מחול התודעה והנפש

הקדמת המחברת
דברי פתיחה

כולנו מורכבים מדפים רבים המהווים את אישיותנו ואת ספר חיינו. הדפים מספרים סיפורים רבים ומגוונים. לעתים יש להם הלימה עם דפים אחרים ולעתים נוצר קונפליקט. לפעמים אנחנו מתפתחים במסלול אחד עם המחשבות, הרגשות וההתנהגויות המאפיינים אותנו ונלכדים בסיפורו של מסלול זה, ואז לפתע מבצבץ מסלול חדש שאנו נשבים בסיפורו. כשמגיע הזמן, משתלבים הסיפורים אלה באלה.

עם ההתקדמות בין דפי הסיפור האנושי עולה הסקרנות לדעת ולהבין את ההתפתחות של האנשים, העלילות, האירועים והעולם הפנימי המלווה ויוצר אותם. "מחול התודעה והנפש" נועד להראות את טיבה של ההתפתחות האישית והחברתית.

ספירלת ההתפתחות שלנו מוּנעת מסקרנות הטבועה בנו: לבדוק, לדעת, לחשוב, ללמוד ולחוש. הספירלה נעה מסביב לציר אורך קבוע: ציר סלף-אגו-סלף המגדיר את אישיותנו. על מושג הציר סלף-אגו-סלף ארחיב באשכול הפרקים השני "התפתחות התודעה על פי תיאוריות פסיכולוגיות".

כל שלב התפתחותי שעברנו דרכו לא רק שיכול לחזור ולהשפיע עלינו, אלא חוזר במשך כל חיינו ונמשך לכיוונים שונים - לקטבים של רגש וחשיבה של מניע ומטרה.

המעבר בין הקטבים מעניק את האנרגיה לתנועה הספירלית של ההתפתחות. לעתים הספירלה רגועה ולעתים היא חסרת שקט, לעתים אנו מוכנים להרעיד את תבניות החשיבה שלנו ולבדוק אפשרויות חדשות, ואז תנועת השינוי מהירה ועולים חששות, ההתפתחות מעוכבת ואנחנו שוקעים לקיבעון. לעתים ההתפתחות פנימית ולעתים ניכרת בחוץ, לעתים היא משמחת ולעתים גורמת כאב.

פעמים רבות המאבק בין הקטבים מוּנע מתוך קושי. שינוי לעומת שימור, אינדיבידואליות לעומת קולקטיביות, יסוד נשי לעומת יסוד גברי - הם חלק מהקטבים שבמרווח ביניהם אנחנו נעים. הספר מציג קטבים אלה וגם אחרים ואת התנועה ביניהם, שהיא אנרגיית החיים המאפשרת התפתחות.

בין דפי הספר אפרוש בפניכם תנועות ספירליות של אנשים ונשים, ילדים וילדות, נערות ונערים - כל קשת הגילים של בני האדם. אציג תהליכי שינוי ספירליים של להקות אנושיות ושל אומות, של תושבי יבשות ושל האנושות כולה. לשם כך איעזר, בין היתר, בתיאוריות פסיכולוגיות, פיזיקליות, חברתיות וכלכליות וגם כאלה הנוגעות לתקשורת המונים. כמובן אי אפשר בלי סיפורו של עם ישראל, העם המיוחד שלנו, ולכן אקדיש את הפרק האחרון והארוך במיוחד להתפתחות שעברנו כעם.

הספר ינוע בתנועה ספירלית קדימה ואחורה, החוצה ופנימה ויציג שינויים בזמן, ברעיונות ובהיסטוריה של אנשים ושל חברות אנושיות. תהליכים שכליים ורגשיים יוצגו, יאירו ויסבירו את הסיבות והמטרות המעורבים בתהליך. לכל אורכו יחולל הספר את מחול ההתפתחות.

אני מקווה שהדברים יעניינו אתכם, יפעילו את החשיבה והרגש אצלכם ואף יעוררו התפתחות. אשמח לשמוע את הדעות, ההשגות, המחשבות והשאלות בעקבות הקריאה בספר. לצורך זה נוכל להיפגש באתר שאפתח עבור הספר וגם בדף הפייסבוק שלי.

מאחלת לכולנו מסע מעניין בעקבות ההתפתחות שלנו.

תודות
חיבורים - זה העיקרון שהספר שלפניכם מחזיק ונשען עליו

כאשר הייתי ילדה לא שמעתי על השואה מאבי. למרות שהוא עבר את השואה בגטו ורשה ולאחר מכן במקומות מסתור, למרות שחווה את מוראות השואה הוא לא הירבה לדבר איתנו, עם בנותיו, על מה שעבר.

