תקועים

פיילוט

הרקע:
דרמה רומנטית - כאשר מצב נישואיה אינם ברורים, חוזרת מילי עם בנה לבית הוריה, שם פוגשת את אסי המאוהב בה מימי התיכון. חזרתה סוחפת אותה ואת הקרובים לה למסע של התפתחות, התגברות על פחדים, שחרור והעצמה.
הפרק: (01, "אל תקחי ללב")
מילי שחזרה לבית הוריה החלה עבודה חדשה כעו"ס. אסי עוזר לדניאל בנה המסתבך בקטטה, ומתעמת עם קובי. מילי נסערת מהסיטואציה. קובי עושה מהלך למצוא חן בעיניה. מירה מעודדת את מילי להתקשר לבעלה הנמצא תקופה ארוכה בחו"ל.
הדמויות:
מילי רוזן - קינן - בת 33, עובדת סוציאלית, בחורה יפה, מוקפדת ועדינה. שיער שטני אסוף.
דניאל קינן - בן 10, בנה של מילי. עולה לכיתה ד'. שיער חום קצר, ילד יפה מבנה גוף רזה.
נויה לוי - בת 33, חברת ילדות של אלה, עובדת איתה כעובדת סוציאלית. בחורה נאה.
גב' אלמקייס - בת 81, לבושה שמלה, שיער לבן, נמוכה, מלאה, עממית.
אבי לוי - בן 53, מאבטח, במדים, גבוה, שיער שחור קצר, כרס קטנה.
ציפורה רוזן - בת 80, סבתא רבא מצד אבא, שיער מסודר בפן, צבוע, משוחררת, פיקנטית.
מירה רוזן - בת 55, אמא של אלה ומילי. שיער צבוע, מעט מלאה, עם סינר. קפדנית, דאגנית.
דוד רוזן - בן 56, אבא של אלה ומילי, מבנה גוף מלא, איש רציני, שקט.
אלה רוזן - בת 33, התאומה של מילי. צבעונית ותוססת, שיער פזור עם פס צבע בולט.
דגנית מאירי - בת 37, חברה ועובדת עם אלה בבית הקפה. לסבית, גברית, מעט מוזרה.
אסי בן-דרור - בן 33, בן שכבה של מילי ואלה. ספר. גברי. חתיך.
רמי מיימון - בן 28, עובד במספרה של אסי. רזה, שחום, תסרוקת אופנתית, שרשרת זהב דקה על צווארו.
אושר תורג'מן - בן 11, הילד הבריון שמציק לדניאל. אחיין של קובי.
קובי תורג'מן - בן 35, בחור חסון, עירוני, שחום, שיער קצר עם ג'ל.
 
 
#1
פנים, משרד רווחה מילי – יום
רעש שעון מתקתק, רעשי רחוב מעומעמים, משרד קטן עם חלון, אור אחר הצהריים מאיר דרכו. קירות לבנים, שולחן עבודה מעץ זול, ארון תיקיות מברזל, שטיח אפור, שני כיסאות, מחשב. מאחורי השולחן יושבת מילי, 33, שיערה השטני אסוף והדוק, חולצה מכופתרת, רצינית, קפדנית אך עדינה, רושמת בקלסר. היא עוצרת, מניחה את העט, מסתכלת על טבעת הנישואים שעל אצבעה, משחקת איתה בחוסר נוחות. מסך טלפון הנייד שלה נדלק, היא מקבלת שיחה מדניאל, בנה.
 
מילי
(קצרת רוח)
היי, מותק.
 
דניאל (דרך הטלפון)
אמא, איפה שמת את הכדור?
 
מילי
תסתכל בארגזים, אני לא יודעת עכשיו.
 
דניאל (דרך הטלפון)
איזה ארגזים?
 
מילי
הכל בסדר? אכלת?
 
דניאל (דרך הטלפון)
כן, סבתא הכינה לי-
 
מילי
(קוטעת)
יופי, מותק. נדבר בבית.
 
מילי שוקעת שוב בניירת. היא מנתקת את השיחה, דלת המשרד נפתחת, נויה, 33, מראה ממוצע, גם עובדת במשרד, שיערה פזור, עומדת בפתח המשרד.
 
נויה
מילי, כבר שלוש וחצי. מה נתקעת פה?
 
מילי מביטה בשעון במסך המחשב.
 
מילי
וואי, לא הספקתי מלא דברים.
 
נויה
אל תדאגי, העבודה פה אף פעם לא נגמרת. מחר יום חדש.
 
מילי מביטה בנויה בחוסר שביעות רצון, נויה מחייכת.
 
נויה
די ממוש, מה זה הפרצוף המיוסר הזה.. הכל טוב, תלכי הביתה, תשטפי ממך את היום הזה, תנוחי ותקומי חדשה.
 
היא מסתובבת, יוצאת מהמשרד. מילי מחייכת אליה, עוקבת אחריה במבטה לכמה רגעים, קמה, מתחילה לאסוף את חפציה ולסדר את שולחנה. היא מצטרפת לנויה, הן הולכות יחד לאורך המסדרון.
 
נויה
איך את מסתדרת בינתיים?
 
מילי
בסדר... בסדר. לא זכרתי שיש כל כך הרבה קשיים בעיר הזאת.
 
נויה
לא חסר. באמת לא היית פה הרבה זמן (משלבת מרפקים עם מילי).
 
מילי
עצוב...
 
נויה
אל תקחי כל כך ללב, יהיה לך קשה ככה לעזור להם.
 
