דואט מרחבי הפרא 2 - מרחבי הלב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
דואט מרחבי הפרא 2 - מרחבי הלב
מכר
אלפי
עותקים
דואט מרחבי הפרא 2 - מרחבי הלב
מכר
אלפי
עותקים

דואט מרחבי הפרא 2 - מרחבי הלב

4.6 כוכבים (90 דירוגים)
ספר דיגיטלי
35
ספר מודפס
78.4 מחיר מוטבע על הספר 98

עוד על הספר

  • תרגום: נעמי גליק־עוזרד
  • הוצאה: מלודי
  • תאריך הוצאה: יולי 2021
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 462 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 42 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

תקציר

קאלה פלטשר משאירה מאחור את טייס הערבות ששבה את ליבה וחוזרת לטורונטו. אך קאלה שעזבה את טורונטו איננה אותה קאלה שחזרה אליה. ליבה שבור והיא מתקשה להסתגל מחדש. 

כאשר ג׳ונה מציע לה הצעה שהיא לא יכולה לסרב לה, היא ממהרת לשוב לאלסקה כדי לממש את הזוגיות שלהם ולהתחיל מחדש.

עד מהרה היא מגלה שההבטחות הופרו, ושלפשרות שהיא קיבלה על עצמה יש מחיר כבד.
בעולם שבו חיות בר משוטטות ואורבות בכל פינה, כשחודשי החורף הקרים והחשוכים מעמיקים את הבדידות, וכאשר ג׳ונה נעדר שעות ארוכות מהבית – קאלה תוהה אם קיבלה את ההחלטה הנכונה. 

העתיד הוורוד שחלמה עליו רחוק מאוד מהמציאות שאליה היא נקלעה. 
כעת עליה להתמודד עם החשש הנורא מכול: האם הזוגיות שלה עם ג׳ונה נידונה לאותו גורל כמו זו של אביה ואימה? 

מרחבי הלב מאת סופרת רבי המכר קיי.איי. טאקר ממשיך את סיפורם של ג׳ונה וקאלה, הבחורה העירונית והגבר הפראי, שיסחפו את הקוראים לסיפור מרגש ונוגע ללב שמבקש לפתור אחת ולתמיד את הדילמה שזוגות רבים מתחבטים בה – עד כמה אנו מוכנים לוותר למען בן הזוג שלנו והאם ניתן להתגבר על כל הפערים למען האהבה?

ספריה הקודמים של קיי.איי.טאקר, ׳לפני שיתפוגג׳ ו׳סדרת המספרים׳ זכו להצלחה רבה וכיכבו ברשימות רבי המכר בארץ ובעולם.

פרק ראשון

1
נובמבר

"טוב, אז... אני מתאר לעצמי שנתראה מתישהו."

אני לא מצליחה להגות שום מילה בגלל הגוש הבוער שתקוע לי בגרון, ולכן אני פשוט מהנהנת. ארבעת הימים האחרונים עם ג'ונה בטורונטו היו כמו ערפל. מין ערפל רווי אושר שאני עדיין לא מוכנה להרפות ממנו. לנהג המונית שייקח אותי הביתה אחרי שהוא יעזוב, יהיה העונג להסיע בחורה שבורה ומתייפחת במושב האחורי.

בעיני הקרח הכחולות של ג'ונה חולף פתאום מבט שאני לא מצליחה לקרוא. עדיין לא התרגלתי לראות אותו בלי הזקן, אם כי אני מודה שנהניתי מאוד להתבונן בקו הלסת המשורטט שלו ובגומות האלה. הוא נושם נשימה עמוקה ומתרחק ממני, כשתיק הנסיעות שלו תלוי על כתף רחבה אחת, וכרטיס העלייה למטוס והדרכון אחוזים בין אצבעותיו.

אני מתבוננת בו כשהוא מגיש את המסמכים לפקיד בשער היציאה לארצות הברית. הוא בוחן אותם רק שנייה אחת לפני שהוא מסמן בידו לעבר דלתות הביטחון השקופות. מן העבר השני נמצאות ארבע עשרה שעות הטיסה שלו הביתה. בתוך שניות ג'ונה יתרחק ממני, ייעלם.

