מנהרת הזמן 75 - החותמת הסודית של משפחת עבו
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מנהרת הזמן 75 - החותמת הסודית של משפחת עבו

מנהרת הזמן 75 - החותמת הסודית של משפחת עבו

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

גלילה רון־פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

נֹגַהּ הִתְקַשְּׁרָה אִתִּי בַּווֹטְסְאַפּ וּבִקְּשָׁה שֶׁנִּצְטָרֵף אֵלֶיהָ לַתַּהֲלוּכָה שֶׁיּוֹצֵאת בְּלַ"ג בָּעֹמֶר מִצְּפַת לְמֵירוֹן עִם סֵפֶר הַתּוֹרָה. הִיא סִפְּרָה שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּהּ מְאַרְגֶּנֶת אֶת הַתַּהֲלוּכָה הַזֹּאת כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת. לֹא רָצִינוּ לְפַסְפֵס אֶת זֶה. אֲפִלּוּ אִמָּא שֶׁלִּי הִצְטָרְפָה. תָּאֲרוּ לָכֶם אֶת הַתְּמוּנָה: אֲנִי מֵצִיץ מִבַּעַד לְחוֹר הַמַּנְעוּל שֶׁל בַּיִת בִּצְפַת. הַחֶדֶר חָשׁוּךְ. לְאוֹר מְנוֹרַת נֵפְט אֲנִי צוֹפֶה בְּמִישֶׁהוּ שֶׁמֵּסִיר אֶת הַמִּכְסֶה שֶׁל כָּרִית הַדְּיוֹ, וּמַטְבִּיעַ חוֹתֶמֶת בְּדַפֵּי נְיָר. מָה הֵם הַדַּפִּים הָאֵלֶּה? לָמָּה הוּא עוֹשֶׂה אֶת זֶה בַּחֹשֶךְ? וּמִי הֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁמִּסְתַּתְּרִים בַּמַּרְתֵּף? מִפְּנֵי מִי?

פרק ראשון

פֶּרֶק א 

שֶׁבּוֹ נוֹדַע לָנוּ עַל סֵפֶר תּוֹרָה עַתִּיק

 
גַּם בְּבֵית־הַסֵּפֶר שֶׁלָּכֶם, לִפְנֵי הַשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן, כָּל הַתַּלְמִידִים מִתְבַּקְּשִׁים לְהַפְקִיד אֶת הַטֶּלֶפוֹנִים בְּקֻפְסָה מְיֻחֶדֶת?
אֶצְלֵנוּ זֶה מָה שֶׁקּוֹרֶה. בַּבֹּקֶר נִפְרָדִים מֵהַטֶּלֶפוֹנִים, וּמִיָּד אַחֲרֵי הַצִּלְצוּל שֶׁמְּסַיֵּם אֶת הַשִּׁעוּר הָאַחֲרוֹן, מְקַבְּלִים אוֹתָם חֲזָרָה. כְּשֶׁמְּקַבְּלִים אוֹתָם, כֻּלָּנוּ מְמַהֲרִים לִבְדּוֹק אִם קִבַּלְנוּ הוֹדָעוֹת אוֹ אִם מִישֶׁהוּ נִסָּה לְהִתְקַשֵּׁר אֵלֵינוּ. וְאִם אֲנִי מְשַׁתֵּף אֶתְכֶם בְּמִנְהָג שֶׁבְּוַדַּאי מֻכָּר לְחֵלֶק מִכֶּם, זֶה רַק בִּגְלַל מָה שֶׁקָּרָה הַיּוֹם. שָׁלוֹשׁ הוֹדָעוֹת ווֹטְסְאַפּ הִמְתִּינוּ לִי כְּשֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַטֶּלֶפוֹן, וְכֻלָּן הָיוּ מִמִּסְפָּר שֶׁלֹּא מוֹפִיעַ בַּזִּכָּרוֹן שֶׁלִּי, מִיַּלְדָּה בְּשֵׁם נֹגַהּ.
"הַאִם הִגַּעְתִּי אֶל דָּן מִסִּדְרַת מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן?" זוֹ הָיְתָה הַהוֹדָעָה הָרִאשׁוֹנָה.
"גַּם אִם אַתָּה לֹא דָּן הַזֶּה, הַאִם תּוּכַל לִכְתּוֹב לִי שֶׁלֹּא?" זוֹ הָיְתָה הַהוֹדָעָה הַשְּׁנִיָּה.
וְהַהוֹדָעָה הַשְּׁלִישִׁית הָיְתָה:
"שְׁמִי נֹגַהּ עַבּוֹ, תּוּכַל לְהָגִיב?"
מִהַרְתִּי לַעֲנוֹת, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי נוֹהֵג תָּמִיד. אִם שׁוֹלְחִים לִי הוֹדָעָה, אֲנִי מֵגִיב. אֲנִי לֹא עוֹשֶׂה לַאֲחֵרִים מָה שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ לִי, וַאֲנִי שׂוֹנֵא, אֲבָל מַמָּשׁ, כְּשֶׁמִּתְעַלְּמִים מֵהוֹדָעוֹת שֶׁלִּי:
"הֵי נֹגַהּ עַבּוֹ, אֲנִי בֶּאֱמֶת דָּן מִמִּנְהֶרֶת־הַזְּמַן. מִתְנַצֵּל שֶׁלֹּא עָנִיתִי קֹדֶם. הַטֶּלֶפוֹן הָיָה סָגוּר בָּאָרוֹן שֶׁל הַמּוֹרָה"
נֹגַהּ הָיְתָה זְמִינָה וְתוֹךְ שְׁנִיָּה הִתְחִילָה לְהַקְלִיד. זַזְתִּי הַצִּדָּה כְּדֵי שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּדְחַק לְעֵבֶר הַקֻּפְסָה לְחַפֵּשׂ אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלּוֹ, לֹא יִדְחַף אוֹתִי.
