לפני הכול: איך לקרוא את הספר הזה
קריאת ספרים היא לא התחביב הנפוץ ביותר אצל רוב המבוגרים עם הפרעת קשב. אבל בכל זאת ריכזנו את הדברים בספר ולא באתר אינטרנט, מכיוון שבסופו של דבר המידע בספר מאורגן יותר, אמין יותר וקל יותר להטמיע אותו. באתר אינטרנט הקריאה אקראית, ועל פי רוב אנחנו לא זוכרים איפה קראנו את המידע, כשאנחנו רוצים לחזור אליו. מלבד זאת חלק מטיפול טוב בהפרעת הקשב שלכם הוא שיתוף הסביבה הקרובה, וחשוב לנו מאוד, שגם בני הזוג, חברים או בני משפחה יקראו את הספר, כדי שיבינו אתכם יותר. למדנו שזה עובד טוב יותר משליחת קישורים דרך המייל או מעלוני מידע.
כפי שתראו, רוח הספר היא התמודדות מעשית עם הפרעת הקשב ולא התאמה שלכם לסטנדרט חברתי כזה או אחר. מאותה סיבה בדיוק קראו את הספר פשוט איך שנוח לכם! למשל:
• רק חלקים רלוונטיים;
• ברפרוף כדי לעבור על הדברים ולהתעכב על אלה החשובים לכם;
• כמה עמודים לפני השינה (קריאה היא דרך מצוינת להרדים את המוח שלכם!);
• עם טוש זוהר כדי לסמן דברים שחשוב לכם לזכור להמשך;
• מההתחלה עד הסוף בקצב שלכם;
• כמה שורות מדי פעם בזמנים ״מתים״ שיש לכם...
השתדלנו לכתוב את הספר בסגנון קולח בהיר, לכתוב את הספר שאנחנו היינו רוצים לקרוא ולתת למטופלים שלנו.
פתח דבר
חלוציות היא מילת מפתח בהבנת הפרעת קשב וריכוז אצל מבוגרים, בארץ ובעולם. העבודה העיקרית בתחום הזה, הטיפולית והמחקרית כאחת, נעשתה רק בעשר השנים האחרונות. גם כיום לא ניתן להשוות בין היקף המחקר ומספר אנשי המקצוע העוסקים בילדים לבין היקפו ומספר אנשי המקצוע העוסקים במבוגרים.
יש דברים רבים שאנחנו כבר יודעים על הפרעת קשב, ויש דברים שאנחנו עדיין מייחלים לדעת. אנו בטוחים שהשנים הקרובות ילמדו אותנו רבות על ההפרעה, גם דרך מחקרים חדשים וגם דרך הניסיון בשטח איתכם, המטופלים. נבין יותר מהי ההפרעה וגם מה היא לא, איך בדיוק היא משפיעה על תחומי חיים נרחבים בחיי המבוגר ולמה, אילו תהליכים ביולוגיים מדויקים מתרחשים ועוד. השאלות רבות. לרבות מהן כבר יש תשובות, ותשובות חדשות נערמות מדי שבוע על השולחן.
אין ספק שאחד המקורות החשובים ביותר ללמידה בתחום צעיר זה הוא המטופלים עצמם, כאמור. בשנים האחרונות פגשנו אנשים נפלאים, אנשים שקראו איזו כתבה בנושא ופתאום ״נפל להם אסימון״, אנשים שתמיד חשו שיש בעיה ולא הבינו מהי בדיוק, אנשים שהגיעו עם ילדיהם לאבחון ואמרו לרופא ״הֵי! גם אני הייתי ככה״, אנשים שמישהו רמז להם שכדאי להם לבדוק אם הם סובלים מהפרעת קשב, אנשים שבגיל 20, 30, 40 ויותר הבינו שיש משהו גדול ומשמעותי שנמצא איתם למעשה מאז ומעולם, אך לא חשבו שלמשהו הזה יש שם, הסבר, מקור פיזיולוגי מולד.
