שקרים הכרחיים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שקרים הכרחיים
מכר
אלפי
עותקים
שקרים הכרחיים
מכר
אלפי
עותקים

שקרים הכרחיים

4.7 כוכבים (194 דירוגים)
ספר דיגיטלי
37
ספר מודפס
78.4 מחיר מוטבע על הספר 98

עוד על הספר

  • שם במקור: Necessary Lies
  • תרגום: שירי שפירא
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: יולי 2020
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 415 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 55 דק'

דיאן צ'מברליין

דאיין צ'מברלין היא סופרת רבי המכר של הניו יורק טיימס,  והסאנדיי טיימס הלונדוני usa today.
תחת עטה יצאו עשרים ושבעה ספרים. ספריה אהובים הן על קהל הקוראים והן על המבקרים.
היא נולדה וגדלה בניו ג'רזי וחייתה שנים רבות הן בסן דייגו והן בצפון ווירג'יניה. היא למדה עבודה סוציאלית ולפני שהפכה לסופרת עבדה בבית חולים בסן דייגו ובוושינגטון די.סי.
כיום היא גרה בקרוליינה הצפונית עם בן זוגה וכלבם האהוב.

תקציר

ג'יין לא חייבת לעבוד למחייתה. כך מזכירים לה בעלה הטרי, אימהּ וחברותיה בכל הזדמנות. אבל היא ידעה מגיל צעיר שהיא תהיה עובדת סוציאלית, ואין דבר שהיא רוצה בו יותר.

שנות השישים החלו זה עתה, אך במרחק כמה דקות נסיעה מביתה היפה שבצפון קרוליינה עדיין חיות משפחות במטעי הטבק, ללא חשמל או מים זורמים, כמו ממאה אחרת. כולם זקוקים למשהו: נעליים ללא חור, הסעה לשיעור ברייל או עזרה במציאת עבודה, ולכולם ג'יין יודעת לעזור, מלבד נערה אחת. חיוכה של אייבי לא מגלה דבר על מצבה העגום. היא מטפלת לבדה באחותה, בסבתהּ הקשישה ובאחיינה התינוק. בשש עשרה שנותיה למדה לשרוד בכוחות עצמה ולא להישען על איש. כשהשתיים פוגשות זו את זו עולמן הישן מתערער; אייבי מתמלאת תקווה, ואילו ג'יין עומדת בפני הכרעה קשה מאין כמותה. האם תוכל אייבי לסמוך עליה?

פרשה היסטורית אמיתית ובלתי נתפסת זוכה לתיאור ספרותי לראשונה ברומן זה, אשר מתאר את מאבקן של אלפי נשים לעצמאות, מנקודת מבטן של שתי נשים צעירות, מטפלת ומטופלת.

דיאן צ’מברליין היא אחת הסופרות המצליחות בארצות הברית. ספריה הרבים תורגמו ל– 20 שפות ברחבי העולם, ושקרים הכרחיים הוא ספרה המצליח ביותר.

״רומן שובה ומשלהב, המאיר תקופה חשוכה בהיסטוריה ומעיר אותה לחיים״, פאבלישרז ויקלי 

פרק ראשון

22 ביוני 2011
 
1
בְּרֵנָה
 
 
זו הייתה בקשה מוזרה — לבקר בביתו של אדם זר ולהציץ לתוך ארון בגדים — וכשנסעתי בשכונה בחיפוש אחר הכתובת, חשתי בחרדה המתגברת.
 
הנה הוא: בית מספר 247. לא ציפיתי לבית גדול כל כך. הוא ניצב רחוק מן הבתים השכנים על השביל המתעקל. עצי מגנוליה ענקיים, עצי לגרסטרמיה הודית ואלונים גבוהים איגפו אותו מכל צדדיו. הוא היה צבוע בצהוב רך וחמאתי, בגימור לבן, כל כולו רענן ונקי בשמש הבוקר. לכל הבתים שחלפו על פניי היו מבנים שונים זה מזה, ובכל זאת לכולם היה מראה מפואר אך מזמין. לא הכרתי את ראלי היטב, אך בלי ספק זו הייתה אחת השכונות היפות והוותיקות ביותר בעיר.
 
חניתי קרוב לשפת המדרכה וצעדתי במעלה השביל. עציצים הונחו בשורה בצידי המדרגות הרחבות שהובילו אל המרפסת שהקיפה את הבית כולו. הצצתי בשעוני. בעוד שעה אצטרך לחזור לבית המלון. לא הייתה סיבה למהר, אפילו שהעצבים שלי השתוללו. היו כל כך הרבה דברים שקיוויתי שיתנהלו כשורה, וכל כך הרבה לא היה בשליטתי.
 
צלצלתי בפעמון ושמעתי אותו מהדהד בתוך הבית. יכולתי לראות מישהו עומד מאחורי החלון הצר שבצד הדלת, ואז היא נפתחה. האישה — בת ארבעים, אולי? צעירה ממני בעשר שנים לפחות — חייכה, אבל לא הצליחה להסוות את ארשת פניה המודאגת. הרגשתי רע על שאני מטרידה אותה בשעה מוקדמת כל כך. היא לבשה מכנסיים קצרים לבנים, חולצת פסים ורודה ונעלי טניס; עורה היה שזוף וקורן. היה לה מבנה גוף קטן, והיא הייתה מסוג הנשים הקטנות, החטובות והאסופות שתמיד גרמו לי להרגיש מרושלת, אף שידעתי שאני נראית בסדר גמור במכנסיים השחורים ובחולצת הכפתורים הכחולה שלבשתי.
 