אבי, דב ענבר, היה איש חסון בגופו ובנפשו, שהיה שמח על החיים שניתנו לו שנית, על משפחתו, על חבריו ועל עבודתו. מעודי לא ראיתי אותו בוכה, למעט הפעם היחידה שבה סיפר על המפגש האחרון שלו עם גיסתו ועם אחיינו בן השלוש. הוא ראה אותם נכנסים בשעריו של גטו ורשה, משם לא שבו.

במשך שנים תהיתי מדוע אני בוכה מול סיפור, סרט או אירוע המזמן מפגש בין אנשים. "הרי זה מצב שמח", אמרתי לעצמי, עד שיום אחד הבנתי שהחיבור בין האנשים, זה שלעתים לא מתאפשר עוד לעולם, הוא המרעיד את נימי נפשי. נפשי התמודדה בדרך עלומה עם הסיפור הקשה של הפרידה של אבי מאחיינו - ילד קטן שכל עתידו היה אמור להיות לפניו, פרידה סופית ומוחלטת של מוות. נפשי כיוונה את הרגש הנורא למפגשים שיקרו בעתיד, בניסיון לתקן את הסכין שהונפה ברגע הפרידה וחתכה לעד את החיבורים.

מהות ספר זה היא חיבורים וזו גם מהות חיינו.

חיבורים עומדים בבסיס תהליכי החשיבה האחראים לכתיבת ספר זה. תהליכי חשיבה מתעצבים כל העת, מתוך תנועה ספירלית הם נסמכים על כל הסובב אותנו וגם על מה שבתוכנו: בית ההורים, המשפחה שהקמנו לעצמנו, העם שאנו חלק ממנו, כמו גם המקצוע שבחרנו. על תהליכי התפתחותי השפיעו כל אותם נשים ואנשים בכל הגילים שפגשתי במהלך חיי - פנים אל מול פנים, דרך ספרים, תמונות ומסעות.

בשמם של כמה מהם אני רוצה לקרוא. בראש וראשונה הוריי גלילה ודב ענבר והוריהם, אלה שהכרתי מצד אמי - דורה ומשה גנסין ואלה שלא הכרתי אלא דרך סיפוריו של אבי - שרה ומשה בורשטין. השפיע עליי מייק ענבר שאותו הכרתי בשם סילבן. סילבן-מייק היה בן דודי, מבוגר ממני בשנים רבות. כשהיה מגיע לבקר את הוריי שאלה אותי אמי מדוע אני מסרבת ללכת לישון בשעה היעודה, ואני השבתי לה שמעניין לי לשמוע אותו. הוא היה איש מלא חום ושמחת חיים, חכם ומעניין, ששרד את השואה כילד בצרפת. לאחר המלחמה הגיע לארץ לתחרות שח-מט, הכיר בכך שזהו המקום הנכון לבנות בו את חייו ועלה לארץ. בעקבותיו עלו דודי ודודתי וגם אחיו הצעיר ממנו.

כאשר התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, מייק כיהן כראש החוג הפקולטה למדעי החברה שבה למדתי. את תעודת המאסטר העניק לי בן דודי בתוקף תפקידו. עליתי במדרגות האמפיתיאטרון בהר הצופים לבימת הכבוד, אל השולחן הארוך שלידו ישבו כל ראשי החוגים ופרופ' מייק ענבר באמצעם. מייק-סילבן קם ממקומו, הקיף את השולחן הארוך וחיבק אותי חיבוק עז כאשר העניק לי את תעודת ההצטיינות בתואר. מכיוון שאבי כבר לא היה אז בין החיים, חשתי דרך בן דודי חיבור אמיץ אל אבי ואל משפחתו, חשתי את נוכחותו מלווה אותי בחיבוק הזה, את אהבתו אליי ואת הביטחון בי ובדרכי.

באותו אירוע השתתף אדם אחר שהשפיע רבות על חיי המקצועיים. היה זה פרופ' שלום שוורץ שבאותה העת כיהן כראש החוג לפסיכולוגיה. את סיפור היכרותי עם פרופ' שוורץ אביא בפרק 22. חשוב לי להודות לו על ההזדמנות שנתן לי לחשוב, לחלום וליצור יש מאין.

מייק ענבר ושלום שוורץ היו קולגות שהכירו במסגרת עבודתם באוניברסיטה העברית וידידים. שניהם היו אנשים שמחים וטובי לב, נדיבים, מלאי ידע שהיו נכונים לחלוק את הידע ואת החשיבה שלהם גם עם אחרון הסטודנטים. האווירה שהשרו שניהם, אווירה של לימוד תמידי, מילאה אותי אושר. היא הניעה ספירלה של סקרנות, בדיקה, חשיבה והתפתחות. לאנשים כאלה נמשכתי כמו אל מגנט והם אפשרו לי לשוט בעוד נתיב מנתיבי מסע החיים.

