"את לא טיפוס של אישה לראווה, את יותר טיפוס של אישה שהיא פרס ניחומים."
סבסטיאן
"אחי, תעשה טובה ותראה אם זאת היא."
אני מתעלם מההפצרה שלו, נחוש להתחיל את המאמר הזה לקראת השיעור שיש לי דבר ראשון בבוקר, שיעור שאני חייב לסיים כדי לקבל את התואר. חשבתי שמקום שקט כמו הספרייה יעניק לי את השלווה שאני זקוק לה כדי להשלים את המשימה, אבל נראה שטעיתי.
כל כך טעיתי.
"אתה מקשיב לי? אני חייב שתלך לשם ותראה אם הבחורה שמסתכלת לכאן היא המתרגלת שלי. בבקשה, אני ביישן."
אני שותק. "זיק, אני לא הולך את כל הדרך לשם רק כדי לראות אם היא המתרגלת שלך. תעשה את זה בעצמך."
ראשי נרכן ואני חוזר לעבודה שלי.
"אני הקפטן של נבחרת ההיאבקות, טמבל."
העט שלי עוצר בפעם השנייה. "לא, אני הקפטן, טמבל - או שאולי כבר הספקת לשכוח? זה לא חלק מהגדרת התפקיד שלי, לעשות בשבילך את העבודה השחורה."
חברי מנסה שוב ומתבכיין בלי בושה. "ואם אבקש יפה?"
"לא. כבר התנהגת כמו זין יותר מדי פעמים היום."
זה מאושש אותו במידה ניכרת. "ואם כבר מדברים על זין, מה אם אני אמצוץ לך?" הוא מגרגר. "תעשה את זה?"
"אני אעשה את זה תמורת מציצה," החבר שלנו דילן מתערב מצדו השני של השולחן - שולחן שנראה גדול מספיק להכיל את כולנו כשהתיישבנו, אבל עכשיו נראה כאילו הוא בגודל של תחבושת היגיינית.
"סתום ת'פה, לנדרס. אף אחד לא שאל אותך," זיק אומר בבוז. "אוסבורן, לך תראה אם זאת המתרגלת שלי."
אלוהים, הוא לא מוותר. "היא לא המתרגלת שלך."
הוא מפתל את פלג גופו העליון ומציץ לעברה בספקנות. "איך אתה יודע?"
כולנו זוקרים את הצוואר כדי לראות היטב את הבחורה שעליה מדובר, שיושבת ממולנו בחלל המשותף האפלולי של הספרייה. עיני השחורות נחות על בחורה לא יומרנית הרכונה מעל ערימת ספרים, מחזיקה עיפרון וכותבת בקדחתנות.
ממוקדת ונחושה, הבחורה הזאת לוקחת את העניינים ברצינות.
היא לא באה לכאן כדי לשחק.
כבר הבחנתי בה כמה פעמים, אבל עד עכשיו לא הקדשתי לה יותר משנייה של מחשבה, וסימנתי אותה כסתם עוד גוף חמים שתופס שולחן שלם שאני והחברים שלי יכולנו להשתמש בו.
אקדמאית. לא הרפתקנית. בטח חתיכת מתחסדת, אם לשפוט על פי שרשרת הפנינים שמקיפה את צווארה.
היא בקושי מצמצה כשחלפתי לידה עם סינדי - או מינדי, או איך שלא קראו לה והתחרז עם אינדי - וגררתי אותה למחסן כדי להרטיב את הזין שלי.
"איך אני יכול לדעת שהיא לא המתרגלת?" אני חוזר. "קודם כול, הפנים שלה קבורות בספרים האלה - היא לא הסתכלה מסביב אפילו פעם אחת במשך כל הזמן שאנחנו כאן."
גבותיו השחורות של זיק מתרוממות. "בולשיט. היא הסתכלה עלינו כל הזמן."
אני מתעלם מהבעת פניו וממשיך בשטף. "דבר שני, לא נראה שהיא אחת שצריכה עבודה. זאת אומרת, לא ראית את הפנינים המחורבנות סביב הצוואר שלה? אין מצב שהיא צריכה את הכסף."
"אולי היא אוהבת לעזור לנזקקים," דילן מתבדח.
"אני אראה לה מה זה להיות נזקק, אני נזקק לציון טוב בביולוגיה." זיק לועג ובוחן אותה בתשומת לב. "מריה הבתולה שם נראית כמו פאקינג ספרנית. בחורה כזאת תהיה רווקה לנצח."
"כן, אבל תסתכל עליה. אין להכחיש, היא לא מחכה לאף אחד," דילן מעיר.
זיק זורק לעברו מבט זועף. "השתמשת עכשיו בביטוי אין להכחיש?"
החבר שלנו מתעלם ממנו. "או שאולי מבט אחד בפנים העצבניות שלך הספיק לה כדי להחליט שהעבודה לא שווה את הכסף שתשלם לה. ומה נסגר עם הסוודר הזה? אני מוכן להתערב שלא יזיק לה לקבל זין חזק." קולו המרעים של דילן מהדהד בהמולה, החספוס שלו חותך את ספריית האוניברסיטה השלווה באופן הכי לא־שקט שיש. "היא נראית לגמרי כמו כלבה."
צחוקו של זיק גס. "אולי זאת הבעיה - היא קיבלה זין והוא עדיין תקוע לה בתחת." הוא בודק את הטלפון שלו בפעם החמישית. "אם היא לא המתרגלת שלי, אז שלי מבריזה. אתה מוכן בבקשה ללכת לשם ולבדוק בשבילי? אני מתעצל לגרור את התחת שלי מהכיסא."
אני משפיל לעברו את מבטי, מנענע את ראשי לנוכח החוצפה שלו, ואז נשען בידי על שולחן העץ וקם על רגלי. "בסדר. איך קוראים למתרגלת שלך?"
הוא מיישר את הנייר המקומט שנח על ערימת הספרים שלו וקורא בקול רם. "ויולט."
"או, כמה יפה." אני מדשדש בנחת וחוצה את הספרייה, מתפתל במבוך של שולחנות, מתכוונן על הקרדיגן השחור. "ויולט."
הקוקו החלק והקלאסי שלה אסוף גבוה, אף לא שערה אחת ברחה ממקומה, ומשקפיים שחורי מסגרת מונחים על ראשה. היא לובשת טישרט לבנה פשוטה וקרדיגן שחור, חוט בודד של פניני שנהב נוצצות מקיף את צווארה.
כן, כן, אמרתי את זה, פאקינג פנינים.
אוזניות בצבע ורוד בוהק משתלשלות על צווארה.
אני מתקדם ומתקרב אליה בזהירות, קצת כמו שניגשים לכלב משוטט, או לבחורה שאתה יודע שהיא במחזור - בחשש, בהתגוננות, מניח את קצות אצבעותי על קצה שולחן העץ המוצק, ומחכה שהיא תרים את מבטה. תבחין בי. תגיד משהו. תסמיק.
אבל היא לא. למעשה, אם הבחורה הזאת חשה בנוכחותי, היא מומחית בלהסתיר את זה.
אני מכחכח בגרון, זורק אמירת שלום אגבית ומשתדל להיראות משועמם. "היי."
היד שלה ממשיכה לנוע לרוחב המחברת, האצבע עוקבת אחר אמצעה של פסקה הכתובה בכתב יד. בראש מורכן עדיין, קולה השקט ממלמל, "אני לא מתרגלת, אז אל תטרח."
אני משער שזה עונה על השאלה שלי. אני פונה לאט לעבר חברי - שניהם זוקרים לעומתי אגודלים - ומנענע בראשי. שלילי. זיק מקמט את גבותיו, עצבני כרגיל, ומציץ על הנייר המקופל בידו במבט זעוף. הוא מקמט אותו ומשליך על הרצפה.
נו, טוב.
אני משער שזה סוגר את העניין. אלא ש...
"לא קוראים לך ויולט?" אני דורש לקבל עוד מידע, כדי לגרום לה להרים אלי את מבטה.
היא לא מנידה עפעף.
"מצטערת לאכזב אותך, אבל לא."
אני מגחך, משעין את האגן שלי על השולחן ומשלב את זרועותי. "רק בודק. המתרגלת של החבר שלי שם הבריזה לו, ועכשיו הוא מתבכיין."
