קריפ
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קריפ
מכר
אלפי
עותקים
קריפ
מכר
אלפי
עותקים
4.1 כוכבים (86 דירוגים)
ספר דיגיטלי
37
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 98

תקציר

מגיל צעיר התנהגו אליי בבריונות והתעללו בי.
נאלצתי להיות כנועה.
להיות קורבן.
עד שיום גורלי אחד, ממש לפני יום ההולדת השש־עשרה שלי, נשברתי.
בן רגע הפכתי לאישה אחרת.
הפסקתי להיות ביישנית.
כבר לא פחדתי.
הנשק שלי היה הסודות שלהם.
של כל מי שהציק לי.
של כל מי שהתעלל בי.
אני לא הקורבן שלהם יותר.
לא עוד הצעצוע הקטן והמפוחד שבו הם משחקים בכל פעם שמתחשק להם.
עכשיו אני נוקמת.
אני עין הסערה.
שום דבר ואף אחד לא יכול לעמוד בדרכי.
ואם מישהו יעז לנסות...
מוטב לו שיהיה מוכן לשלם בדמו.

*אזהרה*: ספר זה מכיל אלימות, תיאורים מיניים קשים ובוטים, ושפה פוגענית. ישנם תיאורים שונים העשויים להוות טריגר ולכן הקריאה היא לשיקול הקורא בלבד.
מומלץ לקריאה מגיל 18 ומעלה.

פרק ראשון

פרק 1

עבר

דם על הסדינים.

הברז מטפטף, מטפטף, מטפטף מחדר האמבטיה המשפחתי במסדרון - העדות למה שהוא עשה לי נשטפה, המעשה הושלם. אני כבר לא טהורה.

טפטוף, טפטוף, טפטוף.

זה הצליל היחיד שאני שומעת בזמן שאני שוכבת ללא תנועה, עיניי נעוצות בחלק הזעיר והמתקלף של הטפט הכחול בפינת חדרי.

כאב פיזי הוא הדבר היחיד שקיים בעולמי כשאני ממשיכה לבהות. זה הדבר היחיד שאני מרשה לעצמי להתרכז בו לגמרי.

טפטוף, טפטוף, טפטוף.

המעשה האלים של מה שקרה מקהה אותי רגשית עד שכל מה שנותר לי הוא האזור החלול הזה בגופי. הוא כמו כלי שאין בו דבר למעט הצליל הקבוע, הבלתי נגמר הזה.

טפטוף, טפטוף, טפטוף.

מלמול בחדר הסמוך מדקר את אוזניי, אבל אני שוכבת לגמרי בשקט - לא מסוגלת לנוע או להשמיע צליל מחשש שתשומת ליבו תשוב אליי.

טפטוף, טפטוף, טפטוף.

הקולות נפסקים ודלת הכניסה לביתנו נסגרת. אני עוצמת את עיניי בחוזקה ודמעה כל כך גדולה זולגת מהן שהיא יוצאת החוצה ולאט לאט נופלת על הגבעה של לחיי עד שבסופו של דבר היא נופלת על הכרית שלי.

דממת מוות חלולה ממלאת את האוויר כשאני מושכת את רגליי ומחבקת אותן בחוזקה אל החזה שלי, מכסה את עצמי כאילו זה יגן עליי מפני הרשע הנורא שנאלצתי לפגוש.

בחדר השינה האפלולי שלי, שבו הדלת נותרה פתוחה, אני סופרת. אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש...

אני ממשיכה לספור עד שאני מגיעה לאלפים, דעתי נתונה רק למספרים.

דלת הכניסה נפתחת. אלייז'ה מופיע.

נשימתי נעתקת כשאני מחכה שהוא יבין את מה שהוא רואה. "ברייס?!" הוא קורא, קולו רועד. "ברייס, דברי איתי!"

הוא מרחף מעליי, גופו רועד מזעם, כעס... פחד. כל הרגשות שהוא צריך להרגיש אל מול הראיות שעומדות מולו.

בחיפזון הוא עוזב את חדרי והולך לחדר שליד, זעקות הייסורים שלו ממלאות את הבית.

"ברנדה, מה לעזאזל, עשית?!"

אני עדיין לא זזה או משמיעה קול, עיניי נשואות אך ורק לפינה האחת שבחדרי. אבל בפנים אני כואבת. בפנים, הכאב הפיזי קורן מתוכי, מנסה לאלץ אותי להכיר במה שקרה. אני דוחקת אותו למטה, עיניי עדיין נעוצות בפינה ההיא.

נשימות כבדות מהדהדות סביבי ואז הגוף שלי שוקע מטה כשיד מונחת לצידי על המזרן.

"ברייס!" כשאני לא זזה או אומרת משהו, הוא אוחז בראשי ומאלץ אותי להביט בעיניים הסגולות העמוקות והחודרות שלו. הן מתרחבות כשהוא רואה את הבעתי המתה, הזעם מחליף את הדאגה הראשונית שלו. "אני הולך להכין לך אמבטיה. בסדר, מותק?"

הוא נעלם, מותיר מאחוריו את ניחוח המוסק הקלוש של הבושם שלו ואת החשמל הסטטי מהכוח שהוא משחרר.

קול המים הזורמים מעביר עווית כאב באוזניי, אבל הריקנות עדיין מכלה אותי.

דם על הסדינים. כבר אינני טהורה.

פרק 2

הווה – שנתיים מאוחר יותר

"חשבתי להביא לך מאפינס אוכמניות שהכנתי בעצמי, בהתחשב בעובדה שאין לך אישה שתטפל בך."

הניסיון שלה לצחקק גורם לכלבה להישמע כמו עורב. אם הייתי עונה לדלת, הייתי תוקעת את המאפינס האלה בתוך שפתי הקולגן הברווזיות שלה.

"טוב, טכנית זה לא נכון," מגיב אלייז'ה כשאני נצמדת אל דלת המטבח, נואשת לשמוע מה יענה. "יש לי את ברייס כאן."

בהחלט. פאקינג נכון, יש לו!

ברצינות, הכלבה הזו צריכה לתפוס מרחק.

הצחוק שלה גורם לאוזניי לדמם. "אני יודעת, אבל היא הבת החורגת שלך. זה לא בדיוק בת זוג מסורה, נכון? היא לא יכולה לדאוג לך... בכל המובנים."

אני שואפת נשימה חדה וכועסת, הדחף להרים דוקרן קרח ולדקור אותה בעין המזוינת שלה מכלה אותי. אני בהחלט דואגת לו בכל המובנים. הרבה יותר ממה שדייזי-פאקינג-דאק אי פעם תוכל.

הצחוק שלו מלא בזעם. סוג של צחוק שאומר כן, אני אולי צוחק איתך, אבל את גורמת לי לחוסר נוחות, אז תתחפפי.

"אני מסתדר, שרון." הוא עוצר לשנייה. "תשמעי, רק עכשיו חזרתי מהעבודה ואני גמור. אכפת לך...?"

"אה, ברור שלא," היא מתנשפת, קוטעת אותו מלומר לה בנימוס שתתחפף. "אפילו לא נתתי לך הזדמנות לצאת מהמדים המושכים האלה שלך."

