למי מיועד הספר?
הספר מיועד לשני קהלים עיקריים.
1. אתם, ש"מתנהלים" עם כסף ולא "מנהלים" אותו.
בין אם אתם במינוס, באיזון ואפילו בפלוס, אתם מכירים בכך שאין לכם מושג על כסף וכיצד רצוי לנהלו כיום – בין אם ביומיום ובין אם בראייה קדימה (פנסיה, ביטוחים, השקעות וכדומה). ייתכן אפילו שאתם חוששים לקבל החלטות פיננסיות. אתם רוצים להשתחרר מהסיפורים שאתם רגילים לספר לעצמכם: "מה לי ולכסף", "כסף זה לא הכול בחיים", "זה מסובך מִדי ולעולם לא אבין", "יש לי את קרוב משפחה/חבר שסוגר לי פינה" ועוד.
2. אתם, ש"על" העניינים הפיננסיים אך חשים "בכיתה א'" של עולם ההשקעות.
אתם בעלי הבנה פיננסית בסיסית, מתנהלים באופן שוטף בצורה אחראית, בעלי תיק ניירות ערך בבנק או משהו דומה. עם זאת, אתם מודעים לסביבתכם, חשופים לחדשות כלכליות ולקבוצות פייסבוק בתחום הפיננסים, ומבינים שאתם לא פועלים באופן אופטימלי. אף על פי כן, אין לכם מושג קלוש מה הצעד הבא הנכון עבורכם. מעולם לא הציגו לכם באופן סדור וברור מה בעצם עומד על הפרק, ואיך מקבלים החלטות.
בנוסף, אני מאמין שהספר עשוי לתרום לכל קורא באשר הוא.
זוגות שמתקשים לקבל החלטות מושכלות בסוגיות פיננסיות משום שכל אחד מבני הזוג נושא סט אמונות וניסיון חיים שונה. הם זקוקים לשפה משותפת כבסיס לשיתוף פעולה.
נערים, חיילים ומשוחררים טריים שמבקשים לפתח הבנה פיננסית כבר בגילם הצעיר.
הורים שרואים את ילדיהם הצעירים מתחילים את חייהם העצמאיים, ומעוניינים לציידם בידע סדור ולטעת בהם תחושת מסוגלוּת גבוהה.
אנשים בעלי מודעות פיננסית גבוהה המחפשים אישוש לדרך פעולתם, או שמתוך עניין וסקרנות רוצים ללמוד ולהכיר גישות ותפיסות אחרות.
אנשי פיננסים שיכולים לאמץ או לאתגר גישות, הלכי חשיבה ודרך קבלת החלטות המוצגים בספר ומייצגים את גישתי.
תקוותי היא שהספר יעשיר את השיח המקצועי והחינוכי שעניינו ניהול פיננסי של משק בית, תוך פריצת גבולות השיח המצומצם שמתנהל היום, מיעוטו בעיתונות הכלכלית ועיקרו בקהילות פייסבוק אנרגטיות במיוחד.
ראשית חוכמה
לנהל משק בית זה כאב ראש די רציני.
חלק ניכר ממשקי הבית בישראל מתנהל באופן פיננסי שגוי. הסטטיסטיקה משקפת זאת בשלל נתונים, והבולט שבהם הוא האחוז הגבוה של משקי הבית המצויים באוברדרפט (חריגת אשראי). כוונתי בעיקר לאוברדרפט כרוני, המוביל בשלב מסוים לניצול מקסימלי של מסגרת האשראי הבנקאית ו... הכרח לקחת הלוואה.
