אז ממש נולדת וגדלת שם?
לא, אני מילדי צהלה החטופים. מה, לא רואים? עד היום לא נפתחו הפרוטוקולים המרשיעים. מישהו מנסה עדיין לטייח.
תשמע, הפתעת אותי. לעולם לא הייתי מנחש שאתה מ... דימונה.
איך בכלל יצאת כזה?
כזה מה?
לא יודע. כזה שלא נראה מדימונה.
זיו תדהר, אדריכל, אמן, קריין ומלחין, נולד וגדל בדימונה, עיירת הפיתוח המוכרת ביותר בישראל — וכנראה גם בעולם, בזכות "מפעל הטקסטיל". הוריו, מהגרי עבודה גולים מישראל הוותיקה, הגיעו בשנות השישים ל"מושבת העונשין" הציונית, בלי הרבה אידיאולוגיה אבל עם רוח ההגמוניה במפרשיהם, וגידלו אותו כבן למיעוט האליטיסטי לצד העולים מצפון אפריקה, יוצאי הודו והעבריים.
בסנוב אשכנזי מדימונה תדהר מספר על התמודדותם של הדימונאים — אשכנזים ומזרחים, פשוטי התושבים וראשי העיר — עם הסטיגמה ובעיות התדמית; על הפסיכולוגיה של השכונות; על מאבקי הספונג'ה והגינון בלב המדבר; על עוולות הממסד; על סינדרום תחנת הרכבת ועל ההדחקה המתמדת של ה"מפעל" הסודי, נוכחות מאיימת לצד הכביש לסדום.
זהו סיפור מפתיע על דימונה האחרת: עצבנית אך מבודחת, ישירה ודעתנית – אבל גם אוהבת ומחבקת.
סנוב אשכנזי מדימונה הוא ספרו הראשון של תדהר.
אז ממש נולדת וגדלת שם?
לא, אני מילדי צהלה החטופים. מה, לא רואים? עד היום לא נפתחו הפרוטוקולים המרשיעים. מישהו מנסה עדיין לטייח.
תשמע, הפתעת אותי. לעולם לא הייתי מנחש שאתה מ... דימונה.
איך בכלל יצאת כזה?
כזה מה?
לא יודע. כזה שלא נראה מדימונה.
זיו תדהר, אדריכל, אמן, קריין ומלחין, נולד וגדל בדימונה, עיירת הפיתוח המוכרת ביותר בישראל — וכנראה גם בעולם, בזכות "מפעל הטקסטיל". הוריו, מהגרי עבודה גולים מישראל הוותיקה, הגיעו בשנות השישים ל"מושבת העונשין" הציונית, בלי הרבה אידיאולוגיה אבל עם רוח ההגמוניה במפרשיהם, וגידלו אותו כבן למיעוט האליטיסטי לצד העולים מצפון אפריקה, יוצאי הודו והעבריים.
בסנוב אשכנזי מדימונה תדהר מספר על התמודדותם של הדימונאים — אשכנזים ומזרחים, פשוטי התושבים וראשי העיר — עם הסטיגמה ובעיות התדמית; על הפסיכולוגיה של השכונות; על מאבקי הספונג'ה והגינון בלב המדבר; על עוולות הממסד; על סינדרום תחנת הרכבת ועל ההדחקה המתמדת של ה"מפעל" הסודי, נוכחות מאיימת לצד הכביש לסדום.
זהו סיפור מפתיע על דימונה האחרת: עצבנית אך מבודחת, ישירה ודעתנית – אבל גם אוהבת ומחבקת.
סנוב אשכנזי מדימונה הוא ספרו הראשון של תדהר.
יום אחד מועד יורם ציג מגובה מגדל המצוי בשלבי בנייה מתקדמים. הגוף שספג פגיעה אנושה נלחם להשתקם. פקידי מינהל ומימשל מידפקים על דלתו. משהו משתבש אצלו בראש.
כך, מוצא עצמו פועל הבניין בגיל העמידה, נשוי ואב למשפחה, בתחילתה של מסכת ביורוקרטית מפותלת, שתוביל אותו בין החלונות הגבוהים של מגדל הפרלמנט למרתפי הגריסה שמתחת לאדמה. יורם נקלע לרצף מסחרחר של חוקים, כללים ועסקאות בעל פה; עולם זר ומוזר שנכפה עליו ושיש לנווט בו בעורמה כדי לשרוד בשנית, הפעם פוליטית.
דו"ח אפס הוא סיפור קפקאי-סאטירי חריף ונועז על ספקולציות נדל"ן, בירוקרטיה, רקיחת עסקאות וקדמה טכנולוגית שכולה נסיגה. בתוך עולם אבסורדי חוברים חוסר האונים, הרמאות הגדולה וההידרדרות המנטלית-חברתית של יורם ומספרים משהו מפוכח וארסי על העולם הזה שלנו.
דוד ארסני שניידמן הוא ארכיונאי במכון גנזים של אגודת הסופרים, ובעל תואר שני בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. גדל ומתגורר בתל אביב.
יום אחד מועד יורם ציג מגובה מגדל המצוי בשלבי בנייה מתקדמים. הגוף שספג פגיעה אנושה נלחם להשתקם. פקידי מינהל ומימשל מידפקים על דלתו. משהו משתבש אצלו בראש.
כך, מוצא עצמו פועל הבניין בגיל העמידה, נשוי ואב למשפחה, בתחילתה של מסכת ביורוקרטית מפותלת, שתוביל אותו בין החלונות הגבוהים של מגדל הפרלמנט למרתפי הגריסה שמתחת לאדמה. יורם נקלע לרצף מסחרחר של חוקים, כללים ועסקאות בעל פה; עולם זר ומוזר שנכפה עליו ושיש לנווט בו בעורמה כדי לשרוד בשנית, הפעם פוליטית.
דו"ח אפס הוא סיפור קפקאי-סאטירי חריף ונועז על ספקולציות נדל"ן, בירוקרטיה, רקיחת עסקאות וקדמה טכנולוגית שכולה נסיגה. בתוך עולם אבסורדי חוברים חוסר האונים, הרמאות הגדולה וההידרדרות המנטלית-חברתית של יורם ומספרים משהו מפוכח וארסי על העולם הזה שלנו.
דוד ארסני שניידמן הוא ארכיונאי במכון גנזים של אגודת הסופרים, ובעל תואר שני בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. גדל ומתגורר בתל אביב.
כאשר איוואן מטבייביץ', פקיד רוסי מכובד, מחליט לבקר עם אשתו בפסאז' היוקרתי של סנט פטרסבורג, הוא אינו מצפה להפוך לכוכב עלילה יוצאת דופן. התקרית המוזרה שבה הוא נבלע על ידי קרוקודיל חי בתוך תערוכה היא רק תחילתו של מסע משעשע ומעורר מחשבה על טבע האדם, הבירוקרטיה הרוסית, והערכים החברתיים של התקופה.
בין כותלי מעיו של הקרוקודיל , איוואן מטבייביץ' מגלה זווית ראייה חדשה על חייו ועל העולם שסביבו. האם יצליח להיחלץ? ומה יעלה בגורל הקריירה שלו, יחסיו עם אשתו, ודעת הקהל הרוסית על התקרית הייחודית?
בסיפור קצר ומבריק זה, דוסטויבסקי משלב הומור, סאטירה, וניתוח חברתי נוקב, ומציע לקוראים חווית קריאה שנונה ומלאת הפתעות. הקרוקודיל הוא פנינה ספרותית המעוררת מחשבה על הקשר בין האדם, החברה, והאבסורד שבמציאות.
כאשר איוואן מטבייביץ', פקיד רוסי מכובד, מחליט לבקר עם אשתו בפסאז' היוקרתי של סנט פטרסבורג, הוא אינו מצפה להפוך לכוכב עלילה יוצאת דופן. התקרית המוזרה שבה הוא נבלע על ידי קרוקודיל חי בתוך תערוכה היא רק תחילתו של מסע משעשע ומעורר מחשבה על טבע האדם, הבירוקרטיה הרוסית, והערכים החברתיים של התקופה.
בין כותלי מעיו של הקרוקודיל , איוואן מטבייביץ' מגלה זווית ראייה חדשה על חייו ועל העולם שסביבו. האם יצליח להיחלץ? ומה יעלה בגורל הקריירה שלו, יחסיו עם אשתו, ודעת הקהל הרוסית על התקרית הייחודית?
בסיפור קצר ומבריק זה, דוסטויבסקי משלב הומור, סאטירה, וניתוח חברתי נוקב, ומציע לקוראים חווית קריאה שנונה ומלאת הפתעות. הקרוקודיל הוא פנינה ספרותית המעוררת מחשבה על הקשר בין האדם, החברה, והאבסורד שבמציאות.
כל אחד רוצה משהו במשפחה הזאת. דניאלה רוצה ספה חדשה. אחותה ליאורה רוצה להתפטר מהעבודה. לירן, הבעל של ליאורה, רוצה לשכב יותר עם אשתו ולהיות עשיר כמו גיסו אביתר. אביתר רוצה להפוך את החברה שלו להצלחה עולמית, וגם לשפר את חבטת כף היד שלו בטניס. גבי, אבא של דניאלה, ליאורה ואביתר, מחפש הרפתקה. הוא לא מוכן להיכנע לשגרה האפורה. רותי, אשתו, רוצה לראות את הציפורים הכי יפות בעולם, שלדעתה נמצאות בקוסטה ריקה. יסמין, הנכדה, רוצה קעקוע של סמל אצטקי עתיק. הפירוש שלו הוא 'ללכת בדרך שלך בלב שלם'. לילי, בת דודה של יסמין, רוצה שבבת המצווה שלה יופיע אמן חושים. מוריס רוצה להבין את הכוחות שמשפיעם על טבע האדם. הוא גם רוצה את דניאלה, הוא לא מפסיק לחשוב עליה כל הזמן.
חיים קלים הוא סיפור עדין ונוקב על אודות השותפות המתמשכת, הקרובה והמוכרת לכולנו - המשפחה הישראלית. בנות ובני המשפחה כמו מבקשים לתפקד יחד כיחידת משמעות אוטונומית, אך לכל אחת ואחד מהם צרכים ורצונות משלהם. הדיוקן המשפחתי מוצג לא רק כדי לחקור את ההתנגשויות בין דרכי ההתקיימות כקבוצה ובין החתירה לצמיחה אישית, אלא גם כדי לבחון מחדש את הצורה החברתית הקטנה והעיקשת ביותר על רקע התרופפות מבנים חברתיים גדולים יותר סביבה.
זוהי יצירתו השלישית בפרוזה של שאול בצר, יליד נהלל 1967, אב לשניים המתגורר בתל אביב. קדמו לו הרומאנים בלש זמני (2014), ובלש זמני – טעות כפולה (2016). בצר הוא מפיק, במאי ותסריטאי של סרטי דרמה, תעודה ותוכניות לטלוויזיה ולאינטרנט. ספרו בלש זמני היה לרב-מכר וזכה למעמד של "ספר זהב" על מכירה של למעלה מ-20 אלף עותקים.
כל אחד רוצה משהו במשפחה הזאת. דניאלה רוצה ספה חדשה. אחותה ליאורה רוצה להתפטר מהעבודה. לירן, הבעל של ליאורה, רוצה לשכב יותר עם אשתו ולהיות עשיר כמו גיסו אביתר. אביתר רוצה להפוך את החברה שלו להצלחה עולמית, וגם לשפר את חבטת כף היד שלו בטניס. גבי, אבא של דניאלה, ליאורה ואביתר, מחפש הרפתקה. הוא לא מוכן להיכנע לשגרה האפורה. רותי, אשתו, רוצה לראות את הציפורים הכי יפות בעולם, שלדעתה נמצאות בקוסטה ריקה. יסמין, הנכדה, רוצה קעקוע של סמל אצטקי עתיק. הפירוש שלו הוא 'ללכת בדרך שלך בלב שלם'. לילי, בת דודה של יסמין, רוצה שבבת המצווה שלה יופיע אמן חושים. מוריס רוצה להבין את הכוחות שמשפיעם על טבע האדם. הוא גם רוצה את דניאלה, הוא לא מפסיק לחשוב עליה כל הזמן.
חיים קלים הוא סיפור עדין ונוקב על אודות השותפות המתמשכת, הקרובה והמוכרת לכולנו - המשפחה הישראלית. בנות ובני המשפחה כמו מבקשים לתפקד יחד כיחידת משמעות אוטונומית, אך לכל אחת ואחד מהם צרכים ורצונות משלהם. הדיוקן המשפחתי מוצג לא רק כדי לחקור את ההתנגשויות בין דרכי ההתקיימות כקבוצה ובין החתירה לצמיחה אישית, אלא גם כדי לבחון מחדש את הצורה החברתית הקטנה והעיקשת ביותר על רקע התרופפות מבנים חברתיים גדולים יותר סביבה.
