פרולוג
קאסן
ביום שנולדתי, הוטלה עליי קללה.
הקללה גדלה איתי כשהפכתי מילד לגבר.
לא נשאתי סימן שיעיד על קיומה. אף רופא לא איתר אותה.
אבל אני ידעתי.
אפלה נקשרה אליי והייתי מקולל.
באופן בלתי הפיך.
בגלל זה נטיתי לא לאהוב הפתעות. ההפתעות בחיי היו כאבים ועונשים. אהבתי שיטות, חוקים, מנהגים נוחים ושגרה מוכרת.
אז מה אתה מתכוון לעשות איתה?
הסתובבתי באגרופים קפוצים מחוץ לתא שלתוכו זרקתי אותה.
לא יודע.
זה היה שקר.
ידעתי מה אני צריך לעשות.
הייתי צריך להרוג אותה כי היא מצאה אותי. היא נקלעה במקרה לעולמי החבוי היטב. הייתה לה החוצפה להיכנס אליי הביתה. להניח רגל בממלכתי.
אם כך... להרוג אותה.
עצרתי.
נעצתי מבט בדלת העץ הכבדה, ואז השפלתי אותו אל המנעול החלוד ששימש בתפקיד הכולא יותר מדי זמן.
אחת־עשרה שנים.
אחת־עשרה שנים עברו מאז שראיתי אדם אחר. אחת־עשרה שנים מאז שהרגשתי את השנאה הצרופה מבעבעת בדמי, דורשת אלימות, תובעת את כאביו של האחר לפני שיספיק להכאיב לי.
תעשה את זה.
הוצאתי את המפתח מהכיס.
פתחתי את הדלת.
נכנסתי פנימה והתייצבתי מול האויב.
1
ג'מה
אימא שלי תמיד אמרה שהתברכתי.
אולי נימת קולה הייתה סרקסטית והשבחים שהרעיפה לא היו כנים, אבל זה לא מנע ממני להסכים איתה.
באמת התברכתי.
נולדתי בקיץ, אהבתי ללמוד, והייתה לי ילדות מאושרת. טוב, מאושרת עד שאבא שלי נפטר משבץ פתאומי והותיר אותי ואת אחי הקטן, ג'ושוע, נתונים לחסדיה של אימי השברירית, שהשתמשה בלעג כדרך להתמודדות עם האבל העמוק.
אבל משום שהתברכתי, ברגע שמלאו לג'ושוע שמונה־עשרה והוא עבר לגור בדירה שכורה עם חברים, עזבתי גם אני את הבית והבטחתי לאימא שלי שתמיד אעמוד לרשותה. שתמיד אענה לטלפון, שתמיד אהיה הבת שלה, גם אם לא נראה שהבינה למה החיים, כמו שהגדירה את זה, ״מסבירים פנים לי ולא לה.״
כשאמרה שהחיים הסבירו לי פנים, היא התכוונה לכך שכשהגעתי לגיל עשרים ושלוש, כבר התפטרתי מעבודתי כסוכנת נסיעות ולא הייתי צריכה לעבוד יותר בשביל אף אחד. הפכתי למיליונרית בכוחות עצמי והשתחררתי מעול הפרנסה.
הכול הודות למשהו שהלהיב אותי עוד מתקופת הלימודים, התפתח לקריירה שסיפקה לי הכנסה מכובדת ואת היכולת לקנות בית אלגנטי בצבע סגלגל־בהיר, לסגור קרן פנסיה ולחיות סגנון חיים פזרני, אם רק הייתי רוצה חיים כאלה.
כמה חבל שהעדפתי לחיות בפשטות.
לא שתיתי ולא עישנתי. לא אהבתי מסיבות, ולא שמלות יקרות ואיפור. נכון, היו לי את כל החידושים האחרונים בתחום הצילום והמחשוב, אבל כל הפריטים האלה, כמו שאקלים חדשים, חבלים וגיר, היו מוכרים לצורכי מס בגלל העבודה שלי.
העבודה שאימא שלי לא הצליחה להבין. שהחברים מבית הספר עיקמו פנים בגללה ובני גילי האחרים הביטו בי בקנאה.
הייתי אחת ממטפסות הצוקים המעטות שעשו הון ביו־טיוב.
בחורה עם אצבעות חזקות וגוף גמיש מספיק כדי לטפס על סלעים מסוכנים, על צוקים ועל הרים שהטיפוס עליהם מורכב מבחינה טכנית.
בהתחלה היה מדובר רק בחסויות — נהניתי מנעלי טיפוס ומטייצים ספורטיביים בחינם כשניצחתי בתחרויות מקומיות ואזוריות — ואז התקדמתי להופעות מול קהל.
הרצאות קצרות שהתבקשתי להעביר במכוני טיפוס ברחבי ארצות הברית, הובילו לכך שחברות גדולות יותר הטיסו אותי לחו״ל למטרת בחינת מסלולים וקירות שפיתחו, וציטטו אותי במגזינים שהגדירו אותי כ״בחורה שכוח המשיכה שכח״.
ככל שהתפרסמתי, כך גדלו גם הפרסים שקיבלתי. התאפשר לי להתאמן עם הטובים ביותר ולהשתתף בתחרויות השמורות לאלופים בלבד.
נהניתי מכל סוגי התחרויות. אהבתי טיפוס על קירות במתחמים סגורים וגם אתגרים תחת כיפת השמיים. אבל באופן אישי הכי אהבתי לטפס סולו. בלי פרטנר, בלי מאבטח, בלי אף אחד שיתפוס אותי אם אפול.
באחד הימים עזבתי את העיר בחיפוש אחר מפל מים שדיברו עליו בכמה פורומים של טיפוס. טיפסתי על הסלעים הבוגדניים במשך ארבע שעות, כמעט נפלתי, עשיתי כמה טעויות והתגברתי על כמה מכשולים. באמת הרגשתי שאני הבחורה שכוח המשיכה שכח.
כל כך נהניתי מהחוויה, שפתחתי פרופיל משתמש והעליתי צילומים מהמצלמה שהצבתי בתחתית המפל. רציתי רק להראות בקצרה את המסלול שבחרתי, את החתכים שספגתי ואת הסרטון בהילוך מהיר שלי מטפסת על הסלעים מכוסי הטחב תחת זרם המים.
האור הכה במפל בזווית מושלמת ויצר קשתות מרהיבות. הצבעים נראו קסומים ורציתי להנציח את החוויה בהעלאה לרשת.
תייגתי כמה מכרים מתחום הטיפוס, נתתי לסרטון את הכותרת ״לשחות בשמיים״ והלכתי לישון.
כשהתעוררתי גיליתי שנעשיתי ויראלית.
והשאר שייך להיסטוריה.
עכשיו, בגיל עשרים ושש, כבר יש לי למעלה משלושה מיליון מנויים, הספקתי לצבור חיסכון שאפילו מנהל הבנק שלי קינא בו, וזכיתי להתפרנס ממה שהכי אהבתי לעשות.
התברכתי.
בכול, חוץ מאשר באהבה.
בחנתי באנחה את טופס הפרטים שמילאתי עבור אתר היכרויות. ב'נפש בריאה' הבטיחו להתאים טיפוסים ספורטיביים לספורטאים מצליחנים שדומים להם.
ניסיתי להכיר גברים בשיטה שבה השתמשו פעם. יצאתי לכמה פגישות עיוורות שארגנו לי חברות, הסכמתי לצאת לשתות משהו עם בחורים שפגשתי במכון, ואפילו יצאתי למסעדה עם גבר שהתחיל איתי בתחנת דלק כשתדלקתי את הג'יפ רנגלר בצבע חול שלי.