זהו אומנם נתון בולט, אך הוא אינו היחיד. רבים אינם מצליחים להתמודד עם אתגרים פיננסיים שהחיים מזמנים להם; יש שחיו חיי רווחה, ובעת היציאה לפנסיה מתחוור להם שלא יוכלו להרשות לעצמם אותה רמת חיים שאליה התרגלו; אחרים נכנסים להתחייבויות בהיקף שאינם מסוגלים לעמוד בו, ומשם נקלעים למינוס שמחמיר ללקיחת הלוואות ולהמשך הבלתי נמנע של סחרור חובות (הלוואה לצורך סגירת הלוואה קודמת שנלקחה לצורך סגירת הלוואה קודמת וכן הלאה). כל הדוגמאות הללו מעידות על התנהלות כספית לקויה.
מצב כזה נובע משני גורמים מרכזיים – חוסר יֶדע ומערכת אמונות שגויה לגבי כסף.
חוסר היֶדע נובע מהשכלה חסרה. מערכת החינוך במדינת ישראל אינה עוסקת בחינוך פיננסי. אני מתקשה למצוא לכך תירוץ או צידוק, אך העובדה הפשוטה היא שקובעי המדיניות עדיין לא השכילו לשלב חינוך פיננסי בתוכנית הלימודים (למעט ניצנים שהם בבחינת טיפה בים). זאת על אף חשיבותו לחיינו כפרטים וכחברה בעידן המודרני.
כאשר המדינה מושכת את ידיה מתחום כה חשוב, היה צפוי שההורים ימלאו את החסר. בפועל, מרביתם אינם עושים זאת, משום שהם עצמם מתקשים בהתנהלות הפיננסית היומיומית, ואינם מרגישים שביכולתם להעביר את רזיה לדור הבא. בבתים רבים ההורים כלל אינם מדברים על כסף ופיננסים עם ילדיהם, אך בניגוד להשכלה חינוך מתרחש דרך מה שהילדים סופגים מהוריהם. זו הצידה שאיתה הם יוצאים לחייהם העצמאיים, ופעמים רבות מדובר במערכת אמונות שלא תשרת אותם בחייהם הבוגרים.
כיום, יותר מאי פעם, חשוב להקנות לילדינו יֶדע והרגלים נכונים בעולם הפיננסי, וכדי שזה יקרה עלינו לאמץ הרגלים אלה בעצמנו.
מדוע זה חשוב? משום שתי מגמות מרכזיות המאפיינות את העשורים האחרונים.
המגמה הראשונה היא שהמדינה, לאט אך בעקביות, מעבירה את האחריות לקבלת החלטות פיננסיות אל הפרט, האזרח. אין לי שום ביקורת על כך (יש הטוענים שהקצב אף איטי מדי ושזה עדיין לא ליברלי מספיק, ובכלל, שהמדינה תיקח את המיסים שלה ו"פשוט תצא לנו מהכיס"), אך נשכחה העובדה שהאזרחים זקוקים לכלים כדי לקבל החלטות בצורה מושכלת. אנחנו נאלצים ללמוד זאת בעצמנו, לשלם ליועצים או להתמודד עם משווקים, מקצועיים ככל שיהיו, בעלי ניגוד עניינים מובנה.
באופן אבסורדי לחלוטין נדמה כי עיקר האנרגיה של הפקידות הממשלתית מוקדשת לבניית רגולציה (מסורבלת למדי) בניסיון להכשיר את השרץ שהיא יצרה במו ידיה – למנוע ממקבל ההחלטות ההדיוט, חסר ההשכלה הפיננסית – אנחנו – שגיאות נוראיות או אכילת פיתיונות של גופים עסקיים, במקום לתת לנו חכה וללמד אותנו לדוג.
המגמה השנייה, שניזונה מזו הראשונה, היא מורכבוּת הולכת וגדלה של התחום הפיננסי.
העולם הפנסיוני, עולם הביטוח, עולם ההשקעות, סבך תחום המיסוי – כל אלה עוברים שינויים בקצב הולך וגדל. יש שפע של אפיקים חדשים ומוצרים חדשניים המוצעים חדשות לבקרים, וכאשר יש ביניהם קשר והם משפיעים זה על זה, המורכבות גדולה עוד יותר. דינמיקה זו אומנם מייצרת הזדמנויות רבות, אך כמעט בלתי אפשרי לאדם מן השורה – אני, את ואתה – להתמודד עם היבטים כה רבים בניהול משק הבית.
