הבחורים של טומן 6 - ליפול עם 6
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הבחורים של טומן 6 - ליפול עם 6
מכר
אלפי
עותקים
הבחורים של טומן 6 - ליפול עם 6
מכר
אלפי
עותקים

הבחורים של טומן 6 - ליפול עם 6

4.7 כוכבים (99 דירוגים)
ספר דיגיטלי
36
ספר מודפס
59 מחיר על גב הספר 112
ספר קולי
39
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

ג'ואי
ראיתי אותה ביום הראשון ללימודים ומייד ידעתי שהיא שלי.
עד שאבא שלה נתן לי עבודה אצלו במוסך והבהיר לי שאני צריך לשמור ממנה מרחק.
לא יכולתי לוותר על העבודה או על הפרנסה.
אבל גם לא יכולתי לוותר עליה.
בתוך חיים של אפלה ואלימות, איפה מולוי הייתה קרן של אור ורוך.

אִיפָה
מהיום הראשון שבו עיניו הירוקות פגשו בעיניי, ידעתי שהוא האחד שלי.
גם כשהתעקש להתרחק ממני מסיבות מטופשות.
וגם כשהחלטתי לצאת עם אחרים רק כדי לגרום לו לקנא.
ידעתי שמחכה לו גיהינום בבית, אבל הוא ברח למקומות מסוכנים.
כולם אמרו לי שג'ואי לינץ הוא הצרה הכי גדולה שהכנסתי לחיי.
אבל רק אני ידעתי שבלעדיו אין לי סיבה לחיות.

***

בכתיבה מעתיקת נשימה, מצחיקה וחודרת לב, קלואי וולש סוחפת אותנו לאירלנד הירוקה שבה שחקני הרלינג חתיכים, בחורות אמיצות ושנונות, ואהבה גדולה שמצליחה להתגבר על כל מכשול וקושי שהחיים יציבו בדרכה.

ליפול עם 6 הוא הספר השישי בסדרת הבחורים של טומן והמשכו המסעיר של סיפור אהבתם המרגש והמטלטל של ג'ואי לינץ' ואיפה מולוי. קדם לו הספר להציל את 6.

