מנהרת הזמן 82 - ילדי המערות

הַקְדָּמָה
הַמְּיֹעֶדֶת רַק לְמִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת
הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה

לְדַעְתִּי, כָּל מִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בְּסִדְרַת 'מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן' וְרוֹצֶה לִהְיוֹת בָּעִנְיָנִים וּלְהָבִין מָה קוֹרֶה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, חַיָּב לָדַעַת עָלַי כַּמָּה דְּבָרִים:

שְׁמִי דָּן וַאֲנִי בֶּן עֶשֶׂר. אֲנִי יֶלֶד רָגִיל לְגַמְרֵי, לֹא מוּזָר אוֹ חוֹלְמָנִי אוֹ מַשֶּׁהוּ בַּסִּגְנוֹן, וַאֲנִי דֵּי מְקֻבָּל בַּכִּתָּה שֶׁלִּי. אַף פַּעַם לֹא הִמְצֵאתִי שֶׁפָּגַשְׁתִּי חַיְזָר אוֹ גִּבּוֹר־עָל, לְמָשָׁל. אֲנִי חוֹבֵב כַּדּוּרֶגֶל, מִתְאַמֵּן בְּקָרָאטֶה, וּכְשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי אֲנִי גּוֹלֵשׁ בָּאִינְטֶרְנֶט, מִסְתַּמֵּס עִם הַחֲבֵרִים בְּווֹטְסְאַפּ אוֹ מְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב.

חוּץ מִזֶּה אֲנִי נִגְנָב מִסִּרְטֵי אֵימָה. כֵּיף לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה מוּל הַטֶּלֶוִיזְיָה, וְלִרְעוֹד מִפַּחַד כְּשֶׁכָּל מִינֵי עַרְפָּדִים מוֹצְצֵי דָּם רוֹדְפִים אַחֲרֵי יְלָדִים מְבֹהָלִים. כָּכָה אֶפְשָׁר לְהִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹרָא קוֹרֶה עַל הַמָּסָךְ.

אֲנִי גָּר בִּשְׁכוּנַת רָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם. הַסִּפּוּר שֶׁל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן מַתְחִיל כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד גִּלִּיתִי לֹא רָחוֹק מֵהַבַּיִת שֶׁלִּי מְעָרָה קְטַנָּה. הֶחְלַטְתִּי אָז שֶׁזֹּאת תִּהְיֶה הַמְּעָרָה שֶׁלִּי וְהָפַכְתִּי אוֹתָהּ לִמְקוֹם הַמַּחְבּוֹא הַסּוֹדִי שֶׁלִּי.

פַּעַם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לִי בְּשֶׁקֶט בַּמְּעָרָה, פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ זָז מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה סְתָם דִּמְיוֹן, אֲבָל זֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה דִּמְיוֹן. הַקִּיר הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַמְּעָרָה הִתְחִיל מַמָּשׁ לְהִתְפּוֹרֵר וַאֲבָנִים קְטַנּוֹת נָפְלוּ מִמֶּנּוּ אֶל הַשָּׁטִיחַ. לְאַט לְאַט נִפְעַר חוֹר בַּקִּיר. אֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזֶּה הָיָה קֶטַע מָה־זֶה מַבְהִיל.

בָּרַחְתִּי הַחוּצָה וְחִכִּיתִי כַּמָּה דַּקּוֹת. אַחַר כָּךְ חָזַרְתִּי לַמְּעָרָה. בַּזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בַּחוּץ, הַקִּיר כְּאִלּוּ נִרְגַּע וְהִפְסִיק לְהִתְפּוֹרֵר. הוֹצֵאתִי אֶת הַשָּׁטִיחַ וְנִעַרְתִּי אוֹתוֹ. כְּשֶׁפָּרַשְׂתִּי שׁוּב אֶת הַשָּׁטִיחַ עַל הָאֲדָמָה, גִּלִּיתִי שֶׁלַּחוֹר שֶׁבַּקִּיר יֵשׁ צוּרָה שֶׁל עִגּוּל. הֵצַצְתִּי פְּנִימָה כְּדֵי לִרְאוֹת מָה יֵשׁ בְּתוֹךְ הַחוֹר, אֲבָל רָאִיתִי רַק חֹשֶךְ.

