מבוא
הספר הנוכחי חותם את עבודתי בת 25 השנים בנושא הורות, ומנסה להתמודד עם האתגר המאסיבי שמולו מתייצבים הורים בימינו. אתגר זה אין דומה לו בכל ההיסטוריה האנושית. הסיבה היא שבתקופתנו חברו יחד גורמים שמחלישים הורים לצד שטף של פיתויים וסכנות שלא נודעו כמותם בעבר.
מעולם לא עמדו ילדים מול מבול של פיתויים כמו בימינו. ילדינו מוצפים בשטף של גירויים ושידולים שמקורם בחברת השפע, באופנות מזיקות ובחומרים ממכרים, הזמינים בכל פינה ומכל עבר. עוצמת הפיתויים גדלה בשל אופי הפצתם דרך כלי הפרסומת, שמגיעים לילדים בכל שעות היום והלילה, לא רק דרך הטלוויזיה, אלא גם דרך הנייד, אליו עיניו ואוזניו של הילד נתונות בכל רגע ורגע.
במקביל להגברת סחף הפיתויים, לילדים היום אפשרויות להתחבא ולצלול מתחת לרדאר ההורי יותר מאשר בכל תקופה אחרת. זאת כי העיר הגדולה מציעה לילדים אנונימיות ואפשרויות מסתור אין סופיות. גם קידוש הפרטיות כערך שעומד מעל לכול מגביר את האפשרות של הילד להתחמק מן ההשגחה ההורית. ניסיון ההורים לשמור על ילדים נתקל לא פעם בקריאה הזועמת: "זה החדר שלי!" "זה הכסף שלי!" "אלה החברים שלי!" קריאות אלה אינן משאירות אף הורה אדיש, בין היתר כי ההורים שותפים להבנה שצנעת הפרט היא ערך עליון בחייהם לא פחות מאשר בחיי ילדיהם.
דווקא כאשר ילדינו מוצפים בצורה כה מסוכנת, חלה ירידה דרסטית במעמד ההורי, עקב שינויים מרחיקי לכת במבנה החברה ובערכינו החינוכיים. הורים חלשים יותר ראשית כי הם בודדים יותר. הצטמצמות המשפחה הרחבה היא תופעה כלל עולמית. הורים פחות נתמכים על ידי סבים, אחים וסובבים. אחוז הגירושים והמשפחות החד-הוריות גדל בחדות. המשפחה הקטנה של היום מבודדת יותר ויותר בתוך דירתה. פתגם ידוע גורס כי "צריכים כפר שלם כדי לגדל ילד". כפר זה נעלם לחלוטין מן האופק. הקהילה הפסיקה לשחק תפקיד בונה.
הורים הם גם חלשים יותר, כי אמצעי הסמכות שפעם היו להם ניטלו מהם על ידי החברה וגם על ידי הערכים והאידיאלים החינוכיים של ימינו. כשלעצמו זהו תהליך חיובי, כי אמצעים של ענישה פיזית ויצירת ציות באמצעי כפייה כפי שהיו נהוגים בעבר, הם דברים שליליים שאנו מתגאים בצדק בביטולם. עם זאת, ספק אם ההורים קיבלו אמצעים כדי למלא את הריק שנוצר. להיפך, התחושה היא שלא רק שחסרים אמצעים אחרים, אלא שכאשר ההורים פונים לאמצעים של פעם, הם מגלים לתדהמתם שכולם מזדעקים נגדם, ובכך חולשתם גוברת אף יותר.
לכל אלה נוסף גורם חולשה גורף, והוא האינטרנט. בעבר, מבוגרים ייצגו את הידע ואת החוכמה. כיום האינטרנט לקח לעצמו את התפקיד, והילדים מחוברים ומעודכנים יותר מאשר הוריהם. היום מקור "החוכמה" נמצא פשוטו כמשמעו בידיים של הילד. לפעמים הורים מתפתים לקחת אותו בכוח, בין היתר כדי להעניש את הילד. הם אומרים, "זה העונש היחידי שפועל!" הבעיה היא שהוא אינו פועל ושההורים אינם מסוגלים לעמוד בו.