מי יודע מתי אראה אותו שוב? הוא טס לכאן כדי לומר לי פנים מול פנים שהוא היה אומלל בחודשיים האחרונים מאז שעזבתי את אלסקה, שהוא לא רוצה להיות העתק מדויק של אבי — שבילה את חייו בגעגועים לאימי — שהוא רוצה למצוא איזו מסגרת של "אנחנו" שיוכל לעבוד. שהוא רוצה אותי לצידו.

עדיין לא נתתי לו תשובה. אני פוחדת לקפוץ למים.

אבל כבר לא.

אני מרגישה איך המילה מתרוממת ועולה בתוכי — מין רגש שעומד להתפרץ. "כן!" הדופק שלי הולם באוזניי.

ג'ונה מסתובב ובוחן אותי בגבה מורמת.

אני מטורפת? אולי.

אבל עכשיו אני מחויבת לזה לגמרי.

אני מתקדמת צעד אחד לעברו ומנסה לאזור אומץ. "אני אחזור לאלסקה." כי אחרי שהייתי שוב עם ג'ונה — הצחוקים, העלאת הזיכרונות, רק להיות איתו שוב ביחד, להתעורר בזרועותיו — זה רק חיזק את מה שחשדתי בו כבר כמה חודשים — אני מאוהבת בו עד מעל לראש, והחיים בטורונטו כשהוא לא לצידי נראים לי לא הגיוניים.

נמאס לי כבר להיפרד כל פעם מהגבר הזה.

ג'ונה עוזב את התור, מצמצם את הפער בינינו, ומשליך את התיק שלו לרגליו. השעה חמש בבוקר ואנחנו יוצרים מכשול לכל הנוסעים האחרים, ומאלצים אותם להתפתל סביבנו כדי להגיע לטיסות שלהם. הרטינות שלהם מגיעות לאוזניי, אבל כרגע זה ממש לא מעניין אותי.

ההבעה המרוכזת שעל מצחו הנאה והמקומט כשהוא משפיל את מבטו ופוגש בעיניי אומרת לי שגם אותו זה לא מעניין. "את רצינית?"

אני מהנהנת. "כן. כלומר, אם אתה רציני לגבי המעבר לאנקורג'—"

"מתי?" הוא דורש לדעת, ופתאום הקול שלו מחוספס.

"אני לא יודעת. ברגע שאוכל?" כמה זמן צריך כדי לארוז את החיים שלך ולעבור לארץ אחרת? אומנם ארץ שבה נולדתי ועדיין יש לי מעמד של אזרחית בה, אבל כבר יותר משני עשורים אני לא חיה שם.

עיניו נוצצות בנחישות. "בואי לחג המולד."

אני צוחקת. "זה בעוד חודש אחד!"

"אז מה? מה עוד יש לך לעשות?" זה אתגר שג'ונה משליך אליי בסגנון הבוטה הטיפוסי שלו. "אני לא מתכוון לנסוע לאימא שלי באוסלו. ואגי ומייבל ישמחו כל כך לראות אותך. בייחוד משום שזה החג הראשון בלי רֶן. את חייבת לבוא." פיקת הגרון שלו עולה ויורדת כשהוא בולע בחוזקה. "בואי."

איפשהו בין המילים והטון שלו והדרך שבה הוא מביט בי, אני שומעת תחינה שקטה. האמת היא שהרעיון להיות קרובה כל כך בתקופת החג לאנשים שהיו הכי קרובים לאבי המנוח נשמע יותר מושך — ויותר אפשרי — מרגע לרגע.

"בסדר," אני אומרת תוך כדי נשיפה בקול לא יציב. "אם אצליח לארגן את זה, אגיע. אני אבוא לשם בהקדם האפשרי."

הוא מושך אותי אל גופו המוצק, ורוכן קדימה כדי להצמיד את מצחו אל מצחי. "לעזאזל, קאלה, את יודעת טוב מאוד איך לגרום לגבר להזיע."

