוט מרגש בטירוף 🔥❤️🔥❤️ אם לא הבנתם, רוצו לקרוא, עוד היום, עכשיו‼️‼️‼️

17/6/2023

מדהים! סופרת מעולה קראתי את כל הספרים שלה וכל אחד יותר טוב מהשני, ממליצה בחום

15/6/2023

מקסים!!! רצה לקרוא את החלק השני!

12/6/2023

מקסים... עוברת מיד לספר השני

11/6/2023

הרבה זמן שלא נהניתי ככה מספר, השם והכריכה לא עושים לו חסד. מושלם, ממשיכה לחלק ב

9/6/2023

סיפור מתוק ורומנטי כתוב מעולה

8/6/2023

לא יכולתי להפסיק לקרוא קראתי את שניהם ברצף סוחף ומרגש

7/6/2023

מעולה מעולההההה!!!!!! בא לי לבכות מרוב הכישרון של הסופרת הזו!!!! ממליצה בחוםםפפפ!

5/6/2023

מעולה 👌

4/6/2023

ממליצה בחום

3/6/2023

הספר מהמם לגמרי. ספר קצת אחר. אבל סוחף. אין אקשן ואין אי הבנות מעצבנות ומטופשות ואין כוחניות מוגזמת, וזה דווקא נחמד לשם שינוי. אין הרבה דמויות ואין הרבה מקומות התרחשות בספר וזה גם מרענן. אבל זה הספר הכי יפה שקראתי. כ"כ הרבה אהבה, שאי אפשר שלא להתרגש, לבכות, לאהוב ולהתאהב בדמויות.

3/6/2023

נחמד מאוד ממשיכה לספר הבא

3/6/2023

ספר קליל, מותח, מעניין, מי שמחפש משהו יחסית קליל הספר הזה מעולה :)

2/6/2023

וואווו! כתוב יפה טבול בהומור וברומנטיקה מפעימה

1/6/2023

וואוו וואוו וואווו איזה ספר מושלם!!!! 10 כוכבים!!!!❤️🔥❤️🔥

1/6/2023

ממש נהניתי! סוחף, מצחיק, סקסי. סופרת נהדרת! ממשיכה ישר לחלק השני.

31/5/2023

קליל וחביב💋💙

31/5/2023

ספר מאוד מיוחד

31/5/2023

ג׳ול עושה זאת שוב! כתיבה שנונה מאוד עם דמויות שנכנסות לב אציין גם שהתרגום מעולה

31/5/2023

אמאללההההה, אני הרוסה, לעזאזל, מה זה הספר המיוחד הזה. ? אין ספרים כאלה, ממשיכה לשני

31/5/2023

כתוב טוב , זה קצת טנובלה אך מעניין ,הדמיות בניות טוב יש להם אופי שאפשר לזהות ..ובטח מעניין לדעת מה קורא בחלק ב כך שאני ממשיכה ...

5/7/2024

סיפור רומנטי ,התחלה קצת איטית ואז מעורר עניין

22/5/2024

קצת מעיק עם כל הגיג הדת וחיבוטי הנפש. אבל כתוב טוב

3/4/2024

שנון וקליל. עוברת לספר הבא

21/12/2023

ספר מעולה

9/11/2023

חמוד , קצת ילדותי

1/10/2023

חמוד.

14/7/2023

התאכזבתי כשהסתבר שזה רק חצי ספר

14/7/2023

כתיבה קולחת, סוחפת וכיפית, דמויות לגמרי לא מושלמות ומלאות לבטים, חוסר בטחון ולעתים בחירות שרחוקות משלמות, אבל כל-כך אמיתיות ומעוררות חיבה והזדהות. מסקרן מאוד מה יקרה בחלק השני

8/6/2023

התחלה קצת חלשה אבל בערך מה-30% מעולה ואי אפשר להוריד מהידיים. שלל של רגשות❤️💔

5/6/2023

ספר מקסים ממש

2/6/2023

החלק הראשון ממש טוב. ולוהט. החלק השני נמרח. אבל עדיין נהנתי.