מִזָּוִית הָעַיִן הִבְחַנְתִּי בְּשָׁרוֹן, שֶׁבְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִגִּיעָה אֶל הַקֻּפְסָה, לָקְחָה אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהּ, בָּדְקָה הוֹדָעוֹת וּמִהֲרָה אֵלַי. כְּשֶׁהִיא הֶרְאֲתָה לִי אֶת צַג הַטֶּלֶפוֹן, גִּלִּיתִי שֶׁגַּם הִיא קִבְּלָה הוֹדָעוֹת מִנֹּגַהּ. הַהוֹדָעוֹת שֶׁהִגִּיעוּ אֵלֶיהָ הָיוּ זֵהוֹת לַהוֹדָעוֹת שֶׁהִגִּיעוּ אֵלַי, אֲבָל בִּמְקוֹם הַשֵּׁם דָּן, הוֹפִיעַ הַשֵּׁם שָׁרוֹן, וְהַפְּנִיָּה אֵלֶיהָ הָיְתָה כַּמּוּבָן בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה.
"עָנִיתָ לָהּ?" שָׁרוֹן שָׁאֲלָה.
"כֵּן," הִנְהַנְתִּי.
"מָה הִיא רוֹצָה?"
"תֵּכֶף נֵדַע," אָמַרְתִּי.
הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי הִשְׁמִיעַ אֶת הַצְּלִיל הַמֻּכָּר שֶׁל הוֹדָעַת ווֹטְסְאַפּ שֶׁהִגִּיעָה.
זוֹ הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁל נֹגַהּ:
"שְׁמַעְתֶּם פַּעַם עַל תַּהֲלוּכַת סֵפֶר הַתּוֹרָה מִצְּפַת לְמֵירוֹן?"
תַּהֲלוּכַת סֵפֶר הַתּוֹרָה מִצְּפַת לְמֵירוֹן?
הִבַּטְתִּי בְּשָׁרוֹן, וְהִיא הִבִּיטָה בִּי. מַבָּטָהּ הֵעִיד שֶׁאֵין לָהּ מֻשָּׂג עַל מָה מְדֻבָּר. אַחַר כָּךְ הִיא הִבִּיטָה בַּטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהּ. גַּם הוּא הִשְׁמִיעַ צְלִיל הוֹדָעָה שֶׁל ווֹטְסְאַפּ. נֹגַהּ הֶעֱבִירָה גַּם לְשָׁרוֹן אֶת הַשְּׁאֵלָה עַל תַּהֲלוּכַת סֵפֶר הַתּוֹרָה.
"אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים לְאֵיזוֹ תַּהֲלוּכָה אַתְּ מִתְכַּוֶנֶת. וְאֵין צֹרֶךְ שֶׁתִּשְׁלְחִי הוֹדָעוֹת גַּם לְשָׁרוֹן, כִּי הִיא נִמְצֵאת כָּאן לְיָדִי" כָּתַבְתִּי.
נֹגַהּ שָׁלְחָה לִי אִימוֹגִ'י מְחַיֵּךְ וּמִיָּד הוֹסִיפָה:
"אֲנִי מִתְכַּוֶנֶת לַתַּהֲלוּכָה שֶׁיּוֹצֵאת מִצְּפַת לְכִווּן מֵירוֹן בְּעֶרֶב ל"ג בָּעֹמֶר. וַאֲנִי כּוֹתֶבֶת לָכֶם כִּי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי אַחְרָאִית עַל הַתַּהֲלוּכָה הַזּוֹ, וְרָצִיתִי לְהַזְמִין אֶתְכֶם לְהִצְטָרֵף"
שָׁרוֹן שׁוּב הִבִּיטָה בִּי.
"עֶרֶב ל"ג בָּעֹמֶר זֶה מָחָר," הִיא אָמְרָה.
"לְגַמְרֵי," אִשַּׁרְתִּי.
"גַּם אִם נִרְצֶה לְהִצְטָרֵף, מִי יַסִּיעַ אוֹתָנוּ לִצְפַת?" הִיא זָזָה הַצִּדָּה וְכִמְעַט נָפְלָה, כִּי אַחַד הַבָּנִים מֵהַכִּתָּה שֶׁקִּבֵּל בַּחֲזָרָה אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלּוֹ וְהָיָה שָׁקוּעַ בַּהוֹדָעוֹת שֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו, לֹא הִבִּיט לְאָן הוּא הוֹלֵךְ וְדָחַף אוֹתָהּ.
מִי יַסִּיעַ אוֹתָנוּ לִצְפַת? הַאִם זוֹ הַבְּעָיָה שֶׁל שָׁרוֹן? וְאוּלַי אֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא רוֹצִים לִנְסוֹעַ לִצְפַת? אוּלַי אֲנַחְנוּ מַעֲדִיפִים לְהִשָּׁאֵר בִּירוּשָׁלַיִם, עִם כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁלָּנוּ שֶׁמִּתְאַרְגְּנִים לִמְדוּרָה בְּאַחַד הַשְּׁטָחִים הַפְּתוּחִים הַסְּמוּכִים לִשְׁכוּנַת רָמוֹת?
בַּזְּמַן שֶׁאֲנִי שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי אֶת הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה, הַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלָּנוּ סִיְּמָה לְחַלֵּק אֶת הַטֶּלֶפוֹנִים וּבִקְּשָׁה מִכֻּלָּם לַעֲזוֹב אֶת הַכִּתָּה.