פרק ראשון



הכול עליך 
איפה 
7 בינואר 2004

"זאת באמת איפה מולוי עם ג'ואי לינץ' בין הרגליים שלה?" הכריזה רבקה בקול חדור ביקורתיות מופרזת, כשעמדה מתחת למטרייה ורודה עם החברה שלה. "מאחורי הגב של החבר שלה..." היא שלחה אליי מבט מלא התנשאות חטטנית וצקצקה בשקט. "ועוד על החומה מחוץ לבית שלו, לא פחות. וואו, איזו בחורה על רמה, איפה. ממש רמה גבוהה."
"אוי, עופי לי מהעיניים, רבקה," נהמתי. לא הייתי מוכנה להירתע מול השיפוטיות החטטנית שלה. "התנשקנו, לא שכבנו, אז תרגיעי עם התדהמה. זה לא כזה סיפור."
"ג'ואי?" השתנקה דניאל וראיתי באימה את הדמעות מציפות את עיניה. "מה אתה עושה איתה?"
"אלוהים אדירים," מלמל ג'ואי בשקט ושאף נשימה עמוקה ויציבה. הוא התרחק ממני והסתובב אל בנות השכבה שלנו. "בנות," הוא נעמד לפניי ואמר במנוד ראש קצר, בלחיים סמוקות ובשפתיים נפוחות מכל הנשיקות שהתנשקנו קודם. "מה שתיכן עושות באזור שלי?"
"דניאל חיפשה אותך," התפרצה רבקה והצביעה על חברתה הדומעת. "היא רצתה לוודא שאתה בסדר אחרי מה שקרה בתיכון. כמה טיפשי מצידה, לא?"
"נו, טוב, אני בסדר."
"כן, בהחלט," זעקה דניאל בצרידות. "אנחנו רואות כמה אתה בסדר."
"אל תתחילי," הזהיר ג'ואי בקול שקט. "לא הבטחתי לך שום הבטחות."
"שכבת איתי לפני פחות משבוע!" היא כמעט צרחה. "ועכשיו אתה... אתה..." היא טלטלה את ראשה הבלונדיני והביטה בי בזעם. "מה נסגר, איפה? את אמורה להיות חברה שלי! מה את בכלל עושה פה?"
באמת?
חשבתי שאנחנו בסך הכול לומדות באותה שכבה. מכרות, לא חברות קרובות.
"היי," ירדתי בקפיצה מהחומה והרמתי ידיים. "לא ידעתי שקורה ביניכם משהו רציני."
"כי באמת לא קורה," מיהר ג'ואי לציין. "לא קורה בינינו כלום, לא רציני ולא שום דבר אחר."
"ופשוט..." קולי דעך ומשכתי בכתפיי. "שמתי עליו עין."
"שקרנית," צרחה דניאל והפנים שלה עטו גוון לא מחמיא של סגול. "ראית אותנו יחד באותו ערב. ידעת בדיוק מה קרה בינינו."
"באמת?" נבח ג'ואי. "אז היא היחידה."
"יש לך חבר לשים עליו עין," סיננה רבקה בהאשמה, הצביעה עליי והצטרפה למהומה. "את זוכרת את פול, נכון?"
"אוי, תסתמי, בקס," נהם ג'ואי. "גם הוא רחוק מלהיות מושלם."
"כן, פול יודע מה את עושה?" דניאל הניחה את ידיה על מותניה המקומרות.
"עדיין לא," אמרתי ברוגע, למרות שהרגשתי ההפך. התאפקתי לא להושיט את היד לטלפון. "אבל אני בטוחה שתשמחי מאוד לספר לו."
"אה, ברור שאשמח," היא הביטה אליי בזעם. "הוא יאבד את זה."
"אמיץ מצידך לחשוב שאכפת לי," עניתי בגניחה מתוסכלת כי הפה שלי לא הפסיק לסבך אותי בצרות.
שקט, איפה, את טועה פה. תסתמי מייד...
רבקה צמצמה את עיניה, הניחה את ידיה על המותניים והביטה בי בזעם. "זה גרוע מספיק שאין לך שום כבוד למערכת היחסים ביניכם, אבל היית יכולה להתחשב בדניאל ובמערכת היחסים שלה עם ג'ואי!"
"איזו מערכת יחסים?" שאל ג'ואי והרים את כפות ידיו. "כי היא ממש לא בשום מערכת יחסים איתי!"
"אוי, ג'ואי," התייפחה דניאל והניחה יד על החזה. "איך אתה מסוגל —"
"לא, לא, לא, אל תעשי את זה. אל תגידי לי אוי, ג'ואי, איך יכולת? וכל הבולשיט הזה," הוא התעצבן וטלטל את הראש. "אמרתי לך, דניאל, פאקינג אמרתי לך שאני לא מעוניין בקשר רציני. הייתי ברור לגמרי כשהבהרתי לך שזה משהו חד־פעמי ואת אמרת שאין לך בעיה עם זה!"
"חד־פעמי?" היא הביטה בו בזעם. "שכחת את עשרות הפעמים הנוספות?"
אאוץ'.
"אל תמציאי שקרים," ג'ואי ענה במהירות. "אמרתי לך הכול, הסברתי לך שאני לא מעוניין במשהו מעבר ללילה אחד ואת אמרת שאת מסכימה לזה."
"טוב, אז שיקרתי," היא צעקה.
"אני לא שיקרתי!" ג'ואי העביר את ידו בתסכול בשיער הרטוב שלו וסינן, "את באת אליי, זוכרת? את הצעת לי את עצמך, ואני הבהרתי היטב את הכוונות שלי. ידעת שלא הייתי מאופס באותו ערב. ידעת שאני לא ממש בעניין. הייתי גלוי איתך, דני, ולכן הדמעות האלה שאת מזילה עכשיו הן לא בגללי."
"אין לך לב?" התפרצה רבקה כשהבכי של דניאל גבר. "לבחורה יש רגשות כלפיך."
"אז שתפסיק להרגיש אותם אליי!" הוא נהם בתסכול והצביע על דניאל, "את הבטחת שלא תעשי את זה."
"אני יודעת, אבל —"
"בלי אבל," הוא קטע אותה בכעס. "וגם בלי הבטחות. אני אדם חופשי."
"אתה אולי חופשי," התיזה דניאל והצביעה עליי. "אבל היא לא!"
"הפניות שלה היא לא העניין של אף אחת מכן," נהם ג'ואי באיום. "אז כדאי ששתיכן תסתובבו ותעופו מכאן לפני שהמצב יסתבך עוד יותר."
"למי את מתקשרת?" פלטתי ותשומת הלב שלי הופנתה אל רבקה, שהצמידה את הטלפון לאוזנה בזחיחות.
"היי, פול. כן, זאת אני, בקס."
העיניים שלי נפערו.
"כן, תקשיב, אני פה באלק טראס וחשבתי שכדאי שתדע שראיתי את החברה שלך, איפה, עם ג'ואי לינץ'."
אלוהים. אוי, אלוהים...
"אהה, נכון מאוד. כן, ממש ראיתי אותם מתמזמזים יחד."
"פאק," גנח ג'ואי בשקט.
הפה שלי נשמט. "חתיכת כלבה."
"כן, אני נשבעת," אמרה רבקה וחייכה בזדון. "לא, אני לא משקרת. היא ממש הייתה כרוכה עליו כמו צמח מטפס."
"שיט," שמטתי את הראש בין ידיי וגנחתי כשהבטן שלי התהפכה. הרגשתי כאילו היא צונחת כשהקשבתי לה בחוסר אונים.
מה יכולתי לעשות?
לא להכחיש, זה בטוח.
נתפסתי על חם.
תכננתי להודות בפני פול בכל מקרה, וזה היה נשמע הרבה יותר טוב אם זה היה מגיע ממני ולא ממנה.
כן, כי ברגע שג'ואי לינץ' החזיר לי נשיקה והודה ברגשות שלו בפניי, ידעתי שאין דרך חזרה אל העמדת הפנים.
"אלוהים," גנחתי וצרחתי מבפנים כשהבנתי סוף־סוף מה עשיתי. "אני... אבא שלי."
"על מה את מדברת, מולוי?"
"אבא שלי," אמרתי בקול חנוק. "אני כמוהו." הבטתי בג'ואי. "הוא נואף ואני נואפת!" הרמתי את ידיי בייאוש. "שנינו נואפים, זה בדיוק אותו הדבר. אוף," מלמלתי בלחץ ניכר. "עכשיו אני בדיוק כמוהו."
"תירגעי," ג'ואי ניסה לעודד אותי. "זאת הייתה נשיקה, לא רומן, מולוי. את ממש לא כמו אבא שלך."
"רומן?" הבטתי בו בלי למצמץ. "מה זאת אומרת רומן?"
הוא משך בכתפיו במבוכה גלויה.
"אלוהים, אתה יודע, נכון?" שאפתי בחדות כשהמוח שלי קלט במהירות למה הוא מתכוון. "על הנשים האחרות? על מה שהוא עושה? אתה יודע על הרומנים של אבא שלי?"
ג'ואי לא הגיב, אבל גם לא הכחיש.
"ידעת," הנדתי את הראש. "תמיד ידעת... ולא חשבת לספר לי?"
"זה לא ענייני," הוא אמר לבסוף בלסת חשוקה ומתח עצום קרן ממנו. הוא תפס אותי בזרוע והרחיק אותי קצת מהבנות לפני שהמשיך לדבר. "אני עובד איתו. אני לא השומר שלו ולא המרגל שלך. אני לא מתערב בעניינים שלא קשורים אליי."
הגשם ניתך עלינו והדביק את השיער הבלונדיני שלו למצח. טיפות נטפו מהמצח שלו אל אפו ומשם אל שפתיו, ובכל זאת הוא נשאר נוקשה לחלוטין ועיניו ננעצו בעיניי.
"אל תעשי מזה עניין, מולוי," הוא הזהיר בכעס. "זאת השמטת מידע, לא בגידה."
"טוב, אני מרגישה שכן," אמרתי בקול חנוק והסתכלתי עליו. "אני מרגישה נבגדת."
רגש הבזיק בעיניו לפני שמיהר לאטום את פניו. "טוני נתן לי עבודה, הימר עליי כמו שאף אחד אחר לא היה עושה. אני נאמן לאבא שלך, לא לאימא שלך."
"מה לגבי הנאמנות שלך כלפיי?" דחקתי בו ושאלתי.
הלסת שלו נחשקה. "זה לא הוגן."
"מה איתי, ג'ו?"
"מולוי —"
"תראו־תראו, אתם כבר בריב הראשון שלכם?" התערבה רבקה וצחקה. "מדהים. זה לא החזיק מעמד הרבה זמן."
באותו הרגע בדיוק, טויוטה סטארלט כחולה ומוכרת האיצה ברחוב לעברנו.
הבלמים שלה חרקו בקולי קולות, דלת הנוסע נפתחה בתנופה ופול יצא מהמכונית של אחיו בילי.
נפלא.
\פשוט נפלא.
"זה נכון?" הוא שאג בפנים אדומות מזעם וצעד לעברנו. "אתה זיינת אותה?"
"מה?" הבטתי בו בפה פעור וטלטלתי את הראש. "לא, לא שכבתי עם אף אחד, תירגע." מיהרתי לעצור אותו לפני שיקרה משהו והנחתי יד על החזה שלו. "פול, בבקשה, אם תיתן לי רגע להסביר —"
המילים שלי נקטעו כשהוא דחף אותי הצידה בניסיון להגיע לשותף שלי לפשע מתוך כוונה אחת בלבד — אלימות.
"פשוט לא יכולת להניח לה, אה?" שאג פול והחזה שלו התנגש בחזה של יריבו. "היית חייב לקחת אותה. לעשות עליה וי ברשימה שלך."
"רשימה?" ג'ואי גיחך במרירות ודחף אותו בחזרה בחזה בהתגרות. "על מה אתה מדבר?"
"לא הייתה לך שום זכות לגעת בה," פול הניף את זרועו והחטיף לג'ואי אגרוף בפרצוף. "לא הייתה לך שום זכות."
הראש של ג'ואי עף הצידה מהמכה ואני עצרתי את הנשימה. פחדתי לראות מה הוא יעשה בתגובה.
לא הייתי צריכה לחכות בקוצר רוח, כי בן־רגע ג'ואי ריתק את פול לכביש.
"יש לי חדשות בשבילך, מניאק, החברה שלך נישקה אותי," נהם ג'ואי והסתער על פול כמו אריה על איילה. האגרופים שלו נחתו בזה אחר זה על פניו של פול.
"תסתום, ג'ואי," צעקתי ושמטתי את הראש בין ידיי. "אלוהים."
"האמת כואבת, מולוי," סינן ג'ואי ונכנס בפול. "כן, שמעת נכון, אידיוט. החברה שלך התחילה איתי."
"ותן לי לנחש — לא היית מעוניין?" שאג פול בתגובה.
"ראית את הבחורה?" התריס ג'ואי. "בטח שהייתי מעוניין. האמת שהייתי מעוניין מאוד אפילו. ואני מעוניין גם עכשיו."
"תפסיק להתגרות בו, ג'ואי — בילי, שלא תעז!" הזהרתי וקיללתי בתסכול כשאחיו של פול התעלם ממני לחלוטין והצטרף למהומה.
"רד מאחי, חתיכת טינופת מסומם —" הוא תפס בחלק האחורי של חולצת הטריקו של ג'ואי, גרר אותו מפול, ואז הפיל אותו לקרקע והטיח את הנעל בבטן שלו.
שוב
ושוב.
שוב
ושוב.
אלוהים...
"אלוהים, תפסיק!" צרחה דניאל וכיסתה את פניה בידיה.
"אתן מרוצות עכשיו?" צרחתי והבטתי בזעם בשתי הבנות שצפו באימה בטירוף של בילי. "תראו מה עשיתן!"
"את עשית את זה," רבקה השתנקה ברעד. "זאת אשמתך, איפה! הכול בגללך."
"כן," התייפחה דניאל. "תראי מה עשית!"
כן, חשבתי לעצמי וניסיתי להפריד את הקטטה. אני יודעת.
"בדיוק, חתיכת מניאק," בילי המשיך להתגרות בג'ואי, החזיק את זרועותיו מאחורי גבו והפך אותו לחסר אונים בזמן שפול בעט בו והכה אותו. "אתה לא כזה קשוח עכשיו, אה?"
"לך תזדיין," ג'ואי ספק התיז, ספק צחק וגנח, תוך כדי שהתנשם בכל פעם שהנעל של פול הלמה בו.