הן ממשיכות ללכת במסדרון, מסוף המסדרון מתחילות להישמע צעקות של גברת אלמקייס ומאבטח המבנה, אבי.
 
נויה (המשך)
אבל טוב שאת פה. יש תוכניות לסופ"ש? אולי תקפצי אלי לקפה?
 
מילי
לא, לא חושבת... נראה לי שאני אשאר לסדר קצת.
 
נויה
אם את צריכה עזרה דברי איתי.
 
הצעקות מתגברות.
 
נויה
נו, מה עכשיו?
 
הן מגיעות לדלת הזכוכית, סקרניות למקור הצעקות, גברת אלמקייס, 81, לבושה שמלה, שיער לבן, מנסה להידחף פנימה, אבי, 53, המאבטח מחזיק את הדלת בידו.
 
אבי
גברת, השעה שלוש וחצי! תחזרי מחר בבוקר!
 
גברת אלמקייס
תן לי להיכנס! תתביישו לכם! אישה בגילי!
 
מילי נוגעת ברכות בכתפו של אבי.
 
מילי
אבי, מה קורה? אולי אני יכולה לעזור.
 
הוא מסתכל אחורה אל מילי, נויה עונה לה במקומו.
 
נויה
אסור להכניס אחרי קבלת קהל, היא יכולה לחזור מחר.
 
מילי מביטה בדאגה בגברת אלמקייס, נויה עוברת את אבי המאבטח, נעמדת בפתח, מסתכלת על גברת אלמקייס.
 
נויה
(סרקסטית)
אפשר?
 
גברת אלמקייס משתתקת, צועדת צעד אחורה, נויה יוצאת, סוגרת את הדלת אחריה, מסתכלת אחורה.
 
נויה
את באה?
 
מילי
זה בסדר, נתראה מחר.
 
נויה הולכת משם, גברת אלמקייס חוזרת לצעוק ולנסות להידחף פנימה, אבי המאבטח מחזיק את הדלת.
 
מילי
גברת אלמקייס! הכל בסדר, אנחנו-
 
גברת אלמקייס
(קוטעת, צועקת)
(דופקת על הדלת) תנו לי להיכנס! אני לא אעזוב עד שאני אכנס!
 
 
#2
חוץ, רחוב – יום
אחר הצהריים, מילי וגברת אלמקייס עומדות ליד תחנת אוטובוס, מילי מציעה לגברת אלמקייס כוס מים. היא לוקחת את הכוס, מילי מחווה בידה על הספסל בתחנה, הן מתיישבות.
 
מילי
איך אני יכולה לעזור?
 
גברת אלמקייס בפרצוף כועס, משלבת את ידיה על חזה בהפגנתיות.
 
מילי
(תומכת)
בואי תגידי לי, חבל על הכעס שלך.
 
גברת אלמקייס מביטה במילי, מבטה מתרכך.
 
גברת אלמקייס
(מבולבלת)
היא אמרה לי במחשב, הם נתנו לי איזה דף.
 
מילי
מה במחשב?
 
גברת אלמקייס
לא, אני ביקשתי שישלחו בדואר! הם לא מקשיבים!
 
מילי
אפשר לראות את הדף?
 
גברת אלמקייס מפשפשת בתיקה, מוציאה דף מקומט, מגישה למילי. מילי קוראת בדף: פרטים אישיים לכניסה לפרופיל באתר קופת חולים. מילי מחייכת לעצמה.
 
 
 
מילי
אה, זה שטויות, זה לא משהו חשוב. אבל בעתיד אם תצטרכי משהו, תבואי אליי.
 
גברת אלמקייס
(לוקחת את הדף בחזרה) תהיי בריאה. גם אנחנו היינו חכמים כשהיינו צעירים, נו, דברים משתנים... והחיים עוברים. (מהרהרת לרגע) נו טוב, אי אפשר להישאר תקועים במה שהיה.
 
מילי
שתיבדלי לחיים ארוכים.
 
גברת אלמקייס
בגילנו מה אנחנו יודעים, איך אני אקום מחר בבוקר אני לא יודעת, אתם הצעירים – כל העולם לפניכם, את יכולה עוד לשנות את המחר שלך (מרימה מבט אל מילי) את חדשה פה?
 
מילי
חדשה ברווחה, אבל גדלתי פה, גברת אלמקייס.
 
גברת אלמקייס מופתעת, מביטה במילי.
 
גברת אלמקייס
כפרה עלייך! העיניים שלך מוכרות לי... איך אמרת קוראים לך?
 
מילי
אני מילי. הנכדה של ציפורה.
 
גברת אלמקייס
ציפורל'ה, כן, כן. איזה יופי לראות אותך. מה שלום סבתא?
 
היא תופסת בידה של מילי, מחזיקה אותה בחום. מילי מחייכת, מהנהנת בחום.
 
גברת אלמקייס
ואיך גדלת, איזה יופי.
 
היא מלטפת את לחיה של מילי.
 
 
גברת אלמקייס
תמסרי לה דרישת שלום!
 
מילי
אני אמסור לה. את תסתדרי מפה?
 
גברת אלמקייס
כן, כן, אני בסדר, גרה לא רחוק.
 
מילי מחייכת אל גברת אלמקייס אשר קמה והולכת. מילי נשארת לשבת, מסתכלת בשעון בטלפונה הנייד.
 