אני מחייכת ושולחת את אצבעותיי ומעבירה אותן על הסנטר הקוצני. הסתרתי את סכין הגילוח שלו לפני יומיים כדי שלא יוכל להתגלח. המעשה הזה היה צדק פואטי זועק לשמיים, אחרי שהוא החביא את תיק האיפור שלי במשך כל השבועות האלה בקיץ. לרוע המזל, לא נראה שזה מטריד את ג'ונה. "אני מצטערת, החלטתי רק בשניות האחרונות." אומנם זאת האמת, אבל אני חושבת שידעתי כל הזמן.

"אבל את בטוחה? כי את לא יכולה להגיד לי משהו כזה, ואז להתחרט. אני אצטרך להעמיד את הבית למכירה כבר עכשיו אם אנחנו רוצים לצאת משם לפני הקיץ הבא—"

"אני לא מתכוונת להתחרט," אני מבטיחה. "אני בטוחה במאה אחוז שאני—" אני נושכת את השפה כדי להשהות מעט את ההצהרה שכמעט חומקת מתוכי, והלחיים שלי מסמיקות.

הלסת של ג'ונה מתהדקת כשהוא מביט בי במבט חודר. "אַת מה?"

אני אוהבת אותך. שלוש המילים האלה עמדו לי על קצה הלשון מאז הפעם השנייה ששמעתי את הצחוק שלו מהמרפסת שלנו, ועדיין אני לא מצליחה לאזור אומץ ולומר לו אותן. וזה די מטורף שאני מצליחה לגייס את האומץ לעבור בשבילו לאלסקה. כנראה כי הוא ביקש ממני. אם ג'ונה היה אומר לי שהוא אוהב אותי, אותן המילים היו טסות מהשפתיים שלי ברגע אחד. אבל הוא עדיין לא אמר את זה, לא בצורה מפורשת.

"אני בטוחה," אמרתי במקום זה.

המבט שלו מצטמצם ובוחן אותי, כאילו הוא מנסה לקרוא את מחשבותיי. "אוקיי."

"אוקיי." אני פולטת צחוק עצבני קצר. "אלוהים אדירים, אנחנו עושים את זה."

"נכון, וזה יהיה נפלא, את תראי." הוא מנשק אותי שוב, נשיקה איטית ועמוקה. כף ידו מערסלת את ראשי מאחור, ואצבעותיו מסתבכות בשערי הפזור.

מישהו רוטן, "תזוזו כבר מהדרך, לעזאזל," וג'ונה מתרחק ממני כדי להעיף בו מבט זועף. הגבר הנמוך בעל הפנים המכווצות משפיל את ראשו ומעמיד פנים שזה לא היה הוא.

"אני חייב ללכת." ג'ונה מביט בשעונו. "אני כבר על הקצה. וגם, נראה לי שהרגזנו פה חצי מהאנשים בנמל התעופה."

אני נמתחת על קצות אצבעותיי כדי לגנוב עוד נשיקה אחרונה. "תתקשר אליי ברגע שאתה נוחת."

בתגובה אני מקבלת חיוך עקום, מהחיוכים האלה שתמיד רציתי למחוק בסטירה מהפרצוף שלו, אבל עכשיו אני נאבקת כדי להמשיך ולהביט בו. "תנסי ליהנות כשאת מספרת לסוזן."

 

 

עוד על הספר

  • תרגום: נעמי גליק־עוזרד
  • הוצאה: מלודי
  • תאריך הוצאה: יולי 2021
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 462 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 42 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
90 דירוגים
65 דירוגים
18 דירוגים
4 דירוגים
1 דירוגים
2 דירוגים
11/11/2023

מקסים! המשך נפלא לספר הראשון

21/2/2023

ספר מקסים!! לדעתי הרבה יותר טוב מהראשון. כיף לקרוא על מערכת היחסים של זוג לאחר שהוא מתאהב. הסופרת עשתה זאת בדרך מעניינת שממש שואבת אותך לסיפור. גם הכתיבה ממש ברמה לדעתי. תיאור החיים באלסקה מדהים! נראה שהסופרת עשתה עבודה מעמיקה מאוד. בקיצור ממליצה בחום!!!