הוא הסתכל על צמיגי השטח, על הדפיקות שהרווחתי ביושר ועל פנסי הלד, ושאל אם זה הג'יפ של החבר שלי. הוא לא נראה משוכנע כשאמרתי שהוא שלי, אבל הוא מייד נדלק מזה.
הייתי חייבת רכב שטח.
העבודה שלי — צילום הסרטונים - דרשה ממני לרדת לשבילים נידחים בחיפוש אחר סלעים שאיש עוד לא טיפס עליהם ואחר מפלי מים מסוכנים מכדי שאחרים ינסו אותם. עם הג'יפ שלי לא חששתי לעבור דרך נחלים או להעפיל על גבעות כדי להשיג את הסרטון המושלם שיגיע למיליון צפיות תוך ימים ספורים.
הבחור בתחנת הדלק, שדווקא הסתקרן במקום להיבהל, ביקש ממני את מספר הטלפון שלי. הוא נראה די שפוי ולכן הסכמתי לתת לו אותו.
יצאנו, הוא אמר את כל הדברים הנכונים ולא הייתי עם אף גבר כבר שנים, כך שברגע של פזיזות הזמנתי אותו אליי הביתה ושכבנו. הסקס היה בסדר. היה לי יותר כיף כשטיפסתי על צוק, אם להודות על האמת, אבל נהניתי מהחברה.
למחרת בבוקר הוא הודיע לי שאשתו והוא ראו את הסרטונים שלי והוא נדלק ממני. נדלק מספיק בשביל לבגוד באשתו ולהוציא לי סופית את החשק לגברים.
מי היה חושב שבגיל עשרים ושש רוב האנשים הפנויים כבר הספיקו לצבור כאלה מטענים? להרבה מהם היה ילד, לפעמים שניים. חלק עדיין גרו עם ההורים, היו כאלה שנכוו מגירושים קשים ואחרים חיפשו רומנים מהצד בלי בושה. והרוב? הרוב היו שמנים, לא התעמלו והשאיפות שלהם הסתכמו בלהיפגש בסופי שבוע עם חברים מהעבודה ולשתות.
למה את עושה את זה?
עיוויתי שוב את הפנים אל הטופס באתר ההיכרויות.
כי את סתומה, זה למה.
שם: ג'מה אשפורד
גיל: עשרים ושש
מראה חיצוני: בלונדינית, עיני דבש, מבנה גוף ספורטיבי אבל עם קימורים.
מוצא: חצי אמריקאית, חצי נורווגית.
מחפשת: גבר שאוהב לבלות בחיק הטבע. רווק. אוהב טיולים. שאין לו בעיה עם תנאי שטח קשים. אמין. טוב לב. נלהב. אינטליגנטי —
״אוף.״ מחקתי הכול. ״פשוט תוותרי, ג'ם. תאמצי כלב שתוכלי לסחוב איתך לשטח ותשלימי עם זה שאת מצליחה בעסקים, אבל באהבה... את על הפנים.״
בהנהון הסכמה עם דברי החוכמה שלי עמדתי לסגור את האתר, אבל פרץ מרדנות זרם באצבעותיי והקלדתי מחדש:
מחפשת: גבר שתלטן ומסוכן שלא מפחד מאישה שכנראה מצליחה הרבה יותר ממנו. גבר שיודע לגרום עונג בלי לחשוב שהוא מתת־אל למין הנשי. גבר שיודע לבשל ולנקות, ולא צריך שהחברה שלו תהיה גם העוזרת. גבר שאין לו חמש־עשרה אקסיות, שני ילדים וכרס של בירה, ויודע להשתמש במברג. גבר שהוא... גבר. גבר כמו של פעם — עוקצני, אבל מתוק. מחוספס, אבל רך. מישהו שיסחף אותי בסערה, אבל עדיין יאפשר לי לפרוש כנפיים ובו־בזמן ידליק אותי לחיים במגע לשונו.
״את כזאת דפוקה,״ צחקתי לעצמי בזמן שמחקתי את כל הקטע, סגרתי את הדף והתחלתי להוריד את מסך המחשב הנייד. ״מספיק לפנטז על גברים מיתולוגיים שלא קיימים.״
התראה שהבהבה על המסך תפסה את תשומת ליבי והודיעה לי שהתפרסם פוסט חדש ב'מטפסים אנונימיים'. פתחתי בחזרה את המסך. עקבתי אחרי הקבוצה הזו כבר כמה שנים. היא הבטיחה מסלולים בתוליים, צוקים סודיים והרים לא מוכרים.
בכל השנים שבהן עקבתי אחריהם, מעולם לא התפרסמה שם הרפתקה אחת שעוד לא ניסיתי או הכרתי.
עד עכשיו.
לחצתי על הקישור, עברתי על התצלום המטושטש של מצבור הסלעים המכוסה עשבים קוצניים והדופק שלי התחיל להאיץ.
חאליסי מקנטקי
התגלה לפני יומיים בעומק הפארק הלאומי מאמות' קייב. נקיק נסתר מכוסה צמחיית פרא שנראה בלתי עביר. סימנתי את שביל ההגעה בסרט צהוב. לא ירדתי כי לא היה לי ציוד. מצריך רכב שטח, ואז ירידה רגלית תלולה. מי שיגיע אליו ראשון יוכל לתת שם לשביל. דרגת טיפוס? לדעתי פאקינג קשה.
בלב הולם העפתי מבט אל התרמיל המאובק והבלוי שלי שזרקתי ליד הדלת. כבר חודשים לא נתקלתי בטיפוס מלהיב ובכל זאת, החזקתי תיק ארוז עם מזון וציוד מחנאות, הסתובבתי תמיד עם אוהל ושק שינה בתא המטען של הג'יפ, והיו בו גם חבלים וציוד טיפוס וצילום.
אוכל לצאת לדרך תוך דקות.
אוכל להיות הראשונה.
אוכל לתת למקום שם.
הגדלתי את התמונה ובחנתי בעיניים מצומצמות את הממדים ואת מתאר השטח. העמק שבו הוא הסתתר היה אפוף ערפל שטשטש את גבולותיו. עשבים הקשו לראות את קווי המתאר של הסלעים והצמחייה, וצללי הערב הסתירו את סודותיו של המקום.
לא הצלחתי להחליט מהתמונה אם המקום שווה את הנסיעה, אבל יכולתי לראות שהוא גדול. סלע ענקי היתמר מעל העצים שמתחת. יד אדם לא נגעה בו. הוא קרא לי לטפס עליו.
מה עוד כבר יש לך לעשות?
לא היו לי יותר תחרויות עד סוף השנה. לא קבעתי צהריים עם חברות או ארוחות ערב עם מחזרים פוטנציאליים. אפילו כלב להוציא לטיול לא היה לי. הייתי בחורה מצליחה, בריאה ובעלת עתיד מובטח מבחינת החופש הכלכלי. אבל... הייתי לבד, ולא אהבתי את הריקנות שהרגשתי כשלא היו לי אתגרים להסתער עליהם.
תראו לאן כמה ימים של ישיבה בטלה הביאו אותי...
התדרדרתי לשפל כזה שמילאתי פרטים באתר היכרויות. לא עניין אותי שזו הדרך שבה כל החברים שלי מבית הספר מצאו בני זוג. לא האמנתי לפרסומות שטענו שהיכרויות באינטרנט הן הרבה יותר בטוחות ויעילות מאשר הסתובבות בפארקים, בברים ובבתי קפה בחיפוש אחר החצי השני המיוחל.
הגיע הזמן שאשלים עם העובדה שחיי האהבה שלי כללו גרניט, קוורץ ובזלת במקום מישהו שיש לו דופק.
ולמען האמת? לא הייתה לי שום בעיה עם זה.