אני מגלגלת את עיניי כל כך חזק שזה ממש מכאיב לי בעיניים. אין ספק שפרצוף ברווז בחנה את גופו כשאמרה את זה. אני לא צריכה להביט בשניהם כדי לדעת שהיא מריירת עליו.

הצחוק שלו שוב עצבני כשהוא מתרץ עוד משהו וסוגר את הדלת. צעדי מגפיו הכבדים מהדהדים במורד המדרגות הספורות של המסדרון לפני שהוא נכנס למטבח, סלסילה של מאפינס אוכמניות טריים בידו, מריחים טוב וכל החרא הזה.

כלבה מזדיינת.

אלייז'ה מבחין בי מייד. הוא עומד ליד הדלת במדי המשטרה שלו – אלו שפרצוף ברווז בחנה בכזאת דקדקנות. הם מחבקים את המסגרת השרירית, ההדוקה של גופו ואת המטר תשעים וארבע שלו. עיניו הסגולות והעוצמתיות בוערות כשהוא מעביר את מבטו לאורך השמלה האדומה והדקיקה שלי. שמלה שהחלטתי ללבוש ללא תחתונים.

אני כמעט בת שמונה־עשרה ולא נאלצתי לשפר את גופי כמו פרצוף ברווז. התגובה שחיפשתי מאלייז'ה מאשרת לי שאני גם לא צריכה.

"אני רואה שדייזי הכינה לך מאפינס. נחמד מצידה, לא?"

הוא מצמצם את עיניו, אבל רמז של גיחוך שהוא לא מצליח להסתיר עולה בצד פיו. "אל תקנאי, ברייס. זה רק מאפינס."

"פפפפפ," אני נושפת קווצת שיער ערמוני ארוך מעיניי. "למה שאי פעם אקנא בדייזי?"

"שרון," הוא מתקן. "לא משנה."

אלייז'ה זורק את כובע מפקד משטרת קנטקי המעוטר נוצות זהב שלו על האי במטבח יחד עם המאפינס המטופשים שמריחים מדהים. לאחר מכן הוא פורע מעט את קווצות השיער הכהות שנותרו על ראשו. מראה שגורם לעיניי להתערפל מתאווה. נעלם הכעס המטורף על דייזי פרצוף ברווז ועכשיו התביית רגש אחר עמוק לחלוטין.

"איך התפקיד החדש?" אני שואלת, מנסה לרסן את עצמי. זה בסך הכול ניסיון למחוץ את ההורמונים המשתוללים שלי ומניסיון, זה בדרך כלל מצליח.

"אלה רק הימים הראשונים, אבל אני נהנה מהעבודה בשולחן העבודה יותר מתמיד עכשיו, בהתחשב בכך שאני מזדקן."

אני כמעט נחנקת מהרוק של עצמי. "אתה כמעט בן שלושים ותשע. זה לא בדיוק זקן, נכון?"

אור המטבח פוגע בעיניו הסגולות החיוורות וגורם להן לנצנץ כמו יהלומי לילך. מה הפלא שפרצופי הברווז של העולם הזה מתות להיכנס למכנסיים של אלייז׳ה, בעיקר כשהוא מזכה אותן במבט עוצמתי כל כך שיכול להעיף את התחתונים שלהן לכל הרוחות? פרצוף ברווז לא יודעת... יש לי תוכניות עבורה אם היא תמשיך עם התעלולים הקטנים שלה.

"מפתיע אותי לשמוע את זה ממישהי שעדיין לא מלאו לה שמונה־עשרה"

גלגול העיניים שלי גדול יותר מהגלגל הענק בלונדון. בחודשים האחרונים אלייז'ה אהב לדבר על העובדה שאני בקושי בת שמונה־עשרה. אני חושבת שזה אולי קשור ל... הסדר המגורים שלנו.

לא משנה הסיבה, אני מתעלמת בפעם האלף כשהוא מעלה את זה. במקום זה, אני פונה לערבב את תבשיל הבקר והירקות שעל הכיריים.

"לך להתקלח. ארוחת הערב תהיה מוכנה בעוד כמה דקות."

הוא לא עונה, אבל אני מרגישה שהוא איננו כי החשמל הסטטי שאני מרגישה כשהוא בחדר, מתפוגג ואני יכולה שוב לנשום.

הלילה. חכי עד הערב. אני חושבת לעצמי, מחייכת כמו השטן. בינתיים אני משחקת את תפקיד האישה. לעת עתה אני מבשלת, אופה לחמניות ושואלת שאלות מטופשות כמו, "איך היה היום שלך, יקירי?" וגם, "לך להתקלח כי ארוחת הערב כמעט מוכנה."

אתם יודעים... כי אני זורמת.

לאחר כמה דקות של ערבוב תבשיל הבקר טיימר הביצים מצלצל, מתריע על כך שהלחמניות שהכנתי בקפידה מוכנות. אני מכבה את הכיריים, עוטה את כפפות התנור ושולפת את הלחמניות מהתנור. ריח האפייה הטרי מכה בנחיריי. אני מניחה אותן על השיש ליד המאפינס. הלחמניות שלי נראות רכות ותפוחות ובצבע זהוב מושלם.

"נסי לנצח את זה, כלבה."

יש לי דחף פתאומי לקחת את סכין המטבח ולחתוך את המאפינס המעוצבים לשלמות שלה לחתיכות קטנות. אני בטוחה שאוכל לגרום להם להיראות הרבה פחות נעימים לעין אם אנסה.

אני נאנחת, מדחיקה את המחשבה. עד כמה שהייתי רוצה להיות קטנונית, אני לא כזאת, ואחרי הכול אני זו שידה על העליונה כאן. זה פשוט שפרצוף ברווז לא מבינה את זה... עדיין.

העקצוץ המרגיע של החשמל הסטטי שלו מציף את האוויר כשהוא שוב נכנס למטבח לבוש רק בזוג מכנסי אדידס קצרים ושחורים, החזה החלק שלו מוצג לראווה כאילו נועד איכשהו להשפיע על העולם. שערו השחור רטוב ומונח באקראי על ראשו כאילו כל מה שהוא עשה זה להעביר בו מגבת. הריח של הסבון שהוא משתמש בו פוגע בנחיריי ונוסע לאזור שאני צריכה לשמור עליו מכוסה. טוב, בינתיים בכל מקרה. העמדות פנים והכול.

"זה מריח מדהים," אלייז'ה מזמר כשהוא מתיישב ליד האי במטבח, עיניו נוצצות וכול זה. ברצינות, איך הוא יכול לצפות ממני לא לרצות לאבד שליטה בכל פעם שהוא מסתכל עליי ככה? לפעמים אני תוהה אם אני צריכה להגיד לו להרגיע קצת, אבל... איפה הכיף והאתגר?

אני זוקרת לעברו גבה ואז ממשיכה בענייניי, משלימה את טקס ארוחת הערב שלי. "אני מתאמנת על אפיית הלחמניות האלה כל היום."

ובאמת שזה כך. שלושה ניסיונות שונים וכמה קללות מובחרות מאוחר יותר, והלחמניות שלי סוף סוף מוכנות, נראות ומריחות כאילו נאפו ביד מקצועית. אפילו אני מתרשמת. עם זאת, ההוכחה היא תמיד בטעימה.

"טוב, אני בטוח שיהיה להן טעם נהדר."

