מארז דואט הונאה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מארז דואט הונאה

מארז דואט הונאה

4.1 כוכבים (71 דירוגים)

עוד על הספר

טי.קיי. לי

טי.קיי. לי, הידועה גם כטרייסי לי קאלם, מחברת טרילוגיית תסבוכת נפלאה, ועוד ספרים רבים אחרים, אשר זכו להיכנס לרשימות רבי–המכר של עיתון ה- USA Today. היא גדלה בניו אינגלנד, אך כיום מתגוררת בדרום קליפורניה עם בעלה, עם בתה הקטנה ועם שלושת חתוליה. כשהיא לא כותבת, היא מתאמנת לקראת מרתון הריצה הבא או מתרוצצת אחרי הרפר לי, בתה הקטנה, ברחבי הבית.

תקציר

מארז שני ספרי הדואט הונאה

דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון

הוא סוכן במחתרת. היא המטרה שלו. האם הוא יעמוד בפניה?
 
מקנזי דלאנו שואפת לשלוט בכל היבט בחייה — מחייה העסקיים, החוג החברתי שלה, ועד לחיי האהבה שלה.
היא לא מצפה לפגוש בגבר המסתורי שנראה כי הסתנן לכל מחשבה שלה, ומצליח למוטט את החומות שהציבה סביבה.
 
טיילר ברנהם חי על פי חוק אחד בלבד — לא להתאהב לעולם. אך כאשר נופלת בחלקו חקירה המאלצת אותו לגבש מערכת יחסית אינטימית עם אישה חדת–לשון במטרה לחשוף את מקום הימצאותו של אדם שהוכרז כאויב מדינה, הוא מוצא את עצמו סוטה מחוק זה.
 
האם יצליח טיילר לדחוק הצידה את רגשותיו ולהגיע למידע הדרוש לו? או שיסכן את המשימה ואת חייהם שלו ושל מקנזי כדי ללכת שבי אחר ליבו?
 
לרדוף אחר הדרקון הוא החלק הראשון בדואט הונאה מאת טי.קיי. לי. בין ספריה הרבים תורגמה טרילוגיית 'תסבוכת נפלאה', שזכתה לככב ברשימות רבי המכר השונות.
 
 
דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
 
הייתי צריכה לעמוד בפניו, אך לא הייתי מסוגלת.
הייתי חלשה מכדי להיאבק בשטן עצמו.
 
מקנזי דלאנו לא מסוגלת להפסיק לחשוב על הגבר שהונה אותה, אך היא נאבקת להמשיך הלאה ולשכוח מכך שטיילר ברנהם היה אי פעם חלק מחייה. היא עדיין כמהה אליו, למרות הבגידה שלו. השכל הישר שלה נאבק בליבה, ומלחמה זו עשויה להכריע בין חיים ומוות.
 
טיילר ברנהם אבוד ללא מקנזי. בעודו מהרהר במשמעות של כל זה, הוא מנסה למצוא את הדרך להוכיח לה שרגשותיו כלפיה אמיתיים. הוא מוכן לעשות הכול כדי להשאיר אותה לצידו, להקריב הכול – את הקריירה שלו, את הונו, את חייו – הכול, כדי להגן עליה.
וייתכן שזה מה שהוא יצטרך לעשות...
 
לחסל את הדרקון הוא החלק השני בדואט הונאה מאת טי.קיי. לי. בין ספריה הרבים תורגמה טרילוגיית 'תסבוכת נפלאה', שזכתה לככב ברשימות רבי המכר השונות.

פרק ראשון

פרולוג
 
 
מקנזי
 
"סרפינה, *Mi Bichito," קראה לעברי אימי במבטא הספרדי הכבד שלה. "מהרי, בבקשה. אין לנו הרבה זמן."
 
ניסיתי לרכוס את התיק שלי, בעוד נימת קולה המתוחה של אימי גורמת לי לרעוד בדאגה. המשכתי להיאבק ברוכסן, אך לא הייתי מסוגלת לסגור אותו בכוח בגלל החפצים הרבים שאספתי בחיפזון, ודחסתי לתוך התיק היחיד שאישרו לי לקחת. איך זה אפשרי בכלל לדחוף את כל החיים שלי לתוך משהו קטן כל כך?
 
