1
יום ראשון, 27 ביולי 2014
הכתבת
הטלפון מצלצל בשעה שלוש בלילה. הצלצול הטורדני ליד המיטה מבקע חור בשינה שלנו. אני מושיטה יד כדי להשתיק אותו.
"הלו," אני לוחשת.
רעש לבן משיב לי בלחש. אני מקרבת את הטלפון לאוזן.
"מי זה?"
אני מרגישה את סטיב מתהפך עם הפנים אלי אבל הוא אינו משמיע מילה. הרעש הלבן דועך, ואני שומעת קול.
"הלו. הלו," אומר הקול, מחפש אותי.
אני מזדקפת במיטה ומדליקה את האור. סטיב גונח ומשפשף את העיניים.
"קייט? מה קורה?" הוא אומר.
"מי זה?" אני שואלת שוב. אבל יודעת את התשובה. "ג'ייק?"
"אמא," אומר הקול, המילה מעוותת בגלל המרחק — או אולי זה בגלל מה שהוא שתה, אני חושבת בלבי ללא חמלה.
"מצטער שפספסתי את יום ההולדת שלך," אומר הקול.
הקו משתבש, שוב, והוא נעלם. אני מסתכלת על סטיב.
"זה היה הוא?" הוא שואל. אני מהנהנת.
"הוא מצטער שפספס את יום ההולדת שלי..."
זאת הפעם הראשונה זה שבעה חודשים שהוא התקשר. קיבלנו ממנו שלושה מיילים, אבל בננו הבכור הבהיר לנו מן ההתחלה שאי-אפשר יהיה להשיג אותו בטלפון. הוא אמר שהוא מתכוון להשתחרר מכל הלחץ הנלווה לשיחות טלפון קבועות. שידאג לשמור איתנו על קשר.
הוא התקשר בפעם האחרונה בבוקר חג המולד. קיווינו שהוא יהיה איתנו, יעזור לסדר את הקישוטים ויכין את היין החם הקטלני שלו. בשלב הראשון הצענו לו במייל לבוא, אחר כך עברנו לתחנונים, וכשהיה נדמה שהוא נחלש, אפילו שלחנו לו כרטיס טיסה. אבל ג'ייק נשאר רחוק, ודיבר איתנו עשר דקות בטלפון. סטיב הרים את הטלפון ודיבר איתו ראשון בשעה שאני ריחפתי לצדו. אחר כך ג'ייק ביקש לדבר עם אחיו הקטן, פרדי, ולבסוף עם אמא שלו.
חיבקתי את הטלפון, כאילו יכולתי לחוש את נוכחותו ואת חום גופו, והשתדלתי להקשיב ולא לדבר. אבל הוא נותר מרוחק כשהשניות חלפו להן באיזה תא טלפון נידח, ומצאתי עצמי הופכת
לחוקרת.
"אז איפה אתה עכשיו, חמוד?"
"כאן," הוא צחק.
"עדיין בפוּקֵט."
"כן, כן."
"ומצאת עבודה?"
"כן, ברור. כל מיני עבודות מזדמנות."
"ומה עם הכסף?"
"אני מסתדר, אמא. אל תדאגי לי. אני בסדר."
"טוב, העיקר שאתה מאושר..." שמעתי את עצמי אומרת. פתח המילוט של הפחדנית.
"כן, טוב לי."
אחרי שהנחתי את הטלפון במקומו, פרדי הגיש לי לַיד כוס פרוסקו ונישק אותי על הלחי.
"אל תדאגי אמא. הוא בסדר. הוא עושה חיים משוגעים, משתזף בשמש בזמן שאנחנו יושבים כאן בגשם."
אבל בתוך תוכי ידעתי שלא הכול בסדר אצלו. הקול שלו היה מרוחק. והצחוק העצבני ההוא. הוא לא נשמע כמו ג'ייק שלי.