אז מה הבעיה, יגידו אחדים, לשם כך יש אנשי מקצוע, לא?
אם נשאיל דוגמה מעולם הרפואה, ניזכר במקרים המורכבים שמעורבים בהם מספר מומחים. במצב כזה נחוץ מתַכלל או "מנהל מקרה" שיחבר ויתאם בין המומחים, ידגיש סתירות, יעמת נתונים היכן שנדרש, ויהפוך את אוסף חווֹת הדעת לאבחון קוהרנטי ושלם של הבעיה הבריאותית המדוברת (אגב, מניסיוני המשפחתי המר, בעולם הרפואה זה עדיין חסר).
ובחזרה לעולם הפיננסי. יש אנשי מקצוע ויועצים רבים – ייעוץ לכלכלת המשפחה (ובכובעי המקצועי, אני בתוכם), ייעוץ משכנתאות, תכנון פיננסי, תכנון פרישה, ייעוץ או שיווק פנסיוני, ייעוץ או ניהול השקעות, ליווי או תיווך נדל"ן, ניהול השקעות נדל"ן, ייעוץ מס וראיית חשבון – אך אין ביניהם אף מנהל מקרה.
המשמעות היא שהמנהל הזה הוא את ואתה.
ברכות, אתם המנכ"ל של משק הבית שלכם!
המנכ"ל מעסיק עובדים, יועצים, מומחים ואנשי מקצוע, אך קבלת ההחלטות והאחריות לתמונה הרחבה היא שלו.
שלכם.
זוהי, יקיריי, נקודת ההתחלה, או - אם תרצו - ראשית הדרך.
היציאה לדרך ועצם קבלת האחריות שבצידה, עשויות להיות ההחלטה הפיננסית החשובה ביותר שתעשו לאורך כל חייכם.
למי מיועד הספר?
הספר מיועד לשני קהלים עיקריים.
1. אתם, ש"מתנהלים" עם כסף ולא "מנהלים" אותו.
בין אם אתם במינוס, באיזון ואפילו בפלוס, אתם מכירים בכך שאין לכם מושג על כסף וכיצד רצוי לנהלו כיום – בין אם ביומיום ובין אם בראייה קדימה (פנסיה, ביטוחים, השקעות וכדומה). ייתכן אפילו שאתם חוששים לקבל החלטות פיננסיות. אתם רוצים להשתחרר מהסיפורים שאתם רגילים לספר לעצמכם: "מה לי ולכסף", "כסף זה לא הכול בחיים", "זה מסובך מִדי ולעולם לא אבין", "יש לי את קרוב משפחה/חבר שסוגר לי פינה" ועוד.
2. אתם, ש"על" העניינים הפיננסיים אך חשים "בכיתה א'" של עולם ההשקעות.
אתם בעלי הבנה פיננסית בסיסית, מתנהלים באופן שוטף בצורה אחראית, בעלי תיק ניירות ערך בבנק או משהו דומה. עם זאת, אתם מודעים לסביבתכם, חשופים לחדשות כלכליות ולקבוצות פייסבוק בתחום הפיננסים, ומבינים שאתם לא פועלים באופן אופטימלי. אף על פי כן, אין לכם מושג קלוש מה הצעד הבא הנכון עבורכם. מעולם לא הציגו לכם באופן סדור וברור מה בעצם עומד על הפרק, ואיך מקבלים החלטות.
בנוסף, אני מאמין שהספר עשוי לתרום לכל קורא באשר הוא.
זוגות שמתקשים לקבל החלטות מושכלות בסוגיות פיננסיות משום שכל אחד מבני הזוג נושא סט אמונות וניסיון חיים שונה. הם זקוקים לשפה משותפת כבסיס לשיתוף פעולה.
