יום שישי, 6 במרץ
כתבת (עומדת על שפת המדרכה ברחוב מתפתל, בחזית בניין גדול מחופה טיח לבן): בוקר טוב. כאן ליז רוזן מחדשות ערוץ שבע, בשידור חי מתיכון בֵּייבְיוּ, שבו התלמידים עדיין נסערים ממותו אתמול של אחד מחבריהם לספסל הלימודים. זהו המוות הטרגי השני של בן נוער בעיירה הקטנה בתוך שנה וחצי, ומחוץ לבית הספר התחושה היא של דז'ה וו המום.
(המצלמה עוברת אל שתי נערות, האחת מוחה דמעות, האחרת חסרת הבעה.)
נערה בוכה: פשוט זה... זה באמת כל כך עצוב. כאילו, לפעמים זה מרגיש כאילו תיכון בייביו מקולל, את יודעת? קודם סיימון, ועכשיו זה.
נערה אדישה: זה בכלל לא דומה למה שקרה עם סיימון.
כתבת (מפנה את המיקרופון שלה לעבר הנערה הבוכה): את והתלמיד המנוח הייתם קרובים?
נערה בוכה: לא, כאילו, ממש קרובים. לא באמת קרובים. זאת אומרת, אני בסך הכול בכיתה ט'.
כתבת (פונה אל הנערה האחרת): ומה לגבייך?
נערה אדישה: אני לא חושבת שאנחנו אמורות לדבר איתך.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
