שיעורים במצוינות

אדם לא נולד להצלחה, אלא בונה את עצמו
 

באביב של שנת 1987 טסתי לבוסטון כדי להיפגש עם אנשי קרן ההשקעות של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). ניסיתי לגייס כסף עבור קרן ההשקעות הראשונה של בלקסטון, וקבעתי לעצמי יעד גיוס של מיליארד דולר. סכום כזה יהפוך את קרן ההשקעות הראשונה שלנו לגדולה מסוגה בעולם, ולשלישית הגדולה מבין כלל קרנות ההשקעה בכלל. זה היה יעד שאפתני מאוד. רוב הסובבים אותי אמרו לי שאין שום אפשרות לממשו. אבל תמיד האמנתי שמימוש יעדים גדולים אינו קשה או מורכב יותר ממימוש יעדים קטנים. ההבדל היחיד הוא שההשלכות של מימוש יעדים גדולים הן משמעותיות הרבה יותר מאלו של הקטנים. היות שאתם מסוגלים להתמודד רק עם אתגר מכונן אחד בכל רגע נתון, חשוב שתבחרו באתגר שבאמת מצדיק את המאמץ הדרוש כדי לממשו בהצלחה.

ועם זאת, לאחר שספגתי אינספור דחיות, התחלתי להילחץ.

פיט פיטרסון ואני יסדנו את בלקסטון ב-1985. היינו מלאי תקווה, וגיבשנו אסטרטגיה מושקעת ויסודית. אך הכספים הגיעו בקצב אטי הרבה יותר מכפי שדמיינו. ממגדל השן של וול סטריט, בנק ההשקעות המפורסם ליהמן ברדרס, שם שימש פיט כמנכ"ל ואני ניהלתי את מחלקת המיזוגים והרכישות הפעילה ביותר בעולם, צנחנו אל מציאות קרה ומנוכרת שבה נאלצנו לחזר על הפתחים. אם לא נצליח לגייס את סכום הכסף הזה, כל המודל העסקי שלנו יעמוד בספק. יריבינו לשעבר קיוו שניכשל, ואני חששתי שאולי הם צודקים.

אישרתי את פגישתנו ב-MIT יום קודם לכן, והגעתי עם פיט לשדרת מסצ'וסטס. היינו מוכנים להציג בפני אנשי קרן ההשקעות את תוכניתנו, ולקבל מהם התחייבות להשקעה. נעמדנו מול דלת בעלת חלון מזוגג שעליו היו טבועות המילים "המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס - קרן ההשקעות", ודפקנו על הדלת. אף אחד לא ענה. דפקנו שוב. ופעם שלישית. ורביעית. בדקתי ביומן שלי כדי לוודא שהגענו למקום הנכון. פיט, שהיה אז בן שישים ואחת, מבוגר ממני בעשרים ואחת שנה, ושלפני שהצטרף לליהמן ברדרס שירת כשר התעשייה והמסחר בממשלו של הנשיא ניקסון, עמד מאחורי ולא נראה משועשע במיוחד.

לבסוף, אחד מאנשי התחזוקה של המבנה חלף במסדרון והבחין בנו. הסברנו לו שהגענו כדי לפגוש את אנשי קרן ההשקעות.

"אה. טוב, היום יום שישי. הם כבר הלכו הביתה די מזמן," הוא אמר.

"אבל יש לנו פגישה איתם עכשיו, בשלוש," אמרתי.

"מצטער, ראיתי אותם יוצאים. הם יחזרו ביום שני בבוקר."

בעת שפיט ואני יצאנו מן הבניין בראש מורכן ובכתפיים שמוטות, החל לרדת גשם. לא הגענו מוכנים למזג אוויר כזה, ולא היה לנו מעיל או מטרייה, לכן עמדנו במבואה של בניין המנהלה של MIT וחיכינו עד שהגשם ייחלש מעט. עשרים דקות מאוחר יותר, הגשם רק התחזק.