אין ספק שכמו בכל תחום חדש, גם בתחום הזה יש מורכבויות ואי דיוקים. אחת הבעיות המרכזיות כיום היא בעיית האבחון, וזאת מכמה סיבות: (1) לא קל לאבחן, מכיוון שלעתים קרובות לצד הפרעת הקשב יש הפרעה אחרת שהאדם סובל ממנה, ולעתים הפרעת הקשב היא הבעיה השולית שלו. (2) אצל רבים מדי האבחון פשוט שגוי, והבעיה שהם סובלים ממנה היא אחרת לחלוטין (למשל חרדה, הפרעת אישיות). (3) בשל אינטרסים כלכליים וסיבות היסטוריות אחרות התקבעה בציבור ההבנה שאבחון להפרעת קשב הוא אבחון ממוחשב. אמנם אבחונים ממוחשבים (TOVA,BRC וכו’) הם לעתים כלי עזר לאבחון, אבל בשום אופן הם לא מספקים אבחנה מקצועית. אדם בדיכאון או בחרדה יכול להגיע דרך מבחנים אלה לתוצאות דומות מאוד להפרעת קשב. (4) מכונים רבים מתמחים בהפרעת קשב בלבד, ולכן אדם שיגיע אליהם עם הפרעת קשב שולית ובעיה מרכזית אחרת יאובחן לעתים כסובל מהפרעת קשב (שולית כאמור), ולא תמיד יובהר לו שלמעשה הבעיה שלו רחבה יותר או אחרת. זה תלוי במקצועיות של המכון, ביושרה ולעתים גם בגישה.
אך כשלי האבחון נובעים גם מהמטופלים עצמם, משום שרבים מהמבוגרים תופסים את הפרעת הקשב כהפרעה ״גרועה פחות״ מהפרעות אחרות, ולכן ״יקפצו״ על עגלה זו, גם אם אין היא בדיוק העגלה שלהם. מלבד זאת, המושג נהיה כה שכיח לאחרונה, עד שלעתים קרובות אפשר לשמוע אנשים אומרים ״טוב, יש לי הפרעת קשב״, גם אם מעולם לא אובחנו. זה הפך למטבע לשון שגורה כמו ״אני בדיכאון״ או ״אני אובסיסיבי״, כשבדרך כלל הדובר לא מתכוון לכך שהוא בדיכאון רפואי קליני או סובל מהפרעה אובססיבית כפייתית.
הנפגעים העיקריים מאי דיוקים אלה הם רבים: אלה שמקבלים טיפול לא נכון, מטפלים שנותנים טיפול לא נכון וחשים שהתהליך נכשל וכמובן אותם אנשים שבאמת מתמודדים עם הפרעת קשב. מעבר לקשיים האמיתיים והכואבים של המבוגר המתמודד עם הפרעת קשב — כמו מוסחות גבוהה, קושי לשבת ולהתארגן, ״רעש״ בראש, קפיצה מדבר לדבר, אימפולסיביות, דחיינות, איחורים, קושי ליצור מבנה וסדר, קושי מול ניירת ובירוקרטיה ולעתים קרובות גם הפרעות נלוות כמו חרדה ודיכאון — עליו להתמודד לעתים גם עם סביבה שאינה אוהדת את האבחנה, מתייחסת אליה כמשהו שכיח או כתירוץ ואינה מבינה אותה ואותו.
למרות קולות אלה חשוב לזכור: הפרעת קשב וריכוז היא אבחנה תקפה, רשמית ומוכרת, והיא מסבירה היטב את תפקודם של מבוגרים רבים ברחבי העולם, ללא הטיה של תרבות ומיקום גיאוגרפי. לכל תקופה בהיסטוריה האתגרים הפיזיים והנפשיים שלה, ובעידן זה של קצב מהיר וזרימה אינסופית ושופעת של מידע, הסתברות הופעתה של הפרעת קשב וריכוז אכן גדולה לאין ערוך מאשר בעולם המובנה יותר שאפיין את העבר. עם זאת, היא כנראה היתה פה תמיד, אבל כמעט כמו כל קושי בריאותי ונפשי לא אובחנה ולא טופלה.