נערים, חיילים ומשוחררים טריים שמבקשים לפתח הבנה פיננסית כבר בגילם הצעיר.
הורים שרואים את ילדיהם הצעירים מתחילים את חייהם העצמאיים, ומעוניינים לציידם בידע סדור ולטעת בהם תחושת מסוגלוּת גבוהה.
אנשים בעלי מודעות פיננסית גבוהה המחפשים אישוש לדרך פעולתם, או שמתוך עניין וסקרנות רוצים ללמוד ולהכיר גישות ותפיסות אחרות.
אנשי פיננסים שיכולים לאמץ או לאתגר גישות, הלכי חשיבה ודרך קבלת החלטות המוצגים בספר ומייצגים את גישתי.
תקוותי היא שהספר יעשיר את השיח המקצועי והחינוכי שעניינו ניהול פיננסי של משק בית, תוך פריצת גבולות השיח המצומצם שמתנהל היום, מיעוטו בעיתונות הכלכלית ועיקרו בקהילות פייסבוק אנרגטיות במיוחד.
ראשית חוכמה
לנהל משק בית זה כאב ראש די רציני.
חלק ניכר ממשקי הבית בישראל מתנהל באופן פיננסי שגוי. הסטטיסטיקה משקפת זאת בשלל נתונים, והבולט שבהם הוא האחוז הגבוה של משקי הבית המצויים באוברדרפט (חריגת אשראי). כוונתי בעיקר לאוברדרפט כרוני, המוביל בשלב מסוים לניצול מקסימלי של מסגרת האשראי הבנקאית ו... הכרח לקחת הלוואה.
זהו אומנם נתון בולט, אך הוא אינו היחיד. רבים אינם מצליחים להתמודד עם אתגרים פיננסיים שהחיים מזמנים להם; יש שחיו חיי רווחה, ובעת היציאה לפנסיה מתחוור להם שלא יוכלו להרשות לעצמם אותה רמת חיים שאליה התרגלו; אחרים נכנסים להתחייבויות בהיקף שאינם מסוגלים לעמוד בו, ומשם נקלעים למינוס שמחמיר ללקיחת הלוואות ולהמשך הבלתי נמנע של סחרור חובות (הלוואה לצורך סגירת הלוואה קודמת שנלקחה לצורך סגירת הלוואה קודמת וכן הלאה). כל הדוגמאות הללו מעידות על התנהלות כספית לקויה.
מצב כזה נובע משני גורמים מרכזיים – חוסר יֶדע ומערכת אמונות שגויה לגבי כסף.
חוסר היֶדע נובע מהשכלה חסרה. מערכת החינוך במדינת ישראל אינה עוסקת בחינוך פיננסי. אני מתקשה למצוא לכך תירוץ או צידוק, אך העובדה הפשוטה היא שקובעי המדיניות עדיין לא השכילו לשלב חינוך פיננסי בתוכנית הלימודים (למעט ניצנים שהם בבחינת טיפה בים). זאת על אף חשיבותו לחיינו כפרטים וכחברה בעידן המודרני.
כאשר המדינה מושכת את ידיה מתחום כה חשוב, היה צפוי שההורים ימלאו את החסר. בפועל, מרביתם אינם עושים זאת, משום שהם עצמם מתקשים בהתנהלות הפיננסית היומיומית, ואינם מרגישים שביכולתם להעביר את רזיה לדור הבא. בבתים רבים ההורים כלל אינם מדברים על כסף ופיננסים עם ילדיהם, אך בניגוד להשכלה חינוך מתרחש דרך מה שהילדים סופגים מהוריהם. זו הצידה שאיתה הם יוצאים לחייהם העצמאיים, ופעמים רבות מדובר במערכת אמונות שלא תשרת אותם בחייהם הבוגרים.
כיום, יותר מאי פעם, חשוב להקנות לילדינו יֶדע והרגלים נכונים בעולם הפיננסי, וכדי שזה יקרה עלינו לאמץ הרגלים אלה בעצמנו.