12/8/2022

דואט מקסים מאוד אבל בהחלט אפשר היה לקצר

17/6/2022

טיפה ארוך אבל עדיין מקסים, מרתק ומרגש. שני ספרים נפלאים. אהבתי

25/4/2022

פשוט סיפור המשך מקסים. נהנתי מאוד, אם כי, חבל שהעריכה לא עלתה על שגיאות הכתיב והתחביר.. אגב, חבל שלא תרגמו גם את נובלת ההמשך הנחמדה עם הסיפור על הביקור של ההורים שלהם בחג המולד.

15/2/2022

איזה ספר מרגשWOW. אלסקה לא נראה יפה כל כך כמו התיאורים שנכתבו בספר. סיפור מרגש, מלהיב, אהבתי מאד!!!

4/2/2022

הנאה צרופה , מרגש וכה סוחף. מבחינתי זו היתה חויה נהדרת

3/2/2022

מאוד נהניתי משני החלקים, תיאורי הספר את נופי אלפקה, נותן את ההרגשה כאילו אנחנו שם, מומלץ מאוד.

9/1/2022

מקסים. הקצב שלו איטי אבל בקטע טוב. זה מאפשר לסיפור ולדמויות להתפתח ולקורא לחוות יחד עימם את ההתפתחות. סיפור מקסים.

18/12/2021

מושלם, מושלם,מושלם, כול מילה נוספת מיותרת

7/12/2021

ספר מושלם! כך כך נהניתי. עתוב מצויין. מאד מומלץ

10/10/2021

דוטאט מקסים. ציורי ועמוק וסיפור האהבה מקסים. שני הגיבורים מדהימים. ואלסקה מרתקת מאוד אהבתי

1/10/2021

אני אוהבת את אופן הכתיבה. רומן מקסים, מלא בתיאורים גרפיים של אלסקה. מתובל בסיפור אהבה מרגש חוצה דורות. מקסים

23/9/2021

דואט נפלא! העלילה מרתקת, קל היה להתחבר לכל אחת מהדמויות וליהנות מהייחוד שלה. נהניתי מאוד!

3/9/2021

דואט מהמם, כתיבה יפה, עלילה מושכת. מומלץ מאוד!

29/8/2021

לא קראתי ספרים אחרים של הסופרת אבל כתיבה מצוינת, ספרים מרגשים עם דיאלוגים/ התמודדויות נכונים מן החיים. חבל שלא תרגמו את נובלת ההמשך שסוגרת הסיפור של הזוג. אולי יחד עם הספר הרביעי בסדרה.

28/8/2021

קראתי בהנאה רבה , לא יכולתי לעזוב את הספר עד שסיימתי, מחכה לספר המשך, ממליצה מאוד

18/8/2021

הצצה אל עולם רחוק פראי ומסוכן...העלילה מרתקת לאורך שני הספרים...הסיפור נפלא והדמויות מצליחות לשקף היטב את הזמן והמקום..ממליצה בחום.

17/8/2021

בא לי לטוס לאלסקה!!!! מושלם!!!

14/8/2021

ממש כיף ❤️

7/8/2021

מוצלח יותר מהקודם. קליל, מלא רגש. מנתח באופן נעים את המרקם האנושי של קהילות קטנות.

6/8/2021

האמת שהופתעתי לטובה. זורם, אמין, ללא תיאורי מין גרפיים מדי. ממש נחמד

6/8/2021

אהבתי מאוד את הדמויות ובמיוחד את הקשר בין קאלה וגונה

5/8/2021

מקסים מקסים😍 איזה כיף היה לקרוא את הספר. הדמויות מקסימות המיוחדות תאורי נוף מרשימים ביותר רוצו לקרוא ותהנו🙏

1/8/2021

מעולה ממש!

