לראות את הקשת

מבוא

"ויבוא משה בתוך הענן ויעל אל ההר" (שמות כד יח)
ענן זה מה הוא?
אלא זה הוא שכתוב "את קשתי נתתי בענן" (בראשית ט יג)
שָׁנִינוּ, שאותה קשת שלחה מלבושיה
ונתנה אותם למשה,
ובאותו לבוש עלה משה להר,
וממנו ראה מה שראה,
ונהנה מן הכול.

ספר הזוהר

קטע זה מספר הזוהר מספר על עליית משה להר סיני. המקרא מציין כי משה בא "בתוך הענן", והזוהר טוען כי ענן זה הכיל בתוכו את הקשת, שניתנה כברית בעקבות המבול. הקשת נתנה את מלבושיה, את שלל צבעיה, את מגוון תכונותיה, למשה שהתעטף בה, עלה להר, ראה מה שראה ונהנה מן הכול.

בפגישתי עם תלמידיי שעל הקשת האוטיסטית חשתי כמהלכת בתוך ענן, תועה בערפל. ראייתי הייתה מעומעמת ולא יכולתי לראות למרחוק. בתוך הענן מצאתי את הקשת, וזו נתנה לי מלבושים שונים, ססגוניים, שבעזרתם יכולתי לעלות ולהתעלות. המלבושים השונים, האיכויות השונות של כל תלמידה ותלמיד, הגוונים השונים של אישיותם, כוחותיהם, אתגריהם וציפיותיהם פקחו את עיניי, וכך עליתי ולמדתי לראות וליהנות. הזוהר מספר לנו על המפגש של משה עם האלוהים, בעוד אני נפגשתי עם האדם, עם צלם האלוהים.

ספר זה מספר על המסע המופלא שאותו ערכתי עם תלמידיי שעל הקשת האוטיסטית במשך חמש וחצי השנים שבהן היו לי הזכות וההנאה לעבוד אִתם. התחלתי לעבוד כמורה מחליפה כשתלמידיי למדו במחצית השנייה של כיתה ט'. באתי, ראיתי ונכבשתי. המשכתי ללמדם במשך חמש וחצי שנים עד לסיום לימודיהם. שמונה נערים ונערות מיוחדים ומאתגרים, חלקם סוערים, חלקם מכונסים בעצמם, הצליחו תוך זמן קצר לטלטל את קיומי ולמלא אותי בשמחה, באהבה, בתובנות ובהתרגשות. לימים הצטרפו לכיתתי שלושה תלמידים נוספים.

המפגש הראשוני שלי עם תלמידיי היה מפתיע ומאתגר. קשה לי כיום להיזכר בתחושות, במחשבות ובחששות איתם התמודדתי עם כניסתי לעבודה. חשתי שהאדמה רועדת תחת רגליי. לא ידעתי מהם הקשיים איתם אתמודד וכיצד אצליח לתקשר עם התלמידים ממקום עמוק ואמִתי. לא הבנתי מהם הקשיים והאתגרים של תלמידים אלו. ראיתי בהם נערות ונערים שאלמד להכיר, לכבד ואולי גם לאהוב. קיבלתי סיוע והכוונה מֵרַכזת כיתות התקשורת, קפצתי למים הסוערים, וגיליתי את השמחה, את ההתרגשות ואת האתגרים שבעבודה.

החלטתי לכתוב ספר על שנים מופלאות אלו, שנות חסד, שבהן למדנו, תלמידיי ואני, "לרכוש מתוך מגע, לתת בלי לרצות לקחת".¹ רציתי לספר על ההתמודדויות, על הלמידה, על היכולת להשתחרר מקיבעונות, על הנפילות ועל הצמיחה. לכך התווספו בקשותיהם של חלק מתלמידיי ושל הוריהם לתעד את המסע האישי שחווינו ביחד.

הספר עוסק בהיבטים שונים של העבודה עם התלמידים; היבטים חברתיים, תקשורתיים, פדגוגיים ואישיותיים. הוא אינו מציג משנה סדורה כיצד יש לעבוד עם תלמידי תקשורת, אלא מספר סיפורים קצרים על אירועים שונים, התמודדויות, קשיים, אתגרים והצלחות. ניסיתי לתאר תיאור אותנטי, ככל שניתן, את הנתינה ההדדית, את דרכי העבודה, את עולמם החברתי־תקשורתי של תלמידיי, את הקשרים בינינו, ובמידה מסוימת גם את העבודה עם הוריהם. הספר כולל קטעי שיחות שאותם הקלטתי בידיעתם של התלמידים וכן קטעים שהם כתבו בהזדמנויות שונות. חשוב לי להשמיע את קולם, לדייק בשפתם, ללא סינון ובלי שכתוב.