״בְּרֵנָה?" היא העבירה את אצבעותיה בשערה הבלונדיני הקצרצר, הקוצני.
 
״כן", אמרתי. ״ואת בוודאי ג'ניפר".
 
ג'ניפר הציצה אל מעבר לכתפי. ״היא לא באה איתך?" שאלה.
 
הנדתי בראשי. ״חשבתי שהיא תבוא, אבל ברגע האחרון היא אמרה שהיא פשוט לא יכולה".
 
ג'ניפר הנהנה. ״היום הזה בטח מכביד עליה מאוד". היא צעדה צעד אחורה והתרחקה מפתח הדלת. ״את מוזמנת להיכנס", אמרה. ״הילדים שלי כבר יצאו לחופשת הקיץ אבל הבוקר יש להם אימון של נבחרת השחייה, אז יש לנו מזל. הבית כולו לרשותנו. הילדים תמיד שואלים שאלות".
 
״תודה". חלפתי על פניה והתקדמתי אל חדר הכניסה. שמחתי שלא היה עוד מישהו בבית. למען האמת, הייתי רוצה שכל הבית יהיה לרשותי. הייתי שמחה לשוטט בו ולחקור אותו. אבל לא לשם כך הגעתי.
 
״אני יכולה להציע לך משהו לשתות?" שאלה ג'ניפר. ״קפה?"
 
״לא, אני בסדר, תודה".
 
״טוב, אז בואי איתי. אני אראה לך".
 
היא הובילה אותי אל המדרגות הלולייניות הרחבות. עלינו בהן בשתיקה, ורק נעליי נשמעו על לוחות העץ הכהים והבוהקים.
 
״כמה זמן אתם גרים בבית הזה?" שאלתי כשהגענו לקומה השנייה.
 
״חמש שנים", היא אמרה. ״שיפצנו הכול. זאת אומרת, סיידנו את הקירות בכל החדרים וטיפלנו בכל טיפת עובש. צבענו גם את כל הארונות, חוץ מהארון הזה".
 
״למה לא צבעתם אותו?" שאלתי בזמן שעקבתי אחריה במסדרון קצר.
 
״האישה שקנינו ממנה את הבית אמרה לנו בפירוש לא לצבוע אותו. היא אמרה שהזוג שהיא קנתה ממנו את הבית אמר לה לא לצבוע, אבל אף אחד מהם לא הבין למה. היא הראתה לנו את הכיתוב. בעלי חשב שאנחנו פשוט צריכים לכסות אותו בצבע — אני חושבת שהוא נבהל — אבל הצלחתי לשכנע אותו והוא ויתר. זה ארון. מה כבר יקרה אם נשאיר אותו לא צבוע?" הגענו אל הדלת הסגורה בסוף המסדרון. ״לא היה לי מושג מה זה אומר עד שדיברתי איתך בטלפון". היא פתחה את הדלת. ״זה החדר של הבת שלי עכשיו", אמרה, ״אז סליחה על הבלגן".
 
לא הייתי קוראת לחדר מבולגן בשום אופן. החדרים של התאומות שלי כבר היו במצב הרבה יותר גרוע. ״בת כמה הבת שלך?" שאלתי.
 
״עשר. מה שמסביר את האובססיה לג'סטין ביבר". היא גרפה את האוויר בזרועה וספגה את החדר בצבע לוונדר ואת הפוסטרים שכיסו את קירותיו.
 
״זה רק הולך ומידרדר". חייכתי. ״אני בקושי שרדתי את שנות העשרים של הבנות שלי". חשבתי על המשפחה שלי בצפון, במרילנד — בעלי והבנות והתינוקות שלהן — ופתאום התגעגעתי אליהם. קיוויתי שאספיק להגיע הביתה לפני סוף השבוע, כשכל זה ייגמר.
 
ג'ניפר פתחה את דלת הארון. הארון היה קטן, מהסוג שמוצאים בבתים ישנים כמו אלה, והיה עמוס בבגדים על קולבים ונעליים בערבוביה על הרצפה. חשתי צינה, כאילו רוח רפאים התגנבה לתוך החדר. חיבקתי את זרועותיי בזמן שג'ניפר משכה בכבל כדי להדליק את האור. היא דחפה את הבגדים לצד אחד של הארון.
 
״הנה", אמרה והצביעה על נקודה בקיר השמאלי, בערך בגובה הברכיים שלי. ״אולי נצטרך פנס?" שאלה. ״או שאני יכולה להוציא כמה מהבגדים האלה. חבל שלא טיפלתי בזה לפני שהגעת". היא הרימה ערמת בגדים, הפרידה את הקולבים במאמץ והוציאה אותם מהארון. בלי הבגדים הוא היה מלא באור, ואני הזזתי הצידה נעלי סניקרס ורודות וזוג סנדלים וכרעתי בחלל הצר.
 
העברתי את אצבעותיי על המילים החרוטות בקיר. צבע ישן נסדק סביב האותיות ודבק בהן. ״אַייבי ומרי היו פה". בבת אחת הציפו אותי הפחד שהן בוודאי הרגישו אז, והאומץ שלהן. כשקמתי, נאלצתי למחות דמעות מעיניי.
 
ג'ניפר נגעה בזרועי. ״את בסדר?" היא שאלה.
 
״בסדר גמור", אמרתי. ״אני מודה לך שלא צבעתם אותו. ככה אני מרגישה שהכול באמת קרה".
 
