מנותקים

פתיחה

דמו לעצמכם שכמאה בני נוער בגילי בית הספר התיכון, בנים ובנות, בני עיר ובני כפר, "מכורי סלולר כבדים" ומשתמשים רגילים, מתנתקים ממכשיר הסמארטפון שלהם למשך שבוע ימים. נשמע מעט דמיוני, אך כך אירע בניסוי מרתק שערכנו לאחרונה בישראל. במהלך שבוע ארוך ומאתגר תיעדו הצעירים את חוויותיהם ביומנים אישיים. הם תיארו את תחושותיהם הפיזיות והפסיכולוגיות בלי המכשיר, ואת השפעת הניתוק ממנו על חייהם החברתיים והמשפחתיים, על התנהלותם ועל ניהול הזמן ומטלות היומיום. המשתתפים תיארו את ההתרחשויות ללא הסמארטפון במרחב בית הספר ובשעות הפנאי, את הגעגוע ל"ריטואלים" ול"טקסים" הקשורים למכשיר, את תחושת חסרונו ברגעי ההשכמה בבוקר ובדקות שלפני השינה, ואף את חלומותיהם הרוויים בגעגועים לחבר הדיגיטלי שנלקח מהם. כפי שאפשר היה לצפות, חוויות היומיום היו בחלקן קשות ומתסכלות. אך למרבה ההפתעה רוב מוחלט של משתתפי הניסוי תיאר גם חוויות חיוביות רבות של חופש, ריכוז, תקשורת ונוכחות, כפי שסיכמה בגילוי לב דנה, בת 17 מירושלים:

השבוע של הניסוי נגמר כבר אתמול בלילה. זה בטח נשמע קצת מוזר, אבל דחיתי ודחיתי את רגע הדלקת הטלפון שלי עד עכשיו, בראשון אחר הצהריים! קשה לי להסביר את הסיבה המדויקת, אולי הרגשת הניתוק הזאת, להיות שבוע כמעט במרחב אחר, אולי הקלילות והחופש שנלוו להעדר הנייד וזה שאף אחד לא יכול להשיג אותי ולשגע אותי, אולי הפרטיות והלבדיות החדשה שנחשפה בפניי — לבד לגמרי בלי כל אנשי הקשר, רק אני והמחשבות... ועכשיו, פתאום להדליק את הטלפון, שוב הנגישות הזאת, והאמת, אני בכלל לא בטוחה שהתגעגעתי אליה, שאני רוצה אותה בחזרה.

אז תודה על רגעים של מאה אחוז עם אמא שלי באוטו, מאה אחוז עם חברה בדרך הביתה, מאה אחוז בשיעור, ואפילו מאה אחוז בטלוויזיה, בלי המתחרה התמידי על תשומת לבי שלעתים גוזל אחוזים ממני לטובתו.

יומני הניסוי, בשילוב שאלונים וראיונות אישיים וקבוצתיים שנערכו בתום שבוע הניתוק, מספקים מבט אותנטי על חוויית העדרו של הסמארטפון, ומתוך כך גם הבנה מעמיקה על תפקידו וחשיבותו בחיי היומיום של בני הנוער. מתודולוגיית ההעדר הנקראת "מחקר חסך", שבה נעשה שימוש בעיקר בחקר התמכרויות, מסייעת להתגבר על בעיה יסודית בחקר השפעותיו של הטלפון הנייד. כיצד אפשר לחקור אובייקט "שקוף" כל כך ויומיומי, שבמובן מסוים נעשה חלק מגופנו ומאישיותנו? יתרה מזאת, חשיבותו של הטלפון הנייד משתנה בהתאם למרחב הפיזי שבו אנו עומדים ולהקשרו: בבית ובעבודה, בשיעור ובנהיגה ברכב, בנסיעה באוטובוס ובהמתנה בתור, בטיול תרמילאים במזרח הרחוק ובשירות המילואים, בדייט רומנטי ובמפגש עם חברים, בארוחה משפחתית ובחדר השינה. העדרו מאפשר "הזרה" של כל אותן סיטואציות, וההתנתקות הזמנית מאפשרת חשיבה מחודשת על אופן השימוש בו בהקשרים שונים. כך אפשר לבחון מחדש את הקשר שבין המשתמש למכשיר, ולדון בשאלה המסקרנת: האם אכן יחסינו עם הסלולר מתאפיינים בתלות ואולי אף בהתמכרות כפי שטוענים חוקרים רבים? או שמא מדובר ביחסים מסוג אחר לגמרי?