"למה הוא לא בא לכאן בעצמו?"
"עצלן מדי בשביל לקום." הנימה שלי אגבית.
"אני לא רוצה להיות גסת רוח, אבל אם הוא צריך מתרגלת, אולי העצלנות שלו היא חלק מהבעיה."
יש בזה משהו. "יש בזה משהו."
"טוב, עכשיו, כשהבהרנו שאני לא ויולט המסתורית הנעדרת, אני באמת צריכה להמשיך ללמוד. אתה הורג לי את המוג'ו."
"אוקיי. מצטער שהפרעתי לך." ההתנצלות חומקת מבין שפתי ומצליחה להישמע כנה.
הבחורה מהמהמת בביטול וממשיכה להניע את האצבע שלה לאורך מחברת השורות מבלי לזרוק אלי מבט.
זה פאקינג מעצבן.
זאת אומרת, הגאווה שלי ממש חוטפת כאן. לא בכל יום מבטלים אותי ככה, ובטח לא איזו כלומניקית בספרייה המחורבנת, איזו סטודנטית משעממת שמקל ארוך תקוע בתחת הפריבילגי שלה.
להסתובב וללכת? או לנסות לומר את המילה האחרונה? אני עומד כאן, לא ממש יודע מה לעשות, ותוחב את הידיים לכיסי הג'ינס שלי.
הבחורה הזאת הצליחה לעצבן לי את הצורה בפחות מדקה, ויש לה את הביצים לדחות אותי - ואני לא יודע איך בדיוק להגיב.
"אתה יכול ללכת עכשיו." היא קוראת את מחשבותי, ובקולה יש שמץ של עוקץ.
מה לעזאזל לא בסדר עם הבחורה הזאת?
"תרגיעי," אני פולט. "אני הולך."
ההליכה בחזרה אל עבר השולחן שלי היא מסע זריז, ולשני החברים שלי מרוחה הבעה משועשעת על הפנים האידיוטיות שלהם. אני מושך כיסא ומצטרף אליהם במבט זועף.
"לא נראה שזה הלך כל כך טוב," דילן מעז לומר.
"לך תזדיין."
"זאת לא ויולט?" זיק שואל.
"לא." אני פותח ספר טופוגרפיה. "לא ויולט."
"היי אוז, גבר." דילן מציע. "אני מתערב שאם תלך לשם ותתחיל איתה, זה יספק לה סיבה להשוויץ במשך שבועות. ייתן לחנונית סיבה לחיות."
איכשהו, אני בספק. "היא תצטרך קודם לשלוף את הפרצוף מהספר שלה ולהכיר בקיומי."
"מתערב שתצליח להרטיב את תחתוני הסבתא שלה."
"מה אתה אומר. כאילו שזה יהיה קשה."
זיק צוחק. "בואו נהיה כנים, היא לא לובשת תחתוני סבתא - זאת בטח חגורת צניעות."
לא שתחתוני סבתא מפריעים לי. כולם מחליקים מטה על ירכיה של אישה באותו אופן. לאט, ונוחתים על הרצפה בצליל מתוק ומספק.
אני מגחך בידענות. "כן, כנראה."
"אתה חושב שהיא בתולה?" דילן תוהה בקול רם.
זיק מגחך וזורק מבט מעל כתפיו הרחבות לעבר הספרנית, שמקיפה את החדר. הוא מנמיך את קולו. "פאק, בטח שכן. תראה אותה. היא בטוח תבכה כשהיא תגמור אחרי שהיא סוף־סוף תקבל ז -"
"בסדר, מספיק," אני קוטע אותו בחדות. כשזה מגיע להשפלה של נשים, אפילו לי יש סטנדרטים. אין ספק שהם לא גבוהים, אבל יש לי כמה - והתנשאות מינית כלפי נשים הוא אחד מהם. "אתה מתנהג כמו דוש."
אני זורק עוד מבט מעבר לכתפי לעבר הבחורה, וקולי מתרכך. היא באמת סוג של חמודה. "וחוץ מזה, מה אכפת לך בכלל?"
"לא אכפת לי. אני רק אומר שעם כל כמה שאתה משוויץ, לא תצליח לשכנע את הבחורה הזאת להזדיין איתך, מבטיח לך." הוא מטה את ראשו לעברה. "ראיתי איך שהיא השכיבה אותך על הקרשים אותך, וזאת לא השכבה מהסוג שאתה רגיל לקבל."
נכון. קחו לדוגמה את הלילה הקודם. לא הייתי צריך כמעט שום מאמץ כדי להשיג זיון במרפסת האחורית של אולם ההוקי. קצת דיבורים, כמה חיוכים פלרטטניים, ואני נשען על הקיר החיצוני ומזיין איזו בחורה שאפילו לא אמרה לי מה שמה.
"ואני מתערב שלא תצליח לגרום לה לשים את הפה שלה עליך בשום מקום. אני אפילו מוכן לשלם לך מאה דולר."
רגע. בואו נחזור לאחור.
מאה דולר?
זה מושך את תשומת לבי והראש שלי מתרומם במהירות. למה?
כי אני מרושש.
האמת היא שלא למדתי בבתי הספר הכי טובים. מההתחלה הייתי מתאבק מחונן, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי אימונים נוספים. למשפחה שלנו לא היה כסף לשלם תמורתם. כשהייתי בחטיבת הביניים אחותי התחילה לעבוד בעבודה האמיתית הראשונה שלה אחרי התואר, אבל מהר מאוד מצאה את עצמה מסובכת במאבק משפטי - שלא אכנס לפרטיו - ונתמכה מאוד בכספי הפנסיה של הורי.
הכסף למועדוני היאבקות ולאוניברסיטה הלך גם הוא לבלי שוב.
אז כן, בניגוד לרוב החברים שלי, אני לא לומד כאן על חשבון הכיסים העמוקים של הורי. אין לי כרטיס אשראי פתוח או קצבה חודשית.
לא.
ייתכן שיד האלוהים בירכה אותי בכישרון לרתק את היריב על המזרן, אבל מבחינה כלכלית אני חמוש רק במלגת ספורט (שאני לא יכול להרשות לעצמי לדפוק) ובעבודה. עבודה. במובן של ע־ב-ו־ד-ה.
כלומר, כשאני לא בכיתה, באימון או לומד, אני קורע את התחת עד עשרים שעות בשבוע, בנהיגה במלגזה במשמרת לילה באיזו מנסרה עלובה במרחק רבע שעה מהקמפוס. זה מכסה את שכר הדירה לחור שבו אני גר עם חברי לקבוצה זיק, שחקן כדורגל בשם פרקר והבן דוד שלו אליוט.
העבודה עוזרת לי לשלם על הוצאות שהמלגה והורי לא מכסים - חשמל, גז, מכולת - ורק מעט נותר לכל השאר.
ואם מישהו יגלה, נדפקתי.
טכנית, אני לא אמור לעבוד. החוזה שלי עם האוניברסיטה אוסר עלי לעבוד. אבל אין לי ברירה - אני מוכרח לעבוד, בדרך כלל בלילה, כשאני אמור לישון, ללמוד ולתת לגוף שלי לנוח.
הגוף שחוטף מכות באופן קבוע ומשמש ככרטיס הכניסה היחיד שיש לי לאוניברסיטה יוקרתית.
מלגת לימודים של עוד כמה אלפי דולרים נוספים לשנה עוזרת - היא ממומנת על ידי חברת הביטוח שאבא שלי עובד בה - אבל אני ממש זקוק לכסף שזיק הזכיר, אפילו אם מדובר רק במאה דולרים.
אז.
אני מוצא את עצמי בוחן שוב את הבחורה, סוקר אותה בעניין מחודש. קרדיגן מכופתר עד הצוואר. פנים רציניות. שיער שחור חלק. פה משוך לקו ישר, קצה לשונה הוורודה מציץ מהצד, ללא ספק מרוב ריכוז.
אני מניח שאוכל לסבול את הפה שלה על שלי למשך כמה שניות.
אני מהנהן בנוקשות לזיק, ומפני שאני יודע שהוא ישלם, אני אומר, "חמש מאות, ועשינו עסק."
הוא נוחר בבוז. "סגור."