כזו הייתה ועודנה רינה פורת - מדריכה, מנטורית וחברה בוגרת. רינה הושיטה אליי את ידיה ופתחה בפניי את עולמם של יונג ונוימן, אבל יותר מכל את עולם הנפש והנשמה. בדומה למפגשים עם בן דודי האהוב סילבן, כך גם עם רינה: כל מפגש מניע חשיבה ורגש, תמיהה ובדיקה, הבנה וחוסר הבנה וכל מפגש מניע חיבור.

אנשים ונשים נוספים השתתפו בתהליך כתיבת ספר זה. אלה הם שהסכימו לשתף אותי ואתכם בסיפור שעברו בחייהם: סיפור של רגע או סיפור חיים, סיפור קשה או סיפור נעים - סיפורים שהם רואים בהם נקודת התנעה לחשיבה חדשה ולהתפתחות. תפגשו אותם בדפי הספר, תתוודעו אליהם, תכירו את האפיזודה או את המסע שהם הסכימו לשתף בו כדי לעזור לי להמחיש את תהליכי התפתחותנו. על כך נתונה להם תודתי העמוקה.

חיבורים

ככוכבי השמיים לרוב הם בוהקים ונמוגים, נולדים ונעלמים. חלקם נשארים איתנו לעד, חלקם דוהים ונטמעים ברשת הגדולה שסביבנו ובתוכנו. גם במוחנו החיבורים בין הנוירונים מאפשרים לנו לחיות, לחלום ולהתאכזב והם המניעים את ספירלת חיינו. חיבור הוא תמצית החיים. שני בני אדם נמצאים בעולם, מתהלכים, עובדים, לומדים, אוהבים או שונאים. חיבור ביניהם יניב משהו חדש: תינוקת או תינוק, רעיון חדש, אומץ לנסות, התפתחות.

בעוד ספירלה היא תהליך ההתפתחות, חיבור הוא מהותו.

אני מלאת תקווה שבמהלך קריאת הספר תיהנו מהחיבורים שאני מביאה לפניכם ותוסיפו עוד רבים ככוכבי השמיים. שהרי חיבורים נוצרים כל העת ובכל הרבדים אצל כל אחד מאיתנו.

כעת הגיעה העת לצלול לתהליך, לחוות אותו ולהתמסר אליו.

הקדמה
ד"ר מרים פסקין

נטע ענבר־סבן, חברתי היקרה, פסיכולוגית קלינית, חוקרת את נפש האדם, מטפלת, מחברת, יוצרת, הפכה לאחרונה גם סופרת. היא החלה את מסעות הנתינה שלה דרך כתיבתה בספרה הראשון "פסיפס אנושי - מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עוצמתו של עם ישראל" (ענבר־סבן 2019), ומעניקה לנו כעת פרי נוסף ממוחה השופע.

בספרה החדש "מחול התודעה והנפש - מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" מאמצת נטע את דימוי הספירלה.

ספירלה היא עקומת תלת ממד המסתובבת סביב ציר במרחק קבוע או משתנה, ברציפות, תוך כדי תנועה מקבילה לציר.

נטע מחברת בין צורה גאומטרית מרתקת זו לתהליכי התפתחות שבהם היא עוסקת. היא כותבת: "כל התפתחות צורתה ספירלית: מעגלית וגם בעלת וקטור, בעלת כיווניות במרחב. כך שעם השלמת הסיבוב איננו חוזרים לאותו המקום בדיוק אלא למקום מעט אחר".

ואכן כל עולם החי נמצא בתנועה מתמדת, החל מהיחידות המרכיבות אותו, האטומים. הטבע מתארגן באותו אופן בסיסי ובו מרכז כובד/ציר שמאפשר ומרכז תופעות המתרחשות סביבו. כך גם כשמתבוננים בתהליך ההתפתחות של היצור האנושי. מבחינה פסיכולוגית הוא זקוק לציר מארגן שנקרא התקשרות (attachment) שייבנה לאורך כל החיים ויכוון מעגלים הן למרחב והן לעומק. כך גם תהליכים בין-אישיים אחרים ותהליכים חברתיים כוללניים יותר מתרחשים כמארג דינמי בין ציר שאליו מתקרבים וממנו מתרחקים, כל פעם במפלסים שונים.