״אם אי־פעם נעזוב את הבית, נגיד לבעלים הבאים שלא יצבעו. זו חתיכת היסטוריה, לא?"
 
הנהנתי. נזכרתי בטלפון שבתיק שלי. ״אני יכולה לצלם?"
 
״ברור!" אמרה ג'ניפר, ואז הוסיפה בצחוק, ״רק אל תכניסי לתמונה את הארון המבולגן של הבת שלי".
 
שלפתי את הטלפון וכרעתי ברך ליד הכיתוב שעל הקיר. צילמתי תמונה ושוב הרגשתי את נוכחותה של רוח הרפאים. אך הפעם היא עטפה אותי, כמו חיבוק.

דיאן צ'מברליין

דאיין צ'מברלין היא סופרת רבי המכר של הניו יורק טיימס,  והסאנדיי טיימס הלונדוני usa today.
תחת עטה יצאו עשרים ושבעה ספרים. ספריה אהובים הן על קהל הקוראים והן על המבקרים.
היא נולדה וגדלה בניו ג'רזי וחייתה שנים רבות הן בסן דייגו והן בצפון ווירג'יניה. היא למדה עבודה סוציאלית ולפני שהפכה לסופרת עבדה בבית חולים בסן דייגו ובוושינגטון די.סי.
כיום היא גרה בקרוליינה הצפונית עם בן זוגה וכלבם האהוב.

עוד על הספר

  • שם במקור: Necessary Lies
  • תרגום: שירי שפירא
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: יולי 2020
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 415 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 55 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
194 דירוגים
146 דירוגים
39 דירוגים
6 דירוגים
1 דירוגים
2 דירוגים
19/3/2025

ספר מצויין שקשה להניח מהיד. חושף את הקוראים לחיים בחוות החקלאיות בארה"ב במאה הקודמת ולתופעות כמו אפליה כלפי שחורים ולבנים ממעמד נמוך, מיזוגניה ויותר מכל - היחס הפטרוני והמתנשא מצד גורמי הרווחה. כמו בספרים אמריקאים אחרים שדנים באותה תקופה, אנו נחשפים גם כאן לאומללות שהיתה מנת חלקו של מעמד העוני בארה"ב.

26/1/2025

ספר מרגש, מעציב, מרתק-סיפור שהוא לא יאומן. ממליצה בחום

18/1/2025

הספר ריגש אותי, גרם לחוסר שעות שינה, הסעיר אותי... ספר חזק מאד! ספוילר קל: בלתי נסבל לחשוב שעובדים סוציאלים, שבעיני זה מקצוע של התגלמות הטוב והאנושיות, וגם בספר הם משמעותיים ביותר לרווחת הנזקקים, היו מעורבים בפגיעה כזו במטופליהם. לא נתפס.

13/1/2025

ספר מהמם מענין מאוד ֶנוגע ללב ומותח אהבתי מאוד

21/9/2024

קראתי בשקיקה ספר מומלץ מאוד

7/7/2024

קריאה מהנה. ככל שהתקדמתי בספר רציתי להמשיך לקרוא אך גם הצטערתי שעוד מעט הוא יסתיים לי... מעורר חשיבה. מדהים ומטריד לחשוב שדברים התרחשו כך בעבר הלא מאוד רחוק מומלץ בחום

15/6/2024

מדהים. מרתק לא צפוי קשה להתנתק

5/6/2024

מבחינת סגנון הכתיבה, מאוד קריא וזורם. התוכן, לעומת זאת, לא פשוט בכלל. נושא מרתק שלא היה מוכר לי.

25/4/2024

ספר מרתק. עלילה מעניית, כתוב לעילא ולעילא.

22/2/2024

הספר הטוב ביותר שקראתי השנה. מרתק רלוונטי ומעורר מחשבה. חובה.

8/2/2024

מדהים. לא ידעתי דבר על תוכנית האאוגניקה, והיה מאוד מעניין לקרוא. הספר כתוב מצוין וקשה להניח אותו מהיד.

23/1/2024

ספר מרתק ומרגש כאחת. הספר מחזיר אותנו לתקופה חשוכה בכל הקשור לזכויות האדם במדינות מסויימות בארצות הברית של שנות החמישים ועד תחילת שנות השבעים של המאה הקודמת. ספר המגולל את סיפורה של אישה אמיצה היוצאת נגד המערכת המוסדית בה הועסקה ובעיקר פעלה ברגישות ובאהבה לטובת אזרחים מועטי היכולת וחסרי הזכויות. מומלץ בחום רב!

14/1/2024

מרתק, לא להאמין שעד לא מזמן התרחשו כאלו הליכים ספר חשוב

5/12/2023

אי אפשר להניח מהידיים. ספר חובה

25/11/2023

מצוין

12/10/2023

ספר מדהים ומטלטל

28/9/2023

ספר נהדר. מותח מרגש.

19/9/2023

מעניין ומרתק סיפור עם מלא חן וכנות סיימתי ביום אחד

9/8/2023

נותרתי ללא מילים, באמת ובתמים אני חושבת שמדובר באחד הספרים הטובים שקראתי בחיי

8/8/2023

מעניין מאוד

7/8/2023

מרתק, חושף נושא מכאיב שאי אפשר להאמין שהונהג בארצות הברית, ולא כל כך מזמן

30/7/2023

ספר מעולה מעניין עוסק בהסטוריה של שנות ה60 בארהב. סוחף, נקרא בשקיקה. לא יכלתי לעצור. מומלץ ביותר!

