הבחורים של טומן 2 - להתמסר ל־13
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הבחורים של טומן 2 - להתמסר ל־13
מכר
אלפי
עותקים
הבחורים של טומן 2 - להתמסר ל־13
מכר
אלפי
עותקים

הבחורים של טומן 2 - להתמסר ל־13

4.9 כוכבים (292 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2636מקורי
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
33
תאריך לסיום המבצע 01/04/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

"לא התכווצתי כשהוא הרים את זרועו והניח אותה על כתפי. במקום זה, השענתי את לחיי על צד גופו ועצמתי עיניים. אפשרתי לעצמי להירדם ולישון בלי חשש בליבי, כי לא היה בתוכי שום מקום לפחד כל עוד זרועו של הבחור הזה הייתה כרוכה סביבי."

שאנון נלחמת בסערת רגשותיה כלפי ג'וני קוואנה. היא משתדלת לשמור על פרופיל נמוך מפני חבריה ובני משפחתה, אך שוב מוצאת את עצמה מטרה נוחה לאלימות, להתעללות ולבריונות בעקבות הקשר הסודי והעוצמתי שהתפתח בינה ובין כוכב הרוגבי העולה. 
שאנון מנסה להתכחש לכימיה המבעבעת מתחת לפני השטח בכל פעם שהיא פוגשת בג'וני. גם ג'וני מנסה להתרחק משאנון ולהתמקד במטרות וביעדים שהציב לעצמו, עד שלבסוף שניהם נכנעים לפיתוי ולאהבה, מחליטים להתמודד עם המכשולים המאיימים על הקשר ביניהם ועומדים מול כולם כאחד.
 
להתמסר ל־13 הוא החלק השני בסדרת הבחורים של טומן. העלילה תשבה את ליבכם ותסחף אתכם לעולם של רוגבי, שיברון לב ואהבה אפית כנגד כל הסיכויים.

פרק ראשון

1
שאנון
 
 
 
נשארתי עשרים דקות תמימות בזרועותיו של ג'וני וניסיתי בכל הכוח להשתלט על רגשותיי.
 
לבסוף, כשהרגשתי שלא נשארה עוד דמעה אחת בגופי, התרחקתי כדי להביט בו.
 
עיניו הכחולות בערו באהדה כשצפה בי בתשומת לב.
 
"היי," משכתי באפי במבוכה.
 
"היי," אמר ג'וני בקול צרוד והרחיק בליטוף את שערי הלח מפניי ומכתפיי.
 
"תודה," אמרתי בשקט והתאפקתי שלא להצמיד את לחיי אל ידו.
 
"על מה?" שאל ותחב קווצות שיער סוררות מאחורי אוזניי.
 
"על זה שחיבקת אותי ולא עזבת," אמרתי בקול חלוש.
 
הוא חייך בעצב. "מתי שתרצי."
 
"אתה רוצה שאלך עכשיו?" שאלתי בהיסוס. "אחרי שהרטבתי לך את החולצה ואת הצוואר?"
 
ג'וני נענע את הראש וחזר על המילים שאמר קודם, "אני רוצה שתישארי איתי."
 
"באמת?" משכתי באפי והידקתי את אחיזתי בצווארו.
 
הוא הנהן לאיטו. "כן, אני רוצה."
 
"בסדר," לחשתי וליבי האיץ את פעימותיו.
 
"את רוצה לדבר על זה?" שאל ועיניו הכחולות קדחו בעיניי.
 
מיהרתי לנענע את הראש כי ידעתי שאני רוצה לאטום הכול ולהתרכז בדבר החיובי היחיד בחיי.
 
בו.
 
ג'וני הביט בי בחשש. "את בטוחה?"
 
"אני רוצה לשכוח," התוודיתי. "אני לא רוצה אפילו לחשוב על זה. ממש לא... לפחות עד שאצטרך ללכת הביתה ולהתמודד עם זה."
 
"אם זה מה שאת רוצה, זה מה שנעשה," ענה ג'וני בקול מחוספס.
 
נרפיתי מייד בהקלה.
 
הבחור הזה.
 
אלוהים.
 
"את רעבה?" שאל והרפה ממותניי. ההרגשה המנחמת של ידיו על עורי נעלמה.
 
בטני קרקרה לשמע ההצעה בזמן שירדתי באי־רצון מברכיו.
 
"אפרש את זה ככן," אמר ג'וני בצחקוק קל.
 
הוא נענע את הראש, הוריד את סוקי מהמיטה ואז פנה לחייך אליי. "בואי, שאנון כמו הנהר," הוא הטה את ראשו לעבר הדלת. "תני לי להאכיל אותך."
 
השתרכתי ברגליים רועדות אחרי ג'וני וסוקי במסדרון הארוך המוביל אל גרם המדרגות הענקי.
 
נאלצתי לכבוש את החיוך שאיים להיפרש על פניי כשג'וני עצר בראש המדרגות, הרים את סוקי ונשא את כלבת הלברדור הענקית ששקלה לכל הפחות שלושים וחמישה קילו במדרגות כאילו הייתה תינוקת קטנה המעורסלת בזרועותיו.
 
חייכתי והלכתי אחריהם.
 
"דלקת פרקים," הסביר ג'וני במבוכה למראה המבט שנעצתי בהם. "זקנה." הוא הניח אותה בעדינות כשהגיע לקומת הקרקע וצפה בה פוסעת במסדרון לפני שהוסיף, "אבל היא צעירה בליבה."
 
ברגע שרגליי היחפות נגעו במרצפות הקרות, נרתעתי וזינקתי לאחור אל המדרגה המכוסה בשטיח.
 
"וואו," צווחתי ברעד. "הרצפה קרה כל־כך."
 
"חכי," אמר ג'וני ועלה במדרגות. הוא חזר כעבור כמה דקות עם זוג גרביים.
 
הוא הושיט לי את הגרביים והתיישבתי על המדרגה כדי לגרוב אותם.
 
"תודה," לחשתי בזמן שמשכתי על רגליי את הגרביים השחורים הענקיים.
 
כמה מפתיע, גרבי נייקי ממותגים.
 
ולא חיקוי.
 
"בשמחה," ענה ג'וני והסתכל עליי. הוא גירד את הלסת והוסיף, "אני לא יודע למה לא חשבתי על גרביים."
 
"זה בסדר," הרגעתי אותו והרמתי אותם אל שוקיי לפני שקמתי. "אני, אה..." משכתי בכתפיי בחוסר אונים ואז הצבעתי על רגליי החשופות שהיו מכוסות עד הירכיים בתחתוני הבוקסר שלו. "לא הצלחתי ללבוש את המכנסיים שלך."
 
שפתיו התעקלו בשעשוע. "לא?"
 
הנדתי את ראשי ולחיי בערו. "אני קטנה מדי."
 
"זה בסדר," הוא השיב בקול צרוד. "מוצא חן בעיניי."
 
"כן?"
 
"זאת אומרת..." הוא נענע את הראש ונשף. "לא מפריע לי."
 
"להורים שלך זה יפריע?" תחבתי את השיער מאחורי האוזן בלחץ. "זאת אומרת, הם לא יחשבו..."
 
"לא," ענה ג'וני אבל נשמע מוסח.
 
"אתה בטוח?"
 
מבטו חלף עליי ועורי התלהט. "לא, זה... בסדר."
 
גבותיי התרוממו. "בסדר?"
 
הוא הסמיק וגרם גם לי להסמיק בגוון אדום עמוק יותר.
 
אוי אלוהים...
 
"רק אנחנו כאן," הוסיף בשיעול. "אימא לא תחזור עד הבוקר."
 
"אה, אוקיי."
 
"אז מה מתחשק לך?" שאל ג'וני ולשמחתי הרבה שינה את הנושא בחזרה לאוכל.
 
"אני לא בררנית," מלמלתי והלכתי אחריו במסדרון ארוך אל הדלת שבקצה.
 
עמדתי בפתח והתפעלתי מהמטבח היפהפה והמודרני שלפניי.
 
הוא לא נראה כמו שאר חלקי הבית שהיו מסורתיים ומהודרים.
 
"תודה לאל," ענה ג'וני והפניתי שוב את תשומת ליבי למקום שבו עמד ליד אי שיש גדול ושחור והסתכל בטלפון שלו. "כי כישורי הבישול שלי די בסיסיים וגיבסי רוקן פה את המקרר קודם."
 
"אני יכולה לבשל?" הצעתי בביישנות.
 
"מה — לא," הוא מיהר לדחות את ההצעה בחיוך. "את האורחת שלי. את לא תבשלי בשבילי."
 
"לא אכפת לי," עניתי.
 
"טוב, אבל לי אכפת," אמר ג'וני והשליך את הטלפון שלו על הדלפק. הוא הפנה אליי את מבטו. "כריך טוסט נשמע טוב?"
 
חייכתי מאוזן לאוזן. "נשמע מעולה."
 
"בחירה מצוינת," צחק. "כי זה או כריך או דגני בוקר."
 
"אפשר סתם לאכול דגני בוקר," הצעתי. "לא אכפת לי."
 
ג'וני קרץ ואמר, "נתפרע ונאכל את שניהם."
 
לא התנגדתי.
 
ידעתי שאטרוף בשמחה כל מה שיונח לפניי.
 
"את שותה תה?"
 
"רק כשיורד גשם," עניתי בחיוך. "תה רגיל עם שניים סוכר וקצת חלב."
 
הוא גיחך. "אז את טיפוס של תה, לא קפה."
 
עשיתי פרצוף נגעל. "איכס. שונאת קפה."
 
ג'וני חייך והצביע על האי הגדול משיש באמצע המטבח.
 