הספר טוען כי "תנועה בין אין-ספור קטבים מניעה את חיינו. קוטב הלא מודע לעומת המודע, יסוד נשי לעומת גברי, אינדיבידואלי לעומת קולקטיבי, תוך אישי לעומת סביבתי, פסגה לעומת תהום, מדע לעומת אינטואיציה, סדר לעומת כאוס, מנוחה לעומת פעילות, עצב לעומת שמחה, רוגז לעומת פיוס, שנאה לעומת אהבה, תנועתיות לעומת קיפאון, מוסר לעומת חטא, נכון לעומת שגוי, צל לעומת פרסונה, קוגניטיבי לעומת רגשי, סובייקטיבי לעומת אובייקטיבי ועובדתי, דתי לעומת חילוני, גשמי לעומת רוחני - אין-ספור קטבים". אנו מוזמנים לדימוי של תנועה האוספת את הקטבים למכלול אחד ורציף, קיים ומשתנה באופן תמידי, גדל ומתעצם. לדעתי, הדימוי הזה מניב חשיבה שלוקחת חומרים ממאגרים שונים של כל מקורותינו: תודעתנו, זיכרוננו, הידע שרכשנו ורעיונות שמחפשים את דרכם למודעות. החשיבה מחברת בין כל החומרים הללו וכשהם ביחד הם יוצרים תכנים חדשים, בבחינת "השלם עולה על סך חלקיו". דבר אינו נשכח ולא הולך לאיבוד, לכל הנמצא יש משמעות המשתנה ביחס למיקומים ולפרספקטיבות שונות. ונטע שואלת את הקוראים: "מה אתם חושבים? האם תרצו להוסיף קטבים שעולים בדעתכם ושמתם לב אליהם?" היא מזמינה אותנו להשתתף בספירלה, ליצור עוד חיבורים, ובכך ליצור רצף בין ה"שלי" לעומת "של האחר".

קריאת הספר מעניקה תחושה שבו בזמן מרעננת ומרגיעה. העובדה שהכול בתנועה והכול משתנה היא התקווה לכך שיִוָּצר משהו חדש וטוב יותר. זאת כפי שהחומר הגנטי (DNA), המאוחסן ומיוצג בספירלה המורכבת שלו, שמור ועובר מדור לדור מחד, עובר מוטציות מאידך, מבטיח הן את ההמשכיות והן שיִוָּצְרוּ צורות חיים שונות ונוספות.

בפנינו ספר שהוא אתגר לחשיבה, אם תרשו לעצמכם לנוע ולרקוד עם התודעה והנפש שלכם דף אחר דף, תוכלו לגלות עוד נדבכים של עצמכם, לחברם לקיימים ולצמוח לחוויה פנימית יותר שלמה ואינטגרטיבית.

קריאה מהנה!

ד"ר פסקין היא מומחית לפסיכיאטריה כללית ובנוסף מומחית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. היא מנהלת חטיבת ילדים ונוער במרכז לבריאות הנפש "גהה" המסונף לאוניברסיטת תל אביב ויושבת ראש ועדת בחינות שלב ב' בפסיכיאטריה של הילד מטעם המועצה המדעית.

ספירלת התנועה בין ניגודים מניעה את חיבורי ההתפתחות

איך שיר נולד
מילים: יהונתן גפן
לחן: יוני רכטר
איך שיר נולד
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים
ומתגלגל החוצה
איך שיר נולד
כמו תינוק
בהתחלה זה כואב
אחר כך יוצא החוצה
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי
הוא הולך לבד
איך שיר נולד
כמו תינוק
שלום ילדים
אנחנו שמחים שבאתם
עוד מעט תשמעו
שירים שכבר שמעתם
שלום אימהות
אנחנו נתחיל עוד מעט
אבל לפני זה תגידו לי
איך שיר נולד
איך שיר נולד?
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים
ומתגלגל החוצה
איך שיר נולד
כמו תינוק
בהתחלה זה כואב
אחר כך יוצא החוצה
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי
הוא הולך לבד
איך שיר נולד?
כמו תינוק
מחבר שלוש מילים
מחמם על אש קטנה
ורץ מהר להביא
בצל מהשכנה
מוסיף שני חרוזים
קצת פלפל, קצת מלח
מערבב שלושה כבשים
וזורק קובייה של קרח
חשוב מאוד שהקרח יהיה חם
לה לה לה לה לה....
לה לה לה לה לה....
בהתחלה זה כואב
אחר כך יוצא החוצה
וכולם שמחים
ופתאום - איזה יופי
הוא הולך - לבד
איך שיר נולד?
© כל הזכויות שמורות למחברים ולאקו"ם

כך נולד שיר, ואיך נולד ספר? איך נולדים מחשבה, רעיון או דעה?