18/7/2023

ספר מרתק כתוב ברגישות ואומץ על עוצמה נשית

27/4/2023

מפחיד כמה כח עשוי להיות לנו על אחרים, מוחלשים. ספר מרתק

6/3/2023

מעורר מחשבה אי אפשר להפסיק לקרוא בו

4/3/2023

ספר מצויין וכואב, המראה את נקודת ההשקפה שרווחה בעבר הלא רחוק שלנו בה אדם יכול לשלוט בפטרונות איומה על אדם אחר ואפילו בלי לתת לו זכות מינימלית של בחירה או יידע. ספר שכתוב היטב וחשוב לכולנו.

11/2/2023

ספר מטלטל שנשאר במחשבותיי הרבה אחרי שהסתיים. כדאי לקרוא כדי לזכור את העוולות שהאנושות יצרה.

9/12/2022

מומלץ ביותר מתאר מצב בלתי נסבל שלא יעלה על הדעת בארהב עד שנת 1975 של עיקור אנשים עניים נקרא בנשימה עצורה

24/11/2022

ספר מרתק שקראתי בנשימה עצורה. הדמויות הראשיות מאוד אוטנטיות ונוגעות ללב. מאוד מומלץ!

22/11/2022

ספר מרתק, משאיר עם הרבה סימני שאלה, איך עובדי ציבור לוקחים על עצמם החלטות חורצי גורלות?

17/10/2022

מצוין

14/10/2022

ספר מצוין שמאיר את אחת מהתקופות החשוכות בארה"ב, ספר שמוכיח שאין אמת מוחלטת, ומה שהיה נראה נכון אז אינו אינו נראה נכון היום. כתיבה מעניינת מאד. צריך המון חמלה כדי להבין שזכות האדם על גופו כבר מילדות.

12/10/2022

נהדר

14/9/2022

ספר נפלא. מעורר מחשבה. חובה לקרוא

4/9/2022

ספר יוצא דופן. בלתי נשכח. חד וסוחף

22/8/2022

ספר מדהים. אין מילים. חובה לקרוא!!!!

9/8/2022

קראתי בנשימה עצורה.

30/7/2022

ספר מקסים, מעורר מחשבה ולא להאמין שרק לפני 60 שנה נהגו בנשים/אנשים בצורה כזאת.

28/7/2022

נושא מאד מעניין ולא מספיק מוכר. מרגש נוגע ומכעיס

29/6/2022

מעורר מחשבה, כתוב נפלא, לא הצלחתי להניח את הספר מהידיים

4/6/2022

לא יכולתי להניח מהיד.

2/3/2022

מעניין וקולח. ספר נהדר.

21/2/2022

מרתק, רגיש, נוגע בדילמות טיפוליות שקל להתחבר אליהן. נהנתי לקרוא.

17/2/2022

מצויין

15/1/2022

ספר מרתק ומאתגר לחשיבה על הנושאים השונים שעולים בו, ובעיקר בחינה עצמית על ״איך אני הייתי נוהגת בנעליה״ . ספר קריאה חובה לעובדות.ים סוציאליים

14/1/2022

ספר מרתק ובו זמנית נושא מאד מקומם,עם הרבה חומר למחשבה

7/1/2022

ספר מצוין!!!! שנותן פרספקטיבה על עולם חשוך של אבחון וטיפול כפייתי לעיתים רבות לא צודק בחסרי ישע. מומלץ

25/12/2021

מעולה

18/12/2021

ספר מעולה שנקרא בנשימה אחת. מציג באופן רגיש, מרתק ואותנטי סוגיה היסטורית מזעזעת של יכולת הממסד לשלוט ולהתערב בחיי החלשים.

31/10/2021

ספר מדהים. חובה לקרוא

27/10/2021

ספר מטלטל קורע לב ומרגיז מאוד. עזות המצח של בעלי השררה מול חולשתם של העניים מקוממת. כתוב נהדר למרות שהנושא קשה לעיכול. הספר קריא ומושך

13/10/2021

לא יכולתי להניח לספר. מרתק, עוסק בשאלות מוסריות, לא קל לעיכול. משאיר את ה'ורא עם תהיות מוסריות.

7/10/2021

ספר מרגש מעניין ונוגע ללב , מאד אהבתי

30/9/2021

ספר עמוק, רגיש ונוגע ללב. הוא כואב ולעיתים עצוב ולא ניתן לעזוב אותו.

27/9/2021

מעולה, מרתק, אותנטי. משקף תקופה. כתוב באופן מענין. בנוי כהלכה. מומלץ בחום, נקרא ביעף

27/9/2021

ספר מדהים! כתוב מעולה. מבוסס על ארועים הסטוריים מרתקים ולא מוכרים.שווה!

23/9/2021

סיפור מצוין על תקופה אפלה בצפון קרוליינה, נושא שלא הכרתי עד כה וגם כתוב מעניין.

4/9/2021

יפה ומענין, כתוב טוב ועוסק בדמויות כה אנושיות מצד אחד ואפלות ושחוקות מצד שני. למדתי על אאוגניקה שלא הייתי מודעת לה. מומלץ בחום!!

20/8/2021

ספר טוב עם פיסת הסטוריה מרתקת. לא קל לקריאה בגלל הכאב שמעורר. ישנם ניואנסים דקים מרחיבי דעת. התרגום פה מפספס בהיותו מילה במילה בעוד עדיף לעיתים למצוא ביטויים מקבילים בעברית. למשל במקום לומר נמלים בתחתונים עדיף לתרגם לביטוי העברי קוצים בתחת.