זוהי יצירתו השלישית בפרוזה של שאול בצר, יליד נהלל 1967, אב לשניים המתגורר בתל אביב. קדמו לו הרומאנים בלש זמני (2014), ובלש זמני – טעות כפולה (2016). בצר הוא מפיק, במאי ותסריטאי של סרטי דרמה, תעודה ותוכניות לטלוויזיה ולאינטרנט. ספרו בלש זמני היה לרב-מכר וזכה למעמד של "ספר זהב" על מכירה של למעלה מ-20 אלף עותקים.
עכברתולים עוסק בשקיעתו של האחוס"ל (אשכנזי, חילוני, ותיק, סוציאליסטי, לאומי). הבימה שעליה מתרחשת השקיעה הזאת – של ירבעם צלמונע – היא סמטת "צלמי ישראל" ביפו, שישה בתים המשקיפים לים על רקע מכת חולדות, שדייריהם נאבקים זה בזה באלימות מתגברת. אלה שכניו של צלמונע: אלבר זוארץ, הקבלן המתחזה לארכיטקט; רונה, דיילת לשעבר, שהמיניות שלה עדיין מסובבת ראשי גברים; ציונה אלביליה, אלמנה ואם שכולה, חצי משוגעת ואגרנית; גדי בן דויד, איש ים נוכח-נפקד, וששון, אחיה המפוקפק של ציונה והבעלים של "בית מספר 6", המושכר לידוענים מחו"ל ולהפקות טלוויזיה.
לכאורה, הרומן מציג פסיפס כמעט קלישאי של החברה הישראלית, אבל דומה שמגוון הקולות הוא מקהלה יוונית, המלווה את נפילתו הטרגית של צלמונע. ברקע גם סבב מלחמה בעזה וגלריה של דמויות – ריבה, אשתו של צלמונע, ציירת רודפת גברברים; נילס, בנה האנרכיסט של רונה, אילן אדרת, בן זוגה היוגיסט הטבעוני של רונה; סלמה, בתה השחקנית של ציונה, ומרלין – בריטי מסתורי, שמתחקה אחרי קולונל מהבולשת הבריטית שהתגורר בימי המנדט בביתו של צלמונע.
העכברתולים (כך מכנה זוארץ את החולדות) שורצים בכל, אולם האויב המשותף אינו מאחד, אלא רק מעצים את המתח. במוטו לרומן מצוטט הפילוסוף הצרפתי עמנואל לוינס לגבי האחריות לאחר, אך בעכברתולים האחר הוא הגהינום. ועם זאת, בתקופה קשה זו, שבה שוב המסוקים טסים לעזה, יש ברומן הזה נחמה מכוחה של האומנות להביט בעיניים פקוחות אל האימה, לרשום ביד יציבה את קווי המתאר של הנפילה ולפלל להתחלה חדשה.
עכברתולים עוסק בשקיעתו של האחוס"ל (אשכנזי, חילוני, ותיק, סוציאליסטי, לאומי). הבימה שעליה מתרחשת השקיעה הזאת – של ירבעם צלמונע – היא סמטת "צלמי ישראל" ביפו, שישה בתים המשקיפים לים על רקע מכת חולדות, שדייריהם נאבקים זה בזה באלימות מתגברת. אלה שכניו של צלמונע: אלבר זוארץ, הקבלן המתחזה לארכיטקט; רונה, דיילת לשעבר, שהמיניות שלה עדיין מסובבת ראשי גברים; ציונה אלביליה, אלמנה ואם שכולה, חצי משוגעת ואגרנית; גדי בן דויד, איש ים נוכח-נפקד, וששון, אחיה המפוקפק של ציונה והבעלים של "בית מספר 6", המושכר לידוענים מחו"ל ולהפקות טלוויזיה.
לכאורה, הרומן מציג פסיפס כמעט קלישאי של החברה הישראלית, אבל דומה שמגוון הקולות הוא מקהלה יוונית, המלווה את נפילתו הטרגית של צלמונע. ברקע גם סבב מלחמה בעזה וגלריה של דמויות – ריבה, אשתו של צלמונע, ציירת רודפת גברברים; נילס, בנה האנרכיסט של רונה, אילן אדרת, בן זוגה היוגיסט הטבעוני של רונה; סלמה, בתה השחקנית של ציונה, ומרלין – בריטי מסתורי, שמתחקה אחרי קולונל מהבולשת הבריטית שהתגורר בימי המנדט בביתו של צלמונע.
העכברתולים (כך מכנה זוארץ את החולדות) שורצים בכל, אולם האויב המשותף אינו מאחד, אלא רק מעצים את המתח. במוטו לרומן מצוטט הפילוסוף הצרפתי עמנואל לוינס לגבי האחריות לאחר, אך בעכברתולים האחר הוא הגהינום. ועם זאת, בתקופה קשה זו, שבה שוב המסוקים טסים לעזה, יש ברומן הזה נחמה מכוחה של האומנות להביט בעיניים פקוחות אל האימה, לרשום ביד יציבה את קווי המתאר של הנפילה ולפלל להתחלה חדשה.
שרה ניחנה בפיקחות, במסתורין וביופי – ובעזרתם השיגה מילדות את מה שהעניק העולם לאחרים. כשהיא פוגשת את דְריס, שאומרים עליו כי הוא עשיר כמו המלך, היא מחליטה לפתות אותו ולהינשא לו כדי להיחלץ מחיי העוני.
הדרך המובילה אותה אליו מתפתלת ברחובות קזבלנקה – קָזַה, על כל המתחים המבעבעים בעיר: עשירים שתופסים את כל המקום, הג'וינטים שהם מעשנים על שפת הבריכות שלהם, השוטרים ששולחים ידיים לכל צעירה יפה, לחשושים כביכול מזועזעים, משרתות שמתעמרים בהן והתשוקה להימלט למקום אחר. אלא שהמקום האחר רחוק.
עשיר כמו המלך הוא רומן חושני וחתרני שבמרכזו גיבורה בלתי נשכחת. הקולות, הריחות, היופי והכיעור כאחד נחשפים בו באור בהיר ועז כשמש והולמים בעוצמה בחושיהם של הקוראים. רומן הביכורים של אביגיל אסור, ילידת קזבלנקה, נחל הצלחה בצרפת והיה מועמד ברשימה הקצרה לפרס גונקור.
שרה ניחנה בפיקחות, במסתורין וביופי – ובעזרתם השיגה מילדות את מה שהעניק העולם לאחרים. כשהיא פוגשת את דְריס, שאומרים עליו כי הוא עשיר כמו המלך, היא מחליטה לפתות אותו ולהינשא לו כדי להיחלץ מחיי העוני.
הדרך המובילה אותה אליו מתפתלת ברחובות קזבלנקה – קָזַה, על כל המתחים המבעבעים בעיר: עשירים שתופסים את כל המקום, הג'וינטים שהם מעשנים על שפת הבריכות שלהם, השוטרים ששולחים ידיים לכל צעירה יפה, לחשושים כביכול מזועזעים, משרתות שמתעמרים בהן והתשוקה להימלט למקום אחר. אלא שהמקום האחר רחוק.
עשיר כמו המלך הוא רומן חושני וחתרני שבמרכזו גיבורה בלתי נשכחת. הקולות, הריחות, היופי והכיעור כאחד נחשפים בו באור בהיר ועז כשמש והולמים בעוצמה בחושיהם של הקוראים. רומן הביכורים של אביגיל אסור, ילידת קזבלנקה, נחל הצלחה בצרפת והיה מועמד ברשימה הקצרה לפרס גונקור.
בשעות הערב של אחד הימים בשבוע, שמתגלגלות ללילה ומתמשכות עד שמנץ הבוקר, מתכנסים במחסן קירור לבשר, שהפך לאולם אירועים לעת מצוא, גברים ונשים, וגם ילד, ואחד, אליהו, שלא ברור מהו.
כמו בדקמרון של בוקצ'יו באיטליה של המאה הארבע־עשרה, גם בקברט חירייה של עירית דנקנר־קאופמן בישראל של היום, האורחים בורחים ממגֵפה המשתוללת בחוץ, ומערטלים את עצמם בסיפורים כאילו לא יהיה מחר. ואמנם, בשני הספרים מתברר כי המקלט אינו מפלט והאורב יושב בחדר.
האורחים בקברט חירייה מייצגים חתך רחב למדי של החברה הישראלית: מנכ"לית מפעל לשינוע זבל ברחבי העולם. בעלה, פרופסור לאסלאם שעושה את הונו מהרצאות על הטרור האסלאמי. ילדם, שנפגע קשה בתאונת דרכים והוריו מאשפזים אותו במוסד, שם מתעללים בו. קבוצת גברים, חברים מהצבא, ביניהם סדרן מוניות, קומבינטור בוטה וגס רוח, אך גם מי שיישאר עם הילד הנכה. ואליהו, שיושב ורושם, ועורבים, המגיעים משום מקום, רואים הכול ונוקמים.
"קברט חירייה הוא אחד הטקסטים הישראליים החזקים, החריפים והאמיצים שקראתי. זוהי אספקלריה ספרותית מלוטשת של המציאות שלנו, אין בה ולו שמץ של זיוף או התחנפות, ומשום כך היא נכנסת ללב ומחוללת מסע של תהיות ומחשבות." - יגאל שוורץ
בשעות הערב של אחד הימים בשבוע, שמתגלגלות ללילה ומתמשכות עד שמנץ הבוקר, מתכנסים במחסן קירור לבשר, שהפך לאולם אירועים לעת מצוא, גברים ונשים, וגם ילד, ואחד, אליהו, שלא ברור מהו.
כמו בדקמרון של בוקצ'יו באיטליה של המאה הארבע־עשרה, גם בקברט חירייה של עירית דנקנר־קאופמן בישראל של היום, האורחים בורחים ממגֵפה המשתוללת בחוץ, ומערטלים את עצמם בסיפורים כאילו לא יהיה מחר. ואמנם, בשני הספרים מתברר כי המקלט אינו מפלט והאורב יושב בחדר.
האורחים בקברט חירייה מייצגים חתך רחב למדי של החברה הישראלית: מנכ"לית מפעל לשינוע זבל ברחבי העולם. בעלה, פרופסור לאסלאם שעושה את הונו מהרצאות על הטרור האסלאמי. ילדם, שנפגע קשה בתאונת דרכים והוריו מאשפזים אותו במוסד, שם מתעללים בו. קבוצת גברים, חברים מהצבא, ביניהם סדרן מוניות, קומבינטור בוטה וגס רוח, אך גם מי שיישאר עם הילד הנכה. ואליהו, שיושב ורושם, ועורבים, המגיעים משום מקום, רואים הכול ונוקמים.
"קברט חירייה הוא אחד הטקסטים הישראליים החזקים, החריפים והאמיצים שקראתי. זוהי אספקלריה ספרותית מלוטשת של המציאות שלנו, אין בה ולו שמץ של זיוף או התחנפות, ומשום כך היא נכנסת ללב ומחוללת מסע של תהיות ומחשבות." - יגאל שוורץ
"זוהי פנייה חמה לבעלי לב חלש ורגישות מוסרית, דתית ולאומית, שלא יקראו את הרומן הזה. זכותנו לפרסם את הסיפורים מבלי לכפות על איש לקרוא אותם. הבחירה בידי הקורא, והוא שיישא באחריות לפגיעה ברגשותיו."
אַמַל, עורכת דין צעירה שהשתחררה זה עתה מהכלא המצרי לאחר שנת מאסר באשמת פעילות נגד המשטר, מקיצה משנתה במיטה לצד עוֹמַר, נהג מונית צעיר וחסר אמצעים שפגשה במסיבה. לרשותם עומדות שתי יממות לפני שתיאלץ לעזוב את המדינה לעד. דרך המפגש בין השניים אנחנו מגלים את מצרים על כל רבדיה - תוססת, סוערת, ומהותה תמהיל של ייאוש ותקווה.
כל השטויות האלה הוא הפגנת יכולת מעוררת השראה של אמן הסיפור עז אל־דין שוכּרי פישר. זהו רומן חברתי, שזור הומור, נוגע ללב ומעורר מחשבה על מצרים כפי שהיא נראית מבעד לעיני צעיריה.
שוכּרי פישר, איש אקדמיה ודיפלומט מצרי בעברו, ששירת בין השאר בישראל ומילא שורת תפקידים באו"ם, הוא מחברם של תשעה רומנים. ספריו זכו לשבחי הביקורת ולאהדת הקוראים. כמה מהם היו מועמדים לפרס הבינלאומי לסיפורת ערבית ("הבּוּקר הערבי"), תורגמו לשפות רבות ואף עובדו לסדרת טלוויזיה בנטפליקס. כיום הוא מרצה בכיר באוניברסיטת דרטמות' בארצות הברית, ומאמרי פרשנות וטורי דעה פרי עטו מתפרסמים בעיתונים ובכתבי עת מן השורה הראשונה בעולם.
"תערובת מבריקה של הומור וביקורת." – The New York Review of Books
"באומץ, בתעוזה ובכנות כובשת, שוכרי פישר נותן קול לתסכולים ולשאיפות של דור שלם." – The Washington Post
"עז אל-דין שוכּרי פישר נכנס רשמית לקאנון של הרומן הערבי המודרני." – אל–אהראם
"זוהי פנייה חמה לבעלי לב חלש ורגישות מוסרית, דתית ולאומית, שלא יקראו את הרומן הזה. זכותנו לפרסם את הסיפורים מבלי לכפות על איש לקרוא אותם. הבחירה בידי הקורא, והוא שיישא באחריות לפגיעה ברגשותיו."