חברי לקבוצה נשען לאחור בכיסא, משלב את זרועותיו העבות ומאיץ בי בנקישת אצבעות. "כדאי שתצא לדרך, קזנובה, לפני שהיא תקלוט שאתה מסתכל עליה ותברח עם הזנב בין הרגליים הסגורות שלה."
הכריכה ממש מטעה אם לא הייתה בחירה בין 8 ספרים כמתנת יום הולדת מהאתר כנראה הייתי מנשיכה לדלג עליו.. ספר קליל, שנון, מצחיק סקסי... סיימתי ביום אחד ולא רציתי להפסיק לקרוא. ספר נהדר להעביר בין ספרים יותר "כבדים". שווה קריאה.
מדובר בסדרה שפשוט התאהבתי ברגע, כזו שאי אפשר להניח עד שהיא נזללת לחלוטין. ספרים קלילים ומגניבים, כאלו שנקראים עם חיוך על הפנים. יש כאן חילופי משפטים שנונים ומצחיקים, עם סרקזם בוטה. הם סוג של ספורטאים בעלי פה מטונף עם צורך עז להטריף. הם היו חידה, מחוספסים ודוקרניים מבחוץ, אבל בפנים זו הייתה הפתעה גדולה. השכבות התקלפו כמו בבצל, שכבה אחר שכבה ואם יורשה לי התאהבתי בכל השכבות, למרות שבספר השני התאהבתי יותר. היו להם חיים מאתגרים, אבל הם היו צריכים לזכור, שתמיד יש מישהו שחייו מאתגרים יותר. אלו ידידים שעם הזמן הופכים לאוהבים, בנות עם עמוד שדרה שראוי להערצה. כל ספר על זוג אחד ועם סוף סגור, כזה שבהחלט יכול להיקרא כבודד. למרות שאתם כבר מכירים אותי, אני תמיד אוהבת לקרוא לפי הסדר. לכל דבר יש סיבה, נסו לדגול בחיוביות כדרך חיים, קחו את ההגה בידיים שלכם. אני נהניתי ברמות גבוהות, ציפור קטנה סיפרה לי שההמשך יוצא ממש בקרוב ואני יותר ממתינה רוצו לקרוא וליהנות יפעת ארניה
התגובות השליליות מוגזמות מדי לספר הזה. ואם לא הייתי מקבלת את הספר בחינם כנראה גם לא הייתי קוראת אותו בגלל התגובות. נכון זה לא משהו שלא קראנו, ונכון העלילה לא עמוקה מי יודע מה אבל הספר כתוב טוב, שנון, מתוק מעביר את הזמן בכיף. אני ממליצה❤️
אהבתי מאוד והוא היה ספר מושלם לבריחה רגע מהמציאות הקודרת שלנו בימים האלו🫶🏻
וואווו פשוט ספר מצויןןן הדמויות מעולות, הכימיה לוהטת- סיימתי תוך פחות מיוםםםם לגמרי נשאבתי חזה ממליצה ממשש
אני כל כך שמחה שקראתי אותו. אם לא הייתי מקבלת אותו כמתנה כנראה שלא הייתי קונה בגלל הכריכה או התקציר שפחות מושך. אבל ואוו איזה ספר כפי זורם מצחיק קליל פשוט מושלם.
קליל , אני קוראת ספר בסדרה בין קריאת ספרים קשים ומעמיקים יותר וזה גורם לי לקלילות ולניקוי ראש. ממש נחמד!!!!
וואו. וואו וואו וואו! ספר נהדר!!! מהשנייה הראשונה לא הצלחתי להוריד את העיניים ממנו! אחד הספרים היותר מהנים שקראתי בזמן האחרון ספר נהדר לאסקפיזם, ממליץ בטירוף לכולם ולכולן!!!
לא להיט בכלל כאילו מלא זמן רק משחקים ליד וכמעט הדמויות בכלל לא עמוקות ממש רדוד
נהניתי מכל שניה מזורגגת. קראתי ביום אחד. לא דילגתי - שזה נדיר! קליל חמוד וסקסי . והכי...מצחיק . היו קטעים שממש התפקעתי. לבד. אני . קאווה. וצחוק מתגלגל.
מקסים! מושלם! נכון זה לא סיפור שלא קראנו לפני אבל זה כתוב מעולה! מצחיק, שנון דמות נשית שלא מוותרת (מתה על זה). ממש נהנתי.ממליצה מאד. אבל מה הקטע של הציטוטים הלא קשורים בפתיחת כל פרק.
העלילה מעניין והסיפור פשוט מושלם הדמיות גם ממש טובות הכל שם פשוט מעניין אהבתי מאוד
וואו איזה ספר חמוד!!! כתוב מעולה, שנון, מצחיק וזורם. ממש נהנתי להתנתק ולהיכנס לעולם של ג'יימס וסבסטיאן. מומלץ בחום!
קראתי את השני לפניו ואהבתי יותר את הסיפור של זיק מאשר של אוז..
קלאסיקה של אל תשפוט אדם לפני שאתה מכיר אותו . מהפרקים הראשונים תופס אותך ולא משחרר עד הסוף .
אהבתי מאוד, הדרך שהם התמודדו עם הרגשית שלהם והכתיבה מדהימה בעיניי. מומלץ
ספר סקסי וכיפי, עלילה שמתרחשת בקולג׳. סגנון קליל,קומדיה רומנטית כזו בלי השתפכויות דרמטיות,אבל הרבה קטעים לוהטים וממש זורם. סיימתי לקרוא בסופש אחד.
תקשיבו כל מילה נוספת מיותרת לכו מהר ותקראו את הספר פשוט התאהבתי באוז וג’יימס
ספר מהמם! לא הייתי מוצאת ספר יותר טוב! שתיתי אותו בלגימה אחת ואהבתי את הכל בו! אם אתם מחפשות רומן ארוטי, מתחכם ומצחיק, מחכה לכם קריאה מהנה. ממולץ מאוד
לא מבינה איך הוא קיבל פחות מ4 כוכבים,ספר קליל,מצחיק וכתוב טוב,אהבתי…
אמאלההה כמה צחקתייי אחד הספרים הכי מצחיקים שקראתי בחיי!! וקראתי מלא, בלי עין הרע! חובה לקרואא
חמוד מאוד, קיצ׳י, קליל, מלא בס3ס ולפי דעצי סבסטיאן בכלל לא דוש , רק זיק (:
ואוווו אחד הספרים הטובים שקראתי , אהבתי את ההפכים המושלמים האלה ואת הכימיה המושלמת שלהם , ממליצה מאודד!
חמוד מאוד, קראתי בנשימה אחת. המשפטים בכל פרק פשוט קורעים מצחוק
וואווו נהניתי בטרוף, ברמה שלא הנחתי את הספר ועוד יחסית לסיפור אהבה יפה שהוא בעצם העלילה כולה, ובכול זאת כל פסקה ופסקה בספר היתה מעניינת עם דאלוגים שנונים ומצחיקים, שגורם לך להתאהב בדמויות הראשיות שבסיפור. ממליצה בחום , רוצי לרכוש את הספר
טוב מה זה הספר הקורע הזה? קומדיה רומנטית במיטבה צחקתי והתרגשתי! ספר קליל וכייףףףףף
ספר מושלם שובר סטיגמות וכמובן רומנטי ברמות הכי לא מה שציפיתי שיהיה מקווה שיתרגמו עוד!!!
זה הגרסה המלוכלכת כשהארי פגש את סאלי. הם חברים, אחרי שניצח בהתערבות מול חברים שלו לנשק אותה..אבל לאחר מכן מבין שהיא האחת בשבילו והוא רוצה אותה ויעשה הכל כדי להשיג אותה. ספר גס, מצחיק ומשעשע. כמובן רומנטי. קליל! הקטעים הקצרים לפני כל פרק הורסים!! לא לפספס ;)
קליל ומהנה, סבסטיאן נהדר וג׳יימס לא פראיירית. אהבתי! *עריכת התרגום לוקה בחסר וחבל.
וואו נהניתי מזה הרבה יותר ממה שחשבתי. קליל, שנון, מצחיק, מרענן. פשןט נהניתי מכל רגע!
סיפור חמוד רומנטי כתוב בסגנון מיוחד. העלה הרבה חיוכים ועשה לי מצב רוח טוב אז מה צריך יותר?