אני מניחה את הלחמניות בצורה מסודרת על מגש ואז מגישה לכל אחד מאיתנו מנה מלאה בתבשיל לקערות, מניחה אותן לפנינו. אני יושבת מולו באי הגדול שלנו כשהוא מרים לחמנייה, בוצע אותה בידיו החזקות. אדים עולים מהבצק האפוי והריח הטרי הזה מכה בי שוב.

"איך עבר עלייך היום? למדת הרבה?"

הכפית שלי מרחפת באוויר כשאני מרפרפת לעברו בעיניי. "עשיתי מבחן. קיבלתי תשעים וארבע."

למרות שהציונים שלי הם רק לעיתים נדירות מתחת לתשעים, אלייז'ה תמיד עוטה על עצמו פרצוף מתרשם. העיניים שלו מאירות - בדיוק כמו בכל פעם.

"זה מדהים, ברייס. את צריכה להיות גאה בעצמך. אני יודע שאני גאה בך."

ושוב, הוא אומר את אותו הדבר בכל פעם. כמובן, אני מתענגת על זה כמו כלבלב. יש אנשים שהיו מתרגלים לשבחים עד עכשיו, מברישים אותם מעליהם כי זה אותו דבר ארור מדי יום ביומו. לא אני. לא כשזה מגיע לאלייז׳ה.

עד לפני כמה חודשים הלכתי לתיכון כמו כל נערה אחרת בגילי. היו מציקים לי שם ללא הפסקה, אז החלטתי להיות קצת... יצירתית בנוגע לדרך שלי להחזיר לבריונים שלי. זה הוביל ליום שלעולם לא אשכח. המורה - במקום להתמודד עם הבעיה בעצמו - החליט שאני צריכה לעשות את מבחני הבגרות שלי מוקדם יותר מכולם. הייתי תלמידה מצטיינת וגם ככה עקפתי את כולם בציוניי, אז למה לא?

לא היה אכפת לי מהבריונות ולקראת הסוף כבר לא הציקו לי יותר, ובכל זאת... לא יכולתי לוותר על הזדמנות לעשות אותם מוקדם ולסיים את הלימודים. הסיבה שבגללה הם הפסיקו להציק לי פתאום... ובכן, זה סיפור אחר לגמרי. כזה שגורם לי לחייך בכל פעם שאני חיה אותו מחדש.

מיותר לציין שעברתי את בחינות הבגרות שלי עם אחד הציונים הגבוהים ביותר שתלמיד כלשהו הוציא במחוז אי פעם, ובגלל זה אני עושה תואר בהנהלת חשבונות באינטרנט.

זה ממש משעמם, אבל משום מה מספרים באים לי בקלות. זה פשוט בא לי כל כך... בטבעיות. אלייז׳ה, משום מה, מעולם לא רצה שאלך לקולג'. הוא המציא איזה תירוץ על כך שיציקו לי גם שם, אבל יש לי הרגשה שהוא יותר מדי אוהב שאני בסביבה. חבל שהוא לא פשוט קם ואומר את זה.

"תודה," אני עונה לפני שאני נושפת מעט על התבשיל ומכניסה כף לפי. עשבי התיבול והתבלינים העשירים גורמים ללשוני לעקצץ. למרות שאני לא ממש אוהבת מאכלים חריפים, אלייז'ה מת עליהם. במשך ארבע השנים שאני גרה כאן התרגלתי לזה. הייתי מתרגלת לכל דבר בשבילו.

"מה עשית בשאר הזמן?"

אני שמה לב שעד שהוא שאל אותי את השאלה, הוא כבר אכל לחמנייה אחת ועכשיו מרים אחת נוספת. עיניי מרחפות במהירות על המאפינס. מעניין כמה מאלה הוא יצליח לאכול.

"הו, אתה יודע," אני מתחילה, מנסה להישמע קלילה ככל האפשר. "כל מיני דברים. עשיתי כמה עבודות בית משעממות..." ריגלתי אחרי השכנים. "עשיתי אמבטיה נחמדה, ארוכה וחמה..." שמתי בתה של גברת קרוסברוק תרופות הרגעה כדי שאוכל לחטוף את הכלב שלה ולשחק איתו. "ואז קראתי קצת." לקחתי גם את מברשת השיניים החשמלית של אלייז׳ה, נכנסתי למיטה שלו ואוננתי איתה. "דברים משעממים," אני מוסיפה בחיוך הכי טוב שאני מצליחה לגייס.

השיחה קלילה לאחר מכן, וכשאלייז'ה קם מהשולחן כדי להסתגר בחדר העבודה שלו לשעות הקרובות לעבודה, אני אוספת את הצלחות כדי לשטוף הכול ומצביעה על המאפינס. "אתה לא לוקח איתך אחד מאלה?"

אלייז'ה מעווה את פניו, אפו מתכווץ. "לא... אני פאקינג שונא אוכמניות."

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
86 דירוגים
49 דירוגים
14 דירוגים
10 דירוגים
9 דירוגים
4 דירוגים
8/12/2023

ספר מעולה! בחורה פסיכופטית יש רצח אונס אובססיביות, נקמה וסצנות סקס ולמרות זאת, ספר קליל.

2
17/8/2024

מה קראתי עכשיו ? מטורלל לגמרי בקטע הכי טוב שיש. ספר סקסי , קולח , זורם ,חושף בצורה מסקרנת עוד מהעבר של הדמות הראשית ודמויות המשנה. אהבתי ממש את הסוף ! ממליצה בחום לוהט רותח

1
4/11/2023

מסכימה עם טלטל סקסי, המון סקס, מטורף ופסיכופטי, סוחף, אי אפשר להפסיק לקרוא, גם אני נהנתי מאוד לקרוא..🔥🔥🔥🔥

1
3/11/2024

קריפ בהחלט כתוב מצויין

20/9/2024

איזה ספר פסיכי וכיפי!! כבר הרבה זמן שלא יצא לי ליהנות כך מגיבורה מחורפנת על כל הראש ונהנית מכל רגע. למי שענייני מוסר פחות מטרידים אותה, מצפה קריאה מהנה. הסקס המגוון בסיפור הוא רק בונוס

16/9/2024

וואלה ספר הזוי ודווקא לא בקטע רע. אזהרת טריגרים מרובים לא מתאים לנפשות עדינות. אבל אני נהנתי ממנו כתיבה טובה ודמויות משוגעות עם טוויסטים בעלילה שלא תמיד הכי מציאותית אבל זורמת.

11/9/2024

כן יש בו עניין, כן עניין אותי, כן אהבתי וכן סיקרן אותי זה בנוי טוב עם הדגשים ומילים ותפניות במקומות הנכונים אבל זה ספר באמת קריפי טיפה הזוי מקרים מוקצנים

13/5/2024

וואו!!! איזה ספר!!! שונה מכל מה שקראתי. ברייס, אכן מצמררת, אך מכיוון שהיא הדמות הראשית- זה במובן הטוב של המילה. ספר מרתק. צחקתי הרבה. כתוב בקלילות.

14/3/2024

טרילילי טרללה, אחד הזורמים והכיפיים שקראתי!