גם הם נולדים באִבחה: ממעמקי הלא מודע מציצה המחשבה לרגע אל המודע ושוב חוזרת פנימה. ושוב עולה, מתחזקת ומתעבה, נעה מעט קדימה ונחה, מְעִזָּה שוב והנה היא כבר מדלגת אל המודע, אל הידיעה ואל הדעה. לרגע מסתחררת ואז פוצחת במחול. וכבר היא נוכחת במלוא הדרה וכובדה: מחול סוער או מחול שקט, מחול עדין או אלים, סוחפת מחשבות אחרות גם מתוכי וגם של הסובבים אותי, נאבקת בידע ובהחלטות הקודמות שלי, ונחה לרגע. נושמת נשימה ושוב יוצאת לדרכה. לדבר, לספר, להתווכח ולהתגונן.

לעתים המחול מתחנחן כאילו אומר: "אנא הקשיבו למחשבה, מיוחדת היא" ולעתים בוטה ונרגז: "והרי כבר הכרתם אותה, את המחשבה, ונתתם דעתכם עליה, כיצד זה אינכם רואים כי היא צודקת וְאין בִּלתה?" וכבר חוברת המחשבה לחברותיה, והן גועשות ומתלהטות מגודל הרגע, שהרי עכשיו הן כבר רעיון כבד ובעל נוכחות. עתה צעדי המחול כבדים ומכובדים, עזים וחזקים, ופוגשים עוד רעיונות, כמו במחול הפלמנקו הם נוגעים ועוזבים, מתקרבים ומתרחקים, מתחברים בקרשנדו: סוער ומציפים ואז נרגעים.

זוהי דרכה של החשיבה האנושית שאותה בודק הספר ומנסה להבינה. זהו מחול הנפש שלנו. במשך כשנתיים צמחו בי המחשבות. בעודי מבשלת, בטיול בטבע, בישיבה עם כוס קפה אל מול הנוף, בשיחות עם אנשים. כאשר התעוררתי בבוקר הירבו המחשבות להתגבש, ואני מיהרתי לשלוח לעצמי מייל בטרם תאבדנה שוב במעמקי הלא מודע. מול המחשב התגבשו המחשבות לכלל רעיונות, דעות, עד שהפכו לספר.

תהליכי הכתיבה, כמו תהליכי לימוד, כמו תהליכי טיפולים נפשיים וכמו כל התפתחות הם תהליכים ספירליים.

אני קוראת חומר תיאורטי, מקשיבה להרצאות, שומעת שיר או משוחחת עם מישהו. הדברים נטמעים בי. תהליך ההטמעה חשוב וקריטי להתפתחות. עם כניסתם אל המחשבה שלי הם עוברים תהליך של הבנה. בתהליך הדדי הם משנים אותי ואני משנה אותם, ואז אני מעלה אותם על הנייר, או למען הדיוק על מקלדת המחשב.

כל התיאוריות שאני מביאה בספר זה העירו בי את התהליך הזה. מה שתקראו בספר מתבסס על דבריהן. עם כבוד רב לכותבים, המידע שקראתי ושמעתי עבר עיבוד שלי, על פי תפיסותיי ואישיותי. התיאוריות רבות ומגוונות. תהליכי יצירה הם שחיברו את הדרך המיוחדת שבה נברא ספר זה. כך נבנתה הכוריאוגרפיה של המחול המיוחד שמובא בפניכם.

כל אחד מכם מוזמן ליצור את המחול המיוחד שלו עם החומר הכתוב ולהמשיך ולהתפתח בדרכו.

לידתה של חשיבה היא גם דרך לידתם של נרטיבים - הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו עלינו ועל אחרים, על הקשרים שלנו איתם ועם העולם. מתוך היסטוריה קרובה ורחוקה, מתוך גנטיקה שירשנו מהורינו ומתוך התקופה שאליה נולדנו אנו יוצרים סיפורים עלינו ועל כל מי ומה שנקרה בדרכנו. אנו מאמינים בנרטיבים אלו ותופסים את המציאות על פיהם.

פעמים רבות נוכחתי לגלות שאני קשובה למילים של האחר על פי דעתי עליו, על פי מילים שאמר בעבר או על פי תבניות חשיבה אחרות שלי. כך כולנו ועל כך מרחיב הספר. אם רק נשכיל לדעת שכך הוא, ניקח את זה בחשבון במהלך חיינו ואולי נוכל להיות סובלניים יותר לדעות ולרעיונות של האחרים. או אז נתָּרם גם אנחנו. שהרי אין דבר מעניין יותר מרעיון חדש שמתגלה, אז עליי להתחיל לדון ולדוש בו, לגלגל אותו במוחי, להחליט אם הוא עולה בקנה אחד עם מחשבותיי, ואולי כדאי לשנות אותן כי יש משהו ברעיון החדש הזה.