חמוד מאד ומהנה. לא עמוק מידי אבל גם לא דבילי ושטחי. מסוקרנת לקרוא את הסיפור של זיק. מקווה שיש כזה ושיתורגם
ספר חמוד, מעניין וסוחף 🥰 נהנתי וצחקתי מהדיאלוגים השונים בין הדמויות הראשיות. אהבתי שזה לא מתפתח יותר מדי מהר כמו בהרבה ספרים מהז'אנר. באמת הרגשתי שיש פה התפתחות הדרגטית *בערך* (בכל זאת, ספר מהז'אנר 🤣). ממליצה לקרוא :)
ספר מעולה מצחיק שנון דיאלוגים מעולים צחקתי אל תוך הלילה ספר מומלץ🔥🔥 הדמויות של סבסטיאן וג'יימס פשוט כובשות לגמרי הכימיה, הציניות בשיחות שלהם, העקיצות, ההומור פשוט ספר נפלא וכיפי ובהחלט מרענן!!!! **הערה אחת שיש לי - יש כמה מילים שהיו צריכים לעבור הגהה, אבל ממש ממש בקטנה! לא פגם באיכות והקריאה של הספר כלל!!** חובה חובה חובה😍😍
טוב. אמנם היה מסקרן לאיזה תפניות יקח הספר אבל הכתיבה מאוד בוטה ולא מתפתחת
נחמד אבל לא מעבר. הספר התחיל טוב, מצחיק וקליל. אבל שם זה נתקע. הקשר לא התפתח ונשאר בגדר פלרטוט מתמשך ציפיתי לסיפור שיסחוף אותי, אבל זה דיי נמרח. נגיד את זה ככה, לא מתקרב לגארט גרהם...
חמוד מאוד. קליל, קצת קיטץ׳ אבל עושה את העבודה. התאהבתי כמובן בסבסטיאן (לקראת הסוף הוא קצת איבד מהקסם הדושי שלו אבל הוא עדיין חמוד). ג׳יימסון מושלמת! בא לי להיות חברה שלה 😍 קצת ציפיתי כאילו לאיזו הפתעה בסוף שכאילו זיק יודע עליה משהו אבל זה לא קרה וסתם התמסמס וזה היה קצת מבאס. סה״כ אחלה ספר, מניחה שאמשיך לשני
הכריכה הטעתה אותי טיפה אבל ממש אהבתי את הספר. ואהבתי שבכל פרק יש משפט שונה.
ספר חמוד וקליל אהבתי ממש! אין הרבה smat יחסית ספר קצר יחסית עם פרקים קצרים
אז חשבתי שאני לא אוהב את הספר אבל טעיתי. ספר מדליק, מתקתק קליל וזורם כתוב יפה ולדמויות יש עומק והומור. ממליצה על כל הסידרה לא לוותר על אף ספר כולם באותה רמה ומעלה.
ספר חמוד אבל לא אהבתי שחוץ מהעלילה על הזוג עצמו אין ממש עלילות משנה ושהספר די צפוי אבל סך הכל ספר נחמד
ספר מדהים!! קיבלתי בחינם והיה לי כיף לקרוא, היה חלקים שטיפה נמרחו אבל היה לי עצוב לסיים. השמות של הפרקים היו מצחיקים וסימנתי כמה אפילו ממליצה❤️
ספר חמוד וקליל. אהבתי את המשפטים בתחילת כל פרק- זאת תוספת מהנה ומיוחדת
הספר מקסים בטירוף! ספר קליל בסהכ ואם אתם רוצים משהו קליל למשל למחסום קריאה זה מושלם לזה!
ספר ממש נחמד וקליל סיימתי בישיבה אחת לקראת הסוף קצת נמרח אבל הוא נחמד ממש
הרגשתי שההתחלה של הספר הייתה די נדושה וברורה מראש, עד אמצע הספר הרגשתי שהוא תקוע ולא מתקדם וחיכיתי רק לסיים אותו. אבל אז, באיזשהו שלב, פתאום נשאבתי לעלילה, לעומק של הדמויות שנוצר, ממש התאהבתי בספר הזה ואהבתי את הצורה בה הוא נבנה! הרגשתי איך שאני נשאבת לתוך הספר, קוראת, צוחקת ונהנית! ממליצה!
איזה ספר מקסים ומרענן! התחלתי בלי ציפיות בכלל - מהתקציר נראה סתם עוד ספר. אבל איזו הפתעה נעימה!!! ספר מתוק קולח, קליל פשוט ממתק! וסבסטיאן - אך סבסטיאן… לא דושבג בכלל 😜
ספר קליל ומשעשע. אבל לדמויות ולעלילה אין שום עומק וזה בתכלס סיפור על כלום שלא משאיר בך שום חותם אחרי שסיימת לקרוא אותו.
ספר כייפי, באמת סגנון הכתיבה מזכיר את "העסקה" בקטע ממש מהנה, סוג של אבל- אין כאן עלילה... בעיקר משחק מקדים שנון ומדליק. אישית לא הבנתי מה מצחיק ומה הקטע בציטוטים (השוביניסטיים) בראש כל פרק.
טוב אז הפעם אחרוג ממנהגי ואכתוב ביקורת ארוכה: הספר הזה בעצם שובר מוסכמה שיש לאחרונה בז'אנר הרומן הרומנטי/אירוטי שאומרת: הגבר חייב להיות חתיך,הורס,גבוה, עשיר, מצחיק, שנון,חכם,מצליח וספורטיבי. והאישה? לרוב המעלה היחידה שלה זה שהיא "לא פיירארית" (למרות שבת'כלס היא מתגלה כפרייארית על מלא) הספר הזה שובר את המוסכמה הזו ולכן הוא כל כך מרענן וכיפי. נכון הוא מזכיר מאוד את הספר העסקה של אל קנדי אבל פה היא לקחה את עניין הדושיות של הגבר קצת רחוק מידי אבל דווקא בגלל זה, זה יותר אמין בעיני. יש חסרונות ויתרונות אצל הגבר וחסרונות ויתרונות אצל האישה. והאישה באמת עומדת על שלה לאורך כל הספר. אז למה נתנתי ארבעה כוכבים? כי הספר מאוד בוסרי. העלילה מתרכזת רק בדמויות הראשיות ואת הדמויות המשניות היא מזניחה לגמרי ומשאירה קצוות פתוחים ולא מובנים בעליל.
חמוד. איך גבר / בחור פופולרי בטירוף עובר תהליך התאהבות בבחורה החכמה והמתוחכמת שיחד עם זאת לא הכי אקסטרווגנטית ( לא מוחצנת, לא ככ הולכת חשוף , לא ככ מתחילה עם בחורים , ולא שוכבת דווקא עם כל הפופולריים). איך הוא מתרכך כלפיה ובכלל ביחס לנשים.. והקושי שלו להוציא את האהבה הזאת באופן מילולי...
חמוד, קליל, דמויות ראשיות טובות ללא מטענים ריגשיים קשים. אין דמויות משנה בולטות. העלילה מתרכזת אך ורק בסיפור האהבה שלהם שמתפתח בהדרגה עד לסוף הספר. אין תפניוות בעלילה, אין בעיות, הכל זורם ומתוק כמו הקאדידנים שהגיבורה לובשת... לפעמים זה כל מה שצריך... :-)
סיפור קליל, משעשע ולוהט. ספר שממתק אמיתי ולגמרי שווה קריאה! ממליצה ❤️❤️❤️❤️
הספר התחיל מהמם..שנון מצחיק כייפי היה בפנים סיפור שממש היה צריך לספר אותו והוא נעלם פתאום היה תפל ובבת אחת ירד לי ממנו
המון קלישאות, קשה להתחבר לדמויות הראשיות. מרגיש כל הזמן כאילו מלבישים על הדמות הנשית תכונות לא מתאימות וכל העלילה מרגישה מתאמצת מידי
ספר מתאים יותר לצעירים. החלק הראשון של ההכרות נחמד, כמו כל סיפור אחר, ומהאמצע בערך כשהם הופכים לחברים זה רק הסקס שהם עושים. די משעמם.
ספר למתבגרים , נמרח , רדוד, לקראת סוף הספר העלילה מתגברת, כה צפוי.