מדוע זה חשוב? משום שתי מגמות מרכזיות המאפיינות את העשורים האחרונים.
המגמה הראשונה היא שהמדינה, לאט אך בעקביות, מעבירה את האחריות לקבלת החלטות פיננסיות אל הפרט, האזרח. אין לי שום ביקורת על כך (יש הטוענים שהקצב אף איטי מדי ושזה עדיין לא ליברלי מספיק, ובכלל, שהמדינה תיקח את המיסים שלה ו"פשוט תצא לנו מהכיס"), אך נשכחה העובדה שהאזרחים זקוקים לכלים כדי לקבל החלטות בצורה מושכלת. אנחנו נאלצים ללמוד זאת בעצמנו, לשלם ליועצים או להתמודד עם משווקים, מקצועיים ככל שיהיו, בעלי ניגוד עניינים מובנה.
באופן אבסורדי לחלוטין נדמה כי עיקר האנרגיה של הפקידות הממשלתית מוקדשת לבניית רגולציה (מסורבלת למדי) בניסיון להכשיר את השרץ שהיא יצרה במו ידיה – למנוע ממקבל ההחלטות ההדיוט, חסר ההשכלה הפיננסית – אנחנו – שגיאות נוראיות או אכילת פיתיונות של גופים עסקיים, במקום לתת לנו חכה וללמד אותנו לדוג.
המגמה השנייה, שניזונה מזו הראשונה, היא מורכבוּת הולכת וגדלה של התחום הפיננסי.
העולם הפנסיוני, עולם הביטוח, עולם ההשקעות, סבך תחום המיסוי – כל אלה עוברים שינויים בקצב הולך וגדל. יש שפע של אפיקים חדשים ומוצרים חדשניים המוצעים חדשות לבקרים, וכאשר יש ביניהם קשר והם משפיעים זה על זה, המורכבות גדולה עוד יותר. דינמיקה זו אומנם מייצרת הזדמנויות רבות, אך כמעט בלתי אפשרי לאדם מן השורה – אני, את ואתה – להתמודד עם היבטים כה רבים בניהול משק הבית.
אז מה הבעיה, יגידו אחדים, לשם כך יש אנשי מקצוע, לא?
אם נשאיל דוגמה מעולם הרפואה, ניזכר במקרים המורכבים שמעורבים בהם מספר מומחים. במצב כזה נחוץ מתַכלל או "מנהל מקרה" שיחבר ויתאם בין המומחים, ידגיש סתירות, יעמת נתונים היכן שנדרש, ויהפוך את אוסף חווֹת הדעת לאבחון קוהרנטי ושלם של הבעיה הבריאותית המדוברת (אגב, מניסיוני המשפחתי המר, בעולם הרפואה זה עדיין חסר).
ובחזרה לעולם הפיננסי. יש אנשי מקצוע ויועצים רבים – ייעוץ לכלכלת המשפחה (ובכובעי המקצועי, אני בתוכם), ייעוץ משכנתאות, תכנון פיננסי, תכנון פרישה, ייעוץ או שיווק פנסיוני, ייעוץ או ניהול השקעות, ליווי או תיווך נדל"ן, ניהול השקעות נדל"ן, ייעוץ מס וראיית חשבון – אך אין ביניהם אף מנהל מקרה.
המשמעות היא שהמנהל הזה הוא את ואתה.
ברכות, אתם המנכ"ל של משק הבית שלכם!
המנכ"ל מעסיק עובדים, יועצים, מומחים ואנשי מקצוע, אך קבלת ההחלטות והאחריות לתמונה הרחבה היא שלו.
שלכם.
זוהי, יקיריי, נקודת ההתחלה, או - אם תרצו - ראשית הדרך.
היציאה לדרך ועצם קבלת האחריות שבצידה, עשויות להיות ההחלטה הפיננסית החשובה ביותר שתעשו לאורך כל חייכם.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
