פיתיון
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
פיתיון
מכר
אלפי
עותקים
פיתיון
מכר
אלפי
עותקים

פיתיון

4.1 כוכבים (157 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2437מקורי
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025

עוד על הספר

ג'ייד ווסט

ג'ייד ווסט מתגוררת באזור הכפר האנגלי ונהנית ממיקום מהמם בגבול וולס. היא ידועה ברומנים שטופי הזימה שלה. אחרי הכול, היא אישה שטופת זימה בעצמה ואך טבעי שזה יהיה הייעוד שלה.
במרץ 2018, אחרי שנים רבות של זוגיות, מת בן זוגה, ג'ון, על שולחן הניתוחים. האסון עיצב את עולמה והתדהמה והסבל השתלטו עליו.
עם זאת, היא גילתה לשמחתה שיש אור בוהק בקצה המנהרה החשוכה, ועכשיו היא מתגוררת עם בן זוגה המדהים, טים, ועם חברתו הטובה ג'קי, ונהנית מחיים נפלאים מדי יום.
השנים האחרונות היוו השראה לרבים מספריה והיא מקווה שהם יהוו השראה גם לכם.

תקציר

"הספר הזה אפוף אפלה, ארוטיקה לוהטת ודמויות שבורות שקורעות לך את הלב לגזרים, הספרים של ג'ייד ווסט הם פשוט חובת קריאה!"
- Nikki Books

זר באינטרנט. שערו כהה ועיניו כהות עוד יותר, שידעו מה הן תשוקותיי האפלות, עוד לפני שאני ידעתי. פנטזיה שאין לבטא אותה במילים, אם כי הוא חילץ ממני את הווידוי. ועכשיו הוא רודף אחריי.

מחוספס. מלוכלך. מסוכן.

נחלוק לילה אחד שבו אקבל מענה לכל תשוקותיי ואצליח לשכוח. הוא יהפוך אותי לשלו ואני אעמיד פנים שאני לא רוצה בכך.

אני אברח והוא ירדוף.

מכיוון שביקשתי ממנו לעשות זאת. התחננתי בפניו לעשות זאת.

הלילה בחשכה, הוא יהיה הצייד ואני הפיתיון.
 
ג'ייד ווסט, מחברת רבי המכר, הידועה בכתיבת עלילות עוצרות נשימה שבועטות בבטן הרכה, ללא גבולות וללא מעצורים, חוזרת ובגדול עם פיתיון – רומן מסעיר המטשטש בין גבולות המותר לאסור ובין הטוב לרע.

אזהרה: הספר מכיל תיאורים מיניים גרפים, הסכמה בעייתית ושפה בוטה.
לא לבעלי לב חלש.
מיועד לקהל בוגר בלבד.

פרק ראשון

פרק 1


"אני רוצה לשמור את חלומותיי, אפילו את הרעים שבהם,

כי בלעדיהם אולי לא יהיה לי דבר לאורך כל הלילה."

ג'וזף הלר

אביגייל

אני לא יכולה להגיד לכם מתי התחילו לי הסיוטים בלילה. לא הייתה חוויית ילדות טראומטית שגרמה להם, שום רגע מכונן שסימן את תחילתן של הצרחות הליליות. שום אירוע משמעותי שיגרום לילדה שמחה בת חמש להתעורר מיוזעת ובוכייה בחשכה.

הוריי תלו את הסיבה בתוכניות טלוויזיה שבהן לא הייתי אמורה לצפות, סיפורים מפחידים מפי ילדים גדולים יותר במגרש המשחקים, דמיון פעיל מדי.

זה לא חשוב מה גרם להם.

הם הגיעו ללא הזמנה ונשארו. לצמיתות. זה מה שחשוב.

בכל לילה, ללא יוצא מהכלל, המפלצת הייתה רודפת אחריי בסבך השיחים. בכל לילה הייתי חשה בנשימתה החמה על צווארי, כשנסתי על נפשי.

בכל לילה, האיום התקרב מעט יותר. גדל קצת יותר. הפך מפחיד מעט יותר.

אומנם אני לא יכולה להגיד מתי ולמה התחילה המפלצת לרדוף אותי מלכתחילה, אבל אני יכולה לספר לכם מתי הפסקתי לצרוח.

אני יכולה לספר לכם מתי הסיוטים הפסיקו להיות אימה והמפלצת הפכה לגבר.

אני אפילו יכולה לספר לכם מתי התחלתי לרצות בסיוטים. לרצות במרדף. לרצות אותו.

אני יכולה לספר לכם מתי, לבסוף, יום אחד התעוררו הסיוטים לחיים.

שמי אביגייל רייצ'ל סאמרס, והלילה אני פיתיון.

שבועיים קודם.

על ג'ק דובסון אפשר להגיד שהוא נאה בצורה המקובלת. יש לו פנים סימטריות, עצמות לחיים גבוהות וג'ל בדיוק בכמות הנדרשת בשערו המסופר בסגנון המבולגן האופנתי.

הוא שייך לבריגדת ורודי החולצות1 במשרד, והוא לובש חולצה כזו עכשיו. הוא נראה לגמרי לא במקומו בפאב המרופט שבחרתי כמקום לדייט הערב.

ג'ק הוא בחור שהיה מוצא חן בעיני הוריי. כזה שהיו יכולים לשוחח איתו שיחת חולין בארוחת הצהריים של יום ראשון, אולי אפילו לקיים ויכוח ידידותי על המצב הפוליטי הנוכחי. לי אין שמץ של עניין להמשיך בקשר איתו. אני לא רוצה לראות מה יש מתחת לחולצתו הוורודה, וגם אין לי שום רצון להניח לו לראות מה נמצא מתחת לזו שלי.

כל זה אומר שאני בעצם לא צריכה להיות כאן, אבל הסטייקים פה טובים והבנות מהמשרד הכריחו אותי לבוא, כשקשקשנו הבוקר ליד מכונת הצילום.

לא היה לי לב להגיד להן שג'ק דובסון הוא בחור נחמד. נחמד מדי בשבילי.

הוא צוחק כשהוא מספר סיפור נוסף על עמית לעבודה שעדיין לא פגשתי. אני מחייכת בנימוס ומסיימת את הפטריות שבצלחתי.

"לא פגשת את החבר'ה מסניף וורצ'סטר עדיין, נכון?" הוא שואל, שוב. אני מהנהנת, שוב. "אל תדאגי," הוא אומר. "אחרי שתהיי במשרד חצי שנה, תהיי חלק מהחבורה. בקרוב תיערך מסיבת הברביקיו של הקיץ. אחריה כבר תכירי את כולם."

אני לא רוצה להיות כאן חצי שנה ואני לא רוצה להכיר את כולם. לא אכפת לי מהעבודה שלי באופיס אקספרס, ולא אכפת לי שאולי מישהו כמו ג'ק עשוי להתאים למישהי כמוני.

אולי במקום ובזמן אחרים, אבל לא כאן, ובשום אופן לא עכשיו.

אני חסרת שורשים פה. עברו שלושה חודשים מאז שהתחלתי חיים שמעולם לא רציתי לחיות. שלושה חודשים של קיום דקיק כנייר, שחשבתי שיהיה הסיכוי הטוב ביותר שלי להתחלה חדשה.