דם זלג בכמויות מהשפה שלו, אבל לא נראה שהוא שם לב או שאכפת לו כשהמשיך להתגרות בפול. "לא פלא שאתה מעוצבן, אחי. לתת לבחורה כזאת לחמוק לך מבין האצבעות..."
"אני אהרוג אותך!"
ג'ואי צחק. "לא היית מצליח לפגוע גם בשקית נייר, טמבל!"
"תפסיקו," פקדתי ומשכתי בכתפיים החזקות של בילי, בניסיון עלוב לגרום לפול להרפות מג'ואי. "תרד ממנו."
"אני לא יכול להגיד שאני מתחרט שהחזרתי לה נשיקה," ג'ואי ירק דם וחייך. "הייתי מוכן לטעום את הפה שלה שוב בשמחה."
"אלוהים, ג'ואי, תפסיק להתגרות בו!" התחננתי ומעדתי לאחור כשפול הדף אותי ממנו. "פול, בבקשה, אני מצטערת, טוב? סליחה שפגעתי בך, פשוט תפסיק את זה."
"לכי תזדייני, איפה," נהם פול ותקע לג'ואי אגרוף בבטן. הוא נראה כועס יותר מכפי שראיתי אותו אי פעם. "משחקת איתי כאילו את מלכת הקרח, מנופפת בבתולים שלך מולי כמו גזר, אבל ברגע שהחרא הזה מושיט לך אצבע התחתונים שלך יורדים. זה הסיפור?"
"אלוהים, שום דבר כזה לא קרה," צרחתי עליו. "זאת הייתה רק נשיקה, טוב? בסך הכול נשיקה."
"איתו אין דבר כזה רק נשיקה," נהם פול וחבט שוב בג'ואי. "אבל אני מקווה שנהנית, כי כשאסיים איתו, לא יהיו לו פנים כדי שיוכל לנשק אותך בהן..."
"היי," ילד קטן ובלונדיני יצא בריצה מבית משפחת לינץ' והקיף את חומת הגינה עם מטאטא. "רד מאח שלי!"
"טייג," שאג ג'ואי בעיניים פראיות כשהתפתל וניסה להשתחרר, המראה של אחיו הצית את האינסטינקטים המגוננים אצלו. "תחזור פנימה."
"אמרתי לך לרדת מאח שלי!" צרח טייג והתעלם מהמילים של ג'ואי כשהניף את המטאטא על אחורי רגליו של פול.
"אל תיגע בו!" התפרצתי כשפול דחף את טייג בגסות. "הוא בסך הכול ילד קטן."
"אחיך חלאה עם בעיות קליטה קשות, איש קטן," בילי התגרה בלינץ' הצעיר. "אז אחי ואני באנו לכאן כדי ללמד אותו לקח שלא ישכח."
"אולי אני אלמד אותך לקח?" סינן טייג וכיוון אל בילי הפעם. "למשל על איך רבים בצורה הוגנת," הילד הקטן הלם בידית המטאטא בפניו של בילי. "ועל איך לא מתנהגים כמו עבד של אחיך."
דם ניתז מאפו של בילי והוא הרפה את אחיזתו מזרועותיו של ג'ואי. "אלוהים," הוא שאג וחפן את אפו בשתי ידיו. "חתיכת מופרע."
ג'ואי ופול שוב קרסו על המדרכה ואגרופים התנופפו ביניהם.
"נהניתָ, מה? אז הנה עוד קצת!" טייג תפס את המטאטא כאילו היה ספלינטר מצבי הנינג'ה והלם בו שוב, אבל הפעם בין הרגליים.
בילי נפל על הברכיים כמו שק תפוחי אדמה, חפן את המפשעה שלו וגנח בזמן שהילד הסתער עליו בכל הכוח והכה אותו בראש עם המטאטא.
שאגות הבטחות הכאב של פול החזירו את תשומת ליבי למקום שבו הוא ישב על החזה של ג'ואי, כשהוא מרתק אותו על גבו באמצע הרחוב.
"פשוט לא יכולת להתאפק," נהם פול. "יכולת לקבל כל בחורה — היית עם כל בחורה שרצית, אבל זה לא הספיק לך, נכון? היית חייב ללכת ולהרוס גם אותה!"
"קדימה, תן את כל מה שיש לך," ג'ואי המשיך לגחך כשהראש שלו עף הצידה מעוצמת האגרוף של פול. הוא היה מותש בבירור מהמכות שחטף. "זאת ההזדמנות היחידה שתקבל ממני."
קול צווחת הסירנות מילא את האוויר ואורות כחולים הבהבו במרחק.
"אלוהים, השוטרים!" שמעתי את רבקה צועקת ושתיהן רצו משם לפני שהניידת הגיעה אלינו.
"שיט," השתנקתי כשעיניי נחו על ניידת המשטרה שהתקדמה אלינו. "מספיק. תירגעו שניכם!" תפסתי בלחץ את זרועו של פול ומעדתי לאחור כשהמרפק שלו התנגש בפניי.
"אאוץ'," זעקתי ואיבדתי את שיווי המשקל מעוצמת המכה. הרגשתי שאני רואה כוכבים. נחַתּי על הישבן על המדרכה, עצם הלחי שלי פעמה בכאב ודמעות צורבות הציפו את עיניי בגלל ארובת העין הפצועה שלי.
"תראה מה עשית, חתיכת דפוק!" שמעתי את ג'ואי נוהם. "תסתכל עליה."
"אלוהים, איפה," פול צעק והסתכל עליי. "את בסדר?"
"אני בסדר, אני בסדר," אמרתי בגרון יבש והרמתי את היד אל עיני הכואבת. פעימות רועדות ואיומות הלמו בראשי. "פשוט תפסיקו לריב."
"מה קורה פה?" שאל אחד השוטרים שנכנס לזירה עם עוד שני קולגות בעקבותיו.
תזמון מושלם, חשבתי לעצמי במרירות. בעיקר כי המריבה נגמרה.
בילי ופול יצאו במתקפה מייד, מסרו לשוטרים את הגרסה שלהם לאירועים ופשוט השליכו את ג'ואי לכלבים.
"זה לא קרה ככה בכלל," טענתי בפני השוטרת שרשמה בפנקס השחור הקטן שלה. "הייתה כאן אי־הבנה ענקית..."
"ואז הוא הכניס את האגרוף הראשון," פול שיקר במצח נחושה בזמן שג'ואי ישב על המדרכה בשקט, רגוע, בלי לטרוח להתגונן בכלל.
"וזאת גם לא הפעם הראשונה," התערב בילי. "הוא תקף את אחי גם לפני היום."
"נכון," הסכים פול והנהן. "וממש עכשיו השעו אותו כי הוא שבר לחבר שלי את האף היום בהפסקת הצהריים בבית הספר."
"שקרנים," התיז טייג והפנים שלו האדימו כמו סלק מרוב כעס. "הוא ריתק אותו לכביש בזמן שהוא —" הוא עצר והפנה אצבע מאשימה לפול, "בעט לו בפרצוף."
"ניסיתי להגן על אחי," הרגיע בילי את השוטרים. "פול אף פעם לא הסתבך עם רשויות החוק, אדוני. אף אחד מאיתנו לא הסתבך בצרות מעולם. תשאל את אבא שלנו, רב פקד ג'רי רייס —"
צמצמתי עיניים. "מפזר שמות, בילי?"
"והבחור הזה ממשיך להציק לו."
"להציק לו?" הבטתי בו בפה פעור. "תפסיק עם זה, בילי."
"זו האמת. אחי היה קורבן לקמפיין הכפשה מרושע. אני חושש לשלומו," המשיך בילי בנימה משכנעת. "הוא מסוכן, אדוני השוטר. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לאחי אם לא הייתי בא לכאן כדי להגן עליו מהמופרע הזה."
אחרי רשימות ארוכות, כמה שיחות טלפון והתלבטות בינם לבין עצמם, אחד השוטרים סקר את כולנו ואז התמקד בג'ואי במבט נוקב ובלתי מתפשר.
אוי, שיט.
"עושה בלגנים ליד הבית, לינץ'?" הוא שאל והצביע באגודלו אל בית משפחת לינץ'. "אני מוכרח לומר שזה חידוש אצלך."
"נו, טוב, מה אפשר להגיד? אני אוהב כשזה מעניין..." ג'ואי התנשם בכבדות, צנח על המדרכה והרים את מפרקי ידיו. "בואו נגמור עם זה כבר."
צפיתי באימה כשעוד שוטר ניגש למקום שבו ג'ואי היה שרוע והרים אותו בגסות על כפות רגליו. "ג'וזף לינץ', אני עוצר אותך בכפוף לסעיף 4 בסדר הדין הפלילי בחשד לתקיפה —"
"מה?" שאג טייג ועיניו יצאו מחוריהן כשהרים את ידיו בזעם. "אתה רציני? הם תקפו אותו שניים על אחד!"
"אתה לא מחויב לומר דבר אלא אם תרצה בכך, אבל כל מה שתגיד יועלה על הכתב ועשוי לשמש ראיה נגדך."
"אימא!" צרח טייג ורץ אל הבית. "בואי לכאן, מהר! הם שוב עוצרים את ג'ואי."
"רגע, רגע, רגע," פלטתי ומיהרתי למקום שבו הם אזקו אותו. "הכול כאן אי־הבנה —"
"מה קורה פה?" אבא של ג'ואי שאל כשעמד בדלת הכניסה לבית שלהם עם פחית בירה ביד אחת, שלט הטלוויזיה ביד השנייה וסיגריה מתנדנדת מבין שפתיו. הוא צמצם את עיניו ושאל את טייג. "מי זה?"
"זה ג'ואי," קרא טייג בצרידות בעודו לופת את המטאטא והביט אל אבא שלו בעיניים מפצירות. "בבקשה, אבא, תעשה משהו!"
"הבן שלך עצור, טדי," השיב לו השוטר. "בכפוף לסמכות —"
"כן, כן, כן," קטע אותו טדי לינץ' בנפנוף מזלזל. "לא צריך את כל הנאום. במה הוא מואשם?"
"תקיפה," השיב השוטר ונראה מעט נבוך.
"תקיפה, מה?" הוא הביט אל ג'ואי. "אתה עשית את זה, ג'ואי?"
"ברור," ענה ג'ואי והמתח בקע מגופו.
"אז תעשו מה שבא לכם עם החרא הקטן," אמר אבא לשוטר. "שבית המשפט יטפל בו. רק אל תצפו ממני לבוא לתחנה ולשחרר אותו כמו בפעם הקודמת." הוא פנה אל ג'ואי וקרא, "שמעת אותי, חתיכת מזדיין? אל תתקשר לאימא שתבוא להציל אותך. תנקה בעצמך את החרא שעשית הפעם."
בפה פעור, צפיתי באבא שלו מכניס את טייג הדומע הביתה וסוגר את הדלת מאחוריהם.
לא רק אני הייתי בהלם מהתגובה של אביו, כי השוטר שהוביל את ג'ואי לניידת נענע את ראשו ומלמל משהו לא ברור מתחת לשפם.
"חכה," זינקתי לפעולה ומיהרתי ליירט אותם. "אדוני השוטר, בבקשה, אתה לא מבין. הוא לא התחיל את זה —"
"חבל על הדיבורים, מולוי," ג'ואי קטע אותי בזמן שהלך בצייתנות לניידת. "זה לא משנה."
"לא, לא, זה כן משנה," התווכחתי וצפיתי בחוסר אונים כשהוא נכנס למושב האחורי. "ג'ואי —"
דלת המכונית נטרקה וקטעה אותי. הסתכלתי מהצד כשעיניים ירוקות כנועות הביטו אליי.
"ג'ואי," לחשתי והצמדתי את ידי לזגוגית.
צפיתי בו נושם בכבדות לפני שפנה ממני, בלסת חשוקה בנחישות, כששוטר נוסף נכנס למושב האחורי לידו.
שני השוטרים האחרים התיישבו מקדימה ואז הם נסעו משם ולקחו אותו איתם.
הפעם הדמעות הציפו את עיניי לא בגלל ארובת העין הכואבת.
הסתובבתי והסתכלתי בזעם על פול שחזר למכונית עם אחיו. "אתה גאה בעצמך?" קראתי אליו.
"שלא תעזי לדבר איתי," סינן והסתובב כדי לנופף אליי באצבע. "זה בגללך, איפה. שום דבר לא היה קורה אם לא היית בוגדת בי מאחורי הגב שלי."
ניגשתי אליו והדפתי אותו בחזה בכעס. "תקשיב לי טוב, חתיכת נבלה. אני אולי לא בסדר כי נישקתי אותו, ואני מצטערת שפגעתי בך, אבל מה שאני עשיתי מחוויר לעומת מה שעשית הרגע."
"את בגדת בי!" הוא שאג בפניי.
"זאת הייתה בסך הכול נשיקה!"
"אולי פיזית זה כל מה שקרה, אבל את מנהלת איתו רומן רגשי כבר שנים!"
"פול..."
"הוא קיבל את מה שהגיע לו." במבט שכולו תיעוב הוא הביט בי ושפתו התעקלה בסלידה. "וגם את, זונה."
"זונה?" צחקתי בבוז. "אלוהים, כמה אני שמחה שלא איבדתי את הבתולים שלי בשבילך."
"לא!" הוא צרח ואיבד קור רוח. "כי שמרת את עצמך בשבילו, נכון? לא נתת לבחור שהיית איתו שלוש שנים להתקרב אלייך, אבל שמחת מאוד להיות זונה של מסומם!"
"אל תדבר ככה, פול —"
"הוא ישכיב אותך עם הזין שלו בתוכך בתוך פחות משבוע," הוא הזהיר בפנים אדומות והעיניים שלו בלטו מרוב זעם. "ואז כבר לא תהיי חידוש בשבילו. בדיוק כמו דניאל וכל השאר, הוא יעיף אותך ברגע שיקבל את מה שהוא רוצה. וכשיגיע היום, והוא יגיע... שלא תחשבי בכלל לחזור אליי בזחילה."
"אני אעדיף להצטרף למנזר מאשר לתת לך לגעת בי שוב, חתיכת מניאק," קראתי אחריו.
"כמה חבל," הוא אמר בגבו אליי כשחזר למכונית של אחיו. "כי אחרי שג'ואי לינץ' יסיים להרוס אותך, אפילו הנזירות לא ירצו אותך."