"שבי," הורה. הוא ניגש אל הארונות והתחיל לנבור בהם. "אשים את הלחם בטוסטר ונאכל בינתיים את הדגנים."
 
"תודה רבה," אמרתי בשקט.
 
"על מה?" שאל בזמן שהכין את הכריכים במהירות שיא.
 
"שאתה מבשל לי," עניתי וצפיתי בגבו בפעולה.
 
הוא לבש חולצת טריקו אפורה והבד נמתח להפליא על גבו הרחב.
 
"לא הייתי קורא לכריך של נקניק וגבינה בישול," אמר ג'וני בגיחוך.
 
"טוב, אף אחד לא מבשל בשבילי, אז אני מעריכה את זה," אמרתי לו והמשכתי לחכות בפתח. "אני מבשלת בבית רוב הזמן."
 
"כן?" הוא נשמע מופתע. "למה?"
 
"כי אני הבת היחידה," מלמלתי. "ורוב עבודות הבית נופלות עליי."
 
"נו, אז?" אמר ג'וני בגבו אליי. "העובדה שיש לך ואגינה לא אומרת שאת חייבת לבשל — או לשאוב אבק." הוא נענע את ראשו. "בחיי, אם הייתי אומר כזה דבר סקסיסטי לאימא שלי, היא הייתה כורתת לי את הביצים."
 
"זו גישה בריאה לחיים," אמרתי לו, נרגשת מהמילים שלו.
 
"זו הגישה היחידה לחיים," הוא תיקן אותי. "אנחנו במאה העשרים ואחת," הוסיף. "לא במאה התשע־עשרה."
 
הוא הניח את הכריכים בטוסטר והסתובב אליי.
 
"את יכולה לשבת, שאנון," אמר בעדינות. "זה בסדר."
 
"אה, אוקיי," ניגשתי אל האי ולמרבה המבוכה לא הצלחתי להעלות את עצמי על הכיסא הגבוה.
 
ניסיתי שוב, ושוב נכשלתי.
 
"אפשר להוריד את זה?"
 
ידעתי שאני נמוכה אבל זה היה ממש מגוחך.
 
מושב העור של הכיסא הגיע לי לצלעות.
 
"מה?" ג'וני קרא מעבר לכתפו תוך כדי נבירה במקרר. קופסת דגני בוקר הייתה תחובה מתחת לזרועו.
 
"הכיסא," עניתי בפנים אדומות. "אני לא מגיעה."
 
הוא הציץ לאחור וגיחך כשנוכח בבעיה שלי.
 
"היה שם קפיץ," הסביר וניגש אליי. הוא הניח על האי קופסת צ'יריוס ובקבוק חלב. "אבל גיבסי שובר כל מה שהוא נוגע בו."
 
בלי התראה, ג'וני תפס במותניי והרים אותי על הכיסא.
 
"הוא אוהב להעמיד פנים שהוא טיל לפני שיגור," אמר ונראה שלא שם לב כמה השפיע עליי מגעו.
 
הוא ניגש לארון אחר, הוציא שתי קערות, פתח מגירה ושלף שתי כפות.
 
"הטמבל שבר את כל הכיסאות תוך שבוע מהרגע שאימא שלי קנתה אותם." הוא הניח את הכפות והקערות על האי וחייך אליי. "כולם תקועים בגובה מקסימלי."
 
זקרתי גבה. "אתה לועג לי?"
 
ג'וני חייך. "בחיים לא." הוא דחף לכיווני קערה וכף והוסיף, "צ'יריוס זה בסדר למנה ראשונה? יש לי רייס קריספיס אם את מעדיפה."
 
"צ'יריוס זה בסדר גמור."
 
ג'וני התיישב על הכיסא לידי והושיט יד לקופסת הדגנים.
 
זרועו התחככה בזרועי כששפך דגנים לשתי הקערות שלנו ושוב עברה בי צמרמורת.
 
"קר לך?" שאל ופנה להביט בי.
 
נענעתי את הראש. "אני בסדר."
 
"את בטוחה?" שאל ומזג חלב לשתי הקערות.
 
הנהנתי. "אתה בטוח שלהורים שלך לא אכפת שאני כאן?"
 
הוא קימט את מצחו. "למה שיהיה אכפת להם?"
 
"לא יודעת," מיהרתי לומר.
 
"זה בסדר," הוא הרגיע אותי. "לא אכפת להם."
 
"כן, בסדר." לא הצלחתי לשאת את חום מבטו ולכן השפלתי את עיניי לקערה שלי. "הם בטח רגילים לזה שאתה מארח בחורות."
 
"מה זה אמור להביע?" הוא שאל בנימה קצת תוקפנית.
 
"שום דבר," הסמקתי, הרמתי את הכף והכנסתי לפי מנה גדושה של צ'יריוס.
 
"שאנון?" שאל ג'וני ועיניו עדיין היו נעוצות בפניי.
 
משכתי בכתפיי בחוסר אונים.
 
"אני לא מביא לכאן בחורות."
 
"לא?"
 
"לא," אישר. "אף פעם."
 
"מה לגבי בלה?" המילים יצאו מפי עוד לפני שהספקתי לבלום אותן.
 
"מה לגבי בלה?" שאל בזעף.
 
"אין לך, כאילו, קטע איתה?"
 
הקמטים במצחו של ג'וני העמיקו. "זה כבר לא רלוונטי."
 
"אני מצטערת," לקחתי עוד כף גדושה בדגנים, לעסתי ובלעתי ואחר כך הוספתי, "הייתם ביחד תקופה ארוכה אז הנחתי שהיא הייתה אצלך בבית."
 
ג'וני הסתובב והביט בי בפנים אטומות. "היינו ביחד?"
 
קימטתי את מצחי. "לא הייתם ביחד?"
 
הוא משך בכתפיו וחזר לקערה שלו. "לא."
 
"אה, אוקיי," מלמלתי והרגשתי מבולבלת מאוד.
 
"לא היינו ביחד במובן הזה, שאנון," הסביר ג'וני והכניס כף גדולה של צ'יריוס לפיו.
 
"אז איך היה הקשר?" שאלתי. "בינך לבינה?"
 
ידעתי שאני צריכה להפסיק לשאוב מידע אבל לא הצלחתי להתאפק.
 
הייתי מוכרחה לדעת.
 
ג'וני הכניס עוד כף לפיו, לעס לרגע ואז בלע בלי להביט בי. "האמת?"
 
הנהנתי.
 
"זה היה קשר גופני," הוא הודה ונראה נבוך. "רק סקס, שאנון."
 
"רק סקס," חזרתי על דבריו בלחישה.
 
"כן," ענה. "ולפני שתגידי משהו, אני יודע איך זה נשמע. אבל זו האמת, ומבחינתה זה היה אותו הדבר. אז אל תחשבי שאני המנוול ושהיא רצתה ממני משהו אחר, כי זה ממש לא נכון."
 
"ואתה יודע את זה בוודאות?"
 
"כן, אני יודע," הוא ענה בקול קצת מתגונן. "היא לא התעניינה בי בכלל, בתור בן אדם. היה אכפת לה רק ממה שעשיתי במגרש ומתחת לחצאית שלה. זה היה קשר גופני בלבד. וכשלא יכולתי לתת לה את מה שרצתה, היא עברה לשחקן אחר בקבוצה."
 
"זה נורא," לחשתי בלחיים בוערות.
 
"טוב, לא הכול הוא פרחים ופרפרים," רטן. "לפעמים זיונים הם רק זיונים."
 
"אפשר להפסיק לדבר על זה עכשיו," לחשתי והדפתי את הקערה שלי.
 
"את צודקת," גנח ושמט את הכף שלו לקערה. "את לא צריכה להקשיב לדיבורים כאלה. את רק בת חמש־עשרה." הוא נענע את הראש. "למה אני בכלל מדבר איתך על דברים כאלה?"
 
"אני בת שש־עשרה," הודעתי לו. "ואני לא ילדה."
 
ראשו של ג'וני הסתובב אליי והוא נראה מתוח. "את בת חמש־עשרה."
 
"לא נכון," תיקנתי אותו. "אני בת שש־עשרה."
 
ג'וני קימט את מצחו. "ממתי?"
 
"מהיום," עניתי.
 
ג'וני הביט בי בפה פעור. "היום יום ההולדת שלך?"
 
משכתי בכתפיי.
 
"למה לא אמרת?"
 
"לא יודעת," שוב משכתי בכתפיי. "שכחתי?"
 
"שאנון, באמת."
 
"כי זה לא כזה סיפור," מיהרתי לבטל את העניין. "זה סתם עוד יום."
 
יום גרוע.
 
יום נורא.
 
שהדבר היחיד שמאיר אותו הוא העובדה שאני איתך...
 
"לא, שאנון," טען ג'וני ונראה מבולבל לגמרי. "זה כן סיפור."
 
"בסדר, אז ג'וני, היום יום ההולדת שלי," אמרתי במבוכה. "בבקשה."
 
"חבל שלא ידעתי קודם," רטן. "הייתי קונה לך מתנה."
 
"לא צריך," אמרתי וליבי פרפר. "אל תדבר שטויות."
 
ג'וני נענע את ראשו ומלמל, "טוב, אם היית אומרת לי הייתי נותן לך משהו טוב יותר מקערת צ'יריוס."
 
"וכריך טוסט," אמרתי בקול נמוך.
 
ג'וני נאנח. "וכריך טוסט."
 
"הם לא אמורים להיות מוכנים כבר?" שאלתי.
 
"שיט!"
 
ג'וני דחף את הכיסא לאחור, מיהר אל הטוסטר והוציא אותם.
 