אַמַל, עורכת דין צעירה שהשתחררה זה עתה מהכלא המצרי לאחר שנת מאסר באשמת פעילות נגד המשטר, מקיצה משנתה במיטה לצד עוֹמַר, נהג מונית צעיר וחסר אמצעים שפגשה במסיבה. לרשותם עומדות שתי יממות לפני שתיאלץ לעזוב את המדינה לעד. דרך המפגש בין השניים אנחנו מגלים את מצרים על כל רבדיה - תוססת, סוערת, ומהותה תמהיל של ייאוש ותקווה.
כל השטויות האלה הוא הפגנת יכולת מעוררת השראה של אמן הסיפור עז אל־דין שוכּרי פישר. זהו רומן חברתי, שזור הומור, נוגע ללב ומעורר מחשבה על מצרים כפי שהיא נראית מבעד לעיני צעיריה.
שוכּרי פישר, איש אקדמיה ודיפלומט מצרי בעברו, ששירת בין השאר בישראל ומילא שורת תפקידים באו"ם, הוא מחברם של תשעה רומנים. ספריו זכו לשבחי הביקורת ולאהדת הקוראים. כמה מהם היו מועמדים לפרס הבינלאומי לסיפורת ערבית ("הבּוּקר הערבי"), תורגמו לשפות רבות ואף עובדו לסדרת טלוויזיה בנטפליקס. כיום הוא מרצה בכיר באוניברסיטת דרטמות' בארצות הברית, ומאמרי פרשנות וטורי דעה פרי עטו מתפרסמים בעיתונים ובכתבי עת מן השורה הראשונה בעולם.
"תערובת מבריקה של הומור וביקורת." – The New York Review of Books
"באומץ, בתעוזה ובכנות כובשת, שוכרי פישר נותן קול לתסכולים ולשאיפות של דור שלם." – The Washington Post
"עז אל-דין שוכּרי פישר נכנס רשמית לקאנון של הרומן הערבי המודרני." – אל–אהראם
כשג'ס מתחילה לעבוד בבנק השקעות גדול בניו יורק, מתברר לה שהיא האישה השחורה היחידה בכל הקומה. ג'ס הבודדה מנסה ללמוד את העבודה וליצור קשרים, אך נתקלת בהתעלמות שגובלת בעוינות מצד מי שרואים בה רק גיוון אתני הכרחי לצוות.
אחד מחבריה לעבודה הוא ג'וש. הם מכירים עוד מהאוניברסיטה – הוא היה הבחור המעצבן שתמיד התעקש להתווכח איתה בשיעורים. היא לא סבלה אותו. ובכל זאת, מתוך הבדידות היא פונה אליו לעזרה, ולהפתעתה הוא נענה. הקשר בין השניים מהוסס ועוקצני בהתחלה, וג'וש עדיין מעצבן את ג'ס, אך אט אט הידידות ביניהם הולכת ומעמיקה, עד שלהפתעת שניהם היא הופכת לאהבה.
סיפור האהבה של ג'ס וג'וש רצוף מהמורות. הבחירות של שנת 2016 לנשיאות ארה"ב הולכות וקרבות, והתהום האידיאולוגית, הפוליטית והתרבותית בין אישה שחורה מהמעמד הבינוני לגבר לבן ועשיר נדמית עמוקה מדי, בלתי ניתנת לגישור. אבל הכימיה ביניהם מחשמלת, וג'ס נאלצת להתמודד שוב ושוב עם התהייה: על מה – ועל מי – היא מוכנה להתפשר למען האהבה.
הכול ממש בסדר הוא דיוקן יפהפה, חכם ונוקב של סיפור אהבה בן זמננו, שבוחן את הפערים שמפרידים בין אנשים, ואת הדברים שמחברים ביניהם; את כוחה של האהבה וגם את חולשותיה, ואת הרגעים שבהם – למרות הכול – היא אולי לא מספיקה.
כשג'ס מתחילה לעבוד בבנק השקעות גדול בניו יורק, מתברר לה שהיא האישה השחורה היחידה בכל הקומה. ג'ס הבודדה מנסה ללמוד את העבודה וליצור קשרים, אך נתקלת בהתעלמות שגובלת בעוינות מצד מי שרואים בה רק גיוון אתני הכרחי לצוות.
אחד מחבריה לעבודה הוא ג'וש. הם מכירים עוד מהאוניברסיטה – הוא היה הבחור המעצבן שתמיד התעקש להתווכח איתה בשיעורים. היא לא סבלה אותו. ובכל זאת, מתוך הבדידות היא פונה אליו לעזרה, ולהפתעתה הוא נענה. הקשר בין השניים מהוסס ועוקצני בהתחלה, וג'וש עדיין מעצבן את ג'ס, אך אט אט הידידות ביניהם הולכת ומעמיקה, עד שלהפתעת שניהם היא הופכת לאהבה.
סיפור האהבה של ג'ס וג'וש רצוף מהמורות. הבחירות של שנת 2016 לנשיאות ארה"ב הולכות וקרבות, והתהום האידיאולוגית, הפוליטית והתרבותית בין אישה שחורה מהמעמד הבינוני לגבר לבן ועשיר נדמית עמוקה מדי, בלתי ניתנת לגישור. אבל הכימיה ביניהם מחשמלת, וג'ס נאלצת להתמודד שוב ושוב עם התהייה: על מה – ועל מי – היא מוכנה להתפשר למען האהבה.
הכול ממש בסדר הוא דיוקן יפהפה, חכם ונוקב של סיפור אהבה בן זמננו, שבוחן את הפערים שמפרידים בין אנשים, ואת הדברים שמחברים ביניהם; את כוחה של האהבה וגם את חולשותיה, ואת הרגעים שבהם – למרות הכול – היא אולי לא מספיקה.
החברות ארוכת השנים של דניאל, שבתאי ונעמי עומדת בפני טלטלה. דניאל הכריזמטי ששואף להתעשר בכל מחיר מבקש את עזרתו של שבתאי, דוקטורנט במכון וויצמן, בפיתוח מיזם סטרטאפ מבריק וחדשני שיתמודד עם ההתחממות הגלובלית. עבודתו של שבתאי מולו, לצד מערכות היחסים המורכבות שיש לכל אחד מהם עם נעמי, מובילה את החברות ביניהם למחוזות לא צפויים, לבעיות, לריבים וגם להצפת משקעים מהעבר. כשדמויות נוספות נכנסות לתמונה הסיפור מסתבך והופך למערכת יחסים מורכבת שמושפעת מכסף, אגו ואהבה.
הספר הזדמנות אחרונה מציב במרכזו פיתוח חדשני להתמודדות עם התחממות כדור הארץ וסוקר נושאים אקולוגיים שעומדים בלב תשומת הלב הציבורית, אך האם ההישגים המדעיים והתקווה לעתיד האנושות יבואו על חשבון חברות בת שלושים שנה?
זהו ספרו השישי של אדי בן מיור, מהנדס כימיה ובעל תואר ראשון במדעי ההתנהגות. ספריו הקודמים הם: ללא מילים, האמת מתה, התנקשויות, תעתועים, המהפך, וכולם נגישים בספריות אלקטרוניות
החברות ארוכת השנים של דניאל, שבתאי ונעמי עומדת בפני טלטלה. דניאל הכריזמטי ששואף להתעשר בכל מחיר מבקש את עזרתו של שבתאי, דוקטורנט במכון וויצמן, בפיתוח מיזם סטרטאפ מבריק וחדשני שיתמודד עם ההתחממות הגלובלית. עבודתו של שבתאי מולו, לצד מערכות היחסים המורכבות שיש לכל אחד מהם עם נעמי, מובילה את החברות ביניהם למחוזות לא צפויים, לבעיות, לריבים וגם להצפת משקעים מהעבר. כשדמויות נוספות נכנסות לתמונה הסיפור מסתבך והופך למערכת יחסים מורכבת שמושפעת מכסף, אגו ואהבה.
הספר הזדמנות אחרונה מציב במרכזו פיתוח חדשני להתמודדות עם התחממות כדור הארץ וסוקר נושאים אקולוגיים שעומדים בלב תשומת הלב הציבורית, אך האם ההישגים המדעיים והתקווה לעתיד האנושות יבואו על חשבון חברות בת שלושים שנה?
זהו ספרו השישי של אדי בן מיור, מהנדס כימיה ובעל תואר ראשון במדעי ההתנהגות. ספריו הקודמים הם: ללא מילים, האמת מתה, התנקשויות, תעתועים, המהפך, וכולם נגישים בספריות אלקטרוניות
"חכם ואני נכנסים לביתן הגן, שנינו עירומים אך מכוסים בסדין, ואין מגע בין הגופים. חכם שואל על עברי. אני מספרת שהגעתי ממשפחה ענייה (שהתרוששה) ואז התחתנתי עם בחור עני משכונה ענייה. יש קשב מופלא בינינו באותו זמן. הוא מצר על עברי, אבל יודע שצפוי שנגיע להמשך טוב יותר, שיוֹרה על כך שנחלצתי. עתה גופי כבר גלוי, והוא רואה אותי בכל מיני מצבים, למשל כורעת על ארבע, למשל שדיים וכוח כבידתם. לבסוף הוא מרים את גופי לתנוחת 'אווירון' ואומר, 'אל תדאגי, התקבלת כבר (לכאן) ולאט־לאט, בהתאם למחזורי המלגות, תקבלי גם', ויוצא לאורחיו."
אישה יוצאת למסע בעיר. מבטה מתעכב על חסרי הבית ועל האבודים; בזכותם תוכל לבחון מחדש זיכרון משפחתי כמוס. המסע מסתעף כשנשזרים בו קרעי חלום וּוידויים, המסכנים את הסדר הקיים. בספרה החמישי של עדי שורק האני נעשה גמיש, ואנו נעים עמו: מעיין פלאי נהפך לגל כביר, צמד שדיים נהפך לשלושה, דוב קוטב מאיים לטרוף את הבת הקטנה, הנה אנחנו בערימה של חסרי בית, האם אלה שברי עברנו, או שמא פיסות מעתידנו? אנחנו מתוודעים למתים, מנסים למצוא מרפא לשלושה ילדים קבצנים ובעיקר מבקשים שלא לשכוח בעֵרוּת את מה שכתב הלילה בחפצים.
נכתב בחפצים: סיפורי חלום וּוידויים משתלב במסורת של טקסטים מיניאטוריים מוקפדים המחויבים להתבוננות בשלל מופעיה של המציאות. חוטי עצב נשזרים בהומור פרוע כאשר שׂורק מתיכה את היומיומי בנשגב ופוסעת בסקרנות אל אזורי תפר קיומיים.
"עדי שורק היא חלק מקבוצה מצומצמת של כותבי פרוזה ישראלים שהכישרון, ההשכלה והטכניקה הספרותית שלהם שייכים בבירור לסקאלה אחרת."
- יוני ליבנה, "ידיעות אחרונות" 2018
"חכם ואני נכנסים לביתן הגן, שנינו עירומים אך מכוסים בסדין, ואין מגע בין הגופים. חכם שואל על עברי. אני מספרת שהגעתי ממשפחה ענייה (שהתרוששה) ואז התחתנתי עם בחור עני משכונה ענייה. יש קשב מופלא בינינו באותו זמן. הוא מצר על עברי, אבל יודע שצפוי שנגיע להמשך טוב יותר, שיוֹרה על כך שנחלצתי. עתה גופי כבר גלוי, והוא רואה אותי בכל מיני מצבים, למשל כורעת על ארבע, למשל שדיים וכוח כבידתם. לבסוף הוא מרים את גופי לתנוחת 'אווירון' ואומר, 'אל תדאגי, התקבלת כבר (לכאן) ולאט־לאט, בהתאם למחזורי המלגות, תקבלי גם', ויוצא לאורחיו."
אישה יוצאת למסע בעיר. מבטה מתעכב על חסרי הבית ועל האבודים; בזכותם תוכל לבחון מחדש זיכרון משפחתי כמוס. המסע מסתעף כשנשזרים בו קרעי חלום וּוידויים, המסכנים את הסדר הקיים. בספרה החמישי של עדי שורק האני נעשה גמיש, ואנו נעים עמו: מעיין פלאי נהפך לגל כביר, צמד שדיים נהפך לשלושה, דוב קוטב מאיים לטרוף את הבת הקטנה, הנה אנחנו בערימה של חסרי בית, האם אלה שברי עברנו, או שמא פיסות מעתידנו? אנחנו מתוודעים למתים, מנסים למצוא מרפא לשלושה ילדים קבצנים ובעיקר מבקשים שלא לשכוח בעֵרוּת את מה שכתב הלילה בחפצים.
נכתב בחפצים: סיפורי חלום וּוידויים משתלב במסורת של טקסטים מיניאטוריים מוקפדים המחויבים להתבוננות בשלל מופעיה של המציאות. חוטי עצב נשזרים בהומור פרוע כאשר שׂורק מתיכה את היומיומי בנשגב ופוסעת בסקרנות אל אזורי תפר קיומיים.