יֶלֶד אַחֵר, אַמִּיץ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אוּלַי הָיָה נִכְנָס לְבַדּוֹ לְתוֹךְ הַמִּנְהָרָה הָאֲפֵלָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה שָׁם. אֲבָל אֲנִי לֹא הַיֶּלֶד הֲכִי אַמִּיץ בָּעוֹלָם, וְלָכֵן גִּלִּיתִי אֶת הַסּוֹד לְשָׁרוֹן. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לָבוֹא אִתִּי לִבְדּוֹק אֶת הַמִּנְהָרָה.

שָׁרוֹן לוֹמֶדֶת בַּכִּתָּה שֶׁלִּי, וְהִיא אַמִּיצָה יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה בָּנִים שֶׁאֲנִי מַכִּיר. הִיא יַלְדָּה סַקְרָנִית וְלָכֵן הִיא הִסְכִּימָה לָבוֹא אִתִּי לַמְּעָרָה.

נִפְגַּשְׁנוּ אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים וְנִכְנַסְנוּ לַמִּנְהָרָה. הֵאַרְנוּ אֶת הַקִּירוֹת בְּפָנָס וְגִלִּינוּ פְּתָחִים לְמִנְהָרוֹת צְדָדִיּוֹת. פָּנִינוּ לְמִנְהָרָה צְדָדִית אַחַת, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ לְחֶדֶר מוּזָר שֶׁהָיוּ בּוֹ חָבִיּוֹת וּבָהֶן רוֹבִים.

לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לְהָבִין אֵיפֹה אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים, בָּחוּר עִם אֶקְדָּח אִיֵּם עָלֵינוּ. הוּא אָמַר שֶׁאִם לֹא נַגִּיד לוֹ מָה הַסִּסְמָה, הוּא יִקַּח אוֹתָנוּ בַּשֶּׁבִי.

בָּרוּר שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ מָה הַסִּסְמָה, וְלָכֵן נָפַלְנוּ בַּשֶּׁבִי.

כַּאֲשֶׁר חָקְרוּ אוֹתָנוּ, הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא נִמְצָאִים בַּתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא בִּשְׁנַת 1948, בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר. הִתְבָּרֵר לָנוּ גַּם שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁפָּגַשְׁנוּ הֵם הַמְּגִנִּים שֶׁל הָרֹבַע הַיְּהוּדִי שֶׁבָּעִיר הָעַתִּיקָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.

כָּךְ הֵבַנּוּ אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּנְהָרָה שֶׁלָּנוּ - זוֹ הָיְתָה מִנְהֶרֶת־זְמַן, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ בְּכָל פַּעַם לִתְקוּפָה אַחֶרֶת: לְמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, לִימֵי חוֹמָה וּמִגְדָּל, לְתֵל־חַי, לִימֵי הַמַּחְתָּרוֹת שֶׁלָּחֲמוּ בַּבְּרִיטִים, לְמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָּמִים, וַאֲפִלּוּ לְחוּץ לָאָרֶץ, לְמָשָׁל לְגֶטוֹ וַרְשָׁה בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה וּלְאַפְרִיקָה בְּמִבְצַע אֶנְטֶבֶּה וּבְ'מִבְצַע מֹשֶה', וְלִפְעָמִים גַּם לִתְקוּפות עַתִּיקוֹת יוֹתֵר, לְמָשָׁל לִימֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם אוֹ לִמְצָדָה.

רוֹצִים לָדַעַת מָה עָשִׂינוּ כְּשֶׁרָצִינוּ לַחְזוֹר לַתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ? אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת הָיְתָה בְּעָיָה גְּדוֹלָה וּבְכָל פַּעַם חָזַרְנוּ בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה.

אֲבָל מָה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה? מִי שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת מָה קָרָה לָנוּ אָז - שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסִּפּוּרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר), וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַתְחִיל מִיָּד וְלָדַעַת מָה יִקְרֶה לָנוּ בַּסִּפּוּר הַזֶּה - בְּבַקָּשָׁה.

פֶּרֶק א
שֶׁבּוֹ יְלָדִים זָרִים פּוֹלְשִׁים לַמְּעָרָה

"שָׁרוֹן, אַתְּ רוֹאָה מָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה?" אֲנִי פּוֹנֶה אֶל שָׁרוֹן.

"מָה אַתָּה רוֹאֶה?" הִיא שׁוֹאֶלֶת.

"תִּסְתַּכְּלִי לְכִווּן הַמְּעָרָה."

"נוּ?"

"אַתְּ לֹא רוֹאָה שׁוּם דָּבָר?"