אימא הופיעה בפתח הדלת, מצב רוחה לחוץ ביותר בעודה מזרזת אותי. גבר גבוה ורזה הלך אחריה, דאגה ניכרת על פניו. כשעיניי נחו על דמותו הלא רגועה של סלאטרי, הכומר הצבאי, הדאגה והעצבנות שלי רק גברו. הוא נראה מוזר, לבוש במשהו שהוא לא מדי הצבא שלו. כאילו הוא לא רצה שמישהו יזהה אותו או ידע מה הוא עושה בזה הרגע, אף על פי שלי לא היה אפילו מושג קלוש מה זה היה. כל מה שידעתי זה שנלקחתי באישון הלילה מהבית היחיד שהכרתי ושניתנה לי זהות חדשה. שום הסברים לא ניתנו לי. זה לא נראה לי הגיוני. אבל שוב, שום דבר בימים האחרונים לא היה הגיוני.
 
"איזדורה, את צריכה להפסיק לקרוא לה כך," אמר סלאטרי, קולו נוקשה. "ככל שתקדימי להתחיל להשתמש בשמות החדשים שלכן, כך המעבר יהיה קל יותר עבורכן. את כבר לא מגדלנה והיא כבר לא סרפינה. טעות אחת יכולה..."
 
"אני יודעת, אני יודעת," אמרה אימא, סנטרה רועד בעודה נאבקת בדמעות שכבר זרמו על לחייה. "מקנזי, **Mi amor," היא תיקנה. "***Vamos por favor.״
 
"אני לא מבינה, אימא. למה אני לא יכולה להיפרד מאף אחד מהחברים שלי? מדמיאן? הוא לא יתגעגע אליי?"
 
"אוי, ****Mi cariño,״ היא ניחמה אותי, ישובה על מיטתי. כשאני עטופה בין ידיה, היא הרגיעה אותי בעוד אני מסתירה ממנה את רגשותיי. סירבתי לבכות. אבא שלי לימד אותי להיות חזקה, וגיל עשר זה כבר ממש לא גיל שבו היה מקובל לבכות על כך שצריך לעזוב חבר. בתור בתו של איש צבא, זה היה חלק מחיי.
 
 
"אני בטוחה שהוא יתגעגע אלייך." אימא נישקה את מצחי. שאפתי בחוזקה, מריחה את ניחוח הקינמון והקוקוס שתמיד גרמו לי לחשוב עליה. התרחקתי והבטתי לתוך עיניה הקטנות והכהות, שהיו כמעט זהות בצבען לגוון העמוק של שערה. "אני בטוחה שכל חברייך יתגעגעו אלייך, אבל לא בטוח בשבילנו להישאר כאן יותר. הכומר הצבאי בא לעזור לנו. ברגע שימצאו את אבא שלך, נוכל לחזור. אבל עד אז, אנחנו צריכות לעזוב."
 
"למה? למה את לא יכולה לספר לי?" הבטתי עמוק לתוך עיניה לפני שהפניתי את מבטי לעבר סלאטרי, מפצירה בשניהם להגיד לי מה קורה.
 
"כי אסור לך לדעת," הוא אמר ונכנס לחדר בצעד נמרץ. הוא רכס את התיק שלי בקלות ואחז בו בידו. "אפילו אני לא מצליח להבין מה קורה," שמעתי אותו ממלמל מתחת לאפו.
 
עצבנותי גברה בעודי תוהה איזו סכנה אורבת לאבא שלי, איזו סכנה אורבת לנו.
 
"אנחנו צריכות ללכת. תרועת ההשכמה היא בעוד שעתיים ואתן צריכות להיות רחוקות מכאן עד אז."
 
אימא הנהנה, נעמדה והצמידה אותי אליה.
 
כשיצאנו מחדר השינה היחיד שאי פעם היה לי, הזדקפתי, מנסה להשיל מעצמי את הילדה שהייתה ידועה בשם סרפינה גאלוווי ולהפוך למי שהייתי צריכה להיות — מקנזי דלאנו. עיני קלטה ניצוץ של מסגרת כסופה ועצרתי בפתאומיות ליד מדף הספרים שלי. לקחתי תמונה שלי ושל דמיאן, חברי הטוב ביותר, וניסיתי להחביא אותה מתחת למעיל שלי.
 