הספר שלפניכם אינו ספר מחקר רגיל. במרכזו עומדים קולותיהם — בעיקר יומניהם האישיים — של משתתפי המחקר. אנו סבורים, כפי שייווכחו גם הקוראים, שהרפלקסיה העצמית והחוויות המתוארות בניסוחם האותנטי של בני הנוער מספקות תשובות מקוריות לשאלות המעסיקות את כולנו על המדיום הזה. אין ספק, כדבריו של חוקר התקשורת רוג'ר סילברסטון, שבעולם רווי טכנולוגיה אמצעי התקשורת הם חלק בלתי נפרד מחיינו ומזהותנו האישית והתרבותית. אם אנו שואפים להבין טוב יותר את עצמנו עלינו להבין את האופן שבו טכנולוגיות אלה ארוגות בכל רגע מחיי היומיום שלנו.

בספר ארבעה פרקים ונספח עיוני. הפרק הראשון מציג סקירה קצרה על המהפכה הסלולרית וניתוח תכונותיו של המדיום שהופכות אותו לדומיננטי יותר מכל טכנולוגיית תקשורת אחרת. נציג בו מעט רקע על הקשר המיוחד של צעירים לטלפונים סלולריים ונביא תיאוריות פסיכולוגיות ותקשורתיות המבקשות להסביר את מהותו של קשר זה. לאחר מכן יובא הרקע לניסוי "החוויה ללא סלולר" שאנו מציגים בספר: כיצד ערכנו את המחקר בפועל ומה היו האתגרים שעמדו לפנינו? בפרקים השני והשלישי יוצגו קטעים ארוכים מיומניהם האישיים של בני הנוער ומהראיונות שערכנו עמם בסיומו של שבוע הניסוי, עם הערות ותובנות שלנו לאור החוויות המרתקות שמתארים המשתתפים. בפרק הרביעי מובאים קטעי הסיום של היומנים, המכילים תיאורים של חוויית האיחוד עם הטלפון וסיכומים אישיים של בני הנוער עצמם. לבסוף נציג את התובנות והמסקנות שלנו משבוע הניסוי בכללותו ונציע מבט חדש על החוויה של העדר הטלפון ועל מערכת היחסים המורכבת של בני נוער עמו. הנספח העיוני עוסק בהבחנות שבין דורות טכנולוגיים (כגון "דור ה-X" כנגד "דור ה-Y"), ובוויכוח על הבחנות אלה. אנו מציעים תיחום שנים מוגדר לדור ה-Z שבו עוסק הספר, ומבקשים לאפיין אותו באמצעות הגדרתו כדור של "ילידים סלולריים" שהחלו להשתמש בסלולרי בשנות ילדותם המוקדמות ושאינם מכירים מציאות ללא סלולר. מאפייניו הייחודיים של המדיום ונוכחותו המוקדמת והמתמדת בחיי היומיום של הילד עשויים להשפיע ולעצב הרגלים טכנולוגיים, משפחתיים וחברתיים אחרים מאלה של דורות קודמים.

מיעטנו בהרחבות תאורטיות בגוף הטקסט כדי לנסות ולשמור על רצף הקריאה. עבור אלה המעוניינים בהעמקה השתדלנו לפרוס בהערות הסיום רקע מחקרי רחב בכל אחת מהסוגיות הנדונות בספר.

ולקראת סיום הפתיחה, ביטוי של תסכול מסוים ביחס למדיום שאתם מחזיקים כעת בידיכם. כתיבת ספר בנושא מדיה דיגיטלית היא כמו בניית בית על חולות נודדים. קצב השינוי המהיר של המרחב הטכנולוגי יוצר מצב שמרגע כתיבת הספר ועד לפרסומו, מקומו בחנויות הספרים עשוי להשתנות ממדף האקטואליה למדף ספרי ההיסטוריה.