זה המצב שהביא לספר הנוכחי: סחף אין סופי שפוקד את הילד יחד עם היחלשות רבה במעמד ההורי. במשך שנים רבות עמלתי יחד עם מאות תלמידים, חוקרים ועמיתים בארץ ובעולם בניסיון לפתח תשובה הולמת למשבר שפוקד אותנו. כל ספריי ומחקריי בנושא כיוונו לדימוי אחד: תפקיד העוגן ההורי. מול הסחף המתגבר, ההורים צריכים למצוא דרך לעגן את עצמם ב"קרקע ההורית" שלהם, כדי לשמש לילדיהם עוגן. העוגן ההורי מספק לא רק ביטחון, אלא גם קשר איתן. זאת הערובה שהילד יזכה להורות נוכחת ויציבה ולא יופקר חסר אונים לתוך המערבולת. הסחף והעוגן הם המטפורה המובילה של הספר הנוכחי. בכל פיסקה ופיסקה מתואר אספקט של יחסי הגומלין בין השניים. המטרה היא אחת: לעזור להורים למלא מחדש תפקיד של עוגן.
תפקיד העוגן הוא לא רק דימוי מוביל לאתגר ההורי בתקופתנו, אלא גם תוספת משמעותית לחשיבה התיאורטית על התפתחות ילדים. התיאוריה הפסיכולוגית המובילה בעולם לגבי התפתחות ילדים היא "תורת ההתקשרות". תיאוריה זו גורסת כי הורים לא רק מחנכים ילדים (במובן של להפוך אותם לילדים מחונכים), אלא מספקים לילד מסגרת של קשר יציב וחיובי, שבתוכו הילד יכול לגדול בבטחה ובאהבה. התקשרות חיובית היא הערובה להיפתחות חיובית. אולם, בעבר, החשיבה על התקשרות חיובית התמקדה אך ורק בתחום של הקבלה הבלתי מותנית והעידוד החיובי להישגי הילד. היה חסר ממד שלם לעמדת ההורים: החלק המייצב ובמקרה הצורך, המגביל. זהו תפקיד העוגן. כשהורים מתפקדים כעוגן הם מספקים לילדיהם לא רק תשומת לב, עידוד ואהבה, אלא גם יציבות וביטחון. במילים אחרות, הם מספקים לילד גבול. אך הגבול הוא מיוחד, הוא "גבול חם", כפי שאנו מתארים לאורך הספר.
ברצוני להדגיש שמושג העוגן לא צץ בראשי באופן ספונטני ובבת אחת. הוא תולדה של אין ספור מחקרים ומיזמים שנערכו בהנחייתי בארץ ובעולם. כיום יש מאות מרפאות, מוסדות, בתי ספר ומרכזי הכשרה בעולם כולו שמפיצים ומיישמים רעיונות אלה. התקיימו כבר חמישה כנסים עולמיים על תורתי (האחרון היה בישראל ב-2018) ועשרות רבות של כינוסים לאומיים בארצות רבות. אני מקווה שספר זה יביא את המסקנות של כל הידע שהצטבר לכל הורה והורה בדרך פשוטה, עניינית ומעשית.
להלן תיאור קצר של פרקי הספר. הפרק הראשון מרחיב את הדיבור על האתגר ההורי בתקופתנו ועל הסימנים שעל פיהם הורים יכולים לזהות כיצד הם נגררים במערבולת שסוחפת את ילדם. הפרק השני מסביר כיצד הורים יכולים לפתח שליטה עצמית ומדוע שליטה עצמית היא בעצם כוח, אך כוח חיובי ולא כוח שלילי כמו זה של ענישה אימפולסיבית. הפרק השלישי דן בדרכים שבהן הורים יכולים להתגבר על בדידותם ולמצוא תמיכה, גם כשנראה להם שאין מי שיוכל לעזור להם. הפרק הרביעי מלמד כיצד הורים יכולים לפתח נוכחות והשגחה בדרך שתהפוך אותם לגורמים בעלי ראייה והשפעה בחיי ילדיהם. הפרק החמישי עוסק בדרכים שבהן הורים יכולים להטיל "גבול חם", כלומר לספק לילד גבול שאיננו אנונימי ושרירותי אלא מבטא את המחויבות, האכפתיות והאהבה ההורית. הפרק השישי עוסק בדרך שבה הורים מאבדים את עמידתם לא רק כשהילד מתנהג באגרסיביות או בצורה חסרת רסן, אלא גם כשהוא מונע על ידי חרדות ופחדים. במצבים אלה הורים רבים מאבדים את עמידתם משום שהם נבהלים להציל את הילד, במקום לעמוד איתנים לצידו כדי לתמוך ביכולת ההתגברות שלו. הפרק השביעי מתאר כיצד העגינה ההורית באה לביטוי בנושאי בית הספר. הפרק השמיני מוקדש ל"חבר המשפחה החדש", דהיינו הנייד, וכיצד הורים יכולים לשחק תפקיד של עוגן מול המסך הקטן בעל ההשפעות הענקיות. בפרק הסיכום אנו חוזרים לחזוננו המאחד לגבי הורים היום.
הוד השרון, יוני 2020