"לא, מקנזי," הזהיר סלאטרי. "אני מצטער. את לא יכולה לקחת שום דבר שיכול לחשוף מי את באמת."
 
דמעה זלגה במורד לחיי וליטפתי את התמונה בעדינות, מייחלת לכך שתהיה לי מזכרת כלשהי מהאופן שבו היו חיי לפני שגורשתי מביתנו.
 
"אז אתה יכול לשמור עליה בשבילי? בבקשה?" הרמתי את גבותיי בשאלה, מתחננת ממנו לחמלה שידעתי שהייתה בו מעבר לחזות המעשית שלו.
 
"שים אותה במקום שבו לא יקרה לה כלום. ואז, כשיהיה בטוח, אוכל לקחת אותה בחזרה."
 
הוא לקח ממני את התמונה הממוסגרת, הבעת פניו התקיפה התרככה. "אוקיי. אני אשמור עליה בשבילך." הוא לחץ את ידי בידו והוביל אותי מחדרי ומהבית שלי שנמצא מחוץ לפורט בראג בפייטוויל, קרוליינה הצפונית, מקום מגוריי מאז זיכרוני הראשון.
 
"אתה יכול לוודא שהוא יהיה בסדר?" שאלתי. "אני יודעת שהוא בן, אבל הוא לא חזק כפי שהוא נראה. כשאבא שלו רחוק, הוא צריך להיות הגבר בבית וזה שוחק אותו. אתה יכול... אתה יכול לפחות לוודא שהוא ימצא מישהו לשחק איתו במשחקי מלחמה? הוא זקוק למישהו לשחק איתו."
 
התנהגותו המאופקת של סלאטרי נסדקה והתייפחות כמעט בלתי נשמעת פרחה מפיו. "אני אעשה כמיטב יכולתי, פי."
 
התייפחתי לשמע הכינוי שדמיאן נתן לי, תוהה אם אי פעם אשמע את קולו הקורא לי באמצע הלילה מחלון חדר השינה שלו הנמצא ממש מול שלי. למראה העץ המפריד בין החצרות שלנו, נזכרתי במאות הלילות שבילינו, תלויים על הענפים, צופים בכוכבים המרצדים בשמיים.
 
"אימא אמרה שלזאת קוראים פגסוס," נזכרתי שאמרתי לו, מצביעה לעבר קבוצת כוכבים שאימא בדיוק לימדה אותי עליה. "היא אומרת שפגסוס הוא בנם של נפטון ומדוזה. הוא היה הסוס של זאוס והוא נשא את הברקים שלו!"
 
"איך לדעתך הוא נשא ברקים, פי?" שאל דמיאן, גומע כל מילה שלי.
 
"למה אתה מתכוון?"
 
"היו לו פרסות. איך סוס יכול לשאת משהו אם אין לו אצבעות?"
 
ניסיתי למצוא דרך לענות. לא חשבתי על זה. "אני..."
 
נפניתי ממנו, שונאת את זה שהוא תמיד היה הרבה יותר חכם ממני.
 
"בטח יש לו פרסות קסם," אמר דמיאן, נוגע קלות במרפק שלי.
 
כשהצצתי מהחלון האחורי של המכונית, בעודנו נוסעים בתוך אפלת הלילה, וכשהעץ נעלם מטווח הראייה, לחשתי תפילה חרישית, מבקשת שיום אחד אמצא את דרכי חזרה אל העץ הזה — ואל דמיאן.
 
* * *
 
לאחר שעות ארוכות, כשעלינו בבטחה על המטוס שייקח אותנו לביתנו החדש, אימא שלי רכנה לעברי ולחשה, "אל תדאגי, מקנזי. הכומר יתפלל בשבילנו ובשביל אבא שלך."
 
"איפה אבא?" היא הפנתה את ראשה ממני, מתבוננת קדימה ומתחמקת מעיניי. "הלוואי שידעתי."
 
"הוא בצרות?"
 
אימא נשמה עמוק והחזירה אליי את מבטה. "*****Si. אבא שלך אכן בצרות צרורות, ואנחנו צריכות להתחבא, עד שיהיה בטוח. אני מבטיחה לך שיום יבוא ותדעי הכול, אבל עד אז תהיי בטוחה שהכומר ואני עושים את הטוב ביותר בשבילך."
 
