פתח דבר
מטפל: "ממה אתם מודאגים?"
הורים: "הוא לא יוצא מהבית, שונא טיולים, משחק כל היום במחשב."
מטפל: "ושכשהוא לא משחק, הוא מתלונן על שעמום."
הורים: "כל הזמן!"
מטפל: "אני מניח שבאופן כללי, ההתמודדות שלו עם קשיים היא לא משהו..."
הורים: "כן. תגיד, מה קורה היום עם בנים?"
אין ספק, משהו לא טוב קורה לבנים שלנו. כולנו רואים את השינוי – בנים חסרי מעש המתלוננים על שעמום; בנים נעדרי מוטיבציה ורצון לעשייה; בנים מנותקים. כהורים וכאנשי חינוך וטיפול אנו מביטים בהם מבולבלים וחסרי ידיעה ברורה על הדרך לקדם אותם. אנו מזהים את השינוי הדרמטי בדפוסי התנהגותם, ומנסים לעזור להם להתפתח, להפוך לעצמאיים ולהצליח להתמודד עם האתגרים שמציבה התקופה הנוכחית. אך המשימה לא פשוטה כלל – בעוד שפעם יכלו הורים להיזכר בילדותם כדרך להבין את ילדיהם טוב יותר, כיום, כאשר הורים משווים את ילדותם עם החוויות העכשוויות של ילדיהם, הם רואים בעיקר שוני.
אבא: "אני בגילו כבר עשיתי כל כך הרבה..."
מטפל: "ומצד שני, הוא יודע לעשות הרבה דברים שאתה לא ידעת לעשות כשהיית בגילו."
אבא: "טוב, אז לא היו מחשבים!"
מטפל: "נכון. זה עולם אחר היום. הבנים כיום דומים לבנים של פעם וגם שונים מהם."
כמו כל דור שחווה מהפכות טכנולוגיות, כך גם דור הבנים הנוכחי מחויב לעשות את ההתאמות לכניסתן של טכנולוגיות חדשות, המשחקות תפקיד מרכזי בחייהם. עולם משחקי המחשב מהווה כיום את סביבת החיים המרכזית והחשובה ביותר בחיי בנים רבים – שם הם מתחרים מי הכי טוב, מי מחזיק בנכסים רבים יותר, למי יש ידע רב יותר וכו'. התוצאה: בנים שמשחקים כל היום במחשב, ומוותרים על הנוכחות בסביבת החיים הממשית, הלא-וירטואלית.
הטכנולוגיה מעצבת עבור בנים דפוסים של התקשרות – לעצמם ולאחרים. למעשה, היא הופכת למתווכת המקִלה את המגע של הבן עם חלקים שונים בעצמו ואת התקשורת עם בנים אחרים. עם הזמן, כאשר הבנים מצמצמים לבסוף את הזמן שהם מקדישים למשחקי מחשב, הם זקוקים לא פעם לגורם מתווך חדש שיחבר אותם לאחרים ולעצמם. יותר ויותר בנים עושים זאת כיום דרך עישון גראס ושתיית אלכוהול.
הבנים של היום חיים בתוך סיטואציה מורכבת. מצד אחד, הטכנולוגיה מעצבת אותם להיות פסיביים ועדינים ולהישען על המחשב לסיפוק צרכים רבים. מצד שני, הַחֶבְרָה מצפה מהם למעשים אשר שייכים לתקופה שקדמה לעולם הטכנולוגי של היום. למשל, להיות מחוברים לאחרים באופן ישיר, להתנהל בקשיחות ולרכוש מסוגלות להתמודדות עם קשיים השונים מאוד מאלו המתעוררים במפגש עם המחשב. בנים רבים מצליחים לשלב בין העולמות, אף שלעיתים שילוב זה מלווה במאבקים עם עצמם ועם סובביהם; רבים אחרים מתקשים מאוד בשילוב זה, ומפתחים התנהגויות הימנעותיות הכוללות נסיגה חברתית, חוסר תפקוד לימודי ומקצועי, שימוש יתר במשחקי מחשב וצריכת אלכוהול או גראס.
למרות השוני בין הבנים של פעם שהתרוצצו בחוץ לבין הבנים של היום שמתרוצצים בעולם הווירטואלי, לשניהם יש מכנה משותף הנובע מכך שבעוד התרבות השתנתה ללא הכר, הרי מנגנונים פסיכולוגיים המבוססים על תהליכים אבולוציוניים ארוכי שנים נשארו זהים. הבולט שבהם הוא רגש הבושה, האחראי לספק לנו מידע על מעמדנו בקבוצה, וההופך את הבנים לרגישים בעיקר לחוויות של חולשה, היעדר מעמד ופגיעות.
רגש הבושה נחווה כשאנו חשים בעמדת נחיתות: לדוגמה, כאשר אנחנו נכשלים, טועים או מפסידים. הדרך שבה בנים מנהלים רגש זה היא זו שתקבע אם יהפכו לתוקפניים מדי או למופנמים מדי (במצבי חוסר ויסות), או לבוגרים אוהבים ואהובים (במצבי ויסות). אם בעבר, בנים היו מנסים לווסת רגש זה בדרך של תוקפנות, של שתקנות או של שילוב בין השתיים, כיום בנים מווסתים רגש זה דרך שימוש במחשב. כאשר הפגיעות הבסיסית של בנים, שעיקרה הקושי בוויסות רגש הבושה, פוגשת במשחקי מחשב, אנו מקבלים את הסימפטומים האופייניים לבנים כיום: הניתוק, הקושי להתמודד והשעמום.
משחקי המחשב אינם חייבים להוביל לתוצאות שליליות – בנים המשחקים בהם במתינות לא יפתחו התנהגויות הימנעותיות בעייתיות, ואף עשויים להיתרם מבחינות רבות ומגוונות. מעבר לכך, רוב הבנים לומדים בשלב כלשהו לשלב בין המשחקים לבין החיים. אך לא כולם. ספר זה עוסק בדרכים לסייע לבנים אלה.
הספר בנוי כמדריך להורים, למטפלים ולאנשי חינוך. בפרקים השונים תמצאו שאלות למחשבה שנועדו לפתח מודעות רבה יותר לקשיים של הבנים ולמורכבות של חייהם (וחיי הסובבים אותם). פרק 1 הוא מעט יותר "תיאורטי" ומתאר את הגורמים למשבר של בנים כיום. הפרקים הבאים, המתמקדים כל אחד בגורם ניתוק אחר, הם "תכלסיים" יותר, ובהם תמצאו הצעות מעשיות שמטרתן לסייע לבנים לתקשר ביעילות עם הסביבה (פרק 2), לצאת ממצבי הסתגרות והימנעות (פרק 3), לשלב את המחשב בחייהם באופן בונה (פרק 4), לצמצם שימוש בקנאביס (פרק 5) ולהפוך לעצמאיים ולמצוא כיוון בחיים (פרק 6).
בין דפי הספר מופיעים דיאלוגים עם בנים ועם הוריהם (השמות בדויים כמובן). מטרת דיאלוגים אלה היא הדגשת העיקרון הבסיסי של הגישה המוצגת לאורך הספר: באמצעות תקשורת רגישה ליכולות ולצרכים הייחודיים של בנים, ניתן לפתח בהם יכולת לקבלה עצמית מוגברת, מוטיבציה ומוכנות להתמודד עם הקשיים שהחיים מציבים כיום.