כל כך הרבה נכתב על מלחמת העולם השניה,אבל אף ספר לא נוגע לנימים של הורים/לא הורים.לא יכולתי ולא רציתי לעזוב את הקריאה והסוף מילא אותי בתקווה שעדיין יש אהבה בעולם .
קשה להאמין שאחרי התקופה כל כך אכזרית, אנשים עדיין עשו דברים אכזריים. שום גמישות, שום התחשבות. כמה עוד נפש אנושית יכולה לספוג?! ספר טוב, עלילה מעניינת. ממליצה
למרות ההתחלה האיטית, העלילה מתפתחת ונהיה מאד מותח. הדמיות מאד מעניינות והמסע שלהן מרתק. ויש פניות בלתי צפויות. אהבה והורות מעלה ודלמות שהחיים מציגים להם. כל זה גרמו לי להרגיש מאד מעורבת. לא יכולתי להוריד את הספר מהיד עד שסיימתי. מי שמחפש חווית קריאה ימצא אותה בספר זה.
ספר מצוין, עם דילמה מוסרית שגורמת לך להזדהות כל פעם עם צד אחר לסיפור. מומלץ!!
מעולה. מדגיש עד כמה העולם מחולק לטוב ולרע. עצובה עצימת העיניים מגורל אכזר של אחרים.
אין מילים לתאר , כמה עוולות ומלחמות החיים .. מביאים אותנו למצבים שאינם עולים על הדעת . ספר מדהים חובת קריאה , ללמדנו שאל נשכח לעולם !! את עצם קיומנו כיהודים , ואת אהבת הזולת והקרבתנו להיות יהודים גהים בכל מקום בעולם
ספר מקסים,נוגע ללב, על ההשפעה של השואה ועל ילד שעומד באמצע בין 2 זוגות הורים שמוכנים לעשות עבורו הכל. הספר מעלה דילמה קשה , נוגעת ללב.
ספר מקסים ומרגש! אירוע דמיוני שאין ספק שקיימים אירועים אמיתייים כמוהו. ספורם של השורדים ממלחמת העולם השנייה, חיי משפחה שלהם אחרי המלחמה והדילמות שעוררה המלחמה. אי אפשר להפסיק לקרוא. מדהים ומרגש!
שמעתי הרבה המלצות על הספר אבל לעולם לא חשבתי שאתחבר ככה לדמויות כאבתי את כאב בתקופה כל כך קשה לדעת שיש אנשים שלא הסכימו עם הנאצים ועשו הכל למען שכניהםמ חבריהם היהודים
מדובר ברומן היסטורי מרגש, בועט ועוצמתי ברמות שאי אפשר לתאר! למרות שהוא מטלטל במיוחד אי אפשר להניחו מהיד, כזה שגם הקשוחים שבינינו לא יצליחו להשאיר את עינם יבשה. הוא שובר ומרסק את הלב אך גם יודע לאחותו ולתת תקווה. הכתיבה כל כך סוחפת עד כי חשתי שזה היה מעין מסע, סיפור על אישה מיוחדת שנאלצה לקבל החלטה קשה מנשוא, דילמה אנושית שהנפש של מי שלא היה שם לא מצליח להבינה. יש פה סודות גדולים וגילויים מטלטלים, עם תוצאות הרות גורל. אנשים ששהו בגיהינום, חלקם שרדו פיזית אך נפשם נשארה פצועה ומצולקת לתמיד. ספר מרתק הנע בשני צירי זמן עד שהם נפגשים. אין ספק כי לא משנה כמה ספרים אקרא על אותה תקופה חשוכה של מלחמת העולם השנייה, תמיד ארגיש שזה לא מספיק. הסיפור מסופר בגוף ראשון ושלישי לסירוגין מפי הגיבורים. אני התרגשתי, התרסקתי והתאהבתי במיוחד אל תפספסו את הספר המשובח הזה יפעת ארניה
ספר מדהים מרגש קראתי אותו ב3 ימים. מספר את סיפור השואה הקרבה ואהבה וויתור למען האושר. מומלץ בחום רב
ספר נפלא משפט שלמה המודרני וכמו בתנך גם כאן אהבת האם לבנה גוברת על כל שיקול אחר
ספר מצויין, זורם ומרגש. מלא בעלילה ובהתרחשות. אי אפשיר להניח מהיד
דילמה קשה ורגשית שמתרחשת שמונה שנים אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, על אף הסוף הטוב לא הצלחתי לעצור את הדמעות. מומלץ מאוד.