אבן לעולם לא תרמה אותך או תציק לך. היא לא תעמיד פנים שהיא מעוניינת בך בשביל הכסף שלך או תשקר שהיא פנויה ושפויה.
האבן היא נקייה, קרה ולא אכפת לה אם הצלחת לגבור עליה. ואם לא הצלחת, היא תגבור עלייך ותפיל אותך לאדמה עם עצמות שבורות.
אני הולכת.
קמתי, סגרתי את המחשב הנייד והכנסתי אותו לכיסוי המגן, ארזתי מטענים סולריים עבור הנייד שלי, המצלמה ושאר הציוד הטכנולוגי שנהגתי לקחת. בדקתי שוב ושוב שיש לי מספיק אספקה בתרמיל, לקחתי משואת איתור מהשולחן שליד החלון ויצאתי במהירות מדלת הבית.
אחרי שזרקתי את כל הציוד בתא המטען של הג'יפ, חיפשתי את המספר של אחי בטלפון שלי.
אומנם נהגתי לצאת לדרך מתי שהתחשק לי בחיפוש אחר לונה פארקים עשויי גרניט, אבל זה לא אמר שהייתי חסרת אחריות. הייתה לי משואת איתור למקרה שאיפצע באופן רציני ואזדקק לחילוץ אווירי, מכשיר עיקוב ג'י־פי־אס על הרכב למקרה שיגנבו לי אותו בזמן שאני מטפסת על צוק באיזה חור נידח, והקפדתי תמיד לכתוב לאחי לאן הובילה אותי ההרפתקה הספונטנית הבאה שלי.
אני: היי, ג'וש. אני נוסעת. הפעם לפארק הלאומי מאמות' קייב. יש לי ג'י־פי־אס ומשואת איתור. רוב הסיכויים שלא תהיה לי קליטה בטלפון וזו נסיעה של שבע שעות, אז אני מאמינה שייקח לי כמה ימים למצוא את המקום, לטפס, ולחזור לציוויליזציה. הצוק שאני מחפשת הופיע ב'מטפסים אנונימיים'. תשתמש בסיסמת הכניסה שלי כדי להשיג מידע נוסף אם תצטרך. רק תחכה חמישה ימים לפני שתתחיל להיכנס לפאניקה, בסדר? חמישה ימים, ורק אז תפעיל את מבצע־איתור־אחות־סתומה. מקווה שיהיה לך שבוע נפלא!
הוא ענה כמעט מייד.
ג'ושוע: קודם כול, עכשיו חצות. אולי תישני קודם, לפני שאת יוצאת לנהוג לצד השני של המדינה? דבר שני, רק את מסוגלת ללכת לאיבוד בכוונה באיזה פארק לאומי ולחשוב שזה כיף.
אני: אתה יודע שאני ציפור לילה. אם אצא עכשיו אספיק להגיע לשם בדיוק לזריחה ולהשיג תצלומים מדהימים. יהיו שם פקחים של הפארק. אוכל לפנות אליהם אם אצטרך עזרה.
ג'ושוע: יותר הגיוני שהם יירו בך כשהם יראו אותך מכוסה שרכים ואדמה, מטפסת כמו קוף על צלע ההר. הם יגידו שסוף־סוף לכדו את ביגפוט.
אני: חה.
ג'ושוע: תשמרי על עצמך! תאפשרי לי גישה למיקום הנייד שלך כדי שאוכל לאתר אותך.
אני: אפעיל הרשאה, אבל קשה לי להאמין שהקליטה תהיה יציבה מספיק בשביל שתוכל לראות איפה אני.
ג'ושוע: אני קונה לך לחג המולד את עמדת הוויי־פיי הניידת הזאת לטיילים. ככה לפחות יהיה לך אינטרנט לווייני משלך ולא תוכלי להשתמש יותר בתירוץ של 'אין קליטה' כדי לא להתקשר אליי.
אני: תחזור לישון ותפסיק לנדנד לי.
ג'ושוע: תפסיקי לטפס על צוקים ולכתוב לי הודעות בלילה.
אני: אוהבת אותך.
ג'ושוע: גם אני אותך.
עם חיוך על הפנים והתרגשות גואה בלב, זרקתי את הטלפון למושב לידי, הכנסתי את המפתח והתנעתי את המנוע העצבני של הרנגלר. הג'יפ הנאמן שלי התעורר בפיהוק ויצא ברטינה מהחניה, רגיל לזה שאני מעירה אותו באמצע הלילה כדי לצאת לציד צוקים.
העברתי הילוך והצצתי לאחור אל הבית. הפינה הפרברית שלי באמצע מישיגן.
נאנחתי בסיפוק.
אלוהים, באמת שהיה לי מזל מדהים.
לא היה לי כישרון לגינון, כך שערוגות הפרחים שלי צמחו פרא והדשא היה זקוק לכיסוח, אבל חזית הבית נצבעה לא מזמן בגוון סגלגל עליז ואת הגג שיפצתי ברעפים אפורים כהים.
הפרטיות שסיפק לי המבנה בן שלושת חדרי השינה פיצתה על הלילות הבודדים שנאלצתי לחוות. אהבתי את העובדה שהוא כולו שלי, בלי משכנתה, מחכה לשובי. אהבתי את העובדה שלא מדובר רק בבית, אלא בשותף שסיפק לי מחסה והגנה.
נתראה עוד כמה ימים, בית!
אם רק הייתי יודעת ששיקרתי לו בלילה ההוא.
לא יעברו כמה ימים עד שאשוב לראות אותו.
זה לא יקרה לעולם.
טרילוגיה בפחות מ-24 שעות🔥🔥🔥 שיא חדש לפפר וינטרס עשתה את זה ובגדול אפל, קשוח, רומנטי, מרגש, סוחף וסמאט מטריף שעוד לא היה כזה אתם עדיין כאן? רוצוווו לקרוא!!!
טרילוגיה בפחות מ-24 שעות🔥🔥🔥 שיא חדש לפפר וינטרס עשתה את זה ובגדול אפל, קשוח, רומנטי, מרגש, סוחף וסמאט מטריף שעוד לא היה כזה אתם עדיין כאן? רוצוווו לקרוא!!!
טרילוגיה בפחות מ-24 שעות🔥🔥🔥 שיא חדש לפפר וינטרס עשתה את זה ובגדול אפל, קשוח, רומנטי, מרגש וסמאט מטריף שעוד לא היה כזה אתם עדיין כאן? רוצוווו לקרוא!!!
אחד הספרים הכי טובים שקראתי . אפילו מתעלה על הספר הראשון.
סדרה מושלמת ברמות על !!! אין מילים לתאר איך התמכרתי לזה יש בו הכל מהכל , סופרת מעולה שיודעת איך לעניין את הקוראים . תרוצו לקרוא לא תתאכזבו!!!
ריגש מאוד ים של דמעות ירדו. הכרך האחרון הביא עימו הרבה תובנות וסגירה.
כמו תמיד הספרים של פפר לא מאכזבים. הכתיבה של הספרים אגדה של אושר מרתקים כמו הדמויות. רוצו לקרוא קראתי בשקיקה כול רגע פנוי.
טוב, לגמרי תפס אותי מהרגע הראשון! כמה הלוך חזור, כמה כאב, כמה תשוקה.. אוף, רצה מיד לספר הבא!
ספר שונה ומרתק, סיפור קשה אבל מדהיםש מומלץ
ספר מהמם. מה עם עוד ספרים של פפר ויינטרס?? יש מלא 😩
איזה טרילוגיה יאללה! קצת קשה לעיכול אבל זאת פפר! התאהבתי בג'מה איזה דמות כמה הבנה והכלה היא משגעת
וואי ממשיכה בזריז לשלישי אין על פפר והאופל שלה
וואווווו זה לא פשוט זה ארוך זה קשה וזה שווה כל שנייה סיימתי את הטרילוגיה בפחות מ48 שעות.