ספר חמוד מאוד, קליל כתיבה זורמת מתאים לקוראות צעירות יותר! נהנתי ממנו כי הוא באמת מתוק אבל לא ההיתי רוכשת
חמוד וקליל, קראתי במהירות. מהביקורות ציפיתי לספר יותר משעשע, אבל בפועל הזכיר לי יותר הומור של "אמריקן פאי" (למי שאוהב/ת). לא הייתי בוחרת בו אם לא הייתי מקבלת אותו כמתנה ליום ההולדת שלי, ורציתי משהו קליל ואסקפיסטי.
נחמד וקליל. אין איזה קטע של טוויסט/תפנית או מתח באמצע. סיפור אהבה שמתפתח לאט מחברות לזוגיות.
קראתי בפעם אחת (למרות שיש לי דברים אחרים שאני צריכה לעשות😬) ספר נחמד בסך הכל, לא הייתי קונה אותו (קיבלתי מתנה ליום הולדת)
וואי.. קראתי אותו תוך יום וזה עדיין הרגיש כמו נצח...ספר חמוד ומשעשע מאוד! דמויות שנונות וטובות אבל למרות זאת הספר קצת התיש אותי....הוא לא מסופר בציר זמן מסודר נגיד ככה. כל פרק פתאום עברו כמה רגעים או כמה ימים, זה דיי הציק לי, וגם אין יותר מדי רקע וסיפור ברור על הדמויות ושאר החיים שלהם זה דיי ביאס אותי...מתנחמת בכך שזה לפחות ספר מתנה ולא שילמתי עליו...
3.5 ⭐️ הספר היה מצחיק בטירוף, בדיוק מה שהייתי צריכה הדינמיקה בין ג׳יימס לאוז הייתה מדהימה, אבל לצערי הרגשתי שהיה חסר הרבה מידע ושהיה הרבה זמן בין לבין שפשוט נעלם ולא ידענו מה קרה או מה שהיה. היה רקע בסיסי על הדמויות אבל דברים שלפי דעתי היה כן חשוב לדעת בהם ולדבר עליהם דווקא לא דיברו. חוץ מזה ספר מתוק ממש שיעביר את הזמן כשרוצים משהו מצחיק.
ףבסך הכל אחלה ספר, קיצי, קליל, כיפי, עובר מהר. רק הפריע לי שבסוף נהייה קצוות פתוחים( כלומר לספר יש סוף סגור. סוף טוב, אבל עדיין יש דברים ממש לא ברורים שמופיעים לקראת בסוך וזה קצת משגע עכשיו)
הספר מאוד נחמד , כתוב יפה , לא הרגשתי שהוא נמרח כי אהבתי את המתח המיני ביניהם. מה שכן עצרתי לתקופה ארוכה את הקריאה שלו , זה קרה קצת אחרי שהם נהיו זוג (הרגיש לי שהאהבה יותר מידי קיטשית) , התבאסתי האמת שלא היה איזשהו משבר ביניהם , כי הרי חייב משהו מטלטל. בסה״כ ספר מאוד חביב.
אני ממש אוהבת את הסגנון של הסיפור, עוד במיוחד שהדמויות אחת חנונית כזאת והשני ספורטאי פופולארי. אבל הכתיבה מאוד רדודה ואפילו זולה מאוד ברוב המקומות וחבל.
ספר קולג׳ סטנדרטי.. חמוד אבל די שיטחי, הרבה מין מעט עלילה, לא היה שווה את זה
חמוד ומשובב אבל יש בעייתיות עם הקונפליקטים- נפתרים מהר מידי ובלי בילד אפ אמיתי. העלילה מעט שטוחה ויש נקודות בעלילה שנשארות בלי תשובה
עלילה סתמית ודמויות שטחיות, ציפיתי ליותר, סה"כ חוויה ב סבירה ותו לא, חיקוי חיוור ל"ההתערבות" של אל קנדי.
טוב.... ספר חמוד... לא ממש ברור קצת בז'אנר הפנטזיה... כאילו שזה יכול לקרות... אבל יש כמה קטעים מצחיקים, שנונים, רומנטיים... אבל זה לא איזה ספר שנכנס לפנתאון הספרים... סתם משהו נחמד להעביר איתו סופ"ש
ספר חמוד להעברת זמן, יש רגעים שלא התחברתי והכתיבה קצת פחות זרמה לי אבל מי שאוהבת ספרים קלילים בהחלט ממליצה
וואלה.. קראתי עד הסוף רק כי התבאסתי לחתוך באמצע. סיפור נדוש, חופר.. אבל יש קצת רומנטיקה :)
נחמד וחביב אך לא יותר מזה. דילגתי על דפים כי פשוט לא תפס מספיק
ספר נחמד, קליל, לקרוא בנסיעה.. לא ספר שישאיר אותך ערה בלילה אבל הוא כן יעביר את הזמן
ספר נחמד חבל שאין בו עומק בהתחלה נאמר שהוא עסוק עובד כמעט לא ישן וחוץ מהדיאלוג והרומן בניהם לא היה כלום מתאים מאוד לז’אנר ,ארוך וחוזר על עצמו
חמוד. לא יותר מזה. לא באמת מכירים את הדמויות לעומק, את החיים שלהם. דברים נשארים באוויר כל הזמן..
מדי פעם היו שנינויות שהעלו חיוך. אם זה השיח בקרב גברים - זה מזעזע ודוחה ומחליא. ספר חביב בלי יותר מדי תסביכים וקשקושים ,נחמד לראות גיבורה שלא נשכבת מייד על הגב יודעת מה היא רוצה ויוצאת להשיג אותו.
העלילה נחמדה וכן הדיאולוגים קצת מצחיקים אבל דל , נמרח ולקראת הסוף קצת לא ברור וגם לא מוסבר (כל הסיפור עם דיק) חסרים בעלילה עוד גורמים משתנים שימנעו שיעמום בלתי נמנע.
ספר שהתחיל מבטיח, אבל כמות נוראית של גסויות ומילים מלוכלכות.. לא היתה שום עלילה או משהו מותח.. וזה בסדר אולי בגלל שחיפשתי משהו קליל אחרי כמה ספרים חזקים ומרגשים... 2 וחצי כוכבים וזה בגלל שגרם לי קצת לגחך, ובכל זאת קראתי עד 80 אחוז ואחר כך רפרפתי.....
האמת, מצחיק...חייבת להודות שצחקתי הרבה אבל עם זאת מהח היה חסר...חסר מאוד... לא התחברתי לדברי הפתיח בכל פרק...לא עשה שום דבר מלבד להפריע...מיותר לגמרי... באיזה שהוא שלב, קיוויתי לקצת אקשן בסיפור עצמובעזרת חברו של סבסטיאן, החבר זיק...אבל גם זה לא התפתח ופתאום מצאתי את עצמי ב"אחרית דבר"... אז הספר חביב, מצחיק אבל דיי שטוח...
התחיל ממש חמוד ולקראת הסוף מעיק הסיפור באמצע התחיל להיות לא מובן בכלל בגדול ספר חמוד להעביר את הזמן לא מעבר
התחיל ממש טוב ואחרי זה התדרדר… עריכה ספרותית בגדר המלצה בספר הזה, חבל על הזלזול בקוראים. כמות השגיאות היא לא נורמאלית. חבל.. הורס את ההנאה שבקריאה.
חמוד אבל מוגזם בתיאורים שלו לאיך גברים חושבים ומדברים (גברים אמריקאים לא באמת מדברים ככה) ומאבד אמינות לקראת אמצע -סוף ברמת עליחה שממש הרס את כל הבילד אפ שנבנה וחבל
נחמד לא יותר. בעיקר ארוך מדי. חיכיתי כל הספר לשיא שלא הגיע, מאכזב.
ספר נחמד, קליל. קצת התאכזבתי שלא היה רגע מתח לקראת הסוף (מאז שהם ביחד הם ביחד וזהו..אין יותר מדיי דרמה) וגם יש חלקים מוזרים לא סגורים בדמויות המשניות
מיותר. קומדיית נעורים לגיל הטיפש עשרה שהגיעו לגיל 21 ושכחו להתבגר. מזל שזה היה ספר בחינם… גרוע. שפה רדודה, אין פה סיפור, רק סמאט רע מאוד.