אני פותחת כל פרק במובאה כגון שיר או מדרש בקריאה מחודשת שלי. ליצירות אלה נפתחתי כתוצאה מהמפגש העמוק שלי עם תלמידיי שעל הקשת. בעבודתי נקשרתי לאנשים עם התמודדויות מורכבות, בחלקן שונות מההתמודדויות שלי. על ההתמודדויות המורכבות האלה קראתי בספרות ובמקורות תרבותיים מגוונים. חשתי כי העולם התרבותי הוא משאב חשוב, שכן כוחה של הספרות טמון ביכולתה לחשוף אותנו לאחרוּּת, להפגיש אותנו עם עולמות מורכבים ולטלטל את עולמנו. המפגש עם טקסטים מעצים את יכולתו של כל אדם להתייחס אל האחר כאל אדם שאינו זר לו, מיוחד אך שווה, שונה אך דומה.

בכתיבת הספר שיתפתי את תלמידיי, והם שמחו ליטול חלק בתיעוד. ישבתי עם כל תלמידה ותלמיד לקריאת הקטעים שבהם סיפרתי עליהם, וביקשתי מהם לאשר ולדייק את הנאמר. חלקם קראו בקריאה דמומה וחלקם ביקשו שאקריא להם. היו תלמידים שביקשו לקרוא פרקים נוספים, שבהם לא הוזכרו, מתוך עניין ורצון ללמוד. בעקבות הקריאה שוחחנו על המסופר. עם חלקם הייתה זו שיחה קצרה וקלילה, ועם אחרים שיחה ארוכה ועמוקה. הקלטתי את תגובותיהם, ואת חלקן שיבצתי בספר.

מספר אמהות המשתתפות בקבוצת ההדרכה שאותה אני מנחה קראו אף הן כמה פרקים, ומעט מהערותיהן שיבצתי בספר. נוסף על כך, ביקשתי את אישורם של ההורים לפרסם את אשר סיפרתי עליהם בפרק "החוט המשולש".

אשר לשמות התלמידים, ביקשתי מכל אחד־עשר תלמידי כיתתי, ומתלמיד נוסף מכיתה נמוכה יותר שאותו לימדתי, להמציא לעצמם שם בדוי. חלקם הגיבו מיד וחלקם התלבטו. חששתי שהם יתנגדו, שכן שמו של אדם הוא רכיב חשוב בזהותו, אך התבדיתי. רובם נענו מיד. אפרים בחר לכנות עצמו בשם זה "פשוט כי זה שם מצחיק". שחר בחר להיקרא כך היות שזהו שמו השני. עליסה, האוהבת ספרות פנטזיה, בחרה בשם גיבורת ילדותה. נועם בחר בשם זה "פשוט כי זה שם יפה. אם יהיה לי בן, אקרא לו נועם". יסמין בחרה בשמה "כי אני אוהבת שמות של פרחים, זה שם עדין ורגיש". עומר בחר בשמו הואיל וזה שם ישראלי מאוד. יהודה בחר בשם זה בשל יהודה איש קריות. לטענתו: "זו מין בדיחה כלפי עצמי, משום שיש לי נטייה להיות בוגדני כלפי אנשים, בגלל חוסר היציבות שלי". רחל גילתה שלצורך הכתיבה כיניתי אותה, באופן זמני, בשם רחל והחליטה לאמץ שם זה משום ש"זה גם שם ישן, כמו השם המקורי שלי". לאיתמר, שהתקשה בבחירת שם, הצעתי שאקרא עבורו רשימת שמות פרטיים, ובהגיעי לשם איתמר הוא בחר בו. הוא לא הסביר מדוע בחר דווקא בשם זה. כמוהו ג'נט, ליאת ויואב לא הסבירו לי את בחירתם.

לאחר הקריאה בספר ביקשתי מתלמידיי להסביר לי ולקהל הקוראים מדוע לדעתם ראוי היה לכתוב את הספר ולהוציאו לאור. כדרכי, הקלטתי את דבריהם:

נועם: "זה מלמד את האנשים שלא על הספקטרום איך אנחנו. איך אנחנו מתנהגים, מה אנחנו עושים. פשוט מלמד אותם שאנחנו בדיוק אותו דבר כמו כולם. לא צריך לברוח רק בגלל שאנשים קצת שונים. הספר הזה באמת מלמד איך להתמודד עם אנשים קצת שונים בחברה, או קצת אחרת".

שחר: "נורא חשוב לפרסם. הספר מראה את המגוון. לא כולנו אותו דבר. וגם, כי זה יכול ללמד אנשי חינוך דרך קצת שונה בחינוך ממה שמקובל. אולי יגרום להם לבחון מחדש את ההתנהלות שלהם עם התלמידים. אני יודע על עצמי שבעוד כמה שנים אהיה איש חינוך, ואולי זה ייתן לי רעיונות איך לנהוג בתור מורה ומחנך. זה מעניין להכיר סיפורים כאלה. זה חשוב".

אפרים: "אני ממש מבסוט שכתבת את הסיפור שלי. אני נהנה מכל רגע. מבחינתי, תעשי ספר רק עליי. אמא שלי אמרה: 'כשנולדת לא קיבלתי ספר הוראות הפעלה. היינו צריכים ללמוד. אם היה ספר הוראות — לא היינו צריכים לטעות.' כתבת ספר שמציג הוראות הפעלה לאפרים. כל מי שמכיר אותי ידע שאלה הן הוראות ההפעלה. תקרא ותדע".