18/8/2021

מצוין. סוחף ומרתק בכל רגע. מביא את העולם ואת רוח התקופה בחורה מרתקת. מאוד נהניתי!

31/7/2021

. Wow. בד"כ לא סוג הספרים שמדברים אלי אבל ספר מעולה אם כי מאד מדכא. לא להאמין מה נעשה לאנשים מסכנים ואומללים. מראה את כוח. הזדוני של מדינה, שיפוטיות וסטראוטיפים. וזה בארה" ב המתיימרת להיות מודל לחופש וצדק.כתיבה מרתקת ועל רמה לא גולשת לשמאל וסכריניות.

27/7/2021

נהנתי מאוד לקרוא את הספר.נחשפתי לתוכנית האאוגוניקה שפעם ראשונה שמעתי עלייה.הסיפור האנושי שנפרס בסיפור מרגש ואף מותח בחלקים האחרונים של הספר.הנאה צרופה.

26/7/2021

רוצו לקרוא! מרתק, סוחף וקולח. אי אפשר להפסיק לקרוא!!!

27/6/2021

מצוין!!! או אפשר להפסיק לקרוא

26/6/2021

נהניתי מאד ככל שהתקדמתי בקריאה כך הייתי רחוקה יותר ויותר

22/5/2021

מעניין

13/5/2021

קריא ומרתק, מספר על נושא חשוב ופחות מוכר!

24/4/2021

מרתק, כתוב מצויין, נושא חשוב ומורכב שמצליח לעבור פשוט כסיפור מעולה.

4/4/2021

ספר מרתק המאיר פינה אפלה באמריקה הדמוקרטית. לא יאומן שכך נהגו במדינה הנאורה הזאת אחרי טיהור הגזע שבוצע ע"י הנאצים.

2/4/2021

סיפור שכתוב בצורה מרתקת..לא עזבתי אותו לדקה. מומלץ ביותר

2/4/2021

ספר מרתק ומרגש

28/3/2021

מעולה.

25/2/2021

ספר מרתק, כזה שאי אפשר להניח בצד… עוצמתי ומעורר הרבה מחשבות.ממליצה ממש

13/2/2021

ספר מעולה. אי אפשר להפסיק לקרוא אותו. מספר על תקופה חשוכה שהתרחשה בימינו בארצות הברית ובמיוחד בצפון קרולינה. פשוט קשה להכיל, לעכל . אבל רקע הספר הוא אמת היסטורית. כמי שגרה בשנים האחרונות בדרום של ארהב ,

10/2/2021

ספר מצוין ומלמד

6/2/2021

ספר מדהים כתוב בצורה מעולה. לא יכולתי להניח אותו.

29/1/2021

ספר מעולה, קשה ומרגש! מומלץ

26/1/2021

מדהים, חובה חובה!

20/1/2021

ממש נהנתי מהקריאה. הצפת נושא כה חשוב המטפל באוכלוסיה כל כך חלשהמותיר אותי נרגשת ממש. כמה טוב שישנם כאלה אנשים משוגעים שהולכים עם האמת שלהם, ונלחמים בחירוף נפש להצלת אותה אוכלויה.

17/1/2021

ספר נהדר, קראתי בנשימה עצורה. העלילה אמיתית ומזעזעת על ארצות הברית של שנות ה60. הכתיבה סוחפת וקולחת . ספר חובה לכל מי שרוצה להכיר את אמריקה מהצדדים היותר שמרניים שלה.

16/1/2021

מעניין וחשוב לדעת. ממוקד בנושא ואינו מתפזר.

10/1/2021

סיימתי לקרוא עם דמעות.

8/1/2021

מרתק ועצוב

5/1/2021

ספר מעולה! אי אפשר להפסיק לקרוא אותו. מפתיע מאוד ונותן הצצה למשהו חבוי ולא יאמן

27/12/2020

ספר מרגש שנקרא בנשימה אחת אמיתי , עצוב וסוחף.

19/12/2020

מעולה

17/12/2020

מרתק, מדהים וכנה

15/12/2020

קריאה מהנה וקלילה. כייף גדול

12/12/2020

מרתק. בתחילת הקריאה חשבתי שמדובר רק ברומן רומנטי כתוב היטב. אולם הסופרת מגלה חברה פחות מוכרת במציאות האמריקאית בעבר הלא רחוק, אולי גם כיום, ואמיתות היסטוריות מזעזעות. מעניין מאד.

22/11/2020

ספר חזק וחשוב. הספר עוסק בנושא העיקור הכפוי של גברים ונשים, במדינת צפון קרולינה. נושא מזעזע שלא די ידוע. קראתי את הספר בנשימה עצורה. מומלץ.

14/11/2020

אהבתי מאוד

13/11/2020

כתיבה סוחפת, מרתקת. הסיפור עצמו מדהים , בלתי יאומן . מומלץ ביותר!!

9/11/2020

ספר מעניין מרגש ומדבר על העיקור כלאחר יד של אנשים ללא ידיעתם וללא רצונם בהחלט ספר רואי לקריאה מרתק ומפתיע.

2/11/2020

ואוו! ספר מדהים! לא הצלחתי להניח אותו! לא אשכח אותו הרבה זמן

30/10/2020

ספר מקסים ,מרגש מאוד מומלץ

24/10/2020

מושלם מרתק מסמך מזעזע לא יכולתי לעזוב את הספר והדמויות מלוות אותי גם עכשו אחרישסיימתי.מומלץ!