מכל הדברים האלה עולה הצורך בהתמקצעות. אין כיום בישראל מספיק אנשי מקצוע המתמחים בהפרעת קשב וריכוז אצל מבוגרים, אך משנה לשנה זה משתפר. מכיוון שהפרעת הקשב היא כמו תמנון השולח את זרועותיו ומשפיע כמעט על כל תחום בחיים, היא דורשת תמיד פתרונות ספציפיים לאנשים ספציפיים. קשה עד בלתי אפשרי להבין אנשים עם הפרעת קשב בלי הבנה מעמיקה של ההפרעה. אפילו בני זוג של אנשים עם הפרעת קשב מתקשים לעשות זאת, כי אין מדובר כאן בהבנה אינטואיטיבית.
אבל יש לנו בשורות טובות, אפילו טובות מאוד: יש כיום ידע רב וכלים יעילים לטיפול בהפרעת קשב אצל מבוגרים: כלים התנהגותיים, כלים אימוניים, כלים רפואיים, כלים פסיכולוגיים, כלים קוגניטיביים וכלים אסטרטגיים. בהמשך נרחיב ונספר לכם על כך. כשאנו פוגשים מטפלים שעוסקים בתחום הפרעת הקשב אצל מבוגרים, הם תמיד מלאי התלהבות כמונו, כי יש לנו באמת מה לתת לאנשים ואנחנו רואים תוצאות כל הזמן. אם אתם מכירים אנשים שחושבים שריטלין הוא הפתרון היחיד להפרעת הקשב, אנא ספרו להם שיש ידע, כלים וכן תרופות נוספות שרק מחכים להם ומטפלים רציניים ברחבי הארץ שרוצים ויכולים לעזור.
הספר אמנם מחולק לחלקים, אבל כתבנו כל פרק ופרק בו יחד. התוצאה שהגענו אליה היא מעין מיזוג של נקודות המבט שלנו, הנשענות על הידע שאספנו מן הספרות המקצועית בנוגע לשאלות ולמורכבויות בתחומים האלה ובעיקר על הניסיון שצברנו בפגישותינו הטיפוליות עם מאות רבות של ישראלים עם הפרעת קשב. מטרתנו היתה להציע ספר מקיף, המותאם לחיים בישראל, שכל פרק ופרק בו ייתן מענה לשכל, לרגש ולמעשה. משאלתנו היא שתבינו את מה שחשוב להבין בתחום, תמצאו ביטוי לתחושות המלוות את התהליך ותדעו מה לעשות בבואכם לפעול בכל אחד מההיבטים השונים של הפרעת קשב. אם הצלחנו בזאת — דיינו.
שלכם,
טל קפלינסקי וד״ר ירדן לוינסקי
חלק א:
מה זה
ואיך זה מרגיש?
הבסיס להבנת הפרעת קשב
[1] עצלן, בלגניסטית, דפוק, קחי את עצמך בידיים!
העולם הרגשי של המבוגרים עם הפרעת הקשב
[2] מהי הפרעת קשב?
הגדרות, פיזיולוגיה ומושגים בסיסיים מעניינים שחשוב להכיר
[3] איך זה שלכולם יש הפרעת קשב פתאום?
הפרעת קשב, קשיי קשב ותהליך האבחון הנכון
[4] ואם זו לא הפרעת קשב, אז מה זה?
הפרעת קשב וחברים: דיכאון, חרדה, לקויות למידה ועוד
[5] אימון? טיפול? תרופות? או לחכות שיעבור?
על הדרך הנכונה לטפל בהפרעת קשב — טיפול משולב
[1] עצלן, בלגניסטית, דפוק, קחי את עצמך בידיים!