1/8/2021

המשך כתיבה קולחת ספר מעולה נהנתי מכל רגע אהבה, מתח דמעות לא עזבתי את הספר עד לסיומו.

31/7/2021

ממש מעולה! סדרה מצויינת. מעניינת ומרגשת. אחת הטובות שקראתי. הספר השני עוד יותר טוב ומעניין מהראשון. מומלץ ביותר

25/7/2021

מרגש קאלה וג׳ונה מקסימים ממליצה בחום על הדואט

23/7/2021

וואוו ועוד וואו. נהנתי מכל רגע צחקתי בכיתי והתרגשתי עם כל הדמויות תענוג של ספר(נהנתי משניהם גם ממרחבי הפרא וגם ממרחבי הלב)

17/7/2021

סיפור מסע מהמם. נהנתי מכל רגע. קראתי את שני החלקים, לא רציתי להפסיק לקרוא..

16/7/2021

מושלם, לא יכולתי להפסיק לקרוא את הדואט ברצף. אהבה מעוררת השראה, הומור ושנינות. איזה עונג...

16/7/2021

דואט נפלא! מצחיק, שנון, מרגש, דמויות עמוקות.

16/7/2021

אהבתי לקרוא את הספרים, על אלסקה - אורח החיים השונה, הנופים וכמובן הדמויות, כל אחת והמאפיינים שלה. וכמובן סיפור אהבה יפה…💙

15/7/2021

ספר מקסים. מרגש. נוגע ללב.אי אפשר שלא להתאהב

14/7/2021

נהנתי מאוד לפגוש את כל הדמויות

13/7/2021

איזה דואט מקסים. נהנתי מכל רגע.

12/7/2021

דואט מקסים. ממליצה

11/7/2021

הכי טוב שקראתי כבר הרבה זמן

8/7/2021

נפלא

7/7/2021

מעולה, מזמן לא קראתי ספר שכל כך מכניס אותך לעולם שלו וגורם לך להתאהב, לא רק בדמויות (המעולות) אלא גם במקום המיוחד והפראי הזה. אשמח לקרוא עוד ספרים של הסופרת.

12/11/2024

ספר מקסים, הראשון יותר מרגש ויפה אבל צריך גם את הספר השני כדי לקבל סגירת מעגל. הוא פשוט קצת נמרח אבל בסך הכל נהנתי מאוד.

28/8/2023

ספר יפה ונקודת הסתכלות מעט שונה מהדר הראשון, אבל הרגיש לי שמשהו קצת חסר ושהספר נמרח מעט

17/2/2022

ספר מתוק, תיאורי נוף נפלאים, בא לי לטוס לאלסקה עכשיו.. אבל הרומן בין ג"ונה לקאלה היה קצת בצד.. פחות אקשן ופחות רומנטיקה

17/1/2022

נחמד היה אפשר לכתוב בספר אחד

10/1/2022

מאוד אהבתי את הדואט אבל קצת התאכזבתי מהסוף של השני . רציתי לראות את החתונה של קאלה וג'ונה

19/11/2021

היו חלקים קצת משעממים, אבל היה כיף לקרוא לשם שינוי על החיים האמיתיים שאחרי ההתאהבות

8/10/2021

לסיכום שני החלקים: הספר הראשון היה מעניין ומושך סיפור האהבה בין ג'ונה לקאלה היה מעניין והקשר עם ההורים שלה. נמשכתי גם לתאורי הטבע המרהיבים של נופי אלסקה. מיהרתי לקרוא את השני אבל שם כבר נתקעתי והעלילה לא זרמה...לא היתה ממש עלילה. על החלק האחרון של הספר כבר דילגתי ועברתי לסוף. החלק השני היה ארוך מדי ופחות מעניין.

23/9/2021

ספר קסום! אהבתי מאוד את קאלה וג׳ונה ואת החיים שבנו להם באלסקה… מומלץ!!!

10/9/2021

הספר היה בסדר ולא יותר מזה. הוא כתבו נפלא, אך עלילה פחות מעניינת. לא היה שום התפתחות בסיפור. אני חושבת שאפשר לוותר על הספר השני. הראשון היה פשוט מדהים ואפשר לסיים בו.