סיום עוצמתי ואופטימי לטרילוגיה מהפנטת, אפלה וממכרת. כתיבה ששואבת אותך ולא מניחה לך, דמויות שנכנסות לך ללב ותיאור כואב אבל אמיתי כל-כך של תהליך החלמה ארוך, כאוב ומלא אתגרים... כבוד גדול לסופרת על הסיום המושקע, בלי ''קיצורי דרך'' ועיגול פינות כדי להגיע בזריזות לסיום המיוחל.
כתיבה איכותית, קולחת, סוחפת, ועלילה אפלה, רוויית אדרנלין, בלי רגע דל, ובלי שום אפשרות להניח את הספר מהיד...
טרילוגיה מטורפת כרגיל פפר מרתקת ומכווצת את המוח ואת הלב שאפו ספרות שנוגעת אף פעם לא טועים בבחירה של ספרים מעולים
סיפור מסקרן, קשה לקריאה אך מותח. ספר מעניין מושך לקרוא את ההמשך
מה זה הספר הזה?! האמת שלא מפתיע אותי - כל הספרים שלה שווים! 3:30 בלילה - סיימתי את החלק הראשון ועוברת לספר השני...
סוחף והורס כל רגע ורגע. אי אפשר להניח לרגע גם לא לנשמה
וואוו ושוב היא עושה את זה.. ספר יפה מאודד
זו אחת הטרילוגיות הכי מטורפות , עוצמתית מרגשות וסוחפות שקראתי בחיי. חויה מסעירה שנשארה איתי לא מעט. ממליצה בחום .
מעבר לכתיבה המעולה של פפר וינטרס, המתח, האופל, הסקס על גווניו השונים, הספר עוסק בסיפור טרגי של ילדים הנחטפים לצרכי מין סדיסטי חולני נוראי על גווניו הרבים השייך לאנשים אשר נראים רגילים כאחד האדם אך בסתר הם מפלצות מהסוג הנוראי ביותר. חשוב לקרוא את הטרילוגיה הזאת כדי להבין ולדעת. הסופרת ללא ספק חושפת בפני הקורא את נפשו של הגיבור וכייצד ההתעללות משפיעה על מהלך חייו ובעיקר במקרה שמוצאים אותו… וישנם כל כך הרבה שפשוט נעלמים ועקבותיהם לא מתגלות בכלל. חשוב לציין את התרגום, העריכה הלשונית, ללא שגיאות כתיב, שאפו להוצאה!
איין על פפר וינטרס! קדימה לספר הבא.
חזק מדהים מרגש עוצמתי ומשקף את המציאות המעוותת שהיא אלפים של ילדים שנעדרים , שנחטפו ומנוצלים יום יום סופרת כשרונית וחריפה .
קשה מצוין סוחף מרגש! הכתיבה נהדרת והסיפור מדהים.
מדהים, סוגר בצורה מקסימה את הטרילוגיה. אין על הכתיבה של פפר
מאוד אוהבת את הסופרת לא הצלחתי להוריד מהיד עד שסיימתי את הספר האחרון
וואוו, וואוו ושוב פעם וואווו, אין מילים שיכולות לתאר את הסדרה הזאת, הסופרת נוגעת בנושא קשה ורגיש מאוד ומטפלת בו בצורה מדהימה , ממליצה לרוץ ולקנות
וואו, כתיבה מצויינת סיפור לא פשוט בכלל אבל כתוב מעולה
פפר עושה זאת שוב!!! כתיבה מדהימה ששואבת אותך לתוך עולם אפל
סוחף מותח מעניין כתיבה משובחת. ממשיכה מייד לספר הבא
ספר מותח וסוחף אין על פפר והספרים שלה, מיד עוברת לספר הבא
וואי מדהים הורס מחשמל מפחיד בלעתי את הספר אי אפשר להפסיק
היססתי ממש אם לרכוש בגלל חלק מהביקורות אבל ממש יפה. כתיבה נהדרת וקשה להפסיק לקרוא. פשוט יפה.
וואו סופרת מדהימה אני לא מצליחה להרגע מהספר עוברת מיד לשני
אימאלה מושלם כל כך מאוהבת בסופרת איו לי מילים
כתיבה משובחת. אמנם לי אישית היה קשוח אבל כשזה טוב זה טוב
ווואאאווו ווואאאווווו ספר מדהים מחכה להמשך
ספר מטורף שמשאיר אותך דרוך ועל הקצה. מה קורה במוחה הקודח של הסופרת הזו. לא לבעלי לב חלש
טרילוגיה מושלמת כמו כל הספרים של פפר היא נגעה בסדרה הזאת בנושא מאוד כאוב קאס גבר שבור שבעזרת ג'מה מצליח להתגבר על כל מה שהוא עבר. אהבתי קטעים מסויימים בספר במיוחד את הקטע הזה :" אבל בעיקר הוא לימד אותי שבשביל להיות מאושר,צריך לשחרר. להרפות מהפחד,מהכעס, מהכאב. פשוט להרפות ,לשחרר ולהתקדם". הקטע הזה משפט לחיים שצריכים להיות מאושרים ולהרפות מהכעסים והכאב . תודה לספרות שנוגעת ותודה לפפר שכותבת בצורה מבריקה כל כך . ♥️♥️♥️♥️
פפר עם המוח המטורף שלה רקמה סיפור מהמם עוברת לחלק האחרון ♥️♥️♥️♥️♥️♥️
וואוו מה קראתי עכשיו פפר הענקית שיודעת לחדור למוח עם סיפורים מושלמים. עוברת לחלק השני . תודה ♥️♥️♥️
פפר, יא הורסת, איזה טרילוגיה מטורפת, חטיפת ילדים וניצול מיני , זה נושא כאוב בכל העולם
וואו איזו טרילוגיה מרתקת, אני קוראת המון ומלא זמן לא נהניתי ונסחפתי ככה, ג׳מה היא דמות חזקה, טובת לב ורגישה והיה קל להתאהב בה וקאס פשוט גבר גבר.
מטורף,לא לבעלי לב חלש,אהבתי מאוד
אוייי פפר פפר מה נעשה איתך...הסופרת הזו פשוט יודעת לכתוב 🔥🔥🔥 עוברת במהרה לספר השני.
לא לבעלי לב חלש, אם אתם לא אוהבים טירוף , תעזבו, פפר...אין עלייך
יש לי בעיה עם הסופרת הזאת. כמו שקרה עם לונה מארה. הספר הראשון תפס אותי, הספר השני מייגע, אבל עדיין מחזיק אותך כדי לגלות מה קורה בסוף. זה ספר קשה, אבל טוב. צריך אולי הפסקה קטנה לפני השלישי, אבל נקרא גם אותו
סיפור מעווות מרתק כולא את הקורא. כאב לי סוף הסיפור החמצא. נעבור לקרוא את כרך ב.
ספר שלישי בסדרה, כמו שני הראשונים, סיפור בהמשכים על זוג. הסיפור לא פשוט, קשה, אפל, מותח, אלים. סיפור על אלימות פיזית, נפשית, התעללות, סחר באנשים, סוף אופטימי. לא אהבתי את החזרות של מילים, מחשבות, מצאתי את עצמי מדלגת על קטעים. סך הכל הטרילוגיה, מעניינת, לא לבעלי לב חלש.
חלק שני, ספר קשה, אלים, אלים מילולית, ופיזית. מתיש, הן מבחינת הסיפור והן מבחינה החזרתיות של סצנות, לא פשוט לקרוא כאלה סיפורים, יחד עם זאת ממשיכה הלאה.