13/1/2024

וואו, וואו הוציא אותי ממחסום קריאה ארוך מאוד אז זה כבר טוב. מקווה שיתורגמו עוד ספרים של הסופרת כי דמויות פסיכיות כאלה זה לגמרי הקטע החדש שלי

7/11/2023

איזה ספר קריפי בטירוף. אהבתי את דמות של ברייס השטן הנקמני. ספר מעולה ושונה. בהחלט הפתיע אותי לטובה.

5/11/2023

ספר פסיכופתי בקטע טוב

4/10/2023

אמאעא הגיבורה כל-כך פסיכית ועם זאת הספר הזה פשוט מהפנט

21/9/2023

סקסי , המון סקס , מטורף פסיכופטי, סוחף, אי אפשר להפסיק לקרוא, אני נהנתי לקרוא.

12/9/2023

ספר קריפי לגמרי אבל טוב אמנם מתעסק בתיכון אבל הוא מעולה וסוטה למי שאוהב אופל

4/9/2023

ספר שבהחלט יעיף לכם את המוח

17/8/2023

ספר משוגע! כמה היא דפוקה בראש וככה התאהבתי בה! ואיזה כיף לדעת מה אלייז'ה המהמם חושב בסוף 😉

28/7/2023

ספר מטורף עלילה מבריקה

1/5/2023

אוקי גברת ברייס!!!! תקשיבו טוב... הסופרת הזאת... איזו דמות מטורפת כתבה לנו רציתי לצרוח עליה ופתאום לחבק אותה ואז לחנוק אותה ואלוהים יודע מה עוד!!! ספר שהוא פשוט חובה... כמובן שימו לב כי הוא לא פשוט!

17/4/2023

וואו ספר מושלם

16/4/2023

כשמו כן הוא קריפי, המון סצינות סקס, קצת הזוי ובכל זאת לא הצלחתי לעצור מלקרוא אותו עד סופו.

11/4/2023

אמלה תקשיבו אחד הספרים הטובים שקראתי ספר מדהים באמת אני חולה על ספרים של פער גילאים וכאלה אבל זה היה אחד הטובים שקראתי קראתי כאן את התגובות לפני שקניתי אותו ומלא כתבו שלא התחברו לברייס אני לא מבינה איך אפשר שלא להתחבר אליה היא לביאה והיא ואלייזה השילוב המושלם ממליצה לכולם כל הסמאט שם ממש מפורט ולוהט

12/3/2023

וואו איזה ספר!!! תוך כמה שעות שתיתי אותו מרוב שהוא היה מעניין וסוחף!! מומלץ בחום!❤️

26/2/2023

ואוו מה קראתי עכשיו?! קודם על יצאתי ממחסום קריאה אז תודה רבה! הספק מלא בקטעים לא מוסריים, לי כקוראת היה מאוד קשה לקבל את זה וממש לא הסכמתי עם הרבה דברים שנעשו, אבל - וזה אבל מאוד גדול! הסופרת ריתקה אותי עד העמוד האחרון! ואוו!

9/2/2023

מעוות קשוח הזוי ואם זאת אי אפשר להפסיק לקרוא

3/2/2023

וואו איזה ספר מטורף!! בול הסגנון שאני אוהבת עם דמויות שבורות, שרוטות ומעוותות בצורה הכי יפה שיש. הסופרת לקחה את המושג 'לאהבה אין גבולות' עד לקצה וזה היה מדהים!! מקווה שיתרגמו עוד ספרים שלה

21/1/2023

‎ספר מומלץ ביותר ששני המוטיבים העיקריים הם סקס ונקמה. ‎-גיבורת העלילה מתנקמת כמעט את בכולם - גברים, נשים, נערים מתבגרים ‎ואף התעללה באבות של המטרידים ביותר זהו ספר בעל אופי אפל ויש בו טאבו של יחסי מין אסורים בין הבת ברייס לאביה החורג.. ברייס היא בדיוק מסוג הדמות שאני אוהב, היא רב שכבתית, בלתי צפויה ומעט פסיכוטית. היא הפכה בדיוק למה שהחברה הפכה אותה, למלאך נוקם אפל. שום דבר אינו מחוץ לתחום כשהיא רודפת ומענישה את מי שהציקו והתעללו בה, בוא נגיד שהיא מאוד יצירתית עם הנקמה שלה וממש מקבלת טעם מזה. כל מי שיעמוד בדרכה יסבול, הייתי גם מבועת וגם קצת אובססיבי כלפיה. נהניתי מאוד מקו העלילה שמסופר פעם בעבר ופעם בהווה, התפניות הבלתי צפויות בעלילה היו מרגשים וסצנות הסקס היו לוהטות. אני חייב לומר שאהבתי את האבא והרגשתי נמשך אליו, הוא היה אדם אפל ומסתורי . הסוף היה פנטסטי גם הוא הוסיף טוויסט נחמד שהשאיר חיוך ענק על הפנים שלי. השאירו את המצפן המוסרי שלכם ליד הדלת, שבו ותיהנו מהמוח הגאוני הסדיסטי של ג'יימי רוברטס. היא באמת סיפקה פינוק טאבו מדהים. ספר חובה לאוהבי רומנטיקה אפלה ומפותלת.

18/1/2023

פסיכי לגמרי. אהבתי

17/1/2023

אוקי וואווו מה קראתי עכשיו??? אמנם זה סיפור בדיוני כמעט על גבול הפנטזיה, אבל וואוווו, שוב. ברייס היא נערה צעירה שרוב חייה עברה התעללות קשה עד ש... יום אחד היא מחליטה לקחת את גורלה בידיה. וכיאה לפסיכופטית שהיא, היא הולכת כמה צעדים רחוק מידי. מדובר בסיפור לא קל, לא לבעלי לב חלש. אם נשים את הפנטזיה בצד, יש כאן התמודדות עם נושאים לא קלים שבהחלט יכולים לגרום לנערה צעירה "לאבד את זה לגמרי", ולצאת לדרך שהיא לחלוטין לא צפויה ולא מקובלת חברתית. תחת החלק הכביכול רומנטי של הסיפור, מסתתרים יחסי מרות מתעללים. קראתי את הספר בתוך יום אחד, היה קשה להוריד אותו מהיד. אין ספר שדבר כזה עוד לא יצא לי לקרוא. טריקים: אונס, אלימות, התעללות, בריונות, ניצול.

10/1/2023

ספר מטורף לחלוטין..לא צפוי, רוצו לקרוא

5/1/2023

5 כוכבים לסופרת על היכולת כתיבה לסיפור מטורלל מארץ הטרלול, ועדיין להשאיר אותי רתוקה לספר. המון הסתייגויות לגבי הדמויות בסיפור, אבל האופן שזה נכתב לא פחות כמקבילית לספרי האופל המזעזעים וספרי המאפיה, ולכן עם חשיבה מחוץ לקופסה אפשרי להינות מעלילה ודמויות הזויות. מה שחשוב לציין זה שאין כאן שום "לאבי דאבי". *וקונטרה לזאת שכתבה בדרוג של 4 (אור)כוכבים שיש בספר הרבה "שאלות פתוחות". .אז לא, ממש לא כל הספר כתוב טוב רהוט וברור, אין לי מושג למה ההערה הזאת, אולי הבעיה היא "בהבנת הנקרא"? אוקצור..מומלץ לאלה עם מערכת עצבים חזקה🤣

4/1/2023

לא לבעלי לב חלש אבל ספר לוהט ביותר! אם מנקים את הראש משיפוטיות ופשוט צוללים לראש המעוות של ברייס זו חוויה פשוט נהדרת❤️

3/1/2023

ספר מטורף! אחד הטובים שקראתי סיימתי תוך פחות מיום

31/12/2022

וואו זה אחד הספרים הכי חמים וסקסיים שקראתי. דחוף לתרגם עוד ספרים של הסופרת. לא לבעלי לב חלש.