 
#3
פנים, בית מירה ודוד – יום
בית קרקע פרטי, גדול ומרווח, שופץ מעט לא מזמן. מסביב לשולחן האוכל שליד המטבח, יושבות ציפורה, 80, שערה צבוע ומסוגנן, משקפיים, ניצוץ צעיר בעיניה, אלה, 33, תאומתה של מילי, שיערה פזור ופרוע, פס צבע בולט, צבעונית ותוססת, נשית, מתיישבת, תפוח בידה. דגנית, 37, חברה לעבודה של אלה, גוף רחב, גברית, לסבית. בסלון, ליד, יושב דוד, 56, קורא עיתון. במטבח, מירה, 55, שיערה הצבוע אסוף, מבנה גוף קצת מלא, בשלנית, קפדנית, עם סינר. אלה ודגנית מקשיבות לרצף בדיחות גסות שמספרת ציפורה.
 
ציפורה
בקיצור מגיע הבחור לאמיגו במדבר, ושואל אותו, תגיד אמיגו מה השעה, אמיגו נשען על עץ, לידו שור, תופס את הביצים של השור-
 
על הספה, דוד מכחכח בגרונו ומרים את מבטו לכיוון השולחן.
 
ציפורה (המשך)
סליחה. את ה"אשכים", מחזיק, מזיז ימינה, שמאלה, למעלה, אומר: 9:20, יופי. למחרת אותו סיפור, בא הבחור, אמיגו מה השעה, אמיגו תופס את האשכים, ימינה שמאלה למטה – 13:46, ההוא מתלהב, ביום השלישי אותו סיפור אומר לו – אמיגו איך אתה יודע לפי הביצים של השור מה השעה, תסביר לי איך אתה עושה את זה, ואמיגו אומר – שום דבר, הביצים פשוט מסתירות לי את השעון של הכנסייה שם!
 
דגנית צוחקת בצחוק מוזר מתלהב, דוד במבט כביכול מתעלם, מניד את ראשו. מירה מתקרבת לשולחן מהמטבח, צלחת קטנה עם עוגיות בידה.
 
מירה
שוב פעם עם הבדיחות הגסות שלך.
 
אלה
(נוגסת בתפוח) תעזבי אותה, מה את רוצה?
 
ציפורה
כן, תעזבי אותי. אני כבר ילדה גדולה.
 
מירה הולכת לסלון, מסמנת לדוד "מה יהיה?", הוא מתכוון לענות, היא דוחפת לו עוגייה לפה ומשאירה את הצלחת בידו. היא הולכת בחזרה למטבח, עוצרת לרגע ליד השולחן.
 
דגנית
שמעתי שככל שהביצים של הגבר קטנות יותר, ככה הוא יותר נאמן.
 
אלה
וואלה, לא מניסיון, זה בטוח (קורצת לה).
 
מירה מבטלת בידה את השיחה, חוזרת למטבח.
 
אלה (המשך)
אז מה, ביצים גדולות זה יותר טוב לסקס?
 
דגנית
(מרימה ידיה בכניעה) אל תשאלי אותי!
 
ציפורה
אם את שואלת אותי-
 
מירה
(קוטעת, צועקת מהמטבח)
אל תעני לה!
 
מירה חוזרת לשולחן, מביטה על אלה בכעס.
 
מירה
מספיק עם הדיבורים האלה!
 
דניאל, 10, בנה של מילי, שיער קצר, ספורטיבי, יוצא בריצה מאחד החדרים, מירה מסמנת ליושבות השולחן לשתוק.
 
דניאל עוצר ליד השולחן.
 
דניאל
איפה אמא? עוד לא חזרה?
 
מירה
לא, מתוקי. היא צריכה להגיע כל רגע, אולי היא קצת מתעכבת.
 
דניאל
אוף, אבל היא אמרה לי שהיא עוד מעט מגיעה!
 
מירה
למה, חמוד? מה אתה צריך מאמא?
 
דניאל
אני רוצה את הכדורגל שלי!
 
מירה
חכה כמה דקות. בוא שב, בוא תטעם את העוגיות שהכנתי, אתה אוהב.
 
דניאל מתקרב לשולחן אבל מסמן שאינו רוצה לאכול, מירה מקרבת את הצלוחית אל דניאל אבל הוא מתעלם, היא חוזרת לעמוד ליד דוד, מסדרת את סביבתו.
 
אלה
בוא תכיר, דניאל. זו דגנית, חברה שעובדת איתי.
 
דגנית
(עושה לדניאל FISTBUMP) A.
 
דניאל
איי A.
 
אלה
דגנית, זה האחיין הכי מתוק שלי. ולא בגלל שהוא היחיד.
 
דגנית
איזה יפיוף. דומה לך.
 
אלה
מה, אני כזאת מכוערת? לא... הוא דומה לאמא שלו.
 
דגנית
את ואחותך דומות?
 
ציפורה
כמו אש ומים.
 
מירה
יצאו מאותו רחם, מי היה מאמין.
 
דניאל הולך אל המסדרון, מחפש את כדורו במספר ארגזי קרטון סגורים.
 
מירה
(מסננת לדוד, שהשאר ישמעו) לא יזיק לה לקחת דוגמה מאחותה.
 
אלה
למה? מה עשיתי הפעם?
 
מירה
זה לא מה שעשית, זה מה שאת לא עושה.
 
אלה
כן, דגנית, ככה זה אצלנו, בקרוב אולי תזכי להכיר את האחות המוצלחת.
 
דגנית מחייכת אל אלה במבוכה.
 
אלה
מה כואב לך, אמא?
 
מירה
כלום לא כואב... כבר יכולת להיות אחרי תואר... בעבודה מסודרת...
 
אלה
מה לעשות, אני לא חיה כאילו שאני במרוץ, אף אחד לא רודף אחרי.
 
