שם, שם

יום שישי
אַתָּה לֹא מֵבִין אֶת חֶשְׁבּוֹן הַמַּיִם וּמִתְעַצְבֵּן,

אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת.

אַחֲרֵי נְשִׁימָה עֲמֻקָּה אַתָּה חוֹזֵר

לִקְצֹץ סָלָט, לְטַגֵּן חֲבִיתָה

וְלִשְׁרֹק שִׁיר שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּירָה.

בַּחוּץ כְּבָר סוֹף יוּנִי

אֲבָל עֲדַיִן לֹא חַם,

(גַּם לָנוּ קוֹרִים נִסִּים)

וְעוֹד חָדְשַׁיִם אֲנַחְנוּ נִפְרָדִים

מִן הָעִיר

וּמֵהַבַּיִת הַזֶּה שֶׁלָּנוּ,

שֶׁבּוֹ עָשִׂינוּ אַהֲבָה

בְּכָל הַחֲדָרִים, וּבוֹ נִשְׁכַּבְתִּי שְׁבוּרָה מִבֶּכִי

עַל הַשָּׁטִיחַ, כְּשֶׁאַתָּה סוֹבֵב סְבִיבִי אוֹבֵד עֵצוֹת.

כְּמוֹ יְלָדִים בְּכִתּוֹת יְסוֹד, אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים

שֶׁהָיוּ פֹּה לְפָנֵינוּ וְיִהְיוּ אַחֲרֵינוּ,

אֲבָל מַשֶּׁהוּ בָּנוּ בָּטוּחַ: אוֹתָנוּ אוֹהֶבֶת הַמּוֹרָה

יוֹתֵר מֵאֵת כֻּלָּם.

ערב שבת
הַשָּׁמַיִם הֵאִירוּ בְּכָחֹל עָמֹק,

הָעֲנָנִים חָלְפוּ מֵעָלֵינוּ וַאֲנַחְנוּ

לֹא הִדְלַקְנוּ נֵרוֹת כִּי אֵין טַעַם —

הֵם מִיָּד יִכְבּוּ מֵהָרוּחַ.

אֲבָל לְרֹב הַדְּבָרִים הָיָה טַעַם,

לְסָלַט הַגֶּזֶר וְהָעֲדָשִׁים עַל הַצַּלָּחוֹת,

לַסִּפּוּר עַל אֵיךְ שָׁלַחְנוּ קוֹרוֹת חַיִּים

לָאָדָם הַלֹּא נָכוֹן, לַהֲרָמַת הַכּוֹסִית

שֶׁהוֹבִילָה לַסִּחְרוּר, שֶׁהוֹלִידָה אֶת הַצְּחוֹק,

אֶת הָעֵינַיִם הַלַּחוֹת.

כְּמוֹ אַחֲרֵי פְּרִיקַת קְנִיּוֹת הַסּוּפֶּר בַּמְּקָרֵר

וּבָאֲרוֹנוֹת, הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁלְּעֶרֶב אֶחָד

אֲנַחְנוּ עֲשִׁירִים.

חיפה
לִפְנֵי שֶׁאֲכַבֶּה אֶת הָאוֹר

רָצִיתִי לוֹמַר לָךְ

שֶׁאַתְּ מַרְפָּה אֶת הֲלִיכוֹתַי

בְּמַעֲלֵה יְפֵה נוֹף אַתְּ מְרַדֶּדֶת אֶת עוֹרִי

וְנֶפֶשׁ חֲשׂוּפָה אַתְּ מוֹלִיכָה אוֹתִי בִּרְחוֹבוֹתַיִךְ,

שֶׁמְּגַלִּים בְּפָנַי חֲרִיצִים חֲרִיצִים אֶת הַיָּם.

אַתְּ לֹא מִתְיַמֶּרֶת לִהְיוֹת עִיר אַחֶרֶת.

כְּמוֹ בֵּיצָה קוֹפֶצֶת רֹאשׁ לְקֶמַח,

הַשָּׁנִים מִתְעַגְּלוֹת בָּךְ יָפֶה.

בַּחֹרֶף הַשֶּׁמֶשׁ נָחָה עַל פָּנַיִךְ,

מְלַטֶּפֶת חֻרְבּוֹת חֲנוּקוֹת,

מַבְטִיחָה לָהֶן שֶׁמִּישֶׁהוּ עוֹד יִפְדֶּה אוֹתָן.

אִמּוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק בָּעֲרִיסָה

רוֹצָה לָשֶׁבֶת לְצִדּוֹ עַד שֶׁיֵּרָדֵם,

וַאֲנִי רוֹצָה לְלַטֵּף אֶת רֹאשֵׁךְ,

לְנַשֵּׁק אֶת הַקְּמָטִים,

לִשְׁכַּב עֵרָה בְּשֶׁקֶט לְצִדֵּךְ

עַד שֶׁתִּתְעוֹרְרִי.