אך יש לטעמנו סיבות טובות להתעקש דווקא על הספר כמדיום. הספר מייצג את ממשק המשתמש הנוח ביותר שנוצר עד היום לטקסט כתוב ארוך. יתרה מזו, הספר כמו מבקש לומר שיש בבחינה לעומק של תופעה, גם כזו הנדרשת לשעתה, אמירה יציבה שנדרשת אולי גם לטווח הארוך יותר. הפער הזה שבין הדיגיטל והאונליין התזזיתי לבין הדפוס, שמתמיד בקצב חיים משלו ובכל זאת שורד, מסמל את השניות בתפיסת הרגע, שככל שהוא עכשווי וחולף הוא נושא משמעות. ובעצם, זה מה שהספר הנוכחי מנסה לעשות: הוא אמור לשמש מעין "סלפי" חווייתי, צילום מצבם של בני הנוער, שנעשה על ידי בני נוער; כזה שהאמירה שבו אמורה לשרוד.

ניסינו, לפיכך, להתאים את הכתיבה לאילוצי המדיום, ככל שיכולנו. כך, לדוגמה, כשהדברים נוגעים בסגנון הכתיבה, המעטנו בהתייחסויות לאפליקציות ספציפיות שבאות וחולפות (סנאפצ'ט? טיקטוק? אינסטגרם?) ובוודאי לשמות של משחקי וידאו שחלקם נעלמו כבר תוך כדי הכתיבה. ואכן, קצב החדירה של אפליקציות הוא מהיר, ואפילו רשתות חברתיות מופיעות ונעלמות. אבל נראה, לפחות בינתיים, שהמדיום עצמו עליו נסוב הספר הזה, הסמארטפון, כאן כדי להישאר. לפחות עד שספר זה יגיע לידיכם.

ברצוננו להודות לאוניברסיטת אריאל ולמכון לקומוניקציה ע"ש משפחת סמארט באוניברסיטה העברית על תמיכתם בהוצאת הספר, ליהונתן נדב, בני מר ורם גולדברג מהוצאת מאגנס ולהרצליה אפרתי על עבודתם המוקפדת ועל שיתוף הפעולה הנעים. תודה מיוחדת לפרופ' אליהוא כץ על הסיוע בגיבוש התובנות, לפרופ' אלעד שגב ולד"ר יעקב אופיר על הערותיהם המחכימות ולעוזרות המחקר עדי שלם, זהר אדרי ונטע בראנץ על העבודה המפרכת. אחרונים חביבים, אנחנו מודים למשתתפי הניסוי (והוריהם...) על שהעזו לקפוץ למים העמוקים והקרים של ההעדר הדיגיטלי ועל ששיתפו אותנו בחוויותיהם המרתקות.

פרק ראשון
עולם תקשורת חדש

המהפכה הסלולרית

ב-3 באפריל 1973 עמד מרטין קופר, ראש צוות פיתוח בחברת מוטורולה, בשדרה השישית במנהטן ובידו מכשיר טלפון נייד. קופר חייג לג'ואל אנגל, המתחרה הגדול שלו מחברת AT&T, וכשזה ענה אמר לו קופר: "אני מתקשר אליך מטלפון סלולרי, אבל אמיתי! אישי, נייד, כזה שאפשר להחזיק ביד!"

כעת, כמעט יובל שנים לאחר מכן, אפשר לקבוע שהטלפון הסלולרי הוא מדיום התקשורת הדומיננטי ביותר בחיינו. הסמארטפונים הביסו את יתר טכנולוגיות התקשורת כמעט בכל היבט: בתפוצה חסרת התקדים של הטלפון הסלולרי בכלל והסמארטפון בפרט,¹ בהיקף השימוש היומיומי ובתלות שלנו במכשיר.