"עדי שורק היא חלק מקבוצה מצומצמת של כותבי פרוזה ישראלים שהכישרון, ההשכלה והטכניקה הספרותית שלהם שייכים בבירור לסקאלה אחרת."
- יוני ליבנה, "ידיעות אחרונות" 2018
"אני צריכה עזרה עם הנביא.״
״הנביא,״ אמר עזרא וחייך. ״מיכאל ממעלה ההר.״
״לא הוא. וטוביה עוד אמר שתדע מיד.״
״נתן?״
״כן.״
״הוא מת?״
״הוא השתחרר שלשום משלוותה.״
עזרא הניח את המזמרה לצד הדלי הגדול, ניער מעט עפר שהיה על דש החולצה שלו ואמר בשקט, ״אני חושב שכדאי לך למצוא אותו כמה שיותר מהר.״
עזרא, גמלאי של מערכת הביטחון וסוכן בדימוס ב"מחלקה שבלעדיה לא ייתכן העבר", גוזם בנחת בביתו את הפלוריבונדות הסגולות כשאיילת, סוכנת חדשה מהמחלקה, מתקשרת ומבקשת ממנו עזרה: למצוא את הנביא נתן, שמתכוון (שוב) להכריז על בואו של משיח האמת.
בלי שהתכוון, עזרא מוצא את עצמו עוזר למחלקה ממנה פרש בכעס (ולא בגלל מסיבת הפרידה), בדיוק בזמן שכל מערכת הביטחון ממילא מתוחה עד הקצה בגלל משחק הגמר המאיים בין בית״ר ירושלים לבני סכנין.
אבל אז מתגלה שהמשיח באמת מגיע.
היכונו היא נובלה אוטופית ומשעשעת או טקסט דיסטופי וקודר. תלוי באיזה יום קוראים בה.
דודו גואטה נולד ב 1969 בכפר יונה, טייל לא מעט בעולם הגדול, גר בתל אביב. ספר הביכורים שלו, רוח התקופה, יצא בהוצאת פרדס ב־2019 וזכה לשבחי הביקורת, היכונו הוא ספרו השני.
"אני צריכה עזרה עם הנביא.״
״הנביא,״ אמר עזרא וחייך. ״מיכאל ממעלה ההר.״
״לא הוא. וטוביה עוד אמר שתדע מיד.״
״נתן?״
״כן.״
״הוא מת?״
״הוא השתחרר שלשום משלוותה.״
עזרא הניח את המזמרה לצד הדלי הגדול, ניער מעט עפר שהיה על דש החולצה שלו ואמר בשקט, ״אני חושב שכדאי לך למצוא אותו כמה שיותר מהר.״
עזרא, גמלאי של מערכת הביטחון וסוכן בדימוס ב"מחלקה שבלעדיה לא ייתכן העבר", גוזם בנחת בביתו את הפלוריבונדות הסגולות כשאיילת, סוכנת חדשה מהמחלקה, מתקשרת ומבקשת ממנו עזרה: למצוא את הנביא נתן, שמתכוון (שוב) להכריז על בואו של משיח האמת.
בלי שהתכוון, עזרא מוצא את עצמו עוזר למחלקה ממנה פרש בכעס (ולא בגלל מסיבת הפרידה), בדיוק בזמן שכל מערכת הביטחון ממילא מתוחה עד הקצה בגלל משחק הגמר המאיים בין בית״ר ירושלים לבני סכנין.
אבל אז מתגלה שהמשיח באמת מגיע.
היכונו היא נובלה אוטופית ומשעשעת או טקסט דיסטופי וקודר. תלוי באיזה יום קוראים בה.
דודו גואטה נולד ב 1969 בכפר יונה, טייל לא מעט בעולם הגדול, גר בתל אביב. ספר הביכורים שלו, רוח התקופה, יצא בהוצאת פרדס ב־2019 וזכה לשבחי הביקורת, היכונו הוא ספרו השני.
"בשביל מה, בשביל מה את עושה את זה?" היא שומעת את קולו של יונתן, והוא נרגז.
"כי מישהו צריך לעשות," ענתה לו. הימים היו עוד הימים שאחרי, ובניית החומה רק החלה. במהדורת החדשות בטלוויזיה התפלמסו המומחים על הסכנה, אבל יש שהופיעו גברים ונשים וסיפרו על חבל ארץ חדש־ישן שיש לגאול, וליישב, ודיברו בשבחו של מחוז כלניות, על יופיו הבתולי והאדמה המשוועת לאיכרים. הם ישבו בסלון ביתם, והיא אמרה לו, "תראה, זה ממש כמו הציונות של פעם! הם אפילו מדברים אחרת. מי אומר היום 'גאולת הארץ' או 'משוועת'?" והוא אמר, "יותר מדי את מתייחסת למילים."
בסוף מה שקרה זכה לשם "מה שקרה" ושירה מבינה שאם תישאר בבית, מול הטלוויזיה, לבטח תתמלא שנאה וזעם עד שלא תוכל עוד – ותתפוצץ.
לכן, יום אחד היא נכנסת למכוניתה ונוסעת דרומה, להצטרף להתיישבות החדשה במחוז כלניות – מקום שבו אנשים כמוה, ציונים הנוטים לנוסטלגיה, באים להפריח את השממה, לגאול את האדמה ואת עצמם, ובצילה של חומה גדולה, להתחיל את הכול – הכול – מחדש. אלא שגם הפעם לא ברור לאן תוביל הדרך הרצופה בכוונות טובות.
אורנה לנדאו היא סופרת ועורכת. תחנה אחרונה גן עדן הוא הרומן הרביעי שלה.
"בשביל מה, בשביל מה את עושה את זה?" היא שומעת את קולו של יונתן, והוא נרגז.
"כי מישהו צריך לעשות," ענתה לו. הימים היו עוד הימים שאחרי, ובניית החומה רק החלה. במהדורת החדשות בטלוויזיה התפלמסו המומחים על הסכנה, אבל יש שהופיעו גברים ונשים וסיפרו על חבל ארץ חדש־ישן שיש לגאול, וליישב, ודיברו בשבחו של מחוז כלניות, על יופיו הבתולי והאדמה המשוועת לאיכרים. הם ישבו בסלון ביתם, והיא אמרה לו, "תראה, זה ממש כמו הציונות של פעם! הם אפילו מדברים אחרת. מי אומר היום 'גאולת הארץ' או 'משוועת'?" והוא אמר, "יותר מדי את מתייחסת למילים."
בסוף מה שקרה זכה לשם "מה שקרה" ושירה מבינה שאם תישאר בבית, מול הטלוויזיה, לבטח תתמלא שנאה וזעם עד שלא תוכל עוד – ותתפוצץ.
לכן, יום אחד היא נכנסת למכוניתה ונוסעת דרומה, להצטרף להתיישבות החדשה במחוז כלניות – מקום שבו אנשים כמוה, ציונים הנוטים לנוסטלגיה, באים להפריח את השממה, לגאול את האדמה ואת עצמם, ובצילה של חומה גדולה, להתחיל את הכול – הכול – מחדש. אלא שגם הפעם לא ברור לאן תוביל הדרך הרצופה בכוונות טובות.
אורנה לנדאו היא סופרת ועורכת. תחנה אחרונה גן עדן הוא הרומן הרביעי שלה.
בשנות השמונים של המאה הקודמת, לאחר אספת קיבוץ דרמטית שצלקה את חייה, עזבה המחברת את הקיבוץ שהוריה היו בין מייסדיו. אירוע אישי זה מעורר שאלות מרכזיות: שאלות על יחיד בחבלי ה"יחד" הקיבוצי ואף לגבי יחיד בחברה אחרת; שאלות על חיי אדם וחברה בנתיבים שבין ארציוּת וחומריות ובין עולמות הרוח, כפי שגיבש אותם בובר ברשימתו "השדה והכוכבים" כשני ניבים מטפוריים. האם אנו מתנתקים מאחד הנתיבים או נעים בתנועת 'רצוא ושוב' ביניהם?
מסע זה מבקש לשוב לשורשיהם של יחיד וחברה ומנסה לעקוב אחר המורכבות שבהמשך דרכם תוך תהייה על דרכיה של חברה אידיאולוגית־קיבוצית, על מוסכמות, אווירה ואורחות חיים. מסכת זו נבנתה מעדויות חיים ומהדהודי כתביהם של אישי רוח ומחשבה ויוצרים גדולים: מ' בובר, א"ד גורדון, ד' מלץ, ס' יזהר ועוד.
המחברת מבקשת לפתוח שערים הן אל עולמו של קיבוץ הן אל עולמות תרבות ורוח בפריזמה של חיי אנוש גם במקומות אחרים ובזמנים אחרים.
בשנות השמונים של המאה הקודמת, לאחר אספת קיבוץ דרמטית שצלקה את חייה, עזבה המחברת את הקיבוץ שהוריה היו בין מייסדיו. אירוע אישי זה מעורר שאלות מרכזיות: שאלות על יחיד בחבלי ה"יחד" הקיבוצי ואף לגבי יחיד בחברה אחרת; שאלות על חיי אדם וחברה בנתיבים שבין ארציוּת וחומריות ובין עולמות הרוח, כפי שגיבש אותם בובר ברשימתו "השדה והכוכבים" כשני ניבים מטפוריים. האם אנו מתנתקים מאחד הנתיבים או נעים בתנועת 'רצוא ושוב' ביניהם?
מסע זה מבקש לשוב לשורשיהם של יחיד וחברה ומנסה לעקוב אחר המורכבות שבהמשך דרכם תוך תהייה על דרכיה של חברה אידיאולוגית־קיבוצית, על מוסכמות, אווירה ואורחות חיים. מסכת זו נבנתה מעדויות חיים ומהדהודי כתביהם של אישי רוח ומחשבה ויוצרים גדולים: מ' בובר, א"ד גורדון, ד' מלץ, ס' יזהר ועוד.
המחברת מבקשת לפתוח שערים הן אל עולמו של קיבוץ הן אל עולמות תרבות ורוח בפריזמה של חיי אנוש גם במקומות אחרים ובזמנים אחרים.
זוהי תמצית הדברים העולים מספר קשה לעיכול זה:
במידה שניתן לעשות אקסטרפולציה ל-50 השנים הבאות, אפשר להעריך בחישוב זהיר – אם התנאים בכללותם לא יהיו שונים מאלה של השנים שעברו שכבר בעוד 50 שנה (2065) האוכלוסייה היהודית יכולה להגיע לכדי 75 מיליון יהודים.
אין מדינה בעולם שתסכים לבחירת אויביה, השואפים להשמדתה ומכריזים על כך השכם והערב, לפרלמנט שלה.
כל עוד לא נשכיל להבין שיש לפגוע באנשים בצד השני, כולל נשים וטף שעברו אינדוקטרינציה וילדים שממשיכים לזרוק אבנים ולדקור בסכינים, לא יהיה פתרון והממשלה רק תגרור את רגליה מאירוע לאירוע.
כדי לספק דיור לציבור ולהוזיל את מחירו אין פתרון אחר מאשר לבנות ולבנות.
עם התחזקות הציבור הדתי והחרדי, מדינת ישראל תצטרך לעבור למשפט העברי ולהקים את הסנהדרין.
יש להחזיר את עונש המוות למערכת העונשים לכל הרוצחים, כולל יהודים, ויש להחיל אותו רטרואקטיבית על כל הטרוריסטים המורשעים במאסר עולם.
מחובתנו לאפשר ביטוי לכל קצוות הקשת הפוליטית במדינתנו, כמו גם להכיר בכך שחיים בה גם אנשים שדרכם מתאימה יותר לתקופות אפלות בהיסטוריה האנושית. הספר וכל הכתוב בו הם באחריות המחבר בלבד.
זוהי תמצית הדברים העולים מספר קשה לעיכול זה:
במידה שניתן לעשות אקסטרפולציה ל-50 השנים הבאות, אפשר להעריך בחישוב זהיר – אם התנאים בכללותם לא יהיו שונים מאלה של השנים שעברו שכבר בעוד 50 שנה (2065) האוכלוסייה היהודית יכולה להגיע לכדי 75 מיליון יהודים.
אין מדינה בעולם שתסכים לבחירת אויביה, השואפים להשמדתה ומכריזים על כך השכם והערב, לפרלמנט שלה.
כל עוד לא נשכיל להבין שיש לפגוע באנשים בצד השני, כולל נשים וטף שעברו אינדוקטרינציה וילדים שממשיכים לזרוק אבנים ולדקור בסכינים, לא יהיה פתרון והממשלה רק תגרור את רגליה מאירוע לאירוע.
כדי לספק דיור לציבור ולהוזיל את מחירו אין פתרון אחר מאשר לבנות ולבנות.
עם התחזקות הציבור הדתי והחרדי, מדינת ישראל תצטרך לעבור למשפט העברי ולהקים את הסנהדרין.
יש להחזיר את עונש המוות למערכת העונשים לכל הרוצחים, כולל יהודים, ויש להחיל אותו רטרואקטיבית על כל הטרוריסטים המורשעים במאסר עולם.