יסמין: "אני חושבת שזה חשוב להעלאת המודעות. הציטוטים מאוד חשובים. מעניין לראות את השונוּת, כל אחד והעולם שלו, התחושות שלו, הסיפור שלו. מעניין ללמוד מה זה כיתת תקשורת. הספר מראה דרך התמודדות שונה של כל אחד".

רחל: "את ראית בתלמידים שלך אנשים, אנשים לא פגומים. הדרך שאת מציגה אותנו בספר לא דומה לדרך שבדרך כלל מציגים אותנו. את מציגה אנשים אמתיים. גם בחורות עם אוטיזם פחות מציגים, ולא יודעים להציג אותם בצורה אמתית ולא סטריאוטיפית. את גם מציגה בספר שאין תרופות קסם".

התרגשתי מניסוחה של רחל "ראית בתלמידים שלך אנשים, אנשים לא פגומים". האתגרים והקשיים איתם מתמודדים התלמידים שפגשתי הם אמנם מורכבים יותר וחריפים יותר מאלו של מרבית האנשים, אך מי מאתנו אינו חווה "קצר בתקשורת", או תקלות בתקשורת עם חלק ממיודעיו? מי מאתנו אינו מקובע במקומות מסוימים? למי מאתנו אין קשיים בניהול הזמן? כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים לליווי, לאהבה ולכבוד.

שלוש הערות חשובות "למען ירוץ קורא בו" (חבקוק ב ב):

א. תלמידי כיתתי אובחנו כולם על הקשת האוטיסטית. האבחון זיכה אותם להיות משולבים בחינוך רגיל, כאשר השתייכותם כפולה. מחד גיסא, הם תלמידי "כיתת תקשורת", ומאידך גיסא הם תלמידי "הכיתה המשלבת". כיתת התקשורת היא כיתה קטנה המונה חמישה עד שמונה תלמידים, והלומדים בה זכאים לטיפולים רגשיים, ליום לימודים ארוך, לחופשות מקוצרות ועוד. לכיתה זו חדר משלה, ובו מתקיימים שיעורים פרטניים ושיעורים קבוצתיים שונים כגון: כישורי חיים, מיומנויות חברתיות והכנה לחיי עבודה. נוסף על כך, לכל תלמיד ותלמידה נבנית תכנית לימודים אישית הקובעת, בין השאר, אילו מקצועות ילמד ב"כיתה המשלבת" — הכיתה הרגילה שלומדים בה כל תלמידי השכבה. תלמידי כיתת התקשורת אמורים להשתלב בכל הפעילויות החברתיות של תלמידי הכיתה המשלבת. בכל כיתת תקשורת עובד צוות הכולל: מחנכת, מורה עמיתה, תומכות הוראה ומטפלים רגשיים. מחנכת הכיתה מנהלת את הצוות ומתאמת עם הגורמים השונים.

ב. קיימים מונחים שונים להגדרת אנשים עם אוטיזם: אנשים על הרצף האוטיסטי, על הספקטרום האוטיסטי, המגוון האוטיסטי והקשת האוטיסטית. אני מעדיפה את המונח "הקשת האוטיסטית", בשל הקונוטציה הססגונית שלו. הדימוי הוויזואלי של שלל צבעי הקשת אינו מקבע את האדם, אינו מציג תפיסה היררכית של רמות תפקוד, אלא מאפשר ראיית מגוון של תופעות.

ג. תלמידי כיתתי אובחנו בעבר כ"אנשים עם תסמונת אספרגר", PDD, ו-PDD-NOS. מאז פורסמה המהדורה החמישית של ה-DSM,2 בשנת 2013, השתנו ההגדרות, וכל האנשים עם לקות תקשורתית, ובהם תלמידיי, מאובחנים כאנשים עם ASD) Autism Spectrum Disorder), או בעברית: אנשים עם אוטיזם.

נהוג לכנות את האנשים עם תסמונת אספרגר: "בעלי תפקוד גבוה".3 הגדרה המתייחסת לחומרה ולפגיעה התפקודית. רבים מאנשי הקשת האוטיסטית טוענים שהחלוקה לתפקוד גבוה מול תפקוד נמוך היא מלאכותית. הם מעדיפים לראות את הקשת האוטיסטית כהוויה רב ממדית, עם תכונות אוטיסטיות שונות בעוצמתן, תכונות המשתנות לאורך ציר הזמן.

אני מאמינה כי התכנים שאני עוסקת בהם יעשירו את עולמם הרוחני והחברתי של הקוראים, יעמיקו את תחושת הכבוד לאחר, ירחיבו את הבנת הכוחות של האנשים שעל הקשת, יעמיקו את הבנת המורכבות והקשיים שאיתם הם מתמודדים ויאתגרו את מערכי הידע בתחום. כך נוכל כולנו לחגוג את המגוון.