17/10/2020

ספר מרתק ומושך. לא יכולתי להניח אותו מהיד. מומלץ בחום!

3/10/2020

עלילה סוחפת על תקופה מרתקת המתרחשת בדרום ארה"ב בשנות ה-50... לא יכולתי להניח מהיד...

3/10/2020

ספר מרתק המתאר את אמריקה בשיא כיעורה . אנשים לקרוא את הספר ולהבין מהו עוני אמיתי ומה מצוקות חברתיות מולידות. ספר מעולה. עם הרבה חומר למחשבה...

30/9/2020

ספר מעולה. כתוב היטב, סיפור מרתק שמבוסס על עובדות אמיתיות. נשאר איתך גם לאחר הקריאה...

26/9/2020

רומן מצויין קריא ,מעניין וחשוב! מתאר חברה פטריאכלית, גזענית ופוריטנית שהנורמות המוסריות מאפשרות לפקידי הממסד לבצע מעשים שסותרים את זכויות הפרט, הילד והאישה . ספר חובה לאנשי רפואה , סיעוד ועובדי רווחה.

19/9/2020

וואו! אחד הספרים המרתקים שקראתי לאחרונה. מזעזע לגלות שהיתה במציאות תוכנית אמיתות כמו המסופר בספר. בהחלט שווה קריאה

10/9/2020

ספר חובה! 💜

16/8/2020

ספר יפהפה שאני לא אשכח במהרה. מספר על תוכנית העיקור בכפייה שהייתה.קיימתתבארצות הברית עד לשנות ה 70(!) בחלק מהמדינות. הדמויות הן פרי דמיונה של המחברת, אבל סיפור המסגרת הוא אמיתי.

9/8/2020

דוקא ראיתי בספר תלונה על העובדות סוציאליות שמתערבות בחיינו וחיי ילדינו

3/8/2020

ספר מצוין. אי אפשר להניח אותו מהיד. סיפור חשוב ביותר שראוי שיישמע.

8/7/2020

ספר מרתק מתחילתו עד סופו, כתוב בשפה עשירה, דמויות מורכבות ועלילה מרתקת ומפתיעה, עוסק בתקופה ותופעה אפלה בתולדות ארה"ב, עיקור "רפי השכל" או בשמה הרשמי "אאוגניקה". מרגש ומותח ומעלה הרבה שאלות מוסריות.מומלץ בחום.

18/12/2024

ספר חמוד מעניין ומרגש

18/4/2024

נהדר ומרתק. קראתי בנשימה עצורה.

3/3/2024

מרתק, מביא נתח היסטוריה חשוב ומנגיש אותו לקוראים בצורה מעניינת ומעוררת הזדהות

16/2/2024

נושא מרתק. הספר עצמו מרגיש לא עמוק מספיק ביחס לנושא המטלטל הזה.

9/8/2023

תאוריה קשיייים מאוד מעניין

4/8/2023

ספר מענין ומאד קריא שלימד אותי לצערי עוד משהו על עברה המכוער של האנושות. מעט סכריני ולא מעמיק אבל נחמד לקריאה.

7/7/2023

נחמד, נותן מידע על תקופת העיקור בארהב

22/2/2023

ספר מרתק. היו רגעים שהוא נראה לי מוגזם, אבל בסיום התברר לי שהוא מבוסס על אירועים אמיתיים, כך שההגזמה היתה במציאות ולא בספר

7/2/2023

נהדר. נהנתי לקרוא, אנושי נועז מעניין מפתיע

19/1/2023

מעניין מאוד כתוב היטב

4/10/2022

סיפור מרתק. מתפתח קצת לאט, אבל בשלב מסויים, מרתק

29/9/2022

נחמד

31/7/2022

מרתק ומושך לקרוא, וכתוב מצוין. מתאר התנהלות חשוכה ומבהילה של הרווחה והרפואה בצפון קרוליינה בארהב כלפי עניים, לבנים ושחורים, שנמשכה עד 1975, חשוב לקרוא לא רק כדי לדעת מה היה, אלא כדי להבין טוב יותר את הסכנה בכוחות השמרניים בארהב של היום, שמדרדרים אותה לאחור בסודיות של זכויות נשים על גופן, וביחס לעניים.

28/6/2022

גם אם לעיתים הספור קצת נמתח הרי שהוא מביא אמיתות מטרידות שרווחו במי שנחשבה למגדלור הדמוקרטיה. נהניתי

23/5/2022

נושא הספר חשוב מאד והסיפור שטוותה הסופרת כדי להביא את הנושא לידיעת הקוראים, היה מרגש

23/12/2021

כתוב היטב וסוחף כל כך שקשה להפסיק מרגע שהתחלת. לשמור לסופשים או שלא תצליחו להתעורר. ראו הוזהרתם.

29/11/2021

ספר מצויין. מאבקן של נשים ממעמדות שונים לשליטה בחייהן לבחירות שלהן מול העולם הפטריארכלי ומול הכוחות השולטים בחברה. כתוב באופן שאי אפשר להפסיק לקרוא. מאוד נוגע ללב.

23/11/2021

הספר מעניין, מכעיס וסוחף. כתוב טוב ומעביר היטב את העקרונות והרעיונות שהיו באותה תקופה

3/10/2021

קל לקריאה למרות שהעלילה מאירה אנקדוטה היסטורית כואבת ורגישה. תרגום קצת חלש.

25/8/2021

סיפור מרתק המתייחס לתקופה אפילה

6/7/2021

ספר טוב, קצת דידקטי. העלילה מעניינת וזורמת

29/6/2021

מרתק.