אני כאן עם ג'ק, כי אני נאחזת בכל כוחי בתקווה שיום אחד אתעורר ללא כאב האובדן המייסר בקרביי. שלא אאחוז בבטני ואבכה לתוך הכרית שלי כששוב איזכר שזהו עולמי עכשיו.

אני אדם מעשי. או שאני כזאת עכשיו.

אם אי פעם אתעורר ואבין שהחיים החדשים האלה לא כאלה גרועים, הם צריכים לפחות להיראות ככה.

אז, אני מכריחה את עצמי לחייך חיוך נוסף. מזייפת צחוק נוסף. מזמינה משקה נוסף. אני מנסה להתעניין בג'ק, בעיניו הטובות ובחולצתו הוורודה. אני מנסה להעמיד פנים שאני בחורה רגילה שחיה חיים רגילים ללא המטען הכבד התלוי כעניבת חנק סביב צווארי.

אני חושבת שהוא מאמין לי. אחרי שלוש כוסות של יין לבן אפילו אני מתחילה להאמין לעצמי.

עד שאני רואה אותו. האיש ליד הבר.

הוא לובש יותר מדי ג'ינס. מכנסיים מלוכלכים תחובים לתוך מגפיים בוציים גדולים. יש לו שפם ושיער משומן שמגיע עד לכתפיו, ועיניים שאינן טובות כלל, אפילו לא קרובות לכך.

והוא מביט בי.

אני יודעת לפתע בביטחון, שלעולם לא אגלה מה יש מתחת לחולצתו הוורודה של ג'ק. נשימתי נעתקת ועצביי מתפתלים בבטני, ליבי כבר הולם מהמחשבה שזה עלול להיות זה.

אולי איש הג'ינס יהיה זה שירדוף אחריי.

אולי הוא יהיה המפלצת שלי.

"כדור הארץ לאביגייל." צוחק ג'ק, לא מודע כלל למתרחש. אני נשלפת באחת מהזייתי וחוזרת אליו בחיוך.

"סליחה." אני אומרת. "אני כנראה עייפה. יום ארוך."

"ימי חמישי עלולים לעשות לך את זה. יום משלוחים, נכון?"

אני מהנהנת. "אני עדיין לומדת את העבודה. הקודים של המוצרים יוצאים לי מהאוזניים."

"את תלמדי את זה," הוא אומר בחביבות. "זה הרבה חומר לקלוט." זה לא, אבל אני מחייכת בכל זאת.

אפילו לא שמתי לב שהנחתי את הסכו"ם על הצלחת עד שהוא מציע שנבקש את החשבון. הפאניקה מיידית, ליבי מזנק אל גרוני ואני מרימה את תפריט הקינוחים המונח שבינינו.

"אולי שוקולד יעיר אותי," אני מציעה, והוא מניח יד על בטנו. "לא בשבילי. אני לא מסוגל לאכול שום דבר נוסף." הוא עוצר לרגע. "אבל תאכלי את. אולי זה יעיר אותך מספיק כדי ללכת למועדון. יש היום ערב דיסקו בדיווה — ׳ימי חמישי המיוחדים׳. חלק מאנשי המכירות כבר נמצאים שם."

אני מסתכלת על איש הג'ינס שמוריד ויסקי לגרונו ליד הבר, ואז מזמין משקה נוסף. הוא מחליק על שפמו ופיו פעור לרווחה, מביט בי ישירות כשג'ק קורא למלצרית לקבל את הזמנתי.

איש הג'ינס רוצה אותי. אני רואה זאת בעיניו.

החיוך הערמומי על שפתיו אומר לי שהוא יודע שגם אני רוצה אותו.

נשמתי המלוכלכת היא כנראה מגדלור לנשמות מלוכלכות אחרות, שמחפשות בילוי. זה תמיד ככה. הם כנראה מריחים את זה ממני. טועמים את זה באוויר. מתבייתים על התדרים המחורבנים של דפוקים כמוני.

למרבה המזל, לאנשים רגילים, כמו ג'ק המתוק כאן, אין שמץ של מושג ממה שמתרחש מעל ראשיהם.

אני לא רוצה את הגירוי בין רגליי כשאני חושבת על ידיו המלוכלכות של איש הג'ינס עליי. אני לא רוצה להצמיד את ירכיי תחת השולחן כשאני מדמיינת את הזין המטונף שלו בתוכי.

אני לא רוצה לרצות אותו, אבל אני רוצה.

המקום הזה נמצא בשולי העיר. אני כבר יודעת שהשביל לאורך הנחל עובר מאחורי מגרש החניה.

אני יודעת שהוא יהיה חשוך ושקט בערב חמישי, ולא תהיה נפש חיה בסביבה.

אני מנסה לא להביט בו כשהקינוח שלי מגיע. אני שואלת את ג'ק על עשר השנים שלו במשרד, מונעת ממנו ללא בושה לשאול אותי שאלות על עצמי.

איש הג'ינס שותה שני שוטים נוספים בזמן שהצלחת שלי מתרוקנת. הוא מלקק את שפתיו ומגחך כשהוא מסמן לי באצבעותיו. הכוּס שלי פועם למראה אצבעותיו המתוחות. אני יודעת מה זה אומר.

שתיים בחור של הכוס ואחת בחור של התחת.

הוא באמת מגעיל.

אני באמת לא רוצה לרצות את זה.

אני מרגישה מגעילה כמוהו כשאני פוגשת בעיניו ומנידה קלות בראשי. ג'ק אפילו לא שם לב, הוא עסוק מדי בלבקש את החשבון.

איש הג'ינס מסיים את המשקה שלו והולך אל הכניסה האחורית. הוא עובר על פניי קרוב מספיק כדי שאוכל להריח את ריח הנפט שלו. אני תוהה אם גם הזין שלו מדיף את הריח הזה.

לפני שאני מספיקה למחות ג'ק משלם את החשבון. כולו חיוכים כשהוא מרים את ז'קט החליפה שלו ומניח אותו על כתפיו.

"בואי נלך לרקוד," הוא אומר, ואני מרגישה כמו כלבה כשהוא מבחין בהבעה המתחמקת על פניי.

"אני עדיין עייפה מאוד," אני משקרת. "כדאי שאלך הביתה, יש לי יום ארוך מחר."

הוא מהנהן. מושך בכתפיו. ואז הוא מוכיח שהוא באמת בחור הגון, לא כמו ערימת החרא שמחכה לי בחוץ. "בטח, ברור. בפעם אחרת. אני אלווה אותך הביתה."

"אין צורך," אני אומרת. "אני אזמין מונית." אני מרימה את הטלפון.

"אז אחכה איתך עד שתגיע," הוא מציע, אבל אני מנידה בראשי.

"ברצינות, אין צורך. לך לדיווה עם השאר. אם תמהר תספיק להגיע לריקודים."

הוא נראה לא בטוח עד שאני אוספת את חפציי. בלי להביט בו, אני מעמידה פנים שאני מחייגת את מספר תחנת המוניות בעוד הוא מתמהמה בצורה מגושמת. אני מביאה את הטלפון אל אוזני ואומרת לו שנתראה בבוקר.

אני עדיין מחזיקה בטלפון כשהוא נפרד והולך באי־רצון אל דלת הכניסה.

אני ממתינה עשרים שניות ואז יוצאת אל מאחורי הבניין.