לצערי החזקתי מעמד עד הסוף...ספר לסטודנטים בקולג אמריקאי. שפה זולה ולא מכבדת כלפי נשים. סתם ספר
מאכזב. הרגיש שיש לו המון פוטנציאל, אבל בסוף נשאר ברמה יחסית רדודה, ילדותית ושטחית ולא מתרומם. גם הכתיבה. היו פרטים קטנים שלכאורה אמורים להוסיף עומק לדמויות, אבל הם נשארו בעיקר כפרטי מידע שנזרקו אל הקורא ולא נעשה איתם הרבה מעבר. המשכתי לקרוא כי חיכיתי שיגיע רגע מכונן עם עומק אמיתי ומרגש, אבל התבדיתי.
האמת די בינוני לא ממש עפתי על העלילה ולא ממש הרגשתי שהוא עובר תהליך אמיתי וגם לא היא
ספר שוביניסטי הסמאט מזעזע התחיל בטוב אבל מהפרק השני זה התדרדר אין עלילה חוץ מהתאהבות ממש שטחי לא הייתי קונה אלא אם כן זה היה אחד היחידים שלא קניתי ונראה סביר המתנות יום הולדת(אם מישהו קורא את זה ויכול לעזור בבקשה תחליפו לפעמים או תוסיפו ספרים)
ספר דיי רדוד... כמעט כל התקשורת והתיאורים בין סבסטיאן וגיימסון עם אלמנט מין כזה או אחר ומיציתי. הוא היה נחמד, אבל לא בשבילי
ספר חמוד, אני מאוד אוהבת ספריי רומן של נעורים עם אהבה גדולה ומלא תשוקה. חסר קצת עלילה מעבר להתאהבות בניהם.
לא ציפיתי להרבה ולמרות זה עדיין לא התרשמתי. סיימתי את הספר תוך כמה שעות אבל הדמויות לא מעניינות וחלק מהציטוטים מחזקים את התרבות הרעילה נגד נשים. לא מוצלח. מה גם שהעלילה כמעט לא קיימת. סיפור שכבר ראינו רק עשוי לא טוב.
ספר בינוני, קליל וצפוי מאוד בלי שום תפנית בעלילה יש קצת קטעים מצחיקים וזהו
ספר משעמם, טיפוסי ולא מעניין ככ. הדמויות בלי עומק ואין ממש דיבור על הדמויות משנה. הציטוטים בתחילת כל פרק לא קשורים לכלום והאזכורים המיותרים של הקרדיגנים שהיא לובשת בכל פעם היו חופרים מה שכן, מדי פעם הדיאלוגים היו משעשעים והדמות הראשית קצת שונה מהגיבורה הטיפוסית לא סיימתי אותו
ספר סתמי ומשעמם ברובו. מלא במשפטי פתיחה לא מקוריים ולא מושכים של ערסים בני 12. לא מעניין ולא מתקדם לשום למקום, נטשתי באמצע...
מה שחשבתי היה שמדובר בפיור טראש. לא הבנתי מה הבחורה מצאה בבחור ולמה היא סבלה אותו את הנרקיסיזם שלו ואת הרמיזות המיניות הבלתי פוסקות שתכלס לא נעשו ברמיזה בכלל. אם הייתי קוראת עוד פעם אחת על כמה המותניים של שניהם צרות, הייתי מחרפנת. בעיקר נהניתי לצחוק על הדמויות ועל הטפשות שלהן, בזה בעיקר העברתי את הזמן. מתאים למי שמחפש ספר שצריך להפעיל בו אפס מחשבה, עם אפס עלילה ועומק בערכים שליליים. ייאי
בניית הדמויות לא מספיק טובה. לא הרגשתי שהקשר ביניהן אמין, התוצאה פחות רומנטית, לא ממש סקסית. המתח המיני לא טוב.
כנראה שהספר פשוט לא בשבילי, כי אני בהלם מהדירוג ומהתגובות המפרגנות. היה סתמי, מיותר וילדותי מאוד בעיניי...
התחלתי לקרוא את הספר בגלל כל ההתלהבות שראיתי ממנו ולאכזבתי הוא כל כך לא: כתיבה רדודה, דמויות חסרות עומק, בסופו של הספר אנחנו לא יודעים כלום על הדמויות. גם לספרים מ ז׳אנר הזה יש כל מיני רמות, וזה ללא ספק נמצא בתחתית. דלגו וחפשו ספר אחר
ספר ילדותי ורדוד. כשקראתי על מה הוא מסופר ציפיתי לקרוא ספר מצחיק ושנון, אבל קיבלתי רק שיח רדוד בין דמויות ילדותיות ולא מעניינות. אני לא נהניתי
לקחתי אותו מהאופציות של המתנת יום הולדת כי כולן כתבו שהעטיפה מבלבלת, מה אגיד לכן.. העטיפה משקפת בדיוק את הספר הרדוד שהוא 🤷♀️
ספר רדוד, בלי שום עומק. משעמם. המשכתי לקרוא בגלל הביקורות החיוביות. ציפיתי לאיזו תפנית שלא הגיעה. בזבוז זמן
אני חושבת שזה ספר מיותר באמת שאני לא אהבתי אותו אני לא ממליצה עליו היה חלקים שהוא היה נחמד אבל לא הרבה כאלה
הדבר היחיד שטוב בספר הזה הוא הציטוטים שבין פרק לפרק. הסיפור נדוש, ברמה שקראתי כבר לפחות 3 גרסאות שונות לאותה עלילה. הוא בכלל לא דוש (באמת הוא לא עשה שום דבר בעייתי) והיא כאילו מסתורית, אבל בפועל אין בה שום תוכן. ההתחלה הייתה ממש מבטיחה וזה פשוט מתרסק אחרי כמה פרקים. הספר מזכיר את הפריט לבוש של הדמות הראשית יותר מהפעמים שהם מדברים אחד עם השני. לא מצחיק, לא מרגש, לא מביא תובנות על החיים. בזבוז של זמן. אה, ושלא נדבר על השפה המקריפה. מסכנה המתרגמת היא לא אשמה שהכותבת השתמשה באוצר מילים כל כך נמוך/רדוד/וואנבי. זה ממש חיקוי של איך מדבר הדור הצעיר מנקודת מבט של בומרים.
השאירה רק קטעים שטחיים. על כל מה שיכל להיות עמוק היא דילגה מבחינת הקשר ביניהם. מאכזב
מיועד בעיקר לבני נוער. המון דיבורים על סקס וחרמנות. מעט מאוד עלילה. והתרגום והגהה ממש ממש גרועים!
ספר גרוע. מתחילתו ועד סופו עוסק בסקס, מדבר על סקס, מתעסק בסקס - בקושי יש עלילה. כך מדברים הצעירים?! זו הטרדה מינית מתמשכת, ומשום מה, היא מצחיקה את המוטרדת. נבצר ממני להבין את המשיכה של הספר הזה...
האמת היא שלא סיימתי לקרוא. אחרי מספר דפים הבנתי שמדובר בפורנוגרפיה הכי מגעילה שקראתי בחיי הלא קצרים.
ספר עלוב. הגיון של אמבה, תאורים הזויים של סקס ועלבון כללי למין הנשי כי מתברר שבסוף אנחנו הכי רוצות שרירים וקעקועים
מטופש להפליא ולא משכנע. והקטעונים הקטנים באמצע שאמורים להיות זרם תודעה של דושים שונים הם כה מיותרים ומטופשים. דילגתי על קטעים וזה סימן גרוע מאד.
קראתי איכשהו את הרבע הראשון ואז התחלתי לדפדף כדי לבדוק אם זה משתפר. יש מצב שפספסתי אבל לא מצאתי שום עומק בדמויות. אין הסבר להתאהבות וכל הקטע של הדושיות לא עושה לי את זה.
אוי כל כך קלישאתי, סקסיסטי, רדוד וגרוע עצרתי באמצע, כתיבה לבנות 14. מי לעז עזאזל נתן לזה ציון גבוה???
"את לא טיפוס של אישה לראווה, את יותר טיפוס של אישה שהיא פרס ניחומים."
סבסטיאן
"אחי, תעשה טובה ותראה אם זאת היא."
