מנויים בלבד 3 - תן לי עוד

פרולוג

לפני שבע שנים
האנטר

"אז אחזתי את השיער שלה באגרוף שלי, ושנינו היינו בתוך זה כשהסתכלתי לה ישר בעיניים ואמרתי 'תמצצי לי את הזין כמו ילדה טובה'. הדבר הבא שקרה זה שהיא הרימה את היד, הזיזה אותה קצת אחורה ונתנה לי אגרוף בפרצוף."

עיניי התרחבו בהלם וכמעט נחנקתי מהוויסקי שבדיוק שתיתי. להגיד שלא ציפיתי שהמילים האלה יצאו מפיו של החבר שלי, שהוא גם עמיתי לעבודה, זאת תהיה לשון המעטה.

"לעזאזל!" עניתי לאמרסון והנחתי את כוסי חזרה על השולחן.

לצידי, איזבל נשכה את שפתה וניסתה להחניק את צחוקה. זאת רק הפעם השלישית שהבאתי אותה למפגשי יום חמישי שבהם היינו מקטרים על העבודה שלנו, ולא לגמרי ידעתי איך היא מרגישה לגבי השיחות הוולגריות של החברים שלי.

היא אפילו לא מבוגרת מספיק כדי להיות כאן, ועל אף שאנחנו יוצאים כבר כמעט שלוש שנים, אני בדרך כלל לא מזמין אותה לבלות עם כל השאר. היא יותר מדי... טהורה לחבר'ה האלה.

לא כולל דרייק, כמובן. הוא תמיד בסביבה.

אבל לא עכשיו, כי כרגע הוא משחק בחיצים עם חבורה של בחורות שנראות כאילו הן חוגגות יום הולדת.

החלקתי בחשאי את ידי תחת השולחן כדי לאחוז בידה של איזבל. חייכתי אליה חיוך מתוח כשהיא הסמיקה והסתכלה עליי.

היא צחקה בשקט על אמרסון כשהוא הצמיד את הכוס הקרה שלו, כאילו הייתה חבילת קרח, לחבּורה שהלכה והתפתחה סביב עינו.

"אני לא חושבת שהיא אהבה את זה." אומרת מגי בגיחוך קל, לפני שהיא לוקחת לגימה מהיין הלבן שלה.

"נראה לך?" אמרסון עונה ופניו מתעוותות. "זאת אומרת... חשבתי שאנחנו מסתדרים נהדר. היה נדמה לי שהיא מספיק קינקית, והיא לגמרי נראתה בעניין, אבל כנראה טעיתי. מתברר שהיא לא בקטע של איזו השפלה קטנה וסקסית."

אני אף פעם לא מפסיק להיות מופתע עד כמה כנים החברים שלי בכל הקשור לסקס. אל תבינו אותי לא נכון. אני לא מתחסד, אבל גידל אותי אב קצת שמרן, שדגל בהתנהגות מוסרית כל עוד זה התאים לו, ואף פעם לא בדברים שלא היו נוחים לו. הוא לא ממש הצליח לדאוג לנו לגג מעל ראשינו. בגלל זה ראיתי ועשיתי כמה דברים מפוקפקים למדי בעבר, רק כדי להישאר בחיים.

אבל עכשיו? יש לי עבודה קבועה ומשתלמת, קודמתי פעמיים בששת החודשים האחרונים, ויש לי חברה שאני מתכוון להתחתן איתה יום אחד.

אז כן, כשימי חמישי העליזים שלנו מתחילים להיות קצת גסים, אני מרגיש קצת אי־נוחות. איזבל היא לא כמוני וכמו דרייק. היא מגיעה מהאזור בעיר שבו הבתים מוקפים גדרות עץ לבנות והכלבים גזעיים. ואני מתכנן שזה יישאר כך. כשהחבר'ה מתחילים להיות וולגריים עם הסיפורים שלהם, זה קצת מקפיץ אותי, זה הכול.

כשהחברים שלי לא מדברים על סקס, הם מתלוננים על חברת הבידור שבה אנחנו עובדים. וזה בסדר גמור, כי ברור שגם אני שונא אותה, אבל אסור לי לאבד את העבודה הזאת. אני לא רוצה לראות את החברה קורסת, ולא חשוב עד כמה כולנו יודעים שזה בלתי נמנע. אם אני רוצה להציע נישואים לאיזבל כשהיא תהיה בת עשרים ואחת, ואני רוצה, אז אני צריך לקנות לה את הטבעת שמגיעה לה, ולחסוך מספיק עבור מקדמה על בית.