מחובתנו לאפשר ביטוי לכל קצוות הקשת הפוליטית במדינתנו, כמו גם להכיר בכך שחיים בה גם אנשים שדרכם מתאימה יותר לתקופות אפלות בהיסטוריה האנושית. הספר וכל הכתוב בו הם באחריות המחבר בלבד.
ארץ חמדת אבות הינו ספר המנסה לשקף את האירוניה בחיינו והאבסורדים כשאנו מקבלים בהבנה את התהליכים המגוחכים שנוחתים עלינו השקם וערב.
מאז קום המדינה דבר לא השתנה. הדבר השונה והיחיד מאז ועד היום, הם הדמויות המגוחכות החדשות שקמו לנו, כדי למוטט את עצבינו.
לעיתים הממשלה נוטעת בנו תחושה שאנחנו חיים במדינה אוטופית אולם כול בוקר אנחנו מתעוררים למציאות הבנאלית. ההבטחות הן רבות ויש בינינו רבים המאמינים שהפוליטיקאים כיום הם אבות המדינה.
אולם אבות המדינה בעבר הפכו כיום למילת גנאי הידועה "כשמאלנים עוכרי ישראל". אילו הרצל, בן גוריון. וזבוטינסקי היו חיים כיום הם היו נחשבים לאבות "השמאל הישראלי". בזמנו שאבא שלי טען שכנסת ישראל הוא "בית המשוגעים המפואר בעולם".
ארץ חמדת אבות הינו ספר המנסה לשקף את האירוניה בחיינו והאבסורדים כשאנו מקבלים בהבנה את התהליכים המגוחכים שנוחתים עלינו השקם וערב.
מאז קום המדינה דבר לא השתנה. הדבר השונה והיחיד מאז ועד היום, הם הדמויות המגוחכות החדשות שקמו לנו, כדי למוטט את עצבינו.
לעיתים הממשלה נוטעת בנו תחושה שאנחנו חיים במדינה אוטופית אולם כול בוקר אנחנו מתעוררים למציאות הבנאלית. ההבטחות הן רבות ויש בינינו רבים המאמינים שהפוליטיקאים כיום הם אבות המדינה.
אולם אבות המדינה בעבר הפכו כיום למילת גנאי הידועה "כשמאלנים עוכרי ישראל". אילו הרצל, בן גוריון. וזבוטינסקי היו חיים כיום הם היו נחשבים לאבות "השמאל הישראלי". בזמנו שאבא שלי טען שכנסת ישראל הוא "בית המשוגעים המפואר בעולם".
מנתח נודע עלול לאבד את כל עולמו מפני שהתפתה לרומן אסור...
הלום קרב מאבד את עשתונותיו ברגע אחד נורא ומסתבך במשפט רצח...
עורך דין מפורסם נחקר בעבירות שוחד והפרת אמונים ומוצא עצמו כעד מדינה...
אלה ונוספים הם גיבוריו של הסנגור, ספרו החדש של דן שינמן, מבכירי הסנגורים בישראל, המביא סיפורים מרתקים מאחורי הקלעים של אולמות בית המשפט הפלילי וחדרי החקירות, מעולמם של הנאשמים והסנגורים ומן היחסים העדינים הנרקמים ביניהם. שינמן נע באלגנטיות ובשפה עשירה וקולחת בין שני רבדים, הספרותי והעיוני. ברובד הספרותי הוא מכניס את הקוראים אל עולמן של הדמויות - רובן אזרחים כמונו שמצאו עצמם יום אחד מסובכים בפלילים, ולצדם הסנגורים שאמונים לספק להם הגנה מיטבית. ברובד העיוני הוא פורש בפני הקורא בצורה נהירה להפליא דילמות אתיות וערכיות מעולם המשפט:
האם על הסנגור לשאוף לדעת את האמת?
האם סנגור יכול להגן על לקוח שהוא אינו נותן אמון בגרסתו?
האם על הנאשם לדבר בחקירה או לשתוק?
כיצד מתבצעת חקירה נגדית?
כיצד נבנית אסטרטגיית הגנה?
ועוד נושאים מרתקים המשתקפים בסיפורים הדרמטיים ובהסברים הנלווים אליהם, המבוססים על ארבעים שנות ניסיונו של המחבר.
דן שינמן עשה לפני כעשור מהפך בחייו, כאשר הפך את הכתיבה הספרותית וההוראה האקדמית למרכז עיסוקו. "הסנגור" הוא ספרו השלישי הרואה אור לאחר שני רומנים רבי מכר, "ניתוח לב פתוח" ו"בין הקטבים", שראו אור בהוצאת כנרת, זמורה, דביר.
מנתח נודע עלול לאבד את כל עולמו מפני שהתפתה לרומן אסור...
הלום קרב מאבד את עשתונותיו ברגע אחד נורא ומסתבך במשפט רצח...
עורך דין מפורסם נחקר בעבירות שוחד והפרת אמונים ומוצא עצמו כעד מדינה...
אלה ונוספים הם גיבוריו של הסנגור, ספרו החדש של דן שינמן, מבכירי הסנגורים בישראל, המביא סיפורים מרתקים מאחורי הקלעים של אולמות בית המשפט הפלילי וחדרי החקירות, מעולמם של הנאשמים והסנגורים ומן היחסים העדינים הנרקמים ביניהם. שינמן נע באלגנטיות ובשפה עשירה וקולחת בין שני רבדים, הספרותי והעיוני. ברובד הספרותי הוא מכניס את הקוראים אל עולמן של הדמויות - רובן אזרחים כמונו שמצאו עצמם יום אחד מסובכים בפלילים, ולצדם הסנגורים שאמונים לספק להם הגנה מיטבית. ברובד העיוני הוא פורש בפני הקורא בצורה נהירה להפליא דילמות אתיות וערכיות מעולם המשפט:
האם על הסנגור לשאוף לדעת את האמת?
האם סנגור יכול להגן על לקוח שהוא אינו נותן אמון בגרסתו?
האם על הנאשם לדבר בחקירה או לשתוק?
כיצד מתבצעת חקירה נגדית?
כיצד נבנית אסטרטגיית הגנה?
ועוד נושאים מרתקים המשתקפים בסיפורים הדרמטיים ובהסברים הנלווים אליהם, המבוססים על ארבעים שנות ניסיונו של המחבר.
דן שינמן עשה לפני כעשור מהפך בחייו, כאשר הפך את הכתיבה הספרותית וההוראה האקדמית למרכז עיסוקו. "הסנגור" הוא ספרו השלישי הרואה אור לאחר שני רומנים רבי מכר, "ניתוח לב פתוח" ו"בין הקטבים", שראו אור בהוצאת כנרת, זמורה, דביר.
זמן מיד שנייה מאת סבטלנה אלכסייביץ' הוא אירוע ספרותי יוצא דופן, יצירה מפעימה שלוכדת רגע היסטורי חד פעמי: המעבר מקומוניזם לקפיטליזם בברית המועצות. כשנה לאחר פרסומו של הספר הוענק לאלכסייביץ' פרס נובל לספרות.
אלכסייביץ' היא אמנית הפרוזה התיעודית, היא הפכה את ה"ראיון" – שיחה המתנהלת לרוב ליד שולחן המטבח – לז'אנר ספרותי רב-עוצמה. ספריה מבוססים על הקשבה ועל רישום עדותם של אנשים מן השורה, תוך התמקדות בכל אותם פרטים בנאליים לכאורה שההיסטוריה הגדולה חולפת על פניהם בסערה, אלה שאינם נחרתים ברישום קורות הימים.
ברגישות ובכשרון מזהיר רוקמת אלכסייביץ' עדוּת לעדוּת לכלל תמונה מקיפה, שיש בה פרשנות עומק של חברה, תרבות וכלכלה. ספרה ממחיש לָעומק חיים תחת משטר טוטליטרי דכאני ומתוך כך עולות שאלות נוקבות על רוח האדם. הרלוונטיות של הספר אוניברסלית וחוצת גבולות ויש בו תרומה מכרעת להבנת העולם שבו אנו חיים גם היום.
זמן מיד שנייה הוא ספר מופת מצמית, חשוב ומטלטל, המפעיל את האינטלקט ואת הרגש בעת ובעונה אחת. זהו תרגום ראשון לעברית מיצירתה של אלכסייביץ'.
סבטלנה אלכסייביץ', ילידת 1948, נולדה באוקראינה וגדלה בבלארוס, עיתונאית חוקרת, מסאית ואמנית התיעוד, כלת פרסים ספרותיים רבים. בשנת 2015 הוענק לה פרס נובל לספרות. חבר השופטים אמר על ספריה שהם "מתעדים ברב-קוליות את הסבל והאומץ האנושי של זמננו".
זמן מיד שנייה מאת סבטלנה אלכסייביץ' הוא אירוע ספרותי יוצא דופן, יצירה מפעימה שלוכדת רגע היסטורי חד פעמי: המעבר מקומוניזם לקפיטליזם בברית המועצות. כשנה לאחר פרסומו של הספר הוענק לאלכסייביץ' פרס נובל לספרות.
אלכסייביץ' היא אמנית הפרוזה התיעודית, היא הפכה את ה"ראיון" – שיחה המתנהלת לרוב ליד שולחן המטבח – לז'אנר ספרותי רב-עוצמה. ספריה מבוססים על הקשבה ועל רישום עדותם של אנשים מן השורה, תוך התמקדות בכל אותם פרטים בנאליים לכאורה שההיסטוריה הגדולה חולפת על פניהם בסערה, אלה שאינם נחרתים ברישום קורות הימים.
ברגישות ובכשרון מזהיר רוקמת אלכסייביץ' עדוּת לעדוּת לכלל תמונה מקיפה, שיש בה פרשנות עומק של חברה, תרבות וכלכלה. ספרה ממחיש לָעומק חיים תחת משטר טוטליטרי דכאני ומתוך כך עולות שאלות נוקבות על רוח האדם. הרלוונטיות של הספר אוניברסלית וחוצת גבולות ויש בו תרומה מכרעת להבנת העולם שבו אנו חיים גם היום.
זמן מיד שנייה הוא ספר מופת מצמית, חשוב ומטלטל, המפעיל את האינטלקט ואת הרגש בעת ובעונה אחת. זהו תרגום ראשון לעברית מיצירתה של אלכסייביץ'.
סבטלנה אלכסייביץ', ילידת 1948, נולדה באוקראינה וגדלה בבלארוס, עיתונאית חוקרת, מסאית ואמנית התיעוד, כלת פרסים ספרותיים רבים. בשנת 2015 הוענק לה פרס נובל לספרות. חבר השופטים אמר על ספריה שהם "מתעדים ברב-קוליות את הסבל והאומץ האנושי של זמננו".
"בעניין פינוי האוכלוסייה הבלתי לוחמת מיישובים המועדים להתקפה שרר ויכוח, והדעות היו חלוקות.... יעקב הודיע את החלטת קיבוצו: ביצועו של פינוי ייוודע מיד לשכנים הערבים, שיפרשו זאת כסימן לחולשה ועלול למעשה לעודד התקפות. לא רק שקיבוץ ירדן דוחה כל הצעה לפינוי חבריו עתה, אלא שקיבוצו מתנגד נחרצות גם לכל פינוי שיבוצע על־ידי הקיבוצים השכנים. כדי למנוע כל פינוי אפשרי הוא יעמיד חוליה על התל החולש על הכביש, שתירֶה בגלגלים של כל מכונית שתנסה לפנות ולהעביר אוכלוסייה בלתי לוחמת."
יוסף עדן מגולל סיפור חיים מרתק בעל מרכיבים אוטוביוגרפיים. תוך כדי התוודעות לסיפורו האישי של הגיבור יעקב – ללבטים, לאהבות, לקשיים ולהצלחות – נפרשים לפנינו המציאות וההווי, החזון והמעש בתקופה הסוערת של תקומת העם בארצו וסיפור התהוותו והקמתו של קיבוץ "ירדן", הוא קיבוץ מעוז חיים, שהמחבר נמנה עם מייסדיו.
"בעניין פינוי האוכלוסייה הבלתי לוחמת מיישובים המועדים להתקפה שרר ויכוח, והדעות היו חלוקות.... יעקב הודיע את החלטת קיבוצו: ביצועו של פינוי ייוודע מיד לשכנים הערבים, שיפרשו זאת כסימן לחולשה ועלול למעשה לעודד התקפות. לא רק שקיבוץ ירדן דוחה כל הצעה לפינוי חבריו עתה, אלא שקיבוצו מתנגד נחרצות גם לכל פינוי שיבוצע על־ידי הקיבוצים השכנים. כדי למנוע כל פינוי אפשרי הוא יעמיד חוליה על התל החולש על הכביש, שתירֶה בגלגלים של כל מכונית שתנסה לפנות ולהעביר אוכלוסייה בלתי לוחמת."
