ינשוף

״ינשוף״ נכתב מתוך חיי היומיום, מתוך היות המשורר מסור לגידול שלושת ילדיו עד שהוא רואה בכך את יעודו. שירי הספר חושפים את הקסום שבשגרה, אולם איתו גם את החרדה ואת הדאגות המתבקשות, וכך גם את המאבק לגייס כוחות למול עוצמתם של החיים. ״ינשוף״ הוא מאבק שקט של כל אבא מודרני – שמירת האש שבזוגיות מבלי לוותר על הגבריות המוגדרת תמידית מחדש.
״ינשוף״ הוא מסע גיבור, אודיסאה של איש משפחה המחפש דרך להיות אדם טוב יותר. מסע שבסופו מתמודד הגיבור עם השדים הפנימיים, עם עברו, עם נעוריו ועם היתמות מאם בגיל צעיר. הנגיעה בפצע אינה ניסיון לרפא, אלא להצביע על המהות, לגעת בלב המדמם של חוויות החיים. המציאות הפנימית והחיצונית שבשירים מתקיימת בממד אלכימי של איחוד הניגודים, מרחב ביניים שבו מתקיימת חוויה רגשית שאין בה הפרדות, אין בה טוב או רע, עליון או תחתון.