"מָה אֲנִי אֲמוּרָה לִרְאוֹת?"

"אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה."

"אֵיזֶה יֶלֶד?"

"אַתְּ לֹא רוֹאָה אוֹתוֹ?"

אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בְּדַרְכֵּנוּ הַבַּיְתָה, חוֹזְרִים מִבֵּית הַסֵּפֶר. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, כְּשֶׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים רַק שְׁנֵינוּ, כְּלוֹמַר שָׁרוֹן וַאֲנִי בְּלִי יְלָדִים נוֹסָפִים מֵהַכִּתָּה, אֲנַחְנוּ בּוֹחֲרִים בַּמַּסְלוּל הָאָרֹךְ. לָמָּה? כִּי אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהַגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ נִתָּן לְהַשְׁקִיף לְעֵבֶר הַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ. לֹא בְּכָל יוֹם אֲנַחְנוּ בָּאִים אֵלֶיהָ. הַיּוֹם, לְמָשָׁל, בִּכְלָל לֹא תִּכְנַנּוּ לָבוֹא. מָחָר יֵשׁ לָנוּ הַכְתָּבָה בְּאַנְגְּלִית וְרָצִינוּ לְהִתְכּוֹנֵן כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.

בַּדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה הַזֹּאת, שֶׁבָּהּ אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים עַכְשָׁיו, אֲנַחְנוּ מְוַדְּאִים שֶׁהַשִּׂיחַ שֶׁמְּכַסֶּה אֶת הַמְּעָרָה וּמַסְתִּיר אוֹתָהּ, נִמְצָא בִּמְקוֹמוֹ וְשֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר. בְּקַלּוּת אֶפְשָׁר לְהַשְׁגִּיחַ מִכָּאן הַאִם בֶּאֱמֶת הַכֹּל בְּסֵדֶר. אִם הַכֹּל בְּסֵדֶר, אֵין לָנוּ מָה לִדְאוֹג. וְאִם אַתֶּם רוֹצִים לָדַעַת מָה כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת לֹא בְּסֵדֶר, הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה. אִם יִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁמִּישֶׁהוּ זָר גִּלָּה אֶת הַמְּעָרָה, נַעֲזֹב הַכֹּל וּנְמַהֵר לְהָגֵן עָלֶיהָ וְעַל הַחֲפָצִים שֶׁהִשְׁאַרְנוּ בָּהּ.

הֲרֵי זוֹ הַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ, זֶה הַסּוֹד הַכָּמוּס שֶׁלָּנוּ.

אִם יִתְבָּרֵר?

הַיּוֹם, בָּרֶגַע שֶׁעָצַרְנוּ וְהִשְׁקַפְנוּ לְעֵבֶר הַמְּעָרָה, שַׂמְתִּי לֵב שֶׁהַכֹּל בִּכְלָל לֹא בְּסֵדֶר. הַשִּׂיחַ שֶׁהָיָה אָמוּר לְכַסּוֹת אֶת הַפֶּתַח, לֹא כִּסָּה אוֹתוֹ. בִּמְקוֹם הַשִּׂיחַ, הָיָה שָׁם יֶלֶד. מֵרָחוֹק לֹא יָכֹלְתִּי לְנַחֵשׁ בֶּן כַּמָּה הוּא, אֲבָל הוּא נִרְאָה בְּעֵרֶךְ בְּגִילֵנוּ. הַכְּבִישׁ דֵּי רָחוֹק מֵהַמְּעָרָה, וְאֵין מַצָּב שֶׁנְּזַהֶה מִמֶּרְחָק כָּזֶה מִי זֶה. בְּלִי לְזַהוֹת אוֹתוֹ, בָּרוּר שֶׁלֹּא אוּכַל לָדַעַת אִם אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ אוֹ לֹא.

"וָואלָה," שָׁרוֹן מְמַלְמֶלֶת וְעוֹצֶרֶת. הִיא מְסוֹכֶכֶת בְּכַף יָדָהּ עַל עֵינֶיהָ כְּדֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ לֹא תְּסַנְוֵר אוֹתָהּ, "בְּחַיַּי שֶׁאַתָּה צוֹדֵק. מִי זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?"

"אֵין לִי שֶׁמֶץ."

"אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהִשְׁתַּלְּטוּ לָנוּ עַל הַמְּעָרָה?"

"אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ."

"מָה הוּא עוֹשֶׂה?"