כתיבה טובה, בלי רגע דל, ספר קשה, אפל, אלים, אך יחד עם זאת קשה להניח את הספר, ממשיכה לחלק ב׳
ממש קשה לי לתת לסופרת הזו פחות מ-4 כוכבים...החלק הזה נמרח יותר מידיי וחוזר על עצמו שוב ושוב...בכל אופן, עוברת לחלק האחרון - בא לי כבר שיגיע החלק הטוב והרומנטי שבסיפור...🥰
סוחף ומרגש ודי מלחיץ הייתי אומאת בכל זאת קראתי עד הסוף השלישי מתיש אבל עדיין סיימתי
הסיפור מאוד מקורי, לא קראתי ספר דומה לו. הספרים ברובם יפים, בסוף האחרון קצת קראתי בכוח אבל בסה״כ יפה ומומלץ
אז ככה. הכתיבה מצויינת אבל הספר השני הנוכחי הלאה אותי.... המון חזרתיות שוב ושוב על אותם רגעים... קצת מתיש. אמשיך לספר הבא מקווה שישתפר ויהיה דומה יותר לספר הראשון
זה ספר שהוא מסע מאןד ארוך ולא חסרים בו חלקים אפלים… מזל שאהבה מנצחת את הכול
על פניו המשך החיים בעולם הרגיל אך, שוב נמתח ונמתח ללא הפסקה. החלק הראשון היה מצוין ומפה רק יורד למטה חבל…
קודם כל - אין על פפר וינטרס. אוהבת את הכתיבה והחשיבה. הטרילוגיה טובה אבל המון תיאורים חזרו על עצמם. מחשבות של הגיבור חזרו על עצמם. מצאתי את עצמי מדלגת על עמודים . יחד עם זאת נהניתי מהקריאה
פעם ב יש לי מצב רוח לאיזה אופל קליל. פפר וינטרס יודעת לכתוב טוב. היתה לי בעיה עם כמה נושאים שנויים במחלוקת... היה אפשר לקצר, יותר מדי מחשבות חוזרות ונשנות לטעמי. מערכת יחסים מעייפת עם העליות והמורדות. בכז ספר טוב וקצת קשה. צריך לגשת אליו במצב רוח מסוים.
הספר הראשון בטרילוגיה היה פצצה להוטת, הספר השני הרבה פחות טוב והספר הזה היה שיפור, אבל פחות טוב מהראשון. עדיין זו פפר שיודעת לכתוב, עלילה מעניינת ודמויות לוהטות...רק חבל שהספר סתם נמתח ומלא תיאורים מיותרים. עלילה מורכבת ולא פשוטה, לא לבעלי לב חלש.
רצתי לספר הזה אחרי הספר הקודם. אין ספק שפפר יודעת לכתוב, אבל הספר הזה קצת נמתח..והיו בו הרבה חזרות, מצאתי את עצמי מדלגת על עמודים כדי להתקדם בעלילה...אבל עדיין ספר טוב ועוברת לספר האחרון.
אני ממש אוהבת את הספרים של פפר וינטרס...כל ספר וספר, שהם לרוב טרילוגיות... הטרילוגיה הזו התחילה פצצית ומהספר השני חלה ירידה ברמת הזרימה והעניין וזאת בעיקר בגלל החזרה על מילים ומחשבות שוב ושוב ושוב...פשוט התישה אותי ומצאתי את עצמי יוצאת להפסקות גדולות בקריאה...תחושה של פספוס בעיקר כי ההתחלה היתה מעולה! זו הפעם הראשונה שהתאכזבתי מספר/ טרילוגייה של הסופרת הזו🥺 סביר להניח שיהיה המשך לטרילוגייה הזו עם דמויות אחרות, דמויות שהיו מישניות פה...🤷♂️ מקווה שיהיו טובים יותר...
הספר הראשון היה מקסים אבל השני נמתח כמו מסטיק בלי הפסקה כדי להצדיק קיומו של חלק שלישי?
לא אפל, דברים שחוזרים על עצמם, כתיבה נחמדה אך לא סוחפת. גם אם יהיו ספרי המשך אני לא אמשיך כי מצאתי עצמי מפסיקה מיוזמתי ולוקחת פרקי זמן לעצמי מה שלא קורה בספרים סוחפים במיוחד, סיפור פחות מעניין שיכל להגמר בספר אחד. הופתעתי ממנה מאחר וייתר הספרים שלה באמת אפלים
מזעזע. חשוב לי לכתוב את זה כדי להזהיר את מי שקראו ספרים טובים של הסופרת ויתפתו לקנות את המארז. קניתי את שלושת הספרים בנפרד כשעוד לא היה מארז וסמגתי על זה שמסודר בסדרה מצוינת כמו הנער לסרט המשי, אבל לא. הספרים היו ממש גרועים, הכתיבה גרועה מאוד, כאילו לא אותה סופרת כתבה אותם. אולי הספרים סובלים מבעיות עריכה, אני לא בטוחה. בתכלס - לא קורה בהם כלום. פשוט לא קיימת עלילה, סיפור ההתאהבות הזוי, הדמויות זוועתיות, מלאאאאא תיאורי אונס מחרידים ההתעללות בילדים בכך מיני דרכים מפלצתיות שלא ברור איך הם משרתים את העלילה, לדמות הראשית כך הזמן כואב הראש כי יש לו פלאשבקים מהעבר/זעזוע מוח/וואטאבר, זה לא נפסק לרגע. הספרים פשוט מלאים תיאורים מייגעים של סצנות דוחות מהעבר שלו ובשךב מסוים נשברתי אחרי שקראתי 2 וחצי ספרים ממש בכוח והפסקתי כי זה היה כל כך משעמם וגרוע. בכנות - אני לא מבינה למה תרגמו את זה, זאת רמה נמוכה מאוד.
חשוב לי לכתוב את זה כדי להזהיר את מי שקראו ספרים טובים של הסופרת ויתפתו לקנות את המארז. קניתי את שלושת הספרים בנפרד כשעוד לא היה מארז כי כל כך סמכתי על זה שמסובר בסדרה מצוינת כמו הנער וסרט המשי, אבל לא. זה אמנם מתחיל נחמד, אבל מתדרדר מהר מאוד כבר בספר הראשון. הספרים היו ממש גרועים, הכתיבה גרועה מאוד, כאילו לא אותה סופרת כתבה אותם ואת הספרים הקודמים שלה. אולי הסדרה הזו סובלת מבעיות עריכה, אני לא בטוחה. בתכלס - לא קורה בהם כלום!!! פשוט לא קיימת עלילה, סיפור ההתאהבות הזוי, הדמויות זוועתיות, והכי נורא - הספר מלאאאאא תיאורי אונס מחרידים של ילדים, סאדיזם והתעללות אלימה ביותר בילדים בכל מיני דרכים מפלצתיות ש, לא ברור איך להכניס כל כך הרבי תיאורים כאלו משרת את העלילה. לדמות הראשית כל הזמן כואב הראש כי יש לו פלאשבקים מהעבר/זעזוע מוח/וואטאבר, זה לא נפסק לרגע. כבר נהיה לי כאב ראש. האופי שלו משתנה כל הזמן וזה מעייף, זה בעצם כל מה שקורה כל הזמן. הספרים פשוט מלאים תיאורים מייגעים של סצנות דוחות מהעבר שלו ובשלב מסוים נשברתי אחרי שקראתי 2 וחצי ספרים ממש בכוח והפסקתי כי זה היה כל כך משעמם וגרוע. בכנות - אני לא מבינה למה תרגמו את זה, זאת רמה נמוכה מאוד.