2/6/2023

לא ממש יודעת מה לחשוב על הספר הספר כתוב טוב אבל משהו הרגיש טיפשי ולא זורם

28/1/2025

הסיפור של פישר (פישר מאן ומכאן הדייג) וטריס. טריס מגיעה לחיות עם אמא שלה אחרי שחרורה מהכלא ופוגשת את פישר בעל הבית/ השכן/ הבוס שלה, שגדול ממנה בעשור, ומתאהבת בו. מצד אחד טריס גדלה בבית דתי קנאי, מצד שני היא "מבוגרת בת עשרה" ומצד שלישי המשיכה המטורפת לפישר מייצרים כולם תמונת התבגרות תוך שאילת שאלות מוסריות. אז למה 3 כוכבים? כי זה ספר אירוטי שסובב סביב סצנות המין. מרגיש שדווקא השאלות המוסריות שטריס מתמודדת איתן נדחקות הצידה למול הסצנות המיניות. בנוסף, טריס פשוט מעצבנת ופישר לא סגור על עצמו. 2 דמויות מרכזיות שפשוט תסכלו אותי בטירוף. מניחה שאמשיך לספר הבא, אבל רק כי הסוף נשאר פתוח. מקווה שבספר הבא הדמויות יהיו קצת יותר נסבלות.

23/11/2024

לא משהו לצערי - דמויות ילדותיות ולא הצלחתי להתחבר אליהן...אקרא את ההמשך רק כי כבר רכשתי אותו וגם אולי יהיה שינוי...נראה...

29/7/2024

ממש חיכיתי לו וברגע האמת התאכזבתי. סוף לא צפוי והורס, עלילה מעולה אבל כתיבה פחות, וזהו בגדול, הסוף הרס. לא ממליצה

12/11/2023

ספר נחמד, הכל סביב סקס, עלילה דלה

4/9/2023

די שטחי וצפוי. לא התתחברתי לגיל של הגיבורה.

19/8/2023

שווה לקרוא רק בשביל ספר ההמשך

23/6/2023

על פניו יש בעלילה כל מה שאני אוהבת. פער גילים ואהבה אסורה אבל משהו פשוט לא עבד לי. העלילה שבשני הספרים מרוחה בכיף יכל היות ספר בודד כי כל הזמן היתה חזרתיות בעלילה. הגיבורה ילדותית והגיבור מעצבן .

16/6/2023

גרוע וילדותי. איך קיבל ציון כזה, לא ברור

11/6/2023

האמת שהתאכזבתי ציפיתי להרבה יותר...

31/5/2023

הביקורת היא על שני הספרים. מאכזב. היו לסופרת הזו ספרים טובים יותר. הגיבורה מעצבנת. ילדותית (נשארת כזו גם בספר השני), חלשה, פתטית ולא עקבית. גם לא ברור למה מפרסמים את זה בתור דואט, אם זה רק מנקודת המבט של הגיבורה.

16/7/2023

ספר אכזבה. דמויות שטחיות ורדודות. היא - דמות ילדותית, פתיינית, לא מבינה מהחיים שלה, לא דמות שקל להזדהות איתה, הוא - משחק בה ומתייחס אליה בצורה מגעילה, מה רומנטי פה. מאוכזבת.

1
1/7/2024

מה יש לומר? ספר מעייף וילדותי, דמויות רדודות בלי עומק אמיתי, כתיבה טובה וכשחשבתי כי תהיה התפתחות מעניינת לא התרומם וכמו שאומרים פרווה. אין שנינו או הומור, הכל צפוי, משחק טיפשי בינו לבינה, הצקות של גנון וממש התאכזתי. אעבור לחלק השני ומקווה שיהיה מעניין אחרת באמת זה יהיה ספר ראשון בחיי שאנטוש. ממש ציפיתי לספר מקסים ואין פה אף קסם.

26/11/2023

רמת כתיבה של ילדה ביסודי, תרגום עצלני ומושא האהבה הוא קצת אנס בפוטנציה

6/10/2023

ספר אווילי. לפעמים צריך להתעלם מביקורות מחמיאות כי הספר פשוט לא טוב. בזבוז זמן וכסף.