-כשפריז עצמה עיניים- מאת רות דרואה המשורר המפורסם חליל גובראן רשם בספרו "הנביא" שיר יפיפה המוקדש לילדים.. ... בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם אַךְ לֹא מִכֶּם, חַיִּים עִמָּכֶם אַךְ אֵינָם שַׁיָּכִים לָכֶם. תְּנוּ לְיַלְדֵיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם אַךְ לֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, כִּי לָהֶם הֲגִיגֵיהֶם... ואז עולה התהיה הקשה והצורך בהבנה, כי למרות שבשר מבשרך הוא- ברגע שנותק מחבל הטבור הוא איש ויצירה בפני עצמה. הוא אינו רכוש, הוא לא שייך, הוא לא חלקי-ואתם לא משלימים אותו. הוא ילד, עם נשמה ולב משל עצמו. בדילמה המרכזית של הספר, מבלי לעשות ספוילרים - נמצאת כל הזמן השאלה הקשה- האם אנו אוהבים את ילדינו יותר מאשר את עצמנו? האם אנו מוכנים באמת לשים את הצורך של הילד לפני האגו שלנו, כהורים? האם אנחנו מסוגלים לשחרר דווקא מתוך קבלה והבנה- של נפרדות? מה קורה כשאנחנו רוצים דווקא את הילד שלנו, לידנו, כחלק מאיתנו- אבל זו לא תמיד בהכרח טובתו ? ובכלל, האם הורה הוא מי שמולידו ביולוגית, או דווקא זה שמגדל ומחנך ומעצב את אישיות הילד? תורשה או סביבה, מי ביניהם חזק יותר...? כן..הרבה סימני שאלה ואני מפחדת לעשות ספויל! אבל הרבה זמן שלא קראתי ספר ככ מרגש! כתיבה נוגעת ללב. דמויות חמות, רכות, נסלחות ובעיקר אוהבות. ודילמת מוסר אחת גדולה שמגיעה מאהבה עוד יותר גדולה... ממליצה בחום רב!
הספר מרגש מאד,סיפור מטלטל,נושא רגיש מאד,נוגע לב ,"כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו"... הזלתי דמעה בסיום הקריאה.
ספר מעניין מאוד, כתוב היטב. מעלה דילמות כבדות משקל. ממליצה בחום!
סיפור עוצמתי על יחסי הורים ילדים, על רקע מלחמת העולם השניה.הסיפור קולח ומתאר להפליא את רגשותיהם מחשבותיהם ומעשיהם של גיבורי הספר. כל הדמויות מרגשות ונוגעות ללב ,החלק ששבר את ליבי הוא הקטע בו סם נמצא אצל הוריו ניצולי השואה. מאבקו לשמור על מרחק מהוריו, הביולוגים,הכאב שלו ושלהם. לצערי זה גם החלק שנשמע לא אמין. התהליך להעברתו לחזקת הוריו הביולוגים חוטא בחוסר רגישות וחוסר מקצועיות. לא כך מעבירים ילד בן תשע , ליבשת אחרת, דוברת שפה שונה, תרבות שונה. בלי שניתן לו זמן להיפרד מהוריו המאמצים. סיפורםשל דוד ושרה בתקופת המלחמה ולאחריה נוגע ללב , רגיש. ממליצה מאוד לקראת הספר.
קריאה מהנה. סיפור רגיש ויפה מסופר בכישרון רב. מי שחובב סוף טוב ואפטימי יבוא על סיפוקו...
סיפור הילד שניצל גדלנבחום ואהבה ע״י מציליו שלאחר 9 שנים נאלצים להעבירו להוריו הביולוגיים שניצלו מאושוויץ הסיפור נראה קצת מופרך אך משמש בסיס טוב להעברת האובדן הסבל והכאב שחוו יהודי צרפת שנכבשה ע״י הנאצים מומלץ
ספר מרתק העוסק בכיבוש הגרמני בצרפת ורוקם עלילה הכוללת דילמות מוסריות מורכבות. העלילה מוצגת מנקודת הראות והרגש של כל אחת מהנפשות הפועלות…בהחלט מומלץ
ספר יפה מאוד. כתוב מעולה. עלילה מעניינת, זורמת. לעתים חוזר מדי על עצמו.
ההקראה הפריעה לי להנות מהסיפור. המקריאה מטעימה את קריאתה בצורה טובה למדי אבל מילים רבות מדי היא מקריאה באופן שגוי, ולא חד פעמי. בנוסף, כשנותנים למקריא.ה להקריא ספר בו משולבת שפה נוספת כדאי מאוד לוודא שיש ידע בסיסי בשפה כדי להימנע מטעויות מביכות כמו כאן בצרפתית.