אֲנִי נֶעֱמָד עַל קְצוֹת בְּהוֹנוֹתַי וּמַאֲהִיל בְּכַף יָדִי עַל עֵינַי. נִרְאֶה לִי שֶׁהַיֶּלֶד מוֹשֵׁךְ מַשֶּׁהוּ מִתּוֹךְ הַמְּעָרָה. מָה הוּא מוֹשֵׁךְ? הַאִם יִתָּכֵן שֶׁהוּא רוֹקֵן אֶת מָה שֶׁהָיָה בָּאַרְגָּז שֶׁלָּנוּ? הוּא מִתְכּוֹפֵף וּמִתְרוֹמֵם, וְשׁוּב מִתְכּוֹפֵף וְשׁוּב מִתְרוֹמֵם. אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהוּא מֵנִיף בָּאֲוִיר אֶת מָה שֶׁהוֹצִיא מֵהַמְּעָרָה, אֲנִי קוֹלֵט מָה זֶה.

"הוּא תָּלַשׁ אֶת הַשְּׂמִיכָה שֶׁמְּכַסָּה אֶת הַפֶּתַח שֶׁל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן..." אֲנִי מוֹדֶה שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ מְבֹהָל מֵהַמַּרְאֶה.

"אִמָּא'לֶה וְאַבָּא'לֶה..." קוֹלָהּ שֶׁל שָׁרוֹן רוֹעֵד, "לָמָּה הוּא עָשָׂה דָּבָר כָּזֶה?"

"אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לָדַעַת?"

"אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהוּא יָדַע עַל הַפֶּתַח הַזֶּה?"

"אֲנִי מְקַוֶה שֶׁלֹּא..."

"אַתָּה מֵבִין שֶׁאִם הוּא יָדַע עַל הַפֶּתַח, זֶה אוֹמֵר שֶׁהַמְּעָרָה כְּבָר לֹא סוֹד רַק שֶׁלָּנוּ?"

"חַד־מַשְׁמָעִית."

"וְאַתָּה מֵבִין שֶׁגַּם אִם הוּא לֹא יָדַע קֹדֶם עַל הַפֶּתַח, עַכְשָׁיו הוּא יוֹדֵעַ?"

"שָׁרוֹן, אַל תְּדַבְּרִי אֵלַי כְּאִלּוּ אֲנִי טַמְבָּל."

"אֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת אֵלֶיךָ כְּאִלּוּ אַתָּה טַמְבָּל. פָּשׁוּט..."

"מָה?"

"אַתָּה לֹא נִרְאֶה לִי לָחוּץ. אַתָּה נִרְאֶה כְּאִלּוּ זֶה לֹא מַטְרִיד אוֹתְךָ שֶׁיְּלָדִים זָרִים הִשְׁתַּלְּטוּ לָנוּ עַל הַמְּעָרָה."

"אֲנִי לָחוּץ וְעוֹד אֵיךְ," אֲנִי מְמַהֵר לַעֲנוֹת, "אֲבָל אֲנִי לֹא מְמַהֵר כָּמוֹךְ לְהַסִּיק מַסְקָנוֹת. גַּם אִם הוּא גִּלָּה אֶת הַפֶּתַח, זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְאָן הַמִּנְהָרָה מוֹבִילָה."

"וְאִם הוּא כֵּן יוֹדֵעַ?"

"אִם הוּא כֵּן יוֹדֵעַ, יֵשׁ מַצָּב שֶׁהוּא מִתְכַּוֵן לְהִכָּנֵס לַמִּנְהָרָה וְלַחְזוֹר אִתָּהּ בַּזְּמַן," אֲנִי עוֹקֵף אֶת שָׁרוֹן, עוֹזֵב אֶת הַמִּדְרָכָה וּכְבָר יוֹרֵד אֶל הַשְּׁבִיל הַמּוֹלִיךְ אֶל הַמְּעָרָה. הַהַכְתָּבָה בְּאַנְגְּלִית כְּבָר לֹא בָּרֹאשׁ שֶׁלִּי.