8/8/2023

לא אהבתי. דמות האשה היא אינפנטילית וילדותית. גם לא אהבתי שמציגים את ההתנגדות שלה לקיים יחסי מין עם מישהו שהיא בקושי מכירה ומבוגר ממנה בעשר שנים בגלל שהיא עברה שטיפת מוח דתית פנאטית. שום בן אדם הגיוני לא היה חושב שזה נורמלי או מוסרי שגבר בן 28 ישכב עם בחורה בת 18 אפילו אם היא 'חוקית'. דבר נוסף. גם העובדה שהדמות הגברית היא גם הבוס שלה יצרה תחושה מאד לא נעימה של ניצול מרות וניצול באופן כללי

30/7/2023

אין קוהרנטיות בדמות הראשית - ילדה בת 18 שמתנהגת כמו בת 18, ושני עמודים אחרי זה מגיעה ל"תובנות" של אישה בת 30. בנוסף, לא יודעת אם זה עניין של תרגום או הכתיבה בפועל, אבל הרבה פעמים לא הצלחתי להבין את הסיטואציה - מי עומד ליד מי, מה נמצא איפה, פשוט לא ברור.

25/7/2023

לא משהו. הכל מוגזם. לא מרגיש אמין

9/5/2025

היה ממש הייפ לא מוצדק בעיניי, סיפור ועלילה ילדותית, פתאום בום התאהבו אין תהליך הפסקתי באמצע פשוט בזבוז של כסף על ספר, באסה

30/11/2024

ספר איום ונורא לא הצלחתי לקרוא מעבר לכמה פרקים. דמות גברית נצלנית ומתעללת. דמות אמא בלתי אמינה לחלוטין והדמות של הילדה בלתי נסבלת. לפעמים לא מובן לי מי המנקדות של הכוכבים באפליקציה עברית. פשוט אכזבה.

16/1/2024

נמתח כמו מסטיק. לא הצלחתי לסיים

הדייג 1 - הדייג העירום ג'ול אי. אן

1

ביום שהכרתי את הדייג העירום, הייתי צעירה בת שמונה־עשרה, בריאה, אחראית ורצינית שרק עכשיו סיימה תיכון, שופעת דעות, ואפילו בלי רעיון גדול אחד בראש. המטרה המושלמת. שמעתי על גברים כמוהו רק בדרשות בכנסייה ובשיעורי הדת שבהם לימדו אותנו על פיתויים.

אבל כשארזתי את חפציי בבוקר לא הייתי מודעת לקיומו. חבל שלא נצרתי בליבי את שעות התום האחרונות במקום להילחץ מהמחשבה שאני עומדת לראות את אימא שלי בפעם הראשונה אחרי יותר מחמש שנים. כמעט הקאתי את החביתה שלי ולפחות חתיכה אחת מהטוסט עם חמאה. חצי שנה לפני כן היא השתחררה ממתקן כליאה לנשים בנברסקה. תפסו יותר מדי שתילי מריחואנה במחסן של המספרה שלה. אבא שלי אמר שהוא לא ידע שום דבר, והשופט האמין לו.

סבתא שלי לקחה כל בגד שזרקתי למזוודה וקיפלה אותו מחדש. "את בוגרת עכשיו, טֶריס. את לא חייבת לגור איתה... או איתנו. את לא חייבת לגור עם אף אחד. את בטוחה שאת לא רוצה לשכור דירה עם כמה חברות? יש כל מיני תוכניות מיסיונריות שאת יכולה להצטרף אליהן ולטייל בעולם."

שלוש שנים קודם, הלב של אבא שלי הפסיק לפעול. פגם מולד שהוא לא ידע על קיומו. אף פעם לא היו לו בעיות עם לחץ הדם. לא כולסטרול גבוה. לא היה שום סימן עד שהוא פשוט... קרס פתאום על שולחן השרטוט שלו. אכלנו פסטה באותו ערב. עדיין לא יכולתי לראות פסטה בלי לדמוע.