חשוך כאן, כפי שידעתי שיהיה. הפנסים מפיצים אור כתום מבשר רע שגורם לי צמרמורת. מגרש החניה ריק, כך שאני רואה את איש הג'ינס שעון על משאית ישנה וחבוטה. הוא מעשן בזמן שהוא ממתין, בקושי מרים את ראשו כשעקביי מכים באספלט לכיוונו.

אני מרימה את ידי כשהוא מנסה לדבר, מצמידה את גופי לשלו ומנחיתה את שפתיי ישר על פיו המטונף. יש לו טעם של עשן ושל ויסקי. השפם שלו מדגדג את שפתי העליונה וגורם לי להצטמרר.

הוא מעיף את הסיגריה ומכניס את אצבעותיו המלוכלכות לתוך הז'קט שלי.

הדגדגן שלי מעקצץ בתגובה לתנועת היד שלו. שתיים בחור של הכוס. אני מפשקת את רגליי כשאצבעותיו המלוכלכות מחליקות תחת חצאיתי.

התחתונים שלי כבר רטובים לגמרי. אני נאנקת לתוך פיו הפתוח כשהוא משפשף אותי מבעד לבד התחרה.

הוא גס. לא מיומן. אצבעותיו לוחצות חזק מדי ומכאיבות.

"את כלבה מטונפת למרות שאת כל כך קטנה ויפה," הוא נוהם.

"תזיין אותי," אני מסננת. "אני אוהבת את זה קשוח."

הוא אוחז בשערי ומושך בכוח את ראשי לאחור. "באמת?"

החשכה כבר מתפשטת בתוכי, האדרנלין פועם מהמחשבה שאקבל את הזין המלוכלך שלו.

הוא רזה אבל שרירי. גבוה ומגויד. ומהיר.

אני בטוחה שהוא יהיה מהיר.

אני חופנת את הזין שלו דרך מכנסי הג'ינס שלו ומשחררת את חגורתו, מוצצת את לשונו לתוך פי לנשיקה אחת נוספת ואז הודפת אותו מעליי.

הוא נועץ בי את עיניו הכהות כשאני צועדת כמה צעדים לאחור.

"מה קורה פה?" הוא רוטן, אבל אני ממשיכה ללכת.

עורי מעקצץ כשהוא הולך בעקבותיי. צעדיו כבדים. נוקשים.

מהירים.

"היי, כלבה. מה קורה פה לעזאזל?"

אני שולחת בו מבט מעבר לכתפי אבל ממשיכה ללכת.

אני מאיצה כשהוא מקטין את המרחק, מתחילה לרוץ כשאני מגיעה אל הכניסה לשביל.

ואז הוא תופס אותי. ידו נסגרת סביב זרועי ומושכת אותי בחזרה אליו, נשימתו החמה מכה בפניי כשאנחנו מביטים זה בזה.

אני נאנקת כשהוא מוחץ את השד שלי מבעד לחולצה. זה נעים ואני נצמדת אל ירכו, מחככת את הכוס שלי מבעד לתחתונים.

"אני אזיין את כל החורים שלך, כלבה מטונפת שכמוך." הוא חורק.

לשנייה אני תוהה אם אתן לו לעשות זאת, אם האדרנלין בעורקיי שווה את כל זה.

אם להרגיש בחיים שווה את כל זה.

אבל להרגיש בחיים הוא כל מה שנותר לי. רגעים חולפים כאלה הם הדבר היחיד שמניע אותי.

הוא נוהם בזעף כשאני מרחיקה את עצמי ממנו בפעם השנייה. אני מספיקה לצעוד בקושי עשרה צעדים והוא שוב עליי וליבי הולם ברקותיי.

מפלצת.

נשימתו על צווארי.

ידיו עליי.

אבל לא.

זה לא הוא.

זה אף פעם לא.

"את רוצה להזדיין או לא, כלבה מטורפת? הא?" אני שמחה שאני לא רואה את עיניו בחושך. "תקבלי כבר החלטה מזוינת!"

ואני עושה את זה.

"לא," אני אומרת לו. "אני לא רוצה."

אני מביטה בחשכה אל שביל הנחל, האדרנלין בגופי שוכך כשהוא מסנן קללה ומסתובב אל הדרך שבה הגיע.

"את פסיכית לגמרי!" הוא צועק כשהוא מגיע אל המשאית ופותח את הנעילה.

אני שומעת את המשאית נוסעת משם ואני שמחה שלא מצאתי את עצמי בתוכה. הוא בין כה וכה שיכור מכדי לנהוג.

אני אולי דפוקה, אבל אפילו בי יש מעט תבונה.

אני נועצת מבט באורות העיר הנשקפים מעבר לשדות, מקשיבה לזרימת הנחל ומדמיינת את דירתי הקטנה במרחק. האורות בה כבויים. החדר עירום וקר, מקושט רק בחפצים מעטים שהבאתי איתי מחיי הקודמים.

דמעות הבושה שלי דוממות. הדמעות השקטות הן תמיד הגרועות ביותר.

אבל לא סימני אצבעותיו המלוכלכות על תחתוניי או טעם הוויסקי על שפתיי הם שגורמים לי לבכות הלילה.

אלה אינן הדמעות של מי שמתביישת על שרצתה את המפלצת בחשכה, רצתה להילקח ללא רחמים, רצתה פורקן שיגיע מהבטחה לאֵימָה אמיתית.

אלה הדמעות של מי שמתאבלת על חייה האבודים.

חבריה הישנים. עבודתה הישנה. דירתה הישנה עם המסדרון הירוק ולוכד החלומות בחלון חדר המגורים.

התינוק שגנבו לפני שאפילו נשם.

והגבר שהכניס אותו לתוכה.

הגבר שהרס אותי.

1 בחורים שמנסים להראות מגניבים

ג'ייד ווסט

ג'ייד ווסט מתגוררת באזור הכפר האנגלי ונהנית ממיקום מהמם בגבול וולס. היא ידועה ברומנים שטופי הזימה שלה. אחרי הכול, היא אישה שטופת זימה בעצמה ואך טבעי שזה יהיה הייעוד שלה.
במרץ 2018, אחרי שנים רבות של זוגיות, מת בן זוגה, ג'ון, על שולחן הניתוחים. האסון עיצב את עולמה והתדהמה והסבל השתלטו עליו.
עם זאת, היא גילתה לשמחתה שיש אור בוהק בקצה המנהרה החשוכה, ועכשיו היא מתגוררת עם בן זוגה המדהים, טים, ועם חברתו הטובה ג'קי, ונהנית מחיים נפלאים מדי יום.
השנים האחרונות היוו השראה לרבים מספריה והיא מקווה שהם יהוו השראה גם לכם.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
157 דירוגים
81 דירוגים
38 דירוגים
15 דירוגים
11 דירוגים
12 דירוגים
24/2/2025

ספר מדהים ושונה מאוד מהספרים בז׳אנר. אהבתי מאוד את הפרקים הקצרים, את העובדה שהסודות התגלו יחסית מהר בלי כל מיני טלנובלות מיותרות, את הבגרות והבשלות של הדמויות, שהבינו מהר מאוד מה הם רוצים ועזבו את המשחקים בצד. מורידה רבע כוכב, לא אהבתי את הסמאט. ספויילר: המון המון אלימות, דם וכאב. הכל בהסכמה וברצון. אני פחות מתחברת לסקס אלים, וזה קצת הוריד לי. חוץ מזה, מושלם.