יוסף עדן מגולל סיפור חיים מרתק בעל מרכיבים אוטוביוגרפיים. תוך כדי התוודעות לסיפורו האישי של הגיבור יעקב – ללבטים, לאהבות, לקשיים ולהצלחות – נפרשים לפנינו המציאות וההווי, החזון והמעש בתקופה הסוערת של תקומת העם בארצו וסיפור התהוותו והקמתו של קיבוץ "ירדן", הוא קיבוץ מעוז חיים, שהמחבר נמנה עם מייסדיו.
"בית־הספר 'תל־חי' ניצב בהצטלבות הרחובות 'הגליל' ו'טרומפלדור' בנווה־שאנן. מה סמלי יותר מכתובת טעונה זאת בכדי להמחיש את הסביבה התרבותית בה גדלתי [...] פעמיים בשבוע היה לנו שיעור חקלאות, ובגינה שמאחורי המבנה גידלנו צנוניות, בצל ירוק וגזר. כשהיה מגיע חג הביכורים היינו צועדים בתהלוכה, יחד עם ילדי כל בתי־הספר של השכונה, סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים, מקצות הארץ באנו, הבאנו ביכורים. בטנא שהכינה אמא מבעוד יום היינו שמים בגאווה 'מפרי עמלנו' ומגישים אותו לרַייפר – זקן נרגן מוותיקי השכונה – ששימש כנציג 'המוסדות המיישבים' בטקס [...] תרומתנו הצנועה ל'גאולת הארץ'.
בית־ספר ממלכתי, סביבה עירונית מובהקת, אמצע שנות השישים של המאה העשרים – והלהט החקלאי־התיישבותי עודו במלוא עוזו. אנו, הילדים, רוכשים קרקעות כאילו מדינת ישראל לא הוקמה כבר לפני חמש־עשרה שנים. בצנוניותינו ובבצלינו נגאל את הארץ!"
זוהי עדות דורית. סיפורם של בני דור המדינה, מהזן האשכנזי־חילוני־סוציאליסטי, שהתבגרו בשנים שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, וראו את הארץ שבה גדלו משתנה לנגד עיניהם ומחייבת אותם לשאול שאלות יסוד על זהותם היהודית והישראלית, ועל הערכים המכוננים של חייהם.
ד"ר מוטי זעירא (1956) חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד, מנהל "המדרשה באורנים", פעיל מרכזי בארץ בתחום הזהות היהודית לציבור החילוני בישראל וחוקר תקופת העלייה השנייה והשלישית והספרות החלוצית.
מספריו: שושנה ילדת לפידות – אייך? (1989), עקשנות וכוכבים (1995), קרועים אנו (2002), איש אהבות (2006).
"בית־הספר 'תל־חי' ניצב בהצטלבות הרחובות 'הגליל' ו'טרומפלדור' בנווה־שאנן. מה סמלי יותר מכתובת טעונה זאת בכדי להמחיש את הסביבה התרבותית בה גדלתי [...] פעמיים בשבוע היה לנו שיעור חקלאות, ובגינה שמאחורי המבנה גידלנו צנוניות, בצל ירוק וגזר. כשהיה מגיע חג הביכורים היינו צועדים בתהלוכה, יחד עם ילדי כל בתי־הספר של השכונה, סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים, מקצות הארץ באנו, הבאנו ביכורים. בטנא שהכינה אמא מבעוד יום היינו שמים בגאווה 'מפרי עמלנו' ומגישים אותו לרַייפר – זקן נרגן מוותיקי השכונה – ששימש כנציג 'המוסדות המיישבים' בטקס [...] תרומתנו הצנועה ל'גאולת הארץ'.
בית־ספר ממלכתי, סביבה עירונית מובהקת, אמצע שנות השישים של המאה העשרים – והלהט החקלאי־התיישבותי עודו במלוא עוזו. אנו, הילדים, רוכשים קרקעות כאילו מדינת ישראל לא הוקמה כבר לפני חמש־עשרה שנים. בצנוניותינו ובבצלינו נגאל את הארץ!"
זוהי עדות דורית. סיפורם של בני דור המדינה, מהזן האשכנזי־חילוני־סוציאליסטי, שהתבגרו בשנים שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, וראו את הארץ שבה גדלו משתנה לנגד עיניהם ומחייבת אותם לשאול שאלות יסוד על זהותם היהודית והישראלית, ועל הערכים המכוננים של חייהם.
ד"ר מוטי זעירא (1956) חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד, מנהל "המדרשה באורנים", פעיל מרכזי בארץ בתחום הזהות היהודית לציבור החילוני בישראל וחוקר תקופת העלייה השנייה והשלישית והספרות החלוצית.
מספריו: שושנה ילדת לפידות – אייך? (1989), עקשנות וכוכבים (1995), קרועים אנו (2002), איש אהבות (2006).
רבקה רז, שהתפרסמה ברומן הביכורים הניסיוני והמעולה שלה "ההר" (עם עובד, פרוזה אחרת, 1988), חוזרת ברומן
חדש, אוונגרדי וכובש, "אני, חבקוק". הגיבור שלה, ששמו הייחודי בא לו באופן מקורי, הוא משורר ללא קוראים, אמן המחפש קהל ונאחז בקוראת אחת ויחידה בלית ברירה בחזקת נפש נוגעת בנפש. הרומן נוגע כמובן בבדידותו של האמן בתוך המרחב החברתי. חבקוק הוא דמות ביזארית של משורר השואף להבקיע דרך אל הים מבעד למנהרה שהוא חופר סמוך לביתו. יש כאן ברומן הקאמרי הקצר הזה קטעי דיאלוג נדירים בין אדם לנוף כסוג של סמל לחופש ולחירות.
עולמות פנטסטיים שלמים נפתחים לפני חבקוק, לא על כוכבים רחוקים אלא ממש כאן, מעבר לדלת. אפילו מבט סתמי בבקבוק של מים מינרליים פותח עולם.
בין פרקי הפרוזה שזורים ברומן קטעי שיר קצרים. מה שמפתיע הוא שדווקא השיר, שאמור להיות בדרך כלל מבע חופשי, אקספרסיבי אווירתי, הוא זה שמקדם את העלילה מבחינה התרחשותית, וקטעי הפרוזה הארוכים דווקא הם תיאוריים ואקספרסיביים, וטעונים משמעות רגשית. קסם המילים שזור בפרוזה של רז, גם אם היא תיאורית יותר וסטאטית יותר. לפנינו כישרון כתיבה נדיר של פרוזה אחרת.
רן יגיל: מבקר, עורך וסופר
רבקה רז, שהתפרסמה ברומן הביכורים הניסיוני והמעולה שלה "ההר" (עם עובד, פרוזה אחרת, 1988), חוזרת ברומן
חדש, אוונגרדי וכובש, "אני, חבקוק". הגיבור שלה, ששמו הייחודי בא לו באופן מקורי, הוא משורר ללא קוראים, אמן המחפש קהל ונאחז בקוראת אחת ויחידה בלית ברירה בחזקת נפש נוגעת בנפש. הרומן נוגע כמובן בבדידותו של האמן בתוך המרחב החברתי. חבקוק הוא דמות ביזארית של משורר השואף להבקיע דרך אל הים מבעד למנהרה שהוא חופר סמוך לביתו. יש כאן ברומן הקאמרי הקצר הזה קטעי דיאלוג נדירים בין אדם לנוף כסוג של סמל לחופש ולחירות.
עולמות פנטסטיים שלמים נפתחים לפני חבקוק, לא על כוכבים רחוקים אלא ממש כאן, מעבר לדלת. אפילו מבט סתמי בבקבוק של מים מינרליים פותח עולם.
בין פרקי הפרוזה שזורים ברומן קטעי שיר קצרים. מה שמפתיע הוא שדווקא השיר, שאמור להיות בדרך כלל מבע חופשי, אקספרסיבי אווירתי, הוא זה שמקדם את העלילה מבחינה התרחשותית, וקטעי הפרוזה הארוכים דווקא הם תיאוריים ואקספרסיביים, וטעונים משמעות רגשית. קסם המילים שזור בפרוזה של רז, גם אם היא תיאורית יותר וסטאטית יותר. לפנינו כישרון כתיבה נדיר של פרוזה אחרת.
רן יגיל: מבקר, עורך וסופר
"וינגייט חתך לעצמו את הגרון," אמרתי.
"באמת," התפעל האיש, וסיפרתי לו איך ב־1941 הגיע וינגייט מלַקהיר, ולא מינו אותו לשום תפקיד. האיש נד בראש, ביקש לדעת מדוע. תיארתי לו איך יום אחר יום הסתובב וינגייט במשרדי המטה הכללי, חולה קדחת, אחד שאין לו מה לעשות ואין לו סיכוי לחזור לפלסטיין ולהקים שם צבא יהודי כפי שחלם. סיפרתי שהיו לו התקפי דיכאון, זה היה יכול להתחיל אצלו מכלום, בבת אחת הוא היה בהרגשה שהמוות עומד לבוא, ויום אחד, בחדר במלון, הוא לקח סכין, תקע אותו בכל כוחו בעורק הראשי, נפל על הרצפה.
"איזה סכין," התעניין האיש.
"סכין ציד," אמרתי.
"זה לא קל," צחק והצית לעצמו סיגריה נוספת.
הסיפורים של הדרה לזר מתרחשים במרחבי הקולוניאליזם של המאה העשרים: אנגליה, הודו, צרפת, סינגפור וישראל. יש בהם ניחוח של עולם ישן והם כתובים במסורת הסיפור הקצר הקלאסי, אינטימיים, לוכדים את הרגע החומק, מהודקים ובנויים לעילא. בה בעת הם רעננים ואקטואליים, הפרספקטיבה שלהם ביחס למציאות יציבה וצלולה ועולה מהם ביקורת חברתית ופוליטית רלוונטית ומאירת עיניים.
לזר כותבת על האחר, הזר, כפי שהוא נגלה לעיני הגיבורות שלה: אורד וינגייט, מסטרויאני, שאולי הוא מרצ'לו ואולי מישהו אחר או צעיר ערבי המולך בפרדס נטוש בשרון. המפגש עם הזר מעורר סקרנות אינטלקטואליות וארוטית וזו היא גם חוויית הקריאה המחכימה והמענגת הצפויה לקוראים בספרה החדש, היפהפה, השמונה־עשר במספר.
הדרה לזר נולדה בחיפה. למדה היסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים וספרות בסורבון בפריז. 12 סיפורים הוא ספר הפרוזה השישי שלה.
"וינגייט חתך לעצמו את הגרון," אמרתי.
"באמת," התפעל האיש, וסיפרתי לו איך ב־1941 הגיע וינגייט מלַקהיר, ולא מינו אותו לשום תפקיד. האיש נד בראש, ביקש לדעת מדוע. תיארתי לו איך יום אחר יום הסתובב וינגייט במשרדי המטה הכללי, חולה קדחת, אחד שאין לו מה לעשות ואין לו סיכוי לחזור לפלסטיין ולהקים שם צבא יהודי כפי שחלם. סיפרתי שהיו לו התקפי דיכאון, זה היה יכול להתחיל אצלו מכלום, בבת אחת הוא היה בהרגשה שהמוות עומד לבוא, ויום אחד, בחדר במלון, הוא לקח סכין, תקע אותו בכל כוחו בעורק הראשי, נפל על הרצפה.
"איזה סכין," התעניין האיש.
"סכין ציד," אמרתי.
"זה לא קל," צחק והצית לעצמו סיגריה נוספת.
הסיפורים של הדרה לזר מתרחשים במרחבי הקולוניאליזם של המאה העשרים: אנגליה, הודו, צרפת, סינגפור וישראל. יש בהם ניחוח של עולם ישן והם כתובים במסורת הסיפור הקצר הקלאסי, אינטימיים, לוכדים את הרגע החומק, מהודקים ובנויים לעילא. בה בעת הם רעננים ואקטואליים, הפרספקטיבה שלהם ביחס למציאות יציבה וצלולה ועולה מהם ביקורת חברתית ופוליטית רלוונטית ומאירת עיניים.
לזר כותבת על האחר, הזר, כפי שהוא נגלה לעיני הגיבורות שלה: אורד וינגייט, מסטרויאני, שאולי הוא מרצ'לו ואולי מישהו אחר או צעיר ערבי המולך בפרדס נטוש בשרון. המפגש עם הזר מעורר סקרנות אינטלקטואליות וארוטית וזו היא גם חוויית הקריאה המחכימה והמענגת הצפויה לקוראים בספרה החדש, היפהפה, השמונה־עשר במספר.
הדרה לזר נולדה בחיפה. למדה היסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים וספרות בסורבון בפריז. 12 סיפורים הוא ספר הפרוזה השישי שלה.
" זהו ספר שנקרא בהנאה רבה וקשה להניח מהיד. לטעמי, הקסם של הספר טמון בעיקר בדמויות שהם אנשים בשר ודם, שכתובים ברגישות רבה ומותך אהבת אדם. ככל שהתקדמתי בקריאה רציתי לדעת עליהן עוד ועוד והצטערתי מאוד להיפרד מהן כשהספר הסתיים. כמו ספרים טובים אחרים שעסקו בנושא השחיתות, גם ספר זה מעורר מחשבה ביחס לכמה היא מתעתעת וקשה לתפיסה וכיצד היא לוכדת ברשתה גם את הנורמטיביים בעלי הכוונות הטובות."