היה עלי לעשות משהו. השארתי את פיט במבואה ורצתי אל הרחוב, בניסיון לתפוס מונית. בתוך שניות בודדות חדר הגשם דרך הז'קט והחולצה שלי והרטיב את כולי. בגדי היו תלויים על גופי כמו סמרטוטים, והגשם זרם אל תוך עיני ובמורד פני. בכל פעם שחשבתי שהצלחתי סוף־סוף לתפוס מונית, מישהו אחר חטף אותה לפני. לבסוף, כולי ספוג מים ונואש, הבחנתי במונית עומדת באור אדום ורצתי לעברה. הלמתי על חלון הדלת האחורית ונופפתי בשטר בלוי של עשרים דולר, בתקווה לשחד את הנוסע כך שיסכים לצרף אליו לנסיעה את פיט ואותי. הנוסע בהה בי דרך החלון. כנראה נראיתי משונה, גבר בחליפה ספוגת גשם הולם בכוח על חלון של מונית. הוא סירב. שני נוסעים נוספים במוניות אחרות סירבו אף הם. העליתי את ההצעה שלי לשלושים דולר, ולבסוף מישהו הסכים.

זו היתה העסקה הטובה ביותר שהצלחתי לסגור זה שבועות רבים.

נופפתי לעברו של פיט והוא החל לצעוד לעברי באטיות, ועם כל צעד הפך להיות רטוב וממורמר יותר. שערו הסמיך נדבק לראשו, כאילו זה עתה יצא מהמקלחת. פיט היה רגיל שמכוניות ממתינות לו, ונהגים מחזיקים מעליו מטרייה בזמן שהוא נכנס לרכב ויוצא ממנו. אך שנה וחצי קודם לכן הוא ואני החלטנו להקים חברה משותפת. ולפי ההבעה שעל פניו בזמן שחצה את השלוליות לעברי, התרשמתי שהוא מתחרט כעת על ההחלטה הזאת.

עד לא מזמן, פיט ואני יכולנו להרים טלפון לכל אדם בעולם העסקי של ארצות הברית, או לממשלות שונות ברחבי העולם, ולמצוא אוזן קשבת. אף אחד מאיתנו לא דמיין לעצמו שיהיה לנו קל להקים עסק חדש. אך גם לא דמיינו את עצמנו יושבים בנמל התעופה לוגן ביום שישי בערב, בבגדים ספוגים מגשם, רועדים מקור, מבלי שהצלחנו לגייס ולו דולר שחוק אחד.

כל יזם מכיר את התחושה הזאת, את רגע הייאוש, כשהדבר היחיד שהוא חושב עליו הוא הפער העצום בין המציאות הנוכחית לבין החיים האישיים והמקצועיים שדמיין לעצמו. ברגע שאתם מצליחים, הסובבים אתכם רואים אך ורק את ההצלחות. אך ברגע שאתם נכשלים - הם רואים רק את הכישלונות. רק לעתים נדירות הם מזהים את צומתי ההחלטה, אשר בהינתן בחירה אחרת היו יכולים להוביל אתכם למקום אחר לחלוטין. אך שם, בצומתי ההחלטה הללו, ניתן ללמוד את השיעורים החשובים ביותר בעסקים, ובחיים בכלל.

***

ב-2010, דרו פרוסט, שהיתה אז נשיאת אוניברסיטת הרווארד, הגיעה לפגוש אותי בניו יורק. דיברנו על הרבה מאוד נושאים, אך את רוב פגישתנו העברנו בשיחה על ניהול ארגונים גדולים. כשפרשה מהרווארד ב-2018, היא מצאה את ההערות שרשמה לעצמה במהלך שיחתנו ושלחה לי אותן. מבין כל הדברים שרשמה בלט משפט אחד: "המנהלים הבכירים הטובים ביותר בונים את עצמם. הם לא נולדים כאלו. הם קולטים מידע, מנתחים את חוויותיהם האישיות, לומדים מטעויותיהם ומתפתחים."

וזה בהחלט מה שעשיתי גם אני.