1
27/10/2022

מושלם. מקורי סקסי וסוחף. סוף סוף ספר חכם ואפל עם גיבור שאינו מולטי מיליארדר וגיבורה שלא מקדישים 40 פרקים רק לאיך היא נראית. מומלץ בחום!

1
16/10/2022

סיפור קיצבי סוחף ומרגש כתוב היטב לא הפסקתי עד שסיימתי

1
25/4/2025

טוב ומטורףףףף

24/12/2024

מושלם! לא יכולתי להפסיק לקרוא. תיאורי מין משוגעים בקטע טוב

30/11/2024

ספר לוהט תרתי משמע ויחד עם כל האפלות יש סיפור רומנטי נוגע ללב ממומלץ מאוד !!!

24/10/2024

נועז, מטורף, סקסי, סוף מפתיע

5/9/2024

אהבתי מאוד

2/9/2024

אוקיי, אז, וואו. אני עדיין בהתלבטות עד כמה זה היה קשוח, סוחף ומרגש בו זמנית.

5/7/2024

ספר מהנה ומגרה , פשוט כיף להיסחף איתו.

21/6/2024

חייבת להודות שזה ספר ראשון שאני קוראת של הסופרת הזו, ולא ציפיתי! ספר מטורףףףף עם עליות ומורדות ועלילה כל פאקינג טובהההה אני נשבעת שלא יכולתי להוריד את העיניים שלי מהספר מהשנייה הראשונה !! לכל מי שמתלבט ואוהב ז'אנר אפל וגברים סקסים בטירוףףף- אל תלכו, רוצו, לקנות את הספר הזה!!

2/6/2024

אפל מותח אהבתי את העלילה את אביגיל ואת ליאו לא יכולתי לעצור גם בשעות הקטנות מושלם

31/5/2024

לקח לי שבוע לעכל את מה שקראתי, ואני אוהבת. אהבתי את העלילה ואת הדמויות. ג'ייד ווסט יודעת לכתוב את הדמות הגברית בצורה מעוררת ופרובוקטיבית. נהניתי. נהניתי שיש דמות גברית אותנטית עם בעיות חיים 'רגילות' ויומיומיות שמסתיר עבר וצורך אפל. אני אוהבת לקרוא דמויות כאלו. גם ב'כבר לא זרים' שלה, הדמות הגברית כתובה נהדר ובצורה קורעת לב. ג'ייד ווסט היא אחת מהסופרות האהובות עליי. הספר הזה הוא ממתק עבורי ולא מתאים לכל אחת, אז מומלץ לשים לב לטריגרים לפני כן.

15/5/2024

אהבתי. מי שרוצה להתחיל לקרוא ספרים אפלים זה הספר נמושלם להתחיל איתו

1/10/2023

ספר טוב, כתיבה נהדרת

8/9/2023

מקסים ואפל.

1/9/2023

אהבתי ממש

25/8/2023

לכל המתלבטים רוצו לקרוא, מושלם מושלם

2/7/2023

וואו. וואו. וואו. ספר מדהים שתוך כדי שהוא מרגש הוא סקסי ברמות וחושני. כתיבה מטורפת וסוחפת, אי אפשר לעזוב לרגע! הוא לא מתאים לכולם כי הוא קשה לעיכול אבל למי שהוא כן מדבר אליה - תקראו!! וואו.

22/6/2023

וואו ספר כל כך מושלם באמת שלא עזבתי אותו לרגע ולא מתאים לכל הבנות שאוהבות את הגברים החמודים והמתוקים

28/4/2023

מושלםםםםםםםם

22/4/2023

יפה. נוגע ללב . מומלץ בחום.

1/4/2023

וואו כמה שאני הופתעתי מהספר הזה פשוט מדהים אין לי דרך אחרת לתאר אותו

10/1/2023

ספר מדהים ג’ייד אף פעם לא מאכזבת

28/12/2022

אפלולי ומרתק

26/12/2022

הייתי מוקסמת, מהאקשן ,מאהבה ,מאירוטיקה,מהמרדף המטורף ,התאהבתי נפלתי והכי חשוב נסחפתי לתוך עולם חדש

9/12/2022

ספר ממש טוב, מסקרן, מותח, עלילה מעניינת. מומלץ!

14/11/2022

ספר מושלם

8/11/2022

אהבתייייי ממש אופל מהנה

15/10/2022

וואוו, ספר שמכווץ את הבטן כל כך חזק שזה כואב. הייתי חייבת לעשות הפסקות קצרות מפעם לפעם למרות המתח על מנת להרגיע את הלמות ליבי.

11/10/2022

וואו עלילה מטורפת והזויה לגמרי ! אפל ברמה שממש לא מתאימה לכל אחד ..ההתחלה מזעזעת ופתאום באמצע מצאתי עצמי מחייכת , מתאהבת ומתרגשת.

7/10/2022

💯💯💯💯💯

24/9/2022

ספר אפל- ארוטי. לא כך אחד יכול להכיל עלילה מורכבת. עצרתי הרבה לאורך הקריאה. לא מתחרט,

23/9/2022

מצוין, אירוטיקה אפלה ובוטה בהחלט אבל למי שמסוגל להכיל זאת, ספר מעולה

22/9/2022

בהתחלה לא הייתי סגורה לגמרי על הספר, אבל מהר מאוד נכנסתי לעניין וממש ממש אהבתי. בכל מקרה הוא מאוד יפה וסוחף. לא הנחתי מהיד עד הסיום. יותר אהבתי אותו מהספר הקודם של הסופרת, שקראתי בעבר.

19/9/2022

ספר לוהט, רותח ושורף, אהבתי אותו ממש ולא יכולתי להוריד אותו מהידיים. ממליצה ממש לאוהבי הז'אנר האפל הזה.

8/9/2022

ספר נהדר! הוא סוחף, מרגש, לוהט ופשוט אי אפשר להוריד אותו מהיידים!

7/9/2022

גאדאממ

5/9/2022

וואו אני ממש אוהבת את הסופרת הזו. פשוט מושלם - מלוכלך סקסי אפל אבל לא דוחה. אי אפשר להפסיק לקרוא למה יש רק שני ספרים מתורגמים ?

29/8/2022

שונה, מרגש, מקסים❣️

23/8/2022

אחד הספרים הבלתי נשכחים. נשכתי שפה לכל אורכו. אהבתי את סוג הפנטזיה והסיכון, וגם את הרומנטיקה (גם אם נמהרת) בסוף. הגבר הוא בדיוק האב טיפוס שלי, ענק, קעקועים, פירסינגים. מושלם וסקסי.

21/8/2022

ספר מושלם!!! גם לי בא לרוץץץץ

20/8/2022

ספר שונה , מיוחד , אותי סחף

15/8/2022

ספר מיוחד במינו סופרת מופלאה מומלץ!!

12/8/2022

מטורף. ספר מושלם כמו שרק ג'ייד ווסט יודעת לכתוב. תודה לטורקיזיות על יוד ספר מופלא

11/8/2022

שלמות

10/8/2022

איך אני אוהבת להוסיף עוד ספר שהוא שונה לרשימה של הספרים שאני אוהבת במיוחד שלי! והספר הזה שונה ומיוחד נכנס בסערה לרשימה הזאת ונהנתי מכל רגע של קריאה. סופרת מדהימה, הכתיבה שלה פנומנלית וסוחפת, בונה לאט לאט סיפורים שנחקקים עמוק עמוק בליבנו כיף גדול)))

5/8/2022

וואוו סופרת מעולה, המפלצת לא מפסיקה גם אם הוא מאוהב...