30/8/2021

כמו סדרת טלויזיה ארוכה עם פרקים פרקים, נוגע ללב, בסגנון בית קטן בערבה: על יחסים בעולם האמיתי עם שכנים, עם אנשים פגועים ומה שבאמת קורה בזוגיות כל כך מורכבת... מצד אחד ארוך מצד שני לא רציתי שיסתיים...בטוח שאתגעגע ולא הייתי מתנגדת לקרוא ספר המשך.

16/7/2021

ארוך ומייגע, איפשהו בין מתיש למשעמם עם הבלחות טובות. לוותר.

13/7/2021

ספר המשך נהדר. מצאתי שהוא אף יותר מוצלח מהראשון. האכזבה היחידה שלי, היא שהייתי רוצה סגירת סיפור מורחבת יותר... אפילו כמה שנים קדימה.

11/7/2021

הספר הראשון זכה אצלי ב-5 כוכבים אבל זה פחות ולו משום שהוא לא התמקד בזוג אלה בקאלה ובהסתגלות שלה לאלסקה. החכמתי בנושא אבל תכל'ס, עניין אותי לראות את התפתחות הדמויות כזוג. יחד עם זאת, התרגשתי ובכיתי בסוף הספר. זה מעיד על כך שהסופרת הצליחה להחדיר אותם ללב, ג'ונה הזה, וואוו, אני מאוהבת בו לגמרי. אהבתי גם את קאלה והזדהתי איתה ועם כל הקושי שלה. שורה תחתונה, דואט שווה קריאה שלא יצא מהר מהראש....

6/7/2021

קצת נמרח בעני אבל ספר יפה אסור לפספס

1/4/2022

סיימתי לקרא את שני הספרים ,בדואט מרחבי הפרא, הספרים קלילים , צפויים ולמרות זאת בהחלט כיף לקרא בהם. אפשר היה לכתוב ספר אחד ולכלול את המתרחש בשני הספרים.מה שמשך אותי אלה תיאורי הנוף באלסקה ולקרא על החיים שם.

30/7/2021

הספר השני היה מיותר, לטעמי. מאוד נהניתי מהראשון, ולגמרי אפשר היה לסיים בו. את הספר השני קראתי ממש בכוח, רציתי כבר להגיע לאיזה פאנץ׳ שכמובן לא הגיע… סיום מאכזב נורא - מרגיש כאילו הסופרת כבר התעייפה מהספר והחליטה פשוט לסגור אותו בלי שום סיום.

17/7/2021

פחות טוב מהראשון קצת מיותר

9/7/2021

פחות טוב מהראשון אבל נחמד

28/7/2021

באמת באמת לא לקנות את הספר הזה . הראשון היה מושלם ולגמרי מספיק . לא הבנתי איך היא הצליחה לעשות אותו כל כך ארוך וכל כך משעמם עם 0 עלילה . בזבוז כסף לא הצלחתי לסיים אותו בכלל !

10/7/2021

הספר הראשון מקסים . הספר שני נמרח ומאוד מיותר

דואט מרחבי הפרא 2 - מרחבי הלב קיי. איי. טאקר

1
נובמבר

"טוב, אז... אני מתאר לעצמי שנתראה מתישהו."

אני לא מצליחה להגות שום מילה בגלל הגוש הבוער שתקוע לי בגרון, ולכן אני פשוט מהנהנת. ארבעת הימים האחרונים עם ג'ונה בטורונטו היו כמו ערפל. מין ערפל רווי אושר שאני עדיין לא מוכנה להרפות ממנו. לנהג המונית שייקח אותי הביתה אחרי שהוא יעזוב, יהיה העונג להסיע בחורה שבורה ומתייפחת במושב האחורי.