נמרח, תיאורי אוירה אינסופיים, לא הצלחתי להמשיך לספר השני
מ ז ע ז ע. משעמם,חוזר על עצמו בלי סוף. אפס עלילה.רק טרחנות אינסופית. מטופש ילדותי. לא מתקרבת יותר לסופרת הזו.
מתיש, מעייף, מייגע, מעיק, משעמם, מייאש. פשוט סבל! ולא בגלל התכנים והאופל, בזה דווקא וינטרס מוצלחת, אבל התפקשש לה כאן בגדול. משעמם כבר אמרתי??? זה מתחיל עם פוטנציאל של דמויות ועלילה, אבל שם זה נגמר. תחסכו לעצמכן זמן, אנרגיות וכסף ותוותרו על העינוי הסיני הזה.
ספר מזעזע!! לא נעים לקרוא אותו, הרעיון המרכזי מזעזע ופוגעני עד רמה של אונס כלפי נשים
הספר הכי פאקינג מתיש בעולם!!!!! אכזבה עצומה לסופרת שהערכתי. יש עלילה, גיבורים עם אופי, כתיבה מצויינת, אבל למה להתיש למוות במשך 2000 עמודים דיגיטלים???? כל הזמן ציפיתי שיקרה משהו אבל כלום לא קורה, הכל באותו לופ אינסופי. משעמם, מעייף, בזבוז זמן מוחלט. עגמומיות שניתן היה לתמצת ברבע מהספר, וגם אז זה כנראה היה ארוך מדי. בקיצור, הספר השני מיותר לחלוטין! מי שממש רוצה לקרוא, אז אפשר לקרוא רק את הספר הראשון ואז לקפוץ ישר ל20 דפים האחרונים של הספר השני. לא עוברת לספר השלישי, ובכל מקרה אם הספר השלישי הוא כמו השני אז גם כוכב אחד זה הרבה יותר מדי.
בניגוד לירושת החוב,לטרילוגיה הזו ממש לא התחברתי. הסיפור היה לא אמין, משעמם ונמרח. לקח לי שבוע לסיים את הטרילוגיה,עבורי זה המון זמן...ממש הכרחתי את עצמי לסיים.התאכזבתי מאוד...
קראתי את הספר לאחר המלצות חמות. לצערי התאכזבתי...ההתחלה היתה מעניינת ומותחת אך לקראת אמצע הספר כבר השתעממתי.
פרולוג
קאסן
ביום שנולדתי, הוטלה עליי קללה.
הקללה גדלה איתי כשהפכתי מילד לגבר.
לא נשאתי סימן שיעיד על קיומה. אף רופא לא איתר אותה.
אבל אני ידעתי.
אפלה נקשרה אליי והייתי מקולל.
באופן בלתי הפיך.
בגלל זה נטיתי לא לאהוב הפתעות. ההפתעות בחיי היו כאבים ועונשים. אהבתי שיטות, חוקים, מנהגים נוחים ושגרה מוכרת.
אז מה אתה מתכוון לעשות איתה?
הסתובבתי באגרופים קפוצים מחוץ לתא שלתוכו זרקתי אותה.
לא יודע.
זה היה שקר.
ידעתי מה אני צריך לעשות.
הייתי צריך להרוג אותה כי היא מצאה אותי. היא נקלעה במקרה לעולמי החבוי היטב. הייתה לה החוצפה להיכנס אליי הביתה. להניח רגל בממלכתי.
אם כך... להרוג אותה.
עצרתי.
נעצתי מבט בדלת העץ הכבדה, ואז השפלתי אותו אל המנעול החלוד ששימש בתפקיד הכולא יותר מדי זמן.
אחת־עשרה שנים.
אחת־עשרה שנים עברו מאז שראיתי אדם אחר. אחת־עשרה שנים מאז שהרגשתי את השנאה הצרופה מבעבעת בדמי, דורשת אלימות, תובעת את כאביו של האחר לפני שיספיק להכאיב לי.
תעשה את זה.
הוצאתי את המפתח מהכיס.
פתחתי את הדלת.
נכנסתי פנימה והתייצבתי מול האויב.
1
ג'מה
אימא שלי תמיד אמרה שהתברכתי.
אולי נימת קולה הייתה סרקסטית והשבחים שהרעיפה לא היו כנים, אבל זה לא מנע ממני להסכים איתה.
באמת התברכתי.
נולדתי בקיץ, אהבתי ללמוד, והייתה לי ילדות מאושרת. טוב, מאושרת עד שאבא שלי נפטר משבץ פתאומי והותיר אותי ואת אחי הקטן, ג'ושוע, נתונים לחסדיה של אימי השברירית, שהשתמשה בלעג כדרך להתמודדות עם האבל העמוק.
אבל משום שהתברכתי, ברגע שמלאו לג'ושוע שמונה־עשרה והוא עבר לגור בדירה שכורה עם חברים, עזבתי גם אני את הבית והבטחתי לאימא שלי שתמיד אעמוד לרשותה. שתמיד אענה לטלפון, שתמיד אהיה הבת שלה, גם אם לא נראה שהבינה למה החיים, כמו שהגדירה את זה, ״מסבירים פנים לי ולא לה.״
כשאמרה שהחיים הסבירו לי פנים, היא התכוונה לכך שכשהגעתי לגיל עשרים ושלוש, כבר התפטרתי מעבודתי כסוכנת נסיעות ולא הייתי צריכה לעבוד יותר בשביל אף אחד. הפכתי למיליונרית בכוחות עצמי והשתחררתי מעול הפרנסה.
הכול הודות למשהו שהלהיב אותי עוד מתקופת הלימודים, התפתח לקריירה שסיפקה לי הכנסה מכובדת ואת היכולת לקנות בית אלגנטי בצבע סגלגל־בהיר, לסגור קרן פנסיה ולחיות סגנון חיים פזרני, אם רק הייתי רוצה חיים כאלה.
כמה חבל שהעדפתי לחיות בפשטות.
לא שתיתי ולא עישנתי. לא אהבתי מסיבות, ולא שמלות יקרות ואיפור. נכון, היו לי את כל החידושים האחרונים בתחום הצילום והמחשוב, אבל כל הפריטים האלה, כמו שאקלים חדשים, חבלים וגיר, היו מוכרים לצורכי מס בגלל העבודה שלי.
העבודה שאימא שלי לא הצליחה להבין. שהחברים מבית הספר עיקמו פנים בגללה ובני גילי האחרים הביטו בי בקנאה.
הייתי אחת ממטפסות הצוקים המעטות שעשו הון ביו־טיוב.
בחורה עם אצבעות חזקות וגוף גמיש מספיק כדי לטפס על סלעים מסוכנים, על צוקים ועל הרים שהטיפוס עליהם מורכב מבחינה טכנית.
בהתחלה היה מדובר רק בחסויות — נהניתי מנעלי טיפוס ומטייצים ספורטיביים בחינם כשניצחתי בתחרויות מקומיות ואזוריות — ואז התקדמתי להופעות מול קהל.
הרצאות קצרות שהתבקשתי להעביר במכוני טיפוס ברחבי ארצות הברית, הובילו לכך שחברות גדולות יותר הטיסו אותי לחו״ל למטרת בחינת מסלולים וקירות שפיתחו, וציטטו אותי במגזינים שהגדירו אותי כ״בחורה שכוח המשיכה שכח״.
ככל שהתפרסמתי, כך גדלו גם הפרסים שקיבלתי. התאפשר לי להתאמן עם הטובים ביותר ולהשתתף בתחרויות השמורות לאלופים בלבד.
נהניתי מכל סוגי התחרויות. אהבתי טיפוס על קירות במתחמים סגורים וגם אתגרים תחת כיפת השמיים. אבל באופן אישי הכי אהבתי לטפס סולו. בלי פרטנר, בלי מאבטח, בלי אף אחד שיתפוס אותי אם אפול.