- הסופר ליעד שהם, מתוך "בחירות המבקרים" של עברית
בעיר חוף קטנה העירייה מפרסמת מכרז לבניית דירות לזוגות צעירים – יוזמה מבורכת שהכול תולים בה תקוות גדולות עד שהיא נעצרת בגלל התככים שקדמו לה. לחזית המאבק שבין הזוגות לעירייה עולות דמויות ססגוניות, רבות יצרים וכמיהות, שובות לב כולן גם בחולשותיהן: ראש עירייה כריזמטי, מקסים ואכזר, שמתכונן לבחירות הקרובות בצילה של חקירת משטרה, מנהיג אופוזיציה נכלולי שמנסה בכל דרך לגבור עליו, עורך דין צעיר ששואף להשתלב בפוליטיקה המקומית, והיועצת המשפטית של העירייה, שחברותיה לעבודה אינן מסגירות את המתרחש בביתה. לאורך ההתדיינות המשפטית על מיזם הבנייה מתפתחת בינה לעורך הדין אהבה מהוססת ורבת תהפוכות, ואין לדעת מה יגבר בה בסופו של דבר – קולו היבש של ההיגיון או קולו של הלב.
מתוך היכרות עמוקה ומלבבת עם הטבע האנושי על כל צדדיו, ומתוך אמפתיה יוצאת דופן לגיבוריה, מפליאה רומית סמסון, בספר ביכורים בשל, להעלות מגוון עשיר של דמויות מרתקות, משעשעות או מרגיזות, שמתעמתות או נקשרות זו לזו, ואיתן הקורא הנשאב כולו אל עלילות חייהן עד שהוא מרגיש שם כבן בית.
" זהו ספר שנקרא בהנאה רבה וקשה להניח מהיד. לטעמי, הקסם של הספר טמון בעיקר בדמויות שהם אנשים בשר ודם, שכתובים ברגישות רבה ומותך אהבת אדם. ככל שהתקדמתי בקריאה רציתי לדעת עליהן עוד ועוד והצטערתי מאוד להיפרד מהן כשהספר הסתיים. כמו ספרים טובים אחרים שעסקו בנושא השחיתות, גם ספר זה מעורר מחשבה ביחס לכמה היא מתעתעת וקשה לתפיסה וכיצד היא לוכדת ברשתה גם את הנורמטיביים בעלי הכוונות הטובות."
- הסופר ליעד שהם, מתוך "בחירות המבקרים" של עברית
בעיר חוף קטנה העירייה מפרסמת מכרז לבניית דירות לזוגות צעירים – יוזמה מבורכת שהכול תולים בה תקוות גדולות עד שהיא נעצרת בגלל התככים שקדמו לה. לחזית המאבק שבין הזוגות לעירייה עולות דמויות ססגוניות, רבות יצרים וכמיהות, שובות לב כולן גם בחולשותיהן: ראש עירייה כריזמטי, מקסים ואכזר, שמתכונן לבחירות הקרובות בצילה של חקירת משטרה, מנהיג אופוזיציה נכלולי שמנסה בכל דרך לגבור עליו, עורך דין צעיר ששואף להשתלב בפוליטיקה המקומית, והיועצת המשפטית של העירייה, שחברותיה לעבודה אינן מסגירות את המתרחש בביתה. לאורך ההתדיינות המשפטית על מיזם הבנייה מתפתחת בינה לעורך הדין אהבה מהוססת ורבת תהפוכות, ואין לדעת מה יגבר בה בסופו של דבר – קולו היבש של ההיגיון או קולו של הלב.
מתוך היכרות עמוקה ומלבבת עם הטבע האנושי על כל צדדיו, ומתוך אמפתיה יוצאת דופן לגיבוריה, מפליאה רומית סמסון, בספר ביכורים בשל, להעלות מגוון עשיר של דמויות מרתקות, משעשעות או מרגיזות, שמתעמתות או נקשרות זו לזו, ואיתן הקורא הנשאב כולו אל עלילות חייהן עד שהוא מרגיש שם כבן בית.
גיבורת הרומן לעצור לרגע נושאת עמה חוויות שלעתים מעבירות אותה על דעתה. עלילת הרומן מתרחשת בישראל של ראשית שנות החמישים במאה הקודמת, שנות העלייה מן המזרח ושנות הגעתם ארצה של שורדי השואה ומלחמת העולם השנייה, עד שלהי שנות השמונים.
איש עסקים שנהרג בתאונת דרכים, השאיר אחריו מוסך פעיל ורווחי. גיבורת הרומן, אלמנתו, מנסה לקחת לידיה את ניהול המוסך. תוך כדי כך היא נישאת לבעל מוסך מתחרה, אך במקביל "נטרפת" על ידי מתחרים אחרים. כשהיא מחליטה לפרוש מעולם העסקים ולנהל את משק ביתה, היא לא מוצאת בו שלווה. ילדיו של בעלה טורדים את מנוחתה, וכאם חורגת היא מתעמרת בהם, ומסובבת בכחש את בעלה, שלא קם כנגדה. סוד אפל שהיא נוצרת בלבה, נחשף במקום ובזמן בלתי-צפויים. בדרך לא דרך מוביל גילוי הסוד גם לפתרונה של תעלומת רצח.
גאולה חמילבסקי דהרי היא סופרת, משוררת, בוגרת תואר שני בספרות ערבית. עסקה בהוראה ובחינוך בבית הספר התיכון בחטיבה העליונה. הוציאה לאור שני ספרי שירה, "המפלצת המופלאה של המשפט" ו"רופא מנתח אהבה" ורומן בלשי, "חמדת הבלש".
גיבורת הרומן לעצור לרגע נושאת עמה חוויות שלעתים מעבירות אותה על דעתה. עלילת הרומן מתרחשת בישראל של ראשית שנות החמישים במאה הקודמת, שנות העלייה מן המזרח ושנות הגעתם ארצה של שורדי השואה ומלחמת העולם השנייה, עד שלהי שנות השמונים.
איש עסקים שנהרג בתאונת דרכים, השאיר אחריו מוסך פעיל ורווחי. גיבורת הרומן, אלמנתו, מנסה לקחת לידיה את ניהול המוסך. תוך כדי כך היא נישאת לבעל מוסך מתחרה, אך במקביל "נטרפת" על ידי מתחרים אחרים. כשהיא מחליטה לפרוש מעולם העסקים ולנהל את משק ביתה, היא לא מוצאת בו שלווה. ילדיו של בעלה טורדים את מנוחתה, וכאם חורגת היא מתעמרת בהם, ומסובבת בכחש את בעלה, שלא קם כנגדה. סוד אפל שהיא נוצרת בלבה, נחשף במקום ובזמן בלתי-צפויים. בדרך לא דרך מוביל גילוי הסוד גם לפתרונה של תעלומת רצח.
גאולה חמילבסקי דהרי היא סופרת, משוררת, בוגרת תואר שני בספרות ערבית. עסקה בהוראה ובחינוך בבית הספר התיכון בחטיבה העליונה. הוציאה לאור שני ספרי שירה, "המפלצת המופלאה של המשפט" ו"רופא מנתח אהבה" ורומן בלשי, "חמדת הבלש".
התמוססות העולם הישן של יהדות מזרח אירופה, בתחילת המאה ה-20, מזמנת התמודדות אידאולוגית כמו גם גאוגרפית ליוצאי העיירות היהודיות. בספר זה, מעניק לנו ברנר דוח גלוי לב על קורותיה של העלייה השנייה, מפי המחבר "אובד עצות", המתלבט לא רק בנוגע למקום בעולם בו יש לבנות את החיים היהודיים החדשים, אלא גם באידאל היהודי החדש המתגבש ובאפשרות להגשמתו אל מול המציאות הקשה.
אחד מהספרים הקלאסיים של הספרות העברית המתחדשת, שנכתב בשנת 1911, על-ידי אחד הראשונים שהתפלמסו עם הרעיון הציוני, יוסף חיים ברנר.
***
בראשית דרכו בארץ ישראל, ב-1909, התגורר יוסף חיים ברנר במושב השיתופי הראשון עין גנים, בחדר ששכר בית משפחת פסילוב. כאן הוא כתב את מכאן ומכאן, שחלקים גדולים ממנו מתרחשים בעין גנים, אותו מכנה ברנר הפרבר.
בעין גנים, פוגש ברנר שניים מאבות תנועת העבודה: א"ד גורדון וברל כצנלסון, מושפע מהם ומשפיע עליהם. ברנר שאף לעסוק בחקלאות, כדי להגשים את הרעיון הציוני, אך שלא כמו גורדון, לא עמד בעבודה הקשה ונטשה לאחר שבוע למען הספרות והוראת הספרות. ברנר גר בעין גנים שנה אחת ולאחר מכן עבר לירושלים. הקושי האישי של ברנר בהגשמת האידיאל הציוני והתחבטויותיו הרבות, באות לידי ביטוי במכאן ומכאן, כאשר המספר, שמתפרנס מכתיבת פיליטונים ורשימות לעיתונים שלא כולם מתקבלים לפרסום, בגלל "הרפרוף הפסיכולוגי והמרירות היתירה שבהם" מזוהה עם ברנר עצמו, שכתבותיו וסיפוריו לא תמיד התקבלו בברכה מפני שידוע היה שאינו מייפה בהם את האמת, בניגוד לנטייה הרווחת של הכותבים באותה תקופה. דמויות אחרות ברומן מושפעות מהדמויות השונות שפגש בעין גנים. כך הנער הניך פסילוב, שמת ממלריה ושלו מוקדש הספר, הוא מקור ההשראה לדמות של עמרם וגורדון הוא מקור ההשראה לדמותו של אריה לפידות.
הספר בנוי בצורת מחברות, רשימות קרועות שכותב המספר האלמוני, החותם בשם "אובד עצות", בעת אשפוזו בבית החולים ושלאחר מותו התגלגלו לידי המוציא לאור, הדובר בהקדמה, שקיבץ אותן לרומן. מלבד "אובד עצות", עוסק הרומן בשתי דמויות מרכזיות נוספות, חברו של המספר דוד דיאספורין, המגיע ארצה לאחר ניסיון הגירה לאמריקה וחולם להיות שחקן ואחי אמו של דיאספורין, אריה לפידות, שעולה לארץ בגיל מבוגר ומתמסר לעבודה הפיזית משום שהוא רואה בה ייעוד מוסרי.
שלושת הגיבורים, חבריהם ובני משפחותיהם מנסים להתמודד עם האתגרים הרבים שמזמנת הארץ הקשה ליושביה. מהם יש כאלו שלא עומדים במבחן העלייה, כך המספר מת שבור ומותש ואילו דיאספורין וצבי לפידות (בנו הצעיר של אריה) יורדים מהארץ. דווקא דור הסבים ודור הנכדים הם אלו שמגלמים את הסיכוי לקיום יהודי רוחני ומוסרי, אך גם מלא כוח וחיוניות בארץ ישראל: אריה לפידות ואישתו הינדה מחד ומאידך נכדו עמרם, יתום מבנו הבכור, המורה הגיבן, שנרצח בנסיבות טרגיות בעת שרכב ליפו.
התמוססות העולם הישן של יהדות מזרח אירופה, בתחילת המאה ה-20, מזמנת התמודדות אידאולוגית כמו גם גאוגרפית ליוצאי העיירות היהודיות. בספר זה, מעניק לנו ברנר דוח גלוי לב על קורותיה של העלייה השנייה, מפי המחבר "אובד עצות", המתלבט לא רק בנוגע למקום בעולם בו יש לבנות את החיים היהודיים החדשים, אלא גם באידאל היהודי החדש המתגבש ובאפשרות להגשמתו אל מול המציאות הקשה.
אחד מהספרים הקלאסיים של הספרות העברית המתחדשת, שנכתב בשנת 1911, על-ידי אחד הראשונים שהתפלמסו עם הרעיון הציוני, יוסף חיים ברנר.
***
בראשית דרכו בארץ ישראל, ב-1909, התגורר יוסף חיים ברנר במושב השיתופי הראשון עין גנים, בחדר ששכר בית משפחת פסילוב. כאן הוא כתב את מכאן ומכאן, שחלקים גדולים ממנו מתרחשים בעין גנים, אותו מכנה ברנר הפרבר.
בעין גנים, פוגש ברנר שניים מאבות תנועת העבודה: א"ד גורדון וברל כצנלסון, מושפע מהם ומשפיע עליהם. ברנר שאף לעסוק בחקלאות, כדי להגשים את הרעיון הציוני, אך שלא כמו גורדון, לא עמד בעבודה הקשה ונטשה לאחר שבוע למען הספרות והוראת הספרות. ברנר גר בעין גנים שנה אחת ולאחר מכן עבר לירושלים. הקושי האישי של ברנר בהגשמת האידיאל הציוני והתחבטויותיו הרבות, באות לידי ביטוי במכאן ומכאן, כאשר המספר, שמתפרנס מכתיבת פיליטונים ורשימות לעיתונים שלא כולם מתקבלים לפרסום, בגלל "הרפרוף הפסיכולוגי והמרירות היתירה שבהם" מזוהה עם ברנר עצמו, שכתבותיו וסיפוריו לא תמיד התקבלו בברכה מפני שידוע היה שאינו מייפה בהם את האמת, בניגוד לנטייה הרווחת של הכותבים באותה תקופה. דמויות אחרות ברומן מושפעות מהדמויות השונות שפגש בעין גנים. כך הנער הניך פסילוב, שמת ממלריה ושלו מוקדש הספר, הוא מקור ההשראה לדמות של עמרם וגורדון הוא מקור ההשראה לדמותו של אריה לפידות.