"לא ממש מוקרמים," הכריז. "אבל עשויים טוב."
 
"זה בסדר," הרגעתי אותו כשירד מהכיסא. "אני אוהבת אותם קריספיים."
 
הרמתי את שתי הקערות שלנו ולקחתי אותן לכיור כדי לשטוף כלים.
 
"שלא תחשבי על זה בכלל," הזהיר אותי ג'וני והניח את הכריכים שלנו בצלחות.
 
"לחשוב על מה?" שאלתי בבלבול.
 
"את לא מנקה שום דבר ביום ההולדת שלך," אמר ואחז צלחת בכל יד.
 
"לא אכפת לי..."
 
"והפנים שלך." נענע את הראש. "ואימא שלך. אלוהים, זה יום ההולדת שלך..."
 
"אמרת שנשכח מזה," אמרתי והרגשתי שקולי רועד מרוב בהלה.
 
לא רציתי לחשוב על זה.
 
ידעתי מה יקרה כשאצא מהבית הזה.
 
ורציתי לשכוח.
 
רק לכמה שעות, רציתי להעמיד פנים שהגיהינום לא מחכה לי בצידה האחר של דלת הכניסה.
 
ג'וני נראה כאילו הוא עומד להתווכח, אבל בסוף רק נענע את הראש בכניעה. "את צודקת, אני מצטער," אמר לבסוף. "שימי את הקערות בכיור ובואי איתי. אני אטפל בהן בהמשך."
 
לא נהגתי להשאיר לכלוך מאחוריי אבל צייתּי להוראותיו של ג'וני וחזרתי איתו למסדרון ומשם נכנסנו לסלון גדול עם אח בוערת.
 
בלי לחשוב, התקרבתי אליה וגנחתי בהקלה כשהחום התפשט ברגליי החשופות ובידיי.
 
ג'וני הניח את הצלחות על שולחן הזכוכית מול האח ואז גרר את הספה מהקיר והציב אותה מול האח.
 
"אתה לא צריך לעשות את זה בשבילי," מיהרתי לומר.
 
"קפוא בחוץ," אמר. "והבית הזה גדול לכן לוקח לו המון זמן להתחמם." הוא נופף בידו לכיוון הספה ואמר, "תרגישי בבית. אני כבר חוזר."
 
ללא מילה נוספת, ג'וני יצא והשאיר אותי לבד בסלון הענק שלו.
 
הייתי המומה מכדי לעשות משהו חוץ מלבהות ולכן נשארתי ליד האח, חיממתי את גבי והרגעתי את רגשותיי הסוערים.
 
כשג'וני חזר כעבור כמה דקות, הוא נשא בידיו שני ספלי תה.
 
"שניים סוכר וקצת חלב," הכריז בקריצה והניח את הספלים ליד הצלחות שלנו.
 
"תודה רבה," לחשתי, המומה מאדיבותו.
 
ג'וני התיישב בקצה אחד של הספה וזקר אליי גבה.
 
כעבור כמה רגעים של התלבטות, עשיתי כמותו והתיישבתי בקצה השני של הספה, כך שנשאר בינינו מרווח.
 
ג'וני לקח את השלט והדליק את הטלוויזיה שהייתה תלויה על הקיר מעל האח.
 
היא הייתה ענקית.
 
לפחות 80 אינץ'.
 
"יש העדפות?" שאל אותי וגלל במדריך הערוצים שעל המסך.
 
נענעתי את הראש. "מה שתרצה."
 
"ילדת יום ההולדת בוחרת."
 
הסמקתי. "תפתיע אותי."
 
ג'וני הביט בטלוויזיה ואז חייך בגמלוניות. "עוד מעט משדרים משחק של אירלנד באליפות שש האומות." הוא משך בכתפיו והוסיף, "תכננתי לראות את זה."
 
"אז תעביר לשם," עודדתי אותו.
 
גבותיו התרוממו. "לא אכפת לך?"
 
"זו הטלוויזיה שלך," עניתי. "למה שיהיה אכפת לי?"
 
"אם תשתעממי, פשוט תגידי לי," מלמל והעביר למשחק. הוא שקע מייד בצפייה במשחק, "ונראה משהו אחר."
 
כשנבחרת הבוגרים האירית צעדה אל המגרש לשירת ההמנון הלאומי, כל פניו של ג'וני אורו.
 
עיניו ריצדו בהתרגשות כשטפח בידו על הספה.
 
הוא נראה צעיר מאוד.
 
וחמוד.
 
חיכיתי שג'וני ירים את הכריך שלו לפני שהושטתי יד לכריך שלי ונגסתי בו מעט.
 
טעם הבשר והגבינה המותכת נטפו על לשוני וגנחתי בהנאה לפני שהסתערתי עליו.
 
"אני אהיה שם יום אחד," אמר ג'וני והטה את ראשו לכיוון הטלוויזיה. "יום אחד אני אהיה שם, שאנון."
 
"אני יודעת," עניתי, כי האמנתי לכל מילה. נשכתי את שפתי, הסתובבתי אליו ואמרתי, "אל תשכח אותי כשתהיה שחקן רוגבי עשיר ומפורסם."
 
"לעולם אין לדעת," אמר בחיוך. "אולי אקח אותך איתי כדי שתוכלי להריע לי ביציעים."
 
בבקשה.
 
בבקשה קח אותי איתך.
 
"אתה בטוח מאוד בעצמך," אמרתי במקום זאת.
 
"תוכלי ללבוש חולצה עם המספר שלי ולצעוק 'ג'וני, ג'וני', מהיציעים," הוא צחק ואז שב לצפות במשחק.
 
אל תפתה אותי...
 
ישבתי על הספה בסלון של הוריו עם אש בוערת באח וגשם יורד מחוץ לחלון הענק והרגשתי שגופי מתרפה לאיטו בזמן שניסיתי לעקוב אחרי המשחק.
 
לא יזמתי שיחה כדי להפר שתיקות מביכות כי לא היו כאלה.
 
ברגע זה, השהייה בחברתו הייתה קלה כמו אוויר לנשימה.
 
זו הייתה תגובה מוזרה לנוכחותו של ג'וני אבל זה מה שהרגשתי.
 
נהניתי להיות איתו.
 
הוא לא לחץ עליי לדַבֵּר וזה מצא חן בעיניי.
 
הוא פשוט ישב לידי, עם כרית ענקית בינינו וסוקי לרגלינו, ונבח הוראות אל מכשיר הטלוויזיה.
 
כשג'וני מתח את רגליו על שולחן הקפה, חיכיתי במשך עשר דקות לפני שניסיתי לעשות את אותו הדבר אבל לא הצלחתי כי בהונותיי בקושי הגיעו לפינה לפני שנחתו על הרצפה.
 
ג'וני צחק בשקט, הושיט יד קדימה וקירב את השולחן לספה.
 
מרוב מבוכה, השארתי את רגליי נטועות על הרצפה.
 
כעבור פחות מדקה ג'וני הושיט יד, הרים את רגליי והניח אותן על השולחן.
 
הסתובבתי להביט בו אבל הוא חזר להתרכז במסך.
 
מדי פעם ג'וני הפסיק את הצפייה במשחק כדי לשים פחם או לבני בעֵרה באח ולאחר מכן חזר אל הספה.
 
אחרי הפעם השלישית שעשה את זה, הזזתי את הכרית ממנו והצמדתי אותה לחזי.
 
עד סוף המשחק, הכתפיים שלנו כבר נגעו זו בזו.
 
לא התרחקתי.
 
הוא היה גדול ומוצק וחמים ואהבתי להרגיש אותו לידי.
 
כעבור זמן מה כשעיניי החלו להיעצם, הוא הרים את זרועו ולא התכווצתי כשהיא הונחה על כתפי.
 
במקום זאת השענתי את לחיי על צד גופו ועצמתי עיניים. אפשרתי לעצמי להירדם ולישון בלי חשש בליבי, כי לא היה בתוכי שום מקום לפחד כל עוד זרועו של הבחור הזה כרוכה סביבי.

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
292 דירוגים
261 דירוגים
24 דירוגים
3 דירוגים
3 דירוגים
1 דירוגים
12/9/2024

הסדרה הזאת הכניסה אותי לעולם הספרים, בתקופה מאוד קשה רגשית בחיים שלי, הבחורים של טומן שימשה אצלי כמקום מפלט אמיתי, אין לי איך לתאר כמה הספרים האלו ריפאו אותי, חיממו לי את הלב, אני שמחה שהייתה לי ההזדמנות לחיות בעולם של הספרים האלו, מצחיקים, חכמים, באמת נקשרתי לדמויות

1
31/7/2024

איזה ספר ואו מצד אחד יש את הסיפור אהבה שלהם שהוא כולכך יפה וטוהר ותמים מצד שני החיים שלה סיוט אחד גדול

1
29/7/2021

מאוד נהנתי, מרגש ומצחיק, ספר שנכנס ללב ♥️

1
26/1/2025

עניין מסקרן ממליצה

28/11/2024

הספר הזה מרגש ברמות אבל גם עצוב בגלל אבא של שאנון הוא באמת נוראי יש לי קראש על ג׳וני וגיבסי הם מטורפים והספר הזה פשוט מושלם אני לא קוראת בדרך כלל ספרים אבל אותו קראתי ב5 ימים או 4 ימים לא זוכרת

28/11/2024

ספר עם עלילה מרגשת וסוחפת שלא נותנת מנוחה. הסיפור מתפתח בצורה כל כך חכמה ומלאת רגש, שהוא מצליח להפתיע ולרגש בכל פרק מחדש. היחסים בין הדמויות מורכבים ונוגעים ללב, והמסע שהן עוברות יחד – מלא בעוצמות, כאב ותקווה – הרגיש כאילו אני שם איתן, חיה כל רגע. זה סיפור שלא רק נקרא, אלא ממש נחווה, והוא השאיר בי תחושת עומק ורגש שלא ישכחו במהרה.