באחד הימים עזבתי את העיר בחיפוש אחר מפל מים שדיברו עליו בכמה פורומים של טיפוס. טיפסתי על הסלעים הבוגדניים במשך ארבע שעות, כמעט נפלתי, עשיתי כמה טעויות והתגברתי על כמה מכשולים. באמת הרגשתי שאני הבחורה שכוח המשיכה שכח.
כל כך נהניתי מהחוויה, שפתחתי פרופיל משתמש והעליתי צילומים מהמצלמה שהצבתי בתחתית המפל. רציתי רק להראות בקצרה את המסלול שבחרתי, את החתכים שספגתי ואת הסרטון בהילוך מהיר שלי מטפסת על הסלעים מכוסי הטחב תחת זרם המים.
האור הכה במפל בזווית מושלמת ויצר קשתות מרהיבות. הצבעים נראו קסומים ורציתי להנציח את החוויה בהעלאה לרשת.
תייגתי כמה מכרים מתחום הטיפוס, נתתי לסרטון את הכותרת ״לשחות בשמיים״ והלכתי לישון.
כשהתעוררתי גיליתי שנעשיתי ויראלית.
והשאר שייך להיסטוריה.
עכשיו, בגיל עשרים ושש, כבר יש לי למעלה משלושה מיליון מנויים, הספקתי לצבור חיסכון שאפילו מנהל הבנק שלי קינא בו, וזכיתי להתפרנס ממה שהכי אהבתי לעשות.
התברכתי.
בכול, חוץ מאשר באהבה.
בחנתי באנחה את טופס הפרטים שמילאתי עבור אתר היכרויות. ב'נפש בריאה' הבטיחו להתאים טיפוסים ספורטיביים לספורטאים מצליחנים שדומים להם.
ניסיתי להכיר גברים בשיטה שבה השתמשו פעם. יצאתי לכמה פגישות עיוורות שארגנו לי חברות, הסכמתי לצאת לשתות משהו עם בחורים שפגשתי במכון, ואפילו יצאתי למסעדה עם גבר שהתחיל איתי בתחנת דלק כשתדלקתי את הג'יפ רנגלר בצבע חול שלי.
הוא הסתכל על צמיגי השטח, על הדפיקות שהרווחתי ביושר ועל פנסי הלד, ושאל אם זה הג'יפ של החבר שלי. הוא לא נראה משוכנע כשאמרתי שהוא שלי, אבל הוא מייד נדלק מזה.
הייתי חייבת רכב שטח.
העבודה שלי — צילום הסרטונים - דרשה ממני לרדת לשבילים נידחים בחיפוש אחר סלעים שאיש עוד לא טיפס עליהם ואחר מפלי מים מסוכנים מכדי שאחרים ינסו אותם. עם הג'יפ שלי לא חששתי לעבור דרך נחלים או להעפיל על גבעות כדי להשיג את הסרטון המושלם שיגיע למיליון צפיות תוך ימים ספורים.
הבחור בתחנת הדלק, שדווקא הסתקרן במקום להיבהל, ביקש ממני את מספר הטלפון שלי. הוא נראה די שפוי ולכן הסכמתי לתת לו אותו.
יצאנו, הוא אמר את כל הדברים הנכונים ולא הייתי עם אף גבר כבר שנים, כך שברגע של פזיזות הזמנתי אותו אליי הביתה ושכבנו. הסקס היה בסדר. היה לי יותר כיף כשטיפסתי על צוק, אם להודות על האמת, אבל נהניתי מהחברה.
למחרת בבוקר הוא הודיע לי שאשתו והוא ראו את הסרטונים שלי והוא נדלק ממני. נדלק מספיק בשביל לבגוד באשתו ולהוציא לי סופית את החשק לגברים.
מי היה חושב שבגיל עשרים ושש רוב האנשים הפנויים כבר הספיקו לצבור כאלה מטענים? להרבה מהם היה ילד, לפעמים שניים. חלק עדיין גרו עם ההורים, היו כאלה שנכוו מגירושים קשים ואחרים חיפשו רומנים מהצד בלי בושה. והרוב? הרוב היו שמנים, לא התעמלו והשאיפות שלהם הסתכמו בלהיפגש בסופי שבוע עם חברים מהעבודה ולשתות.
למה את עושה את זה?
עיוויתי שוב את הפנים אל הטופס באתר ההיכרויות.
כי את סתומה, זה למה.
שם: ג'מה אשפורד
גיל: עשרים ושש
מראה חיצוני: בלונדינית, עיני דבש, מבנה גוף ספורטיבי אבל עם קימורים.
מוצא: חצי אמריקאית, חצי נורווגית.
מחפשת: גבר שאוהב לבלות בחיק הטבע. רווק. אוהב טיולים. שאין לו בעיה עם תנאי שטח קשים. אמין. טוב לב. נלהב. אינטליגנטי —
״אוף.״ מחקתי הכול. ״פשוט תוותרי, ג'ם. תאמצי כלב שתוכלי לסחוב איתך לשטח ותשלימי עם זה שאת מצליחה בעסקים, אבל באהבה... את על הפנים.״
בהנהון הסכמה עם דברי החוכמה שלי עמדתי לסגור את האתר, אבל פרץ מרדנות זרם באצבעותיי והקלדתי מחדש:
מחפשת: גבר שתלטן ומסוכן שלא מפחד מאישה שכנראה מצליחה הרבה יותר ממנו. גבר שיודע לגרום עונג בלי לחשוב שהוא מתת־אל למין הנשי. גבר שיודע לבשל ולנקות, ולא צריך שהחברה שלו תהיה גם העוזרת. גבר שאין לו חמש־עשרה אקסיות, שני ילדים וכרס של בירה, ויודע להשתמש במברג. גבר שהוא... גבר. גבר כמו של פעם — עוקצני, אבל מתוק. מחוספס, אבל רך. מישהו שיסחף אותי בסערה, אבל עדיין יאפשר לי לפרוש כנפיים ובו־בזמן ידליק אותי לחיים במגע לשונו.
״את כזאת דפוקה,״ צחקתי לעצמי בזמן שמחקתי את כל הקטע, סגרתי את הדף והתחלתי להוריד את מסך המחשב הנייד. ״מספיק לפנטז על גברים מיתולוגיים שלא קיימים.״
התראה שהבהבה על המסך תפסה את תשומת ליבי והודיעה לי שהתפרסם פוסט חדש ב'מטפסים אנונימיים'. פתחתי בחזרה את המסך. עקבתי אחרי הקבוצה הזו כבר כמה שנים. היא הבטיחה מסלולים בתוליים, צוקים סודיים והרים לא מוכרים.
בכל השנים שבהן עקבתי אחריהם, מעולם לא התפרסמה שם הרפתקה אחת שעוד לא ניסיתי או הכרתי.
עד עכשיו.
לחצתי על הקישור, עברתי על התצלום המטושטש של מצבור הסלעים המכוסה עשבים קוצניים והדופק שלי התחיל להאיץ.
חאליסי מקנטקי
התגלה לפני יומיים בעומק הפארק הלאומי מאמות' קייב. נקיק נסתר מכוסה צמחיית פרא שנראה בלתי עביר. סימנתי את שביל ההגעה בסרט צהוב. לא ירדתי כי לא היה לי ציוד. מצריך רכב שטח, ואז ירידה רגלית תלולה. מי שיגיע אליו ראשון יוכל לתת שם לשביל. דרגת טיפוס? לדעתי פאקינג קשה.
בלב הולם העפתי מבט אל התרמיל המאובק והבלוי שלי שזרקתי ליד הדלת. כבר חודשים לא נתקלתי בטיפוס מלהיב ובכל זאת, החזקתי תיק ארוז עם מזון וציוד מחנאות, הסתובבתי תמיד עם אוהל ושק שינה בתא המטען של הג'יפ, והיו בו גם חבלים וציוד טיפוס וצילום.