שָׁרוֹן וַאֲנִי יָצָאנוּ אַחֲרוֹנִים. הָלַכְנוּ לְאַט, כִּי תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה הִגִּיעָה אֵלֵינוּ הוֹדָעָה נוֹסֶפֶת מִנֹּגַהּ:
"אִם תִּהְיֶה לָכֶם בְּעָיָה לְהַגִּיעַ לִצְפַת, אֲנַחְנוּ נַסִּיעַ אֶתְכֶם" הִיא כָּתְבָה.
"תָּבוֹאוּ בִּמְיֻחָד כְּדֵי לָקַחַת אוֹתָנוּ מִיְּרוּשָׁלַיִם?" עָצַרְתִּי כְּדֵי לְהַקְלִיד תְּשׁוּבָה.
"אֲנַחְנוּ גָּרִים בִּנְוֵה דָּנִיֵּאל. הַיִּשּׁוּב נִמְצָא לְיַד יְרוּשָׁלַיִם וְאֵין לָנוּ שׁוּם בְּעָיָה לַעֲבוֹר דַּרְכְּכֶם" נֹגַהּ הֵשִׁיבָה.
הִנֵּה שַׁעַר בֵּית־הַסֵּפֶר. הִתְכַּוַנְתִּי לַעֲצוֹר כְּדֵי לִשְׁאוֹל אֶת נֹגַהּ לָמָּה הִיא כָּל כָּךְ מְעֻנְיֶנֶת שֶׁשָּׁרוֹן וַאֲנִי נַגִּיעַ אֶל הַתַּהֲלוּכָה, אֲבָל שָׁרוֹן מָשְׁכָה אוֹתִי בְּיָדִי.
"קֹדֶם נֵלֵךְ לְמָקוֹם שָׁקֵט," הִיא אָמְרָה, "אַחַר כָּךְ נַעֲנֶה לָהּ."
אָמַרְנוּ "בָּיוּשׁ" לַמְּאַבְטֵחַ בַּשַּׁעַר וְיָצָאנוּ מִתְּחוּם בֵּית־הַסֵּפֶר. מָצָאנוּ מָקוֹם שָׁקֵט בֶּחָצֵר שֶׁל אַחַד הַבָּתִּים. שָׁרוֹן הִתְיַשְּׁבָה עַל אֶבֶן.
"מוּזָר..." הִיא מִלְמְלָה.
הִתְיַשַּׁבְתִּי לְיָדָהּ.
"מְעַנְיֵן מָה הַסִּפּוּר שֶׁלָּהּ," אָמַרְתִּי, "אִם הִיא רוֹצָה לְבַקֵּשׁ לְהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן וְלַחְזוֹר לֶעָבָר לִפְגּוֹשׁ מִישֶׁהוּ מֵהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּהּ, לָמָּה הִיא לֹא כּוֹתֶבֶת אֶת זֶה בִּמְפֹרָשׁ? לָמָּה הִיא מַזְמִינָה אוֹתָנוּ לִצְפַת?"
"זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁגַּם אֲנִי שׁוֹאֶלֶת," שָׁרוֹן אָמְרָה.
עַכְשָׁיו, בִּמְקוֹם הַצְּלִיל שֶׁל הוֹדָעַת ווֹטְסְאַפּ, הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל שָׁרוֹן נִגֵּן וְזוֹ הָיְתָה נֹגַהּ עַבּוֹ.
שָׁרוֹן הִפְעִילָה אֶת הָרַמְקוֹל, כְּדֵי שֶׁגַּם אֲנִי אוּכַל לִשְׁמוֹעַ אֶת הַשִּׂיחָה.
"אֲנִי מְנַחֶשֶׁת שֶׁאַתֶּם מִתְלַבְּטִים," הָיָה לָהּ קוֹל נָעִים שֶׁל יַלְדָּה, אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי לְהַסִּיק מִמֶּנּוּ בַּת כַּמָּה הִיא. "בִּגְלַל זֶה רָצִיתִי לְהוֹסִיף עוֹד מַשֶּׁהוּ, כִּי אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתֶּם אַלּוּפֵי הִיסְטוֹרְיָה. זוֹ מָסֹרֶת שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת הֲמוֹן שָׁנִים, כִּמְעַט מֵאָז שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ עָלְתָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל."
הַמִּלִּים הָאֵלֶּה 'אַתֶּם חוֹבְבֵי הִיסְטוֹרְיָה' מִלְּאוּ אוֹתִי גַּאֲוָה. לְדַעְתִּי, לִהְיוֹת אַלּוּף הִיסְטוֹרְיָה זֶה לֹא פָּחוֹת מִלִּהְיוֹת אַלּוּף בְּרִיצָה אוֹ בְּטֶנִיס אוֹ בִּשְׂחִיָּה אוֹ בְּכָל סְפּוֹרְט אַחֵר, וְגַם לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר לִהְיוֹת אַלּוּף בִּטְרִיוְיָה. לָכֵן עָלָה בִּי הַצֹּרֶךְ לְהוֹכִיחַ לָהּ שֶׁהִיא צוֹדֶקֶת וּכְדֵי לְהַפְגִּין בְּקִיאוּת שָׁאַלְתִּי:
"בְּאֵיזוֹ עֲלִיָּה עָלְתָה הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּךְ לָאָרֶץ? רִאשׁוֹנָה? שְׁנִיָּה? שְׁלִישִׁית?"
נֹגַהּ צָחֲקָה.
"הַרְבֵּה קֹדֶם," הִיא אָמְרָה.