כמו מַטעם חדש המוגש לתינוק. בתחילה הוא מביט בו, בוחן אותו בעיניו, ואז ייגע בו בידו וירים את מבטו בשאלה אל ההורה. לרגע חטוף הוא ייגע בו בזהירות בשפתיו, יטעם, יעווה את פניו ושוב יטעם.

הסקרנות היא אֵם כל התפתחות. מתוך סקרנות בריאה יכניס התינוק אל פיו את הדבר החדש הזה, יחוש את המרקם, את הטעם ואת מידת החום שלו ויבדוק האם הוא קל לנגיסה ובליעה או קשה. רק לאחר שיעבירו בחלל הפה, הוא יבלע אותו. או אז יחליט האם הוא רוצה להתנסות שוב במאכל זה או שדי לו.

כל נרטיב, כל מחשבה וכל התפתחות מקורם אין-ספור תורמים שהביאו לרגע זה. ניסיונות חיים, גנטיקה, סביבה היסטורית וחברתית, חוזקות וחולשות גופניות או נפשיות, מחלות, הצלחות או כשלים. כל אלה תורמים למי שאני, מגדירים אותי ואת מי שאהיה. מארג מופלא הנמשך על פני מהלך חיי מרגע לידתי וגם על פני הדורות שקדמו לי, עד תחילת האנושות. הכול תלוי בהכול ומשפיע על הכול.

יחסי הגומלין בין מרכיבי הרקמה הזאת פועלים, מבלי משים, בתיאום מופלא. כמו פעימות ליבנו המתואמות ללא שליטתנו ומסונכרנות עם כל תהליכי גופנו האחרים. לעתים התהליך הזה מופרע. מחלה, אסון טבע או פנדמיה יכולים לשבש את המהלך העדין והמורכב הזה. מרגע שהופרע מהלך הדברים, התיקון יהיה קשה, לעתים לא אפשרי וידרוש משאבי ידע, כסף ואנרגיה אנושית עצומים.

כך למשל, קרה בהוריקן קתרינה שפגע בעיר ניו-אורלינס שבארצות הברית באוגוסט 2005. ההוריקן הותיר אחריו מוות והרס שאת השפעותיהם חשים בני ובנות העיר עד היום. הסופה הגיעה למהירות 278 קמ"ש כאשר פגעה בחופי העיר, גלי הים שעלו מהאוקיינוס היתמרו לגובה של עד 11 מטרים מעל פני הים וההרס שזרעה הסופה הרג 1,836 אנשים. ההרס נאמד מלמעלה מ-80 מיליארדי דולרים. בני העיר ניסו ומנסים לשקם את חייהם עד היום. חלקם הצליחו בכך וחלקם לא יצליחו עוד לעולם. הרקמה האנושית-סביבתית שנרקמה במשך מאות שנים ניזוקה, אולי לעד.

כך גם פנדמיית הקורונה שפקדה את האנושות בחורף 2020-2019 ונמשכת עד כתיבת ספר זה. היא החלה כמחלה מסתורית בסין הרחוקה מאיתנו. בהדרגה זלגה אל אירופה ומשם אל ארצות הברית ואל כל העולם. הסגרים שהוטלו במדינות השונות כדי לעצור את התפשטותה הובילו להתמוטטות כלכלית, שהביאה לפגיעה קשה בחוסן האישי והחברתי. כיום אנו עומדים בפני ניסיונות נואשים של תיקון והחזרת המארג העולמי למצב של קיום תקין, בעל כוחות פעולה פנימיים המניעים אותו מתוך תיאום בין מיליארדי מרכיביו. כמה קשה התהליך, כמה אנשים נעזבים בצד הדרך לגורלם מבלי שיוכלו לשקם את חייהם, כמה בעיות נפשיות נוצרות או מוחמרות.

ספר זה נועד לנסות להבין תהליכים פנימיים וחברתיים, שאנו עוברים במהלך בניית מארג חיינו האישיים והחברתיים, הלאומיים ואף האנושיים. אני מגישה אותו לכם כדי שתבדקו אותו, תטעמו אותו, תחליטו אם ברצונכם להמשיך ולדון בו, ואז תראו האם תוכלו לקחת חלקים ממנו אל נפשכם וליבכם, אל מעוז הדעות והמחשבות שלכם כמו גם לאלו של סביבתכם האנושית.

תודתי נתונה לכם על כך.

