איפה הפלאפון?
מאז שאני זוכר את עצמי אני לבדי, בלי חברים, הולך לבדי, וחוזר לבדי, ומשחק לבדי, ועושה שעורים לבדי. למה? כי אני הכי קטן, הכי פחדן, וגם בגלל עוד משהו שאני לא מגלה.
עמוס, אבא שלי, תמיד אומר לי לא לשים לב שהילדים בכיתה צוחקים עלי שאני הכי קטנצי'ק. 'גם עלי צחקו תמיד,' הוא אומר.
אני באמת מנסה לא לשים לב, אבל לא תמיד זה מצליח לי. גם בגלל זה אני בכלל לא מתחבר איתם, עם הילדים מהכיתה שלי. בהפסקות אני בונה בניינים בארגז החול, שהכינו אותו לקטנים אבל הם לא משתמשים בו, או שאני בכלל לא יוצא לחצר, אני נשאר בכתה, קורא ספר או חולם.
היום כל הילדים נשארו בהפסקה בכתה כי נועה הביאה מכשיר טלפון סלולרי ורוד, משוכלל, שגם מצלם וגם אפשר לראות בו טלוויזיה וגם לשמוע מוסיקה. היא התגאתה שהכריחה את אמא שלה לקנות לה אותו, למרות שהוא עלה המון כסף, וזה באמת מראה כמה ההורים שלה באמת מבינים בגבולות.