האחרים יכולים לשנוא את החברה והם יכולים לרצות לעזוב, אבל לא נראה שהם מבינים עד כמה העתיד שלי תלוי בה.

גל צחקוקים מקצהו השני של הבר מושך את תשומת ליבי ואני מעיף מבט ורואה את דרייק שותה שוטים מהגוף של ילדת יום ההולדת. אני לא יודע למה, אבל אני קולט שאני חורק שיניים. אני לא מבין למה אני מופתע. הוא כזה מאז שהיינו בגיל ההתבגרות. אני שואל את עצמי עד מתי אהיה הבחור היחיד בחבורה עם מערכת יחסים קבועה.

אמרסון וגארט מנצלים את המסיבות והאירועים בעבודה ומזיינים כל הזמן. אבל משהו חייב לקרות בסופו של דבר, נכון?

אני מתנתק כשתלונה של גארט מושכת את תשומת ליבי. "איזה זין, גבר, זה ממש חרא שאין דרך לשדך בין אנשים לפי הדברים הקינקיים שהם אוהבים לעשות בחדר השינה."

איזבל מצטרפת לשאר הקבוצה והם צוחקים על הרעיון המגוחך שלו. אני לוחץ את ידה תחת השולחן. אני רוצה לשאול אותה אם היא מרגישה נוח או אם היא רוצה ללכת, אבל נראה שהיא בסדר. היא רק בת עשרים וחסרת ניסיון, אבל היא סקרנית בכל הנוגע לסקס, ואני אוהב את זה. היא אוהבת סקס, אבל אני משתדל לא להתפרע איתה, כי היא עדיין כל כך צעירה.

"אני רציני, לעזאזל." גארט אומר. "זה לא היה נחמד אם היית יכול להיפגש עם מישהי שנהנית מאותן סטיות כמוך? לא היית צריך להסתתר או להתבייש בדברים הקינקיים שגורמים לתחתונים שלך להירטב."

"גארט, אתה משוגע." אני צוחק, ופתאום האחיזה בידי מתהדקת. אני שולח אליה מבט והיא מזעיפה את פניה, כאילו אמרתי משהו לא בסדר.

"אני לא משוגע." גארט עונה ומגן על עצמו. "למי כאן אין תשוקות מיניות ביזאריות שתמיד רציתם להגשים אבל פחדתם מדי לבקש? זאת אומרת, כמובן, אמרסון לא פוחד לבקש."

אמרסון מעווה שוב את פניו ושולח מבט זועף למשמע הבדיחה של גארט. אני תוקע לאמרסון מרפק בצלעות.

עושה רושם שגארט נמצא בקטע שלו עם עצמו. הוא מאריך בדיבור על הרעיון, כאילו הוא באמת יכול להצליח. אבל מכיוון שאיזבל הזעיפה את מבטה אליי בפעם הקודמת שצחקתי עליו, אני סותם את הפה שלי.

"קדימה, נו. אני רציני. מתוך כל הדברים שעשיתם, מה הדבר האחד שאתם ממש משתוקקים להיות מסוגלים לבקש?" הוא שואל. "אתם יודעים שיש לכם משהו כזה. אז בואו נשמע."

"אתה ראשון." עונה מגי בחיוך שבע רצון. מגי היא האישה היחידה בחברה שלנו, אבל היא לא מה שמצפים מאישה שמנהלת שלושה גברים. היא אלופה בלהפנות את השיחות חזרה אלינו, ולכן היא מחזירה את השאלה לגארט.

"בסדר." הוא אומר.

בזמן שגארט חושף את תשוקתו, המעט בלתי צפויה, תשומת ליבי מקפצת בין השיחה הזאת לדרייק. עכשיו הוא עומד קרוב לאישה שעוטה סרט שכתוב עליו, 'זה יום ההולדת שלי', ולראשה כתר. נראה שהפיות שלהם עלולים להתנגש בכל רגע. הבטן שלי מתחילה לכאוב כשאני רואה אותה מעבירה את ידה לאורך חזהו ואז במעלה צווארו. האחיזה שלי בכוס הוויסקי מתהדקת.