"כְּאִלּוּ... לִפְנֵי 1882 שֶׁזּוֹ הָעֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה?" רָצִיתִי לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁהֵבַנְתִּי נָכוֹן.
"כֵּן," נֹגַהּ אִשְּׁרָה, "בְּ-1817. לִפְנֵי יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה."
"וָואלָה!" שָׁרוֹן קָרְאָה, "לִפְנֵי יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה??? זֶה בֶּאֱמֶת דָּבָר נָדִיר. זֶה אֲפִלּוּ הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁהֶרְצְל נוֹלַד."
"נָכוֹן," נֹגַהּ אִשְּׁרָה. "יְהוּדִים תָּמִיד הִגִּיעוּ לָאָרֶץ. גַּם לִפְנֵי הָעֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה."
"אֲבָל הֵם הָיוּ צִיּוֹנִים?" שָׁאַלְתִּי.
"בָּרוּר." נֹגַהּ נִשְׁמְעָה נֶחֱרֶצֶת, "מִי שֶׁעָלָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בִּגְלַל הָאַהֲבָה לְצִיּוֹן, וְעָשָׂה כָּל מָה שֶׁאֶפְשָׁר כְּדֵי לִדְחוֹף יְהוּדִים לְהִתְיַשֵּׁב בַּגָּלִיל וְלַעֲבוֹד בְּחַקְלָאוּת, יָכוֹל לִהְיוֹת לֹא צִיּוֹנִי?"
שָׁתַקְתִּי. הָאֱמֶת הִיא שֶׁאַף פַּעַם לֹא שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי מַדּוּעַ מַתְחִילִים לִמְנוֹת אֶת הָעֲלִיּוֹת הַצִּיּוֹנִיּוֹת רַק מֵהָעֲלִיָּה שֶׁל הַבִּיל"וּיִים בְּ-1882.
שָׁרוֹן קֵרְבָה אֶת שְׂפָתֶיהָ לַטֶּלֶפוֹן.
"יוֹצֵא מִזֶּה שֶׁהֵם הָיוּ צִיּוֹנִים עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַתְּנוּעָה הַצִּיּוֹנִית קָמָה," הִיא אָמְרָה.
"כְּדֵי לִהְיוֹת צִיּוֹנִי, בֵּן־אָדָם לֹא זָקוּק לִתְנוּעָה," נֹגַהּ הֵשִׁיבָה. "וְסַבָּא רַבָּא־רַבָּא שֶׁלִּי הָרַב שְׁמוּאֵל עַבּוֹ, וְסַבְתָּא רַבְּתָא־רַבְּתָא שֶׁלִּי שִׂמְחָה עַבּוֹ, הָיוּ צִיּוֹנִים. הֵם בָּאוּ מֵאַלְגִ'יר. הֵם הִתְיַשְּׁבוּ בִּצְפַת. סַבָּא רַבָּא־רַבָּא שֶׁלִּי רָאָה עַד כַּמָּה הַיְּהוּדִים שֶׁל צְפַת סוֹבְלִים מֵהָעֲרָבִים שֶׁהִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם. הוּא בִּקֵּשׁ מֵהַטּוּרְקִים לָתֵת לָהֶם נֶשֶׁק כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהָגֵן עַל עַצְמָם, אֲבָל הַטּוּרְקִים לֹא הִסְכִּימוּ. וְאָז מָה הוּא עָשָׂה?"
"מָה?"
"הוּא הָיָה מַמָּשׁ חָכָם." הִיא נִשְׁמְעָה גֵּאָה.
"מָה הוּא עָשָׂה?"
"הוּא נָסַע לְאַלְגִ'יר וּבִקֵּשׁ מֵהָרַבָּנִים הַחֲשׁוּבִים שָׁם שֶׁיְּסַדְּרוּ לוֹ לִהְיוֹת קוֹנְסוּל שֶׁל צָרְפַת בַּגָּלִיל. בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה אַלְגִ'יר הָיְתָה שַׁיֶּכֶת לְצָרְפַת."
"וְהֵם סִדְּרוּ לוֹ?"
"כֵּן. הֵם סִדְּרוּ לוֹ, וְכָכָה הָיוּ לוֹ כָּל מִינֵי זְכוּיוֹת מְיֻחָדוֹת שֶׁל נְצִיג צָרְפַת. הַיּוֹם קוֹרְאִים לִזְכוּיוֹת כָּאֵלֶּה חֲסִינוּת דִּיפְּלוֹמָטִית. לָכֵן אַף טוּרְקִי לֹא הֵעֵז לְהִכָּנֵס אֶל הַבַּיִת שֶׁלּוֹ, וְהוּא הִסְתִּיר בּוֹ כָּל מִינֵי נִרְדָּפִים. בְּקִצּוּר, הוּא הָיָה הַמָּגֵן שֶׁל הַיְּהוּדִים בַּגָּלִיל. אַתֶּם בֶּטַח יוֹדְעִים שֶׁלִּפְנֵי הַבְּרִיטִים, הַטּוּרְקִים שָׁלְטוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל."
"בָּרוּר!" שָׁרוֹן וַאֲנִי קָרָאנוּ יַחַד.
נֹגַהּ צָחֲקָה.
