אמנות או למות

פרק 1

יום חמישי, 15 באוקטובר 2015

צ’רלי פורטוס אהב לצטט פואמה מאת אודן על הארנבת שמאושרת בבוקר, שכן אינה יודעת את מחשבות הצייד שזה עתה הקיץ משנתו. אבל כשעזב את ביתו בבוקר סתיו זה, עם ממטרים פזורים, לא הייתה לו דרך לדעת שהיום הוא עצמו כאותה ארנבת. הוא לא יחזור למיטתו בערב. או בכלל.
בעיני כל מכריו, וכן בעיני כל זר אקראי שהיה מעיף בו מבט, הגבר בן השישים ושתיים טוב המזג, שתמיד נהג לעצור ולשמוט שטר כסף על המחצלת של אמן רחוב, נראה חף מכל דאגה. עם ההילוך הבוטח שלו, פניו הדשנות וגופו השמנמן הנתון בחליפת שלושה חלקים של פסי־גיר דקיקים שנתפרה בסוויל רואו, חולצה בתפירה ידנית ועניבת פסי אלכסון בצבעי ורוד־סלמון וירוק בהיר של מועדון גאריק, הוא היה התגלמות המונח ״כסף ישן״, עם כל הביטחון העצמי שמלווה את המונח הזה.
אבל הבעלים של גלריה לאמנות פורטוס הקרויה על שמו, שהיה אהוב על הבריות למרות מזגו התזזיתי, נזקק כרגע אנושות, בבהילות שאינה משתמעת לשתי פנים, לעסקה הגונה. עדיף במזומן. והרבה. הבנק הפרטי, שהחשיב אותו בעבר ללקוח אמין וכרכר סביבו במשך שנים, איים כעת בעיקול אם לא יפרע מייד את חובו - צעד שהיה עלול למוטט את כל המבנה הנוח שהקים לעצמו.
אבל אדם במעמדו לא יכול להניח לעובדיו, או למישהו מלקוחותיו בחוג היוקרתי והמצומצם - שבו הצטייר תמיד כמופת לאמינות ולמכובדות - לדעת שהוא בצרות. לא לאשתו סוזן, שפרשה לא מכבר לגמלאות והתענגה על פעילותה החשובה בתחום הצדקה בעיר מגוריהם. גם לא לבנו אוליבר, שעובד כבר עשור במחלקת האמנות של בית המכירות סותביס בניו יורק כדי לרכוש ניסיון מעשי לפני שיצטרף אליו וייטול בבוא העת את המושכות, כדי שצ’רלי, כמו אביו לפניו, יוכל לנוח קצת וליהנות מגיל הזהב שלו.
הוא הצטער במיוחד על כך שגרם אכזבה לאוליבר, שעדיין לא ידע דבר על מצוקתו. הוא אכזב את כל משפחתו ואת צוות העובדים שלו. במשך חודשים סבל מנדודי שינה, ובהמשך גם התחיל ליטול נוגדי דיכאון.
אבל כעת, סוף כל סוף, נראה כאילו הפיה הטובה חרבנה על ראשו. על עינו הימנית, ליתר דיוק. זה קרה כשהרים את ראשו והסתכל על ציפור - עורב שחור - לפני כמה שבועות. הוא זכר שבילדותו, כשעקעק זנבתן הטיל את מטענו על ראשו, אימו, שהייתה חסידה מושבעת של אמונות טפלות, אמרה שזה מביא מזל. והיא צדקה: באותו חודש הוא הרוויח עשרים וחמישה דולר באג״חים שלו. תוצאה טובה!
כנאחז בקש, הוא תהה אם מזלו עתיד להשתנות מעכשיו. ואז, למרבה הפלא, נדמה היה לו שאכן כך הוא.