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
99 דירוגים
78 דירוגים
18 דירוגים
1 דירוגים
1 דירוגים
1 דירוגים
15/7/2023

גילוי נאות, קניתי את הספר הראשון- להציל את 6 -לפני כמה חודשים ולא היה לי אומץ לקרוא אותו, תמיד הוא קרץ לי מהספרייה אבל פחדתי כי כל כך אהבתי את הסדרה הקודמת על שאנון וגוני שפחדתי שהספר הזה יהיה פחות טוב ואני אתאכזב. בסופו של דבר לא היה לי מה לקרוא אתמול והחלטתי לתת לזה צ’אנס. ההחלטה הכי טובה שעשיתי-סיימתי את הספר אחרי 5 שעות. לא הצלחתי להספיק לקרוא! קלואי וולש בין הסופרות הבודדות שיכולות להנגיש כל כך הרבה נושאים קשיים ומורכבים בצורה כל כך טובה שלא גורמת לדיכאון. כבר מהספר הראשון שלה ידעתי שיש לה כתיבה מיוחדת וייחודית רק לה. וזה בין הדברים שיותר קשים לעשות, להשאיר חותמת במה ובאיך שאת כותבת וביצירה שלך. יותר ממליצה❤️

3
9/7/2025

כתיבה ועלילה מעולה אין על המלכה והחתיך 🤍

31/1/2025

ספר מעניין מסקרן סיימתי את הספר ביום אני ממליצה

20/12/2024

שלמותתתתתת

16/10/2024

איזה ספר עצוב ומרגש, עברתי הרבה עם ג׳ואי במהלך שני הספרים האלה שאני מחכה ומפחדת להמשיך לשלישי

15/10/2024

ספר מעולה! סדרה מצויינת ומרתקת

28/8/2024

סיפור מהמם, רגיש, חכם ומעניין.

31/7/2024

הכל פה פשוט מעולה הכתיבה העלילה הדמויות הכל מושלם ואני רצה להמשיך את הספר הבא

17/3/2024

מתה על הספר הזה🤩 משהו בכתיבה של קלואי פשוט סוחף, בעיקר בספרים האלו. איפה וג'ואי פשוט מדהימים, היו רגעים שרציתי לנער את איפה ולגרום לה להבין שג'ואי צריך להיות עם משפחתו אבל מנגד הבנתי אותה כאשר היא רצתה אותו רק לעצמה. באמת שממליצה לקרוא את הספרים🥰

12/2/2024

ווואווו איזה כאב לב עצום עבר לי בזמן הקריאה של הספר. אני כל כך מקווה שהסוף יהיה טוב אני במתח מוטורף ספר קטלני!!!! והאמת שהיו קטעים קשים שנאלצתי לקחת נשימה ולנשום עמוק ולעצור הכל כי זה היה ממש רכבת הרים. ממליצה לקרוא את כל סידרת הספרים.

18/12/2023

מקסים,כאב לב ענק

23/11/2023

ואווווו ספר מושלם אין לי מילים והסוף פשוט ואוו אהבתי ברמות ואני מקווה שגואי ואיפה יתגברו על הכול:) אני פשוט מאוהבת בזוג הזה💕

24/10/2023

ספר מדהים, אין מה לומר. כמו כל הספרים של קלואי, זה ספר משוגע ומרגש שנהניתי לקרוא כמה וכמה פעמים. מאוהבת ❤️

28/9/2023

ספר כל כך קשה, עצוב, מציף, מטלטל, סיפור אהבה מטורף מושלם

26/9/2023

ממליצה

24/9/2023

מצמרר ומרגש בו זמנית

19/9/2023

סדרה מהממת, כל שמונת הספרים! נחמד מאוד לקרוא את הסיפור מנקודת מבט של זוג אחר, וזה בכלל לא מרגיש חוזר על עצמו, כי כל אחד חווה זאת בצורה כל כך שונה.

19/9/2023

ספר מדהים, קשה להפסיק לקרוא.

31/8/2023

קשוח אבל שווה קריאה אני מאוד מתחברת לאיפה ולכוחות שלה, היא אמיצה ולא תלויה באף אחד, היא הדמות האהובה עליי עד כה בסדרה

30/8/2023

וואווו פשוט אין לי איך לתאר את הסדרה הזוו

31/7/2023

היה מהמם ושובר, צחקתי וחייכתי המון ובכיתי פי שלוש, שבר אותי ובנה אותי מחדש.