הוא היה ארכיטקט גאון. סבא וסבתא שלי (ההורים שלו) קיבלו את המשמורת עליי כי אימא שלי הייתה בכלא והוריה גרו בדירה קטנה אך יקרה בבוסטון. הם היו קתולים ליברלים שטיפחו סלידה מיוחדת כלפי הוריו של אבי — קונסרבטיבים שניצלו את מאסרה של אימי ואת מותו של אבי כדי לרשום אותי לאקדמיה נוצרית דתית פרטית ביוסטון, טקסס.

"היא אימא שלי. לא ראיתי אותה חמש שנים. וזה רק סידור זמני עד שאחליט מה אני רוצה לעשות בחיים." חייכתי אל סבתא שלי בעידוד, אבל הדאגה שעל פניה העידה שהיא לא מרגישה מעודדת בכלל.

"לא הזמנת אותה לטקס הסיום שלך. מה עורר את הסקרנות שלך פתאום?"

השתעלתי, צחקתי והנדתי את הראש. "סבא שכנע אותי לא להזמין אותה. כמו שאבא היה עושה. והיא אימא שלי, לא חיה בגן חיות שמסקרנת אותי. אם היא לא מה שאני זוכרת, אם היא תהיה מבחינתי כמו אישה זרה ואני לא ארגיש שום חיבור איתה, אני חוזרת הביתה."

"טֶריס, אני דואגת שאם לא תמשיכי עכשיו לקולג', לא תעשי את זה לעולם. ואבא שלך היה רוצה שתעשי תואר."

אני זורקת זוג סנדלים וזוג כפכפים על הבגדים שהיא קיפלה לפני רגע. "סטטיסטית, אנשים שלוקחים שנת חופש בין התיכון לקולג' מצליחים יותר אחר כך בלימודים." נתון אמיתי שהכרזתי עליו השכם והערב.

לא כיף להרגיש שאין לך כיוון בחיים. במסיבת סיום התיכון שלי, כולם שאלו לאיזו אוניברסיטה אני הולכת... מה אני מתכוונת לעשות. בכל פעם התכווצתי בתוכי, ועניתי את התשובה הקבועה על התוכנית הגאונית שלי לצאת לשנת חופש. בעיניי זה היה קוד למשהו כמו "בחורה חכמה שאין לה הרבה שאיפות ומעט עד אפס כיוון בחיים". אף אחד לא אמר לי את זה, אבל ראיתי את האמת בהבעות הפנים שלהם. ראיתי אותם עורכים בראשם רשימה של כל הדברים שיכולתי לעשות, כאילו הדבר היחיד שחסר לי הוא רעיון טוב.

סבתא הניחה לרגע את ידיה על שתי לחיי וליטפה את שערי עד שידיה נחו על כתפיי. את שערי החלק והכהה ואת עיניי הכחולות קיבלתי מאימי, אבל סבתא שלי תמיד אמרה שאני דומה לאבא. הוא היה בלונדיני עם עיניים חומות. ממנו קיבלתי רק את השפתיים המלאות ואת האובססיה לתשבצים.

"אני גם חוששת שלאימא שלך לא תהיה השפעה חיובית כל־כך על החיים שלך." סבתא המשיכה לזעוף וללטף את שערי. זה היה הפחד האמיתי שלה.

"אם היא בקטע של סמים או מעשנת שלוש קופסאות ביום, אני אחזור הביתה. וכבר מצאתי כנסייה שם ואני בטוחה שיהיו בה חברים נוצריים טובים שיעזרו לי לא ליפול בכשפיה של אימא שלי." קרצתי לסבתא. זה היה רק חצי ברצינות. בשום מקום לא היה קובץ נהלים לאיחוד מחודש עם אימא שלך אחרי שנים של נתק עקב מאסר. היא תצפה שאקרא לה אימא? זה בכלל יבוא לי טבעי לקרוא לה ככה? זה היה טבעי כשהייתי בת שלוש־עשרה, ביום שראיתי אותה בפעם האחרונה והזלתי דמעות ענקיות כשהיא נלקחה באזיקים מבית המשפט. הדמעות שלה זרמו לא פחות משלי כשהיא אמרה לי בתנועות שפתיים, "אני אוהבת אותך."