אלה מסתכלת לעבר דוד בבקשה לעזרה, הוא מושך בכתפיו בחוסר אונים. ציפורה מעבירה את מבטה מדוד אל מירה.
 
ציפורה
(יידיש)
ווס ברענט בדיר?
(מה בוער לך?)
 
אלה
כואב לה שיש לי קצב אחר, נמאס לי כבר.
אל תדאגי, אני חוסכת כסף לעוף מכאן.
 
מירה
(מרימה את הקול, מתוחה) אני לא אמרתי שתעופי מכאן, למה את מדברת ככה?
 
דוד מסמן עם היד שינמיכו את הטונים. טלפונו הנייד מצלצל, על הצג רשום 'דליה'. מירה מביטה בשאלה בדוד, הוא קם.
 
דוד
(ממלמל) מהמשרד (ממהר לצאת לגינה לענות).
 
אלה
(קמה לעבר דניאל שבמסדרון) דניאל, אני אעזור לך לחפש.
 
מירה
אני לא יודעת ממי היא קיבלה את הטמפרמנט הזה. (מביטה סביב ועיניה נעצרות על ציפורה) אה. כן...
 
במסדרון, דניאל ואלה מחפשים בארגזים, דניאל מוצא את הכדור.
 
דניאל
הנה הוא! אני יוצא למגרש.
 
הוא רץ לדלת, הכדור בידיו.
 
דניאל
סבתא, אני יוצא למגרש.
 
מירה
איזה מגרש? למה אתה הולך?
 
דניאל
פה בחוץ, לשחק.
 
מירה
אולי תחכה לאימא?
 
דניאל
(נמרץ)
לא, סבתא, כבר משעמם לי. אל תדאגי, אמא תמיד מסכימה לי לצאת לשחק.
 
מירה מביטה בדניאל לרגע, מתמהמהת.
 
מירה
טוב, רק בזהירות. אל תתרחק.
 
ציפורה
לך, חמוד, תהנה.
 
אלה מסתכלת בטלפון הנייד שלה.
 
אלה
יאללה, דגנית, בואי נלווה אותו, אנחנו מאחרות לשוגי.
 
 
#4
חוץ, רחוב – יום
דניאל יוצא מהשער עם הכדור בידו, מאחוריו אלה ודגנית.
 
אלה
כנס לאוטו.
 
דניאל
אם את נוהגת אני לא עולה.
 
דגנית נוחרת בצחוק, אלה דוחפת במשחקיות את דניאל המחייך.
 
אלה
לך ברגל, (פותחת מסטיק ונותנת את העטיפה לדניאל), וקח, זרוק את זה לפח... זבל.
 
דניאל צוחק, מכדרר את הכדור, אלה ודגנית נכנסות לרכבה של אלה – רכב ישן ומתפרק, מוזיקה קצבית מתנגנת כאשר היא מתניעה. הן נוסעות באיטיות לצידו של דניאל, צועקות לו שיקפיץ את הכדור ומעודדות אותו בדרך למגרש. הוא נכנס למגרש המגודר, הן ממשיכות בנסיעה.
 
 
#5
פנים, רכב – יום
אלה ודגנית עוברות ליד המספרה של אסי, 33, חתיך, שיער קצר, שזוף, חטוב, חיוך חם, אסי בדיוק עומד בפתח הכניסה, נשען על המשקוף, מעליו שלט "אסי-פור". למספרה נכנסים אם ושני בניה הצעירים. מהרכב, אלה מסמנת לו שיבוא אליהן כאשר הוא מסיים. הוא מחייך ועונה בחיוב, נכנס למספרה. הן חונות במורד הרחוב ליד בית קפה "שוגי", נכנסות.
 
 
#6
חוץ, מגרש – יום
דניאל משחק לבד במגרש, בועט את הכדור לשער ריק. מסביב מגיעים מספר ילדים ומביטים בו.
 
הילדים
מה אתה עושה פה?
 
דניאל
משחק.
 
הילדים
זה רק למי שגר כאן בשכונה.
 
דניאל
אני גר כאן.
 
ילדים
מה אתה משקר, אנחנו לא מכירים אותך!
 
דניאל
אני לא משקר! עברתי לכאן עם אמא שלי!
 
הילדים
(חוזרים אחריו בהתגרות)
"עברתי לכאן עם אמא שלי..."
 
דניאל מסובב להם את הגב וממשיך לכדרר, הם מביטים אחד בשני ומתחילים לצעוד לעברו.
 
 
#7
פנים, אוטובוס – יום
מילי יושבת מדוכדכת באוטובוס עירוני חצי מלא. היא מביטה במסך הטלפון, בטלפון דף הסמסים בינה לבין ארז, כל ההודעות ממנה אליו ללא תשובה ממנו. נהג האוטובוס מגביר את הרדיו, שיר מתחיל להתנגן, מילי מביטה החוצה מהחלון.
 
 
#8
חוץ, בית קפה שוגי – יום
(השיר מהאוטובוס ממשיך להתנגן ברדיו של בית הקפה) דגנית עומדת מחוץ לבית הקפה עם בגדי טבח, מעשנת סיגריה. היא מזהה מרחוק את אסי במספרה, מספר ילד.
 
 
#9
פנים, אסי-פור – יום
אסי מספר ילד, מאחוריו בכיסאות ההמתנה, אם הילד ואחיו הקטן.
 
אח קטן
אמא, מתי גם אני אסתפר?
 
האם מסתכלת עליו, מעבירה את ידה בשיערו.
 