"אני מתגעגעת אליו."
 
"גם אני, Mi amor, גם אני." היא נשקה לראשי ולחשה, "******Te quiero, Serafina. Siempre.״
 
 
 
* מספרדית: פשפש קטן שלי
 
** מספרדית: אהובתי / אהובי
 
*** מספרדית: קדימה, בבקשה.
 
**** מספרדית: יקירי / יקירתי.
 
***** מספרדית: כן
 
****** מספרדית: אני אוהבת אותך, סרפינה. תמיד.

טי.קיי. לי

טי.קיי. לי, הידועה גם כטרייסי לי קאלם, מחברת טרילוגיית תסבוכת נפלאה, ועוד ספרים רבים אחרים, אשר זכו להיכנס לרשימות רבי–המכר של עיתון ה- USA Today. היא גדלה בניו אינגלנד, אך כיום מתגוררת בדרום קליפורניה עם בעלה, עם בתה הקטנה ועם שלושת חתוליה. כשהיא לא כותבת, היא מתאמנת לקראת מרתון הריצה הבא או מתרוצצת אחרי הרפר לי, בתה הקטנה, ברחבי הבית.

עוד על המארז

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
71 דירוגים
40 דירוגים
15 דירוגים
6 דירוגים
6 דירוגים
4 דירוגים
שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
27/7/2023

דואט מושלםם!!!!

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
12/4/2022

אימאלה ואבאלה איזה ספרררר מושלםםםם!!!!

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
4/4/2021

מושלםםםםםםם

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
28/12/2020

מעולה

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
21/10/2020

אחלה דואט, מותח, רומנטי, כתוב מעולה סוף כל סוף משהו שונה מאפייה או קול'ג מומלץ בחום

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
19/10/2020

דואט מקסים. לפעמים נמרח קצת עם תאורים מוגזמים אבל בסך הכל היה מותח ורגיש ורומנטי. בלי תאורי סקס מוגזמים. מומלץ.

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
17/10/2020

הלכה לי השבת, נהנתי מכל רגע

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
16/10/2020

מושלם מותח וסקסי ברוך, עוברת לחלק הבא

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
13/10/2020

וואוו דואט מושלם מלא תככים פשע אקשן ואהבה עוצמתית נהנתי מכל רגע תודה להוצאת ספר לכל על תרגום הספרים. ❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
12/10/2020

וואוו ספר מושלם מלא רגש אהבה תככים בגידה. עוברת לחלק השני ❤❤❤❤❤❤❤

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
11/10/2020

מעולה! ההתחלה הייתה קצת קשה בספר הראשון אבל אחרי שנכנסים לעניינים....נהיה מטורף מומלץ מאוד

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
10/10/2020

דואט מהמהם נהנתי מכל רגע. גם הטרילוגיה על אלכסנדר ואוליבייה הייתה מעולה 👍 ממש. אוהבת את הסופרת הזו ואת הכתיבה שלה, צריך לתרגם יותר את הספרים שלה

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
9/10/2020

סדרה מצויינת ומותחת

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
9/10/2020

כתוב היטב מותח סקסי וכואב .כייף להישאר לתוך הסיפור

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
6/10/2020

דואט מעולה, זורם, הסופרת טיי.קיי. לילי, סופרת מעולה. חובת קריאה

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
5/10/2020

מצויין

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
5/10/2020

נהדר

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
5/10/2020

ספר מעולה נהנתי מכל רגע . יש בו הכל באופן מגוון וזה בהחלט מרענן אחרי שקוראים כל כך הרבה ספרים

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
3/10/2020

ספר מתח ואהבה כתוב היטב, נהנתי מכל רגע.

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
3/10/2020

ספר מתח ואהבה כתוב היטב, נהנתי מכל רגע.

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
3/10/2020

ספר מעולה

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
2/10/2020

ספר מהמם

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
28/6/2022

דואט טוב, מותח, מלא אהבה, שונה, מומלץ.

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
20/6/2022

מחכה כבר להמשך…

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
15/2/2021

ספר טוב, גם הכתיבה וגם העלילה. קצת נמרח וארוך מידי...

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
15/11/2020

משני חלקי הספר אפשר היה לחבר לספר אחד .היחסים נמרחים וחוזרים על עצמם . ספר נחמד קריא וזורם.