אבא חיבק אותי והבטיח שבקרוב אראה אותה.

בקרוב...

זה לא קרה.

"את יכולה לחזור. תמיד. זה ברור לך, כן?"

הנהנתי וסגרתי את המזוודה. "כן. בגלל זה אמרתי לך מיליון פעם שאני אחזור הביתה אם זה לא יסתדר. וממילא חצי מהדברים שלי עוד פה. ברור שאני חוזרת. אני רק רוצה לראות איך היא עכשיו ולבדוק אם אני אוהבת את קולורדו."

עיניה של סבתא הבריקו מדמעות. "טֶריס, אני אתגעגע אלייך כל־כך. זה כמו לאבד את אבא שלך מחדש."

"אלוהים ישמור עליי."

"אני יודעת, חמודה שלי." היא נישקה אותי במצח. "בואי נקרא לסבא שיעמיס את המזוודה וניקח אותך לשדה התעופה, שלא תצטרכי להילחץ ולמהר. אני עדיין לא מאמינה שאנחנו נותנים לך לנסוע לבד."

צחקתי קצת. "אני מבוגרת לכל דבר ועניין עכשיו. הכול טוב." לא הייתי בטוחה שאני ממש מרגישה מבוגרת ממרום שמונה־עשרה שנותיי, אבל שיחקתי אותה גיבורה כי כל החברים שלי יצאו לטיולי קיץ והתכוננו ללימודים בקולג'. הם עזבו את הקן. אני רק עברתי לקן אחר. אז לפחות התעקשתי לטוס לבד כדי שאוכל להעמיד פנים שאני באמת מבוגרת לכמה שעות.

 

 

2

הייתי משקרת אם הייתי אומרת שלא פחדתי פחד מוות. כשתמרנתי בין התיקים לבין המסמכים בשלב הבידוק הביטחוני בנמל התעופה, הידיים שלי רעדו והקול שלי רעד. כל דבר שם הלחיץ אותי. גברים זרים שהסתכלו עליי. נשים שגררו זאטוטים ושלחו לכיווני מבטים שתהו אם צריך לדווח עליי למשטרת הנמל — בחורה צעירה שבטח מבריחים אותה למקום רחוק (קולורדו למשל) כדי למכור אותה בתור שפחת מין. במשך חמש שעות הפגנתי ביטחון עצמי מלאכותי. כשיצאתי לאולם קבלת הפנים בדנוור, איתרתי את אימא שלי תוך כמה שניות. שיער קצר בצבע חום כהה, כמעט שחור, כמעט נוגע בסנטר שלה, עם פוני גזור קצת קצר מדי (דעתי האישית בלבד), רזה כמו מקל. היא שלחה לי תמונות כשחידשנו את הקשר אחרי יום הולדתי השמונה־עשר, אבל במציאות היא נראתה רזה יותר.

לאם שזכרתי מבית המשפט היו קימורים. היא לא הייתה בעודף משקל, אבל נראתה בריאה וכמישהי שמקפידה על תזונה מאוזנת. אימא של אחרי הכלא נראתה כמו מישהי שאוכלת כדי לחיות ולא נגיסה אחת יותר. העצמות בלטו בלחייה, כתפיה ומותניה. עיניה השקועות, שמבען הכחול היה בגוון שמיים בסערה בשקיעה, הביטו בי בציפייה. ולא היה על פניה אפילו איפור קל שבקלים. כבעלת מספרה, תמיד היה לה שיער ארוך, כמעט עד הישבן, ותמיד מעוצב בגלים כמו של נסיכה.

לאן נעלמה מעצבת השיער? לאן נעלם האיפור? הלק בציפורניים? השיער המוקפד? תהיתי אם היא עצמה זכרה את האישה ההיא או שהיא מתה במהלך חמש השנים שלא ראיתי אותה. במהלך חמש השנים שהיא לא ראתה אותי.

