אמא משעמם לי

אִמָּא, מְשַׁעֲמֵם לִי", הַמִּשְׁפָּט הַמֻּכָּר כָּל כָּךְ שֶׁהוֹרִים שׁוֹמְעִים מִיַּלְדֵיהֶם שׁוּב וָשׁוּב, גַּם אִם דַּקּוֹת אֲחָדוֹת קֹדֶם לָכֵן שִׂחֲקוּ בַּמִּשְׂחָק הֲכִי מְרַתֵּק שֶׁיֵּשׁ אוֹ אִם שָׁבוּ מֵהַרְפַּתְקָה אוֹ מִבִּלּוּי מַלְהִיבִים וּמְהַנִּים בְּיוֹתֵר.

הַסִּפּוּר מִתְיַחֵס ל”חֲוָיַת הַשִּׁעֲמוּם” שֶׁל יְלָדִים מִזָּוִית שׁוֹנָה וּמְנַסֶּה לְהַרְאוֹת לָהֶם כִּי זֶה בְּסֵדֶר, לִפְעָמִים, גַּם לְהִשְׁתַּעֲמֵם וְכִי גַּם לַשִּׁעֲמוּם יֵשׁ קֶסֶם מִשֶּׁלּוֹ וְהוּא יָכוֹל, לְעִתִּים, לְהוֹבִיל לִמְקוֹמוֹת  מְעַנְיְנִים.

זֶהוּ סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁל אֲמִירָה סִיטִי, מוֹרָה לְחִנּוּךְ מְיֻחָד.