העולם הרגשי של מבוגרים עם הפרעת הקשב
בפרק זה אנחנו רוצים לגשת לעיקר כבר מהמשפט הראשון: העניין החשוב ביותר בעינינו בהפרעת קשב אצל מבוגרים הוא שינוי העמדה הרגשית כלפיה. מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז חשים על פי רוב שונים, פגומים, חסרי ביטחון בתחומים רבים ולא מוצלחים מספיק. עוצמת התחושות האלה עשויה לעורר תהייה ברגע הראשון, מכיוון שהפרעת קשב היא הפרעה נוירולוגית, פיזית, ולא הפרעה רגשית. ובכל זאת ההשלכות הרגשיות שמנינו לעיל נובעות בעיקר מהיחס הביקורתי, המאשים והמורכב של הסביבה ושל בעל הפרעת הקשב לתוצאות ההפרעה.
הפרעת הקשב שלכם לא התחילה בגיל 20 או 40. כל אחד מכם בילדותו ניסה להשתלב ולהצליח. כל אחד מכם בילדותו התקשה ונכשל במשימות רבות; כעסו עליו, התאכזבו ממנו, ציפו ממנו ליותר, אמרו לו שוב ושוב ״אם רק תרצה, תוכל״. ברוב המקרים, כשאנו מבקשים ממבוגרים לתאר את חוויית ילדותם בתקופת בית הספר, אנו שומעים על חוויות רבות ועמוקות של כישלון או קשיים ותחושת פער מתמדת שאין לה כל הסבר. לא צריך להיות איש מקצוע, כדי להבין מה המשמעות הרגשית של חוויות אלה.
אצל מבוגרים שגדלו עם הפרעת קשב הסביבה היא זו שסיפקה את ההסברים: ״עצלן״, ״לא רצינית״, ״בינוני״, ״מרחפת״, ״בעייתי״ ועוד כיוצא באלה. לפעמים הפערים האלה והביקורת גרמו לכם לנסות להסתיר דברים ולהיות ״כמו כולם״, ניסיונות שהדביקו לכם תארים חדשים, כשנחשפה ההסתרה. כמעט כל מבוגר עם הפרעת קשב זכה לתארים ״שקרן״ או ״דפוקה״, כשניסה לחפות על כישלונות.
ברוב המקרים לא היתה מודעות לאבחון ולטיפול, ולמורים ולהורים לא היו הכלים להבין ולהתמודד. גם במקרים שבהם נערך אבחון, הוא לא הביא בעקבותיו הבנה מעמיקה של הבעיה והתמודדות מעשית ולא ביקורתית. על פי רוב ניתנו הארכת זמן כלשהי או התאמה בלימודים (כגון מבחנים בעל פה), ולא יותר. עם נתוני הבסיס האלה התחיל הילד בעל הפרעת הקשב את חייו: יש לו בעיה, הוא לא מבין אותה, וגם הסביבה לא מבינה אותה. הוא מרגיש אשם ופגום, כי זה מה שכולם גורמים לו להרגיש. עם הזמן התחושה הזאת הופכת לדימוי העצמי שלו ולתשתית הרגשית שעל בסיסה הוא מתפתח.
איפה היו ההורים שלי?
כיום ההורים ובתי הספר מצוידים במגוון רב של כלים. לא כך היה בעבר. בהעדר כלים פעל כל הורה בהתאם לסגנון ההתמודדות הכללי שלו, להבנתו ולרמת הציפיות מהילד. המוקד היה התנהגות הילד, ולא חיפוש הקושי העומד מאחורי התנהגות זו. היו הורים שלחצו, יצרו מסגרת נוקשה וגייסו לגיון מורים פרטיים. היו הורים ששלחו את הילדה לטיפול פסיכולוגי. היו כאלה, והם היו הרוב, שלא עשו דבר וקיוו שבעתיד זה ישתנה. היו כאלה שכעסו לעתים קרובות. היו כאלה שנלחמו כדי שהילד יהיה כמו כולם. היו כאלה, נדירים, שלא נלחצו מהקשיים, כיוונו את הילד לחוזקותיו, האמינו בילד והעבירו לו את המסר שהוא מוצלח וראוי למרות הקשיים.