"אָז זֶה בְּעֶרֶךְ הַסִּפּוּר: שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁסַּבָּא שְׁמוּאֵל וְסַבְתָּא שִׂמְחָה הִגִּיעוּ לִצְפַת, הֵם הִנְהִיגוּ אֶת הַתַּהֲלוּכָה הַזֹּאת עִם סֵפֶר הַתּוֹרָה, מֵהַבַּיִת שֶׁלָּהֶם לְמֵירוֹן, בְּעֶרֶב ל"ג בָּעֹמֶר. בַּהַתְחָלָה הֵם נָשְׂאוּ סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁקְּהִלַּת יְהוּדֵי צְפַת נָתְנָה לָהֶם כְּהוֹקָרָה עַל כָּל הַחֲסָדִים שֶׁעָשׂוּ, וְאַחַר כָּךְ אַחַד הַבָּנִים שֶׁל סַבָּא שְׁמוּאֵל קָנָה מִכַּסְפּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה מְצֻפֵּה כֶּסֶף, וְעַד הַיּוֹם אֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים בַּמָּסֹרֶת וְנוֹשְׂאִים אוֹתוֹ. הַיּוֹם אַבָּא שֶׁלִּי מוֹבִיל אֶת הַתַּהֲלוּכָה."
"וָואלָה..." אָמַרְתִּי.
"כָּל הַכָּבוֹד," שָׁרוֹן הֶחְמִיאָה.
אַחַר כָּךְ הִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה קְצָרָה, עַד שֶׁנֹּגַהּ שָׁאֲלָה:
"אָז תָּבוֹאוּ?"
"מֻתָּר לִשְׁאוֹל אוֹתָךְ עוֹד מַשֶּׁהוּ?" שָׁרוֹן שָׁאֲלָה.
"תִּשְׁאֲלוּ כַּמָּה שְׁאֵלוֹת שֶׁאַתֶּם רוֹצִים," נֹגַהּ הֵשִׁיבָה.
שָׁרוֹן קָמָה מֵהָאֶבֶן שֶׁיָּשַׁבְנוּ עָלֶיהָ.
"אַתְּ רוֹצָה לִפְגּוֹשׁ אֶת סַבָּא רַבָּא־רַבָּא שֶׁלָּךְ שְׁמוּאֵל?" הִיא שָׁאֲלָה.
"לִפְגּוֹשׁ אֶת סַבָּא רַבָּא־רַבָּא שֶׁלִּי?" נֹגַהּ צָחֲקָה, "אֵיךְ אֶפְשָׁר? הֲרֵי הוּא מֵת מִזְּמַן." וּפִּתְאוֹם, כְּמוֹ אַחַת שֶׁהֵבִינָה בְּאִחוּר, הִיא הוֹסִיפָה, "אֲהָהּ... חֲשַׁבְתֶּם שֶׁאֲנִי מַזְמִינָה אֶתְכֶם לַתַּהֲלוּכָה כְּדֵי לַחְזוֹר בַּזְּמַן?" וּמִבְּלִי לְהַמְתִּין לִתְשׁוּבָה הִמְשִׁיכָה, "אֲהָהּ... אֵיזֶה רַעֲיוֹן מַגְנִיב. אֲבָל בִּשְׁבִיל לַחְזוֹר אָחוֹרָה בַּזְּמַן אַתֶּם צְרִיכִים לְהַזְמִין אוֹתִי לַמְּעָרָה שֶׁלָּכֶם, נָכוֹן? רַק מִמֶּנָּה אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֶל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן, לֹא? וְהַמְּעָרָה שֶׁלָּכֶם נִמְצֵאת בִּירוּשָׁלַיִם, לֹא בִּצְפַת, נָכוֹן?"
יָכֹלְתִּי לְסַפֵּר לְנֹגַהּ שֶׁכְּבָר קָרָה בֶּעָבָר, שֶׁחָזַרְנוּ בַּזְּמַן בְּלִי שֶׁנִּכְנַסְנוּ אֶל הַמְּעָרָה וּבְלִי שֶׁהִשְׁתַּחַלְנוּ דַּרְכָּהּ אֶל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן. יָכֹלְתִּי גַּם לָתֵת לָהּ כַּמָּה דֻּגְמָאוֹת. אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע, אַחֲרֵי שֶׁהַשִּׂיחָה אִתָּהּ הִתְמַשְּׁכָה, הֵבַנְתִּי שֶׁאֶחָד מִשְּׁנֵינוּ, שָׁרוֹן אוֹ אֲנִי, צָרִיךְ לְקַבֵּל הַחְלָטָה:
הַאִם אֲנַחְנוּ מְקַבְּלִים אֶת הַהַזְמָנָה אוֹ לֹא? הַאִם אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים לִצְפַת אוֹ לֹא? הַאִם אֲנַחְנוּ מְוַתְּרִים עַל הַמְּדוּרָה עִם הַחֲבֵרִים אוֹ לֹא? וְאִם כֵּן, וַאֲנַחְנוּ נוֹסְעִים, וּמְוַתְּרִים עַל הַמְּדוּרָה, אֵין הַרְבֵּה זְמַן לְדִבּוּרִים, כִּי צָרִיךְ לְמַהֵר הַבַּיְתָה, לְדַבֵּר עִם הַהוֹרִים וּלְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם לָתֵת לָנוּ אִשּׁוּר.
"תַּקְשִׁיבִי, נֹגַהּ," אָמַרְתִּי, "שִׁכְנַעְתְּ אוֹתָנוּ. אֲנַחְנוּ רוֹצִים לָבוֹא. נְדַבֵּר עִם הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ וְנוֹדִיעַ לָךְ מֵאֵיפֹה לֶאֱסוֹף אוֹתָנוּ, וּבַדֶּרֶךְ לִצְפַת נַמְשִׁיךְ אֶת הַשִּׂיחָה הַזּוֹ. מְקֻבָּל?"
"מְקֻבָּל וָחֵצִי!" נֹגַהּ נִשְׁמְעָה מְרֻצָּה, "בָּיוּשׁ!" הִיא אָמְרָה וְנִתְּקָה.
