פרק 1 - פגישות מקריות
אחינועם ושרון נפגשו ראשונות.
שרון ישבה לבד בשולחן הפינתי המבוקש בקפטריה של בניין המשרדים התל אביבי בו עבדה ואחינועם, שלא הצליחה למצוא מקום פנוי אחר או פרצוף מוכר, העזה להתיישב לידה, אחרי ששאלה בעדינות, "אפשר?"
"בטח, מה השאלה", ענתה שרון, במה שאחר כך למדה אחינועם להכיר כסגנון הדיבור הקיבוצניקי.
"אני אחינועם".
"שרון", ענתה הג'ינג'ית המנומשת.
הדבר הראשון שמצא חן בעיני אחינועם הייתה העובדה שזו לא התחילה לזמזם לעצמה את השיר שכל כך לא אהבה על אחינועם, ההיא ש"לא יודעת כלום".
"את עובדת פה?" שרון החליטה לבדוק מה הסיפור של הבחורה הרזה מעט יותר מדי, שהתיישבה לידה.
"כן, אני אדריכלית, במשרד של קיזנר, מכירה?"
"בטח, אתם ממש בקומה שלי, רק בצד השני, אני עורכת דין במשרד של הרשקוביץ", הסבירה. "מוזר שלא נפגשנו קודם, אבל האמת היא שעד הלידה של מיקה הייתי חרוצה והבאתי איתי אוכל מהבית כל יום, רק מאז הלידה אני איכשהו לא מצליחה להספיק לארגן ארוחת צהריים, אז אני מוצאת את עצמי כאן, כמעט כל יום," התנצלה.
"זה בסדר, מכירה את זה", נאנחה אחינועם. "גם אני בדיוק באותו סיפור. טל שלי בת חצי שנה. בת כמה מיקה?"
"שבעה חודשים." שרון העיפה מבט נוסף על הבחורה הרזה, מתלבטת אם לשנוא אותה כבר על העובדה שחזרה כל כך מהר אחרי הלידה לגזרה שלה לא הייתה מעולם.
"אז ילדנו כמעט ביחד, אני רואה", שרון החליטה להתעלם מסוגיית הקילוגרמים ולשוחח עם מי שנראתה כמו בחורה מהסוג שהיא עשויה לחבב.
"לא זוכרת שראיתי עוד מישהי סוחבת בטן כבדה יחד איתי, אבל להודות על האמת, נראה לי שחוץ מהבטן הענקית שהלכה לפני, לא הצלחתי לראות הרבה" שרון נאנחה, נזכרה, ואחינועם חייכה בהבנה.
וכך במקרה, בארוחת צהריים משותפת נוצר הקשר בין אחינועם לשרון.
השתיים מצאו חן זו בעיני זו והמשיכו לשבת יחד גם בימים שאחר כך.
אחרי כמה ארוחות משותפות, בשולחן הפינתי בקפטריה האפורה, הבינו שתי הנשים שמדובר ב"תחילתה של ידידות טובה ", ושמרו על הפגישה היומית הזו באופן קבוע.
במשך שבועיים שוחחו שתי האימהות על הילדים, הבעלים, מעט בענייני עבודה והרבה בענייני עייפות וריצות בין כולם.
"משהו בעניין הזה של להיות אמא עובדת, בת זוג, מסיעה לחוגים ושוטפת כלים על בסיס קבוע, הופך אותנו לקצת פחות ממה שהיינו אמורות להיות, אני חושבת", אמרה שרון באחת הפגישות המאוחרות יותר, כשכבר היו חמש.
"מזל שהגעתן להציל אותנו מעצמינו עם סיפורי הרווקות המסעירים שלכן", אמרה לשלושת האחרות.
"כשהיינו רק שרון ואני" חיזקה אחינועם את דבריה, "האימהות העייפות והמרוטות, ישבנו וקיטרנו על העומס ועל כמה זה לא הגיוני וזהו. לא יצא לנו לדבר כמעט על שום דבר אחר".
את נעמה ויערה הכירה שרון במעלית, שבועיים אחרי שפגשה בפעם הראשונה את אחינועם והפכה אותה לבת הזוג שלה לשעת ארוחת הצהריים.
באותו יום, מצאה את עצמה שוב מאחרת לגן של מיקה והייתה עצבנית במיוחד.
שתי הרווקות הסתכלו ברחמים על האימא הלחוצה שהסתכלה כל הזמן בשעון ונדמה כי היא עומדת לפרוץ בבכי בכל רגע.
יערה ריחמה על שרון כל כך ששאלה בעדינות אם אפשר לעזור במשהו.
"אם את יכולה לשכור מסוק שיקפיץ אותי מעל הפקקים כדי להגיע בזמן לגן בגבעתיים, אז כן," ניסתה שרון להתבדח.