"ריס!" היא תלתה על כתפה תיק בהצלב ורצה לקראתי.

ריס... לא קראו לי ככה שנים. אבא שלי וגם סבא וסבתא קראו לי תמיד טֶריס. גם החברים החדשים שלי באקדמיה הנוצרית קראו לי טֶריס.

גופי נדרך בבהלה מהזרה שהתקרבה ועמדה לחדור למרחב האישי שלי. יהיה לה אותו ריח? אותו חיבוק?

"היי," אמרתי בצרידות כשהחיבוק שלה הוציא לי את כל האוויר מהריאות וכמעט הפיל אותי לרצפה.

"בייבי שלי..." היא בכתה. עם התייפחויות והכול.

חשבתי שגם אני אבכה, אבל לא היו שום דמעות בנמצא. לחץ ומבוכה עצומה חסמו אותן לפני שעיניי הספיקו להזיל ולו דמעה אחת.

הכול היה שונה.

החיבוק שלה לא היה מנחם כמו פעם. יותר מדי עצמות ופחות מדי שומן, כנראה.

היה לה ריח של עץ ויער, לא הניחוח הפרחוני שזכרתי מהבושם שלה.

הודיתי לאל בליבי על האיחוד. שם הייתי צריכה לעצור. זה היה הדבר החשוב היחיד, אבל לא יכולתי שלא לחשוב על כל הדברים שבהם היא הייתה קצת פחות ממה שזכרתי. האם בת השלוש־עשרה שהייתי פעם העריצה אותה בעיוורון? או שהגרסה הבוגרת שלי שיפוטית במידה לא הוגנת?

אל תשפוט...

פסוק שתמיד היה קשה לציית לו.

"גדלת כל־כך ועכשיו את אישה צעירה ויפהפייה." היא אחזה בכתפיי ומתחה את זרועותיה כדי להסתכל עליי.

"תודה." חייכתי.

"בואי נמצא את המזוודה שלך וניסע הביתה. הבוס החדש שלי שולח אותי ללוס אנג'לס לעבוד במספרה שלו שם ולרענן את הכישורים שלי. אני אעבוד עם אנשים שעושים איפור ושיער למפורסמים. איזה מגניב נכון?"

"אה... ממש מגניב, נראה לי. אז אני אגור בבית שלך? לבד?"

"כן ולא." עצרנו ליד המסוע לחכות למזוודה שלי. "וזה הבית של בעל הבית שלי. לא שלי. אני רק שוכרת ממנו את המרתף. זאת יחידת דיור עם כניסה נפרדת מאחורי הבית. הוא ממש נחמד. חמוד כזה. הפכנו לחברים טובים. סיפרתי לו עלייך. והוא גם מוכן לתת לך עבודה זמנית לקיץ בזמן שתחליטי מה את רוצה לעשות בהמשך."

"עבודה במה?" לכסנתי לרגע את מבטי מהמסוע אליה.

"הוא קבלן. אני לא יודעת מה את אמורה לעשות שם בדיוק, אבל ברור לי שלא תמצאי בוס יותר טוב ממנו."

"קבלן? שבונה בתים? אני לא משהו עם פטיש ומסמר." צחקתי במבוכה. הסתכלתי על התמונה הגדולה. כישוריי עם כלי עבודה היו הדבר האחרון שהדאיג אותי. אימא שלי עמדה להשאיר אותי עם גבר חמוד. כאילו, בקטע של זקן ומוזר?

היא צחקה. "אני בטוחה שיש לו עבודה משרדית בשבילך."

הנהנתי כמה פעמים וניסיתי בכל הכוח לדמיין חמוד. גורי חתולים הם חמודים. "אוקיי. כן, אני יכולה לעבוד במשרד. תודה שביקשת ממנו." מר חמוד.

היא זרקה אליי מבט וחיוך. "אין על מה. אני רוצה לעשות כל מה שאני יכולה בשבילך. אני רוצה לפצות על כל הזמן שעבר."