שָׁרוֹן מִצְטָרֶפֶת אֵלַי. הִיא מַמָּשׁ לֹא דִּיְּקָה כְּשֶׁקָּבְעָה שֶׁאֲנִי לֹא לָחוּץ. אֲנִי לָחוּץ שֶׁחֲבָל לָכֶם עַל הַזְּמַן. הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁמִּישֶׁהוּ זִהָה אֶת מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ וּמִתְכַּוֵן לְהִכָּנֵס לְתוֹכָהּ, מַבְהִילָה אוֹתִי. עַד הַיּוֹם הָיָה לִי בָּרוּר שֶׁזּוֹ מִנְהָרָה רַק שֶׁלָּנוּ. אָמְנָם יָכֹלְנוּ לְהָבִיא אֵלֶיהָ אוֹרְחִים, אֲבָל אֲנַחְנוּ הָיִינוּ הַבְּעָלִים שֶׁלָּהּ וַאֲנַחְנוּ קָבַעְנוּ מִי יִצְטָרֵף אֵלֵינוּ וּמִי לֹא. אֲנָשִׁים רַבִּים יָכְלוּ לַחְלוֹף עַל פָּנֶיהָ, וּבִכְלָל לֹא לְהַבְחִין בָּהּ אוֹ לְגַלּוֹת אֵיזֶשֶׁהֵם סִימָנִים לְקִיּוּמָהּ.

"חַכֵּה שְׁנִיָּה..." שָׁרוֹן תּוֹפֶסֶת אוֹתִי בַּשַּׁרְווּל.

"מָה?"

"אֲנִי מַצִּיעָה שֶׁנִּזָּהֵר."

"לְהִזָּהֵר מִמָּה?"

"מִמֶּנּוּ-" הִיא מַצְבִּיעָה עַל הַיֶּלֶד.

"נִרְאֶה לָךְ שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לָנוּ מַשֶּׁהוּ?" אֲנִי מְנַסֶּה לְהָבִין אֶת כַּוָנָתָהּ.

"לְבַדּוֹ לֹא," הִיא עוֹנָה, "אֲבָל אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁאֵין אִתּוֹ עוֹד מִישֶׁהוּ?"

"אֲנִי לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת בָּטוּחַ."

"אָז עָדִיף לְהִזָּהֵר. אִם נִמְצָא אִתּוֹ מִישֶׁהוּ נוֹסָף, זֶה כְּבָר קֶטַע אַחֵר."

אֲנִי שׁוֹתֵק.

"בְּכָל מִקְרֶה, אִם הוּא לֹא יוֹדֵעַ שֶׁהַמְּעָרָה הַזֹּאת שֶׁלָּנוּ, עָדִיף שֶׁהוּא יַמְשִׁיךְ לֹא לָדַעַת," שָׁרוֹן לוֹחֶשֶׁת. "גַּם אִם הוּא יוֹדֵעַ עַל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן, עָדִיף שֶׁהוּא לֹא יֵדַע שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אוֹתָהּ."

"מָה זֶה אוֹמֵר?"

"בּוֹא נַעֲשֶׂה אֶת עַצְמֵנוּ כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ..."

"מָה?"

"מְחַפְּשִׂים מַשֶּׁהוּ."

"מָה?"

"נַגִּיד חֶלְזוֹנוֹת."

"אֲנִי לֹא סוֹבֵל חֶלְזוֹנוֹת."

"מִי שֶׁלֹּא מַכִּיר אוֹתְךָ לֹא אָמוּר לָדַעַת אֶת זֶה," שָׁרוֹן נִשְׁמַעַת תַּקִּיפָה.

אֲנִי מִתְכּוֹפֵף. אֵין לִי חִלּוּקֵי דֵּעוֹת אִתָּהּ. אֲנִי מַסְכִּים שֶׁעָדִיף לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁאֲנַחְנוּ סְתָם מְטַיְּלִים כָּאן. אֲבָל דַּוְקָא חֶלְזוֹנוֹת? לָמָּה לֹא פִּטְרִיּוֹת? אוֹ? אוֹ... טוֹב, כָּרֶגַע זֶה בֶּאֱמֶת לֹא מְשַׁנֶּה. כָּרֶגַע מָה שֶׁחָשׁוּב זֶה שֶׁגַּם אִם הַיֶּלֶד הַזָּר הַזֶּה מְנַחֵשׁ שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים נוֹסָפִים שֶׁמַּגִּיעִים לַמְּעָרָה, כִּי הֲרֵי הוּא גִּלָּה מָה יֵשׁ בָּהּ וּבֶטַח כְּבָר הֵבִין שֶׁמִּישֶׁהוּ הֵבִיא אֵלֶיהָ אֶת הַחֲפָצִים הָאֵלֶּה, עָדִיף שֶׁלֹּא יַחְשֹׁד שֶׁאֵלֶּה אֲנַחְנוּ.