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
13/11/2020

הספר השני הרבה יותר טוב מהראשון. קצב ומתח העלילה מצויינים. ובכל זאת יש חוסר אמינות בקטע הזוגי, מה שאפיין גם את הספר הראשון

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
16/10/2020

מתחילה את השני

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
9/10/2020

מומלץ מאוד!!!

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
6/10/2020

נהדר

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
5/10/2020

שווה קריאה הספר השני נפתח בצורה מאוד מעניינת גילויים חדשים... לקראת הסוף מתחיל להיות מרוח.. ובכל זאת נהנתי. הדמויות , העלילה הכל מושלם אך הכתיבה והמריחה בכמה קטעים גורמים לכל שהספר לא יהיה מושלם... אך הוא בהחלט שווה קריאה

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
4/10/2020

אהבתי את הספר הזה! רציתי לאהוב את הספר הזה ולתת לו חמישה כוכבים, אבל אני לא יכול. הסיבה שאני לא יכול היא בגלל ציר הזמן. ספר זה מתרחש במשך 2 שבועות! לא חודשיים .... 2 שבועות! האם משהו בשינוי העלילה היה מאריך את ציר הזמן? לא ממש לדעתי. מקנזי נשרף מאהבה בעבר. עד כדי כך שהיא שינתה את כל חייה כדי למנוע מעצמה להיפגע שוב. טיילר איבד את אהבת חייו באופן מסתורי ועבר את תנועות החיים. הוא זורק את עצמו לעבודה כדי להימנע מאהבה. ועדיין, המחבר מצפה מאיתנו להאמין ששני האנשים השבורים האלה מתחילים להתאהב פחות משבוע. הדרך בה הם אהבו זה את זה הייתה כתובה היטב ויכולתי לעמוד מאחורי סיפור אהבה כזה, עד שהזכרתי לעצמי שהם התאהבו תוך שבוע מפגישה. שאר הסיפור, המסתורין והסכנה בה מקנזי נמצא, אהבתי את זה! אבל שוב, משיכתו לחודשיים הייתה עובדת באותה מידה. אני בהחלט אקרא את הספר השני כי אני רוצה לדעת מה קורה עם חייה של מקנזי ולגלות מי באמת רוצה להשיג אותה. שוב לספר הזה הייתה הבטחה מדהימה, אבל פשוט לא הצלחתי לצאת מאחורי ציר הזמן.

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
4/10/2020

הייתם חושבים שלאחר קריאת כל אחד ואחד מספריו של T.K Leigh, יהיה קל יותר לסקור אותם. ובכן, חשבת לא נכון כי האישה הזו עזבה אותי שוב בלי מילים. אני לא בטוח מה לעזאזל קורה בראש הקטן שלה, אבל הלו אני אוהב את הראש המבריק הקטן הזה! כמו שכולכם קראתם לרדוף אחרי הדרקון, רכבת ההרים והמתח בסוף היוו את הגאנר שאני אוהב. הריגת הדרקון ממשיכה את סיפורם של מקנזי וטיילר לאחר חשיפת ההונאה של טיילר בנושא השחיתות. שניהם נשארים אחד מהשני זמן מה ונלחמים יחד. אך כאשר המאבק נעשה קשה מדי, הסליחה והאמון הופכים להיות האישו העיקרי שלהם. בזמן שהם מנסים להבין איך לבנות מחדש את מערכת היחסים שלהם, החקירה על אביו של מקנזי הופכת יותר ויותר מסובכת וגילויים חדשים גורמים להם להילחם על כל מה שיש להם. אני לא יכול לומר עוד דבר על העלילה בלי לחשוף ספוילרים אז הכינו את עצמכם לטיול מהגיהנום עם הסיפור עוצר הנשימה הזה, מלא מתח, הפתעות ואהבה מחממת לב.

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
22/2/2021

ארוך מידי ומלא בתיאורים מיותרים של הרגשות של הגיבורים בכל שניה ושניה... היה אפשר להוריד חצי מהספר וזה לא היה מורגש. חבל כי הבסיס של הספר כן טוב.

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
2/2/2021

קצת יותר טוב מהחלק הראשון אך עדיין מייגע ולמרות כל ההתרחשויות קצת משעמם אולי זה משהו בסגנון הכתיבה המעט נמרח ונמתח כמו מסטיק.