מה עומד בבסיסה של המהפכה הסלולרית? מדוע השתלט מדיום זה דווקא על חיינו היומיומיים? הסבר פשוט לכך מצוי במה שמכונה "תהליך ההתכנסות של המדיה". זהו תהליך שבו טכנולוגיית תקשורת חדשה משלבת פונקציות תקשורת מגוונות אשר בעבר היו זמינות באמצעות שימוש במכשירים שונים רבים.² תופעה זו בולטת בעיקר בהופעת הסמארטפון הרבה יותר מכל טכנולוגיה שקדמה לו. ואכן, רשימת הפונקציות הטכנולוגיות המתכנסות בסמארטפון עצומה: טלפון, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, שעון, מצלמה, נגן מוזיקה, אחסון נייד, ביפר (זימונית), פנס, כרטיס אשראי, שלט רחוק, ספר טלפונים, מצפן, מחשבון, סטפר (מד צעדים), מטרונום, מד דופק, עט, מראה, סורק, ספר, נווטן, רשמקול, מפה, לוח שנה, שעון מעורר, טיונר, סטופר — וללא ספק רשימה זו תוסיף להתרחב מרגע כתיבת הדברים ועד שספר זה יראה אור. במובן זה הטלפון החכם הוא התחנה המרכזית של צי אמצעי התקשורת שאנו זקוקים להם ביומיום; לכן הוא מרכזי כל כך בחיינו.³

בהקשר רחב יותר אפשר להסביר את הדומיננטיות הסלולרית בחיינו בעזרת תפיסתם של חוקרי טכנולוגיות תקשורת כהרולד איניס ומרשל מקלוהן. חוקרים אלה הדגישו שמחקר התקשורת אינו יכול להסתפק בהשפעותיהם של מסרי התקשורת; עליו להתמקד באופיין של הטכנולוגיות עצמן, כדי להבין תהליכים של שינוי חברתי.⁴ נצלול לרגע לעומק התיאוריה: איניס, למשל, קבע שמאפייניו הייחודיים של משלב טכנולוגיות התקשורת בחברה נתונה — ובעיקר ה"הטיה" שלהן לזמן או למרחב — מעצבים את ארגון הידע, את ההיררכיה ואת הארגון החברתי של חברה. לטענתו, אחד הכוחות המרכזיים המניעים את ההיסטוריה הוא סביבת התקשורת, הנקבעת במידה רבה בידי מדיום התקשורת הדומיננטי. אופיין של טכנולוגיות התקשורת שבהן נעשה שימוש בתקופה היסטורית ויכולתן לגשר על פני זמן או על פני מרחב, יקבעו את אופיה והישרדותה של התרבות שעושה בהן שימוש.

עמיתו הצעיר, מקלוהן, הסיט את רמת הניתוח מהחברה אל הפרט. לדבריו, תכונותיו של מדיום התקשורת קובעות לא רק את סוג התוכן שהוא מכיל, אלא גם ובעיקר את תהליכי התפיסה החושית של המשתמשים בו. מקלוהן טען שכל טכנולוגיית תקשורת היא "שלוחה" ו"הרחבה" (extension) של חוש מסוים ושל תהליך אנושי, כך שמצבו של האדם מעוצב בידי ערוצי התקשורת שעומדים לרשותו. השימוש במדיום תקשורתי מסוים מעצב את צורת החשיבה האנושית ומשפיע על מאפייני האינטראקציה החברתית שלו. שינויים אישיים וחברתיים אלה נוצרים מהטיה קיצונית ("התפוצצות" בלשונו של מקלוהן) של אחד מהחושים האנושיים המוארך — כלומר מועצם — על ידי מדיום דומיננטי.⁵

ברוח זו תסייע לנו הגדרת תכונותיו הייחודיות של הטלפון הסלולרי לפענח כיצד הפך מדיום זה לטכנולוגיה המשמעותית ביותר בחיינו. מאפייניו באים לידי ביטוי בשלושה ממדים מרכזיים, או בכינוים "שלושת ממדי ה-P": ניידותו של המכשיר (Portable), הממד הפיזי/פרוסתטי שלו (Prosthetic) המתבטא בצמידותו לגוף האדם, ואופיו האישי של המדיום (Personal).⁶ אלה בדיוק היו התכונות שציין קופר בשיחת הסלולר הראשונה: "אישי, נייד וכזה שאפשר להחזיק ביד".