25/7/2023

קסום ומרגש עד דמעות! הקשר בין ג'ואי לאחים שלו יפיפה ושובר לב גם יחד. עוברת מייד לספר הבא כדי להמשיך ולהתאהב בסיפור של ג'ואי ואיפה

24/7/2023

לעומת ה4 ספרים הראשונים על שאנון וג׳וני, הספרים של איפה וג׳ואי טובים יותר לדעתי ברמות מטורפות. לא הפסקתי להתרגש ולבכות ממליצה מאוד

8/7/2023

פשוט לקרוע לקורא את הלב

6/7/2023

ספר מעולה! העלילה ממשיכה בדיוק מאיפה שהספר הקודם נגמר. רואים כמה ג׳ואי מורכב ובאמת שלא יכולתי להוריד את העיניים מהספר עד שסיימתי אותו

6/7/2023

חובה לכל מי שאוהב לקרוא

29/6/2023

ג’ואי ואיפה הם זוג מצחיק ברמות שעובר הרבה, ממליצה על הסדרה הזאת בטירוף

22/6/2023

דידינווווו מה אני יעשה אני מכורה קשותתת פשוט תהשפזו אותי ונגמור אם זה גואייייי אתה אהבת חיי לנצח נצחיםםם מאוהבת מכורה שרופהה קשות

17/6/2023

וואוו איזה ספר מפוצץ בקשת של רגשות! הסיפור של ג'ואי, מערכת היחסים הנבנית שלו עם איפה, הכוח של הילדה המטורפת הזו והאהבה שלה לילד/גבר הזה, ההבלחות של שאנון בעלילה... ספר מטורף ומעולה.

1/6/2023

כל הסדרה הזו סוחפת מרגשת ונדירה מומלץ ממש ממש

28/5/2023

ספר מושלםםם,התאהבתי בספר🫶🏼 אני חייבת את ההמשךךך😍😍😍

26/5/2023

מלא התלוננו על הספר הזה ואני באמת לא מבינה למה. ספר מדהים. איפה מולוי היא דוגמה לאישה חזקה וכל כך כיף לראות שנתנו לה גם את הכוח. היא שולטת במה שקורה

24/5/2023

וואו פשוט וואו! הספר סוחף ומרגש, אני אישית תוך פחות מיום סיימתי לקרוא אותו, הייתי מרותקת. ניתן ממש לראות את התהליך שג׳ואי ואיפה עוברים יחד ובנפרד, זה מדהים לראות את ההתפתחות של הדמויות. הספר מאוד ריאליסטי, עד כמה שעצוב הוא מתקשר לחיים של המון אנשים בעולם ואני מקווה שהוא יעלה את המודעות עוד יותר. ג׳ואי ואיפה הם זוג מדהים, איפה מוציאה מג׳ואי רק טוב וזה מדהים לראות את ההשפעה שלה עליו.

23/5/2023

ספר מושלם. הקשר של איפה וגואי כל כך מרגש שנבנה ממקום עוצמתי ואמיתי. מומלץ

30/4/2023

ואווו!! אמאל'ה, מה קראתי עכשיו? אחד הסיפורים הכי אוהבים והכי קשים בעולם, כתוב בצורה כל כך טובה וכואבת, אני פשוט מכורה ומעריצה את ג'ואי לינץ', אין דברים כאלה בעולם!! מחכה בקוצר רוח להמשך

28/4/2023

ספר מטורף חייב המשך !!!!

16/4/2023

הספר מרתק לא הצלחתי לעצור!!!

12/4/2023

ואווו אני לא יודעת איך מעקלים ספר כזה לא יכולה לחכות להמשך

12/4/2023

הספר ליפול עם 6 מעולה! הספר 5 קצת פחות אבל שווה להמשיך לקרוא כי הסיפור האהבה מתפתח והוא מאוד יפה למרות הקשיים והתמכרות של ג'ואי . הסיפור לא נגמר.

2/4/2023

ספר ממש טוב! מחכה שיתרגמו את הספר הבא שלהם!!

1/4/2023

סוחף ומרגש

26/3/2023

אחד הספרים העוצמתיים שקראתי. כמות הרגש שיש בתוכו.. איך שקלואי מצליחה להעביר את כל המחשבות, הרגשות והמילים המדוייקות של הדמויות מעוררת השראה.

25/3/2023

ספר חזק, מרגש,עוצמתי , כואב מחכה להמשך

19/3/2023

מהמםםםם מחכה להמשךךך

19/3/2023

ספר מטורף , לא הצלחתי להפסיק לקרוא . הדמויות מתפתחות ואפשר להבין אותם לעומק ולהתחבר אליהן.

18/3/2023

מהמם וואו אימלה לא יכולתי להפסיק. נקרא כולו בארבע שעות

17/3/2023

איפה המועדפת

11/3/2023

מבאס שאין המשךךךך

7/10/2024

אהבתי ממש

4/11/2023

הספר טוב , קשה לקריאה ונגמר במתח כמובן שאמשיך לספר הבא

28/10/2023

ספר ממש טוב, אבל הקודם היה יותר טוב

7/10/2023

4.5/5 אהבתי ככ הם נכנסו לי ללב, לא הפסקתי לבכות מהספר הזה. הורדתי חצי נקודה כי היו רגעים שחזרו על עצמם שרציתי שהספר יתקדם קצת יותר מהר אבל חוץ מזה הוא פשוט מושלם.

25/9/2023

מתקדם יפה. מחכה להמשך

4/9/2023

חזק, שובר את הלב, עצוב ועדיין לא יכולתי להפסיק לקרוא. מייד ממשיכה לספר הבא.

21/8/2023

קצת לא מתקדם ועדיין אני אהבתי

20/6/2023

אוי...הורג אותי הסיפור של ג’ואי...

18/10/2024

גואי ואיפה הם זוג עצוב , הספר שלהם שובר את הלב אבל אני אתן להם את זה

15/10/2023

פחות מעניין מהקודם לו. ממש נמשך.

10/8/2023

מאכזב ממש. הרגשתי ששום דבר רלא מתקדם לשום מקום והכל חוזר על עצמו.