בתהליכי השינוי וההתפתחות שפרשתי בפניכם עד כה מסתתרת אנרגיית השינוי היוצרת תנועה של התפתחות. זו טיבה של תנועת התפתחות ספירלית, הנשענת על יסודות קיימים, בודקת מידע חדש וניזונה ממנו, נעה בין קטבים ומתקדמת. יש בה רוחב וגם אורך - הכיווניות. ספירלת השינוי נעה בין קטבים: שימור מול שינוי, שמרנות מול קִדְמָה. השמרנות מושכת בציר אופקי כדי שנשאר באותו המקום, ואילו הקידמה מושכת בציר אנכי לשינוי.

המחול שנוצר מביא התפתחות הנשענת על המוכר והידוע, על הבטוח - על מה שהוכיח את עצמו כיעיל להישרדותנו, ותוך התנסות אמיצה מוביל אותנו קדימה אל דפוסי הסתגלות חדשים, יעילים יותר במצב החדש שנוצר סביבנו. שינוי מול שימור. בית הוריי היה בית עם טעמים רוסיים: מלח ופלפל, לעתים בצל וכרוב חמוץ והרבה מתוק. עם השנים למדתי להכיר טעמים חדשים. התאהבתי בטעם הזנגביל המחריף מעט את התה, למדתי מחמותי לתבל את התבשילים בהרבה שום ומבעלי לאכול פלפל חריף, אותו אני עדיין אוכלת בנגיסות זעירות.

בתהליך ההתנסות במאכלים וטעמים חדשים שינה מוחי תבניות חשיבה בנוגע לתנועה האוטומטית שבה אני מתבלת את התבשילים. פפריקה חריפה, שום טרי בכמויות, ג'ינג'ר ועוד יושבים לבטח במגירות המטבח ובאים לידי שימוש. במהלך הסגרים הרבים שעברנו בעת הקורונה הזמנתי לעתים ירקות ופירות מהירקן השכונתי. באחת הפעמים שלח הירקן פלפלים בשרניים מאורכים. התקשרתי לשאול אותו האם הם חריפים. הירקן ביקש סליחה ואמר שבטעות הוכנסו פלפלים חריפים ורצה לבוא מיד להחליפם. החלטתי שאנסה לעשות משהו עם הפלפלים החדשים שהגיעו לביתי. פתחתי גוגל במחשב וחיפשתי מתכון מתאים. סרטון הסביר לי בדיוק מה לעשות וכך הכנתי את הסלט החריף הראשון שלי. כך נעתי בהדרגה מקוטב השימור לזה של השינוי והודות לטעותו של הירקן הייתי מוכנה לעשות עוד צעד בנושא החריפות.

מדוע רציתי לנסות משהו חדש? איך הגעתי למצב שבו הנעתי את ספירלת ההתפתחות? בבסיס כל שינוי נמצאת סקרנות. הרצון לדעת עוד, להתנסות, לחוות חוויות חדשות ולחשוב מחשבות אחרות מניע את השינוי. הסקרנות הייתה זו שגרמה לאם או לאב קדמונים להרים פיסה מהחיה שנלכדה באש המשתוללת ביער ולהעז להכניסה אל הפה. סקרנות הביאה את מיכלאנג'לו הפסל לחקור את האנטומיה של גוף האדם וליצור פסלים בדמותו.

הודות לסקרנות קיבל אלכסנדר פלמינג את פרס נובל בשנת 1945. כמעט 20 שנה קודם לכן, בשנת 1928, התעוררה סקרנותו לגבי ממצא משונה במעבדה שלו. פלמינג שם לב לכך שצלחת פטרי במעבדה הזדהמה בפטריות. זה לא היה יוצא דופן, אך פלמינג ראה כי מושבות החיידקים ליד הזיהום הפטרייתי היו קטנות ופגועות יחסית לאחרות. סקרנותו התעוררה והוא חקר מהו החומר הפעיל בפטרייה המביא לפגיעה בחיידקים. פלמינג קרא לחומר שגילה פניצילין. הסקרנות שעלתה הייתה הכוח שגרם לפלמינג לנוע מקוטב השימור: תסכול על כך ששוב הזדהמו צלחות הפטרי אל עבר השינוי תוך בדיקה מהו אותו החומר שפגע בחיידקים שלידו. פלמינג התחיל ספירלת התפתחות: פרסום ממצאיו בנוגע לחומר האנטי-בקטריאלי שמצא, התעלמות וחוסר עניין מצד הקולגות שלו, קושי בגיוס ציוד לביצוע מחקרי המשך ונטישת התחום בתסכול בשנת 1934.