5/8/2022

שונה, מיוחד אהבתי מאוד

4/8/2022

הספר הכי טוב שלה שקראתי עד עכשיו. נהניתי, פחדתי, התרגשתי, רציתי לרוץ ביחד איתה. לבעלות ראש טיפה משוגע שלא מפחדות להודות בפנטזיות קצת אפלות.

3/8/2022

ספר מושלם בהחלט עשה לי חשק לרוץ 🤭

3/8/2022

אין מה לומר הספרים שלה זה ז'אנר בפני עצמו ספר יפה מותח מרגש אני אוהבת שהיא כותבת סקס מטורלל ובכל זאת יפה ולא אכזרי כמו שהרבה סופרות אוהבות לכתוב..בגדול ספר מעניין ומסקרן

3/8/2022

וואוו וואוו ועוד פעם וואוו. כל הכבוד על התעוזה, הוצאה מדהימה. ספר מדהים. שאפו 💚💚💚

3/8/2022

מושלם, ממש מעולה💥💥💥

2/8/2022

אין כל ספר שלה פשוט סוחףף

2/8/2022

כתיבה טובה. מעניין, אם כי קצת חוזר על עצמו בקטעים של הסקס. בכל מקרה גמרתי לקרוא אותו ממש מהר מה שמעיד שהיה שווה.

2/8/2022

זה היה וואו! חווית קריאה אחרת. יוצאת דופן. נתחיל בכריכה היפיפיה הזאת שישר גרמה לי לרוץ לקנות את הספר ולא התאכזבתי. תודה על ספר שמוציא מאזור הנוחות ובהחלט מוציא מאזור הנוחות. משגע אותי איך נהנתי מהספר הזה!

8/10/2022

האמת - אחרי שקראתי את הספר שלה "רעל", שהיה דוחה ברמות על, החלטתי לתת לסופרת הזו צ’אנס נוסף ואני בהחלט שמחה על כך... הספר הזה הזוי, אירוטי ואפל, השפה מלוכלכת ותיאורי הסקס מטורפים לגמרי אבל, בהחלט לא דוחים... אהבתי...😊 וחבל שנגמר...🤷‍♀️

1
28/4/2025

סיפור טוב, מלא סמאט למי שאוהבת. הייתי רוצה להכיר את הדמויות יותר לעומק…הדמות הנשית קצת שיטחית לי, אבל זה עדיין לא גרם לי לעזוב את הספר.

6/4/2025

המון תיאוריים סקסיים, הרבה אלימות. הרגיש לי קצת סוטה, אבל... למי שאוהבת, מושלם. אין ספק שמי שבקטע, הספר סוחף מאוד

4/3/2025

לא סתם היא נתנה אזהרה בתחילת הספר ז׳אנר מסוים שמי שלא אוהב לא יתחבר

7/11/2024

הספר מתחיל מוזר וקשה ממש אבל לאט לאט משתפר

31/10/2024

מאוד נהניתי מהכתיבה, מהעלילה ומכל היתר.

8/10/2024

מותח, סקסי ונקרא בנשימה אחת מצד שני ספר על כלום ושום דבר.. אין סיפור עמוק, הדמויות נשארות שיטחיות העלילה די בנאלית ובכל זאת נהנתי

4/10/2024

שונה, מיוחד בסהכ שווה קריאה הכתיבה מצויינת

28/9/2024

מדליק, ספייסי, אפל. סיפור אהבה מוזר

30/8/2024

מי שאוהבת דארק זה ממש בשבילכן, מסתבר שזה פחות הטעם שלי ולא הכי התחברתי לדמויות

17/8/2024

לא תמיד מציאותי, לא תמיד הגיוני, קצת אפל לי מדי בקצוות, אבל הכתיבה זרמה בשבילי בצורה כל-כך טובה, השילוב בין החלקים הסקסיים והמאבק הפנימי של הדמויות היה מושלם, כך שממש התמכרתי לסיפור ולא הייתי מסוגלת להניח אותו מהידיים עד שסיימתי...

1/7/2024

הספר כתוב טוב, בהחלט מעורר עניין ושונה אבל הציון הנמוך הוא בעיקר בשל החורים בעלילה, מסיימים את הספר עם יותר סימני שאלה מהסברים לכל הדברים שמרכיבים את שתי הדמויות המרכזיות. לאור העיסוק הרב בכל מה שמרכיב את העלילה (המראה היחודי של הגיבור, החיבה שלו למרדף ולאימה) לא מקבלים תשובות על מרבית הנושאים. בכלל סוף הספר מרגיש כאילו הכותבת התלבטה אם להמשיך לספר שני או לסיים באחד ולכן נשאר סוף שממש לא עומד ברמת שאר הספר.

18/2/2024

קצת קריפי לי אבל כתוב טוב בסופו של דבר

27/4/2023

ספר נועז, שונה, נגיש.

23/4/2023

ספר מעולהה, כתיבה זורמת, עלילה מעניינת. המון סמאט, זה ספר עמוק יותר ממה שהוא נראה.

2/3/2023

וואו הספר הזה עולה בלהבות🔥🔥 לוהט בטירוף ולא משאיר שנייה אחת בלי מתח! בקרוב סקירה בעמוד שלי: gumy_books באינסטגרם

23/1/2023

וואוו. אני אוהבת סיפורים אפלים אבל זה היה ספר קשה לקריאה. מרתק,מחזיק,אבל קשה. לא כל כך התחברתי לאופל הזה

23/1/2023

סופר שונה בנוף לא לבעלי לב חלש 😂

17/1/2023

נחמד ביותר, קריא, מהנה לשעות הפנאי

10/12/2022

אין שום דבר מתוק ועדין בספר הזה. בכל זאת, קראתי בנשימה אחת.

17/10/2022

ספר מעט הזוי

17/10/2022

הסיפור מעניין אבל התרגום היה לא משהו

14/10/2022

ספר מעניין וסוחף

29/8/2022

סך הכל ספר זורם, טוב לטיסה או משהו... קראתי טובים ממנו. אבל בהחלט לא הצטערתי שקראתי אותו.

17/8/2022

ספר קשוח, לא לבעלי לב חלש.

16/8/2022

קיצוני אך נחמד מאוד!

7/8/2022

אין לי מילים במובן חיובי למי שרגיש לאופל הייתי שואלת חברה שאוהבת ספרים אפלים אם מתאים לה בעיקרון הספר מיוחד, שונה, מהמם.. איזה מודעות ואומץ יש לדמויות!! כן יש בנייה של הסיפור וזה הוביל בסופו של דבר לסיפור יפיפייה!! מה שהדמות הראשית עשתה זה לא משהו שהייתי חושבת שאי פעם אעשה או שאוכל לעשות לכן ריתק אותי במובן מסוים. לא לנסות בבית :) מבאס אותי שההיסטוריה והרקע שלה הייתה מעורפלת אחרי כל ההקדמה החופרת והחוזרת בהתחלה.. ב 2 וחצי משפטים הסבירו.. כאילו זה בקטנה.. לא יודעת משהו שם היה בוסרי ומתחמק וחסר מחשבה

3/10/2022

לא חשבתי שאני אכתוב את זה אבל פשוט יותר מידי סצינות סקס הספר מתחיל טוב , מסקרן ומשם סקס במינון פסיכי ואז קלישאות קלישאות קלישאות ונגמר תירגמו 3 ספרים שלה וזה כאילו אין קשר בינהם כי זו לא אותה רמת כתיבה ועריכה

1
7/6/2023

אחלה ספר אבל דוגרי ציפיתי ליותר ....

