ניהול השיווק חדשנות וחשיבה יזמית

שאפתנות

ללא שאפתנות אין כל אינטרס להשיג יעדים אישיים או חברתיים מעֵבר להישרדות. מציאות של הישרדות חוסמת כל רצון לפיתוח כלכלי. אטקיסון Atkinson, 1964)) מגדיר שאפתנות (Motivation) כ"השפעה מידית על הכיוון (direction), העָצמה (vigor) וההתמדה (persistance) של הפעילות (action)". ורום (Vroom, 1964) רואה בשאפתנות "תהליך המכוון את בחירתם של אנשים תחת צורות שונות של פעילויות רצוניות". קמפבל ופריצ'רד (Campbell & Pritchard, 1976) טוענים ששאפתנות קשורה ליחס בין פרמטרים תלויים לפרמטרים בלתי תלויים. יחס זה מסביר את ההכוונה וההתמדה של התנהגות הפרט. שלושת היסודות המשותפים להגדרות אלו הם "גורמי האנרגיה, הדרך והאופק מכווני-היעד וההתמדה לטווח ארוך" (Steers, 2004).

גורמי אנרגיה

שאפתנות יכולה להיות מבוססת על כוחות אנרגטיים מולדים אשר דוחפים אנשים להיות שאפתניים. חוקרים מומחים בתחום ההתנהגות האנושית פיתחו תאוריות מבוססות על האינסטינקט כדי להבין מיהם אותם גורמים אנרגטיים. מקדוגל (McDougall, 1908) מזכיר "תכונה מולדת לא תורשתית אשר מאפשרת לבעליה לחוש בנושאים מסוג מסוים ולנהוג בדרך מיוחדת". ג'יימס (James, 1950) זיהה רשימה של אינסטינקטים כמו ניידות, חברתיות, סקרנות, פחד, קנאה או סימפטיה. טימונס (Timmons, 1999; 2004) מדגיש בדבריו על חשיבה יזמית את חשיבות היצירתיות והסקרנות, המכוונות לחיפוש הזדמנויות. הסקרנות מתחילה ברצון לשאול שאלות ולחפש להן תשובות. היצירתיות הופכת את התשובות לערך מוסף בפיתוח עסק. ערך מוסף זה ממלא את יעדי הפירמה המוגדרים כהצלחה על ידי היזם. הגדרת המושג "הצלחה" יכולה להשתנות בהתאם לעניין ולרצון של היזם, אך עליו להיות מוגדר מראש כדי לפעול לקראת הגשמתו.

ההכוונה, הדרך והאופק

שאפתנות מונהגת באמצעות הרצון להשיג אופקים מוצהרים בדרכים מוגדרות. מודלים המבוססים על הנהגה (dirigisme) והתחזקות פותחו על ידי חוקרים כמו הול ות'ורנדייק (Thorndike, 1980; Hull, 1911) אשר הגדירו את המושג "למידה" כגורם אנרגיה.

מודלים של התחזקות ממשיכים גם היום לשמש להערכת השאפתנות והיעילות בעבודה (Komaki, 2003). מודלים אלה מציעים התקדמות הדרגתית ומתמשכת לאורך זמן בסולם משוער של צרכים המתעוררים בכל שלב התפתחותו של הפרט עד לבגרותו. הפרט מתקדם מהצרכים הפיזיים דרך צורכי הגנה וביטחון לצרכים חברתיים והערכה עצמית ועד להגשמה.

מקללנד (Maclelland, 1961; 1977) לא מביא בחשבון את ההיררכיה ומתמקד בדרגות שונות של הגשמה עצמית וחברתית כגורם אנרגיה. הדרגה הראשונה נקראת "רצון להגשמה אישית". דרגה זו מחייבת אחריות אישית, סיכון מחושב המלֻווה בהגשמת הישגים בפועל והגשמת המשימות שהוגדרו. היזם קובע יעדים אישיים ומקצועיים ותנאים הדרושים להגשמתם. הדרגה השנייה היא "צורך בהשתייכות". היזם מחפש את הסכמת הקהילייה הכלכלית והחברתית ופועל בהתאם לציפיות ולנורמות ומעריך את רגשות האחרים כלפיו. הדרגה השלישית היא "רצון למנהיגות ושלטון" כיעד. יזמים כאלה רואים בעסק אמצעי להשפעה על התחום שבו הם עוסקים או על המערכת הכלכלית, או על המערכת החברתית או על המערכת הפוליטית.

התמדה לאורך זמן

התמדה נתמכת בהכוונה פנימית (Intrasit) או חיצונית (Extrasit) (Newstrom & Davis, 1993). המוטיבציה הפנימית מכוונת לקשר הישיר שבין הפרט לבין המשימות שעליו לבצע, והשאפתנות החיצונית מקושרת לסביבה החיצונית סביב המשימה שיש לבצע. תאוריית המוטיבציה ההיגיינית של הרצברג (Herzberg, 1966) מסייעת לחזק את ההתנהגות האנושית המבוססת על המוטיבציה הפנימית והחיצונית. הרצברג טוען שהשאפתנות מושפעת מהעניין בעבודה, מהאתגר ומהזדמנויות ההכרה וההתחזקות שהיא מציבה. לדבריו, ההקשר, סביבת העבודה וגורמי ההיגיינה הם מידיים ממטרת הסיפוק והמוטיבציה העתידיים. העשרת העבודה היא גורם מַפתח בשאפתנות בעבודה. תאוריית "המטרה להשיג" היא שיטה פנימית של התנהגות אנושית, משום שהיא מגדירה יעדים להשגה ופועלת על מנת להשיג את רמת היעילות הדרושה לביצוע המשימה (Locke, 1968; Steers & Porter, 1974; Crown et Rosse, 1995). יישום תאוריה זו בגרסה הפרטנית או הקבוצתית רווחת מאוד בתחום התעסוקה בתעשייה (Ambrose & Kulik, 1999).