פרולוג
הנפש שלי זועקת. אני עושה הכול כדי להסתיר את זה מתחת לשכבות של חיוכים, אני עושה הכול כדי לטשטש את זה בלגימה של יין, אני עושה הכול. כמעט. אני מעמידה פנים ועוטה מסכות מתחלפות, ומספרת לעצמי סיפורים שנשמעים הגיוניים עד שאני מתפכחת.
אני קלישאה מהלכת. גרושה נבגדת רגע לפני שמשבר גיל ארבעים מכה בה בעוצמה. אני כל מה שהייתי אמורה להיות, כל החלומות שלא הגשמתי, כל ההישגים שלא רשמתי לזכותי, אני כל מה שאמרו עליי מאז שהייתי קטנה.
ממנה לא יצא כלום.
אני הילדה הקטנה ששכבה ערה במיטה בגן, שרצתה את אימא שלה שמעולם לא באה. אני השובבה שטיפסה על עצים ונפלה ונחבלה ושמעה את הלשונות מצקצקות מאחורי גבה וגם בפניה.
למה היא לא יכולה לעשות מה שאומרים לה?
אני הילדה מהמקלחות המשותפות שהתפשטה מול כולם, עם כולם, שפשטה את הפרטיות שלה יחד עם הבגדים, שלא יכלה לכסות את הבושה כי הידיים שלה היו קטנות מדי והבושה גדולה מדי.
אני החושך שכיסה את הקיבוץ והגשם שהרטיב את המדרכות, אני כל עלה שנשר מהעץ. אני החיטה שצמחה והצהיבה ונקצרה, אני הפנסים שהאירו את השכונות אבל לא גירשו את האפלה, אני צרחה שלא נשמעה ונאספה אל הרוח, אני עוד חוליה בשרשרת. עוד מספר שהודבק כסימון על הבגדים שהיו שייכים לי והיו שייכים לכולם.
אני לא הייתי שייכת לאף אחד. אני הייתי שייכת לכולם.
אני המקום הזה. והמקום הזה הוא אני.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