בעיני הקרח הכחולות של ג'ונה חולף פתאום מבט שאני לא מצליחה לקרוא. עדיין לא התרגלתי לראות אותו בלי הזקן, אם כי אני מודה שנהניתי מאוד להתבונן בקו הלסת המשורטט שלו ובגומות האלה. הוא נושם נשימה עמוקה ומתרחק ממני, כשתיק הנסיעות שלו תלוי על כתף רחבה אחת, וכרטיס העלייה למטוס והדרכון אחוזים בין אצבעותיו.

אני מתבוננת בו כשהוא מגיש את המסמכים לפקיד בשער היציאה לארצות הברית. הוא בוחן אותם רק שנייה אחת לפני שהוא מסמן בידו לעבר דלתות הביטחון השקופות. מן העבר השני נמצאות ארבע עשרה שעות הטיסה שלו הביתה. בתוך שניות ג'ונה יתרחק ממני, ייעלם.

מי יודע מתי אראה אותו שוב? הוא טס לכאן כדי לומר לי פנים מול פנים שהוא היה אומלל בחודשיים האחרונים מאז שעזבתי את אלסקה, שהוא לא רוצה להיות העתק מדויק של אבי — שבילה את חייו בגעגועים לאימי — שהוא רוצה למצוא איזו מסגרת של "אנחנו" שיוכל לעבוד. שהוא רוצה אותי לצידו.

עדיין לא נתתי לו תשובה. אני פוחדת לקפוץ למים.

אבל כבר לא.

אני מרגישה איך המילה מתרוממת ועולה בתוכי — מין רגש שעומד להתפרץ. "כן!" הדופק שלי הולם באוזניי.

ג'ונה מסתובב ובוחן אותי בגבה מורמת.

אני מטורפת? אולי.

אבל עכשיו אני מחויבת לזה לגמרי.

אני מתקדמת צעד אחד לעברו ומנסה לאזור אומץ. "אני אחזור לאלסקה." כי אחרי שהייתי שוב עם ג'ונה — הצחוקים, העלאת הזיכרונות, רק להיות איתו שוב ביחד, להתעורר בזרועותיו — זה רק חיזק את מה שחשדתי בו כבר כמה חודשים — אני מאוהבת בו עד מעל לראש, והחיים בטורונטו כשהוא לא לצידי נראים לי לא הגיוניים.

נמאס לי כבר להיפרד כל פעם מהגבר הזה.

ג'ונה עוזב את התור, מצמצם את הפער בינינו, ומשליך את התיק שלו לרגליו. השעה חמש בבוקר ואנחנו יוצרים מכשול לכל הנוסעים האחרים, ומאלצים אותם להתפתל סביבנו כדי להגיע לטיסות שלהם. הרטינות שלהם מגיעות לאוזניי, אבל כרגע זה ממש לא מעניין אותי.

ההבעה המרוכזת שעל מצחו הנאה והמקומט כשהוא משפיל את מבטו ופוגש בעיניי אומרת לי שגם אותו זה לא מעניין. "את רצינית?"

אני מהנהנת. "כן. כלומר, אם אתה רציני לגבי המעבר לאנקורג'—"

"מתי?" הוא דורש לדעת, ופתאום הקול שלו מחוספס.

"אני לא יודעת. ברגע שאוכל?" כמה זמן צריך כדי לארוז את החיים שלך ולעבור לארץ אחרת? אומנם ארץ שבה נולדתי ועדיין יש לי מעמד של אזרחית בה, אבל כבר יותר משני עשורים אני לא חיה שם.

עיניו נוצצות בנחישות. "בואי לחג המולד."

אני צוחקת. "זה בעוד חודש אחד!"

"אז מה? מה עוד יש לך לעשות?" זה אתגר שג'ונה משליך אליי בסגנון הבוטה הטיפוסי שלו. "אני לא מתכוון לנסוע לאימא שלי באוסלו. ואגי ומייבל ישמחו כל כך לראות אותך. בייחוד משום שזה החג הראשון בלי רֶן. את חייבת לבוא." פיקת הגרון שלו עולה ויורדת כשהוא בולע בחוזקה. "בואי."