ביבשת אוסטרליה הרחוקה התעניין חוקר בשם פלורי בתחום חומרים אנטי-בקטריאליים ונתקל במקרה במאמר שפרסם בזמנו פלמינג על ממצאיו. סקרנותם המתעוררת של פלורי ועמיתו צ'ין הביאה אותם לקחת את נבטי המחשבה של פלמינג וליצור תמצית מזוקקת של פניצילין ולערוך ניסויים על יצורים חיים - כך התאפשרה התנועה של ספירלת השינוי. במלחמת העולם השנייה עלה צורך בתרופה שתילחם בזיהומים חיידקיים, מה שהביא להכנסת הפניצילין לשימוש באירופה בשנת 1942 ולהאצת המחקרים על חומרים אנטיביוטיים להתמודדות עם זיהומים שגרמו למוות נרחב במהלך הקרבות. התפשטות הידע והכנסת חוקרים רבים אחרים למרוץ אחר מציאת האנטיביוטיקה הביאו להשקעה כספית בתחום הייצור של אנטיביוטיקה, למציאת סוגים חדשים של התרופה שהצילה חיי מיליארדים בעולם ולקבלת פרס נובל משותף לשלושת החוקרים שהניעו את ספירלת ההתפתחות של המלחמה בחיידקים: פלמינג, פלורי וצ'ין. אכן ספירלה מפוארת ומשמעותית שקידמה את בריאות האנושות.

לא רק קוטבי השימור והשינוי לוקחים תפקיד בספירלת השינוי. תנועה בין אין-ספור קטבים מניעה את חיינו: קוטב הלא מודע לעומת המודע, יסוד נשי לעומת גברי, אינדיבידואלי-קולקטיבי, תוך-אישי-סביבתי, מדע-אינטואיציה, סדר-כאוס, תנועה-קיפאון, גשמי-רוחני ועוד.

רצף חשוב במיוחד נע בין קוטב האדמה לזה של האוקיינוס - בין קוטב המודע לזה של הלא מודע. הרצף ביניהם מאפשר את התנועה בין רציונל לבין אינטואיציה, בין למידה לבין יצירה. תנועה זו מעלה חומרים מהרובד הלא מודע האישי והקולקטיבי ומכוונת ומעשירה את חיי המודע שלנו. ומה אתם חושבים? האם תרצו להוסיף קטבים שעולים בדעתכם וששמתם לב אליהם? כל רצף הנמצא בין שני קטבים הפוכים שתחשבו עליו ניתן ליישם עליו את עקרון ספירלת ההתפתחות. נסו וספרו לי על כך באתר האינטרנט שלי או בדף הפייסבוק שלי.

זוג קטבים חשוב נוסף הוא "שלי" לעומת "של האחר". לשם דוגמה אביא את התייחסותי לעם שלי - עם ישראל.

פעמים רבות כל כך אנו שומעים על הייחודיות של העם היהודי והישראלי, על היצירתיות האופיינית ועל החשיבה המקורית. "אומת הסטארטאפ" קוראים לנו. הסקרנות אופיינית לעם היהודי ובאה לביטוי ביצירתיות בתחום המדע והטכנולוגיה. היא זו המניעה אותנו לטיולים ומסעות מסביב לעולם, אש בוערת בעצמותינו לדעת, להכיר, להתנסות, לטעום להריח ולחוש את האחרוּת, את השונה.

כמידת חשיבות התנועה בין הקטבים, כך גם מידת חשיבותם של תהליכי חיבור. בכל מי שאנחנו, בכל מה שעובר במוחנו ובליבנו, בכל התנהגות ובכל התנהלות שלנו נמצאים חיבורים. כך למשל, החיבור של כל חלקי גופנו העובדים באינטגרציה ומתוך שיתוף פעולה כדי לאפשר לנו את החיים. וגם חיבורים רבים אחרים בין מיליארדי פיסות מידע קוגניטיבי או רגשי, פנימי או חיצוני שמגיעים אל סיפנו כל העת. אלו חיבורים, שאנחנו עושים במודע או בבלי דעת ובלעדיהם לא היינו הפסיפס הייחודי שהוא מי שאנחנו ולא הייתה האנושות כפי שהיא.

ספר זה מציג בפניכם את נושא החיבורים בין עולמות. זהו חלק ממהותו ומהליבה שלו. הקשרים החדשים הנוצרים במוחי, כאשר אני כותבת אותו וגם אלה הנוצרים במוחכם, הקוראים בעת קריאתו הם הנותנים לו את משמעותו הייחודית. חיבורים הם בבסיס יכולתנו להתקדם מעבר לתבניות המוכרות ולרעות בשדות חדשים, להתנסות, לפעול ולמצוא רעיונות, תוכניות, רגשות ואפילו חלומות חדשים.

*המשך הפרק בספר המלא*