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
1/2/2021

יותר מידי רגש, יותר מידי פירוט ולפעמים נוטה למשעמם ולכן היה לי קשה להמשיך לקרוא. קניתי את שני החלקים ולכן אמשיך לחלק השני ואקווה לטוב יותר מזה.

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
28/1/2021

הרעיון של הספר הוא טוב, אבל כתוב ובנוי בצורה גרועה ולא אמינה וזה חבל מאוד...

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
14/10/2020

ארוך ומתיש, סיפור אהבה דביק מידי לטעמי. המתח בספר כן מוצלח אבל היה אפשר לקצר בחצי

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
2/10/2020

נמרח ונמתח כמו מסטיק.

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
29/11/2020

וואו. מתיש. עמודים על עמודים מיותרים. בלי שום פואנטה. לקח לי נצח לסיים אותו. אפשר היה לצמצם את שני הספרים לספר אחד. ארוך ומייגע.

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
22/11/2020

רומן רדוד, מסובך, לא מותח, תרגום בעייתי, קריאה לא זורמת

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
21/11/2020

מאוד מבולבל, עבר והווה לא תמיד ברורים כך גם לגבי חלומות וזכרונות הרבה דברים לא מסתדרים גורם למוח לחשוב הקריאה לא זרמה לי והסיפור יכל להיות ב20 דף, תאורים ארוכים מדי

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
5/10/2020

הפסקתי לקרוא ברבע הספר. משעמם ולא אמין.

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
4/10/2020

בינוני מינוס. לא ממליצה

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
4/10/2020

לא ממליצה. המשכתי לספר השני כי רציתי לסגור את הסיפור אבל כבר בספר הראשון הבנתי שמדובר בסיפור בינוני.

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
23/2/2021

מאכזב, ארוך ומייגע

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
27/1/2021

ואו בזבוז זמן אחד גדול.

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
8/10/2020

בשני הספרים יש המון שגיאות כתיב ומילים חוזרות. משפטים שכתובים שצורה לא הגיונית. מישהו לא ביצע הגהה ולא בדק לעומק את ההיגיון בתרגום. זה פגם מאוד בחוויות הקריאה בספרים.

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
24/3/2024
שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
13/8/2023
שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
3/8/2023
שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
24/5/2023
שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
6/1/2022
שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
7/11/2021
שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
8/9/2021
שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
3/9/2021
שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
23/2/2021

שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
2/2/2021
שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
31/12/2020
שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
31/12/2020
שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
27/11/2020
שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
27/11/2020
שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
31/10/2020
שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
23/10/2020
שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
20/10/2020
שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
18/10/2020
שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
11/10/2020
שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
11/10/2020
שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
11/10/2020
שם הספר: דואט הונאה 1 - לרדוף אחר הדרקון
8/10/2020

שם הספר: דואט הונאה 2 - לחסל את הדרקון
4/10/2020

מארז דואט הונאה טי.קיי. לי
פרולוג
 
 
מקנזי
 
"סרפינה, *Mi Bichito," קראה לעברי אימי במבטא הספרדי הכבד שלה. "מהרי, בבקשה. אין לנו הרבה זמן."
 
ניסיתי לרכוס את התיק שלי, בעוד נימת קולה המתוחה של אימי גורמת לי לרעוד בדאגה. המשכתי להיאבק ברוכסן, אך לא הייתי מסוגלת לסגור אותו בכוח בגלל החפצים הרבים שאספתי בחיפזון, ודחסתי לתוך התיק היחיד שאישרו לי לקחת. איך זה אפשרי בכלל לדחוף את כל החיים שלי לתוך משהו קטן כל כך?
 
אימא הופיעה בפתח הדלת, מצב רוחה לחוץ ביותר בעודה מזרזת אותי. גבר גבוה ורזה הלך אחריה, דאגה ניכרת על פניו. כשעיניי נחו על דמותו הלא רגועה של סלאטרי, הכומר הצבאי, הדאגה והעצבנות שלי רק גברו. הוא נראה מוזר, לבוש במשהו שהוא לא מדי הצבא שלו. כאילו הוא לא רצה שמישהו יזהה אותו או ידע מה הוא עושה בזה הרגע, אף על פי שלי לא היה אפילו מושג קלוש מה זה היה. כל מה שידעתי זה שנלקחתי באישון הלילה מהבית היחיד שהכרתי ושניתנה לי זהות חדשה. שום הסברים לא ניתנו לי. זה לא נראה לי הגיוני. אבל שוב, שום דבר בימים האחרונים לא היה הגיוני.
 