הבחורים של טומן 6 - ליפול עם 6 קלואי וולש



הכול עליך 
איפה 
7 בינואר 2004

"זאת באמת איפה מולוי עם ג'ואי לינץ' בין הרגליים שלה?" הכריזה רבקה בקול חדור ביקורתיות מופרזת, כשעמדה מתחת למטרייה ורודה עם החברה שלה. "מאחורי הגב של החבר שלה..." היא שלחה אליי מבט מלא התנשאות חטטנית וצקצקה בשקט. "ועוד על החומה מחוץ לבית שלו, לא פחות. וואו, איזו בחורה על רמה, איפה. ממש רמה גבוהה."
"אוי, עופי לי מהעיניים, רבקה," נהמתי. לא הייתי מוכנה להירתע מול השיפוטיות החטטנית שלה. "התנשקנו, לא שכבנו, אז תרגיעי עם התדהמה. זה לא כזה סיפור."
"ג'ואי?" השתנקה דניאל וראיתי באימה את הדמעות מציפות את עיניה. "מה אתה עושה איתה?"
"אלוהים אדירים," מלמל ג'ואי בשקט ושאף נשימה עמוקה ויציבה. הוא התרחק ממני והסתובב אל בנות השכבה שלנו. "בנות," הוא נעמד לפניי ואמר במנוד ראש קצר, בלחיים סמוקות ובשפתיים נפוחות מכל הנשיקות שהתנשקנו קודם. "מה שתיכן עושות באזור שלי?"
"דניאל חיפשה אותך," התפרצה רבקה והצביעה על חברתה הדומעת. "היא רצתה לוודא שאתה בסדר אחרי מה שקרה בתיכון. כמה טיפשי מצידה, לא?"
"נו, טוב, אני בסדר."
"כן, בהחלט," זעקה דניאל בצרידות. "אנחנו רואות כמה אתה בסדר."
"אל תתחילי," הזהיר ג'ואי בקול שקט. "לא הבטחתי לך שום הבטחות."
"שכבת איתי לפני פחות משבוע!" היא כמעט צרחה. "ועכשיו אתה... אתה..." היא טלטלה את ראשה הבלונדיני והביטה בי בזעם. "מה נסגר, איפה? את אמורה להיות חברה שלי! מה את בכלל עושה פה?"
באמת?
חשבתי שאנחנו בסך הכול לומדות באותה שכבה. מכרות, לא חברות קרובות.
"היי," ירדתי בקפיצה מהחומה והרמתי ידיים. "לא ידעתי שקורה ביניכם משהו רציני."
"כי באמת לא קורה," מיהר ג'ואי לציין. "לא קורה בינינו כלום, לא רציני ולא שום דבר אחר."
"ופשוט..." קולי דעך ומשכתי בכתפיי. "שמתי עליו עין."
"שקרנית," צרחה דניאל והפנים שלה עטו גוון לא מחמיא של סגול. "ראית אותנו יחד באותו ערב. ידעת בדיוק מה קרה בינינו."
"באמת?" נבח ג'ואי. "אז היא היחידה."
"יש לך חבר לשים עליו עין," סיננה רבקה בהאשמה, הצביעה עליי והצטרפה למהומה. "את זוכרת את פול, נכון?"
"אוי, תסתמי, בקס," נהם ג'ואי. "גם הוא רחוק מלהיות מושלם."
"כן, פול יודע מה את עושה?" דניאל הניחה את ידיה על מותניה המקומרות.
"עדיין לא," אמרתי ברוגע, למרות שהרגשתי ההפך. התאפקתי לא להושיט את היד לטלפון. "אבל אני בטוחה שתשמחי מאוד לספר לו."
"אה, ברור שאשמח," היא הביטה אליי בזעם. "הוא יאבד את זה."
"אמיץ מצידך לחשוב שאכפת לי," עניתי בגניחה מתוסכלת כי הפה שלי לא הפסיק לסבך אותי בצרות.
שקט, איפה, את טועה פה. תסתמי מייד...
רבקה צמצמה את עיניה, הניחה את ידיה על המותניים והביטה בי בזעם. "זה גרוע מספיק שאין לך שום כבוד למערכת היחסים ביניכם, אבל היית יכולה להתחשב בדניאל ובמערכת היחסים שלה עם ג'ואי!"
"איזו מערכת יחסים?" שאל ג'ואי והרים את כפות ידיו. "כי היא ממש לא בשום מערכת יחסים איתי!"
"אוי, ג'ואי," התייפחה דניאל והניחה יד על החזה. "איך אתה מסוגל —"
"לא, לא, לא, אל תעשי את זה. אל תגידי לי אוי, ג'ואי, איך יכולת? וכל הבולשיט הזה," הוא התעצבן וטלטל את הראש. "אמרתי לך, דניאל, פאקינג אמרתי לך שאני לא מעוניין בקשר רציני. הייתי ברור לגמרי כשהבהרתי לך שזה משהו חד־פעמי ואת אמרת שאין לך בעיה עם זה!"
"חד־פעמי?" היא הביטה בו בזעם. "שכחת את עשרות הפעמים הנוספות?"
אאוץ'.
"אל תמציאי שקרים," ג'ואי ענה במהירות. "אמרתי לך הכול, הסברתי לך שאני לא מעוניין במשהו מעבר ללילה אחד ואת אמרת שאת מסכימה לזה."
"טוב, אז שיקרתי," היא צעקה.
"אני לא שיקרתי!" ג'ואי העביר את ידו בתסכול בשיער הרטוב שלו וסינן, "את באת אליי, זוכרת? את הצעת לי את עצמך, ואני הבהרתי היטב את הכוונות שלי. ידעת שלא הייתי מאופס באותו ערב. ידעת שאני לא ממש בעניין. הייתי גלוי איתך, דני, ולכן הדמעות האלה שאת מזילה עכשיו הן לא בגללי."
"אין לך לב?" התפרצה רבקה כשהבכי של דניאל גבר. "לבחורה יש רגשות כלפיך."
"אז שתפסיק להרגיש אותם אליי!" הוא נהם בתסכול והצביע על דניאל, "את הבטחת שלא תעשי את זה."
"אני יודעת, אבל —"
"בלי אבל," הוא קטע אותה בכעס. "וגם בלי הבטחות. אני אדם חופשי."
"אתה אולי חופשי," התיזה דניאל והצביעה עליי. "אבל היא לא!"
"הפניות שלה היא לא העניין של אף אחת מכן," נהם ג'ואי באיום. "אז כדאי ששתיכן תסתובבו ותעופו מכאן לפני שהמצב יסתבך עוד יותר."
"למי את מתקשרת?" פלטתי ותשומת הלב שלי הופנתה אל רבקה, שהצמידה את הטלפון לאוזנה בזחיחות.
"היי, פול. כן, זאת אני, בקס."
העיניים שלי נפערו.
"כן, תקשיב, אני פה באלק טראס וחשבתי שכדאי שתדע שראיתי את החברה שלך, איפה, עם ג'ואי לינץ'."
אלוהים. אוי, אלוהים...
"אהה, נכון מאוד. כן, ממש ראיתי אותם מתמזמזים יחד."
"פאק," גנח ג'ואי בשקט.
הפה שלי נשמט. "חתיכת כלבה."
"כן, אני נשבעת," אמרה רבקה וחייכה בזדון. "לא, אני לא משקרת. היא ממש הייתה כרוכה עליו כמו צמח מטפס."
"שיט," שמטתי את הראש בין ידיי וגנחתי כשהבטן שלי התהפכה. הרגשתי כאילו היא צונחת כשהקשבתי לה בחוסר אונים.
מה יכולתי לעשות?
לא להכחיש, זה בטוח.
נתפסתי על חם.
תכננתי להודות בפני פול בכל מקרה, וזה היה נשמע הרבה יותר טוב אם זה היה מגיע ממני ולא ממנה.
כן, כי ברגע שג'ואי לינץ' החזיר לי נשיקה והודה ברגשות שלו בפניי, ידעתי שאין דרך חזרה אל העמדת הפנים.
"אלוהים," גנחתי וצרחתי מבפנים כשהבנתי סוף־סוף מה עשיתי. "אני... אבא שלי."
"על מה את מדברת, מולוי?"
"אבא שלי," אמרתי בקול חנוק. "אני כמוהו." הבטתי בג'ואי. "הוא נואף ואני נואפת!" הרמתי את ידיי בייאוש. "שנינו נואפים, זה בדיוק אותו הדבר. אוף," מלמלתי בלחץ ניכר. "עכשיו אני בדיוק כמוהו."
"תירגעי," ג'ואי ניסה לעודד אותי. "זאת הייתה נשיקה, לא רומן, מולוי. את ממש לא כמו אבא שלך."
"רומן?" הבטתי בו בלי למצמץ. "מה זאת אומרת רומן?"
הוא משך בכתפיו במבוכה גלויה.
"אלוהים, אתה יודע, נכון?" שאפתי בחדות כשהמוח שלי קלט במהירות למה הוא מתכוון. "על הנשים האחרות? על מה שהוא עושה? אתה יודע על הרומנים של אבא שלי?"
ג'ואי לא הגיב, אבל גם לא הכחיש.
"ידעת," הנדתי את הראש. "תמיד ידעת... ולא חשבת לספר לי?"
"זה לא ענייני," הוא אמר לבסוף בלסת חשוקה ומתח עצום קרן ממנו. הוא תפס אותי בזרוע והרחיק אותי קצת מהבנות לפני שהמשיך לדבר. "אני עובד איתו. אני לא השומר שלו ולא המרגל שלך. אני לא מתערב בעניינים שלא קשורים אליי."
הגשם ניתך עלינו והדביק את השיער הבלונדיני שלו למצח. טיפות נטפו מהמצח שלו אל אפו ומשם אל שפתיו, ובכל זאת הוא נשאר נוקשה לחלוטין ועיניו ננעצו בעיניי.