בדיוק כשהשפתיים שלהם עומדות להיפגש, קול רך מנתק אותי מהמחזה.

"אני רוצה להיות בשלישייה."

"כן!" גארט צועק בזמן שאני בוהה בזעזוע בחברתי התמימה, שהרגע אמרה לכל החברים שלי שהפנטזיה שלה היא שלישייה. "אתם רואים?"

"איזבל!" אני מגמגם.

"מה?" היא שואלת, מושכת בכתפיה. "גארט צודק. זה טבעי לרצות דברים קינקיים. אני לא מרגישה רע עם זה."

"כל הכבוד לך." מגי עונה.

הבחנתי בסומק הקל על לחייה המנומשות של איזבל בעודה מחייכת חיוך קפוץ שפתיים.

"אני לא מאמין שאמרת את זה..." אני מגמגם אליה, חצי משועשע וחצי מבועת.

"רגע," עונה גארט ומקדם את הנושא. "שלישייה עם עוד בחורה או שלישייה עם עוד בחור?"

אני משפשף את ראשי ונלחם ברצון לגרור אותה החוצה כדי שהיא לא תושחת עוד יותר על ידי חבריי החרמנים. אבל פיה נמתח כשהיא חושבת על השאלה.

"אהמ... אני חושבת שגם וגם."

"יפה," הוא עונה.

אני בוהה בה במבט מופתע. אני מכיר את הבחורה הזאת שלוש שנים. שלוש שנים אני מאוהב בה, ועברו שנתיים מאז התחלנו לקיים יחסי מין, ומעולם לא שמעתי על הפנטזיה שלה בשלישייה.

"בסדר, האנטר, תורך," גארט אומר, אבל אני מייד מטלטל את ראשי.

"אין לי כלום."

"קדימה. אני גיליתי את שלי." איזבל אומרת.

אבל אני מושך את כתפי בתגובה. "באמת שאין לי משהו ספציפי."

מבט של אכזבה נראה על פניהם לפני שאנחנו ממשיכים. הלוואי שיכולתי לספר להם על התאווה העמוקה ביותר שלי, אבל אני אף פעם לא נותן למחשבה הזאת להיכנס לראשי.

כשאני מעיף שוב מבט לעבר הבר, אני רואה את דרייק מתמזמז עם בעלת יום ההולדת כשהם שעונים על הקיר, ואני חורק בשיניי שוב.

הם יכולים להתלוצץ על תאוות נסתרות כמה שהם רוצים, אבל אף אחד מהם לא יודע באמת עד כמה זה מייסר להסתיר את שלך לנצח, כי שלי לעולם לא תתגשם. אני לא אתן לה להתגשם.

למחרת בבוקר, המשאלה של חבריי מתגשמת כי החברה שלנו הגישה בקשה לפשיטת רגל וכולנו מחוסרי עבודה. אני במצב של פאניקה בלתי פוסקת. אני כבר עובר על אתרים לחיפוש עבודה כאשר אמרסון מתקשר.

בהתחלה, כשהוא מספר לי על הרעיון העסקי החדש שלו, פיתוח אפליקציית היכרויות מבוססת על קינקיות וסקס, אני חושב שזה טירוף וזה לעולם לא יצליח. אני כמעט מסרב. המילים על שפתיי.

יותר מדי דברים מונחים על כף המאזניים. עתיד עם האישה שאני אוהב, והרצון למצוא עבודה בחברה שכוללת גם הטבות. אבל כשאני מביט עליה, ישנה לצידי במיטה, אני חושב על מה שהיא אמרה אתמול בלילה. כמה היא הייתה מתוקה כשהיא הכריזה על תשוקתה לשלישייה, והבנתי שאני מעדיף לחיות חיים פרועים בדירה קטנה עם הבחורה הזאת, מאשר חיים משעממים בבית פרטי. ואם היא יכולה לחיות ככה, אז גם אני.

בניגוד למחשבה הראשונית שלי, אני מסכים לקבל על עצמי למצוא מפתחי אפליקציות טובים ולטפל בהעסקתם. אני מבטיח לעצמי לנסות את זה למשך שנה. והאמת, אני לא מצפה שהחברה תחזיק מעמד שנה, אבל אלוהים, כמה טעיתי.

