משחר ההיסטוריה ידוע לכל הקשר הטעון, הסבוך והמורכב מאין כמוהו שבין כלות לחמותיהן - ובין חמות לכלותיהן.
היות והגבר קשור בעבותות לשתיהן - הן לאמו, הן לאשתו - הוא עומד, הלכה למעשה, בתווך - אם תרצו, במקרים רבים, וללא כל הגזמה, באמצעו של "שדה קרב" של ממש, בו מתקיים "ריב נצחי", מהותי ועקרוני מאין כמוהו בין "שתי הנשים של חייו" - אמו ואשתו.
מהות "הריב הנצחי" שבין הכלה לחמות - ושבין החמות לכלה - קשור לזהותו של הגבר - ובכלל זה לעיצוב זהותו - ולהגדרת תפקידו בעיניהן: כבעל, וכבן.
עניין הזהות - אשר לגביו ארחיב במסה מחקרית זו - קשור קשר הדוק לשתי הנשים, אשר האחת עיצבה את זהותו של הגבר מאז לידתו (האם, החמות) והשנייה מעצבת את זהותו עתה, בבגרותו (הרעיה, הכלה).
שתיהן, אגב, בטוחות שהדרך אשר בה הן עיצבו - ועדיין מעצבות, בדרכן הכה נוכחת בחייו - את זהותו, היא-היא הדרך האחת והיחידה, הנכונה, לעיצוב זהותו של אותו הגבר - המשמעותי כל כך בחייהן.
שתיהן לא מוכנות לסגת מדעותיהן ומעמדותיהן באשר לחינוכו ולעיצוב זהותו של "הגבר של חייהן" ועל כן מתעצמת הליבה של אותן בעיות שורשיות - אם תרצו, של "הקרבות הקיומיים" - שבין הכלה לבין החמות.
המריבה הנצחית שבין החמות לכלה היא מריבה על בעלות - ממש כך - וזאת בין אם הן יודו בכך, בין אם לאו, ובין אם הן מודעות לכך, או אינן מודעות לכך. קרי, שתיהן - אם במודע, אם בתת-מודע - רוצות להיות הנשים העיקריות של הגבר בחייו (הן האמא-החמות, הן הרעיה-הכלה), ושתיהן חושבות שהן ראויות לכך, ולכן, ממש כמו בטבע האורגני, החייתי, הן דורשות - ובמקרים רבים, בכוח - מידה כזו או אחרת - הן ממנו, הן האחת מהשנייה - של בעלות עליו.
ראוי לציין שבמרבית המקרים, הגבר מנסה ליצור "שלום בית" והופך - בעל כורחו - למעין "משכין שלום מכורח" בין השתיים. הוא רוצה - יותר מכל - לראות את השתיים חיות בשלווה זו עם זו והוא איננו מבין בדרך כלל את מהות מריבותיהן האינסופיות - הקטנוניות לרוב, בעיניו - והרי לדידו, שתיהן רוצות בטובתו, הלא כך הוא?
חשוב לציין בהקשר זה, שתפישתו של כל גבר - באשר הוא - שונה במהותה, בפירושיה ובכוונותיה מכל תפישה של כל אישה - באשר היא.
הגבר לעולם לא יבין את סבך האמוציות אשר קיימות ב"נשים של חייו" - אמו וכלתו - וברוב המקרים רצונו "להשכין שלום" בין שתיהן רק יפגע אף יותר במערכת היחסים המורכבת, הטעונה והפגומה בלאו הכי שבין השתיים - כדרך "חוק מרפי" - ויביא יותר נזק מאשר תועלת.
*
מסה זו ניתנת להגדרה בנקל הן כמסה פילוסופית, הן כמסה מחקרית-אקדמית לכל דבר ועניין, היות ולשם כתיבתה ראיינתי 113 גברים נשואים אשר אמהותיהם בחיים (וזאת כדי לבחון את הקשר שבין רעיותיהם לאמהותיהם) ו-138 כלות ו-119 חמות אשר ענו בהרחבה לשאלותיי בנושאים רבים - וטעונים מאין כמוהם, יש לציין - אודות יחסיהן עם כלותיהן, ומנגד - עם חמותיהן.
דרכן - ובאמצעות תשובותיהן - אני חוקר ומפענח את מהות הקושי - לדידי, על בוריו, על סך חלקיו - ומבהיר את עמדתי לקראת סוף מסה מחקרית זו באשר למסקנתי הנחרצת מי מבין השתיים חשובה יותר וראוייה יותר, לדעתי, לאהבתו האולטימטיבית של הגבר. (יהא זה הבעל או הבן, לשם העניין.)
לעניות דעתי, מסה מחקרית זו היא מן הראשונות הבוחנות נושא חשוב זה וכולי תקווה שהיא תיתן מענה - ואף תספק בדרכה מזור - הן לכלות, הן לחמותיהן, בהבנת הדיסוננס הקיומי שבמערכת היחסים שלהן, אשר לצערי, במרבית המקרים, נידונה לכישלון מתוקף היותה מורכבת ובעייתית מיסודה.
עם זאת, ראוי לציין בהקשר זה, שלא מעט חמות אשר ראיינתי למסה מחקרית זו טענו בתוקף שיחסיהן עם כלותיהן טובים - ואף "טובים מאוד" לעתים, כהגדרתן - ורובן ככולן טענו שזאת עקב כך שהן נותנות חופש מוחלט לכלה - הן בגידול הילדים, הן ב"גידול הבעל" - ולא מתערבות כהוא זה בשום דבר ובשום מהלך שקורה במשפחה הגרעינית שיצר הבן.
זוהי עובדה מעניינת - שלא לומר מסקרנת ביותר - אשר תמהני כמה חמות יכולות לבצע. קרי, להימנע מכל הערה שהיא בדבר גידול וחינוך הנכדים שלהן עצמן ועיצוב זהותו מחדש של בנן, אך ללא ספק, אותן חמות אשר טענו בפניי שהן אינן מתערבות כהוא זה - בשום נושא ועניין באשר לגידול הנכדים שלהן מצד הכלה ובזהות הבן מצד הכלה - ראויות להערכה על עצם צפייתן בדברים, הראייה הממשית שלהן, ואף על רצונן להתערב או להביע התנגדות כלשהי, אך בבחירתן בשתיקה ובאי-התערבות מוחלטת ובקבלת בחירות הכלה באופן מלא, שלם ואולטימטיבי, כאילו שהיא האישה היחידה בחייו של בנן.
.jpg)
