גלנקיל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גלנקיל

גלנקיל

ספר מודפס

עוד על הספר

  • שם במקור: Glennkill
  • תרגום: טלי קונס
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: 2008
  • קטגוריה: מתח ופעולה, פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 357 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 57 דק'

לאוני סוואן

לאוני סוואן נולדה ב-1975 לא הרחק ממינכן. היא למדה פילוסופיה, פסיכולוגיה וספרות אנגלית במינכן ובברלין. שני הרומנים הראשונים שלה היו לרבי־מכר למשך שבועות רבים מיד עם הופעתם ותורגמו עד כה ל-25 שפות. כיום לאוני סוואן מחלקת את זמנה בין אנגלייה לגרמניה.
 
 
 

תקציר

בוקר אחד מוצאים את ג'ורג' הזקן שוכב מת באחו ירוק בגלנקיל שבאירלנד, ואֵת תקוע בגופו. "אתמול הוא עוד היה בריא," אומרת מוֹד ואוזניה רוטטות בעצבנות. "זה לא אומר כלום," עונה לה סֵר ריצ'פילד, "הוא הרי לא מת ממחלה. אֵת חפירה הוא לא מחלה." הדו-שיח הזה, תם וחכם כאחד, פותח חקירה בלשית מאומצת שנועדה לגלות מי רצח באכזריות שכזאת את ג'ורג', הרועה המסור של מוד וסר ריצ'פילד ומיס מייפל ואותלו, ושל עוד כמה עשרות כבשים וכבשות, טלאים ושֹיות, שמרגע זה השתבשו חייהם ללא תקנה. ואולם, הכבשים האלה, שהרועה המופלא והמסתורי שלהם היה מקריא להם סיפורים ערב-ערב, יודעים פרק או שניים בספרות מתח. צעד-צעד הם מפלסים את דרכם אל פתרון התעלומה – דרך שמוליכה אותם על פני כרי עשב ומצוקים ומשכנות בני אדם, וגם על פי תהומות: תהומות שבחוץ ותהומות שבפנים, אם בטבע ואם בנפש האדם ובהמתו. ככה נרקמת לה עלילה בלשית יוצאת דופן, מותחת ומשעשעת ומענגת להפליא.
 
ספר שנהיה רב־מכר מיד בצאתו לאור לפני כשנתיים, וכבר תורגם לשפות רבות.
 
____________________
 
 
"מותחן הכבשים הטוב ביותר שתקראו השנה" (גארדיאן)
 
"סיפור כתוב בשנינות, עתיר המצאות מבריקות, מקורי להפליא -- משונה וחי, מבדח, ועם זאת אפל ומפתיע. קריאה כיפית, רומן ראשון מבטיח." (בוקליסט)
 
"רגעים קומיים רודפים זה את זה בסיפור מתח מבדר ושמח, מסופר מנקודת מבט רעננה" (דיילי מייל)
 
"סיפור מתח ייחודי וחכם, עם עדר שלם של בלשים צמריריים מקסימים. [בגללם] יתכן שלעולם לא אוכל עוד צלעות כבש..." (קרל היאסן)
 
"סיפור מענג" (פבלישרס ויקלי)
 
"בדיוק כשחשבתם שראיתם כבר בלשים מכל מין וזן, הרי לכם בלש בעור של כבש --- הדמויות אנושיות כמובן מעניינות פחות מהכבשים, ונימת הסיפור המשתאה, העקבית, שלא ממצמצת - פשוט קסומה." (קירקוס)

פרק ראשון

אותלו מעז ורועה על יד
 
 
"אתמול הוא עוד היה בריא," אמרה מוד. אוזניה רטטו בעצבנות.
 
"זה לא אומר כלום," ענה סר ריצ'פילד, זקן העדר, "הוא הרי לא מת ממחלה. את חפירה הוא לא מחלה."
 
הרועה שכב בדשא האירי הירוק ליד האסם, לא הרחק מדרך העפר, ולא זז. עורב יחיד התיישב על סוודר הצמר הנורווגי שלו, וסקר בעניין מקצועי את עולמו הפנימי. לצדו ישב ארנבון מרוצה מאוד. במרחק-מה משם, בסמוך לצוקי החוף, התכנסה ועידת הכבשים.
 