10/2/2023

בחיים לא קראתי ספר אפל כזה, והיה לי קשה עם התיאורים של הסמאט. פחות התחברתי, אבל כל מי שאוהבת אופל וסמאט של גבר שולט יכולה לאהוב את זה.

27/1/2023

ספר טוב בסך הכול הוא לא אפל כמו שנשמע קצת מלאכתי ומרגיש קצת שמנסים בכוח להפוך אותו לכזה אבל אהבתי בסך הכול

25/12/2022

ספר מרתק אבל כבד צריך להיות במצב רוח מאוד ספציפי כדי לקרא אותו

6/8/2022

לספר הזה הגעתי עם ציפיות שיבחו את הספר הספר אמנם זרם מוזר ומיסתורי ונשארו בו שאלות פתוחות בגלל המוזרות והקטעים שנמרחו וחזרו על עצמם 3 כןכבים

6/8/2022

מרגיש קצר וחסר. הכל קצת מהיר מידי.

4/8/2022

נחמד

1/5/2024

לא התחברתי

31/3/2024

הסיפור בגדול היה יכול להיות טוב, אבל משהו בעיניי התפספס. ההתחלה לא טובה לדעתי. הסוף קצת יותר טוב אני אוהבת בוטות ואוהבת סמאט אבל זה לא הרגיש לי סקסי או מעניין ..

16/11/2022

ספר בלי עלילה, ספר שונה, אחר, אפל, הזוי, יותר מידי סצנות מין קשות.

12/10/2022

בינוני לגמרי והסוף פשוט מידי, רגיל מידי וצפוי. ספר שעוסק לכאורה בסקס שונה וחריג אבל לא באמת הולך עם זה עד הסוף אפילו תאורי הסקס היו ממש לא מעניינים. הספר הזה יותר טוב מהראשון שלה אבל לא באמת מתחברת לסופרת הזו

17/8/2022

כנראה שזו אני ולא הספר..או הסוג הזה של הז'אנר שהוא לא מוגדר אבל כנראה קיים. בלי מילת ביטחון. בלי עלילה. רעיונות לא מגובשים. לא נקיים מספיק לעניין.

8/8/2022

מטופש. לוקה בחסר. חיכיתי שיסתיים. חייבת לזכור לא לקרוא את הספרים שלה. הולכת לחפש ספר אמיתי..

6/8/2022

לא מומלץ בכלל פשוט לא אהבתי. חלק לא הגיוני בשום צורה ונשמע הזוי , העלילה רובה מחשבות של שתי הדמויות הראשיות מאוד דל, חסר עומק פשוט חבל על הכסף

3/8/2022

קראתי לא מעט ספרים של הסופרת (באנגלית) וזה היה דווקא חלש מאוד. יש בו לכאורה הרבה הבטחה אבל בפועל, קראתי בלי חשק והתרגשות. יש לה ספרי טאבו טובים וחבל שלא מתרגמים אותם.

10/6/2025

גועל נפש ממש, מעבר לפורנו מגעיל ברמות. תת רמה הפוגעת באיכות האתר.

25/11/2024

התייאשתי די מהר

4/10/2024

משעמם מאוד

30/5/2023

גרוע.

27/11/2022

מאכזב מאוד רעל היה ספר מהמם זה מוצלח הרבה הרבה פחות

12/11/2022

רכשתי בגלל ההמלצות הרבות אבל התאכזבתי קשות ספר מיותר

24/10/2022

זבל ברמות. נטשתי בעמוד 70. מה יש לאנשים עם סקס פרוורטי כזה? ומילא אם היה מעניין. שיעמום רצח.

13/8/2022

כתוב טוב אבל חולני מדי בשבילי

פיתיון ג'ייד ווסט

פרק 1


"אני רוצה לשמור את חלומותיי, אפילו את הרעים שבהם,

כי בלעדיהם אולי לא יהיה לי דבר לאורך כל הלילה."

ג'וזף הלר

אביגייל

אני לא יכולה להגיד לכם מתי התחילו לי הסיוטים בלילה. לא הייתה חוויית ילדות טראומטית שגרמה להם, שום רגע מכונן שסימן את תחילתן של הצרחות הליליות. שום אירוע משמעותי שיגרום לילדה שמחה בת חמש להתעורר מיוזעת ובוכייה בחשכה.

הוריי תלו את הסיבה בתוכניות טלוויזיה שבהן לא הייתי אמורה לצפות, סיפורים מפחידים מפי ילדים גדולים יותר במגרש המשחקים, דמיון פעיל מדי.

זה לא חשוב מה גרם להם.

הם הגיעו ללא הזמנה ונשארו. לצמיתות. זה מה שחשוב.

בכל לילה, ללא יוצא מהכלל, המפלצת הייתה רודפת אחריי בסבך השיחים. בכל לילה הייתי חשה בנשימתה החמה על צווארי, כשנסתי על נפשי.

בכל לילה, האיום התקרב מעט יותר. גדל קצת יותר. הפך מפחיד מעט יותר.

אומנם אני לא יכולה להגיד מתי ולמה התחילה המפלצת לרדוף אותי מלכתחילה, אבל אני יכולה לספר לכם מתי הפסקתי לצרוח.

אני יכולה לספר לכם מתי הסיוטים הפסיקו להיות אימה והמפלצת הפכה לגבר.

אני אפילו יכולה לספר לכם מתי התחלתי לרצות בסיוטים. לרצות במרדף. לרצות אותו.

אני יכולה לספר לכם מתי, לבסוף, יום אחד התעוררו הסיוטים לחיים.

שמי אביגייל רייצ'ל סאמרס, והלילה אני פיתיון.

שבועיים קודם.

על ג'ק דובסון אפשר להגיד שהוא נאה בצורה המקובלת. יש לו פנים סימטריות, עצמות לחיים גבוהות וג'ל בדיוק בכמות הנדרשת בשערו המסופר בסגנון המבולגן האופנתי.

הוא שייך לבריגדת ורודי החולצות1 במשרד, והוא לובש חולצה כזו עכשיו. הוא נראה לגמרי לא במקומו בפאב המרופט שבחרתי כמקום לדייט הערב.

ג'ק הוא בחור שהיה מוצא חן בעיני הוריי. כזה שהיו יכולים לשוחח איתו שיחת חולין בארוחת הצהריים של יום ראשון, אולי אפילו לקיים ויכוח ידידותי על המצב הפוליטי הנוכחי. לי אין שמץ של עניין להמשיך בקשר איתו. אני לא רוצה לראות מה יש מתחת לחולצתו הוורודה, וגם אין לי שום רצון להניח לו לראות מה נמצא מתחת לזו שלי.