"אל תעשי מזה עניין, מולוי," הוא הזהיר בכעס. "זאת השמטת מידע, לא בגידה."
"טוב, אני מרגישה שכן," אמרתי בקול חנוק והסתכלתי עליו. "אני מרגישה נבגדת."
רגש הבזיק בעיניו לפני שמיהר לאטום את פניו. "טוני נתן לי עבודה, הימר עליי כמו שאף אחד אחר לא היה עושה. אני נאמן לאבא שלך, לא לאימא שלך."
"מה לגבי הנאמנות שלך כלפיי?" דחקתי בו ושאלתי.
הלסת שלו נחשקה. "זה לא הוגן."
"מה איתי, ג'ו?"
"מולוי —"
"תראו־תראו, אתם כבר בריב הראשון שלכם?" התערבה רבקה וצחקה. "מדהים. זה לא החזיק מעמד הרבה זמן."
באותו הרגע בדיוק, טויוטה סטארלט כחולה ומוכרת האיצה ברחוב לעברנו.
הבלמים שלה חרקו בקולי קולות, דלת הנוסע נפתחה בתנופה ופול יצא מהמכונית של אחיו בילי.
נפלא.
\פשוט נפלא.
"זה נכון?" הוא שאג בפנים אדומות מזעם וצעד לעברנו. "אתה זיינת אותה?"
"מה?" הבטתי בו בפה פעור וטלטלתי את הראש. "לא, לא שכבתי עם אף אחד, תירגע." מיהרתי לעצור אותו לפני שיקרה משהו והנחתי יד על החזה שלו. "פול, בבקשה, אם תיתן לי רגע להסביר —"
המילים שלי נקטעו כשהוא דחף אותי הצידה בניסיון להגיע לשותף שלי לפשע מתוך כוונה אחת בלבד — אלימות.
"פשוט לא יכולת להניח לה, אה?" שאג פול והחזה שלו התנגש בחזה של יריבו. "היית חייב לקחת אותה. לעשות עליה וי ברשימה שלך."
"רשימה?" ג'ואי גיחך במרירות ודחף אותו בחזרה בחזה בהתגרות. "על מה אתה מדבר?"
"לא הייתה לך שום זכות לגעת בה," פול הניף את זרועו והחטיף לג'ואי אגרוף בפרצוף. "לא הייתה לך שום זכות."
הראש של ג'ואי עף הצידה מהמכה ואני עצרתי את הנשימה. פחדתי לראות מה הוא יעשה בתגובה.
לא הייתי צריכה לחכות בקוצר רוח, כי בן־רגע ג'ואי ריתק את פול לכביש.
"יש לי חדשות בשבילך, מניאק, החברה שלך נישקה אותי," נהם ג'ואי והסתער על פול כמו אריה על איילה. האגרופים שלו נחתו בזה אחר זה על פניו של פול.
"תסתום, ג'ואי," צעקתי ושמטתי את הראש בין ידיי. "אלוהים."
"האמת כואבת, מולוי," סינן ג'ואי ונכנס בפול. "כן, שמעת נכון, אידיוט. החברה שלך התחילה איתי."
"ותן לי לנחש — לא היית מעוניין?" שאג פול בתגובה.
"ראית את הבחורה?" התריס ג'ואי. "בטח שהייתי מעוניין. האמת שהייתי מעוניין מאוד אפילו. ואני מעוניין גם עכשיו."
"תפסיק להתגרות בו, ג'ואי — בילי, שלא תעז!" הזהרתי וקיללתי בתסכול כשאחיו של פול התעלם ממני לחלוטין והצטרף למהומה.
"רד מאחי, חתיכת טינופת מסומם —" הוא תפס בחלק האחורי של חולצת הטריקו של ג'ואי, גרר אותו מפול, ואז הפיל אותו לקרקע והטיח את הנעל בבטן שלו.
שוב
ושוב.
שוב
ושוב.
אלוהים...
"אלוהים, תפסיק!" צרחה דניאל וכיסתה את פניה בידיה.
"אתן מרוצות עכשיו?" צרחתי והבטתי בזעם בשתי הבנות שצפו באימה בטירוף של בילי. "תראו מה עשיתן!"
"את עשית את זה," רבקה השתנקה ברעד. "זאת אשמתך, איפה! הכול בגללך."
"כן," התייפחה דניאל. "תראי מה עשית!"
כן, חשבתי לעצמי וניסיתי להפריד את הקטטה. אני יודעת.
"בדיוק, חתיכת מניאק," בילי המשיך להתגרות בג'ואי, החזיק את זרועותיו מאחורי גבו והפך אותו לחסר אונים בזמן שפול בעט בו והכה אותו. "אתה לא כזה קשוח עכשיו, אה?"
"לך תזדיין," ג'ואי ספק התיז, ספק צחק וגנח, תוך כדי שהתנשם בכל פעם שהנעל של פול הלמה בו.
דם זלג בכמויות מהשפה שלו, אבל לא נראה שהוא שם לב או שאכפת לו כשהמשיך להתגרות בפול. "לא פלא שאתה מעוצבן, אחי. לתת לבחורה כזאת לחמוק לך מבין האצבעות..."
"אני אהרוג אותך!"
ג'ואי צחק. "לא היית מצליח לפגוע גם בשקית נייר, טמבל!"
"תפסיקו," פקדתי ומשכתי בכתפיים החזקות של בילי, בניסיון עלוב לגרום לפול להרפות מג'ואי. "תרד ממנו."
"אני לא יכול להגיד שאני מתחרט שהחזרתי לה נשיקה," ג'ואי ירק דם וחייך. "הייתי מוכן לטעום את הפה שלה שוב בשמחה."
"אלוהים, ג'ואי, תפסיק להתגרות בו!" התחננתי ומעדתי לאחור כשפול הדף אותי ממנו. "פול, בבקשה, אני מצטערת, טוב? סליחה שפגעתי בך, פשוט תפסיק את זה."
"לכי תזדייני, איפה," נהם פול ותקע לג'ואי אגרוף בבטן. הוא נראה כועס יותר מכפי שראיתי אותו אי פעם. "משחקת איתי כאילו את מלכת הקרח, מנופפת בבתולים שלך מולי כמו גזר, אבל ברגע שהחרא הזה מושיט לך אצבע התחתונים שלך יורדים. זה הסיפור?"
"אלוהים, שום דבר כזה לא קרה," צרחתי עליו. "זאת הייתה רק נשיקה, טוב? בסך הכול נשיקה."
"איתו אין דבר כזה רק נשיקה," נהם פול וחבט שוב בג'ואי. "אבל אני מקווה שנהנית, כי כשאסיים איתו, לא יהיו לו פנים כדי שיוכל לנשק אותך בהן..."
"היי," ילד קטן ובלונדיני יצא בריצה מבית משפחת לינץ' והקיף את חומת הגינה עם מטאטא. "רד מאח שלי!"
"טייג," שאג ג'ואי בעיניים פראיות כשהתפתל וניסה להשתחרר, המראה של אחיו הצית את האינסטינקטים המגוננים אצלו. "תחזור פנימה."
"אמרתי לך לרדת מאח שלי!" צרח טייג והתעלם מהמילים של ג'ואי כשהניף את המטאטא על אחורי רגליו של פול.
"אל תיגע בו!" התפרצתי כשפול דחף את טייג בגסות. "הוא בסך הכול ילד קטן."
"אחיך חלאה עם בעיות קליטה קשות, איש קטן," בילי התגרה בלינץ' הצעיר. "אז אחי ואני באנו לכאן כדי ללמד אותו לקח שלא ישכח."
"אולי אני אלמד אותך לקח?" סינן טייג וכיוון אל בילי הפעם. "למשל על איך רבים בצורה הוגנת," הילד הקטן הלם בידית המטאטא בפניו של בילי. "ועל איך לא מתנהגים כמו עבד של אחיך."
דם ניתז מאפו של בילי והוא הרפה את אחיזתו מזרועותיו של ג'ואי. "אלוהים," הוא שאג וחפן את אפו בשתי ידיו. "חתיכת מופרע."
ג'ואי ופול שוב קרסו על המדרכה ואגרופים התנופפו ביניהם.
"נהניתָ, מה? אז הנה עוד קצת!" טייג תפס את המטאטא כאילו היה ספלינטר מצבי הנינג'ה והלם בו שוב, אבל הפעם בין הרגליים.
בילי נפל על הברכיים כמו שק תפוחי אדמה, חפן את המפשעה שלו וגנח בזמן שהילד הסתער עליו בכל הכוח והכה אותו בראש עם המטאטא.
שאגות הבטחות הכאב של פול החזירו את תשומת ליבי למקום שבו הוא ישב על החזה של ג'ואי, כשהוא מרתק אותו על גבו באמצע הרחוב.
"פשוט לא יכולת להתאפק," נהם פול. "יכולת לקבל כל בחורה — היית עם כל בחורה שרצית, אבל זה לא הספיק לך, נכון? היית חייב ללכת ולהרוס גם אותה!"
"קדימה, תן את כל מה שיש לך," ג'ואי המשיך לגחך כשהראש שלו עף הצידה מעוצמת האגרוף של פול. הוא היה מותש בבירור מהמכות שחטף. "זאת ההזדמנות היחידה שתקבל ממני."
קול צווחת הסירנות מילא את האוויר ואורות כחולים הבהבו במרחק.
"אלוהים, השוטרים!" שמעתי את רבקה צועקת ושתיהן רצו משם לפני שהניידת הגיעה אלינו.
"שיט," השתנקתי כשעיניי נחו על ניידת המשטרה שהתקדמה אלינו. "מספיק. תירגעו שניכם!" תפסתי בלחץ את זרועו של פול ומעדתי לאחור כשהמרפק שלו התנגש בפניי.