אני מתעלם מההפצרה שלו, נחוש להתחיל את המאמר הזה לקראת השיעור שיש לי דבר ראשון בבוקר, שיעור שאני חייב לסיים כדי לקבל את התואר. חשבתי שמקום שקט כמו הספרייה יעניק לי את השלווה שאני זקוק לה כדי להשלים את המשימה, אבל נראה שטעיתי.
כל כך טעיתי.
"אתה מקשיב לי? אני חייב שתלך לשם ותראה אם הבחורה שמסתכלת לכאן היא המתרגלת שלי. בבקשה, אני ביישן."
אני שותק. "זיק, אני לא הולך את כל הדרך לשם רק כדי לראות אם היא המתרגלת שלך. תעשה את זה בעצמך."
ראשי נרכן ואני חוזר לעבודה שלי.
"אני הקפטן של נבחרת ההיאבקות, טמבל."
העט שלי עוצר בפעם השנייה. "לא, אני הקפטן, טמבל - או שאולי כבר הספקת לשכוח? זה לא חלק מהגדרת התפקיד שלי, לעשות בשבילך את העבודה השחורה."
חברי מנסה שוב ומתבכיין בלי בושה. "ואם אבקש יפה?"
"לא. כבר התנהגת כמו זין יותר מדי פעמים היום."
זה מאושש אותו במידה ניכרת. "ואם כבר מדברים על זין, מה אם אני אמצוץ לך?" הוא מגרגר. "תעשה את זה?"
"אני אעשה את זה תמורת מציצה," החבר שלנו דילן מתערב מצדו השני של השולחן - שולחן שנראה גדול מספיק להכיל את כולנו כשהתיישבנו, אבל עכשיו נראה כאילו הוא בגודל של תחבושת היגיינית.
"סתום ת'פה, לנדרס. אף אחד לא שאל אותך," זיק אומר בבוז. "אוסבורן, לך תראה אם זאת המתרגלת שלי."
אלוהים, הוא לא מוותר. "היא לא המתרגלת שלך."
הוא מפתל את פלג גופו העליון ומציץ לעברה בספקנות. "איך אתה יודע?"
כולנו זוקרים את הצוואר כדי לראות היטב את הבחורה שעליה מדובר, שיושבת ממולנו בחלל המשותף האפלולי של הספרייה. עיני השחורות נחות על בחורה לא יומרנית הרכונה מעל ערימת ספרים, מחזיקה עיפרון וכותבת בקדחתנות.
ממוקדת ונחושה, הבחורה הזאת לוקחת את העניינים ברצינות.
היא לא באה לכאן כדי לשחק.
כבר הבחנתי בה כמה פעמים, אבל עד עכשיו לא הקדשתי לה יותר משנייה של מחשבה, וסימנתי אותה כסתם עוד גוף חמים שתופס שולחן שלם שאני והחברים שלי יכולנו להשתמש בו.
אקדמאית. לא הרפתקנית. בטח חתיכת מתחסדת, אם לשפוט על פי שרשרת הפנינים שמקיפה את צווארה.
היא בקושי מצמצה כשחלפתי לידה עם סינדי - או מינדי, או איך שלא קראו לה והתחרז עם אינדי - וגררתי אותה למחסן כדי להרטיב את הזין שלי.
"איך אני יכול לדעת שהיא לא המתרגלת?" אני חוזר. "קודם כול, הפנים שלה קבורות בספרים האלה - היא לא הסתכלה מסביב אפילו פעם אחת במשך כל הזמן שאנחנו כאן."
גבותיו השחורות של זיק מתרוממות. "בולשיט. היא הסתכלה עלינו כל הזמן."
אני מתעלם מהבעת פניו וממשיך בשטף. "דבר שני, לא נראה שהיא אחת שצריכה עבודה. זאת אומרת, לא ראית את הפנינים המחורבנות סביב הצוואר שלה? אין מצב שהיא צריכה את הכסף."
"אולי היא אוהבת לעזור לנזקקים," דילן מתבדח.
"אני אראה לה מה זה להיות נזקק, אני נזקק לציון טוב בביולוגיה." זיק לועג ובוחן אותה בתשומת לב. "מריה הבתולה שם נראית כמו פאקינג ספרנית. בחורה כזאת תהיה רווקה לנצח."
"כן, אבל תסתכל עליה. אין להכחיש, היא לא מחכה לאף אחד," דילן מעיר.
זיק זורק לעברו מבט זועף. "השתמשת עכשיו בביטוי אין להכחיש?"
החבר שלנו מתעלם ממנו. "או שאולי מבט אחד בפנים העצבניות שלך הספיק לה כדי להחליט שהעבודה לא שווה את הכסף שתשלם לה. ומה נסגר עם הסוודר הזה? אני מוכן להתערב שלא יזיק לה לקבל זין חזק." קולו המרעים של דילן מהדהד בהמולה, החספוס שלו חותך את ספריית האוניברסיטה השלווה באופן הכי לא־שקט שיש. "היא נראית לגמרי כמו כלבה."
צחוקו של זיק גס. "אולי זאת הבעיה - היא קיבלה זין והוא עדיין תקוע לה בתחת." הוא בודק את הטלפון שלו בפעם החמישית. "אם היא לא המתרגלת שלי, אז שלי מבריזה. אתה מוכן בבקשה ללכת לשם ולבדוק בשבילי? אני מתעצל לגרור את התחת שלי מהכיסא."
אני משפיל לעברו את מבטי, מנענע את ראשי לנוכח החוצפה שלו, ואז נשען בידי על שולחן העץ וקם על רגלי. "בסדר. איך קוראים למתרגלת שלך?"
הוא מיישר את הנייר המקומט שנח על ערימת הספרים שלו וקורא בקול רם. "ויולט."
"או, כמה יפה." אני מדשדש בנחת וחוצה את הספרייה, מתפתל במבוך של שולחנות, מתכוונן על הקרדיגן השחור. "ויולט."
הקוקו החלק והקלאסי שלה אסוף גבוה, אף לא שערה אחת ברחה ממקומה, ומשקפיים שחורי מסגרת מונחים על ראשה. היא לובשת טישרט לבנה פשוטה וקרדיגן שחור, חוט בודד של פניני שנהב נוצצות מקיף את צווארה.
כן, כן, אמרתי את זה, פאקינג פנינים.
אוזניות בצבע ורוד בוהק משתלשלות על צווארה.
אני מתקדם ומתקרב אליה בזהירות, קצת כמו שניגשים לכלב משוטט, או לבחורה שאתה יודע שהיא במחזור - בחשש, בהתגוננות, מניח את קצות אצבעותי על קצה שולחן העץ המוצק, ומחכה שהיא תרים את מבטה. תבחין בי. תגיד משהו. תסמיק.
אבל היא לא. למעשה, אם הבחורה הזאת חשה בנוכחותי, היא מומחית בלהסתיר את זה.
אני מכחכח בגרון, זורק אמירת שלום אגבית ומשתדל להיראות משועמם. "היי."
היד שלה ממשיכה לנוע לרוחב המחברת, האצבע עוקבת אחר אמצעה של פסקה הכתובה בכתב יד. בראש מורכן עדיין, קולה השקט ממלמל, "אני לא מתרגלת, אז אל תטרח."
אני משער שזה עונה על השאלה שלי. אני פונה לאט לעבר חברי - שניהם זוקרים לעומתי אגודלים - ומנענע בראשי. שלילי. זיק מקמט את גבותיו, עצבני כרגיל, ומציץ על הנייר המקופל בידו במבט זעוף. הוא מקמט אותו ומשליך על הרצפה.
נו, טוב.
אני משער שזה סוגר את העניין. אלא ש...
"לא קוראים לך ויולט?" אני דורש לקבל עוד מידע, כדי לגרום לה להרים אלי את מבטה.
היא לא מנידה עפעף.
"מצטערת לאכזב אותך, אבל לא."
אני מגחך, משעין את האגן שלי על השולחן ומשלב את זרועותי. "רק בודק. המתרגלת של החבר שלי שם הבריזה לו, ועכשיו הוא מתבכיין."
"למה הוא לא בא לכאן בעצמו?"
"עצלן מדי בשביל לקום." הנימה שלי אגבית.
"אני לא רוצה להיות גסת רוח, אבל אם הוא צריך מתרגלת, אולי העצלנות שלו היא חלק מהבעיה."