הם שמרו על קור רוח כשמצאו בבוקר את הרועה שלהם קר וחסר חיים שלא כדרכו, והיו גאים בכך מאוד. מובן שבפרץ ראשון של בהלה נשמעו כמה קריאות נמהרות: "מי יביא לנו חציר עכשיו?", למשל, או "זאב! זאב!" אבל מיס מייפל הזדרזה למנוע התפרצות של פניקה. היא הסבירה שממילא רק טיפשים יאכלו חציר באמצע הקיץ באחו הכי ירוק ודשן של אירלנד, ושאפילו המתוחכמים שבזאבים לא תוקעים אתים בגוף קורבנותיהם. וכלי כזה הזדקר בלי ספק מתוך קרביו הלחים מטל של הרועה.
 
מיס מייפל היתה הכבשה הכי חכמה בגלנקיל. אחדים אפילו טענו שהיא הכבשה הכי חכמה בעולם. אבל איש לא יכול היה להוכיח את זה. מדי שנה בשנה התקיימה אמנם תחרות ה-Glennkil-of-Sheep-Smartest, אבל תבונתה היוצאת-דופן של מייפל התבטאה דווקא בעצם העובדה שלא השתתפה בתחרויות שכאלה. המנצח, אחרי שהוכתר בזר תלתן (שרשאי היה לאוכלו בסוף הטקס), בילה ימים אחדים בסיבוב פאבים ביישובים הסמוכים. שם נאלץ לבצע שוב ושוב את הפעלול שהנחיל לו בטעות את תוארו, ממצמץ בעשן הטבק הסמיך עד שעלו דמעות בעיניו, והושקה גינס בכמויות כאלה, שלא יכול עוד לעמוד על רגליו. מלבד זאת, מכאן ואילך האשים אותו הרועה שלו בכל מעשה קונדס שהתרחש באחו: הפיקח מכולם היה תמיד החשוד העיקרי.
 
ג'ורג' גלן לעולם לא יאשים עוד שום כבש בשום דבר. הוא שכב משופד בסמוך לדרך העפר, והכבשים שלו טיכסו עצה מה לעשות עכשיו. הם עמדו על צוקי החוף, בין הרקיע הכחול-מימי לבין הים הכחול-שמימי, במקום שלא היה אפשר להריח את הדם, והרגישו אשמים.
 
"הוא לא היה רועה טוב במיוחד," אמרה היידי, שעדיין היתה כמעט טליה ולא יכלה לשכוח שג'ורג' קיצץ את זנב הטלאים המפואר שלה אחרי החורף.
 
"נכון!" זאת היתה קלאוד, הכבשה הכי צמרירית ומרהיבה שאפשר לדמיין. "הוא לא העריך את העבודה שלנו. הכבשים הנורווגיים עושים את זה יותר טוב! לכבשים הנורווגיים יש יותר צמר! הוא ביקש שישלחו לו סוודר מנורווגיה, מכבשים נוכריים - בושה, איזה רועה אחר היה מעליב ככה את העדר שלו!"
 
כאן התחיל דיון ממושך בין היידי, קלאוד ומופל דה וייל. מופל דה וייל התעקש שמעלותיו של רועה נמדדות בסופו של דבר בכמות האוכל ובאיכותו, ושבעניין זה אי אפשר לבוא אל ג'ורג' גלן בשום טענות - שום טענות שבעולם. לבסוף הסכימו שרועה טוב הוא זה שלעולם אינו מקצץ את זנבותיהם של טלאים, אינו מעסיק כלב רועים, מספק שפע של אוכל, בעיקר לחם וסוכר, אבל גם דברים בריאים כמו עשבים, מזון מרוכז וסלק (כן, הם היו נבונים מאוד כולם), ומתלבש רק בתוצרת עדרו שלו: למשל, מכסה את כל גופו בפרווה עשויה צמר כבשים טווי.

לאוני סוואן

לאוני סוואן נולדה ב-1975 לא הרחק ממינכן. היא למדה פילוסופיה, פסיכולוגיה וספרות אנגלית במינכן ובברלין. שני הרומנים הראשונים שלה היו לרבי־מכר למשך שבועות רבים מיד עם הופעתם ותורגמו עד כה ל-25 שפות. כיום לאוני סוואן מחלקת את זמנה בין אנגלייה לגרמניה.
 
 
 

עוד על הספר

  • שם במקור: Glennkill
  • תרגום: טלי קונס
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: 2008
  • קטגוריה: מתח ופעולה, פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 357 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 57 דק'
גלנקיל לאוני סוואן
אותלו מעז ורועה על יד
 
 
"אתמול הוא עוד היה בריא," אמרה מוד. אוזניה רטטו בעצבנות.
 