24/11/2024

י

24/10/2024

וואוו, סיימתי אותו תוך כמה שעות!!

9/10/2024

הספר הזה שבר אותי, אהבתי את הראשון מאוד אבל הספר הזה זה כבר רמה אחרת ושניהם מתחילים להתקרב אחד לשני

11/9/2024

הספר פשוט וואווווו

27/6/2024

המשך נהדר של הספר הראשון

19/6/2024

מעולה :)

16/6/2024

כתוב היטב. סיימתי לקרוא ביום אחד.

8/5/2024

אימלה איזה ספררר סוחחחף סיימתי אותו בכמה שעותת! אהבתי

1/5/2024

ממש אהבתי...לא הפסקתי לקרוא😍😍😍😍

24/4/2024

נהדר, מסעיר ומלא בחוש הומור מקסים!

1/4/2024

מרגש וכתוב כל כך יפה

27/3/2024

מעוד אהבתי ממליצה

11/3/2024

וואו וואו וואו❤️

8/2/2024

ספר מושלם❤️ סיימתי ליקרוא בשעתיים 💋 איתהבתי!! לא יכולה לחקות לספר הבא

6/2/2024

ספר מושלם!!! סיימתי לקרוא אותו ביום אחד!! אני כל כך שמחתי שהם סוף סוף נפתחו אחד לשניה והעלילה פשוט מותחת ומצמררת, אני נשארתי המומה. ובספר הזה היה קטעים מצחיקים שהפכו לי את הבטן ועכשיו אני ממשיכה לספר השלישי של הסידרה אז רצו לקרוא ותהנו.

30/1/2024

וואו! סיימתי את הספר ביום אחד! לא הצלחתי להניח אותו לשנייה!

19/1/2024

אמאלה איזה ספר

14/12/2023

וואוווווווו ספר מושלםםםםם הכי טוב בסדרה😍

10/12/2023

איןןןןן דברים כאלה פשוט אין רצה לספר השלישייייי

26/11/2023

אמללה איזה ספר נדיררר

26/11/2023

מדהים מדהים קראתי בנשימה עצורה

10/11/2023

ספר נעורים אבל מרתק

7/11/2023

מרתק ומותח

26/10/2023

וואו איזה ספר מושלם יש בו הכל בכי צחוק כעס אמאלה איזה ספר יפה.

13/10/2023

זה הספר הכי טוב שקראתי גמרתי אותו בשלושה ימים

13/10/2023

ספר מדהים ממליצה ביותר

12/10/2023

ספר מושלם תתקוננו לקנות גם את הספר הבאה כי פשוט אי אפשר להפסיק לקורא את הסיפור שלהם קראתי את כל הספר בפחות משעתיים ממליצה בטירוף

9/10/2023

שאנוןןןןןןןןןן למההה

25/9/2023

הרבה יותר אהבתי את החלק השני בסדרה. תתכוננו לצחוק הרבה, לכעוס המון וגם לבכות. ובטוח שלהתאהב ❣️

21/8/2023

מהמם אני לא עצרתי לרגע

16/8/2023

bshr

11/8/2023

וואו וואו וואו זה ספר מדהים ממליצה בחום

8/8/2023

ספר מטורף אי אפשר להפסיק לקרוא

8/8/2023

ספר ממהם סיימתי תוך יום לא יכולתי להפסיק לקרוא מומלץ בחוםםםםם!

12/7/2023

זה מקסים לראות איך מערכת היחסים ביניהם נרקמת לאט ובזהירות, היו קטעים מצמררים בטירוף שהייתי ממש צריכה לעצור רגע ולעכל, יש פה נושאים כל כך רגישים שמועברים בצורה כל כך אמיתית

5/7/2023

ואו🥹🥹

29/6/2023

שאנון וגוני ממיסים את הלב עם הקשר הכל כך יפה בניהם לא ממהרים לשום מקום אבל הוא תמיד שם כדי לשמור עליה, סדרה חובה לכולם

16/6/2023

וואו, ספר מעלף אחד הטובים שקראתי חובה לקרואאאא

13/6/2023

אלוהים אדירים, איזה ספר מדהים!

4/6/2023

מושלם מושלם מושלם

1/6/2023

כל הסדרה הזו סוחפת מרגשת ונדירה מומלץ ממש ממש

29/5/2023

אמאלהה איזה ספר מושלם ומצממרר אני טסה מחר לקנות תספר השלישי!!😍😍😍🤍🤍🤍

23/5/2023

מהמם מושלם אין מילים

23/5/2023

ספר מהמם וסוחף!! לגמרי שווה 5 כוכבים.

19/5/2023

מהמם

17/5/2023

בחיים שלי לא סיימתי ספר כולכך מהר כמו עכשיווווו זה פשוט הספר הכי הכי הכי מושלם שקיים וכבר אמרתי שאני מאוהבת קשות על גבול אישפוז בגואי וגוני רצנייי אישפוז דחוףףף

13/5/2023

אחד האהובים עליי מהסדרה מושלם מושלם מושלם

12/5/2023

וואווו אמא! אני כל כך אוהבת את הסדרה הזאת ואת הסופרת הזאת. סדרה כל כך מרגשת ודמויות כל כך מדהימות. סדרה עם מלא משמעות ועומק ואני יותר מממליצה!❤️❤️❤️

2/5/2023

כרגע בוכה מרוב הלם ורוכשת את הספר הבא

1/5/2023

ספר מושלםםםםם

19/4/2023

סדרה מדהימה ומרגשת עם סיפור שסוחף כבר מההתחלה…

6/4/2023

ספר מדהים אהבתי מאוד

3/4/2023

בזכות הסדרה המושלמת הזאת התחלתי לקרוא ספרים ואני באמת שואלת את עצמי איך לא עשיתי את זה קודם

28/3/2023

ספר מצויין

22/3/2023

אי אפשר להפסיק לקרוא!!

7/3/2023

הספר הכי טוב שיש. איזו כתיבה. מעולה ברמות!! מומלץץץ

22/10/2022

וואו.

17/10/2022

וואוווווו סיימתי אותו ביום סדרת ספרים מטורפים אני ככ מחכה להזמנה הבאה שאזמין את המשך הסדרה

6/10/2022

הספר כל כך יפה!!!!! מומלץ בטירוףףףף

4/10/2022

ספר מדהים, החלק השני אפילו יותר יפה ומרתק מהראשון

2/10/2022

ואווו ספר מושך ומדהים אני ממש אהבתי אחד הספרים שקראתי

28/9/2022

אני פשוט מאוהבת. אין לי מילים לתאר את כמות הרגשות שהיו לי מהספר זה. זה היה פשוט וואו אחד גדול. ממליצה בחום לקרוא את הספרים האלו.

24/9/2022

טוב תקשיבו הספר נדיר הספרה מושלמת לכו לקרוא וגיבסי שלי אז תזהרו!!!

22/9/2022

הספר מושלם לא קראתי ספר יותר טוב מזה מומלץ ממש באמת שזה אחד הספרים הטובים

13/9/2022

מרתק אי אפשר להניח מהיד כתיבה מעולה פשוטטט ואוווו

9/9/2022

אמאלה ספר מושלםםם!!! האהוב עליי בסדרה!!!!!! גם הכריכה מהממת וגם התוכןן!! כמות הפעמים שעשיתי reread לסדרה הזאת רק כדי לצאת ממחסום קריאה היא ככ גדולה!!

25/8/2022

מושלם 🙏🏿 בעירה איטית בטירוף אבל שווה כל רגע !! ממשיכה לספר הבא ❤️❤️

22/8/2022

ספר נדיר באמת סוחף וכיפי

21/8/2022

מהמם תקראו

20/8/2022

סיימתי את ב2 הראשונים תוך יומיים!! דחוף ממשיכה ל2 הבאים! סדרה חובה לקריאה!!!!!

14/8/2022

זה פשוט מושלם

14/8/2022

אמאלה זה הדבר הכי טוב שקראתי בחיים העלובים שלייייי אני עכשיו ממשיכה לשלישי וואווווו

4/8/2022

מרתק כל כך איאפשר לעצור ! עוברת לשלישי

3/8/2022

אמלה זה היה ספר ככ טוב אני ללא ספק הולכת לקרוא שוב מתישהו

2/8/2022

אחד הסדרות ספרים היפות ביותר שקראתי בימייי😍😍😍

1/8/2022

ספר מעולה

31/7/2022

ואווו איזה ספר מושלם!! אי אפשר להספיק לקרוא

30/7/2022

מאוהבת. בכיתי מלא

30/7/2022

מושלם חד משמעית מושלם

30/7/2022

וואוו איזה סוחף לא הורדתי מהיד... צחקתי, התרגשתי וגם בכיתי ונשברתי.. ממשיכה לספר הבא...

26/7/2022

מרתק במיוחד

26/7/2022

ספר מושלם ממליצה ברמות

26/7/2022

מאוהבת בספר הזה באמת

21/7/2022

וואו. פשוט וואו. יש בספר הזה הכל! רגעים קורעים מצחוק, רגעים מרסקים שפשוט שוברים את הלב, ובעיקר כתיבה מצויינת ודמויות מדהימות המשך מושלם לספר הראשון, ממשיכה עכשיו לשלישי! ממליצה בחום😍

21/7/2022

אני רק רוצה למחוק מהמוח שלי את הספר הזה כדי לקרוא אותו שוב בפעם הראשונה

20/7/2022

הספר הכי טוב בסדרה אם לשמור את 13 לא היה קיים

15/7/2022

אמאלה פשוט מדהים!!!!!