וְשָׁרוֹן נָעֲצָה בִּי מַבָּט חַד וְכוֹעֵס וְסִנְּנָה:
"אַתָּה לֹא חוֹשֵׁב שֶׁזּוֹ חֻצְפָּה מִצִּדְּךָ לְקַבֵּל הַחְלָטָה בְּשֵׁם שְׁנֵינוּ בְּלִי לִשְׁאוֹל מָה דַּעְתִּי?"

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

מנהרת הזמן 75 - החותמת הסודית של משפחת עבו גלילה רון־פדר עמית

פֶּרֶק א 

שֶׁבּוֹ נוֹדַע לָנוּ עַל סֵפֶר תּוֹרָה עַתִּיק

 
גַּם בְּבֵית־הַסֵּפֶר שֶׁלָּכֶם, לִפְנֵי הַשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן, כָּל הַתַּלְמִידִים מִתְבַּקְּשִׁים לְהַפְקִיד אֶת הַטֶּלֶפוֹנִים בְּקֻפְסָה מְיֻחֶדֶת?
אֶצְלֵנוּ זֶה מָה שֶׁקּוֹרֶה. בַּבֹּקֶר נִפְרָדִים מֵהַטֶּלֶפוֹנִים, וּמִיָּד אַחֲרֵי הַצִּלְצוּל שֶׁמְּסַיֵּם אֶת הַשִּׁעוּר הָאַחֲרוֹן, מְקַבְּלִים אוֹתָם חֲזָרָה. כְּשֶׁמְּקַבְּלִים אוֹתָם, כֻּלָּנוּ מְמַהֲרִים לִבְדּוֹק אִם קִבַּלְנוּ הוֹדָעוֹת אוֹ אִם מִישֶׁהוּ נִסָּה לְהִתְקַשֵּׁר אֵלֵינוּ. וְאִם אֲנִי מְשַׁתֵּף אֶתְכֶם בְּמִנְהָג שֶׁבְּוַדַּאי מֻכָּר לְחֵלֶק מִכֶּם, זֶה רַק בִּגְלַל מָה שֶׁקָּרָה הַיּוֹם. שָׁלוֹשׁ הוֹדָעוֹת ווֹטְסְאַפּ הִמְתִּינוּ לִי כְּשֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַטֶּלֶפוֹן, וְכֻלָּן הָיוּ מִמִּסְפָּר שֶׁלֹּא מוֹפִיעַ בַּזִּכָּרוֹן שֶׁלִּי, מִיַּלְדָּה בְּשֵׁם נֹגַהּ.
"הַאִם הִגַּעְתִּי אֶל דָּן מִסִּדְרַת מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן?" זוֹ הָיְתָה הַהוֹדָעָה הָרִאשׁוֹנָה.
"גַּם אִם אַתָּה לֹא דָּן הַזֶּה, הַאִם תּוּכַל לִכְתּוֹב לִי שֶׁלֹּא?" זוֹ הָיְתָה הַהוֹדָעָה הַשְּׁנִיָּה.
וְהַהוֹדָעָה הַשְּׁלִישִׁית הָיְתָה:
"שְׁמִי נֹגַהּ עַבּוֹ, תּוּכַל לְהָגִיב?"
מִהַרְתִּי לַעֲנוֹת, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי נוֹהֵג תָּמִיד. אִם שׁוֹלְחִים לִי הוֹדָעָה, אֲנִי מֵגִיב. אֲנִי לֹא עוֹשֶׂה לַאֲחֵרִים מָה שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ לִי, וַאֲנִי שׂוֹנֵא, אֲבָל מַמָּשׁ, כְּשֶׁמִּתְעַלְּמִים מֵהוֹדָעוֹת שֶׁלִּי:
"הֵי נֹגַהּ עַבּוֹ, אֲנִי בֶּאֱמֶת דָּן מִמִּנְהֶרֶת־הַזְּמַן. מִתְנַצֵּל שֶׁלֹּא עָנִיתִי קֹדֶם. הַטֶּלֶפוֹן הָיָה סָגוּר בָּאָרוֹן שֶׁל הַמּוֹרָה"
נֹגַהּ הָיְתָה זְמִינָה וְתוֹךְ שְׁנִיָּה הִתְחִילָה לְהַקְלִיד. זַזְתִּי הַצִּדָּה כְּדֵי שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּדְחַק לְעֵבֶר הַקֻּפְסָה לְחַפֵּשׂ אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלּוֹ, לֹא יִדְחַף אוֹתִי.
מִזָּוִית הָעַיִן הִבְחַנְתִּי בְּשָׁרוֹן, שֶׁבְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִגִּיעָה אֶל הַקֻּפְסָה, לָקְחָה אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהּ, בָּדְקָה הוֹדָעוֹת וּמִהֲרָה אֵלַי. כְּשֶׁהִיא הֶרְאֲתָה לִי אֶת צַג הַטֶּלֶפוֹן, גִּלִּיתִי שֶׁגַּם הִיא קִבְּלָה הוֹדָעוֹת מִנֹּגַהּ. הַהוֹדָעוֹת שֶׁהִגִּיעוּ אֵלֶיהָ הָיוּ זֵהוֹת לַהוֹדָעוֹת שֶׁהִגִּיעוּ אֵלַי, אֲבָל בִּמְקוֹם הַשֵּׁם דָּן, הוֹפִיעַ הַשֵּׁם שָׁרוֹן, וְהַפְּנִיָּה אֵלֶיהָ הָיְתָה כַּמּוּבָן בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה.
"עָנִיתָ לָהּ?" שָׁרוֹן שָׁאֲלָה.
"כֵּן," הִנְהַנְתִּי.
"מָה הִיא רוֹצָה?"