25/12/2022

אמאלה אוהבת ספרים שמוציאים אותי מאזור הנוחות! והספר הזה בדיוק זה. למרות הכול התאהבתי בברייס הפסיכופתית

25/12/2022

אם היה אפשר לתת 10 כוכבים אז הייתי נותנת!!!!! אמאלהההה איזה ספר שלמותתתתת!!!!!!🔥🔥🔥🔥🔥🔥

22/12/2022

אכן קריפ לחלוטין אבל בקטע ממש טוב לא הצלחתי להניח מהיד

20/12/2022

אחד הספרים המדליקים, המעניינים והסקסיים היותר שקראתי. ברייס הרסה אותי. היא בלתי צפוייה בעליל ומגניבה ברמות. לקרוא דחוף...

25/4/2025

הספר היה ממש כיפי, נהניתי מהדמיות במיוחד אפילו מהדמיות משנה . לא יודעת מה חשבתי על העבר שלה נראה לי קצת מופרז אבל במערכת יחסים של ברייס ואליג׳אה החזיקה אותי כל הספר . ממליצה למי שרוצה ספר קליל להעביר איתו את היום🫶🏻

27/12/2023

אהבתיייי !! כמה שהזוי ככה זה טוב

25/8/2023

לפני שהגעתי לספר הזה ,ראיתי הרבה סקירות על הספר שרוב הסקירות אומרות שהספר פחות טוב והספר שונה ויש אנטי גיבורה שעושה מלא דברים איומים . אז כל הסקירות שקראתי צדקו הספר הזה הוא ספר פאקינג מטורף.לא הייתי ממליצה עליו לכל אחד בגלל כל הטריגרים ותכנים הקשים שמתוארים בו . הסופרת הזאת חד משמעית יודעת לכתוב סמאט טוב וזאת פעם ראשונה שיצא לי לקרוא סמאט על לסביות . הרגשתי לא בנוח להודות אם אני אוהב את הספר הזה כי הוא ספר פסיכי לגמרי וההתחלה שלו שיגעה אותי לגמרי ,זה ספר אפל ובאמת לא מתאים לכל אחד . אין היגיון במה שהדמויות עושות לברייס יש חתיכת תסביך אבל לא זה לא מפליא עם זה שיש לה אמא נרקומנית אני לא בטוחה אם אני מרחמת על ברייס או מתעבת אותה . אני מרגישה שאין לי כל כך מה להגיד על הספר כי הוא השאיר אותי די בלי מילים ,והשם לגמרי מתאים לספר כי הספר הזה קריפי ברמות .וגם אין לי מושג כמה לדרג אותו כי אין לי מושג אם אהבתי אותו או לא אהבתי אותו אז אני לא אדרג אותו . אני חושבת שהייתי ממליצה על הספר למי שאין לה בעיה עם דמויות נועזות וקריפיות ,למי שאין בעיה עם ספרי טאבו ופער גילאים ועם אנטי גיבורה שעושה דברים פסיכים .

19/4/2023

אחד הספרים ההזויים שקראתי אבל בהחלט סקסי ביותר

24/1/2023

וואו.. קריפ הוא שם מושלם לספר הזה, הדמויות הראשיות אכן קריפיות לגמרי אבל הספר כתוב בצורה כל כך טובה שפשוט אי אפשר להפסיק לקרוא ואפשר לומר שבהחלט נהניתי ממנו למרות הקריפיות שלו, ברייס היא דמות שמעוררת בך שלל רגשות שאת לא יודעת איך לאכול אותה, הבחורה באמת שרוטה על כל הראש ואז לגלות שאלייז'ה לא פחות שרוט ממנה בהחלט הוסיף לטוויסט בעלילה. הדמויות בהחלט גורמות לתחושה של אמביוולנטיות ברגשות כי מצד אחד נשבר הלב על כל מה שעברה ועל מה שעשו לה ואיך שהיא נשברה לבין השינוי הקיצוני של מה שהיא הפכה להיות, כך שלפעמים את מזדההה איתה ולפעמים מזדעזעת ממנה. והסצנות המיניות היו בהחלט לוהטות.. 🔥 אני רוצה לציין שכל הספר חשבתי על הסדרה "את" , שהספר מאוד הזכיר לי אותו, וכן השיר "קריפ" של רדיוהד התנגן לי בראש די הרבה והיווה לי פסקול לספר המטורף הזה.

21/1/2023

ספר מטורף כל כך. מדי פעם היו רגעים מוזרים ומעוותים, כאלה שבאמת לא החליקו בגרון בקלות. אני מודה על שקראתי את הספר ולא ויתרתי, כי ההתחלה הייתה לא הכי מעניינת.

18/1/2023

ספר מטורלל עם גיבורה לא צפויה

14/1/2023

מחריד, מטריף, נקרא בכמה שעות, התוכן קשוח מבחינה מוסרית, אך נקרא בנשימה אחת.

22/12/2022

קצת מטורלל ויש הרבה שאלות פתוחות, אבל הכתיבה מעולה

21/12/2022

נספר זרם לי... מעוות לחלוטין ונפלא באותה צורה... פשוט לא החלטתי מה יותר

21/12/2022

אני אפילו לא יודעת איך להתחיל. לא נתתי לספר הזה כוכב אחד כי הכתיבה רהוטה וסוחפת. הספר לחלוטין קריא אבל הוא לא כיפי לקריאה. הבעיה היא הדמויות ההזויות והעלילה המגוחכת. הספר לא מתקדם לשום מקום. הוא מסופר בהווה ועבר, בהפרש של שנתיים, ואין לזה שום תרומה לספר חוץ מלמלא עוד דפים. אנסה לא לעשות ספוילרים, אבל בכל זאת בגלל שזה הכסף שלכן והזמן שלכן: הדמות הראשית היא "רוצחת, אנסית, חורשת מזימות מרושעת וזונה גאה" (ציטוט מהספר, כך היא מגדירה את עצמה). בתכלס היא בעיקר מתעללת בכל מי שהיא יכולה, היא מניפולטיבית בקטע מחריד, הקטעים שהיא אונסת נוראיים בעיני כי איך אפשר בכלל לתת לגיטמציה לדמות כזו כגיבורה ראשית? היא ילדותית, בוגדנית, מטומטמת וחסרת קסם אישי, שחושבת שפיצחה בגיל 16 את סודות היקום של שליטה על גברים באמצעות סקס בקטע אובססיבי חולני (מה שהופך את כל הגברים בספר לפדופילים אבל זה די עובר מתחת לרדאר). ולמרות שאני מתה על ספרי טאבו, הכימיה שלה עם "האבא החורג" (והאדיש, חסר אופי ועם דפוסים של נרקסיסט מתעלל) שואפת לאפס. כאילו אם כבר עלילה מופרכת, לפחות שיהיה סקסי! אבל זה לא. בקיצר, לא פוסלת את הספר פשוט לא נהניתי ממנו. אם במקרה יש לכן זמן פנוי בשפע, אולי תתחברו לספר יותר ממני.