ניידותו של המכשיר מתבטאת בעובדה ש(רובנו) נושאים אותו בכל מקום: בחופשה ובעבודה, בחדר השינה ובחדר השירותים. ניידות זו מבטלת כמעט לחלוטין את מגבלת המסופיות, היינו את הצורך בגישה למסוף תקשורת מקובע במרחב, מגבלה אשר הגדירה את אופיים של רוב אמצעי התקשורת האלקטרוניים עד כה.⁷ שינוי זה הוא בעל משמעות כפולה: מלבד היותו נייד, החיוג לטלפון סלולרי הוא לעולם שיחת אדם לאדם, בניגוד לתקשורת של מקום למקום המתקיימת במכשירים נייחים.⁸ שינוי זה הופך בהשאלה את גוף האדם למסוף תקשורתי, והסלולר משמש כאיבר התקשורת שלו. ברובד נוסף נוכחותו המתמדת של הסלולר בידו של המשתמש או על גופו מתבטאת גם בתחושות גופניות — כגון תחושות רטט פנטום בהעדרו — ובחוויה פיזית של המדיום הטכנולוגי עד כדי איחוד תודעתי של המכשיר עם הסכֶמה הפיזית של הגוף ותפיסתו כ"פרותזה", כאיבר פיזי־ממשי נוסף.⁹ שילוב של תכונות הניידות של המכשיר וצמידותו התמידית לגוף המשתמש מכונן את החוויה המרכזית במרחב הדיגיטלי החדש: חוויית חיבור תמידית, "היפר־חיבוריות" של המשתמש.¹⁰ לחוויה זו יש השלכות פסיכולוגיות וחברתיות משמעותיות. הסלולר מכונן תחושה של חיבור תמידי ופוטנציאל קשר לא מוגבל עם בני משפחה וחברים, במקביל לעיסוק אחר ובכל הֶקשר יומיומי אפשרי. רבים מדגישים את המחיר של תודעת חיבור היתר, שבא לידי ביטוי באתגור יכולת המשתמש לשהות בנוכחות מלאה ב"כאן ועכשיו", כשהסלולר בידו או בכיסו. ואכן, לטלפון הסלולרי יש פוטנציאל הפרעה בפעילויות יומיומיות, כגון אינטראקציות בין־אישיות שמתקיימות פנים אל פנים. הוא עשוי לפגוע בבניית אווירה משותפת בסביבות חברתיות,¹¹ אם כי יש טוענים שמשתמשים רבים, במיוחד ילדים ובני נוער, אינם רואים בהיטמעות הטלפון בהתנהלות היומיומית "הפרעה" כלל.¹² אינטראקציות חברתיות ובין־אישיות פנים אל פנים מתקיימות במקביל לשימוש במכשיר, והשימוש הזה הוא חלק מהאינטראקציה השגרתית־ריטואלית של המשתמש.¹³

המאפיין הפרסונלי של הסלולר מתעצם בשל היותו מדיום אישי של משתמש יחיד (בניגוד למדיום משותף כדוגמת טלפון ביתי, קולנוע ומכשיר טלוויזיה), והמידע האצור בו, המכיל פיסות חיים מעולמו של בעליו.¹⁴ יתר על כן, עם הזמן היה הסלולרי לשער הכניסה המרכזי לרשתות החברתיות, וממילא לעולמו החברתי המקוון של המשתמש. חוויות אלה מביאות לטשטוש בין הסובייקט האנושי לאובייקט הטכנולוגי,¹⁵ והמכשיר נתפס כחלק מהעצמי, a tethered self, כהגדרתה של שרי טירקל.¹⁶ יש לכך גם ביטויים חיצוניים כגון שמירה סלקטיבית של תמונות והודעות טקסט אישיות, ובניית מאגר ייחודי של אפליקציות ואנשי קשר בזיכרון המכשיר. המכשיר עצמו משמש גם ככלי לביטוי עצמי ייחודי בבחירת סוג המכשיר, בעיצובו (הן החיצוני והן עיצוב הממשק), באביזריו וכדומה.¹⁷ במובן זה הטלפון הנייד הוא אובייקט אופנתי וסמל סטטוס חברתי דומיננטי, בעיקר בעולמם של בני הנוער.¹⁸