"איזדורה, את צריכה להפסיק לקרוא לה כך," אמר סלאטרי, קולו נוקשה. "ככל שתקדימי להתחיל להשתמש בשמות החדשים שלכן, כך המעבר יהיה קל יותר עבורכן. את כבר לא מגדלנה והיא כבר לא סרפינה. טעות אחת יכולה..."
 
"אני יודעת, אני יודעת," אמרה אימא, סנטרה רועד בעודה נאבקת בדמעות שכבר זרמו על לחייה. "מקנזי, **Mi amor," היא תיקנה. "***Vamos por favor.״
 
"אני לא מבינה, אימא. למה אני לא יכולה להיפרד מאף אחד מהחברים שלי? מדמיאן? הוא לא יתגעגע אליי?"
 
"אוי, ****Mi cariño,״ היא ניחמה אותי, ישובה על מיטתי. כשאני עטופה בין ידיה, היא הרגיעה אותי בעוד אני מסתירה ממנה את רגשותיי. סירבתי לבכות. אבא שלי לימד אותי להיות חזקה, וגיל עשר זה כבר ממש לא גיל שבו היה מקובל לבכות על כך שצריך לעזוב חבר. בתור בתו של איש צבא, זה היה חלק מחיי.
 
 
"אני בטוחה שהוא יתגעגע אלייך." אימא נישקה את מצחי. שאפתי בחוזקה, מריחה את ניחוח הקינמון והקוקוס שתמיד גרמו לי לחשוב עליה. התרחקתי והבטתי לתוך עיניה הקטנות והכהות, שהיו כמעט זהות בצבען לגוון העמוק של שערה. "אני בטוחה שכל חברייך יתגעגעו אלייך, אבל לא בטוח בשבילנו להישאר כאן יותר. הכומר הצבאי בא לעזור לנו. ברגע שימצאו את אבא שלך, נוכל לחזור. אבל עד אז, אנחנו צריכות לעזוב."
 
"למה? למה את לא יכולה לספר לי?" הבטתי עמוק לתוך עיניה לפני שהפניתי את מבטי לעבר סלאטרי, מפצירה בשניהם להגיד לי מה קורה.
 
"כי אסור לך לדעת," הוא אמר ונכנס לחדר בצעד נמרץ. הוא רכס את התיק שלי בקלות ואחז בו בידו. "אפילו אני לא מצליח להבין מה קורה," שמעתי אותו ממלמל מתחת לאפו.
 
עצבנותי גברה בעודי תוהה איזו סכנה אורבת לאבא שלי, איזו סכנה אורבת לנו.
 
"אנחנו צריכות ללכת. תרועת ההשכמה היא בעוד שעתיים ואתן צריכות להיות רחוקות מכאן עד אז."
 
אימא הנהנה, נעמדה והצמידה אותי אליה.
 
כשיצאנו מחדר השינה היחיד שאי פעם היה לי, הזדקפתי, מנסה להשיל מעצמי את הילדה שהייתה ידועה בשם סרפינה גאלוווי ולהפוך למי שהייתי צריכה להיות — מקנזי דלאנו. עיני קלטה ניצוץ של מסגרת כסופה ועצרתי בפתאומיות ליד מדף הספרים שלי. לקחתי תמונה שלי ושל דמיאן, חברי הטוב ביותר, וניסיתי להחביא אותה מתחת למעיל שלי.
 
"לא, מקנזי," הזהיר סלאטרי. "אני מצטער. את לא יכולה לקחת שום דבר שיכול לחשוף מי את באמת."
 
דמעה זלגה במורד לחיי וליטפתי את התמונה בעדינות, מייחלת לכך שתהיה לי מזכרת כלשהי מהאופן שבו היו חיי לפני שגורשתי מביתנו.
 
"אז אתה יכול לשמור עליה בשבילי? בבקשה?" הרמתי את גבותיי בשאלה, מתחננת ממנו לחמלה שידעתי שהייתה בו מעבר לחזות המעשית שלו.
 