4
25/6/2023

קראתי את הספר ביום..הכתיבה זורמת. הסיפור מעוות הדמות של גרייס והדמות של האב החורג ובכן כמו שתי מפגרים לא יודעת מה לאמר..נקרא בשקיקה כמו שאומרים אבל בסוף לא שווה את הזמן לא יודעת..

1
3/6/2025

נחמד ארוך יתר על המידה

28/8/2024

רדוד, ילדותי, לא אמין אבל עם זאת מענג לפרקים

22/8/2024

ספר שלכאורה זורם וקל לקרא ולשקוע. העלילה זורמת, קטעי הסקס רבים והגיבורים מעניינים. אבל … העלילה כל כך הזויה, כל כך לא מוסברת ולא הגיונית. בגלל קנאה הגיבורה רוצחת, אף פעם לא נתפסת, הכל קליל ונעים כמו טיול בפארק. לדעתי, בדיעבד, בזבוז של זמן קריאה.

6/11/2023

הייתי חייבת לסיים את הספר,לדעתי היה הזוי קצת ולא הבנתי את ההגזמה בכל מה שהבחורה עשתה ובמיוחד בגילה אבל אכן ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא

18/3/2023

הסיפור התחיל טוב,מעניין ומסקרן ומהאמצע הוא נהייה מופרך לחלוטין. כאילו החליפו סופרת באמצע הספר.ֶ ברייס מסתובבת לה ורוצחת לה בלי בעייה. הזוי

21/12/2022

ספר לוהט אבל האובססיה בין הדמויות הייתה קצת חולנית והעלילה מופרחת מדי לטעמי.

4/12/2023

הייתי בעד הגיבורה עד שהסופרת שברה לי את הדמות, וזה בלתי נסלח

1
16/3/2023

פשוט לא עלייה הזויה לגמרי ולפעמים יש הזוי וטוב אבל לא במקרה הזה.

1
23/2/2023

קניתי בגלל התגובות ומאוד התאכזבתי ובאמת שניסיתי סך הכל סביר ולא יותר מזה אינני יודע מהיכן הגיעו לסופרלטיבים

1
22/12/2022

באמת קריפי. לא הגיוני בכלל ומוזר. ממש ספר כחול ומיותר לגמרי. מוגזם ונראה ללא אחיזה במציאות. כולם חושקים בה ועם זאת היא דחויה בבית הספר. מתוארת כיפה ביותר וחכמה ועם זאת נתונה להתעללות. רוצחת חופשי ואין שום חקירה. בקיצור לא מומלץ.

1
7/11/2024

שטוח מאוד. הכל שטוח. סתם להעביר את הזמן

5/11/2024

באתי עם ציפיות ונוכחתי לאכזבה. יותר מידי דמויות אורח שלא נשארות מעבר לכמה עמודים (ואני לארג׳ית), כתוב בצורה ממש מבלבלת, סקס בטונות אבל כתוב לא משהו בכלל, העלילה מקבלת עניין רק אחרי 85% מהספר ומסתיימת מהר מידי (כי נשאר רק 15%…). הייתי על סף נטישה כמעט בכל אמצע פרק עקב גלגול עיניים שהגיע לתקרה ותהייה על תגובות בלתי פרופורציונליות בעליל שמידרדרות מרגע לרגע… נותנת בכל זאת שני כוכבים כי לא כל יום קוראים גיבורה כריזמטית כזאת שמסובבת על האצבע הקטנה שלה.

21/12/2022

צריך הרבה כשרון לכתוב משהו כ"כ גרוע

1
13/8/2024

עלילה הזויה ומקריפה. בנוסף גם משעמם

קריפ ג׳יימי רוברטס

פרק 1

עבר

דם על הסדינים.

הברז מטפטף, מטפטף, מטפטף מחדר האמבטיה המשפחתי במסדרון - העדות למה שהוא עשה לי נשטפה, המעשה הושלם. אני כבר לא טהורה.

טפטוף, טפטוף, טפטוף.

זה הצליל היחיד שאני שומעת בזמן שאני שוכבת ללא תנועה, עיניי נעוצות בחלק הזעיר והמתקלף של הטפט הכחול בפינת חדרי.

כאב פיזי הוא הדבר היחיד שקיים בעולמי כשאני ממשיכה לבהות. זה הדבר היחיד שאני מרשה לעצמי להתרכז בו לגמרי.

טפטוף, טפטוף, טפטוף.

המעשה האלים של מה שקרה מקהה אותי רגשית עד שכל מה שנותר לי הוא האזור החלול הזה בגופי. הוא כמו כלי שאין בו דבר למעט הצליל הקבוע, הבלתי נגמר הזה.

טפטוף, טפטוף, טפטוף.

מלמול בחדר הסמוך מדקר את אוזניי, אבל אני שוכבת לגמרי בשקט - לא מסוגלת לנוע או להשמיע צליל מחשש שתשומת ליבו תשוב אליי.

טפטוף, טפטוף, טפטוף.

הקולות נפסקים ודלת הכניסה לביתנו נסגרת. אני עוצמת את עיניי בחוזקה ודמעה כל כך גדולה זולגת מהן שהיא יוצאת החוצה ולאט לאט נופלת על הגבעה של לחיי עד שבסופו של דבר היא נופלת על הכרית שלי.

דממת מוות חלולה ממלאת את האוויר כשאני מושכת את רגליי ומחבקת אותן בחוזקה אל החזה שלי, מכסה את עצמי כאילו זה יגן עליי מפני הרשע הנורא שנאלצתי לפגוש.

בחדר השינה האפלולי שלי, שבו הדלת נותרה פתוחה, אני סופרת. אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש...

אני ממשיכה לספור עד שאני מגיעה לאלפים, דעתי נתונה רק למספרים.

דלת הכניסה נפתחת. אלייז'ה מופיע.

נשימתי נעתקת כשאני מחכה שהוא יבין את מה שהוא רואה. "ברייס?!" הוא קורא, קולו רועד. "ברייס, דברי איתי!"

הוא מרחף מעליי, גופו רועד מזעם, כעס... פחד. כל הרגשות שהוא צריך להרגיש אל מול הראיות שעומדות מולו.

בחיפזון הוא עוזב את חדרי והולך לחדר שליד, זעקות הייסורים שלו ממלאות את הבית.

"ברנדה, מה לעזאזל, עשית?!"

אני עדיין לא זזה או משמיעה קול, עיניי נשואות אך ורק לפינה האחת שבחדרי. אבל בפנים אני כואבת. בפנים, הכאב הפיזי קורן מתוכי, מנסה לאלץ אותי להכיר במה שקרה. אני דוחקת אותו למטה, עיניי עדיין נעוצות בפינה ההיא.

נשימות כבדות מהדהדות סביבי ואז הגוף שלי שוקע מטה כשיד מונחת לצידי על המזרן.

"ברייס!" כשאני לא זזה או אומרת משהו, הוא אוחז בראשי ומאלץ אותי להביט בעיניים הסגולות העמוקות והחודרות שלו. הן מתרחבות כשהוא רואה את הבעתי המתה, הזעם מחליף את הדאגה הראשונית שלו. "אני הולך להכין לך אמבטיה. בסדר, מותק?"