מועדון המנויים הארוטי החזיק מעמד הרבה יותר משנה, והוא הפך להיות הרבה יותר מאשר אפליקציה.

פרק 1

חוק מספר 1: כשאתה לא יכול להיות גלגל שלישי, תהיה חלק משלישייה.

כעבור שבע שנים
דרייק

אני הולל מחורבן. זה כנראה מושג מיושן, אבל אני לא כל כך אוהב את התרגום של ימינו. פלייבוי. זונה ממין זכר. מזדיין.

אני פרפר. אני לא בקטע של מערכות יחסים ואני לא מסוגל לחשוב על מחויבות. בפעמים היחידות בהן הייתי עם מישהו תקופה, בגדתי, ויותר מפעם אחת. הראשונה הייתה החברה שלי מהתיכון, שאת השם שלה אני בכלל לא זוכר. ולא רק בגדתי בה, בגדתי בה עם החברה הכי טובה שלה... שעות אחדות בלבד אחרי שביתקתי את בתוליה.

אמרתי לכם, הולל.

אני לא גאה בזה. אני לא חושב שזה הופך אותי לבחור טוב ואני לא מהדפוקים האלה שינופפו בזה, אבל זה פשוט מי שאני. אני אוהב להזדיין, ועל אף שאני מכבד כל אדם שאני נמצא איתו, אני לא מעוניין לשמוע את הסיפור שלו. אנחנו יכולים פשוט ליהנות יחד וללכת כל אחד לדרכו, ואף אחד לא ייפגע.

אז אף אחד לא הופתע שכשהחבר הכי טוב שלי הציע לי עבודה כמנהל השיפוצים במועדון הסקס החדש שלו, שאלתי אותו מייד איפה חותמים.

סללתי את הדרך לגן העדן שלי. סוף־סוף, בנקודת השיא בחיי, אני נמצא במקום שבו אוכל להעביר את ימיי בדיוק ככה. במועדון שלנו אני לא צריך לחשוש משותפים לסקס שרוצים להיפגש גם מחר או כל החיים. אני יכול לזיין כמה שאני רוצה. להיות קינקי כמה שאני רוצה, ועם מי שאני רוצה — בחורות או בחורים.

מה שמביא אותי לכאן. עם זוג שפתיים יפהפה סביב הזין שלי בזמן שברונטית קטנה אחרת יושבת על הפנים שלי. היא מייללת כאילו השטן השתלט עליה בזמן שהדגדגן שלה משתפשף על הלשון שלי. עוד שנייה אני אוציא את הזין שלי מתוך הפה של החברה שלה ואדחוף אותו לגרון שלה, רק כדי שהיא תשתוק.

רציתי לתת לה לגמור ראשונה, אבל היא יוצאת משליטה, אז אני מזיז אותה ממני ומנתק את השפתיים של החברה שלה מהזין שלי, כדי להחליף פה אחד בשני. זאת לא הפעם הראשונה שהן עושות את זה... זה ברור.

לפעמים, אפשר לחשוב שזו הפעם הראשונה שלהן בשלישייה לפי האופן שבו הן מסתבכות במעבר ממצב למצב, לא ממש יודעות לאן לעבור כשאנחנו משנים תנוחה, או איפה האיברים שלהן צריכים להיות. אבל הבחורות האלה מנוסות.

אני מבין את זה כשהשקטה מתחילה לרדת לבחורה השנייה כאילו היא בתחרות אכילת עוגות.

איך בדיוק הגעתי לכאן?

טוב, טכנית, אתמול אחר הצהריים הלכתי עם האנטר ואיזבל לאיזו דירת נופש שהם שכרו בפניקס.

אבל אם לדייק, הגעתי לכאן אחרי שהחברים הכי טובים שלי, המוזכרים לעיל, החליטו לנטוש אותי כדי לצאת לחגוג כל הלילה את יום השנה שלהם. אז התחלתי לחפש זיון במועדון הלילה המקומי, וכפי שניתן לראות, ההצלחה הייתה מלאה.

זה לא שרציתי לחגוג איתם את יום השנה שלהם.

זה אפילו לא יום הנישואים שלהם, אלא חגיגות עשר השנים לחברות שלהם. מי בכלל חוגג את זה אחרי שהוא מתחתן?