ילידים דיגיטליים וילידים סלולריים

בשיח הציבורי, כמו בשדה המחקר, יש המציעים לחלק את משתמשי הטכנולוגיה לפי תקופות או "דורות". ברוח זו טבע חוקר התקשורת מרק פרנסקי את המושגים "ילידים דיגיטליים" ו"מהגרים דיגיטליים".¹⁹ הילידים הדיגיטליים הם אלה שעברו את שנות ההתבגרות שלהם במקביל למהפכת האינטרנט, בעוד המהגרים גדלו לפני קו השבר הזה, והצעירים שבהם השתמשו בילדותם במחשב ודיסקטים. פרנסקי הגדיר את שנת 1980 כקו הגבול שבין המהגרים (שנולדו קודם לשנה זו) לילידים (שנולדו אחריה). על פי תפיסתו השנויה במחלוקת, העובדה שהילידים הדיגיטליים גדלו בסביבה רוויית טכנולוגיה ובמעמקי המרחב הווירטואלי, הביאה לכך שדור זה מתאפיין במיומנות גבוהה בכל הקשור לתפעול וניצול האמצעים הטכנולוגיים וביכולת הסתגלות מהירה לשינויים טכנולוגיים. לעומת זאת, המהגרים הדיגיטליים הם לרוב בעלי מיומנות מוגבלת יותר, ובעיקר חוששים יותר מטכנולוגיות חדשות ושופטים אותן בהתאם להרגליהם הישנים והמוכרים. אמנם רבים מהמהגרים יכולים להיות בפועל "פריקים" של מחשבים וגאדג'טים, אולם הטיעון הוא שהם יהיו לעולם "מהגרים", כמו עולים ותיקים שמדברים את שפת המקום אך במבטא זר שממנו קשה להשתחרר. במקביל לפרנסקי יש שמכנים דורות אלה בשמות אחרים כגון "דור ה-X" (המהגרים), לעומת "דור ה-Y" (הילידים) המכונה לעתים גם "דור המילניום" (Millennials), "דור האינטרנט" (Net generation), iGeneration ועוד.²⁰

יש הטוענים שבשנים האחרונות יש דור חדש, דור ה-Z — צעירים שנולדו לקראת סוף המאה הקודמת ובעשור הראשון של שנות האלפיים. נראה שצעירי דור ה-Z אינם רק דור נוסף של "ילידים דיגיטליים", אלא אפשר להגדירם "ילידים סלולריים". זהו הדור הראשון שגדל עם הסלולרי או הסמארטפון משנותיו הראשונות בבית הספר היסודי.²¹ ואכן, סקרים מראים כי הילדים ובני הנוער חיים את היומיום בצמידות לטכנולוגיות תקשורת חדשות ובעיקר לסמארטפון. לכתשעים אחוז מבני הנוער (13-18) בארצות הברית יש מכשיר סלולרי, רובם טלפונים חכמים.²² בישראל הגיל הממוצע לקבלת סמארטפון הוא תשע וחצי, ובגיל 15 יש ל-97 אחוז מבני הנוער מכשיר אישי. היקף השימוש במכשיר ודפוסי השימוש בו הופכים את הסלולר לדומיננטי בעולם של הצעירים. כמחצית מבני הנוער משתמשים בו למעלה מארבע שעות ביום. בנות נוטות להשתמש בסלולר יותר מבנים, ואכן שלושים אחוז מהבנות הן "משתמשות כבדות" (למעלה מחמש שעות ביום), לעומת 17 אחוז מהבנים.²³ הצעירים משתמשים בסלולרי במהלך כל היום: מחצית מבני הנוער מתחברים לסמארטפון ברבע השעה הסמוכה לרגע ההתעוררות בבוקר ו-27 אחוז נוספים עושים זאת תוך שעה מרגע שהתעוררו; 81 אחוז מתעוררים בלילה וניגשים לסלולר, ושמונים אחוז משתמשים בו גם בעת צפייה בטלוויזיה. הסלולרי הוא הערוץ המרכזי לקשר עם החברים. 95 אחוז מבני הנוער משתמשים באפליקציות של רשתות חברתיות לתקשורת יומיומית עם חבריהם, והיקף השימוש בהן משמעותי: 49 אחוז מבני הנוער מקבלים יותר ממאה הודעות טקסט ביום.²⁴