הוא נעלם, מותיר מאחוריו את ניחוח המוסק הקלוש של הבושם שלו ואת החשמל הסטטי מהכוח שהוא משחרר.

קול המים הזורמים מעביר עווית כאב באוזניי, אבל הריקנות עדיין מכלה אותי.

דם על הסדינים. כבר אינני טהורה.

פרק 2

הווה – שנתיים מאוחר יותר

"חשבתי להביא לך מאפינס אוכמניות שהכנתי בעצמי, בהתחשב בעובדה שאין לך אישה שתטפל בך."

הניסיון שלה לצחקק גורם לכלבה להישמע כמו עורב. אם הייתי עונה לדלת, הייתי תוקעת את המאפינס האלה בתוך שפתי הקולגן הברווזיות שלה.

"טוב, טכנית זה לא נכון," מגיב אלייז'ה כשאני נצמדת אל דלת המטבח, נואשת לשמוע מה יענה. "יש לי את ברייס כאן."

בהחלט. פאקינג נכון, יש לו!

ברצינות, הכלבה הזו צריכה לתפוס מרחק.

הצחוק שלה גורם לאוזניי לדמם. "אני יודעת, אבל היא הבת החורגת שלך. זה לא בדיוק בת זוג מסורה, נכון? היא לא יכולה לדאוג לך... בכל המובנים."

אני שואפת נשימה חדה וכועסת, הדחף להרים דוקרן קרח ולדקור אותה בעין המזוינת שלה מכלה אותי. אני בהחלט דואגת לו בכל המובנים. הרבה יותר ממה שדייזי-פאקינג-דאק אי פעם תוכל.

הצחוק שלו מלא בזעם. סוג של צחוק שאומר כן, אני אולי צוחק איתך, אבל את גורמת לי לחוסר נוחות, אז תתחפפי.

"אני מסתדר, שרון." הוא עוצר לשנייה. "תשמעי, רק עכשיו חזרתי מהעבודה ואני גמור. אכפת לך...?"

"אה, ברור שלא," היא מתנשפת, קוטעת אותו מלומר לה בנימוס שתתחפף. "אפילו לא נתתי לך הזדמנות לצאת מהמדים המושכים האלה שלך."

אני מגלגלת את עיניי כל כך חזק שזה ממש מכאיב לי בעיניים. אין ספק שפרצוף ברווז בחנה את גופו כשאמרה את זה. אני לא צריכה להביט בשניהם כדי לדעת שהיא מריירת עליו.

הצחוק שלו שוב עצבני כשהוא מתרץ עוד משהו וסוגר את הדלת. צעדי מגפיו הכבדים מהדהדים במורד המדרגות הספורות של המסדרון לפני שהוא נכנס למטבח, סלסילה של מאפינס אוכמניות טריים בידו, מריחים טוב וכל החרא הזה.

כלבה מזדיינת.

אלייז'ה מבחין בי מייד. הוא עומד ליד הדלת במדי המשטרה שלו – אלו שפרצוף ברווז בחנה בכזאת דקדקנות. הם מחבקים את המסגרת השרירית, ההדוקה של גופו ואת המטר תשעים וארבע שלו. עיניו הסגולות והעוצמתיות בוערות כשהוא מעביר את מבטו לאורך השמלה האדומה והדקיקה שלי. שמלה שהחלטתי ללבוש ללא תחתונים.

אני כמעט בת שמונה־עשרה ולא נאלצתי לשפר את גופי כמו פרצוף ברווז. התגובה שחיפשתי מאלייז'ה מאשרת לי שאני גם לא צריכה.

"אני רואה שדייזי הכינה לך מאפינס. נחמד מצידה, לא?"

הוא מצמצם את עיניו, אבל רמז של גיחוך שהוא לא מצליח להסתיר עולה בצד פיו. "אל תקנאי, ברייס. זה רק מאפינס."

"פפפפפ," אני נושפת קווצת שיער ערמוני ארוך מעיניי. "למה שאי פעם אקנא בדייזי?"

"שרון," הוא מתקן. "לא משנה."

אלייז'ה זורק את כובע מפקד משטרת קנטקי המעוטר נוצות זהב שלו על האי במטבח יחד עם המאפינס המטופשים שמריחים מדהים. לאחר מכן הוא פורע מעט את קווצות השיער הכהות שנותרו על ראשו. מראה שגורם לעיניי להתערפל מתאווה. נעלם הכעס המטורף על דייזי פרצוף ברווז ועכשיו התביית רגש אחר עמוק לחלוטין.

"איך התפקיד החדש?" אני שואלת, מנסה לרסן את עצמי. זה בסך הכול ניסיון למחוץ את ההורמונים המשתוללים שלי ומניסיון, זה בדרך כלל מצליח.

"אלה רק הימים הראשונים, אבל אני נהנה מהעבודה בשולחן העבודה יותר מתמיד עכשיו, בהתחשב בכך שאני מזדקן."

אני כמעט נחנקת מהרוק של עצמי. "אתה כמעט בן שלושים ותשע. זה לא בדיוק זקן, נכון?"

אור המטבח פוגע בעיניו הסגולות החיוורות וגורם להן לנצנץ כמו יהלומי לילך. מה הפלא שפרצופי הברווז של העולם הזה מתות להיכנס למכנסיים של אלייז׳ה, בעיקר כשהוא מזכה אותן במבט עוצמתי כל כך שיכול להעיף את התחתונים שלהן לכל הרוחות? פרצוף ברווז לא יודעת... יש לי תוכניות עבורה אם היא תמשיך עם התעלולים הקטנים שלה.

"מפתיע אותי לשמוע את זה ממישהי שעדיין לא מלאו לה שמונה־עשרה"

גלגול העיניים שלי גדול יותר מהגלגל הענק בלונדון. בחודשים האחרונים אלייז'ה אהב לדבר על העובדה שאני בקושי בת שמונה־עשרה. אני חושבת שזה אולי קשור ל... הסדר המגורים שלנו.

לא משנה הסיבה, אני מתעלמת בפעם האלף כשהוא מעלה את זה. במקום זה, אני פונה לערבב את תבשיל הבקר והירקות שעל הכיריים.

"לך להתקלח. ארוחת הערב תהיה מוכנה בעוד כמה דקות."

הוא לא עונה, אבל אני מרגישה שהוא איננו כי החשמל הסטטי שאני מרגישה כשהוא בחדר, מתפוגג ואני יכולה שוב לנשום.

הלילה. חכי עד הערב. אני חושבת לעצמי, מחייכת כמו השטן. בינתיים אני משחקת את תפקיד האישה. לעת עתה אני מבשלת, אופה לחמניות ושואלת שאלות מטופשות כמו, "איך היה היום שלך, יקירי?" וגם, "לך להתקלח כי ארוחת הערב כמעט מוכנה."

אתם יודעים... כי אני זורמת.

לאחר כמה דקות של ערבוב תבשיל הבקר טיימר הביצים מצלצל, מתריע על כך שהלחמניות שהכנתי בקפידה מוכנות. אני מכבה את הכיריים, עוטה את כפפות התנור ושולפת את הלחמניות מהתנור. ריח האפייה הטרי מכה בנחיריי. אני מניחה אותן על השיש ליד המאפינס. הלחמניות שלי נראות רכות ותפוחות ובצבע זהוב מושלם.