14/7/2022

מושלםםם

12/7/2022

מושלם בטירוף

11/7/2022

מדהים!

26/6/2022

ספר טורף לא פחות טוב מהקודם. ממלימה בחום

22/6/2022

מדהים !!!!

19/6/2022

ספר מדהים כמו הקודם, אני חולה בביתמושיבתי לקרוא אותו וסיימתי אותו בכמה שעןת ספןרןת!! שווה כלכך לקרואאא אין לי מילים ספר מטלטל

19/6/2022

פשוט מושלם ברמה שאין מילים. חובה קריאה

15/6/2022

שהוא אחד היפים

11/6/2022

מדהים ברמה אחרת

1/6/2022

מושלם!

16/5/2022

מדהיםםםםםם

8/4/2022

ספר מעניין ומרתק לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו!!!

27/3/2022

אי אפשר להוריד את הספר מהיד

6/3/2022

מהמםםםםםםם

22/2/2022

ספר המשך לסידרה. חובה חובה חובה לקרוא!!!

15/2/2022

בלעתי את הספר ביומיים. פשוט מרגש ומותח

12/2/2022

ספר מדהים. פשוט ממכר, לא הצלחתי להפסיק לקרוא. מצחיק, ומרגש. די עצוב אבל נשפכתי מצחוק בכל קטע של גיבסי3>

12/2/2022

אני לא קורא את הזאנר הזה בדרך כלל, אבל את הספר הזה לא יכולתי להניח לרגע. לא מבין למה ..

9/2/2022

התאהבתי בספרים ובדמויות, העלילה פשוט סוחפת

28/1/2022

וואו אחד גדול! סיימתי בכמה שעות, וזה היה ככ טוב! ספר מדהים, עם סיפור מטלטל. ממליצה בחום :)

25/1/2022

אי אפשר להפסיק לקרוא; מחכה לספר הבא אחריו

11/1/2022

אוקיי מ ו ש ל ם לא הפסקתי לצחוק בפרקים האחרונים ספוילר קטנטן בסוף בכיתי

2/1/2022

מושלם מושלם מושלם

18/12/2021

סיימתי את הספר השני זה ןואוווווו חובה חובה חובהההה

4/12/2021

האמת? פשוט מדהים. סיימתי לקרוא את הספר ברצף מבלי להניח אותו אפילו פעם אחת. אכתוב את אותה תגובה גם על הספר השני בסדרה. הספר מפורט היטב. היה מדהים שהחיים הפרטיים של כל אחד פורטו גם הם. נהנתי, התרגשתי, צחקתי, הופתעתי, נעצבתי ושמחתי ביחד עם הדמויות. מאוהבת בשאנון וג׳וני. שאבתי כל פיסת מידע בספר.

3/12/2021

ספר מושלם! למרות שהסיפור לא פשוט הוא כל כך חשוב! כתוב מקסים! מרגש! נובע ! ג׳וני ושאנון פשוט נכנסים ללב… והסוף מותח ומשאיר טעם של עוד!

27/11/2021

אמאלה אין לי מילים כמה שהספר מוששלם

22/11/2021

Wow, פשוט wow

3/10/2021

ואו. פשוט ואו אי אפשר להוריד את הספר

9/9/2021

חזק, עצוב, רומנטי

5/9/2021

ספר מדהים.. ערוך יפה, מתואר ברגש רב, כבר חסרת סבלנות לקראת הספר השלישי

27/8/2021

אמלה!!! סיימתי תוך כמה שעות, ספר מדהים!

31/7/2021

מדהים!!!!!!

30/7/2021

פשוט מדהים

18/7/2021

מדהים , כמו הראשון

2/7/2021

ספר חובה! סדרה ממכרת, שיש בה הכל. אהבה, שנאה, אלימות צחוק ובכי

27/6/2021

אין ברירה אלא להמשיך לספר הבא. המשך הסיפור של שאנון וג'וני.

26/6/2021

ספר מושלם!!!! ממשיכה לשלישי בלי אוויר בריאות.

18/5/2021

סדרת ספרים פשוט מושלמת עוברת לחלק השלישי😍😍

16/3/2021

אווווווווו

26/2/2021

סדרת הספרים הזו כל כך נוגעת ללב, מרגשת וכתובה מצוין. אני קוראת אותה כרגע בפעם השלישית ורואה שוב עד כמה היא טובה. לעיתים מרוב "ספרות" טכנית, הכתובה לפי נוסחה, שוכחים שיש רגש אמיתי, לא קלישאתי, או קריקטורה של רגש. ואת זה יש כאן. דבר נוסף שבולט הוא שלא צריך לדפדף הלאה והלאה כדי לעבור את מריחת תיאורי הבית, בגדים, פתיחת מכונית, וכו וכו שנפוץ בספרות הרומנטית בימינו, וזו ממש מכה. אומנם, סדרה של 4 ספרים, שאמורה להיכתב בספר אחד (הקליף האנגר הארור), אבל ייתכן שיש לזה הצדקה כי גם סופרות צריכות להתפרנס.

26/1/2021

מקסים, מרגש וגם מצחיק.. כתיבת הסיפור מעולה! ממשיכה לחלק הבא...

21/1/2021

מקסים מחכה להמשך

11/1/2021

חא קל,סיפור קשה אבל אני רוצה מאוד לראות את הדרך היפה ששאנון וג'וני עושים.

4/1/2021

מדהים וכל כך אמיתי

27/12/2020

ספר מעולה!!! פשוט מושלם!

22/12/2020

ספר מושלם סדרה מושלמת כתוב כל כך יפה. מרגש, סוחף, מותח.

6/12/2020

סדרת הספרים הכי טובה שקראתי... מושלם! שווה קריאה מותח וכתוב היטב.

6/12/2020

פשוט מושלםםםםםםם

23/11/2020

ספר מהממםםםםם והסדרה גם מהממתת ממש ממליצה

18/11/2020

בשתי מילים....סדרת מופת!!!! מושלם!!! סדרה שיש בה הכול מהכול, עצב, כאב, שמחה, אהבה אדירה וצחוק מתגלגל.

15/11/2020

כרגיל מקסים

15/11/2020

ספר מהממם ממש! מרגש ועמוק ואי אפשר להפסיק לקרוא פשוט, הכל כתוב בצורה מושלמת והעלילה מדהימה (למרות שזה סיפור נעורים). קצת מעצבן שיש כמה ספרים בסדרה כשזה אמור להיות בעצם ספר אחד (ככה מרגיש לי) אבל עדיין דירגתי 5 כי פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא ואני רצה לספר הבא!

14/11/2020

מעולה

13/11/2020

פשוט ספר מושלם כל הארבע חלקים. פשוט התאהבתי סיימתי כל כך מהר. מלא תוכן מכל הצבעים. פשוט מקסים.

12/11/2020

ספר מדהים! התמכרתי!!!

5/11/2020

אני קוראת כל פעם טיפה, כדי שלא יגמר. איזה כייף!!!

3/11/2020

אחת הסדרות הנפלאות היפות המצחיקות שקראתי כל ספר יפה יותר מהקודם

31/10/2020

ספר שני. וואו !!! כמה טלטלות עוברים. כאב ופחד ומתח והומור ואהבה. כתוב מדהים. לחשוב שיש מצבים כאלה במשפחות במציאות זה מזעזע. מומלץ בחום. עוברת מהר לספר השלישי.

31/10/2020

מדהים. פשוט וואו. כתיבה מדהימה, אהבה של בני נוער, סבוכה בתוך עולם כל כך קשה. קריאה חובה!!!

31/10/2020

לא יכולתי להפסיק לקרא. ממשיכה לספר הבא.

30/10/2020

קראתי את כל רבעיית הספרים ב 4 ימים, אי אפשר להפסיק לקרוא. צחקתי, בכיתי. סיפור כואב, מרגש. ממליצה מאוד

27/10/2020

הספר אחד הטובים שקראתי! סופרת מעולה!!!! אמאלה כמה מתח מלא רגשות..מושלם❤

27/10/2020

כל המקבץ מצויין - קראתי את ארבעתם ב3 ימים. צחקתי, בכיתי - היה מעולה. מחכה שהבאים בסדרה יצאו!

26/10/2020

וואוו איזה ספר מדהים!!

25/10/2020

איזו סדרה. סיימתי את השני וכבר רצה לשלישי. סדרה מדהימה!!!

25/10/2020

פשוט מושלם . מומלץ בחום. כתוב מהמם, מרגש טיפה עצוב ועם זאת מאוד מאוד מצחיק.

24/10/2020

מעולה !!!

24/10/2020

מושלם!!!!!

22/10/2020

הספר הכי טוב שקראתי! ווואוו!!!

21/10/2020

מצד אחד אהבה של בני נוער כל כך תמימה ועדינה מצד שני אלימות במשפחה זה חיים כל כך קשים טירוף של סדרה פשוט מדהים

21/10/2020

מושלם. מומלץ ביותר!

19/10/2020

פשוט וואאוו..ספר הורס

19/10/2020

מקסים,קורע לב ומצחיק

19/10/2020

סיפור מדהים ונוגע ללב אהבתי מאוד

18/10/2020

אמא'לה איזו סדרת ספרים 📚 איזה מתח נגמר הספר השני רצה להמשיך. לשלישי והרביעי… וואוווו!!!!!!