20/1/2021

אני חושבת שזהו ספר טוב ומעורר מחשבה, לגבי דילמות אמיתיות. הדמויות מאד אנושיות במובן זה שלא מצוירות בשחור ולבן. הסיפור אינו סנסציוני ויש בו כאב מאופק. אהבתי.

4/1/2021

מאד מעניין, מעט טרחני

28/12/2020

מרתק, כתוב יפה, מספר סיפור לא מוכר ומזעזע על מדיניות עיקור בארה"ב בשנות ה 60. מותח ומעניין מאוד ומומלץ ביותר.

2/12/2020

מטלטל, בעיקר בגלל שהוא מבוסס על אירועים שקרו, ולא כל כךמזמן. הדמויות פיקטיביות, אבל המציאות בה הן חיות אמיתית לגמרי

21/11/2020

סוחף

6/11/2020

הספר כתוב בצורה מעניינת בהתחשב בעובדה שהוא נוגע בנושא קשה שהיה מקובל בעבר. הקריאה קלה וזורמת.

3/11/2020

מטלטל

17/7/2020

לא סיימתי לקרוא. מעניין יהיה לקרוא המקור. נכון שאושר לאחרונה לשנות מיקום ה הידיעה ולדבר/לכתוב "מהיום עבודה" במקום "מיום העבודה.. " . מתנצלת, אך לא צפיתי לקרוא ספרות מתורגמת לעברית מדוברת.

5/2/2023

הספר מעניין ואכתוב היטב אלא שהוא מאוד מאוד אמריקאי מבחינת הדמויות הטובות שהן טובות מאוד ואף מדהימות ובעיקר בגלל ההפי אנד הצפוי והלא כל כך מציאותי. אנה קרינינה זה לא.

9/10/2020

מעניין, דמויות שטוחות.

14/9/2020

ספר סוחף וקריא מאד, מבוסס על עובדות היסטוריות

21/7/2020

ספר טוב. למדתי ממנו דברים שלי הכרתי. בולט בו כוח החיים, נכון הנשי

9/11/2020

הרקע ההיסטורי מעניין מאד אך הסיפור בנאלי וקלישאתי

20/12/2024

כשהמתרגמ/ת לא יודע/ת עברית,לא משנה רמת הספר. חבל שלא ניתן לתת אפס כוכבים.רק בגלל התרגום והעברית הקלוקלת....

14/6/2022

ספר מעייף

שקרים הכרחיים דיאן צ'מברליין
22 ביוני 2011
 
1
בְּרֵנָה
 
 
זו הייתה בקשה מוזרה — לבקר בביתו של אדם זר ולהציץ לתוך ארון בגדים — וכשנסעתי בשכונה בחיפוש אחר הכתובת, חשתי בחרדה המתגברת.
 
הנה הוא: בית מספר 247. לא ציפיתי לבית גדול כל כך. הוא ניצב רחוק מן הבתים השכנים על השביל המתעקל. עצי מגנוליה ענקיים, עצי לגרסטרמיה הודית ואלונים גבוהים איגפו אותו מכל צדדיו. הוא היה צבוע בצהוב רך וחמאתי, בגימור לבן, כל כולו רענן ונקי בשמש הבוקר. לכל הבתים שחלפו על פניי היו מבנים שונים זה מזה, ובכל זאת לכולם היה מראה מפואר אך מזמין. לא הכרתי את ראלי היטב, אך בלי ספק זו הייתה אחת השכונות היפות והוותיקות ביותר בעיר.
 
חניתי קרוב לשפת המדרכה וצעדתי במעלה השביל. עציצים הונחו בשורה בצידי המדרגות הרחבות שהובילו אל המרפסת שהקיפה את הבית כולו. הצצתי בשעוני. בעוד שעה אצטרך לחזור לבית המלון. לא הייתה סיבה למהר, אפילו שהעצבים שלי השתוללו. היו כל כך הרבה דברים שקיוויתי שיתנהלו כשורה, וכל כך הרבה לא היה בשליטתי.
 
צלצלתי בפעמון ושמעתי אותו מהדהד בתוך הבית. יכולתי לראות מישהו עומד מאחורי החלון הצר שבצד הדלת, ואז היא נפתחה. האישה — בת ארבעים, אולי? צעירה ממני בעשר שנים לפחות — חייכה, אבל לא הצליחה להסוות את ארשת פניה המודאגת. הרגשתי רע על שאני מטרידה אותה בשעה מוקדמת כל כך. היא לבשה מכנסיים קצרים לבנים, חולצת פסים ורודה ונעלי טניס; עורה היה שזוף וקורן. היה לה מבנה גוף קטן, והיא הייתה מסוג הנשים הקטנות, החטובות והאסופות שתמיד גרמו לי להרגיש מרושלת, אף שידעתי שאני נראית בסדר גמור במכנסיים השחורים ובחולצת הכפתורים הכחולה שלבשתי.
 
״בְּרֵנָה?" היא העבירה את אצבעותיה בשערה הבלונדיני הקצרצר, הקוצני.
 
״כן", אמרתי. ״ואת בוודאי ג'ניפר".
 
ג'ניפר הציצה אל מעבר לכתפי. ״היא לא באה איתך?" שאלה.
 
הנדתי בראשי. ״חשבתי שהיא תבוא, אבל ברגע האחרון היא אמרה שהיא פשוט לא יכולה".
 