יש בזה משהו. "יש בזה משהו."
"טוב, עכשיו, כשהבהרנו שאני לא ויולט המסתורית הנעדרת, אני באמת צריכה להמשיך ללמוד. אתה הורג לי את המוג'ו."
"אוקיי. מצטער שהפרעתי לך." ההתנצלות חומקת מבין שפתי ומצליחה להישמע כנה.
הבחורה מהמהמת בביטול וממשיכה להניע את האצבע שלה לאורך מחברת השורות מבלי לזרוק אלי מבט.
זה פאקינג מעצבן.
זאת אומרת, הגאווה שלי ממש חוטפת כאן. לא בכל יום מבטלים אותי ככה, ובטח לא איזו כלומניקית בספרייה המחורבנת, איזו סטודנטית משעממת שמקל ארוך תקוע בתחת הפריבילגי שלה.
להסתובב וללכת? או לנסות לומר את המילה האחרונה? אני עומד כאן, לא ממש יודע מה לעשות, ותוחב את הידיים לכיסי הג'ינס שלי.
הבחורה הזאת הצליחה לעצבן לי את הצורה בפחות מדקה, ויש לה את הביצים לדחות אותי - ואני לא יודע איך בדיוק להגיב.
"אתה יכול ללכת עכשיו." היא קוראת את מחשבותי, ובקולה יש שמץ של עוקץ.
מה לעזאזל לא בסדר עם הבחורה הזאת?
"תרגיעי," אני פולט. "אני הולך."
ההליכה בחזרה אל עבר השולחן שלי היא מסע זריז, ולשני החברים שלי מרוחה הבעה משועשעת על הפנים האידיוטיות שלהם. אני מושך כיסא ומצטרף אליהם במבט זועף.
"לא נראה שזה הלך כל כך טוב," דילן מעז לומר.
"לך תזדיין."
"זאת לא ויולט?" זיק שואל.
"לא." אני פותח ספר טופוגרפיה. "לא ויולט."
"היי אוז, גבר." דילן מציע. "אני מתערב שאם תלך לשם ותתחיל איתה, זה יספק לה סיבה להשוויץ במשך שבועות. ייתן לחנונית סיבה לחיות."
איכשהו, אני בספק. "היא תצטרך קודם לשלוף את הפרצוף מהספר שלה ולהכיר בקיומי."
"מתערב שתצליח להרטיב את תחתוני הסבתא שלה."
"מה אתה אומר. כאילו שזה יהיה קשה."
זיק צוחק. "בואו נהיה כנים, היא לא לובשת תחתוני סבתא - זאת בטח חגורת צניעות."
לא שתחתוני סבתא מפריעים לי. כולם מחליקים מטה על ירכיה של אישה באותו אופן. לאט, ונוחתים על הרצפה בצליל מתוק ומספק.
אני מגחך בידענות. "כן, כנראה."
"אתה חושב שהיא בתולה?" דילן תוהה בקול רם.
זיק מגחך וזורק מבט מעל כתפיו הרחבות לעבר הספרנית, שמקיפה את החדר. הוא מנמיך את קולו. "פאק, בטח שכן. תראה אותה. היא בטוח תבכה כשהיא תגמור אחרי שהיא סוף־סוף תקבל ז -"
"בסדר, מספיק," אני קוטע אותו בחדות. כשזה מגיע להשפלה של נשים, אפילו לי יש סטנדרטים. אין ספק שהם לא גבוהים, אבל יש לי כמה - והתנשאות מינית כלפי נשים הוא אחד מהם. "אתה מתנהג כמו דוש."
אני זורק עוד מבט מעבר לכתפי לעבר הבחורה, וקולי מתרכך. היא באמת סוג של חמודה. "וחוץ מזה, מה אכפת לך בכלל?"
"לא אכפת לי. אני רק אומר שעם כל כמה שאתה משוויץ, לא תצליח לשכנע את הבחורה הזאת להזדיין איתך, מבטיח לך." הוא מטה את ראשו לעברה. "ראיתי איך שהיא השכיבה אותך על הקרשים אותך, וזאת לא השכבה מהסוג שאתה רגיל לקבל."
נכון. קחו לדוגמה את הלילה הקודם. לא הייתי צריך כמעט שום מאמץ כדי להשיג זיון במרפסת האחורית של אולם ההוקי. קצת דיבורים, כמה חיוכים פלרטטניים, ואני נשען על הקיר החיצוני ומזיין איזו בחורה שאפילו לא אמרה לי מה שמה.
"ואני מתערב שלא תצליח לגרום לה לשים את הפה שלה עליך בשום מקום. אני אפילו מוכן לשלם לך מאה דולר."
רגע. בואו נחזור לאחור.
מאה דולר?
זה מושך את תשומת לבי והראש שלי מתרומם במהירות. למה?
כי אני מרושש.
האמת היא שלא למדתי בבתי הספר הכי טובים. מההתחלה הייתי מתאבק מחונן, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי אימונים נוספים. למשפחה שלנו לא היה כסף לשלם תמורתם. כשהייתי בחטיבת הביניים אחותי התחילה לעבוד בעבודה האמיתית הראשונה שלה אחרי התואר, אבל מהר מאוד מצאה את עצמה מסובכת במאבק משפטי - שלא אכנס לפרטיו - ונתמכה מאוד בכספי הפנסיה של הורי.
הכסף למועדוני היאבקות ולאוניברסיטה הלך גם הוא לבלי שוב.
אז כן, בניגוד לרוב החברים שלי, אני לא לומד כאן על חשבון הכיסים העמוקים של הורי. אין לי כרטיס אשראי פתוח או קצבה חודשית.
לא.
ייתכן שיד האלוהים בירכה אותי בכישרון לרתק את היריב על המזרן, אבל מבחינה כלכלית אני חמוש רק במלגת ספורט (שאני לא יכול להרשות לעצמי לדפוק) ובעבודה. עבודה. במובן של ע־ב-ו־ד-ה.
כלומר, כשאני לא בכיתה, באימון או לומד, אני קורע את התחת עד עשרים שעות בשבוע, בנהיגה במלגזה במשמרת לילה באיזו מנסרה עלובה במרחק רבע שעה מהקמפוס. זה מכסה את שכר הדירה לחור שבו אני גר עם חברי לקבוצה זיק, שחקן כדורגל בשם פרקר והבן דוד שלו אליוט.
העבודה עוזרת לי לשלם על הוצאות שהמלגה והורי לא מכסים - חשמל, גז, מכולת - ורק מעט נותר לכל השאר.
ואם מישהו יגלה, נדפקתי.
טכנית, אני לא אמור לעבוד. החוזה שלי עם האוניברסיטה אוסר עלי לעבוד. אבל אין לי ברירה - אני מוכרח לעבוד, בדרך כלל בלילה, כשאני אמור לישון, ללמוד ולתת לגוף שלי לנוח.
הגוף שחוטף מכות באופן קבוע ומשמש ככרטיס הכניסה היחיד שיש לי לאוניברסיטה יוקרתית.
מלגת לימודים של עוד כמה אלפי דולרים נוספים לשנה עוזרת - היא ממומנת על ידי חברת הביטוח שאבא שלי עובד בה - אבל אני ממש זקוק לכסף שזיק הזכיר, אפילו אם מדובר רק במאה דולרים.
אז.
אני מוצא את עצמי בוחן שוב את הבחורה, סוקר אותה בעניין מחודש. קרדיגן מכופתר עד הצוואר. פנים רציניות. שיער שחור חלק. פה משוך לקו ישר, קצה לשונה הוורודה מציץ מהצד, ללא ספק מרוב ריכוז.
אני מניח שאוכל לסבול את הפה שלה על שלי למשך כמה שניות.
אני מהנהן בנוקשות לזיק, ומפני שאני יודע שהוא ישלם, אני אומר, "חמש מאות, ועשינו עסק."
הוא נוחר בבוז. "סגור."
חברי לקבוצה נשען לאחור בכיסא, משלב את זרועותיו העבות ומאיץ בי בנקישת אצבעות. "כדאי שתצא לדרך, קזנובה, לפני שהיא תקלוט שאתה מסתכל עליה ותברח עם הזנב בין הרגליים הסגורות שלה."
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