אם
גם אתה כבר צריך.
 
היא מוציאה את ארנקה מתיקה, מסתכלת בו, עיניה חושכות.
 
אם
נחכה קצת, חמוד, בסדר? החודש קצת לחוץ.
 
אסי שומע את השיחה, מסתכל סביב, תופס את מבטו של העובד השני -מיימון, 28, רזה, שחום, תסרוקת אופנתית, שרשרת זהב דקה על צווארו.
 
אסי
מיימון! תעזור לי לחשב רגע. כמה לקוחות היו לנו היום?
 
מיימון חושב לרגע, מבין, מחייך.
 
מיימון
לי היו עשרים. כמה אצלך? עשרים ושמונה, תשע?
 
האם והילדים מחליפים מבטים תוהים בין הספרים.
 
אסי
וואלה, מזל ששמנו לב.
 
הוא מסתכל על האם, היא מחזירה מבט שואל.
 
אסי
מה? כל לקוח מספר חמישים אצלנו מקבל תספורת חינם.
האם משפילה מבטה בתודה, מסתכלת על אסי בהערצה. מיימון מסמן לאח הקטן להתיישב על הכיסא, האח מדלג בשמחה. אסי שם לב שהילד לובש חולצת כדורגל של השחקן ליאונל מסי.
 
אסי
אה... מסי, יפה. ראית את המשחק האחרון?
 
הילד
בטח, לא מפספס.
 
רמי
אין שחקנים כמו מסי. אתה מתאמן?
 
הילד מחייך, מהנהן.
 
אסי
תשקיע, תשקיע. אבל אל תשכח אותנו כשתתחיל להרוויח, הא?!
 
 
#10
חוץ, מגרש – יום
במגרש, דניאל בועט את הכדור לשער, מפספס, הכדור מתגלגל בהמשך המגרש, הילדים מתחילים לשחק איתו.
 
דניאל
תחזירו לי!
 
הם מתעלמים וממשיכים לשחק, הוא עומד במקום, חושב רגע, אז מתחיל ללכת לכיוונם.
 
הילדים
למה, מה תעשה לנו? תלשין עלינו?  
 
דניאל
תביאו ת'כדור!
 
הילדים
בוא, קח. בוא.
 
דניאל מתקרב והם ממשיכים להתמסר ביניהם.
 
דניאל
מניאקים!
 
 
הילדים
למה מי אתה חושב שאתה, זה המגרש שלנו, עוד לא הבנת?!
 
הם מתחילים לדחוף אותו.
 
 
#11
פנים, בית קפה שוגי – יום
אסי נכנס לבית הקפה, מנופף לאלה, דגנית מציצה מהמטבח, מצטרפת אליהם מאחורי הבר. אסי נשען על הבר, מסתכל על אלה. מימינו, שתי בחורות צעירות על הבר, מדברות אחת עם השנייה, אחת מהן מזמינה מדגנית.
 
בחורה 1
אחרי הדייט הראשון הוא אמר שלא מתאים לו.
 
בחורה 2
נו, אפשר לחשוב. יהיו עוד דייטים.
 
היא מסמנת עם ראשה לכיוון אסי, הוא מביט בשתיים לרגע מנומס, אז חוזר אל אלה.
 
אסי
אם אפשר לדרך. אני בדרך אליכם.
 
אלה
(סרקסטית) לסבתא, או למילי?
 
אסי מהנהן בביטול. לידו, שתי הבחורות ממשיכות בשיחתן.
 
בחורה 1
אין, אני כזאת מכוערת. אף אחד בחיים לא ירצה לצאת איתי.
 
דגנית מגיעה עם הקפה שהזמינו, מגישה להן, נעמדת.
 
דגנית
תקשיבי, אל תדברי על עצמך ככה. זה ממש מוריד את הביטחון העצמי.
 
שתי הבחורות מחליפות מבטים נבוכים ביניהן.
 
דגנית (המשך)
גם אם את חושבת שאת מכוערת, (שואפת פנימה) ואת מכוערת! אסור להוריד את הערך שלך בפני אחרים.
 
בחורה 1
(מבואסת)
תודה רבה באמת.
 
בחורה 2 מחייכת, מהנהנת בהסכמה, בחורה 1 נעלבת בציניות, דוחפת את חברתה בקלילות, לידן, אסי ואלה מחליפים מבטים בניהם ואז מביטים בחומרה בדגנית.
 
דגנית
(לאסי ואלה) מה?! מה כבר אמרתי?
 
אלה מביטה באסי ומנענעת בראשה.
 
אלה
לא, היא... לא מאה...
 
אסי
איך באמת הולך לה?
 
אלה
למי? אהה, אהובתך משכבר הימים, הפרינססה, מתאקלמת.
 
אסי
למה ככה? אלה, תרדי ממנה, בטח קשה לה.
 
אלה
מתי לא קשה לה, חוץ מזה-
 
דגנית
(קוטעת)
שניה רגע, מאיפה הוא מכיר אותה?
 
אלה
מה את סתומה? שלושתנו למדנו באותה שכבה. (מתכופפת קדימה, עושה כאילו לוחשת) ואסי מאוהב בה בסתר שנים.
 
דגנית
כבר מתה לפגוש אותה.
 
 
אסי
אה, אתן לא מכירות. למה מאיפה את?
 
דגנית
אני בכלל מבאר שבע, רק לפני שנה באתי לכאן.
 
אסי
סבבה. ודווקא על זאתי נפלת (מסמן עם ראשו לכיוון אלה)?
 