איפשהו בין המילים והטון שלו והדרך שבה הוא מביט בי, אני שומעת תחינה שקטה. האמת היא שהרעיון להיות קרובה כל כך בתקופת החג לאנשים שהיו הכי קרובים לאבי המנוח נשמע יותר מושך — ויותר אפשרי — מרגע לרגע.

"בסדר," אני אומרת תוך כדי נשיפה בקול לא יציב. "אם אצליח לארגן את זה, אגיע. אני אבוא לשם בהקדם האפשרי."

הוא מושך אותי אל גופו המוצק, ורוכן קדימה כדי להצמיד את מצחו אל מצחי. "לעזאזל, קאלה, את יודעת טוב מאוד איך לגרום לגבר להזיע."

אני מחייכת ושולחת את אצבעותיי ומעבירה אותן על הסנטר הקוצני. הסתרתי את סכין הגילוח שלו לפני יומיים כדי שלא יוכל להתגלח. המעשה הזה היה צדק פואטי זועק לשמיים, אחרי שהוא החביא את תיק האיפור שלי במשך כל השבועות האלה בקיץ. לרוע המזל, לא נראה שזה מטריד את ג'ונה. "אני מצטערת, החלטתי רק בשניות האחרונות." אומנם זאת האמת, אבל אני חושבת שידעתי כל הזמן.

"אבל את בטוחה? כי את לא יכולה להגיד לי משהו כזה, ואז להתחרט. אני אצטרך להעמיד את הבית למכירה כבר עכשיו אם אנחנו רוצים לצאת משם לפני הקיץ הבא—"

"אני לא מתכוונת להתחרט," אני מבטיחה. "אני בטוחה במאה אחוז שאני—" אני נושכת את השפה כדי להשהות מעט את ההצהרה שכמעט חומקת מתוכי, והלחיים שלי מסמיקות.

הלסת של ג'ונה מתהדקת כשהוא מביט בי במבט חודר. "אַת מה?"

אני אוהבת אותך. שלוש המילים האלה עמדו לי על קצה הלשון מאז הפעם השנייה ששמעתי את הצחוק שלו מהמרפסת שלנו, ועדיין אני לא מצליחה לאזור אומץ ולומר לו אותן. וזה די מטורף שאני מצליחה לגייס את האומץ לעבור בשבילו לאלסקה. כנראה כי הוא ביקש ממני. אם ג'ונה היה אומר לי שהוא אוהב אותי, אותן המילים היו טסות מהשפתיים שלי ברגע אחד. אבל הוא עדיין לא אמר את זה, לא בצורה מפורשת.

"אני בטוחה," אמרתי במקום זה.

המבט שלו מצטמצם ובוחן אותי, כאילו הוא מנסה לקרוא את מחשבותיי. "אוקיי."

"אוקיי." אני פולטת צחוק עצבני קצר. "אלוהים אדירים, אנחנו עושים את זה."

"נכון, וזה יהיה נפלא, את תראי." הוא מנשק אותי שוב, נשיקה איטית ועמוקה. כף ידו מערסלת את ראשי מאחור, ואצבעותיו מסתבכות בשערי הפזור.

מישהו רוטן, "תזוזו כבר מהדרך, לעזאזל," וג'ונה מתרחק ממני כדי להעיף בו מבט זועף. הגבר הנמוך בעל הפנים המכווצות משפיל את ראשו ומעמיד פנים שזה לא היה הוא.

"אני חייב ללכת." ג'ונה מביט בשעונו. "אני כבר על הקצה. וגם, נראה לי שהרגזנו פה חצי מהאנשים בנמל התעופה."

אני נמתחת על קצות אצבעותיי כדי לגנוב עוד נשיקה אחרונה. "תתקשר אליי ברגע שאתה נוחת."

בתגובה אני מקבלת חיוך עקום, מהחיוכים האלה שתמיד רציתי למחוק בסטירה מהפרצוף שלו, אבל עכשיו אני נאבקת כדי להמשיך ולהביט בו. "תנסי ליהנות כשאת מספרת לסוזן."

 

 

עוד ספרים של קיי. איי. טאקר