אף שמבוגרים שאובחנו בגיל מאוחר כועסים לעתים על ההורים על כך שלא הבינו שמשהו לא בסדר, חשוב לומר שרוב ההורים הבינו שמשהו לא בסדר, אבל לא ידעו מה זה בדיוק ומה עושים עם זה. חשוב גם לומר שמבוגרים רבים עם הפרעת קשב היו ילדים מאתגרים, ילדים שעל פי רוב לא קל לגדל. להיות הורה זו משימה מורכבת כשלעצמה, אבל להיות הורה לילד עם הפרעת קשב זו משימה מורכבת אף יותר. ייתכן שחלק מכם הורים לילדים עם הפרעת קשב, ואתם יודעים כמה סבלנות צריך ועד כמה קשה להיות לא ביקורתי ולשלוט על כעסים. זה קשה במיוחד לאור הלחצים שבית הספר והסביבה מפעילים לא פעם בעקבות הקשיים במסגרות השונות. כך או כך, המצב כיום הוא מעט טוב יותר, ויש להורים ולמורים כלים רבים יותר.
זוכרים איך הרגשתם בתקופת בית הספר?
בבתי הספר לא נטו לנסות להבין את הקשיים, אלא אם כן התלוותה אליהם התנהגות אלימה או בולטת במיוחד שהפריעה לכולם. שעות התגבור שמקבלים כיום ילדים רבים בבית הספר לא היו חלק מהשגרה, והמיקוד היה בעיקר על הישגים. רוב הילדים עם הפרעת קשב פשוט ״שרדו״ את בית הספר עד סופו או נשרו בשלב כלשהו, ועבור כולם כמעט זו בהחלט היתה חוויה שלילית. יש כאלה שהיה להם קל מאוד עד כיתות מסוימות, ואז בכיתה ז’ או י’ ״האדמה רעדה״, והקשיים החלו לצוץ. יש גם אנשים שהיו תלמידים טובים בבית הספר, וכשהם עוברים כיום אבחון כמבוגרים, אנשים סביבם מרימים גבה. אבל חשוב לדעת שגם תלמידים טובים ואף מחוננים יכולים לסבול מהפרעת קשב.
כילדים הגבתם לדפוסי ההתמודדות של ההורים והמורים. ההורים והמורים הרימו ידיים לעתים קרובות, וכך גם אתם. למדתם להאמין שאתם כנראה גרועים או בינוניים לכל היותר. ברוב הבתים היה בין ההורים לילד מעין ריקוד, כשבאמצע ניצב ״עמוד ענן״ של הפרעת הקשב והריכוז, אך איש אינו רואה אותו, כי הוא לא קיים במערכת המושגים התרבותית.
מן התיאורים האלה ומחווייתכם האישית ברור שהפרעת הקשב והריכוז שיחקה תפקיד מרכזי בבניית הדימוי העצמי שלכם. היתה התנהגות, וניתנה לה פרשנות, ומכיוון שלא ידעו לקרוא לה ״הפרעת קשב וריכוז״ (ולצערנו גם במקרים שכן ידעו), קראו לה בהרבה שמות אחרים והתמודדו איתה במגוון דרכים. ככל שהפרשנות היתה ביקורתית ובוטה יותר, כך ספג הדימוי העצמי של הילד פגיעה עמוקה יותר, ועליו נבנה הדימוי העצמי שלו כמבוגר.