זמן קצר לאחר שפגשתי את דרו, קיימתי שיחה עם האנק פולסון, שר האוצר לשעבר ומנכ"ל בנק ההשקעות גולדמן זאקס, שהציע לי לעבור על היומנים הישנים שלי, להקליט את מחשבותי בנוגע להקמה וניהול של ארגון גדול, ולדאוג שיתומללו, למקרה שארצה לפרסמן יום אחד. הוא חשב שהחוויות שעברתי ושהשיעורים שלמדתי עשויים לעניין קהל רחב של קוראים. קיבלתי את הצעתו. לעתים קרובות אני נואם בפני סטודנטים, מנהלים בכירים, משקיעים, פוליטיקאים ואנשי עמותות שלא למטרות רווח. השאלות הנפוצות ביותר שאנשים מפנים אלי עוסקות באופן שבו הקמנו את בלקסטון וכיצד אנו מנהלים אותה כעת. אנשים רבים מתעניינים מאוד בתהליך שבאמצעותו ניתן להגות, להקים ולפתח ארגון, וליצור תרבות עסקית המושכת אליה את הכישרונות המוצלחים ביותר. הם גם מבקשים לדעת איזה מין אדם לוקח על עצמו אתגר מהסוג הזה, ואילו תכונות, ערכים והרגלים מאפיינים אדם כזה.

מעולם לא תכננתי לכתוב ספר אוטוביוגרפי המתעד כל רגע בחיי. מעולם לא תיארתי לעצמי שסיפור חיי מצדיק תיעוד שכזה. במקום זאת החלטתי לבחור בכמה אירועים ופרקים מרכזיים בחיי, שבמהלכם למדתי משהו חשוב על העולם ועל תפקידי בו, ולספר עליהם. ספר זה מתעד חלק מרגעי ההכרעה המרכזיים בחיי שהפכו אותי לאדם שאני היום, ואת השיעורים שלמדתי דרכם על העולם. אני מקווה שתפיקו ממנו ערך.

***

גדלתי בפרוורי המעמד הבינוני של פילדלפיה, והטמעתי בתוכי את ערכי שנות החמישים בארצות הברית: יושרה אישית, ישירות ועבודה קשה. הורי מעולם לא נתנו לי כסף כלשהו מעבר לדמי כיס, לכן אחַי ואני נאלצנו להרוויח את כספנו בכוחות עצמנו. אני עבדתי בחנות כלי המיטה של משפחתי, מכרתי ממתקים ונורות חשמל מדלת לדלת, חילקתי ספרי טלפונים, ויסדתי עסק של כיסוח מדשאות במסגרתו העסקתי שני עובדים במשרה חלקית - את שני אחי התאומים, הצעירים ממני. הם קיבלו מחצית מההכנסות בתמורה לביצוע העבודה, ואני לקחתי את המחצית השנייה בתמורה לכך שהבאתי את הלקוחות. העסק החזיק מעמד שלוש שנים מלאות שלאחריהן נאלצתי להתמודד עם שביתת עובדים.

כיום, היומן שלי מלא בהזדמנויות שבעבר לא יכולתי להעלות על הדעת: פגישות עם ראשי מדינות, עם המנהלים הבכירים ביותר במשק, עם אנשי תקשורת מובילים, בעלי הון, מחוקקים, עיתונאים, נשיאי אוניברסיטאות ומנהלים של מוסדות תרבותיים ידועים.

כיצד הגעתי עד הלום?

היו לי מורים מדהימים. הורי לימדו אותי את ערכן של כנות, הגינות בסיסית, הישגיות, ואת חשיבותה של נדיבות. מאמן הריצה שלי בבית הספר התיכון, ג'ק ארמסטרונג, עזר לי לפתח סיבולת כאב גבוהה, ולהפנים את ערכם של אימונים - שני שיעורים חשובים מאוד עבור כל יזם. הריצות שערכתי יחד עם בובי בראיינט, חברי הטוב ביותר מימי בית הספר התיכון, לימדו אותי נאמנות מהי, וכיצד לתפקד באופן מיטבי כחלק מקבוצה.