אוכל לצאת לדרך תוך דקות.
אוכל להיות הראשונה.
אוכל לתת למקום שם.
הגדלתי את התמונה ובחנתי בעיניים מצומצמות את הממדים ואת מתאר השטח. העמק שבו הוא הסתתר היה אפוף ערפל שטשטש את גבולותיו. עשבים הקשו לראות את קווי המתאר של הסלעים והצמחייה, וצללי הערב הסתירו את סודותיו של המקום.
לא הצלחתי להחליט מהתמונה אם המקום שווה את הנסיעה, אבל יכולתי לראות שהוא גדול. סלע ענקי היתמר מעל העצים שמתחת. יד אדם לא נגעה בו. הוא קרא לי לטפס עליו.
מה עוד כבר יש לך לעשות?
לא היו לי יותר תחרויות עד סוף השנה. לא קבעתי צהריים עם חברות או ארוחות ערב עם מחזרים פוטנציאליים. אפילו כלב להוציא לטיול לא היה לי. הייתי בחורה מצליחה, בריאה ובעלת עתיד מובטח מבחינת החופש הכלכלי. אבל... הייתי לבד, ולא אהבתי את הריקנות שהרגשתי כשלא היו לי אתגרים להסתער עליהם.
תראו לאן כמה ימים של ישיבה בטלה הביאו אותי...
התדרדרתי לשפל כזה שמילאתי פרטים באתר היכרויות. לא עניין אותי שזו הדרך שבה כל החברים שלי מבית הספר מצאו בני זוג. לא האמנתי לפרסומות שטענו שהיכרויות באינטרנט הן הרבה יותר בטוחות ויעילות מאשר הסתובבות בפארקים, בברים ובבתי קפה בחיפוש אחר החצי השני המיוחל.
הגיע הזמן שאשלים עם העובדה שחיי האהבה שלי כללו גרניט, קוורץ ובזלת במקום מישהו שיש לו דופק.
ולמען האמת? לא הייתה לי שום בעיה עם זה.
אבן לעולם לא תרמה אותך או תציק לך. היא לא תעמיד פנים שהיא מעוניינת בך בשביל הכסף שלך או תשקר שהיא פנויה ושפויה.
האבן היא נקייה, קרה ולא אכפת לה אם הצלחת לגבור עליה. ואם לא הצלחת, היא תגבור עלייך ותפיל אותך לאדמה עם עצמות שבורות.
אני הולכת.
קמתי, סגרתי את המחשב הנייד והכנסתי אותו לכיסוי המגן, ארזתי מטענים סולריים עבור הנייד שלי, המצלמה ושאר הציוד הטכנולוגי שנהגתי לקחת. בדקתי שוב ושוב שיש לי מספיק אספקה בתרמיל, לקחתי משואת איתור מהשולחן שליד החלון ויצאתי במהירות מדלת הבית.
אחרי שזרקתי את כל הציוד בתא המטען של הג'יפ, חיפשתי את המספר של אחי בטלפון שלי.
אומנם נהגתי לצאת לדרך מתי שהתחשק לי בחיפוש אחר לונה פארקים עשויי גרניט, אבל זה לא אמר שהייתי חסרת אחריות. הייתה לי משואת איתור למקרה שאיפצע באופן רציני ואזדקק לחילוץ אווירי, מכשיר עיקוב ג'י־פי־אס על הרכב למקרה שיגנבו לי אותו בזמן שאני מטפסת על צוק באיזה חור נידח, והקפדתי תמיד לכתוב לאחי לאן הובילה אותי ההרפתקה הספונטנית הבאה שלי.
אני: היי, ג'וש. אני נוסעת. הפעם לפארק הלאומי מאמות' קייב. יש לי ג'י־פי־אס ומשואת איתור. רוב הסיכויים שלא תהיה לי קליטה בטלפון וזו נסיעה של שבע שעות, אז אני מאמינה שייקח לי כמה ימים למצוא את המקום, לטפס, ולחזור לציוויליזציה. הצוק שאני מחפשת הופיע ב'מטפסים אנונימיים'. תשתמש בסיסמת הכניסה שלי כדי להשיג מידע נוסף אם תצטרך. רק תחכה חמישה ימים לפני שתתחיל להיכנס לפאניקה, בסדר? חמישה ימים, ורק אז תפעיל את מבצע־איתור־אחות־סתומה. מקווה שיהיה לך שבוע נפלא!
הוא ענה כמעט מייד.
ג'ושוע: קודם כול, עכשיו חצות. אולי תישני קודם, לפני שאת יוצאת לנהוג לצד השני של המדינה? דבר שני, רק את מסוגלת ללכת לאיבוד בכוונה באיזה פארק לאומי ולחשוב שזה כיף.
אני: אתה יודע שאני ציפור לילה. אם אצא עכשיו אספיק להגיע לשם בדיוק לזריחה ולהשיג תצלומים מדהימים. יהיו שם פקחים של הפארק. אוכל לפנות אליהם אם אצטרך עזרה.
ג'ושוע: יותר הגיוני שהם יירו בך כשהם יראו אותך מכוסה שרכים ואדמה, מטפסת כמו קוף על צלע ההר. הם יגידו שסוף־סוף לכדו את ביגפוט.
אני: חה.
ג'ושוע: תשמרי על עצמך! תאפשרי לי גישה למיקום הנייד שלך כדי שאוכל לאתר אותך.
אני: אפעיל הרשאה, אבל קשה לי להאמין שהקליטה תהיה יציבה מספיק בשביל שתוכל לראות איפה אני.
ג'ושוע: אני קונה לך לחג המולד את עמדת הוויי־פיי הניידת הזאת לטיילים. ככה לפחות יהיה לך אינטרנט לווייני משלך ולא תוכלי להשתמש יותר בתירוץ של 'אין קליטה' כדי לא להתקשר אליי.
אני: תחזור לישון ותפסיק לנדנד לי.
ג'ושוע: תפסיקי לטפס על צוקים ולכתוב לי הודעות בלילה.
אני: אוהבת אותך.
ג'ושוע: גם אני אותך.
עם חיוך על הפנים והתרגשות גואה בלב, זרקתי את הטלפון למושב לידי, הכנסתי את המפתח והתנעתי את המנוע העצבני של הרנגלר. הג'יפ הנאמן שלי התעורר בפיהוק ויצא ברטינה מהחניה, רגיל לזה שאני מעירה אותו באמצע הלילה כדי לצאת לציד צוקים.
העברתי הילוך והצצתי לאחור אל הבית. הפינה הפרברית שלי באמצע מישיגן.
נאנחתי בסיפוק.
אלוהים, באמת שהיה לי מזל מדהים.
לא היה לי כישרון לגינון, כך שערוגות הפרחים שלי צמחו פרא והדשא היה זקוק לכיסוח, אבל חזית הבית נצבעה לא מזמן בגוון סגלגל עליז ואת הגג שיפצתי ברעפים אפורים כהים.
הפרטיות שסיפק לי המבנה בן שלושת חדרי השינה פיצתה על הלילות הבודדים שנאלצתי לחוות. אהבתי את העובדה שהוא כולו שלי, בלי משכנתה, מחכה לשובי. אהבתי את העובדה שלא מדובר רק בבית, אלא בשותף שסיפק לי מחסה והגנה.
נתראה עוד כמה ימים, בית!
אם רק הייתי יודעת ששיקרתי לו בלילה ההוא.
לא יעברו כמה ימים עד שאשוב לראות אותו.
זה לא יקרה לעולם.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
.jpg)