מצבי רוח, דיכאונות, חרדות
על הרקע הזה, בין השאר, התפתחו עוד קשיים שכל כך מאפיינים אנשים עם הפרעת קשב: מצבי רוח, מוטרדות, דיכאון, עצבנות, חרדה:
א. הפרעת הקשב שמקורה פיזי יוצרת קשיים, כמו מוסחות, הצפה, קושי להתרכז
ב. קשיים אלה מובילים להתנהגויות כמו איבוד חפצים, אי הקשבה, איחורים, ויתור
ג. הסביבה מפרשת את ההתנהגות הזו כזלזול, רישול או טיפשות, ומפנה ביקורת כלפי האדם
ד. האדם סופג את הביקורת הרבה אשר יוצרת פגיעה רגשית. כך נפגעים הדימוי העצמי ותחושת המסוגלות, ומתפתחת גם ביקורת עצמית קשה
ה. לעתים יובילו קשיים אלה למצבי רוח קשים, לדיכאון ולחרדה (ראו פרק 4)
לעתים נוצרו קשיים אלה בעקבות התמודדות לא נכונה עם הפרעת הקשב, ולעתים הם היו שם מסיבות אחרות (גנטיות או סביבתיות) במקביל להפרעת הקשב. מכיוון שבקליניקה אנו פוגשים אנשים מבוגרים ולא ילדים בני שמונה, קשה לומר אם הקשיים הרגשיים היו שם מההתחלה או הצטברו עקב הכישלונות שיצרה הפרעת הקשב. אצל מבוגרים יש ״סלט״ של ביולוגיה ופסיכולוגיה, ובאבחון ובטיפול אנו מפרידים לאט לאט בין המרכיבים.
מבוגרים עם הפרעת קשב מעידים לעתים קרובות על רגשות ותחושות כמו אלה:
• אשמה — כל מעידה הכי קטנה יוצרת אצלי תחושת אשמה גדולה. אני אשם כל הזמן.
• הצפה — ההצפה הפיזיולוגית של הגירויים מעוררות אצלי הצפה רגשית ושיתוק.
• פגימות — אני חשה שמשהו לא בסדר אצלי; אני פחות טובה מאחרים.
• תנודות חזקות במצב הרוח — כשמצליח לי, זוהי תחושה אדירה; כשמתפשל, אני על הפנים.
• זיוף — יום אחד יגלו שכולי זיוף והסתרות, שיש המון דברים שאני לא יודע.
• מותשות — ההתמודדות הבלתי פוסקת מתישה אותי לגמרי. אין לי כוח.
• לחץ — אני צריכה להיות דרוכה כל הזמן, כדי לא לטעות.
• שעמום — אני משתעמם מהר יותר מאחרים, ואז מתחיל לחפש ריגושים או בורח.
ההתמודדות עם כל הרגשות האלה מובילה לחוויה רגשית של הישרדות. פעמים רבות אצל מבוגרים עם הפרעת קשב המטרה היא רק לסיים כבר — לסיים את השיעור, לסיים את הפגישה, לסיים את היום. ההתמודדות ביומיום מייצרת מערבולת כזאת של רגשות, שכל מה שהאדם מסוגל לו הוא לעשות את המינימום כדי לשרוד. ההתמודדות היומיומית עם התפקוד והמטלות הרבות כה מאתגרת, שתחושת המסוגלות נפגעת מאוד.
דימוי עצמי
דימוי עצמי הוא מושג שכיח אך מורכב, כמו גם מושגים רבים הקשורים לַעצמי. חומרי הבניין של הדימוי וההערכה העצמיים הם רבים: הקשר עם ההורים, תחושת מסוגלות, הצלחות, כישלונות ועוד. אנחנו נוטים לחשוב שלאנשים בעלי יכולות או מסוגלות גבוהה יש דימוי עצמי חיובי, אבל לא תמיד זה כך. יש אנשים שמסוגלים להמון דברים — הם מלכי העולם — אבל לא אוהבים את עצמם. הם היו רוצים להיות מישהו אחר. הם חיים בתחושת ריקנות וכאב. הם יכולים להיות זמרים או שחקנים מהוללים, מדענים מבריקים ויוצרים מוכשרים, אבל בתוך תוכם הם שונאים את עצמם. לעומתם יש אנשים שאוהבים את עצמם, אבל בתחומים מסוימים (יכולת התארגנות למשל או ניהול זמן) תחושת המסוגלות שלהם נמוכה.