באוניברסיטה השקעתי בלימודי, הייתי הרפתקן ויזמתי פרויקטים לטובת הקהילה. למדתי להקשיב לאנשים, לשים לב למה שהם מבקשים וצריכים אפילו כשאינם אומרים זאת במפורש, ולהתמודד עם בעיות מורכבות ללא מורא. עם זאת, מעולם לא דמיינתי שאמצא את עצמי בעולם העסקים. מעולם לא למדתי אפילו קורס בסיסי בכלכלה. כשהתחלתי לעבוד בוול סטריט, במחלקת ניירות הערך של חברת ההשקעות דונלדסון לופקין אנד ג'נרט, אפילו לא ידעתי מה זה נייר ערך, וכישורי המתמטיקה שלי היו ממוצעים לכל היותר. האחים שלי לא הפסיקו להתפלא. "אתה, סטיב? עובד בתחום הפיננסי?"

אבל על הידע שחסר לי בכלכלה פיצתה יכולתי לזהות דפוסים, לפתח פתרונות מקוריים ותבניות חשיבה דינמיות, ולתרגם באמצעות כוח הרצון שלי בלבד את רעיונותי למציאות. התחום הפיננסי שימש אותי בסופו של דבר כאמצעי שדרכו למדתי על העולם, יצרתי מערכות יחסים, התמודדתי עם אתגרים משמעותיים ותיעלתי את התשוקה שלי לכיוונים מועילים. תחום זה גם אפשר לי לחדד את יכולתי לפשט בעיות מורכבות, באמצעות התמקדות בשניים או שלושה גורמים עיקריים שמשפיעים באופן המכריע ביותר על התוצאה.

***

הקמת בלקסטון היוותה את האתגר האישי המשמעותי ביותר בחיי. החברה עברה כברת דרך עצומה מאז היום שבו פיט ואני עמדנו בגשם מחוץ למשרדי MIT. בלקסטון היא כיום חברת ניהול הנכסים האלטרנטיביים הגדולה ביותר בעולם. נכסים מסורתיים כוללים הון נזיל, מניות ואיגרות חוב. לעומת זאת, הקטגוריה הרחבה הקרויה "נכסים אלטרנטיביים" כוללת כמעט את כל השאר. אנו מקימים, רוכשים, משקמים ומוכרים חברות עסקיות ונדל"ן. החברות שבהן אנו משקיעים מעסיקות כיום יותר מחצי מיליון בני אדם, מה שהופך את בלקסטון, על מגוון החברות שבהן היא מושקעת, לאחת המעסיקות הגדולות ביותר בארצות הברית, ובעצם בעולם כולו. אנו מוצאים את מנהלי קרנות הגידור הטובים ביותר בעולם, ומעמידים לרשותם תקציב השקעות נדיב. אנו גם מלווים כספים לחברות, ומשקיעים בניירות ערך נושאי ריבית קבועה.

הלקוחות שלנו הם משקיעים מוסדיים גדולים, קרנות פנסיה, קרנות השקעה ממשלתיות, קרנות השקעה אוניברסיטאיות, חברות ביטוח ומשקיעים פרטיים. אנו מחויבים לייצר ערך מוסף לטווח ארוך עבור המשקיעים שלנו, החברות והנכסים שבהם אנו משקיעים, והקהילות שבתוכן אנו פועלים.

בלקסטון היא הצלחה יוצאת מגדר הרגיל כתוצאה ישירה של התרבות העסקית שלנו. אנו מאמינים ביכולות, בהישגים, במצוינות, בפתיחות וביושרה אישית, ואנו עושים את מרב המאמצים לשכור אך ורק עובדים שמאמינים, כמונו, בערכים הללו. חשוב לנו מאוד לנהל את הסיכונים שלנו היטב, ואף פעם לא להפסיד כסף. אנו מאמינים מאוד בחדשנות ובצמיחה, ונוהגים כל הזמן לשאול שאלות כדי שנוכל לצפות מראש התרחשויות עתידיות, להתפתח ולהשתנות מיוזמתנו, לפני שניאלץ לעשות זאת מחוסר ברירה. אין פטנטים רשומים בעולם הפיננסי. חברה מוצלחת ורווחית היום יכולה להיות כושלת ומפסידה מחר. בגלל התחרות העזה בעולם העסקי, וההמצאות הטכנולוגיות הצצות חדשות לבקרים, אם החברה שלכם מתבססת על תחום עיסוק אחד ויחיד, ייתכן מאוד שהיא לא תשרוד בג'ונגל העסקי. גיבשנו לנו צוות עובדים מדהימים בבלקסטון, וכולם מוּנעים על ידי אותו חזון: להיות הטובים ביותר בעולם בכל מה שאנו בוחרים לעסוק בו. באמצעות אמת מידה כזו, תמיד קל מאוד למדוד היכן אנו עומדים.