"בלתי אפשרי המשחק הזה בין ילדים לעבודה נכון?" ניסתה נעמה להביע השתתפות.
"בהצלחה," קראו אחריה שתיהן יחד כשיצאה בריצה מהמעלית, בקומה בה החנתה את הרכב שבאותם רגעים ייחלה להפוך אותו לכלי תחבורה אווירי כלשהו.
למחרת נפגשו השלוש שוב במקרה במעלית, הפעם בשעה מוקדמת יותר.
שרון, שהייתה עצבנית פחות, סיפרה ליערה ונעמה שגילו אמפתיה למצבה יום קודם לכן, כי לבסוף הגיעה בזמן לגן של ביתה הקטנה. "אומנם הייתי האימא האחרונה של הילדה שנשארה לבד עם הגננת, אבל בכל זאת בזמן".
נעמה ויערה חייכו בהבנה, שמחות לשמוע את סופו הטוב של הסיפור.
למחרת כשירדו יחד לאכול בקפטריה בבניין המשרדים וראו את שרון ואחינועם יושבות בשולחן הפינתי, הרשו לעצמן להצטרף אליהן ולהציג את עצמן כיערה ונעמה, שעובדות יחד במשרדים של רואה החשבון פרידמן בקומה השביעית.
הצטרפותן של נעמה ויערה, ששרון הבינה כבר יומיים קודם לכן שהן שתי רווקות, שינתה את אווירת הקיטורים, ושיחת הנשים הארבע-ראשית הפכה למגוונת יותר וכזו שנגעה לנושאים נוספים מעבר לדיון מעמיק במחירי טיטולים, דייסות או תחליפי חלב לתינוקות.
ומאותו יום הן היו ארבעה.
עם כל יום שעבר, וככל שהכירו זו את זו יותר, הפכה שיחת הצהריים שלהן למעניינת יותר.
נעמה הגבוהה והיפה, בעלת מבנה גוף של דוגמנית, עיניים ירוקות בורקות ושיער שחור, מיהרה לספר לאחרות שהיא אומנם רווקה אבל כרגע נמאס לה להעביר פעם בכמה זמן ערב עם איזה בחור שהתחיל איתה, או מישהו שאימא שלה התעקשה לחבר ביניהם, ושהיום היא רוצה קצת שקט וזמן לעצמה.
יערה החיננית למראה, בעלת תווי הפנים הנעימים והשער החום והמתולתל, הייתה מרשימה פחות מנעמה במראה החיצוני, אבל משהו באישיות הדומיננטית וביחס המעשי שלה לחיים היה בוגר ואמיתי. היא חזרה ואמרה לנעמה שהיא מבינה בדיוק על מה היא מדברת אבל אין ברירה, ואם "אנחנו גם רוצות למצוא את עצמנו מתי שהוא יושבות ומקטרות על לילות בלי שינה כמו שתי החברות שלנו, הפגישות המשעממות האלה הן הדרך הכי טובה להגיע לשם."
כשאיחרו יום אחד שתי הרווקות, ושרון ואחינועם מצאו את עצמן לפרק זמן קצר שוב זו עם זו, שאלה שרון את אחינועם אם אין משהו משונה בעובדה שנעמה היפיפייה, שגם כשהיא נכנסת לקפיטריה המשעממת באמצע יום עבודה מבטי הגברים עוקבים אחריה, לא מצליחה למצוא לעצמה בן זוג כלבבה.
"עם הנתונים שלה הייתי מצפה שהיא רק תצטרך לבחור ותוכל לקחת את הבחור היפה החכם והמתאים ביותר," המשיכה שרון לתאר את תחושתה.
"כן, גם אצלי בראש עברה המחשבה הזו", הסכימה אחינועם.
"יכול להיות שדווקא בגלל שכולם מתחילים איתה היא עייפה מכל זה", ניסתה אחינועם לחשוב על הסבר הגיוני, אבל ברור היה לשרון וגם לה כי יש משהו משונה בעובדה שנעמה עדיין לבד.
האחרונה שמצאה את דרכה למפגשי ארוחת הצהריים, כחודש אחרי שארבע הנשים נפגשו, הייתה שני.
שרון שמה לב לבחורה השקטה בעלת השיער הבהיר והשמלות הצבעוניות, שישבה לבדה בשולחן הקטן הצמוד אליהן.
אחרי שראתה במשך כמה ימים שהיא אוכלת לבד יום-יום, החליטה יום אחד, אחרי שזו סיימה לאכול והלכה, להציע לחברות השולחן להזמין גם אותה להצטרף.