הספר בנוי בצורת מחברות, רשימות קרועות שכותב המספר האלמוני, החותם בשם "אובד עצות", בעת אשפוזו בבית החולים ושלאחר מותו התגלגלו לידי המוציא לאור, הדובר בהקדמה, שקיבץ אותן לרומן. מלבד "אובד עצות", עוסק הרומן בשתי דמויות מרכזיות נוספות, חברו של המספר דוד דיאספורין, המגיע ארצה לאחר ניסיון הגירה לאמריקה וחולם להיות שחקן ואחי אמו של דיאספורין, אריה לפידות, שעולה לארץ בגיל מבוגר ומתמסר לעבודה הפיזית משום שהוא רואה בה ייעוד מוסרי.
שלושת הגיבורים, חבריהם ובני משפחותיהם מנסים להתמודד עם האתגרים הרבים שמזמנת הארץ הקשה ליושביה. מהם יש כאלו שלא עומדים במבחן העלייה, כך המספר מת שבור ומותש ואילו דיאספורין וצבי לפידות (בנו הצעיר של אריה) יורדים מהארץ. דווקא דור הסבים ודור הנכדים הם אלו שמגלמים את הסיכוי לקיום יהודי רוחני ומוסרי, אך גם מלא כוח וחיוניות בארץ ישראל: אריה לפידות ואישתו הינדה מחד ומאידך נכדו עמרם, יתום מבנו הבכור, המורה הגיבן, שנרצח בנסיבות טרגיות בעת שרכב ליפו.
מה שמתחיל כרומן אידיאולוגי חברתי הופך לרומן פסיכולוגי קיומי, שתחילתו פער סטירי-אירוני בין גיבור שוחר טוב ועולם חברתי המונע על-ידי תודעה כוזבת וסיומו טרגדיה – כשהגיבור, המסרב להשתתף במשחקים חברתיים כוזבים, נדרס תחת מכבש לחצים של מציאות נפשית וחברתית רבת-סתירות. זהו תיאור של גיבור הנע מסביב לנקודה – אותו סדק בהווייתו, שהמבקש לרדת לפשרו או לאחותו, מגלה כי התהום עמוקה עד מאוד.
מסביב לנקודה מספר את סיפורו של יעקב אברמסון, מורה חדור אידיאלים, הנושא בלבו תקוות גדולות לעשייה תרבותית-לאומית ולאושר אישי. הרומן נפתח כאשר הוא עוזב את העיר הקטנה צוער ונפרד בתחנת הרכבת מתלמידו שלמה פרנקל. זוהי בעצם תחילת הסוף. ההתחלה היתה מבטיחה. בעבר הוא הגיע לעיר הקטנה כשקיבל משרת הוראה מכניסה, אלא שהוא לא האריך לשהות שם, כי במקום ללמד את תלמידיו את מה שציפו ממנו הוריהם, כלומר קריאה עברית, חומש ומעט לימודים כלליים פורמליים, הוא חינך אותם למוסר ולערכים והמריד אותם כנגד אבותיהם הזעיר-בורגנים שומרי-המסורת. כשנתגלה הדבר, פוטר ממשרתו. בפתח הרומן אנו פוגשים אותו לאחר מעשה, חוזר לעירו, שמח על מעלליו וגאה בסקנדל שעורר. הוא נפרד כאמור מפרנקל, בדרכו לעיר הגדולה א., כשהוא מבטיח לצרף אותו לעבודה ציבורית משותפת בעיר הגדולה ולעשותו ליורשו ולממשיך דרכו.
בעיר הגדולה הוא מתגורר בבית משפחת דוידובסקי ונפגש עם אוריאל דוידובסקי, ידידו, ועם חוה בלומין (יֶווה איסאקוֹבנה), אהובתו משכבר, המתגוררת בסמוך. דוידובסקי, חוה ופרנקל תלמידו שיגיע מאוחר יותר אל העיר, הם שלושת גיבורי המשנה של הרומן, המייצגים כל אחד אפשרות אחרת העומדת בפני הצעירים היהודיים הנקרעים בין היהדות המזרח אירופאית השוקעת, בתקופת דמדומים שבה לא ברור מה איזו יהדות חדשה תתגבש בעתיד.
קלאסיקה עברית, משנת 1904, המתארת את הלבטים היהודיים במזרח אירופה בתחילת המאה ה-20, היא מן הנדבכים הקדומים ביותר בהגותו של הסופר המתבלט הדגול יוסף חיים ברנר, ומרפררת לספריו של רעו הקרוב, אורי ניסן גנסין.
מה שמתחיל כרומן אידיאולוגי חברתי הופך לרומן פסיכולוגי קיומי, שתחילתו פער סטירי-אירוני בין גיבור שוחר טוב ועולם חברתי המונע על-ידי תודעה כוזבת וסיומו טרגדיה – כשהגיבור, המסרב להשתתף במשחקים חברתיים כוזבים, נדרס תחת מכבש לחצים של מציאות נפשית וחברתית רבת-סתירות. זהו תיאור של גיבור הנע מסביב לנקודה – אותו סדק בהווייתו, שהמבקש לרדת לפשרו או לאחותו, מגלה כי התהום עמוקה עד מאוד.
מסביב לנקודה מספר את סיפורו של יעקב אברמסון, מורה חדור אידיאלים, הנושא בלבו תקוות גדולות לעשייה תרבותית-לאומית ולאושר אישי. הרומן נפתח כאשר הוא עוזב את העיר הקטנה צוער ונפרד בתחנת הרכבת מתלמידו שלמה פרנקל. זוהי בעצם תחילת הסוף. ההתחלה היתה מבטיחה. בעבר הוא הגיע לעיר הקטנה כשקיבל משרת הוראה מכניסה, אלא שהוא לא האריך לשהות שם, כי במקום ללמד את תלמידיו את מה שציפו ממנו הוריהם, כלומר קריאה עברית, חומש ומעט לימודים כלליים פורמליים, הוא חינך אותם למוסר ולערכים והמריד אותם כנגד אבותיהם הזעיר-בורגנים שומרי-המסורת. כשנתגלה הדבר, פוטר ממשרתו. בפתח הרומן אנו פוגשים אותו לאחר מעשה, חוזר לעירו, שמח על מעלליו וגאה בסקנדל שעורר. הוא נפרד כאמור מפרנקל, בדרכו לעיר הגדולה א., כשהוא מבטיח לצרף אותו לעבודה ציבורית משותפת בעיר הגדולה ולעשותו ליורשו ולממשיך דרכו.
בעיר הגדולה הוא מתגורר בבית משפחת דוידובסקי ונפגש עם אוריאל דוידובסקי, ידידו, ועם חוה בלומין (יֶווה איסאקוֹבנה), אהובתו משכבר, המתגוררת בסמוך. דוידובסקי, חוה ופרנקל תלמידו שיגיע מאוחר יותר אל העיר, הם שלושת גיבורי המשנה של הרומן, המייצגים כל אחד אפשרות אחרת העומדת בפני הצעירים היהודיים הנקרעים בין היהדות המזרח אירופאית השוקעת, בתקופת דמדומים שבה לא ברור מה איזו יהדות חדשה תתגבש בעתיד.
קלאסיקה עברית, משנת 1904, המתארת את הלבטים היהודיים במזרח אירופה בתחילת המאה ה-20, היא מן הנדבכים הקדומים ביותר בהגותו של הסופר המתבלט הדגול יוסף חיים ברנר, ומרפררת לספריו של רעו הקרוב, אורי ניסן גנסין.
בתוך כל אהבה מצויה גם מלחמה, ובכל מלחמה מתקיימת האהבה. על סף אימת המוות, בתוך מטוס פגוע המסתחרר לעבר האדמה, נדחסים פי כמה ומתגבהים כל גלי הרגש האנושי, האהבה, הקנאה, הידידות והשנאה, התשוקות האסורות והמאוויים הנסתרים. ביומה השני של מלחמת יום כיפור מופל מטוסו של עמי ליבנה מעל שמי רמת הגולן. תוך שעות ספורות הוא מוצא את עצמו שבוי מלחמה בתוככי העיר דמשק. פחות מארבעים ושמונה שעות לאחר מכן, נופל בשבי הסורי גם ידידו מטייסת העטלף, אריק זהבי. חייהם של שני הטייסים הצעירים הופכים למסע רצוף תלאות מול אימי העינויים ותנאי הבידוד האכזריים.
מה יודע עמי ואינו מסוגל לספר לחברו הקרוב, הנמצא מעבר לקיר תא הצינוק? מה יודע אריק על כך, ומה הוא בוחר שלא לדעת? מה תעשה גליה? השותפה השלישית בדירה, שמצאה עצמה לכודה בתווך, בין אהבתם של שני טייסים נעדרים, בעודה נאבקת להמשיך לבדה את חייה?
סיפור משולש האהבים הזה, המתחיל שנה לפני פרוץ המלחמה ומסתיים שנה אחריה, עומד במרכז עלילת הספר, אבל גם סיפור אותה מלחמה שנשכחה מעט, ואולי נדחקה מן הזיכרון כמקום של טראומה לאומית, שבה כמעט ונפל הבית השלישי, נשזר לתוכו.
בפדות, ספרו השלישי, חוזר המחבר אל אחד הפצעים המדממים של מלחמת יום כיפור, סביבם הוא רוקם בתבונה, בעדינות וברגש סיפור אהבה משולש, או שמא מרובע. הספר משרטט בפני הקורא את עולמו של השבוי בתוך תא הצינוק, ואת עולמם של אלו שהשאיר מאחור. ממעוף ציפור נדיר בעוצמתו, מתוארים גם אחורי הקלעים של קבלת ההחלטות האומללה של מנהיגי המדינה ומפקדיה, שעמדו גם הם בפני שעתם הקשה ביותר.
זיו דורקם נולד וגדל בקיבוץ פלמ״ח־צובה. הוא בעל תואר שני לקולנוע ובפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב, ותלמיד לתואר שני בכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספריו הקודמים הם: דודי מפחד מהרוח ומשא האשמה, שראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
בתוך כל אהבה מצויה גם מלחמה, ובכל מלחמה מתקיימת האהבה. על סף אימת המוות, בתוך מטוס פגוע המסתחרר לעבר האדמה, נדחסים פי כמה ומתגבהים כל גלי הרגש האנושי, האהבה, הקנאה, הידידות והשנאה, התשוקות האסורות והמאוויים הנסתרים. ביומה השני של מלחמת יום כיפור מופל מטוסו של עמי ליבנה מעל שמי רמת הגולן. תוך שעות ספורות הוא מוצא את עצמו שבוי מלחמה בתוככי העיר דמשק. פחות מארבעים ושמונה שעות לאחר מכן, נופל בשבי הסורי גם ידידו מטייסת העטלף, אריק זהבי. חייהם של שני הטייסים הצעירים הופכים למסע רצוף תלאות מול אימי העינויים ותנאי הבידוד האכזריים.
מה יודע עמי ואינו מסוגל לספר לחברו הקרוב, הנמצא מעבר לקיר תא הצינוק? מה יודע אריק על כך, ומה הוא בוחר שלא לדעת? מה תעשה גליה? השותפה השלישית בדירה, שמצאה עצמה לכודה בתווך, בין אהבתם של שני טייסים נעדרים, בעודה נאבקת להמשיך לבדה את חייה?
סיפור משולש האהבים הזה, המתחיל שנה לפני פרוץ המלחמה ומסתיים שנה אחריה, עומד במרכז עלילת הספר, אבל גם סיפור אותה מלחמה שנשכחה מעט, ואולי נדחקה מן הזיכרון כמקום של טראומה לאומית, שבה כמעט ונפל הבית השלישי, נשזר לתוכו.
בפדות, ספרו השלישי, חוזר המחבר אל אחד הפצעים המדממים של מלחמת יום כיפור, סביבם הוא רוקם בתבונה, בעדינות וברגש סיפור אהבה משולש, או שמא מרובע. הספר משרטט בפני הקורא את עולמו של השבוי בתוך תא הצינוק, ואת עולמם של אלו שהשאיר מאחור. ממעוף ציפור נדיר בעוצמתו, מתוארים גם אחורי הקלעים של קבלת ההחלטות האומללה של מנהיגי המדינה ומפקדיה, שעמדו גם הם בפני שעתם הקשה ביותר.
זיו דורקם נולד וגדל בקיבוץ פלמ״ח־צובה. הוא בעל תואר שני לקולנוע ובפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב, ותלמיד לתואר שני בכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספריו הקודמים הם: דודי מפחד מהרוח ומשא האשמה, שראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