דגנית צוחקת בנחירה.
 
אלה
תזהר ממני.
 
אסי נותן לה נשיקה על המצח.
 
אסי
יאללה אני חייב לזוז, זה יום הפן.
 
אלה מסלסלת את שיערה בסרקסטיות, מבט "וואו" על פניה.
 
אסי
הקפה שלי מוכן, דרך אגב?
 
דגנית מסתובבת במקומה, מסמנת עם ידה "וואי, וואי." אלה מגישה את כוס הקפה לאסי, הוא לוקח אותה ממנה.
 
אלה
יש לך מזל שאני אוהבת אותך.
 
 
#12
חוץ, מגרש – יום
דניאל במרכז מעגל ילדים, הם זורקים את הכדור מעליו, מקניטים וצוחקים עליו, הוא על סף דמעות.
 
דניאל
תחזירו לי את הכדור!
 
אחד הילדים זורק בחוזק את הכדור על ראשו של דניאל, הכדור קופץ, דניאל מחזיק את ראשו. אושר, 10, בריון, גדול לגילו, נעמד מול דניאל.
 
אושר
תסתום, יא בן זונה! מה אתה בוכה?
 
דניאל עם דמעות בעיניו, מסתכל בכעס על אושר.
 
דניאל
אני לא בוכה!
 
אושר דוחף את דניאל הנופל אחורה. דניאל מוחה את עיניו, אושר מסתובב, הולך לכיוון אופניו, תופס אותם, דניאל קם, מאגרף את ידו, מסתכל סביב בכעס, אז על אושר, רץ אחריו ודוחף אותו מעל אופניו. שניהם נופלים, דניאל מתגלגל ממנו. אושר קם באיטיות.
 
אושר
(קול רועד)
יא בן זונה!
 
אחד הילדים רץ אליהם.
 
ילד 1
אושרי, דוד ש'ך פה!
 
אושר מסתכל סביב, מזהה את קובי, 35, ערס עירוני, הולך עם כלב פיטבול. אושר מרים את ידו.
 
אושר
קובי!
 
דניאל מחליף מבטים בין אושר לקובי המתקרב, פחד בעיניו. קובי מגיע אליהם, הכלב נובח בתוקפנות.
 
 
#13
חוץ, כביש – יום
אסי רוכב על הטוסטוס הישן שלו מחוץ למגרש, מבחין בהמולה, חונה מהר, רץ למרכז המגרש. קובי מחזיק את כלבו אשר נובח על דניאל – מעט דם זולף מחתך קטן על מצחו, אושר וילדים נוספים עומדים מאחוריהם ומריעים. אסי נעמד בין הכלב לדניאל, מושיט לו יד, עוזר לו לקום.
 
אסי
(מסתכל סביב) מה קורה פה?
 
דניאל
הם לקחו לי את הכדור!
 
אסי
(מסתכל על אושר) מה הבעיה שלך? תחזיר לו את הכדור.
 
קובי
הופה, אבא'לה, אתה לא תדבר ככה לאחיין שלי.
 
אסי
למה מי אתה חושב שאתה?
 
קובי
תזהר איך אתה מדבר!
 
אסי
אתה מאיים עליי?
 
האווירה מתוחה, הכלב נובח בטירוף, הילדים צועקים, אסי וקובי עם אש בעיניים שורפים אחד את השני במבטם, כל רגע יתחיל קרב. בשביל ליד המגרש עוברת מילי, רצה כאשר מזהה את דניאל, מראה הכלב מרתיע אותה, היא תופסת את ידו של דניאל, רוכנת כלפיו ומביטה בפניו.
 
מילי
(היסטרית)
מה קרה, דניאל?! יורד לך דם!
 
דניאל
לקחו לי את הכ-
 
מילי
מה זה, הכלב עשה לך את זה?!
 
דניאל
לא, מה פתאום, זה המניאקים האלה-
 
אסי
מילי, תירגעי. הכל בסדר, בואי-
 
מילי
אל תגיד לי תירגעי!
 
מילי בשלבים ראשוניים של התקף חרדה, דניאל מנסה להשתחרר מאחיזתה.
 
מילי
(לחוצה)
אבל אני ביקשתי ממך להתרחק מצרות! בוא עכשיו הביתה!
 
הכלב נובח וקצת מתקרב למילי, היא לוקחת צעד אחורה בבהלה, עוצמת עיניים בפחד. קובי מושך את הכלב אליו, אסי בא אל מילי בידיים מושטות בניסיון להרגיע אותה.
 
אסי
בסדר, בסדר, מילי. אל תדאגי, הוא קשור.
 
מילי חוזרת לעצמה, מחליפה מבטים מהירים בין אסי לקובי, תופסת בידו של דניאל ולוקחת אותו לכיוון הבית. אסי מחליף מבטים בינה לבין קובי, מסתכל עליו בזלזול, הולך בעקבותם. קובי מביט במילי במבט מתעניין.
 
 
#14
חוץ, רחוב – יום
ברחוב ליד הבית, מילי הולכת עם זרועו של דניאל לפותה בידה, אסי מנסה להדביק את הקצב.
 
מילי
למה אתה מסתבך?!
 
דניאל
אמא, זה לא-
 
אסי
(מתפרץ)
זה הילדים הקוקסינלים האלה-
 
מילי עוצרת בפתאומיות, מביטה מבט רצח באסי. אסי עוצר, נרגע, מרים את ידיו בכניעה.
 
אסי
מצטער, מילי. זה בסדר, זאת לא הייתה אשמתו.
 