כל זה אומר שאני בעצם לא צריכה להיות כאן, אבל הסטייקים פה טובים והבנות מהמשרד הכריחו אותי לבוא, כשקשקשנו הבוקר ליד מכונת הצילום.

לא היה לי לב להגיד להן שג'ק דובסון הוא בחור נחמד. נחמד מדי בשבילי.

הוא צוחק כשהוא מספר סיפור נוסף על עמית לעבודה שעדיין לא פגשתי. אני מחייכת בנימוס ומסיימת את הפטריות שבצלחתי.

"לא פגשת את החבר'ה מסניף וורצ'סטר עדיין, נכון?" הוא שואל, שוב. אני מהנהנת, שוב. "אל תדאגי," הוא אומר. "אחרי שתהיי במשרד חצי שנה, תהיי חלק מהחבורה. בקרוב תיערך מסיבת הברביקיו של הקיץ. אחריה כבר תכירי את כולם."

אני לא רוצה להיות כאן חצי שנה ואני לא רוצה להכיר את כולם. לא אכפת לי מהעבודה שלי באופיס אקספרס, ולא אכפת לי שאולי מישהו כמו ג'ק עשוי להתאים למישהי כמוני.

אולי במקום ובזמן אחרים, אבל לא כאן, ובשום אופן לא עכשיו.

אני חסרת שורשים פה. עברו שלושה חודשים מאז שהתחלתי חיים שמעולם לא רציתי לחיות. שלושה חודשים של קיום דקיק כנייר, שחשבתי שיהיה הסיכוי הטוב ביותר שלי להתחלה חדשה.

אני כאן עם ג'ק, כי אני נאחזת בכל כוחי בתקווה שיום אחד אתעורר ללא כאב האובדן המייסר בקרביי. שלא אאחוז בבטני ואבכה לתוך הכרית שלי כששוב איזכר שזהו עולמי עכשיו.

אני אדם מעשי. או שאני כזאת עכשיו.

אם אי פעם אתעורר ואבין שהחיים החדשים האלה לא כאלה גרועים, הם צריכים לפחות להיראות ככה.

אז, אני מכריחה את עצמי לחייך חיוך נוסף. מזייפת צחוק נוסף. מזמינה משקה נוסף. אני מנסה להתעניין בג'ק, בעיניו הטובות ובחולצתו הוורודה. אני מנסה להעמיד פנים שאני בחורה רגילה שחיה חיים רגילים ללא המטען הכבד התלוי כעניבת חנק סביב צווארי.

אני חושבת שהוא מאמין לי. אחרי שלוש כוסות של יין לבן אפילו אני מתחילה להאמין לעצמי.

עד שאני רואה אותו. האיש ליד הבר.

הוא לובש יותר מדי ג'ינס. מכנסיים מלוכלכים תחובים לתוך מגפיים בוציים גדולים. יש לו שפם ושיער משומן שמגיע עד לכתפיו, ועיניים שאינן טובות כלל, אפילו לא קרובות לכך.

והוא מביט בי.

אני יודעת לפתע בביטחון, שלעולם לא אגלה מה יש מתחת לחולצתו הוורודה של ג'ק. נשימתי נעתקת ועצביי מתפתלים בבטני, ליבי כבר הולם מהמחשבה שזה עלול להיות זה.

אולי איש הג'ינס יהיה זה שירדוף אחריי.

אולי הוא יהיה המפלצת שלי.

"כדור הארץ לאביגייל." צוחק ג'ק, לא מודע כלל למתרחש. אני נשלפת באחת מהזייתי וחוזרת אליו בחיוך.

"סליחה." אני אומרת. "אני כנראה עייפה. יום ארוך."

"ימי חמישי עלולים לעשות לך את זה. יום משלוחים, נכון?"

אני מהנהנת. "אני עדיין לומדת את העבודה. הקודים של המוצרים יוצאים לי מהאוזניים."

"את תלמדי את זה," הוא אומר בחביבות. "זה הרבה חומר לקלוט." זה לא, אבל אני מחייכת בכל זאת.

אפילו לא שמתי לב שהנחתי את הסכו"ם על הצלחת עד שהוא מציע שנבקש את החשבון. הפאניקה מיידית, ליבי מזנק אל גרוני ואני מרימה את תפריט הקינוחים המונח שבינינו.

"אולי שוקולד יעיר אותי," אני מציעה, והוא מניח יד על בטנו. "לא בשבילי. אני לא מסוגל לאכול שום דבר נוסף." הוא עוצר לרגע. "אבל תאכלי את. אולי זה יעיר אותך מספיק כדי ללכת למועדון. יש היום ערב דיסקו בדיווה — ׳ימי חמישי המיוחדים׳. חלק מאנשי המכירות כבר נמצאים שם."

אני מסתכלת על איש הג'ינס שמוריד ויסקי לגרונו ליד הבר, ואז מזמין משקה נוסף. הוא מחליק על שפמו ופיו פעור לרווחה, מביט בי ישירות כשג'ק קורא למלצרית לקבל את הזמנתי.

איש הג'ינס רוצה אותי. אני רואה זאת בעיניו.

החיוך הערמומי על שפתיו אומר לי שהוא יודע שגם אני רוצה אותו.

נשמתי המלוכלכת היא כנראה מגדלור לנשמות מלוכלכות אחרות, שמחפשות בילוי. זה תמיד ככה. הם כנראה מריחים את זה ממני. טועמים את זה באוויר. מתבייתים על התדרים המחורבנים של דפוקים כמוני.

למרבה המזל, לאנשים רגילים, כמו ג'ק המתוק כאן, אין שמץ של מושג ממה שמתרחש מעל ראשיהם.

אני לא רוצה את הגירוי בין רגליי כשאני חושבת על ידיו המלוכלכות של איש הג'ינס עליי. אני לא רוצה להצמיד את ירכיי תחת השולחן כשאני מדמיינת את הזין המטונף שלו בתוכי.

אני לא רוצה לרצות אותו, אבל אני רוצה.

המקום הזה נמצא בשולי העיר. אני כבר יודעת שהשביל לאורך הנחל עובר מאחורי מגרש החניה.

אני יודעת שהוא יהיה חשוך ושקט בערב חמישי, ולא תהיה נפש חיה בסביבה.

אני מנסה לא להביט בו כשהקינוח שלי מגיע. אני שואלת את ג'ק על עשר השנים שלו במשרד, מונעת ממנו ללא בושה לשאול אותי שאלות על עצמי.

איש הג'ינס שותה שני שוטים נוספים בזמן שהצלחת שלי מתרוקנת. הוא מלקק את שפתיו ומגחך כשהוא מסמן לי באצבעותיו. הכוּס שלי פועם למראה אצבעותיו המתוחות. אני יודעת מה זה אומר.

שתיים בחור של הכוס ואחת בחור של התחת.

הוא באמת מגעיל.

אני באמת לא רוצה לרצות את זה.

אני מרגישה מגעילה כמוהו כשאני פוגשת בעיניו ומנידה קלות בראשי. ג'ק אפילו לא שם לב, הוא עסוק מדי בלבקש את החשבון.

איש הג'ינס מסיים את המשקה שלו והולך אל הכניסה האחורית. הוא עובר על פניי קרוב מספיק כדי שאוכל להריח את ריח הנפט שלו. אני תוהה אם גם הזין שלו מדיף את הריח הזה.