משמח לראות שרוב האנשים עם הפרעת קשב לא שונאים את עצמם, והפגיעה היא בעיקר במסוגלות: היכולת לשבת לאורך זמן, להגיע בזמן, להכין מטלות, להתרכז במבחן, לשמור על סדר, להתארגן; כל אותם דברים ״פשוטים״ יחסית, תפקודיים, שהם מובנים מאליהם לאנשים שאין להם הפרעת קשב וריכוז. יש פה גם עניין של פרשנות אישית — כשאנו תופסים יכולת מסוימת כחשובה (לימודים או סדר), תיפגע תחושת המסוגלות. למשל: אם סדר הוא לא מאבני היסוד החשובות ביותר בעיני, יהיה לי קל יותר לקבל את היותי לא מסודרת ולא תיפגע אצלי תחושת המסוגלות. אם חונכתי לחשוב שהסדר חשוב וגם הפנמתי את זה, תיפגע תחושת המסוגלות.
קבלה, תירוצים והסברים
מהדברים האלה ברור, שקבלה עצמית וסביבתית היא מרכיב חשוב בהבנת ההיסטוריה של הפרעת הקשב שלכם ובהפרעת הקשב שלכם כיום. יש לכם הפרעת קשב. זה המצב. אתם יכולים לטפל בה כך שיהיה לכם קל יותר לחיות איתה, אבל היא כאן כדי להישאר. האם תוכלו לקבל אותה, לטפל בה ולא להלקות את עצמכם?
כשאנו מפנים את השאלה הזו למטופלים, לעתים קרובות הם אומרים לנו, שהפרעת קשב לא יכולה להיות תירוץ לכל דבר. הם צודקים. הפרעת קשב היא לא תירוץ, אבל היא בהחלט הסבר. כשיעל, עורכת דין עם הפרעת קשב, חוזרת מהעבודה, ומהרגע שנכנסת בדלת בן זוגה מציף אותה בשלל משימות ושאלות, סביר להניח שהיא תיאטם, לא תקשיב או אף תריב איתו. ייתכן שבני זוג אחרים יכולים להיכנס ללא קושי למצב הקשבה לאחר יום ארוך, אבל יעל לא יכולה. כשאני מתרץ, אני לא פועל כדי לשנות, אני לא לוקח אחריות. כשאני מסביר, אני יכול לשלב זאת בפעולה מתאימה. יעל ובן זוגה יכולים ללמוד לקבל את זה וללמוד לתקשר בצורה יעילה ורגישה יותר. בהקשר זה אין ספק שחלק חשוב בתהליך הוא שהסביבה שלכם תקבל בצורה אמיתית וכנה את הפרעת הקשב (עוד על זוגיות בעמ’ XXX).
חשוב כעת גם לומר מילה על התרבות שאנו חיים בה. בכל תחום יש נורמות כלשהן וציפייה שכולם ינהגו לפיהן. כל מי שאינו עושה זאת סופג ביקורת ומתויג. זה נכון לקשיים בלימודים, לשוני התנהגותי, לקשיים חברתיים, לנטייה מינית, למראה חיצוני ועוד. גם כיום, כשיש מודעות רבה יותר להבדלים בין אנשים, יש לנו עוד דרך לעשות. ייתכן ששיפוטיות יתר ודחיית האחר הן מנגנונים אנושיים שתמיד יהיו כאן, ובכל זאת אנו מקווים שבעתיד נקבל באופן טבעי יותר הבדלים בין אנשים. בנוגע להפרעת קשב, אנו מקווים ואף מאמינים, שכמו בסוגיות אחרות, שהתפתחנו בהן כחברה, נלמד להתמודד גם עמה בצורה עניינית וטובה, כך שהמרכיב הרגשי יתפוגג, והיא תהיה פשוט עובדה קיימת.
עוד על החוויה הרגשית של מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז ניתן לקרוא בספרו הוותיק והמוצלח של הלאוול, מריטת עצבים (בהוצאת אור־עם), המשלב סיפורי מקרים מעניינים. הספר חווייתי באופיו ולא מדגיש את הפן המעשי, אך הוא קריא מאוד ומומלץ ביותר.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
