החיים שלנו בידיכם
צעדת מחאה למען האקלים
שטוקהולם, 8 בספטמבר 2018
בקיץ שעבר כתבו חוקר האקלים, המדען יוהאן רוקסטרום ועוד אנשים, שעומדות לפנינו שלוש שנים לכל היותר כדי להפוך על פיו את הגידול בפליטות גז החממה1 אם ברצוננו לעמוד ביעדים שנקבעו בהסכם פריז.2
למעלה משנה וחודשיים חלפו מאז, ובפרק הזמן הזה אמרו מדענים רבים אחרים אותו דבר, ובכל זאת, דברים רבים ממשיכים להידרדר ואפילו יותר וכמויות גזי החממה שאנחנו פולטים רק הולכות וגדלות. אז ייתכן שהזמן העומד לרשותנו הוא קצר יותר מהשנה ועשרה חודשים האלה שעוד נותרו לנו לפי דברי יוהאן רוקסטרום.
אילו אנשים היו יודעים זאת, הם לא היו צריכים לשאול למה אני כל כך "מתרגשת משינוי האקלים״.
אילו אנשים היו יודעים שלדברי המדענים יש לנו סיכוי של 5% לעמוד ביעד של הסכם פריז, ואילו הם היו יודעים איזה תרחיש בלהות צפוי לכולנו אם לא נצליח להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-2 מעלות צלזיוס לכל היותר,3 הם לא היו צריכים לשאול אותי למה אני לא הולכת לבית הספר ושובתת מלימודים מחוץ לבית הפרלמנט.
כי אילו כולם היו יודעים כמה חמור המצב וכמה מעט נעשה בפועל, כולם היו באים ויושבים פה בחוץ, יחד איתנו.
בשוודיה, אנחנו חיים את חיינו כאילו עומדים לרשותנו משאבים של 4.2 כדורי ארץ. טביעת הרגל הפחמנית שלנו4 היא אחת מעשר הגרועות בעולם. פירוש הדבר הוא ששוודיה גוזלת מדי שנה 3.2 שנות משאבים טבעיים מהדורות הבאים. אלה מאיתנו שהם חלק מהדורות הבאים הללו, מעוניינים ששוודיה תפסיק לעשות זאת.
מיד.
זה אינו טקסט פוליטי. השבתת הלימודים שלנו אינה קשורה למפלגה כלשהי.
מפני שלאקלים ולביוספירה לא אכפת ולו לרגע מהפוליטיקה שלנו ומהמילים הריקות שלנו.
אכפת להם אך ורק ממה שאנחנו עושים.
זוהי זעקה לעזרה.
והיא מכוונת אל כל העיתונים שעדיין אינם כותבים ואינם מדווחים על שינויי האקלים, בשעה שיערות שוודיה עולים באש בקיץ, אף שהם אמרו כי סוגיית האקלים היא אכן ״השאלה הבוערת ביותר של תקופתנו״.
היא מכוונת אל כולכם, אתם שמעולם לא התייחסתם אל המשבר הזה כאל משבר.
אל כל המשפיענים שמשמיעים את קולם בכל נושא, חוץ מאשר בנושאי האקלים ואיכות הסביבה.
אל כל המפלגות הפוליטיות שמעמידות פנים שהן מתייחסות לסוגיית האקלים ברצינות.
אל כל הפוליטיקאים שלועגים לנו ברשתות החברתיות, ואשר נקבו בשמי וביישו אותי ולכן אנשים קוראים לי מפגרת, כלבה וטרוריסטית ובשמות גנאי רבים נוספים.
אל כולכם, אתם שבוחרים להסב את המבט בכל יום, כי אתם כנראה מפחדים מהשינויים הנדרשים למניעת אסון אקלימי יותר מאשר מהאסון האקלימי עצמו.
השתיקה שלכם היא כמעט הגרועה מכול.
עתידם של כל הדורות הבאים הללו מונח על כתפיכם.
אנחנו עדיין ילדים, ולכן איננו יכולים לשנות את מה שאתם עושים, עכשיו כשאתם מבוגרים מספיק בשביל לעשות משהו בנדון.
אנשים רבים אומרים ששוודיה היא בסך הכול מדינה קטנה, שלא חשוב מה נעשה. אבל אני חושבת שאם ילדים אחדים יכולים להגיע לכותרות בכל העולם פשוט מפני שהם לא הלכו לבית הספר במשך כמה שבועות, אפשר רק לדמיין מה נוכל לעשות יחד, אם רק נרצה.
כל אדם ואדם משנה.
ממש כמו שכל פליטת פחמן משנה.
כל קילוגרם וקילוגרם.
הכול משנה.
אז בבקשה, התייחסו אל משבר האקלים במלוא הבהילות שלה הוא ראוי, ותנו לנו עתיד.
החיים שלנו בידיכם.