16/10/2020

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי זה זמן רב. הספר כתוב להפליא, מעניין, מצחיק, סקסי ומשלהב. הוא סחף אותי לתוכו ורותקתי אליו מהעמוד הראשון עד האחרון

15/10/2020

אמא איזה סיפור עוצמתי הלב מתרסק . וכמה בכי וכנגד גם צחוק. ספר מעלף עוברת לחלק השלישי ❤❤❤❤❤❤❤

15/10/2020

בצד אהבה רכה, סיפור חיים קשה ומזעזע, תכינו את הטישו. ממשיכה במתח לספר השלישי.

14/2/2025

מתוק מעדיפה את האחרים

27/10/2023

רומן אירוטי זה לא.. וולש כותבת מאוד יפה, קצת קשה לי ששאנון הדמות הראשית כלכך חלשה והכל קורה לה.. קצת מחזק את העולם הישן של אישה חלשה וגבר שמגיע להציל אותה מהעולם.. סהכ הסיפור יפה וסוחף אבל ציפיתי להרבה יותר מהביקורות

17/4/2023

ממש יפה וכיף להבין את הרגשות שלהם , במהלך הקריאה אפשר להבין כמה הסופרת מדגישה את הרגשות שלהם ובונה אותם להתאהבות זה ממש יפה

15/10/2022

ספר מהמם אני אוהבת את גוני כלכך די

13/10/2022

שיפור משמעותי מאוד מהראשון

24/9/2022

הסיפור מאוד קריא וסוחף, עם זאת, אני לא חושבת שנתקלתי אי פעם בדמות ראשית כ"כ מעצבנת חלשה וחסרת אונים. עד כדי כך שסיפור האהבה ביניהם לא מספיק משכנע. קשה להבין איך בחור שמתואר ככליל השלמות ומלך התיכון כ"כ משוגע על מן רכיכה כזאת. אה, כן! היא ממש יפה! 🤦‍♀️

10/1/2022

ספר מהמם מאוד עלילה טובה טם כי קצת מושכים את העלילה אבל מאוד אהבתי❤

24/7/2021

משתפר מהחלק הראשון

20/5/2021

ספר מרגש,קצת קשה ולרגעים מצחיק.

4/2/2021

אחד הסיפורים היפים,המרגשים ועוצמתיים שקראתי. נוגע בנושאים חשובים וכואבים. אבל לדעתי היה פה too much information לא צריך לכתוב כל מחשבה ומחשבה שעברה להם בראש...

13/12/2023

שמשהוא יציל אותי מהסחבת הזו חוץ מ-5 עמודים האחרונים של הספר הוא לא זזזזז

31/7/2021

אחלה

25/7/2022

ביקורת על כל הסדרה: בסדר, ולא יותר מזה.. יכול להיות טוב יותר . לא מבינה על מה ההייפ לסדרה. המון סבלנות צריך הדברים מתפתחים מאד לאט. בנוסף, מדובר על תלמידי תיכון, לקראת הסוף על הקולג' בקיצור, זה מעט צעיר. חסרה לי התפתחות על מספר שנים ולא רק שנות התיכון

4/4/2021

הדמות הראשית כל כך חלשה שזה כבר מבחיל. סיפור האהבה ביניהם פשוט לא אמין מבחינתי. נתתי צ'אנס לספר השני כי אולי זה ישתפר אבל לא. לא ממשיכה לספר שלישי.

29/1/2021

חביב ולא יותר

1/2/2025

הקריינית הזו פשוט פשוט פשוט נוראית. אי אפשר לשמוע את הספר, היא הרסה אותו לגמרי. נורא ואיום!!!

הבחורים של טומן 2 - להתמסר ל־13 קלואי וולש
1
שאנון
 
 
 
נשארתי עשרים דקות תמימות בזרועותיו של ג'וני וניסיתי בכל הכוח להשתלט על רגשותיי.
 
לבסוף, כשהרגשתי שלא נשארה עוד דמעה אחת בגופי, התרחקתי כדי להביט בו.
 
עיניו הכחולות בערו באהדה כשצפה בי בתשומת לב.
 
"היי," משכתי באפי במבוכה.
 
"היי," אמר ג'וני בקול צרוד והרחיק בליטוף את שערי הלח מפניי ומכתפיי.
 
"תודה," אמרתי בשקט והתאפקתי שלא להצמיד את לחיי אל ידו.
 
"על מה?" שאל ותחב קווצות שיער סוררות מאחורי אוזניי.
 
"על זה שחיבקת אותי ולא עזבת," אמרתי בקול חלוש.
 
הוא חייך בעצב. "מתי שתרצי."
 
"אתה רוצה שאלך עכשיו?" שאלתי בהיסוס. "אחרי שהרטבתי לך את החולצה ואת הצוואר?"
 
ג'וני נענע את הראש וחזר על המילים שאמר קודם, "אני רוצה שתישארי איתי."
 
"באמת?" משכתי באפי והידקתי את אחיזתי בצווארו.
 
הוא הנהן לאיטו. "כן, אני רוצה."
 
"בסדר," לחשתי וליבי האיץ את פעימותיו.
 
"את רוצה לדבר על זה?" שאל ועיניו הכחולות קדחו בעיניי.
 
מיהרתי לנענע את הראש כי ידעתי שאני רוצה לאטום הכול ולהתרכז בדבר החיובי היחיד בחיי.
 
בו.
 
ג'וני הביט בי בחשש. "את בטוחה?"
 
"אני רוצה לשכוח," התוודיתי. "אני לא רוצה אפילו לחשוב על זה. ממש לא... לפחות עד שאצטרך ללכת הביתה ולהתמודד עם זה."
 
"אם זה מה שאת רוצה, זה מה שנעשה," ענה ג'וני בקול מחוספס.
 
נרפיתי מייד בהקלה.
 
הבחור הזה.
 
אלוהים.
 
"את רעבה?" שאל והרפה ממותניי. ההרגשה המנחמת של ידיו על עורי נעלמה.
 
בטני קרקרה לשמע ההצעה בזמן שירדתי באי־רצון מברכיו.
 
"אפרש את זה ככן," אמר ג'וני בצחקוק קל.
 
הוא נענע את הראש, הוריד את סוקי מהמיטה ואז פנה לחייך אליי. "בואי, שאנון כמו הנהר," הוא הטה את ראשו לעבר הדלת. "תני לי להאכיל אותך."
 
השתרכתי ברגליים רועדות אחרי ג'וני וסוקי במסדרון הארוך המוביל אל גרם המדרגות הענקי.
 
נאלצתי לכבוש את החיוך שאיים להיפרש על פניי כשג'וני עצר בראש המדרגות, הרים את סוקי ונשא את כלבת הלברדור הענקית ששקלה לכל הפחות שלושים וחמישה קילו במדרגות כאילו הייתה תינוקת קטנה המעורסלת בזרועותיו.
 
חייכתי והלכתי אחריהם.
 
"דלקת פרקים," הסביר ג'וני במבוכה למראה המבט שנעצתי בהם. "זקנה." הוא הניח אותה בעדינות כשהגיע לקומת הקרקע וצפה בה פוסעת במסדרון לפני שהוסיף, "אבל היא צעירה בליבה."
 
ברגע שרגליי היחפות נגעו במרצפות הקרות, נרתעתי וזינקתי לאחור אל המדרגה המכוסה בשטיח.
 
"וואו," צווחתי ברעד. "הרצפה קרה כל־כך."
 
"חכי," אמר ג'וני ועלה במדרגות. הוא חזר כעבור כמה דקות עם זוג גרביים.
 
הוא הושיט לי את הגרביים והתיישבתי על המדרגה כדי לגרוב אותם.
 
"תודה," לחשתי בזמן שמשכתי על רגליי את הגרביים השחורים הענקיים.
 
כמה מפתיע, גרבי נייקי ממותגים.
 
ולא חיקוי.
 
"בשמחה," ענה ג'וני והסתכל עליי. הוא גירד את הלסת והוסיף, "אני לא יודע למה לא חשבתי על גרביים."
 
"זה בסדר," הרגעתי אותו והרמתי אותם אל שוקיי לפני שקמתי. "אני, אה..." משכתי בכתפיי בחוסר אונים ואז הצבעתי על רגליי החשופות שהיו מכוסות עד הירכיים בתחתוני הבוקסר שלו. "לא הצלחתי ללבוש את המכנסיים שלך."
 
שפתיו התעקלו בשעשוע. "לא?"
 
הנדתי את ראשי ולחיי בערו. "אני קטנה מדי."
 
"זה בסדר," הוא השיב בקול צרוד. "מוצא חן בעיניי."
 
"כן?"
 
"זאת אומרת..." הוא נענע את הראש ונשף. "לא מפריע לי."
 
"להורים שלך זה יפריע?" תחבתי את השיער מאחורי האוזן בלחץ. "זאת אומרת, הם לא יחשבו..."
 
"לא," ענה ג'וני אבל נשמע מוסח.
 
"אתה בטוח?"
 
מבטו חלף עליי ועורי התלהט. "לא, זה... בסדר."
 
גבותיי התרוממו. "בסדר?"
 
הוא הסמיק וגרם גם לי להסמיק בגוון אדום עמוק יותר.
 
אוי אלוהים...
 
"רק אנחנו כאן," הוסיף בשיעול. "אימא לא תחזור עד הבוקר."
 
"אה, אוקיי."
 
"אז מה מתחשק לך?" שאל ג'וני ולשמחתי הרבה שינה את הנושא בחזרה לאוכל.
 
"אני לא בררנית," מלמלתי והלכתי אחריו במסדרון ארוך אל הדלת שבקצה.
 
עמדתי בפתח והתפעלתי מהמטבח היפהפה והמודרני שלפניי.
 
הוא לא נראה כמו שאר חלקי הבית שהיו מסורתיים ומהודרים.
 