"זה לא אומר כלום," ענה סר ריצ'פילד, זקן העדר, "הוא הרי לא מת ממחלה. את חפירה הוא לא מחלה."
 
הרועה שכב בדשא האירי הירוק ליד האסם, לא הרחק מדרך העפר, ולא זז. עורב יחיד התיישב על סוודר הצמר הנורווגי שלו, וסקר בעניין מקצועי את עולמו הפנימי. לצדו ישב ארנבון מרוצה מאוד. במרחק-מה משם, בסמוך לצוקי החוף, התכנסה ועידת הכבשים.
 
הם שמרו על קור רוח כשמצאו בבוקר את הרועה שלהם קר וחסר חיים שלא כדרכו, והיו גאים בכך מאוד. מובן שבפרץ ראשון של בהלה נשמעו כמה קריאות נמהרות: "מי יביא לנו חציר עכשיו?", למשל, או "זאב! זאב!" אבל מיס מייפל הזדרזה למנוע התפרצות של פניקה. היא הסבירה שממילא רק טיפשים יאכלו חציר באמצע הקיץ באחו הכי ירוק ודשן של אירלנד, ושאפילו המתוחכמים שבזאבים לא תוקעים אתים בגוף קורבנותיהם. וכלי כזה הזדקר בלי ספק מתוך קרביו הלחים מטל של הרועה.
 
מיס מייפל היתה הכבשה הכי חכמה בגלנקיל. אחדים אפילו טענו שהיא הכבשה הכי חכמה בעולם. אבל איש לא יכול היה להוכיח את זה. מדי שנה בשנה התקיימה אמנם תחרות ה-Glennkil-of-Sheep-Smartest, אבל תבונתה היוצאת-דופן של מייפל התבטאה דווקא בעצם העובדה שלא השתתפה בתחרויות שכאלה. המנצח, אחרי שהוכתר בזר תלתן (שרשאי היה לאוכלו בסוף הטקס), בילה ימים אחדים בסיבוב פאבים ביישובים הסמוכים. שם נאלץ לבצע שוב ושוב את הפעלול שהנחיל לו בטעות את תוארו, ממצמץ בעשן הטבק הסמיך עד שעלו דמעות בעיניו, והושקה גינס בכמויות כאלה, שלא יכול עוד לעמוד על רגליו. מלבד זאת, מכאן ואילך האשים אותו הרועה שלו בכל מעשה קונדס שהתרחש באחו: הפיקח מכולם היה תמיד החשוד העיקרי.
 
ג'ורג' גלן לעולם לא יאשים עוד שום כבש בשום דבר. הוא שכב משופד בסמוך לדרך העפר, והכבשים שלו טיכסו עצה מה לעשות עכשיו. הם עמדו על צוקי החוף, בין הרקיע הכחול-מימי לבין הים הכחול-שמימי, במקום שלא היה אפשר להריח את הדם, והרגישו אשמים.
 
"הוא לא היה רועה טוב במיוחד," אמרה היידי, שעדיין היתה כמעט טליה ולא יכלה לשכוח שג'ורג' קיצץ את זנב הטלאים המפואר שלה אחרי החורף.
 
"נכון!" זאת היתה קלאוד, הכבשה הכי צמרירית ומרהיבה שאפשר לדמיין. "הוא לא העריך את העבודה שלנו. הכבשים הנורווגיים עושים את זה יותר טוב! לכבשים הנורווגיים יש יותר צמר! הוא ביקש שישלחו לו סוודר מנורווגיה, מכבשים נוכריים - בושה, איזה רועה אחר היה מעליב ככה את העדר שלו!"
 
כאן התחיל דיון ממושך בין היידי, קלאוד ומופל דה וייל. מופל דה וייל התעקש שמעלותיו של רועה נמדדות בסופו של דבר בכמות האוכל ובאיכותו, ושבעניין זה אי אפשר לבוא אל ג'ורג' גלן בשום טענות - שום טענות שבעולם. לבסוף הסכימו שרועה טוב הוא זה שלעולם אינו מקצץ את זנבותיהם של טלאים, אינו מעסיק כלב רועים, מספק שפע של אוכל, בעיקר לחם וסוכר, אבל גם דברים בריאים כמו עשבים, מזון מרוכז וסלק (כן, הם היו נבונים מאוד כולם), ומתלבש רק בתוצרת עדרו שלו: למשל, מכסה את כל גופו בפרווה עשויה צמר כבשים טווי.