אני לא יודע למה אני נשמע מריר, כי אני ממש לא. כלומר... אני עומד לשחרר את הזרע שלי במורד הגרון של בחורה בת עשרים ושתיים. על מה יש לי להתלונן?

ממילא נמאס לי להיות הגלגל השלישי שלהם. הייתי הגלגל השלישי לאורך כל מערכת היחסים שלהם. לעזאזל, הייתי שם גם ביום שבו הם נפגשו. אני זוכר את המבט על הפנים מוכות האהבה של החבר הכי טוב שלי, כשמבטו הצטלב עם מבטה של הג'ינג'ית הביישנית עם המשקפיים, בזמן שהוא סחב את הספרים שלה לאורך הרחוב.

הייתי שם גם בכל שאר הדברים. האנטר לקח את עצמו בידיים בשבילה. הוא מצא עבודה. הוא טיפס במעלה הסולם והתקדם בחברה שבה עבד. הוא הפך למנהל המועדון.

אולי אם הייתי מסוג הבחורים שמתיישבים עם בחורה משלי, הייתי מתרחק קצת מהקן שלהם, אבל מאחר שאני לא, הם מתנהגים אליי כאילו אני הילד בן השלושים וארבע שלהם, שנולד להם מחוץ לנישואים. הם מזמינים אותי לחגים ולימי ההולדת שלהם, וכמו שאתם רואים, גם לחופשות. זה לא שהכנסתי את עצמי לחיים שלהם, אבל הם המשפחה היחידה שיש לי. הם כל מה שיש לי.

ועם המחשבה הזאת, אני לא בדיוק בטוח למה, אני גומר, משפריץ ישר במורד הגרון של הבחורה הרעשנית, והיא בולעת את זה כמו ילדה טובה.

אני לא בטוח שמישהי מהן גמרה כבר, אז אחרי שהזין שלי התרוקן אני מתרסק על המזרן ומניח להן לעזור זו לזו לגמור.

אחרי האורגזמה שלי אני מפליג במחשבות, כשאני שומע מרחוק את דלת הכניסה נפתחת. יש לחשושים ותנועה ברחבי הדירה הקטנה, עד שאני שומע את הדלת שלהם נסגרת בקצה המסדרון.

המחשבה גורמת לי למועקה כבדה בחזה.

"עוד לא סיימת, נכון?" שואלת הבחורה השקטה.

"תני לי רגע, מותק." אני משמיע אנחה ומתרווח על גבי וזאת עם העגיל באף, אני חושב שהשם שלה מתחיל בק', מנשקת אותי לאורך גופי. היא כבר משפשפת את הזין שלי, מנסה להחזיר אותו לחיים. קריסטי? קלסי? קיילה?

בחייך, אישה. עברו משהו כמו חמש דקות. שמעת פעם על זמן התאוששות?

ואז נשמע קול אנחה גבוהה ממרחק, ואני נמתח. יש קיר בין החדר שלי לחדר שלהם, וברור לחלוטין עד כמה הקיר דק כשאני שומע את איזבל מייבבת שוב.

"הנה הוא." הבחורה אומרת כשהזין שלי מתעבה תוך כדי המשיכות הנלהבות שלה.

הבחורה השנייה מתאוששת לצידנו אחרי האורגזמה שלה.

"נשמע שיש חגיגה בחדר ליד." אומרת הישנונית כשהמיטה מתחילה להכות בקיר במקצב איטי של חבטות חזקות.

"אולי נצטרף אליהם. נעשה מסיבה אחת גדולה." הבחורה שעל הזין שלי מוסיפה.

"את מדברת יותר מדי." אני הופך אותה ושולף קונדום מהשידה.

אני מכסה את הזין שלי, שכבר התקשה, ואני מקשיב לקולות הזיון של החברים הכי טובים שלי בזמן שאני חודר לתוך הבחורה שעומדת על הברכיים שלה מולי. היא משמיעה יבבה צרודה, אז אני תופס את השיער שלה, מושך אותה למעלה כך שהאוזן שלה נמצאת ליד הפה שלי ואני ממלמל, "חזק יותר."

והיא מצייתת, אבל זה לא מספיק כדי להטביע את הקולות של האישה בחדר הסמוך. זאת שאני לא צריך לשמוע, לחשוב עליה, או לגמור בגללה.