מילי מחזירה את מבטה לדניאל, ממשיכה ללכת.
 
מילי
אני אמרתי לך, באלימות אתה יודע איך זה מתחיל, אבל לא איך זה נגמר!
 
 
#15
פנים, בית דוד ומירה – יום
מילי נכנסת בסערה, מובילה את דניאל מיד אחריה אל המקלחת, אסי נכנס אחריה, סוגר את הדלת, יוצא למרפסת, היכן שציפורה מחכה לו. מירה רואה אותם נכנסים, נבהלת, הולכת אחריהם.
 
מירה
מה קרה?
 
 
#15.1
פנים, מקלחת – יום
מילי ודניאל עומדים ליד הכיור, מילי שופכת יוד על פד צמר גפן, מצמידה למצחו של דניאל, המשפיל את מבטו. מירה נכנסת, לחוצה, שמה את ידה על סנטרו, מרימה את ראשו אליה, בוחנת את הפצע.
 
מירה
אוי ויי! איך זה קרה?
 
מילי ממשיכה לנקות את הפצע במעט אגרסיביות, דניאל מושך את ראשו אחורה בכאב.
 
מילי
(ממלמלת)
קטטה... (לעצמה) אין לי כבר כוח.
 
מיוסרת, מילי מזילה דמעה, מוחה את דמעתה במהירות.
 
מירה
אני ידעתי שאסור לו לצאת לבד! תני לי.
 
מירה צועדת קדימה, מנסה לקחת ברכות את הפד מידה של מילי.
 
דניאל
תעזבו אותי, לא עשיתי כלום! הם התחילו!
 
מילי
מי שמעורב יש לו אחריות, לא משנה מי התחיל. כבר הסברתי לך.
 
מירה לוקחת את הפד מידה של מילי, מנקה את הפצע למרות שאין כבר צורך. מילי מביטה במירה.
 
מילי
אני חוזרת מהעבודה, לא רוצה להתעסק עם הדברים האלה-
 
דניאל מזיז את ראשו, מתחמק מניסיונות הניקיון של מירה.
 
דניאל
אבל אמא-
 
מילי
(קוטעת)
עוד שבוע אתה בן עשר, די, אתה כבר גדול.
 
דניאל יוצא, מילי קמה אחריו, הוא הולך לכיוון המטבח, צלצול פעמון הדלת. מילי עוצרת, מסתכלת על הדלת, אז על דניאל, נושפת החוצה בתסכול, מסדרת את חולצתה, אז הולכת לפתוח את הדלת. בדלת, קובי עם כדורו של דניאל בידו, ואושר, הילד הבריון. מילי קצת מבוהלת, נרתעת ומתבוננת לראות אם הכלב שם.
 
קובי
אה, אל תדאגי, הוא קשור בחוץ, הוא לא עושה כלום. (חיוך מזויף) באנו להתנצל.
 
דניאל נעמד מאחורי מילי, מילי מביטה, מסמנת לו שיתקרב, הוא עושה זאת בהיסוס. קובי מביט במילי כמה רגעים, אז מושיט באיטיות את הכדור לאושר. אושר תופס אותו, מביט בשאלה אל קובי, אשר מסמן לו שייתן לדניאל.
 
קובי
בוא תחזיר את הכדור לילד החמוד ולאמא שלו היפה.
 
מילי מרכינה את ראשה במבוכה קלה, דניאל משאיר את מבטו מושפל לרצפה. מילי נוגעת בדניאל עם מרפקה.
 
אושר
(מרכין את ראשו, לוחש) סליחה.
 
דניאל עומד במקום, לאחר כמה רגעים, מבלי להרים את ראשו, תופס את הכדור מידיו של אושר והולך בעיניים כבויות לכיוון אסי וציפורה. מילי עוקבת אחריו עם מבטה, אז מסתכלת על קובי.
 
מילי
אני מתנצלת בשמו. אני מאוד מודה לכם.
 
קובי
לא... זה בסדר. אל תדאגי, ככה זה ילדים, אני שמח לעזור. אני קובי.
 
הוא מושיט את ידו, היא לוחצת אותה, הוא מחזיק אותה לרגע ארוך מדי.
 
מילי
אני מילי.
 
קובי
נראה אותך בסביבה (קורץ לה), אנחנו שכנים.
 
היא מנסה למשוך את ידה אחורה ברכות, הוא ממשיך להחזיק, היא מושכת חזק יותר, הוא משחרר. מילי מחייכת בנימוס, סוגרת את הדלת אחריהם. היא נאנחת בתסכול, הולכת לחדרה.
 
 
#15.2
חוץ, מרפסת בחצר הבית – יום
לקראת ערב, במרפסת של דוד ומירה, ציפורה יושבת על כיסא, אסי עומד לידה, מביט דרך דלת הזכוכית פנימה, עושה לציפורה פן בשיער.
אסי
לא בא לי טוב הנחש הזה.
 
ציפורה
(יידיש)
א גרינה ג'ווה!
(צפרדע ירוקה!)
 
אסי מפסיק את הפן, בוחן את שיערה של ציפורה.
 
אסי
יצא פגז, ציפורה. (מסתכל על דניאל) מה אתה אומר, דניאל?
 
דניאל מביט לרגע, מרכין מחדש את ראשו. ציפורה מביטה בדניאל.
 
ציפורה
אסיל'ה, אתה יודע שמחר יום ראשון בבית הספר?
 
אסי
(מנסה לעודד את דניאל) דניאל, אתה יודע שאמא שלך, אני ואלה כולנו למדנו ביחד באותה שכבה?
 
