פתיחה
פאנקיסטית עם סיגריה
1 נירית אהרוני, "ללא כותרת", 2016
אישה זקנה עומדת בחלל כהה, ידיה עוטות כפפות רשת כחולות ומורמות לאוויר, על חולצתה דיוקן המהפכן הקובני, צ'ה גווארה, סמל של אנרכיה ומרדנות. עפעפיה של האישה צבועים כחול, שפתיה אדומות, היא עונדת עגילים צהובים גדולים ושרשרות צבעוניות, פרחים על ראשה, ביד שמאל היא אוחזת סיגריה בוערת וחגורת ניטים פאנקיסטית מונחת ברישול על מותניה. מבטה מרחף בחלל, והיא נראית כמי שקפאה בעיצומו של מחול. מי היא האישה הזאת? אולי היא מתלבשת ומתנהגת כך בחיי היום־יום, ואולי היא שחקנית בתחפושת, המציגה מול המצלמה. אולי היא רוקדת, אולי היא מביעה בעזרת ידיה מחווה תוך כדי דיבור, ואולי התנוחה שלה היא תולדה של תנועה מאולצת לכבוד הצילום. האם היא מאושרת? האם היא בריאה בגופה? האם היא בריאה בנפשה? בת כמה היא? מי צילם אותה? האם זאת צלמת מקצועית ששכרה מודל או שאולי הצלמת מכירה את המצולמת ואת סיפור חייה וגם אוהבת אותה?
שאלות רבות, וייתכן שלכמה מהן יותר מתשובה אחת. את התצלום יצרה האמנית נירית אהרוני בשנת 2016, ודיון מורחב בו מופיע בפרק 5. בלי קשר לסיפור האמיתי שמאחורי הדימוי ולתשובות לשאלות שהוא מעלה, ברור שהאישה היא אינדיבידואלית, אישה ייחודית המושכת את המבט ואת תשומת הלב. בעצם נוכחותה היא מעלה שאלות ויוצרת עניין. האישה הזאת אינה מתאימה לאף אחת מן ההתניות הגילניות השגורות שנהוג למסגר ולתפוס בהן נשים זקנות ולאופן שהן אמורות להיראות בו. היא אינה מתוארת כמו אשת משפחה ביתית חביבה, שהוא הדימוי השגור של הסבתא; לא מאיימת, דמונית ועצמאית במסורת הדימוי המוכר של המכשפה; וגם לא זקנה פעלתנית ונמרצת, המסווה בכל דרך אפשרית את גילה, כדימוי הגיל השלישי הפעלתני, הנשקף לעתים קרובות בפרסומות ובשלטי חוצות. לפנינו אישה שהיא סובייקט, מיוחדת ומקורית. היא מעוררת תחושה חידתית, מעט דיסוננטית, ותחושה זו מובילה להרהורים על השפעתה העמוקה של הגילנות, האפליה על רקע גיל, שאינה פוסחת על איש. הגילנות גורמת לחוסר ייצוג של נשים זקנות בנוף החזותי, וקיים צורך דחוף לבנות מגוון רחב של דימויים עשירים ואמיתיים תחת הסטריאוטיפ המצמצם והשלילי של נשים זקנות הרווח כיום בתרבות החזותית. חייהן וחוויותיהן של נשים זקנות לאורן של יצירות אמנות פלסטית הם שעומדים בלבו של חיבור זה.