ככל שבלקסטון צמחה והחלה לחלוש על תחומי עיסוק רבים יותר, כך גם התרבו ההזדמנויות אשר עמדו בפני מחוץ לעולם העסקים. מעולם לא הייתי מעלה על דעתי שהשיעורים שלמדתי כיזם ומנהל עסקאות, בשילוב עם מערכות היחסים שיצרתי עם אנשי מפתח בעולם העסקי, בממשלה, בתחום החינוך ובעולם העמותות שלא למטרות רווח, יאפשרו לי יום אחד לשרת כיו"ר מרכז קנדי לאמנויות הבמה בוושינגטון הבירה, או להקים קולג' יוקרתי ללימודים מתקדמים בסין: שוורצמן קולג'. אני בר מזל, כי הצלחתי לפעול גם בתחום הפילנתרופי על בסיס אותם ערכים שהנחו אותי בעולם העסקי: זיהוי אתגרים מורכבים והתמודדות עמם באמצעות גיבוש פתרונות יצירתיים ואכפתיים. בין שאנו מקימים מרכז סטודנטים ראשון מסוגו בקמפוס של אוניברסיטת ייל, בין שאנו מקימים קולג' חדש שיהפוך את MIT לאוניברסיטה הראשונה בעולם העושה שימוש מלא באינטליגנציה מלאכותית, ובין שאנו מפתחים מיזם באוניברסיטת אוקספורד שמטרתו להגדיר מחדש את לימודי מדעי הרוח במאה העשרים ואחת - כל הפרויקטים שבהם אני עוסק כיום ממוקדים בהשקעת משאבים לצורך יצירת שינוי תפיסתי, שישפיע בראש ובראשונה על חיים של בני אדם, ולא רק יניבו רווחים. היתה לי הזכות להשקיע עד כה יותר ממיליארד דולר בפרויקטים המשנים סדרי עולם, שהשפעתם תהיה גדולה בהרבה מהתועלת החומרית הכרוכה בהם, ושימשיכו להיטיב עם בני אדם גם בעתיד, הרבה אחרי שאלך לעולמי.

בנוסף, אני משקיע פרקי זמן משמעותיים במענה לשיחות, או בפגישות עם מנהיגים ברחבי העולם המתמודדים עם אתגרים גדולים וזקוקים לפתרונות. אני עדיין נפעם בכל פעם שפונה אלי מנהיג של מדינה כלשהי ומבקש את חוות דעתי או את עצתי בנוגע למשבר מקומי או בינלאומי כלשהו. בכל המקרים הללו אני עושה כמיטב יכולתי כדי לסייע להם.

אני מקווה שהשיעורים השזורים בספר זה יועילו לכם, הקוראים, בין שאתם סטודנטים, יזמים, מנהלים, חברים בארגון המנסה לשפר את ביצועיו, ובין שאתם פשוט אנשים מן השורה המנסים למצות את מלוא הפוטנציאל האישי שלכם.

במהלך חיי הפקתי את התועלת המשמעותית ביותר כאשר יצרתי משהו חדש, בלתי צפוי ובר השפעה. אני כל הזמן שואף למצוינות. כאשר אנשים שואלים אותי מהו סוד ההצלחה שלי, התשובה הבסיסית שלי נותרת תמיד זהה: אני מזהה הזדמנות יוצאת דופן, והולך עליה בכל הכוח.

ואני אף פעם לא מתייאש.