יומן קורונה

הָיָה אִישׁ

בס''ד, כ''א מרחשוון, ה'תשפ''א
לונדון, זמן קורונה, 08.11.2020

הָיָה אִישׁ וְאֵינֶנּוּ עוֹד,
אִם תֹּאמַר, כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם,
תִּצְדַּק, אַךְ...
הָיָה אִישׁ טוֹב,
הָיָה אִישׁ חָבִיב,
הָיָה גּוֹמֵל חֲסָדִים וְטוֹב לַבְּרִיּוֹת,
אַךְ טוֹב וָחֶסֶד רְדָפוּהוּ כָּל יְמֵי חַיָּיו,
וְעַתָּה אֵינֶנּוּ עוֹד.

כָּל יָמָיו שָׁקַד לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ בֶּאֱמוּנָה,
וְעַתָּה אֵינֶנּוּ עוֹד,
כִּי מַגֵּפָה יָרְדָה לָעוֹלָם,
וּמִשֶּׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְאוֹתוֹ מַלְאַךְ חַבָּלָה,
אֵינוֹ מַבְחִין...
וְעַתָּה אֵינֶנּוּ – כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלוֹקָיו – אֵלָיו.

There Was a Man

08.11.2020, London, Corona time

There was a man and he is no more,
Should you say, ‘That is the way of the world’,
You would be right, but…
He was a good man, a kindly man,
He was a pleasant man;
He dealt kindly with all men,
Goodness and kindness pursued him all the days of his life,

Now he is no more,
All his days he strove to serve his Maker faithfully,
And now he is no more.
For a plague has descended upon the world,
And when permission is granted to the Angel of Destruction,
He does not discern…
So, we are bereft, for he is no more,
For the Lord has taken him - to be with Him.

זְמַנִּים קָשִׁים
בס''ד, כ''ג מרחשוון, ה'תשפ''א

לונדון, זמן קורונה, 10.11.2020

כֻּלָּם אוֹמְרִים: זְמַנִּים קָשִׁים,

תָּמִיד יֵשׁ זְמַנִּים קָשִׁים,

מָה יוֹם מִיּוֹמַיִם? מָה חָדָשׁ?

בְּכָל זֹאת זְמַנִּים קָשִׁים,

מַגֵּפָה יָרְדָה לָעוֹלָם,

מַגֵּפָה שֶׁלֹּא הָיְתָה דֻּגְמָתָהּ כְּבָר מֵאָה שָׁנָה,

כָּל מַגָּע בֵּין אָדָם לְאָדָם,

סוֹפוֹ מָוֶת אוֹ לְפָחוֹת מַחֲלָה, לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, קָשָׁה.

בִּזְמַנִּים טוֹבִים הָאָדָם הוּא יְצוּר חֶבְרָתִי,

בִּזְמַנִּים אֵלּוּ עַל הַחֶבְרָה מְוַתְּרִים,

הוּא שֶׁאָמַרְנוּ: זְמַנִּים קָשִׁים.

Hard Times
10.11.2020, London, Corona time

All say: Times are hard,

But times are always hard, what is new?

They say: Times are really hard.

A plague had descended upon the world,

The like of which has not been seen for a full century,

Any human contact can lead to sickness and fatality.

In good times, Man is a social creature,

That is his nature.

During these hard times, you must do without any interaction.

It must be admitted – these are hard times.

עֵינַיִם
בס''ד, כ''ח מרחשוון, ה'תשפ''א

לונדון, זמן קורונה, 15.11.2020

עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת שֶׁל תִּינוֹקוֹת מְתוּקִים,

עֵינַיִם בְּכָל הַצְּבָעִים,

עֵינַיִם בּוֹלְעוֹת אֶת כָּל שֶׁסְּבִיבָן,

רוֹאִים אֵיךְ הָעוֹלָם נִשְׁאָב לְתוֹכָן,

וְכָךְ הֵם מַחְכִּימִים.

הִנֵּה הֵם כְּבָר יַלְדֵי גַּן,

לֹא תָּמִיד מַיְשִׁירִים מַבָּט.

הַאִם עָבְרוּ עַל אֵיזֶה כְּלָל?

בַּקַּרְקַע עֵינַיִם נוֹעֲצִים, וְעַתָּה הֵם בּוֹשִׁים?

בְּאֵין מֵשִׂים מִשְׁתַּנּוֹת הָעֵינַיִם,

שׁוּב אֵינָן פְּקוּחוֹת וְקוֹרְנוֹת אֶת יָפְיָן,

תָּוֵי הַפָּנִים בּוֹגְרִים, סְבִיב הָעֵינַיִם מִצְטַבְּרִים קְמָטִים,

כֹּה חֲבָל...

בַּעֲבוֹר הַשָּׁנִים גַּם הַצֶּבַע דּוֹהֶה,

אַךְ הָאָדָם עַצְמוֹ, שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הָעֵינַיִם,

הֲרֵי הוּא אוֹתוֹ הָאָדָם, עֲדַיִן צוֹפֶה אֶל הָעוֹלָם,

עֲדַיִן קוֹלֵט אֶת יָפְיוֹ, וּתְאֵב חַיִּים...

Eyes
15.11.2020, London, Corona time

Large sweet babies’ eyes, eyes in all colours,

Eyes that drink in all that’s around them,

You can see how the world is drawn into them,

So they learn and become wise.

Now they are already kindergarten children,

Sometimes they don’t stare straight at you.

Have they transgressed a rule?

Eyes staring at the ground,

Are they ashamed?

Imperceptibly, the eyes change,

They no longer stare and radiate their beauty.

As features mature,

A network of wrinkles gathers around the eyes,

Shame…

The years pass, their colour fades,

Yet the person behind the eyes still stares at the world,

Drinks in its beauty,

Still craves life…