ג'ניפר הנהנה. ״היום הזה בטח מכביד עליה מאוד". היא צעדה צעד אחורה והתרחקה מפתח הדלת. ״את מוזמנת להיכנס", אמרה. ״הילדים שלי כבר יצאו לחופשת הקיץ אבל הבוקר יש להם אימון של נבחרת השחייה, אז יש לנו מזל. הבית כולו לרשותנו. הילדים תמיד שואלים שאלות".
 
״תודה". חלפתי על פניה והתקדמתי אל חדר הכניסה. שמחתי שלא היה עוד מישהו בבית. למען האמת, הייתי רוצה שכל הבית יהיה לרשותי. הייתי שמחה לשוטט בו ולחקור אותו. אבל לא לשם כך הגעתי.
 
״אני יכולה להציע לך משהו לשתות?" שאלה ג'ניפר. ״קפה?"
 
״לא, אני בסדר, תודה".
 
״טוב, אז בואי איתי. אני אראה לך".
 
היא הובילה אותי אל המדרגות הלולייניות הרחבות. עלינו בהן בשתיקה, ורק נעליי נשמעו על לוחות העץ הכהים והבוהקים.
 
״כמה זמן אתם גרים בבית הזה?" שאלתי כשהגענו לקומה השנייה.
 
״חמש שנים", היא אמרה. ״שיפצנו הכול. זאת אומרת, סיידנו את הקירות בכל החדרים וטיפלנו בכל טיפת עובש. צבענו גם את כל הארונות, חוץ מהארון הזה".
 
״למה לא צבעתם אותו?" שאלתי בזמן שעקבתי אחריה במסדרון קצר.
 
״האישה שקנינו ממנה את הבית אמרה לנו בפירוש לא לצבוע אותו. היא אמרה שהזוג שהיא קנתה ממנו את הבית אמר לה לא לצבוע, אבל אף אחד מהם לא הבין למה. היא הראתה לנו את הכיתוב. בעלי חשב שאנחנו פשוט צריכים לכסות אותו בצבע — אני חושבת שהוא נבהל — אבל הצלחתי לשכנע אותו והוא ויתר. זה ארון. מה כבר יקרה אם נשאיר אותו לא צבוע?" הגענו אל הדלת הסגורה בסוף המסדרון. ״לא היה לי מושג מה זה אומר עד שדיברתי איתך בטלפון". היא פתחה את הדלת. ״זה החדר של הבת שלי עכשיו", אמרה, ״אז סליחה על הבלגן".
 
לא הייתי קוראת לחדר מבולגן בשום אופן. החדרים של התאומות שלי כבר היו במצב הרבה יותר גרוע. ״בת כמה הבת שלך?" שאלתי.
 
״עשר. מה שמסביר את האובססיה לג'סטין ביבר". היא גרפה את האוויר בזרועה וספגה את החדר בצבע לוונדר ואת הפוסטרים שכיסו את קירותיו.
 
״זה רק הולך ומידרדר". חייכתי. ״אני בקושי שרדתי את שנות העשרים של הבנות שלי". חשבתי על המשפחה שלי בצפון, במרילנד — בעלי והבנות והתינוקות שלהן — ופתאום התגעגעתי אליהם. קיוויתי שאספיק להגיע הביתה לפני סוף השבוע, כשכל זה ייגמר.
 
ג'ניפר פתחה את דלת הארון. הארון היה קטן, מהסוג שמוצאים בבתים ישנים כמו אלה, והיה עמוס בבגדים על קולבים ונעליים בערבוביה על הרצפה. חשתי צינה, כאילו רוח רפאים התגנבה לתוך החדר. חיבקתי את זרועותיי בזמן שג'ניפר משכה בכבל כדי להדליק את האור. היא דחפה את הבגדים לצד אחד של הארון.
 
״הנה", אמרה והצביעה על נקודה בקיר השמאלי, בערך בגובה הברכיים שלי. ״אולי נצטרך פנס?" שאלה. ״או שאני יכולה להוציא כמה מהבגדים האלה. חבל שלא טיפלתי בזה לפני שהגעת". היא הרימה ערמת בגדים, הפרידה את הקולבים במאמץ והוציאה אותם מהארון. בלי הבגדים הוא היה מלא באור, ואני הזזתי הצידה נעלי סניקרס ורודות וזוג סנדלים וכרעתי בחלל הצר.
 
העברתי את אצבעותיי על המילים החרוטות בקיר. צבע ישן נסדק סביב האותיות ודבק בהן. ״אַייבי ומרי היו פה". בבת אחת הציפו אותי הפחד שהן בוודאי הרגישו אז, והאומץ שלהן. כשקמתי, נאלצתי למחות דמעות מעיניי.
 
ג'ניפר נגעה בזרועי. ״את בסדר?" היא שאלה.
 
״בסדר גמור", אמרתי. ״אני מודה לך שלא צבעתם אותו. ככה אני מרגישה שהכול באמת קרה".
 
״אם אי־פעם נעזוב את הבית, נגיד לבעלים הבאים שלא יצבעו. זו חתיכת היסטוריה, לא?"
 
הנהנתי. נזכרתי בטלפון שבתיק שלי. ״אני יכולה לצלם?"
 
״ברור!" אמרה ג'ניפר, ואז הוסיפה בצחוק, ״רק אל תכניסי לתמונה את הארון המבולגן של הבת שלי".
 
שלפתי את הטלפון וכרעתי ברך ליד הכיתוב שעל הקיר. צילמתי תמונה ושוב הרגשתי את נוכחותה של רוח הרפאים. אך הפעם היא עטפה אותי, כמו חיבוק.