דניאל
(שקט)
כן, אני יודע.
 
אסי פורע לו את השיער בחיבה.
 
אסי
אתה הבא בתור, נעשה לך משהו מגניב. לך תביא מגבת.
 
דניאל מרים את מבטו, לבסוף מחייך, קם ברצון ונכנס לבית.
 
 
#16
פנים, חדר מילי – לילה
ערב, מילי יושבת על המיטה בחדרה, מירה יושבת לידה. מספר ארגזים מפוזרים, תיק עם בגדים, קירות חשופים, מילי עוד לא הספיקה לפרוק ולארגן את החדר. דלת החדר מעט פתוחה, דניאל חולף על פני הדלת.
 
מילי
...ומחר הוא מתחיל בית ספר חדש. אולי עשיתי טעות כשחזרתי לכאן.
 
מירה
מה פתאום! בשביל מה יש משפחה?
 
מילי
ניסיתי לבד. לא חשבתי שזה כל כך קשה.
 
מירה
הכל בסדר, אנחנו הכי שמחים שאתם כאן.
 
מילי
כן, אבל לכמה זמן?
 
מירה
עד שתצטרכי. (מאחורי הדלת, דניאל עובר שוב, נשאר להקשיב) יהיה בסדר. את יודעת, הוא זקוק לאבא שלו.
 
מילי
(מתוסכלת) מה אני אעשה, אמא. הוא הלך-
 
מירה
(קוטעת) מה פתאום, עוד מעט הוא יחזור, את תראי. ילד צריך מודל גברי.
 
מאחורי הדלת, דניאל שמע מספיק, הוא הולך.
 
מילי
אני כבר לא בטוחה. (לעצמה) כבר כמעט שנה...
 
מירה מסתכלת עליה לכמה רגעים, אז מרימה את טלפונה, מגישה לה בדרבון. מילי מביטה בה בשאלה.
 
מירה
קחי. דברי איתו, את צריכה קצת להתאמץ. גבר צריך תשומת לב.
 
מילי לוקחת את הטלפון, מירה מחייכת אליה כדרבון אחרון, קמה ויוצאת מהחדר. מילי מביטה בטלפון לכמה רגעים בהתלבטות. היא עושה את ההחלטה, ומחייגת. הטלפון מחייג מספר פעמים, השיחה מתחברת. שקט לכמה רגעים.
 
מילי
היי.. ארז.
 
ארז (דרך הטלפון)
היי.
 
מילי נבוכה, לא בטוחה בדיוק מה להגיד, מסתכלת סביב בחדר.
 
מילי
מה שלומך? לא... לא התקשרת...
 
ארז
(לחוץ)
כן, תקשיבי, מילי.. אני...
 
מילי
אנחנו מתגעגעים אליך. אני מתאקלמת בעבודה, דניאל מתחיל מחר את הבית ספר.
 
ארז
יופי, יופי.
 
מילי
אולי תדבר איתו כמה דקות?
 
 
ארז
אני לא יכול עכשיו.
 
מילי
אני מתגעגעת.
 
ארז
די, מילי. למה את עושה לי את זה?
 
מילי שותקת, דמעות בעיניה.
 
ארז
תמסרי לו בהצלחה ממני.
 
מילי
כן, כן, בטח! ומה.. איך אתה?
 
ארז
(קוטע)
מילי, אני כבר אתקשר אליך מתישהו, אני לא יכול לדבר עכשיו.
 
מילי
אה, אוקיי...
 
ארז
ביי, מילי.
 
השיחה מתנתקת.
 
מילי
ביי.
 
דמעות בעיניה, מילי מורידה את הטלפון מאוזנה, מסתכלת במסך הכבוי. דפיקה בדלת, מילי מרימה את מבטה ורואה את אסי מציץ פנימה. היא מוחה במהירות את הדמעות.
 
אסי
מילי, את בסדר?
 
מילי משפשפת את עיניה, מושכת באפה.
 
מילי
כן, סתם. כל האבק הזה.
 
אסי מסתכל סביב בבלאגן בחדר.
 
אסי
עשיתי תספורת לדניאל, הוא היה קצת מצוברח. מקווה שזה בסדר.
 
מילי
כן, בטח. תודה. מצטערת אם התנפלתי עליך קודם.
 
אסי מתכוון לענות, עוצר את עצמו, חושב לרגע.
 
אסי
דניאל ילד זהב, אל תדאגי, יהיה לו מגניב כאן.
 
מילי מחייכת, מהנהנת בהסכמה. אסי מסתכל סביב, מצביע על מדף שנשען על קיר.
 
אסי
אני יכול לעזור לך לתלות כמה דברים.
 
מילי
תודה, אסי, תודה רבה, אבל אולי יום אחר. אני קצת התעייפתי.
 
אסי
בטח. בטח.
 
אסי מחייך אליה בחום פעם אחרונה, מהנהן לשלום, יוצא וסוגר את הדלת אחריו. מילי מתכנסת בעצמה, מביטה במסך הטלפון הכבוי שבידה. היא נשכבת לאחור במיטה, מניחה את הטלפון לידה.
(השיר "גלבי" של נרקיס מתחיל להתנגן)
 
#17
מונטאז' סיום פרק – לילה
בסלון ביתם של דוד ומירה, דניאל נשכב על הכורסא ליד דוד.
בחדרה, מילי שוכבת על מיטתה.
ברחוב העירוני, אסי הולך מתחת לפנס רחוב בשקט.
 
סוף פרק פיילוט.