"נסי לנצח את זה, כלבה."

יש לי דחף פתאומי לקחת את סכין המטבח ולחתוך את המאפינס המעוצבים לשלמות שלה לחתיכות קטנות. אני בטוחה שאוכל לגרום להם להיראות הרבה פחות נעימים לעין אם אנסה.

אני נאנחת, מדחיקה את המחשבה. עד כמה שהייתי רוצה להיות קטנונית, אני לא כזאת, ואחרי הכול אני זו שידה על העליונה כאן. זה פשוט שפרצוף ברווז לא מבינה את זה... עדיין.

העקצוץ המרגיע של החשמל הסטטי שלו מציף את האוויר כשהוא שוב נכנס למטבח לבוש רק בזוג מכנסי אדידס קצרים ושחורים, החזה החלק שלו מוצג לראווה כאילו נועד איכשהו להשפיע על העולם. שערו השחור רטוב ומונח באקראי על ראשו כאילו כל מה שהוא עשה זה להעביר בו מגבת. הריח של הסבון שהוא משתמש בו פוגע בנחיריי ונוסע לאזור שאני צריכה לשמור עליו מכוסה. טוב, בינתיים בכל מקרה. העמדות פנים והכול.

"זה מריח מדהים," אלייז'ה מזמר כשהוא מתיישב ליד האי במטבח, עיניו נוצצות וכול זה. ברצינות, איך הוא יכול לצפות ממני לא לרצות לאבד שליטה בכל פעם שהוא מסתכל עליי ככה? לפעמים אני תוהה אם אני צריכה להגיד לו להרגיע קצת, אבל... איפה הכיף והאתגר?

אני זוקרת לעברו גבה ואז ממשיכה בענייניי, משלימה את טקס ארוחת הערב שלי. "אני מתאמנת על אפיית הלחמניות האלה כל היום."

ובאמת שזה כך. שלושה ניסיונות שונים וכמה קללות מובחרות מאוחר יותר, והלחמניות שלי סוף סוף מוכנות, נראות ומריחות כאילו נאפו ביד מקצועית. אפילו אני מתרשמת. עם זאת, ההוכחה היא תמיד בטעימה.

"טוב, אני בטוח שיהיה להן טעם נהדר."

אני מניחה את הלחמניות בצורה מסודרת על מגש ואז מגישה לכל אחד מאיתנו מנה מלאה בתבשיל לקערות, מניחה אותן לפנינו. אני יושבת מולו באי הגדול שלנו כשהוא מרים לחמנייה, בוצע אותה בידיו החזקות. אדים עולים מהבצק האפוי והריח הטרי הזה מכה בי שוב.

"איך עבר עלייך היום? למדת הרבה?"

הכפית שלי מרחפת באוויר כשאני מרפרפת לעברו בעיניי. "עשיתי מבחן. קיבלתי תשעים וארבע."

למרות שהציונים שלי הם רק לעיתים נדירות מתחת לתשעים, אלייז'ה תמיד עוטה על עצמו פרצוף מתרשם. העיניים שלו מאירות - בדיוק כמו בכל פעם.

"זה מדהים, ברייס. את צריכה להיות גאה בעצמך. אני יודע שאני גאה בך."

ושוב, הוא אומר את אותו הדבר בכל פעם. כמובן, אני מתענגת על זה כמו כלבלב. יש אנשים שהיו מתרגלים לשבחים עד עכשיו, מברישים אותם מעליהם כי זה אותו דבר ארור מדי יום ביומו. לא אני. לא כשזה מגיע לאלייז׳ה.

עד לפני כמה חודשים הלכתי לתיכון כמו כל נערה אחרת בגילי. היו מציקים לי שם ללא הפסקה, אז החלטתי להיות קצת... יצירתית בנוגע לדרך שלי להחזיר לבריונים שלי. זה הוביל ליום שלעולם לא אשכח. המורה - במקום להתמודד עם הבעיה בעצמו - החליט שאני צריכה לעשות את מבחני הבגרות שלי מוקדם יותר מכולם. הייתי תלמידה מצטיינת וגם ככה עקפתי את כולם בציוניי, אז למה לא?

לא היה אכפת לי מהבריונות ולקראת הסוף כבר לא הציקו לי יותר, ובכל זאת... לא יכולתי לוותר על הזדמנות לעשות אותם מוקדם ולסיים את הלימודים. הסיבה שבגללה הם הפסיקו להציק לי פתאום... ובכן, זה סיפור אחר לגמרי. כזה שגורם לי לחייך בכל פעם שאני חיה אותו מחדש.

מיותר לציין שעברתי את בחינות הבגרות שלי עם אחד הציונים הגבוהים ביותר שתלמיד כלשהו הוציא במחוז אי פעם, ובגלל זה אני עושה תואר בהנהלת חשבונות באינטרנט.

זה ממש משעמם, אבל משום מה מספרים באים לי בקלות. זה פשוט בא לי כל כך... בטבעיות. אלייז׳ה, משום מה, מעולם לא רצה שאלך לקולג'. הוא המציא איזה תירוץ על כך שיציקו לי גם שם, אבל יש לי הרגשה שהוא יותר מדי אוהב שאני בסביבה. חבל שהוא לא פשוט קם ואומר את זה.

"תודה," אני עונה לפני שאני נושפת מעט על התבשיל ומכניסה כף לפי. עשבי התיבול והתבלינים העשירים גורמים ללשוני לעקצץ. למרות שאני לא ממש אוהבת מאכלים חריפים, אלייז'ה מת עליהם. במשך ארבע השנים שאני גרה כאן התרגלתי לזה. הייתי מתרגלת לכל דבר בשבילו.

"מה עשית בשאר הזמן?"

אני שמה לב שעד שהוא שאל אותי את השאלה, הוא כבר אכל לחמנייה אחת ועכשיו מרים אחת נוספת. עיניי מרחפות במהירות על המאפינס. מעניין כמה מאלה הוא יצליח לאכול.

"הו, אתה יודע," אני מתחילה, מנסה להישמע קלילה ככל האפשר. "כל מיני דברים. עשיתי כמה עבודות בית משעממות..." ריגלתי אחרי השכנים. "עשיתי אמבטיה נחמדה, ארוכה וחמה..." שמתי בתה של גברת קרוסברוק תרופות הרגעה כדי שאוכל לחטוף את הכלב שלה ולשחק איתו. "ואז קראתי קצת." לקחתי גם את מברשת השיניים החשמלית של אלייז׳ה, נכנסתי למיטה שלו ואוננתי איתה. "דברים משעממים," אני מוסיפה בחיוך הכי טוב שאני מצליחה לגייס.

השיחה קלילה לאחר מכן, וכשאלייז'ה קם מהשולחן כדי להסתגר בחדר העבודה שלו לשעות הקרובות לעבודה, אני אוספת את הצלחות כדי לשטוף הכול ומצביעה על המאפינס. "אתה לא לוקח איתך אחד מאלה?"

אלייז'ה מעווה את פניו, אפו מתכווץ. "לא... אני פאקינג שונא אוכמניות."

המלצות נוספות