"תֵּכֶף נֵדַע," אָמַרְתִּי.
הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי הִשְׁמִיעַ אֶת הַצְּלִיל הַמֻּכָּר שֶׁל הוֹדָעַת ווֹטְסְאַפּ שֶׁהִגִּיעָה.
זוֹ הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁל נֹגַהּ:
"שְׁמַעְתֶּם פַּעַם עַל תַּהֲלוּכַת סֵפֶר הַתּוֹרָה מִצְּפַת לְמֵירוֹן?"
תַּהֲלוּכַת סֵפֶר הַתּוֹרָה מִצְּפַת לְמֵירוֹן?
הִבַּטְתִּי בְּשָׁרוֹן, וְהִיא הִבִּיטָה בִּי. מַבָּטָהּ הֵעִיד שֶׁאֵין לָהּ מֻשָּׂג עַל מָה מְדֻבָּר. אַחַר כָּךְ הִיא הִבִּיטָה בַּטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהּ. גַּם הוּא הִשְׁמִיעַ צְלִיל הוֹדָעָה שֶׁל ווֹטְסְאַפּ. נֹגַהּ הֶעֱבִירָה גַּם לְשָׁרוֹן אֶת הַשְּׁאֵלָה עַל תַּהֲלוּכַת סֵפֶר הַתּוֹרָה.
"אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים לְאֵיזוֹ תַּהֲלוּכָה אַתְּ מִתְכַּוֶנֶת. וְאֵין צֹרֶךְ שֶׁתִּשְׁלְחִי הוֹדָעוֹת גַּם לְשָׁרוֹן, כִּי הִיא נִמְצֵאת כָּאן לְיָדִי" כָּתַבְתִּי.
נֹגַהּ שָׁלְחָה לִי אִימוֹגִ'י מְחַיֵּךְ וּמִיָּד הוֹסִיפָה:
"אֲנִי מִתְכַּוֶנֶת לַתַּהֲלוּכָה שֶׁיּוֹצֵאת מִצְּפַת לְכִווּן מֵירוֹן בְּעֶרֶב ל"ג בָּעֹמֶר. וַאֲנִי כּוֹתֶבֶת לָכֶם כִּי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי אַחְרָאִית עַל הַתַּהֲלוּכָה הַזּוֹ, וְרָצִיתִי לְהַזְמִין אֶתְכֶם לְהִצְטָרֵף"
שָׁרוֹן שׁוּב הִבִּיטָה בִּי.
"עֶרֶב ל"ג בָּעֹמֶר זֶה מָחָר," הִיא אָמְרָה.
"לְגַמְרֵי," אִשַּׁרְתִּי.
"גַּם אִם נִרְצֶה לְהִצְטָרֵף, מִי יַסִּיעַ אוֹתָנוּ לִצְפַת?" הִיא זָזָה הַצִּדָּה וְכִמְעַט נָפְלָה, כִּי אַחַד הַבָּנִים מֵהַכִּתָּה שֶׁקִּבֵּל בַּחֲזָרָה אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלּוֹ וְהָיָה שָׁקוּעַ בַּהוֹדָעוֹת שֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו, לֹא הִבִּיט לְאָן הוּא הוֹלֵךְ וְדָחַף אוֹתָהּ.
מִי יַסִּיעַ אוֹתָנוּ לִצְפַת? הַאִם זוֹ הַבְּעָיָה שֶׁל שָׁרוֹן? וְאוּלַי אֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא רוֹצִים לִנְסוֹעַ לִצְפַת? אוּלַי אֲנַחְנוּ מַעֲדִיפִים לְהִשָּׁאֵר בִּירוּשָׁלַיִם, עִם כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁלָּנוּ שֶׁמִּתְאַרְגְּנִים לִמְדוּרָה בְּאַחַד הַשְּׁטָחִים הַפְּתוּחִים הַסְּמוּכִים לִשְׁכוּנַת רָמוֹת?
בַּזְּמַן שֶׁאֲנִי שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי אֶת הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה, הַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלָּנוּ סִיְּמָה לְחַלֵּק אֶת הַטֶּלֶפוֹנִים וּבִקְּשָׁה מִכֻּלָּם לַעֲזוֹב אֶת הַכִּתָּה.
שָׁרוֹן וַאֲנִי יָצָאנוּ אַחֲרוֹנִים. הָלַכְנוּ לְאַט, כִּי תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה הִגִּיעָה אֵלֵינוּ הוֹדָעָה נוֹסֶפֶת מִנֹּגַהּ:
"אִם תִּהְיֶה לָכֶם בְּעָיָה לְהַגִּיעַ לִצְפַת, אֲנַחְנוּ נַסִּיעַ אֶתְכֶם" הִיא כָּתְבָה.
"תָּבוֹאוּ בִּמְיֻחָד כְּדֵי לָקַחַת אוֹתָנוּ מִיְּרוּשָׁלַיִם?" עָצַרְתִּי כְּדֵי לְהַקְלִיד תְּשׁוּבָה.
"אֲנַחְנוּ גָּרִים בִּנְוֵה דָּנִיֵּאל. הַיִּשּׁוּב נִמְצָא לְיַד יְרוּשָׁלַיִם וְאֵין לָנוּ שׁוּם בְּעָיָה לַעֲבוֹר דַּרְכְּכֶם" נֹגַהּ הֵשִׁיבָה.
הִנֵּה שַׁעַר בֵּית־הַסֵּפֶר. הִתְכַּוַנְתִּי לַעֲצוֹר כְּדֵי לִשְׁאוֹל אֶת נֹגַהּ לָמָּה הִיא כָּל כָּךְ מְעֻנְיֶנֶת שֶׁשָּׁרוֹן וַאֲנִי נַגִּיעַ אֶל הַתַּהֲלוּכָה, אֲבָל שָׁרוֹן מָשְׁכָה אוֹתִי בְּיָדִי.