"תודה לאל," ענה ג'וני והפניתי שוב את תשומת ליבי למקום שבו עמד ליד אי שיש גדול ושחור והסתכל בטלפון שלו. "כי כישורי הבישול שלי די בסיסיים וגיבסי רוקן פה את המקרר קודם."
 
"אני יכולה לבשל?" הצעתי בביישנות.
 
"מה — לא," הוא מיהר לדחות את ההצעה בחיוך. "את האורחת שלי. את לא תבשלי בשבילי."
 
"לא אכפת לי," עניתי.
 
"טוב, אבל לי אכפת," אמר ג'וני והשליך את הטלפון שלו על הדלפק. הוא הפנה אליי את מבטו. "כריך טוסט נשמע טוב?"
 
חייכתי מאוזן לאוזן. "נשמע מעולה."
 
"בחירה מצוינת," צחק. "כי זה או כריך או דגני בוקר."
 
"אפשר סתם לאכול דגני בוקר," הצעתי. "לא אכפת לי."
 
ג'וני קרץ ואמר, "נתפרע ונאכל את שניהם."
 
לא התנגדתי.
 
ידעתי שאטרוף בשמחה כל מה שיונח לפניי.
 
"את שותה תה?"
 
"רק כשיורד גשם," עניתי בחיוך. "תה רגיל עם שניים סוכר וקצת חלב."
 
הוא גיחך. "אז את טיפוס של תה, לא קפה."
 
עשיתי פרצוף נגעל. "איכס. שונאת קפה."
 
ג'וני חייך והצביע על האי הגדול משיש באמצע המטבח.
 
"שבי," הורה. הוא ניגש אל הארונות והתחיל לנבור בהם. "אשים את הלחם בטוסטר ונאכל בינתיים את הדגנים."
 
"תודה רבה," אמרתי בשקט.
 
"על מה?" שאל בזמן שהכין את הכריכים במהירות שיא.
 
"שאתה מבשל לי," עניתי וצפיתי בגבו בפעולה.
 
הוא לבש חולצת טריקו אפורה והבד נמתח להפליא על גבו הרחב.
 
"לא הייתי קורא לכריך של נקניק וגבינה בישול," אמר ג'וני בגיחוך.
 
"טוב, אף אחד לא מבשל בשבילי, אז אני מעריכה את זה," אמרתי לו והמשכתי לחכות בפתח. "אני מבשלת בבית רוב הזמן."
 
"כן?" הוא נשמע מופתע. "למה?"
 
"כי אני הבת היחידה," מלמלתי. "ורוב עבודות הבית נופלות עליי."
 
"נו, אז?" אמר ג'וני בגבו אליי. "העובדה שיש לך ואגינה לא אומרת שאת חייבת לבשל — או לשאוב אבק." הוא נענע את ראשו. "בחיי, אם הייתי אומר כזה דבר סקסיסטי לאימא שלי, היא הייתה כורתת לי את הביצים."
 
"זו גישה בריאה לחיים," אמרתי לו, נרגשת מהמילים שלו.
 
"זו הגישה היחידה לחיים," הוא תיקן אותי. "אנחנו במאה העשרים ואחת," הוסיף. "לא במאה התשע־עשרה."
 
הוא הניח את הכריכים בטוסטר והסתובב אליי.
 
"את יכולה לשבת, שאנון," אמר בעדינות. "זה בסדר."
 
"אה, אוקיי," ניגשתי אל האי ולמרבה המבוכה לא הצלחתי להעלות את עצמי על הכיסא הגבוה.
 
ניסיתי שוב, ושוב נכשלתי.
 
"אפשר להוריד את זה?"
 
ידעתי שאני נמוכה אבל זה היה ממש מגוחך.
 
מושב העור של הכיסא הגיע לי לצלעות.
 
"מה?" ג'וני קרא מעבר לכתפו תוך כדי נבירה במקרר. קופסת דגני בוקר הייתה תחובה מתחת לזרועו.
 
"הכיסא," עניתי בפנים אדומות. "אני לא מגיעה."
 
הוא הציץ לאחור וגיחך כשנוכח בבעיה שלי.
 
"היה שם קפיץ," הסביר וניגש אליי. הוא הניח על האי קופסת צ'יריוס ובקבוק חלב. "אבל גיבסי שובר כל מה שהוא נוגע בו."
 
בלי התראה, ג'וני תפס במותניי והרים אותי על הכיסא.
 
"הוא אוהב להעמיד פנים שהוא טיל לפני שיגור," אמר ונראה שלא שם לב כמה השפיע עליי מגעו.
 
הוא ניגש לארון אחר, הוציא שתי קערות, פתח מגירה ושלף שתי כפות.
 
"הטמבל שבר את כל הכיסאות תוך שבוע מהרגע שאימא שלי קנתה אותם." הוא הניח את הכפות והקערות על האי וחייך אליי. "כולם תקועים בגובה מקסימלי."
 
זקרתי גבה. "אתה לועג לי?"
 
ג'וני חייך. "בחיים לא." הוא דחף לכיווני קערה וכף והוסיף, "צ'יריוס זה בסדר למנה ראשונה? יש לי רייס קריספיס אם את מעדיפה."
 
"צ'יריוס זה בסדר גמור."
 
ג'וני התיישב על הכיסא לידי והושיט יד לקופסת הדגנים.
 
זרועו התחככה בזרועי כששפך דגנים לשתי הקערות שלנו ושוב עברה בי צמרמורת.
 
"קר לך?" שאל ופנה להביט בי.
 
נענעתי את הראש. "אני בסדר."
 
"את בטוחה?" שאל ומזג חלב לשתי הקערות.
 
הנהנתי. "אתה בטוח שלהורים שלך לא אכפת שאני כאן?"
 
הוא קימט את מצחו. "למה שיהיה אכפת להם?"
 
"לא יודעת," מיהרתי לומר.
 
"זה בסדר," הוא הרגיע אותי. "לא אכפת להם."
 
"כן, בסדר." לא הצלחתי לשאת את חום מבטו ולכן השפלתי את עיניי לקערה שלי. "הם בטח רגילים לזה שאתה מארח בחורות."
 
"מה זה אמור להביע?" הוא שאל בנימה קצת תוקפנית.
 
"שום דבר," הסמקתי, הרמתי את הכף והכנסתי לפי מנה גדושה של צ'יריוס.
 
"שאנון?" שאל ג'וני ועיניו עדיין היו נעוצות בפניי.
 
משכתי בכתפיי בחוסר אונים.
 
"אני לא מביא לכאן בחורות."
 
"לא?"
 
"לא," אישר. "אף פעם."
 
"מה לגבי בלה?" המילים יצאו מפי עוד לפני שהספקתי לבלום אותן.
 
"מה לגבי בלה?" שאל בזעף.
 
"אין לך, כאילו, קטע איתה?"
 
הקמטים במצחו של ג'וני העמיקו. "זה כבר לא רלוונטי."
 
"אני מצטערת," לקחתי עוד כף גדושה בדגנים, לעסתי ובלעתי ואחר כך הוספתי, "הייתם ביחד תקופה ארוכה אז הנחתי שהיא הייתה אצלך בבית."
 
ג'וני הסתובב והביט בי בפנים אטומות. "היינו ביחד?"
 
קימטתי את מצחי. "לא הייתם ביחד?"
 
הוא משך בכתפיו וחזר לקערה שלו. "לא."
 
"אה, אוקיי," מלמלתי והרגשתי מבולבלת מאוד.
 
"לא היינו ביחד במובן הזה, שאנון," הסביר ג'וני והכניס כף גדולה של צ'יריוס לפיו.
 
"אז איך היה הקשר?" שאלתי. "בינך לבינה?"
 
ידעתי שאני צריכה להפסיק לשאוב מידע אבל לא הצלחתי להתאפק.
 
הייתי מוכרחה לדעת.
 
ג'וני הכניס עוד כף לפיו, לעס לרגע ואז בלע בלי להביט בי. "האמת?"
 
הנהנתי.
 
"זה היה קשר גופני," הוא הודה ונראה נבוך. "רק סקס, שאנון."
 
"רק סקס," חזרתי על דבריו בלחישה.
 
"כן," ענה. "ולפני שתגידי משהו, אני יודע איך זה נשמע. אבל זו האמת, ומבחינתה זה היה אותו הדבר. אז אל תחשבי שאני המנוול ושהיא רצתה ממני משהו אחר, כי זה ממש לא נכון."
 
"ואתה יודע את זה בוודאות?"
 
"כן, אני יודע," הוא ענה בקול קצת מתגונן. "היא לא התעניינה בי בכלל, בתור בן אדם. היה אכפת לה רק ממה שעשיתי במגרש ומתחת לחצאית שלה. זה היה קשר גופני בלבד. וכשלא יכולתי לתת לה את מה שרצתה, היא עברה לשחקן אחר בקבוצה."
 
"זה נורא," לחשתי בלחיים בוערות.
 
"טוב, לא הכול הוא פרחים ופרפרים," רטן. "לפעמים זיונים הם רק זיונים."
 
"אפשר להפסיק לדבר על זה עכשיו," לחשתי והדפתי את הקערה שלי.
 
"את צודקת," גנח ושמט את הכף שלו לקערה. "את לא צריכה להקשיב לדיבורים כאלה. את רק בת חמש־עשרה." הוא נענע את הראש. "למה אני בכלל מדבר איתך על דברים כאלה?"
 
"אני בת שש־עשרה," הודעתי לו. "ואני לא ילדה."
 
ראשו של ג'וני הסתובב אליי והוא נראה מתוח. "את בת חמש־עשרה."
 