"עצוב לי לראות אותה יושבת ככה לבד", אמרה לאחרות,"היא יושבת כל יום עם עצמה וזו לא נראית לי חוויה נחמדה, גם לאינדיבידואליסט הגדול ביותר."
"בואו ננסה להזמין אותה להצטרף אלינו, מה כבר יכול להיות? היא הרי עובדת כאן בבניין אז היא לא איזה רוצחת סדרתית, ואם נראה שלא מתאים, נשנה את שעת הארוחה שלנו, מה אתן אומרות?" ביקשה את שיתוף הפעולה שלהן.
בעיני אחינועם, היה מוזר ששני מגיעה לבד לקפטריה כל יום בלי שיש לה חבר אחד לעבודה שירצה לאכול איתה ולכן לא התלהבה. אבל נעמה ויערה דווקא מצאו משהו מעניין באישה הצעירה והצליחו לשכנע את אחינועם לנסות.
למחרת שלחו את נעמה לגשת לאשת השמלות ולהזמין אותה להצטרף אליהן.
שני נראתה מעט מופתעת מההצעה שהגיעה מכיוון החבורה הנשית המפטפטת, אבל משהו במהירות בה קמה והצטרפה לשולחן העמוס במגשים ודיבורים העיד כי באיזה שהוא מקום קיוותה שיזמינו אותה.
ומאז הן היו חמש.
יום יום יושבות יחד, חולקות את שעת ארוחת הצהריים, ובכל יום קצת יותר גם את החיים שלהן, זו עם זו.
הבחירה של שרון בשני התגלתה גם היא במהרה כנכונה.
אומנם כבר ביום הראשון לארוחה המחומשת, הבינו כולן כי שני, קצת כמו הצליל של שמה, שונה וייחודית, אבל היה בשוני הזה משהו טוב ומרענן.
לפי הברכות שמלמלה לעצמה לפני ואחרי שהחלה לאכול, הבינו ארבעתם שהשמלות היפות שלבשה היו לא רק צו אופנתי אלא גם סוג של צו מצפוני, וששני הייתה "דתייה לגמרי", כמו שענתה להן אחרי שכולן נראו מופתעות מההשתייכות המגזרית הלא צפויה של האישה החמישית שהצטרפה לכינוס היומי.
ארבע הנשים, שהיו כולן בשלב כלשהו של שנות השלושים בחייהן, הבינו ששני רק בת עשרים ושמונה. "אני מבינה שאני בעשור אחר של החיים, אבל תיכף מצטרפת אליכן", התנצלה.
שני עבדה כגרפיקאית במשרד של חברת 'סייט – טים', "חברה קטנה שבונה אתרים יפים, אני מקווה" הסבירה.
נעמה, בעלת החולשה לאסתטיקה אמרה שהיא מקנאה בשני שעובדת בתחום שקשור לצבע ועיצוב, שאפשר לעשות בו דברים יפים, ולא רק להתעסק עם מספרים ונתונים כל היום.
אבל שני מיהרה לצנן את התלהבותה ולומר כי "עולם העיצוב לא צבעוני כל כך, כמו שאפשר לחשוב".
בימים שבאו אחר כך, סיפרה להם שהשאיפה האמיתית שלה הייתה ונשארה להיות ציירת.
"וכמו שאומרת לילך, השותפה שלי, אני מתבזבזת בינתיים על המקצוע הלא נכון" שיתפה אותן.
בנוסף לתסכול המקצועי של שני, הבינו במהירות ארבע הנשים כי יכולת הביטוי האומנותית שהייתה לחברתם החדשה כשלקחה ליד מכחול ודף, או תוכנת פוטושופ, הייתה נעלמת כשהייתה צריכה לדבר או לספר על עצמה, והיא הייתה מוציאה מפיה כל מילה ומילה כאילו מדובר בכלי זכוכית שביר שיש לנהוג בו בזהירות.
הקושי שלה לשתף הביאה לכך שרק לאחר כמה שבועות, כשהחלה להרגיש בנוח, אמרה להן יום אחד שעכשיו היא כבר מרגישה אחת מהן ושזו אמנם הייתה לידה קשה, אבל היא הייתה שווה את הכאבים.
וככה התחיל הכל.
ממש במקרה ובלי לתכנן, מצאו את עצמן חמש הנשים יושבות יחד יום-יום ונקשרות זו לזו בקשר מתהדק, שהוסיף לחייהן משהו שהיה חסר שם לפני כן בלי שידעו זאת כלל.
בכל יום התברר להן קצת יותר שהמפגש היומיומי של ארוחת הצהריים, והחיבור שהיה שם כמעט מלכתחילה, הפכו את הארוחה לקבוצת תמיכה קטנה, ואת שעת ההפסקה מהמולת היום-יום לסיבה העיקרית, לעתים, לכך שהגיעו לעבודה.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