הנושא מעולה, רעיון מבריק ממש, אבל הכתיבה מאוד רדודה, לכאורה נוגעת בלבטים הקשים, אבל רק מבחוץ. לא מספיק ספר. יותר מדי תסריט.
נושא מרתק, אני קוראת ספרים רבים על התקופה ולכן הגעתי עם הרבה ציפיות. לצערי, הספר איכזב אותי ומצאתי אותו משעמם.
פרק 1
סנטה קרוז, 24 ביוני 1953
ז'אן־לוק
ז'אן־לוק מקרב את התער אל לחיו וסוקר את בבואתו המשתקפת במראה של חדר האמבטיה. לשבריר שנייה הוא לא מזהה את עצמו. הוא ממשיך להחזיק את התער באוויר, מביט לתוך עיניו שלו ותוהה למה. יש בו עכשיו משהו אמריקאי, משהו שבא לידי ביטוי בשיזוף הבריא, בשיניים הצחורות ובעוד משהו שהוא מתקשה להגדירו. אולי בביטחון העצמי שמביעה תנוחת סנטרו? או בחיוכו? מכל מקום, הוא מרוצה. אמריקאי זה טוב.
כשהוא חוזר אל חדר השינה, מגבת כרוכה סביב מותניו. משהו שחור בחוץ מושך את מבטו. מבעד לחלון הוא רואה מכונית מדגם קרייזלר נוסעת לאט ברחוב ועוצרת מאחורי עץ האלון שבחזית. מוזר. מי יכול לבוא בשבע בבוקר? הוא מביט במכונית בפיזור נפש, ואז ניחוח החמאה של קרֶפּים חמימים הנישא מן המדרגות מזמין אותו לארוחת הבוקר.
הוא נכנס למטבח, נושק לשרלוט על לחייהּ ופורע את השיער של בנו במקום ברכה. כשהוא מעיף מבט מהחלון, המכונית עדיין שם. הוא רואה גבר גבוה וצנום נחלץ ממושב הנהג, מטה את צווארו ומביט סביבו - כמו שקנאי, הוא אומר לעצמו. גבר גוץ יוצא מהצד השני. הם הולכים לכיוון הבית.
הצלצול של פעמון הדלת מבתר את הבוקר כמו סכין. שרלוט מרימה את מבטה.
"אני הולך." ז'אן־לוק כבר בדרכו החוצה. הוא מסיט את השרשרת מהמנעול ופותח את הדלת.
"מר בּוֹאוּ־צַ'מפּס?" שואל השקנאי בלי לחייך.
ז'אן־לוק מתבונן בו ומבחין בחליפה הכחולה הכהה, בחולצה הלבנה ובעניבה החלקה, וגם במבט היהיר בעיניים. בדרך כלל הוא לא מתייחס להגייה משובשת של שמו, אבל הבוקר משהו פוגע בגאוותו. אולי כיוון שהאיש עומד בפתח ביתו. "בּוֹשאם," הוא מתקן. "זה בצרפתית."
"אנחנו יודעים שזה בצרפתית, אבל פה זה אמריקה." עיניו של השקנאי מתכווצות מעט, והוא דוחף נעל שחורה מצוחצחת אל מעבר למפתן. הוא מציץ מעבר לכתפו של ז'אן־לוק, ואז מסובב את צווארו בקול התפוקקות קל הצדה אל החניה, שבה חונה המכונית החדשה שלהם, נאש 600. שפתו העליונה מתרוממת בזוויתה. "אני מר ג'קסון, וזה מר בּרֶדלי. מר בואו־צ'מפס, אנחנו רוצים לשאול אותך כמה שאלות."
"על מה?" הוא מוסיף הטעמה כדי להישמע מופתע, אבל קולו נשמע מזויף באוזניו - גבוה מדי באוקטבה שלמה. צלילים עמומים של ארוחת בוקר מגיעים אל הדלת: צלחות שנערמות, הצחוק הקליל של בנו. הקולות המוכרים מהדהדים סביב ז'אן־לוק כמו חלום רחוק. הוא עוצם את עיניו ונאחז בשוליים הנמוגים. צווחות של שחף מחזירות אותו אל ההווה. לבו הולם חזק ומהר בין צלעותיו, כמו ציפור לכודה.
ברדלי, הגוץ, רוכן לפנים ומנמיך את קולו. "לפני שישה שבועות היית מעורב בתאונת דרכים ולקחו אותך לבית החולים המחוזי?" הוא מותח את צווארו כאילו בתקווה לאסוף ידיעות על החיים בתוך הבית.