בני נוער והטלפון

מערכת היחסים ההדוקה בין בני נוער למכשיר הסלולרי שלהם הביאה חוקרים רבים לנסות להבינה. בדומה לטכנולוגיות קודמות, כגון הטלוויזיה והמחשב, ביקשו החוקרים לבחון את המשותף לצעירים ולמבוגרים ואת המבדיל ביניהם ביחסם למדיום החדש. החוקרים לא הסתפקו בתיאור היקף השימוש במכשיר, אלא בחנו נקודות מבט נוספות: מה משמעותו לבני הנוער? איזה מקום הוא תופס בחייהם? כיצד הוא מעצב את חיי היומיום שלהם ומשפיע עליהם? האם יש ייחוד באימוץ הטלפון הנייד שאינו קיים בטכנולוגיות תקשורת אחרות?

חלק מן המחקרים ביקשו לספק תשובות לשאלות אלה באמצעות סקרים שהתבססו על דיווח עצמי של משתמשים צעירים. אחרים ערכו ראיונות עומק עם קבוצות ועם יחידים. היו שנעזרו בתצפיות ברחוב, בתחבורה הציבורית, בבתי הספר ואף בסלון הבית. המשותף לכל אלה הוא הניסיון לבחון את הסוגיה דרך עיני הצעיר או החוקר. אלא שבמקרה של הסלולר גישה זו בעייתית; למתודולוגיות פוזיטיביסטיות ולמדדים כמותיים "אובייקטיביים" יש מגבלות רבות בניסיון לעמוד על ממדי השימוש בסלולר. שלא כמו הטלוויזיה, המחשב והאינטרנט השולחני, השימוש בטלפון הסלולרי נטמע בהרגלי היומיום, ונעשה לעתים כבדרך אגב ובמקביל לפעילויות שגרתיות אחרות. מכאן שהניסיון להביא את הילדים לשקף את חוויותיהם ותחושותיהם כלפי מכשיר שהוא רוב הזמן "שקוף" עבורם עשוי להיות בעייתי. יתרה מזאת, המאפיין המרכזי של הטלפון הסלולרי, ניידותו, מביא לכך שתפקודו משתנה באופן דרמטי על פי הקשר השימוש.²⁵ תפקודו של הסלולרי במרחב הביתי שונה לחלוטין מתפקודו בבית הספר, במפגש חברתי, בקשר זוגי, בטיול ובבילוי, בחדרו הפרטי של הילד ובהליכה ברחוב. נוסף על כך יש לזכור את חשיבותו של המכשיר גם בזמן שהוא איננו בשימוש בפועל אלא מעצם היותו נוכח. כל ניסיון ליצור תמונה כוללת של מקומו של הסלולר בחייהם של בני הנוער חייב לכלול את המשמעויות המשתנות של השימוש במרכיביו. על החוקר לנסות ולזהות כל אחד ממרכיבי האינטראקציה של המשתתפים עם הסלולרי שלהם, אשר חלקם אף אינם ידועים להם וקשה לחזותם מראש, ומכאן הקושי העומד לפניהם בניסיונותיהם לתאר ולנתח מציאות זו.²⁶

אנו מציעים גישה חדשה לבחון שאלות אלה באמצעות שימוש במתודולוגיה הנקראת "מחקר חסך", המבוססת על ניסיון להבין את משמעותו של אובייקט מסוים — במקרה שלנו הטלפון הנייד — דווקא דרך העדרו. קולותיהם האותנטיים של בני הנוער עשויים לספק תמונה מעמיקה שתסייע במתן תשובות לכמה משאלות היסוד שהוצגו לעיל. לשם כך עלינו לנסות ולצייר תמונה כללית יותר המקיפה את כל שעות היום, את כלל המסגרות שבהן נמצאים בני הנוער, ואת מגוון הקשרי השימוש הפוטנציאליים במדיום זה. אולם קודם שנרחיב מעט על המתודולוגיה המחקרית בספר זה, נציג בקצרה סוגיה חשובה נוספת שבה דנים חוקרי סלולרי בשנים האחרונות: ההתמכרות הסלולרית.

*המשך הפרק בספר המלא*