1. כלא דמשק. פנים, פרוזדור — יום.
המצלמה נעה ארוכות על פני מרצפות אבן מזוהמות וחשוכות. אור עששית מבליח מדי פעם, מרצד על קירות האבן העבים. קול מונוטוני של שני זוגות מגפיים צועדים מלווה את תנועת המצלמה. מואזין רחוק נשמע מקוטע.
שני סוהרים טורקים פוסעים לאורך פרוזדור כלא אפל וטחוב. בידיהם עששית וצרור מפתחות. מכלאות האסירים משני צדדיהם. הם נעצרים על יד דלת אחד התאים ופותחים אותה בחריקה צורמת.
סוהר: (טורקית) יוסף!
קול מחשכת התא: הא.
סוהר: יאללה קום! הולכים!
לישנסקי: לאן?
סוהר: אמרו להביא אותך עכשיו, יאללה קום!
בתוך התא האפלולי מתרומם ממזרנו המעופש גבר מזוקן (30), יפה תואר, עיניו חומות, לבוש בבגדי אסיר, רגליו כבולות בשרשרת ברזל עבה. הסוהר עם העששית עושה סיבוב בתוך התא הקטן ומוציא את האסיר.
דלת התא נטרקת בכבדות. יוסף בין שני הסוהרים, והם הולכים ונעלמים בפרוזדור החשוך.
רק קול הצעדים נשמע. כיתוב על המסך החשוך:
כלא דמשק. דצמבר 1917.
2. כלא דמשק. אולם פנימי — יום.
יוסף מוכנס לאולם אפלולי, מלווה בשני הסוהרים. במרכז האולם מצלמת פורטרטים ישנה ומאחוריה צלם. דלת ברזל מוליכה מהאולם אל רחבת עפר בחצר, המוצפת באור השמש. תכונה ניכרת על הרחבה.
השומרים מורים ליוסף להתייצב מול המצלמה.
הצלם מכוון אותו ומכניס את ראשו מתחת לשק הבד השחור ומצלם.
פלאש.
הסוהרים מצעידים את יוסף החוצה אל החצר. האור מסמא את עיניו.
בסוף הרחבה ניצב גרדום עץ, שממנו משתלשל חבל ובקצהו לולאה.
יוסף נעצר. קופא על עומדו. מסרב ללכת.
הוא מביט בשומריו, שמאלצים אותו לפסוע קדימה.
רב יהודי מוכנס לרחבה. בידו סידור תפילה.
תליין לבוש שחורים מביט באדישות ביוסף המועלה אל הגרדום.
רופא הכלא ומפקדו ניצבים בסמוך.
עיני יוסף והרב המתפלל נפגשות.
מפקד הכלא עומד לקרוא את פסק הדין שבידו.
התליין מניח את לולאת התלייה על צווארו של יוסף.
צילום תקריב של פני יוסף לישנסקי.
התמונה מתחלפת באטיות ל...
3. חוץ. מדבר — לילה.
כמה עצים ושיחים נמוכים. אש מדורה קטנה נראית מרחוק. ליד המדורה שתי דמויות לבושות עבאיות וכאפיות. המצלמה נעה לעברן. שני הסוסים רוקעים ברגליהם.
כיתוב על התמונה
פלשתינה 1917. סוף מלחמת העולם הראשונה. האימפריה הטורקית המתפוררת מנהלת קרבות בלימה במדבר סיני כנגד הכוחות הבריטיים בפיקודו של הגנרל אלנבי.
היישוב היהודי מייחל כולו לתבוסת הטורקים ולבוא האנגלים הנאורים, אבל רק בודדים מעזים לעשות מעשה.
המצלמה ממשיכה לנוע, מתקרבת לדמויות. אפשר לזהות את יוסף מכלא דמשק כאחת מהן. השני הוא חברו אבשלום (30), מתולתל, יפה־תואר. השניים מכינים קפה בפינג'אן על מדורה. יוסף מוזג קפה. אבשלום מביט סביב אל החשכה.
לישנסקי: מחר כבר נדבר אנגלית. (מחייכים)
אבשלום: בדיוק עשרה קילומטר לעמדות הבריטיות.
לישנסקי: נאכל צ'יפס, נשתה בירה.
אבשלום מוציא מהעבאיה שלו כמה תמרים יבשים, ונותן אחד ליוסף.
אבשלום: זה לבינתיים.
לישנסקי: מתוק.
אבשלום: שרה נתנה לי לפני שיצאנו.
לישנסקי: שתהיה בריאה, איך היא חושבת על הכול. (פאוזה, השתהות)
אז מה, אתם מתחתנים?
אבשלום: לא, לא... (מחייך) אנחנו אוהבים, אוהבים מאוד, זה מספיק.
לישנסקי: זה המון... אתם זוג יפה.
(פאוזה)
אין עוד הרבה נשים כמו שרה.
אבשלום: באמת מיוחדת מאוד.
אבשלום מוציא מכיסו ארנק תעודות ובתוכו תצלום קטן של שרה. הוא מביט בו ארוכות. חיוך דק עולה על שפתיו למראה האישה הקשוחה משהו, בעלת השיער השחור והעיניים השחורות היוקדות. יוסף נצמד אליו ומביט בתצלום. אבשלום מראה לו אותו.
לישנסקי: אישה אמיצה.
אבשלום: וחכמה...
לישנסקי: ויפה מאוד.
אבשלום מחייך. רחש רחוק נשמע. הסוסים זזים באי־שקט. השניים נדרכים. אבשלום קם לפתע ומביט אל תוך החשכה. יוסף שולף את אקדחו. לפתע נשמע מטח יריות ואחריו צעקות בערבית והלמות פרסות.
אבשלום ויוסף מוקפים בשודדים בדואים היורים לעברם. אבשלום נפגע ומתכווץ. משיב אש. צועק ליוסף. האש כבדה, יוסף מגיע אליו. בגדיו של אבשלום מוכתמים בדם. הכדורים שורקים מעליהם. יוסף גורר אותו למחסה מאחורי תלולית חול, מנסה לחבוש את פצעו. כל הזמן הכדורים שורקים מעליו.
הבדואים מתקרבים. יוסף יורה בהם ומפיל שניים מהסוסים. אבשלום קורס. ממלמל ליוסף לברוח. יוסף גוהר מעליו, מגביה את ראשו ומשקה אותו מים. אבשלום מחרחר.
יוסף חוטף כדור בזרועו ונהדף אחורה. הזרוע מדממת. הבדואים סוגרים עליהם. אבשלום לוחש לו לברוח ונותן לו את הארנק ובו תמונתה של שרה. הבדואים מתקרבים בצווחות פראיות. יוסף שולח מבט אחרון לעבר אבשלום הגוסס ובורח.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