"כן." הדופק של ז'אן־לוק דוהר. "אוטו שלקח את הסיבוב במהירות גדולה מדי פגע בי." הוא משתתק כדי לשאוף אוויר. "איבדתי את ההכרה." שם הרופא, וייסמן, צץ במוחו. הוא הפגיז את ז'אן־לוק בשאלות כשרק החל להתאושש, כשעדיין הרגיש מטושטש. "כמה זמן אתה כבר נמצא באמריקה?" הוא שאל. "מאיפה הצלקת על הפנים שלך? ככה נולדת, רק עם אצבע ואגודל ביד שמאל?"
ברדלי משתעל. "מר בואו־צ'מפס, אנחנו רוצים שתתלווה אלינו למטֶה."
"אבל למה?" קולו נשמע צרוד.
ידיהם שלובות מאחורי הגב, החזה שלהם מובלט קדימה, והם ניצבים כמעין מחסום.
"אנחנו חושבים שהכי טוב לדון בזה במטה, לא כאן בפתח, מול השכנים שלך."
האיום המוסווה מהדק את הפקעת בבטנו. "אבל מה עשיתי?"
ברדלי מבליט את שפתיו. "אלה רק בירורים ראשוניים. אנחנו יכולים לקרוא למשטרה שתעזור, אבל בשלב המוקדם הזה אנחנו מעדיפים... אנחנו מעדיפים לברר את העובדות. אני בטוח שאתה מבין."
לא, אני לא מבין! הוא רוצה לזעוק. אני לא יודע על מה אתה מדבר. אבל הוא מסתפק במלמול הסכמה. "תנו לי עשר דקות." הוא סוגר את הדלת בפניהם וחוזר למטבח.
שרלוט מחליקה קרפ אל צלחת. "זה הדוור?" היא שואלת בלי להרים את מבטה.
"לא."
היא פונה אליו. קמט דק מסתמן על מצחה, ועיניה החומות נוקבות אותו.
"שני חוקרים... הם רוצים שאלך איתם ואענה על כמה שאלות."
"על התאונה?"
הוא מניד את ראשו לשלילה. "אני לא יודע. אני לא יודע מה הם רוצים. הם לא מוכנים להגיד."
"הם לא מוכנים להגיד? אבל הם חייבים. הם לא יכולים סתם לבקש ממך ללכת איתם בלי להגיד לך למה." הצבע אוזל מפניה.
"אל תדאגי, שרלוט. נראה לי שעדיף לעשות מה שהם אומרים. לברר מה העניין. רק לענות על כמה שאלות."
בנם הפסיק ללעוס ומביט בהם. קמטוט מסתמן על מצחו.
"אני בטוח שעוד מעט אחזור." קולו של ז'אן־לוק נשמע לו מזויף, כאילו מישהו אחר פולט את דברי ההרגעה האלה. "את מוכנה להתקשר למשרד להודיע שאאחר?" הוא פנה אל בנו. "שיהיה לך יום נעים בבית הספר."
הכול דומם, כמו השקט שלפני הסערה. הוא מסתובב במהירות ויוצא מהמטבח. רגיל. הוא חייב להתנהג כרגיל. זה רק עניין פורמלי. מה הם כבר יכולים לרצות?
עשר דקות. הוא לא רוצה שהם יצלצלו שוב בפעמון, לכן הוא ממהר לחדר השינה, פותח את המגירה בארון הבגדים ומביט בעניבות המגולגלות כמו נחשים. הוא בוחר עניבה כחולה זרועה בנקודות אפורות זעירות. ההופעה החיצונית חשובה במצב כזה. הוא מוריד ז'קט מהקולב ויורד במדרגות.
שרלוט מחכה בפתח המטבח, וידה מכסה את פיה. הוא לוקח את היד, מנשק את שפתיה הקרות ומיישיר מבט אל עיניה. הוא מסתובב, "להת', בן!" הוא צועק לתוך המטבח.
"להת', אבא."
"להתראות ואל תעשה שטויות." קולו נסדק, וצלילו שוב מזויף.
הוא חש במבטה של שרלוט על גבו כשהוא פותח את דלת הבית והולך עם השניים אל הקרייזלר השחורה. הוא נושם עמוק וכופה על האוויר לרדת לתוך בטנו. עכשיו הוא נזכר ששמע את הסערה פורצת באמצע הלילה. הוא מרגיש את ריחה המהביל של האדמה הרוויה מים. עוד מעט ייעשה חם ולח.
איש מהם אינו מדבר בזמן שהם חולפים על פני הבתים המוכרים והמדשאות הרחבות והפתוחות שמגיעות עד המדרכה, עוברים על פני חנות העיתונים, הקונדיטוריה, הגלידרייה. החיים האלה שלמד לאהוב.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