לפני שאני מספיקה למחות ג'ק משלם את החשבון. כולו חיוכים כשהוא מרים את ז'קט החליפה שלו ומניח אותו על כתפיו.

"בואי נלך לרקוד," הוא אומר, ואני מרגישה כמו כלבה כשהוא מבחין בהבעה המתחמקת על פניי.

"אני עדיין עייפה מאוד," אני משקרת. "כדאי שאלך הביתה, יש לי יום ארוך מחר."

הוא מהנהן. מושך בכתפיו. ואז הוא מוכיח שהוא באמת בחור הגון, לא כמו ערימת החרא שמחכה לי בחוץ. "בטח, ברור. בפעם אחרת. אני אלווה אותך הביתה."

"אין צורך," אני אומרת. "אני אזמין מונית." אני מרימה את הטלפון.

"אז אחכה איתך עד שתגיע," הוא מציע, אבל אני מנידה בראשי.

"ברצינות, אין צורך. לך לדיווה עם השאר. אם תמהר תספיק להגיע לריקודים."

הוא נראה לא בטוח עד שאני אוספת את חפציי. בלי להביט בו, אני מעמידה פנים שאני מחייגת את מספר תחנת המוניות בעוד הוא מתמהמה בצורה מגושמת. אני מביאה את הטלפון אל אוזני ואומרת לו שנתראה בבוקר.

אני עדיין מחזיקה בטלפון כשהוא נפרד והולך באי־רצון אל דלת הכניסה.

אני ממתינה עשרים שניות ואז יוצאת אל מאחורי הבניין.

חשוך כאן, כפי שידעתי שיהיה. הפנסים מפיצים אור כתום מבשר רע שגורם לי צמרמורת. מגרש החניה ריק, כך שאני רואה את איש הג'ינס שעון על משאית ישנה וחבוטה. הוא מעשן בזמן שהוא ממתין, בקושי מרים את ראשו כשעקביי מכים באספלט לכיוונו.

אני מרימה את ידי כשהוא מנסה לדבר, מצמידה את גופי לשלו ומנחיתה את שפתיי ישר על פיו המטונף. יש לו טעם של עשן ושל ויסקי. השפם שלו מדגדג את שפתי העליונה וגורם לי להצטמרר.

הוא מעיף את הסיגריה ומכניס את אצבעותיו המלוכלכות לתוך הז'קט שלי.

הדגדגן שלי מעקצץ בתגובה לתנועת היד שלו. שתיים בחור של הכוס. אני מפשקת את רגליי כשאצבעותיו המלוכלכות מחליקות תחת חצאיתי.

התחתונים שלי כבר רטובים לגמרי. אני נאנקת לתוך פיו הפתוח כשהוא משפשף אותי מבעד לבד התחרה.

הוא גס. לא מיומן. אצבעותיו לוחצות חזק מדי ומכאיבות.

"את כלבה מטונפת למרות שאת כל כך קטנה ויפה," הוא נוהם.

"תזיין אותי," אני מסננת. "אני אוהבת את זה קשוח."

הוא אוחז בשערי ומושך בכוח את ראשי לאחור. "באמת?"

החשכה כבר מתפשטת בתוכי, האדרנלין פועם מהמחשבה שאקבל את הזין המלוכלך שלו.

הוא רזה אבל שרירי. גבוה ומגויד. ומהיר.

אני בטוחה שהוא יהיה מהיר.

אני חופנת את הזין שלו דרך מכנסי הג'ינס שלו ומשחררת את חגורתו, מוצצת את לשונו לתוך פי לנשיקה אחת נוספת ואז הודפת אותו מעליי.

הוא נועץ בי את עיניו הכהות כשאני צועדת כמה צעדים לאחור.

"מה קורה פה?" הוא רוטן, אבל אני ממשיכה ללכת.

עורי מעקצץ כשהוא הולך בעקבותיי. צעדיו כבדים. נוקשים.

מהירים.

"היי, כלבה. מה קורה פה לעזאזל?"

אני שולחת בו מבט מעבר לכתפי אבל ממשיכה ללכת.

אני מאיצה כשהוא מקטין את המרחק, מתחילה לרוץ כשאני מגיעה אל הכניסה לשביל.

ואז הוא תופס אותי. ידו נסגרת סביב זרועי ומושכת אותי בחזרה אליו, נשימתו החמה מכה בפניי כשאנחנו מביטים זה בזה.

אני נאנקת כשהוא מוחץ את השד שלי מבעד לחולצה. זה נעים ואני נצמדת אל ירכו, מחככת את הכוס שלי מבעד לתחתונים.

"אני אזיין את כל החורים שלך, כלבה מטונפת שכמוך." הוא חורק.

לשנייה אני תוהה אם אתן לו לעשות זאת, אם האדרנלין בעורקיי שווה את כל זה.

אם להרגיש בחיים שווה את כל זה.

אבל להרגיש בחיים הוא כל מה שנותר לי. רגעים חולפים כאלה הם הדבר היחיד שמניע אותי.

הוא נוהם בזעף כשאני מרחיקה את עצמי ממנו בפעם השנייה. אני מספיקה לצעוד בקושי עשרה צעדים והוא שוב עליי וליבי הולם ברקותיי.

מפלצת.

נשימתו על צווארי.

ידיו עליי.

אבל לא.

זה לא הוא.

זה אף פעם לא.

"את רוצה להזדיין או לא, כלבה מטורפת? הא?" אני שמחה שאני לא רואה את עיניו בחושך. "תקבלי כבר החלטה מזוינת!"

ואני עושה את זה.

"לא," אני אומרת לו. "אני לא רוצה."

אני מביטה בחשכה אל שביל הנחל, האדרנלין בגופי שוכך כשהוא מסנן קללה ומסתובב אל הדרך שבה הגיע.

"את פסיכית לגמרי!" הוא צועק כשהוא מגיע אל המשאית ופותח את הנעילה.

אני שומעת את המשאית נוסעת משם ואני שמחה שלא מצאתי את עצמי בתוכה. הוא בין כה וכה שיכור מכדי לנהוג.

אני אולי דפוקה, אבל אפילו בי יש מעט תבונה.

אני נועצת מבט באורות העיר הנשקפים מעבר לשדות, מקשיבה לזרימת הנחל ומדמיינת את דירתי הקטנה במרחק. האורות בה כבויים. החדר עירום וקר, מקושט רק בחפצים מעטים שהבאתי איתי מחיי הקודמים.

דמעות הבושה שלי דוממות. הדמעות השקטות הן תמיד הגרועות ביותר.

אבל לא סימני אצבעותיו המלוכלכות על תחתוניי או טעם הוויסקי על שפתיי הם שגורמים לי לבכות הלילה.

אלה אינן הדמעות של מי שמתביישת על שרצתה את המפלצת בחשכה, רצתה להילקח ללא רחמים, רצתה פורקן שיגיע מהבטחה לאֵימָה אמיתית.

אלה הדמעות של מי שמתאבלת על חייה האבודים.

חבריה הישנים. עבודתה הישנה. דירתה הישנה עם המסדרון הירוק ולוכד החלומות בחלון חדר המגורים.

התינוק שגנבו לפני שאפילו נשם.

והגבר שהכניס אותו לתוכה.

הגבר שהרס אותי.

1 בחורים שמנסים להראות מגניבים