"שים אותה במקום שבו לא יקרה לה כלום. ואז, כשיהיה בטוח, אוכל לקחת אותה בחזרה."
 
הוא לקח ממני את התמונה הממוסגרת, הבעת פניו התקיפה התרככה. "אוקיי. אני אשמור עליה בשבילך." הוא לחץ את ידי בידו והוביל אותי מחדרי ומהבית שלי שנמצא מחוץ לפורט בראג בפייטוויל, קרוליינה הצפונית, מקום מגוריי מאז זיכרוני הראשון.
 
"אתה יכול לוודא שהוא יהיה בסדר?" שאלתי. "אני יודעת שהוא בן, אבל הוא לא חזק כפי שהוא נראה. כשאבא שלו רחוק, הוא צריך להיות הגבר בבית וזה שוחק אותו. אתה יכול... אתה יכול לפחות לוודא שהוא ימצא מישהו לשחק איתו במשחקי מלחמה? הוא זקוק למישהו לשחק איתו."
 
התנהגותו המאופקת של סלאטרי נסדקה והתייפחות כמעט בלתי נשמעת פרחה מפיו. "אני אעשה כמיטב יכולתי, פי."
 
התייפחתי לשמע הכינוי שדמיאן נתן לי, תוהה אם אי פעם אשמע את קולו הקורא לי באמצע הלילה מחלון חדר השינה שלו הנמצא ממש מול שלי. למראה העץ המפריד בין החצרות שלנו, נזכרתי במאות הלילות שבילינו, תלויים על הענפים, צופים בכוכבים המרצדים בשמיים.
 
"אימא אמרה שלזאת קוראים פגסוס," נזכרתי שאמרתי לו, מצביעה לעבר קבוצת כוכבים שאימא בדיוק לימדה אותי עליה. "היא אומרת שפגסוס הוא בנם של נפטון ומדוזה. הוא היה הסוס של זאוס והוא נשא את הברקים שלו!"
 
"איך לדעתך הוא נשא ברקים, פי?" שאל דמיאן, גומע כל מילה שלי.
 
"למה אתה מתכוון?"
 
"היו לו פרסות. איך סוס יכול לשאת משהו אם אין לו אצבעות?"
 
ניסיתי למצוא דרך לענות. לא חשבתי על זה. "אני..."
 
נפניתי ממנו, שונאת את זה שהוא תמיד היה הרבה יותר חכם ממני.
 
"בטח יש לו פרסות קסם," אמר דמיאן, נוגע קלות במרפק שלי.
 
כשהצצתי מהחלון האחורי של המכונית, בעודנו נוסעים בתוך אפלת הלילה, וכשהעץ נעלם מטווח הראייה, לחשתי תפילה חרישית, מבקשת שיום אחד אמצא את דרכי חזרה אל העץ הזה — ואל דמיאן.
 
* * *
 
לאחר שעות ארוכות, כשעלינו בבטחה על המטוס שייקח אותנו לביתנו החדש, אימא שלי רכנה לעברי ולחשה, "אל תדאגי, מקנזי. הכומר יתפלל בשבילנו ובשביל אבא שלך."
 
"איפה אבא?" היא הפנתה את ראשה ממני, מתבוננת קדימה ומתחמקת מעיניי. "הלוואי שידעתי."
 
"הוא בצרות?"
 
אימא נשמה עמוק והחזירה אליי את מבטה. "*****Si. אבא שלך אכן בצרות צרורות, ואנחנו צריכות להתחבא, עד שיהיה בטוח. אני מבטיחה לך שיום יבוא ותדעי הכול, אבל עד אז תהיי בטוחה שהכומר ואני עושים את הטוב ביותר בשבילך."
 
"אני מתגעגעת אליו."
 
"גם אני, Mi amor, גם אני." היא נשקה לראשי ולחשה, "******Te quiero, Serafina. Siempre.״
 
 
 
* מספרדית: פשפש קטן שלי
 
** מספרדית: אהובתי / אהובי
 
*** מספרדית: קדימה, בבקשה.
 
**** מספרדית: יקירי / יקירתי.
 
***** מספרדית: כן
 
****** מספרדית: אני אוהבת אותך, סרפינה. תמיד.

עוד ספרים של טי.קיי. לי