עָדִיף שֶׁנִּתְקַדֵּם לְעֵבֶר הַמְּעָרָה כְּאִלּוּ בִּכְלָל לֹא שַׂמְנוּ לֵב אֵלֶיהָ, וְגַם לֹא אֶל הַיֶּלֶד שֶׁהוֹצִיא הַחוּצָה אֶת הַשְּׂמִיכָה. וְאָז, כְּשֶׁנִּתָּקֵל בּוֹ, כְּאִלּוּ בְּמִקְרֶה, קֹדֶם כֹּל נִבְדֹּק אִם אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ. אִם כֵּן, נַגִּיד לוֹ סְתָם מִלִּים כְּמוֹ "הַיי" וּ"בַּיי". אִם לֹא, נְנַסֶּה לְבָרֵר מִי הוּא.

כְּשֶׁאֲנִי מִתְכּוֹפֵף, בַּקְבּוּק הַמַּיִם שֶׁנִּמְצָא בַּתַּרְמִיל שֶׁלִּי נוֹפֵל. אֲנִי מֵסִיר אֶת רְצוּעוֹת הַתַּרְמִיל הַתְּלוּיוֹת עַל כְּתֵפַי וְדוֹחֵף אֶת הַבַּקְבּוּק בֵּין הַמַּחְבָּרוֹת וְהַסְּפָרִים וְהַחוֹבְרוֹת וְסוֹגֵר אֶת הָרוֹכְסָן. אַחַר כָּךְ אֲנִי חוֹזֵר וּמִתְיַשֵּׁר.

אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְאַט לְעֵבֶר הַמְּעָרָה. הַיֶּלֶד חוֹזֵר אֶל הַמְּעָרָה, וְכַעֲבֹר דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם יוֹצֵא שׁוּב הַחוּצָה כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא אִתּוֹ מַשֶּׁהוּ. אוּלַי זֶה הָאַרְגָּז שֶׁלָּנוּ וְאוּלַי לֹא. מֵהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים, עֲדַיִן קָשֶׁה לִי לְהַבְחִין. אֲבָל מָה שֶׁאֲנִי בְּכָל זֹאת רוֹאֶה זֶה שֶׁהוּא לֹא לְבַדּוֹ. יֶלֶד נוֹסָף נִמְצָא אִתּוֹ וְעוֹזֵר לוֹ. וְהִנֵּה יֶלֶד שְׁלִישִׁי. כֻּלָּם כַּנִּרְאֶה יָצְאוּ מֵהַמְּעָרָה וְסוֹחֲבִים יַחַד מַשֶּׁהוּ.

מָה שֶׁהֵם סוֹחֲבִים נִרְאֶה כָּבֵד מְאוֹד, וְלָכֵן אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאוּלַי זֶה לֹא הָאַרְגָּז שֶׁלָּנוּ. אֲנִי זוֹכֵר שֶׁלָּאַחֲרוֹנָה שָׁרוֹן וַאֲנִי חִסַּלְנוּ אֶת כָּל הָאֹכֶל שֶׁהָיָה בּוֹ וְלָכֵן הוּא אָמוּר לִהְיוֹת קַל.

"הֵם דָּתִיִּים," הִיא לוֹחֶשֶׁת.

"מִי?" לְרֶגַע אֲנִי לֹא מְמֻקָּד.

"מָה מִי? הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה-" הִיא מַצְבִּיעָה עֲלֵיהֶם.

אֲנִי מְמַקֵּד אֶת מַבָּטִי בִּשְׁלֹושֶׁת הַיְּלָדִים, וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַסְפִּיק לְהַחְלִיט אִם שָׁרוֹן צוֹדֶקֶת, מְגִיחִים מֵהַמְּעָרָה עוֹד שְׁנַיִם. הַשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה נִרְאִים מְבֻגָּרִים. הַיְּלָדִים חוֹבְשִׁים כִּפּוֹת וּמִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים שֶׁל פְּנֵיהֶם מִשְׁתַּלְשְׁלות פֵּאוֹת. רָאשֵׁי הַמְּבֻגָּרִים עֲטוּפִים בְּמִטְפָּחוֹת, וַאֲנִי מֵבִין שֶׁאֵלֶּה שְׁתֵּי נָשִׁים.

שְׁתֵּי נָשִׁים מְבֻגָּרוֹת???

בַּמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ???

נִרְאֶה לָכֶם הֶגְיוֹנִי שֶׁמִּנְהֶרֶת־הַזְּמַן תַּזְמִין אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים לַחְזוֹר אָחוֹרָה בַּזְּמַן לְאֵרוּעִים בֶּעָבָר?