"לא נכון," תיקנתי אותו. "אני בת שש־עשרה."
 
ג'וני קימט את מצחו. "ממתי?"
 
"מהיום," עניתי.
 
ג'וני הביט בי בפה פעור. "היום יום ההולדת שלך?"
 
משכתי בכתפיי.
 
"למה לא אמרת?"
 
"לא יודעת," שוב משכתי בכתפיי. "שכחתי?"
 
"שאנון, באמת."
 
"כי זה לא כזה סיפור," מיהרתי לבטל את העניין. "זה סתם עוד יום."
 
יום גרוע.
 
יום נורא.
 
שהדבר היחיד שמאיר אותו הוא העובדה שאני איתך...
 
"לא, שאנון," טען ג'וני ונראה מבולבל לגמרי. "זה כן סיפור."
 
"בסדר, אז ג'וני, היום יום ההולדת שלי," אמרתי במבוכה. "בבקשה."
 
"חבל שלא ידעתי קודם," רטן. "הייתי קונה לך מתנה."
 
"לא צריך," אמרתי וליבי פרפר. "אל תדבר שטויות."
 
ג'וני נענע את ראשו ומלמל, "טוב, אם היית אומרת לי הייתי נותן לך משהו טוב יותר מקערת צ'יריוס."
 
"וכריך טוסט," אמרתי בקול נמוך.
 
ג'וני נאנח. "וכריך טוסט."
 
"הם לא אמורים להיות מוכנים כבר?" שאלתי.
 
"שיט!"
 
ג'וני דחף את הכיסא לאחור, מיהר אל הטוסטר והוציא אותם.
 
"לא ממש מוקרמים," הכריז. "אבל עשויים טוב."
 
"זה בסדר," הרגעתי אותו כשירד מהכיסא. "אני אוהבת אותם קריספיים."
 
הרמתי את שתי הקערות שלנו ולקחתי אותן לכיור כדי לשטוף כלים.
 
"שלא תחשבי על זה בכלל," הזהיר אותי ג'וני והניח את הכריכים שלנו בצלחות.
 
"לחשוב על מה?" שאלתי בבלבול.
 
"את לא מנקה שום דבר ביום ההולדת שלך," אמר ואחז צלחת בכל יד.
 
"לא אכפת לי..."
 
"והפנים שלך." נענע את הראש. "ואימא שלך. אלוהים, זה יום ההולדת שלך..."
 
"אמרת שנשכח מזה," אמרתי והרגשתי שקולי רועד מרוב בהלה.
 
לא רציתי לחשוב על זה.
 
ידעתי מה יקרה כשאצא מהבית הזה.
 
ורציתי לשכוח.
 
רק לכמה שעות, רציתי להעמיד פנים שהגיהינום לא מחכה לי בצידה האחר של דלת הכניסה.
 
ג'וני נראה כאילו הוא עומד להתווכח, אבל בסוף רק נענע את הראש בכניעה. "את צודקת, אני מצטער," אמר לבסוף. "שימי את הקערות בכיור ובואי איתי. אני אטפל בהן בהמשך."
 
לא נהגתי להשאיר לכלוך מאחוריי אבל צייתּי להוראותיו של ג'וני וחזרתי איתו למסדרון ומשם נכנסנו לסלון גדול עם אח בוערת.
 
בלי לחשוב, התקרבתי אליה וגנחתי בהקלה כשהחום התפשט ברגליי החשופות ובידיי.
 
ג'וני הניח את הצלחות על שולחן הזכוכית מול האח ואז גרר את הספה מהקיר והציב אותה מול האח.
 
"אתה לא צריך לעשות את זה בשבילי," מיהרתי לומר.
 
"קפוא בחוץ," אמר. "והבית הזה גדול לכן לוקח לו המון זמן להתחמם." הוא נופף בידו לכיוון הספה ואמר, "תרגישי בבית. אני כבר חוזר."
 
ללא מילה נוספת, ג'וני יצא והשאיר אותי לבד בסלון הענק שלו.
 
הייתי המומה מכדי לעשות משהו חוץ מלבהות ולכן נשארתי ליד האח, חיממתי את גבי והרגעתי את רגשותיי הסוערים.
 
כשג'וני חזר כעבור כמה דקות, הוא נשא בידיו שני ספלי תה.
 
"שניים סוכר וקצת חלב," הכריז בקריצה והניח את הספלים ליד הצלחות שלנו.
 
"תודה רבה," לחשתי, המומה מאדיבותו.
 
ג'וני התיישב בקצה אחד של הספה וזקר אליי גבה.
 
כעבור כמה רגעים של התלבטות, עשיתי כמותו והתיישבתי בקצה השני של הספה, כך שנשאר בינינו מרווח.
 
ג'וני לקח את השלט והדליק את הטלוויזיה שהייתה תלויה על הקיר מעל האח.
 
היא הייתה ענקית.
 
לפחות 80 אינץ'.
 
"יש העדפות?" שאל אותי וגלל במדריך הערוצים שעל המסך.
 
נענעתי את הראש. "מה שתרצה."
 
"ילדת יום ההולדת בוחרת."
 
הסמקתי. "תפתיע אותי."
 
ג'וני הביט בטלוויזיה ואז חייך בגמלוניות. "עוד מעט משדרים משחק של אירלנד באליפות שש האומות." הוא משך בכתפיו והוסיף, "תכננתי לראות את זה."
 
"אז תעביר לשם," עודדתי אותו.
 
גבותיו התרוממו. "לא אכפת לך?"
 
"זו הטלוויזיה שלך," עניתי. "למה שיהיה אכפת לי?"
 
"אם תשתעממי, פשוט תגידי לי," מלמל והעביר למשחק. הוא שקע מייד בצפייה במשחק, "ונראה משהו אחר."
 
כשנבחרת הבוגרים האירית צעדה אל המגרש לשירת ההמנון הלאומי, כל פניו של ג'וני אורו.
 
עיניו ריצדו בהתרגשות כשטפח בידו על הספה.
 
הוא נראה צעיר מאוד.
 
וחמוד.
 
חיכיתי שג'וני ירים את הכריך שלו לפני שהושטתי יד לכריך שלי ונגסתי בו מעט.
 
טעם הבשר והגבינה המותכת נטפו על לשוני וגנחתי בהנאה לפני שהסתערתי עליו.
 
"אני אהיה שם יום אחד," אמר ג'וני והטה את ראשו לכיוון הטלוויזיה. "יום אחד אני אהיה שם, שאנון."
 
"אני יודעת," עניתי, כי האמנתי לכל מילה. נשכתי את שפתי, הסתובבתי אליו ואמרתי, "אל תשכח אותי כשתהיה שחקן רוגבי עשיר ומפורסם."
 
"לעולם אין לדעת," אמר בחיוך. "אולי אקח אותך איתי כדי שתוכלי להריע לי ביציעים."
 
בבקשה.
 
בבקשה קח אותי איתך.
 
"אתה בטוח מאוד בעצמך," אמרתי במקום זאת.
 
"תוכלי ללבוש חולצה עם המספר שלי ולצעוק 'ג'וני, ג'וני', מהיציעים," הוא צחק ואז שב לצפות במשחק.
 
אל תפתה אותי...
 
ישבתי על הספה בסלון של הוריו עם אש בוערת באח וגשם יורד מחוץ לחלון הענק והרגשתי שגופי מתרפה לאיטו בזמן שניסיתי לעקוב אחרי המשחק.
 
לא יזמתי שיחה כדי להפר שתיקות מביכות כי לא היו כאלה.
 
ברגע זה, השהייה בחברתו הייתה קלה כמו אוויר לנשימה.
 
זו הייתה תגובה מוזרה לנוכחותו של ג'וני אבל זה מה שהרגשתי.
 
נהניתי להיות איתו.
 
הוא לא לחץ עליי לדַבֵּר וזה מצא חן בעיניי.
 
הוא פשוט ישב לידי, עם כרית ענקית בינינו וסוקי לרגלינו, ונבח הוראות אל מכשיר הטלוויזיה.
 
כשג'וני מתח את רגליו על שולחן הקפה, חיכיתי במשך עשר דקות לפני שניסיתי לעשות את אותו הדבר אבל לא הצלחתי כי בהונותיי בקושי הגיעו לפינה לפני שנחתו על הרצפה.
 
ג'וני צחק בשקט, הושיט יד קדימה וקירב את השולחן לספה.
 
מרוב מבוכה, השארתי את רגליי נטועות על הרצפה.
 
כעבור פחות מדקה ג'וני הושיט יד, הרים את רגליי והניח אותן על השולחן.
 
הסתובבתי להביט בו אבל הוא חזר להתרכז במסך.
 
מדי פעם ג'וני הפסיק את הצפייה במשחק כדי לשים פחם או לבני בעֵרה באח ולאחר מכן חזר אל הספה.
 
אחרי הפעם השלישית שעשה את זה, הזזתי את הכרית ממנו והצמדתי אותה לחזי.
 
עד סוף המשחק, הכתפיים שלנו כבר נגעו זו בזו.
 
לא התרחקתי.
 
הוא היה גדול ומוצק וחמים ואהבתי להרגיש אותו לידי.
 
כעבור זמן מה כשעיניי החלו להיעצם, הוא הרים את זרועו ולא התכווצתי כשהיא הונחה על כתפי.
 
במקום זאת השענתי את לחיי על צד גופו ועצמתי עיניים. אפשרתי לעצמי להירדם ולישון בלי חשש בליבי, כי לא היה בתוכי שום מקום לפחד כל עוד זרועו של הבחור הזה כרוכה סביבי.

המלצות נוספות

עוד ספרים של קלואי וולש