"אאוץ'," זעקתי ואיבדתי את שיווי המשקל מעוצמת המכה. הרגשתי שאני רואה כוכבים. נחַתּי על הישבן על המדרכה, עצם הלחי שלי פעמה בכאב ודמעות צורבות הציפו את עיניי בגלל ארובת העין הפצועה שלי.
"תראה מה עשית, חתיכת דפוק!" שמעתי את ג'ואי נוהם. "תסתכל עליה."
"אלוהים, איפה," פול צעק והסתכל עליי. "את בסדר?"
"אני בסדר, אני בסדר," אמרתי בגרון יבש והרמתי את היד אל עיני הכואבת. פעימות רועדות ואיומות הלמו בראשי. "פשוט תפסיקו לריב."
"מה קורה פה?" שאל אחד השוטרים שנכנס לזירה עם עוד שני קולגות בעקבותיו.
תזמון מושלם, חשבתי לעצמי במרירות. בעיקר כי המריבה נגמרה.
בילי ופול יצאו במתקפה מייד, מסרו לשוטרים את הגרסה שלהם לאירועים ופשוט השליכו את ג'ואי לכלבים.
"זה לא קרה ככה בכלל," טענתי בפני השוטרת שרשמה בפנקס השחור הקטן שלה. "הייתה כאן אי־הבנה ענקית..."
"ואז הוא הכניס את האגרוף הראשון," פול שיקר במצח נחושה בזמן שג'ואי ישב על המדרכה בשקט, רגוע, בלי לטרוח להתגונן בכלל.
"וזאת גם לא הפעם הראשונה," התערב בילי. "הוא תקף את אחי גם לפני היום."
"נכון," הסכים פול והנהן. "וממש עכשיו השעו אותו כי הוא שבר לחבר שלי את האף היום בהפסקת הצהריים בבית הספר."
"שקרנים," התיז טייג והפנים שלו האדימו כמו סלק מרוב כעס. "הוא ריתק אותו לכביש בזמן שהוא —" הוא עצר והפנה אצבע מאשימה לפול, "בעט לו בפרצוף."
"ניסיתי להגן על אחי," הרגיע בילי את השוטרים. "פול אף פעם לא הסתבך עם רשויות החוק, אדוני. אף אחד מאיתנו לא הסתבך בצרות מעולם. תשאל את אבא שלנו, רב פקד ג'רי רייס —"
צמצמתי עיניים. "מפזר שמות, בילי?"
"והבחור הזה ממשיך להציק לו."
"להציק לו?" הבטתי בו בפה פעור. "תפסיק עם זה, בילי."
"זו האמת. אחי היה קורבן לקמפיין הכפשה מרושע. אני חושש לשלומו," המשיך בילי בנימה משכנעת. "הוא מסוכן, אדוני השוטר. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לאחי אם לא הייתי בא לכאן כדי להגן עליו מהמופרע הזה."
אחרי רשימות ארוכות, כמה שיחות טלפון והתלבטות בינם לבין עצמם, אחד השוטרים סקר את כולנו ואז התמקד בג'ואי במבט נוקב ובלתי מתפשר.
אוי, שיט.
"עושה בלגנים ליד הבית, לינץ'?" הוא שאל והצביע באגודלו אל בית משפחת לינץ'. "אני מוכרח לומר שזה חידוש אצלך."
"נו, טוב, מה אפשר להגיד? אני אוהב כשזה מעניין..." ג'ואי התנשם בכבדות, צנח על המדרכה והרים את מפרקי ידיו. "בואו נגמור עם זה כבר."
צפיתי באימה כשעוד שוטר ניגש למקום שבו ג'ואי היה שרוע והרים אותו בגסות על כפות רגליו. "ג'וזף לינץ', אני עוצר אותך בכפוף לסעיף 4 בסדר הדין הפלילי בחשד לתקיפה —"
"מה?" שאג טייג ועיניו יצאו מחוריהן כשהרים את ידיו בזעם. "אתה רציני? הם תקפו אותו שניים על אחד!"
"אתה לא מחויב לומר דבר אלא אם תרצה בכך, אבל כל מה שתגיד יועלה על הכתב ועשוי לשמש ראיה נגדך."
"אימא!" צרח טייג ורץ אל הבית. "בואי לכאן, מהר! הם שוב עוצרים את ג'ואי."
"רגע, רגע, רגע," פלטתי ומיהרתי למקום שבו הם אזקו אותו. "הכול כאן אי־הבנה —"
"מה קורה פה?" אבא של ג'ואי שאל כשעמד בדלת הכניסה לבית שלהם עם פחית בירה ביד אחת, שלט הטלוויזיה ביד השנייה וסיגריה מתנדנדת מבין שפתיו. הוא צמצם את עיניו ושאל את טייג. "מי זה?"
"זה ג'ואי," קרא טייג בצרידות בעודו לופת את המטאטא והביט אל אבא שלו בעיניים מפצירות. "בבקשה, אבא, תעשה משהו!"
"הבן שלך עצור, טדי," השיב לו השוטר. "בכפוף לסמכות —"
"כן, כן, כן," קטע אותו טדי לינץ' בנפנוף מזלזל. "לא צריך את כל הנאום. במה הוא מואשם?"
"תקיפה," השיב השוטר ונראה מעט נבוך.
"תקיפה, מה?" הוא הביט אל ג'ואי. "אתה עשית את זה, ג'ואי?"
"ברור," ענה ג'ואי והמתח בקע מגופו.
"אז תעשו מה שבא לכם עם החרא הקטן," אמר אבא לשוטר. "שבית המשפט יטפל בו. רק אל תצפו ממני לבוא לתחנה ולשחרר אותו כמו בפעם הקודמת." הוא פנה אל ג'ואי וקרא, "שמעת אותי, חתיכת מזדיין? אל תתקשר לאימא שתבוא להציל אותך. תנקה בעצמך את החרא שעשית הפעם."
בפה פעור, צפיתי באבא שלו מכניס את טייג הדומע הביתה וסוגר את הדלת מאחוריהם.
לא רק אני הייתי בהלם מהתגובה של אביו, כי השוטר שהוביל את ג'ואי לניידת נענע את ראשו ומלמל משהו לא ברור מתחת לשפם.
"חכה," זינקתי לפעולה ומיהרתי ליירט אותם. "אדוני השוטר, בבקשה, אתה לא מבין. הוא לא התחיל את זה —"
"חבל על הדיבורים, מולוי," ג'ואי קטע אותי בזמן שהלך בצייתנות לניידת. "זה לא משנה."
"לא, לא, זה כן משנה," התווכחתי וצפיתי בחוסר אונים כשהוא נכנס למושב האחורי. "ג'ואי —"
דלת המכונית נטרקה וקטעה אותי. הסתכלתי מהצד כשעיניים ירוקות כנועות הביטו אליי.
"ג'ואי," לחשתי והצמדתי את ידי לזגוגית.
צפיתי בו נושם בכבדות לפני שפנה ממני, בלסת חשוקה בנחישות, כששוטר נוסף נכנס למושב האחורי לידו.
שני השוטרים האחרים התיישבו מקדימה ואז הם נסעו משם ולקחו אותו איתם.
הפעם הדמעות הציפו את עיניי לא בגלל ארובת העין הכואבת.
הסתובבתי והסתכלתי בזעם על פול שחזר למכונית עם אחיו. "אתה גאה בעצמך?" קראתי אליו.
"שלא תעזי לדבר איתי," סינן והסתובב כדי לנופף אליי באצבע. "זה בגללך, איפה. שום דבר לא היה קורה אם לא היית בוגדת בי מאחורי הגב שלי."
ניגשתי אליו והדפתי אותו בחזה בכעס. "תקשיב לי טוב, חתיכת נבלה. אני אולי לא בסדר כי נישקתי אותו, ואני מצטערת שפגעתי בך, אבל מה שאני עשיתי מחוויר לעומת מה שעשית הרגע."
"את בגדת בי!" הוא שאג בפניי.
"זאת הייתה בסך הכול נשיקה!"
"אולי פיזית זה כל מה שקרה, אבל את מנהלת איתו רומן רגשי כבר שנים!"
"פול..."
"הוא קיבל את מה שהגיע לו." במבט שכולו תיעוב הוא הביט בי ושפתו התעקלה בסלידה. "וגם את, זונה."
"זונה?" צחקתי בבוז. "אלוהים, כמה אני שמחה שלא איבדתי את הבתולים שלי בשבילך."
"לא!" הוא צרח ואיבד קור רוח. "כי שמרת את עצמך בשבילו, נכון? לא נתת לבחור שהיית איתו שלוש שנים להתקרב אלייך, אבל שמחת מאוד להיות זונה של מסומם!"
"אל תדבר ככה, פול —"
"הוא ישכיב אותך עם הזין שלו בתוכך בתוך פחות משבוע," הוא הזהיר בפנים אדומות והעיניים שלו בלטו מרוב זעם. "ואז כבר לא תהיי חידוש בשבילו. בדיוק כמו דניאל וכל השאר, הוא יעיף אותך ברגע שיקבל את מה שהוא רוצה. וכשיגיע היום, והוא יגיע... שלא תחשבי בכלל לחזור אליי בזחילה."
"אני אעדיף להצטרף למנזר מאשר לתת לך לגעת בי שוב, חתיכת מניאק," קראתי אחריו.
"כמה חבל," הוא אמר בגבו אליי כשחזר למכונית של אחיו. "כי אחרי שג'ואי לינץ' יסיים להרוס אותך, אפילו הנזירות לא ירצו אותך."

המלצות נוספות

עוד ספרים של קלואי וולש