"קֹדֶם נֵלֵךְ לְמָקוֹם שָׁקֵט," הִיא אָמְרָה, "אַחַר כָּךְ נַעֲנֶה לָהּ."
אָמַרְנוּ "בָּיוּשׁ" לַמְּאַבְטֵחַ בַּשַּׁעַר וְיָצָאנוּ מִתְּחוּם בֵּית־הַסֵּפֶר. מָצָאנוּ מָקוֹם שָׁקֵט בֶּחָצֵר שֶׁל אַחַד הַבָּתִּים. שָׁרוֹן הִתְיַשְּׁבָה עַל אֶבֶן.
"מוּזָר..." הִיא מִלְמְלָה.
הִתְיַשַּׁבְתִּי לְיָדָהּ.
"מְעַנְיֵן מָה הַסִּפּוּר שֶׁלָּהּ," אָמַרְתִּי, "אִם הִיא רוֹצָה לְבַקֵּשׁ לְהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן וְלַחְזוֹר לֶעָבָר לִפְגּוֹשׁ מִישֶׁהוּ מֵהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּהּ, לָמָּה הִיא לֹא כּוֹתֶבֶת אֶת זֶה בִּמְפֹרָשׁ? לָמָּה הִיא מַזְמִינָה אוֹתָנוּ לִצְפַת?"
"זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁגַּם אֲנִי שׁוֹאֶלֶת," שָׁרוֹן אָמְרָה.
עַכְשָׁיו, בִּמְקוֹם הַצְּלִיל שֶׁל הוֹדָעַת ווֹטְסְאַפּ, הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל שָׁרוֹן נִגֵּן וְזוֹ הָיְתָה נֹגַהּ עַבּוֹ.
שָׁרוֹן הִפְעִילָה אֶת הָרַמְקוֹל, כְּדֵי שֶׁגַּם אֲנִי אוּכַל לִשְׁמוֹעַ אֶת הַשִּׂיחָה.
"אֲנִי מְנַחֶשֶׁת שֶׁאַתֶּם מִתְלַבְּטִים," הָיָה לָהּ קוֹל נָעִים שֶׁל יַלְדָּה, אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי לְהַסִּיק מִמֶּנּוּ בַּת כַּמָּה הִיא. "בִּגְלַל זֶה רָצִיתִי לְהוֹסִיף עוֹד מַשֶּׁהוּ, כִּי אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתֶּם אַלּוּפֵי הִיסְטוֹרְיָה. זוֹ מָסֹרֶת שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת הֲמוֹן שָׁנִים, כִּמְעַט מֵאָז שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ עָלְתָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל."
הַמִּלִּים הָאֵלֶּה 'אַתֶּם חוֹבְבֵי הִיסְטוֹרְיָה' מִלְּאוּ אוֹתִי גַּאֲוָה. לְדַעְתִּי, לִהְיוֹת אַלּוּף הִיסְטוֹרְיָה זֶה לֹא פָּחוֹת מִלִּהְיוֹת אַלּוּף בְּרִיצָה אוֹ בְּטֶנִיס אוֹ בִּשְׂחִיָּה אוֹ בְּכָל סְפּוֹרְט אַחֵר, וְגַם לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר לִהְיוֹת אַלּוּף בִּטְרִיוְיָה. לָכֵן עָלָה בִּי הַצֹּרֶךְ לְהוֹכִיחַ לָהּ שֶׁהִיא צוֹדֶקֶת וּכְדֵי לְהַפְגִּין בְּקִיאוּת שָׁאַלְתִּי:
"בְּאֵיזוֹ עֲלִיָּה עָלְתָה הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּךְ לָאָרֶץ? רִאשׁוֹנָה? שְׁנִיָּה? שְׁלִישִׁית?"
נֹגַהּ צָחֲקָה.
"הַרְבֵּה קֹדֶם," הִיא אָמְרָה.
"כְּאִלּוּ... לִפְנֵי 1882 שֶׁזּוֹ הָעֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה?" רָצִיתִי לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁהֵבַנְתִּי נָכוֹן.
"כֵּן," נֹגַהּ אִשְּׁרָה, "בְּ-1817. לִפְנֵי יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה."
"וָואלָה!" שָׁרוֹן קָרְאָה, "לִפְנֵי יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה??? זֶה בֶּאֱמֶת דָּבָר נָדִיר. זֶה אֲפִלּוּ הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁהֶרְצְל נוֹלַד."
"נָכוֹן," נֹגַהּ אִשְּׁרָה. "יְהוּדִים תָּמִיד הִגִּיעוּ לָאָרֶץ. גַּם לִפְנֵי הָעֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה."
"אֲבָל הֵם הָיוּ צִיּוֹנִים?" שָׁאַלְתִּי.
"בָּרוּר." נֹגַהּ נִשְׁמְעָה נֶחֱרֶצֶת, "מִי שֶׁעָלָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בִּגְלַל הָאַהֲבָה לְצִיּוֹן, וְעָשָׂה כָּל מָה שֶׁאֶפְשָׁר כְּדֵי לִדְחוֹף יְהוּדִים לְהִתְיַשֵּׁב בַּגָּלִיל וְלַעֲבוֹד בְּחַקְלָאוּת, יָכוֹל לִהְיוֹת לֹא צִיּוֹנִי?"
שָׁתַקְתִּי. הָאֱמֶת הִיא שֶׁאַף פַּעַם לֹא שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי מַדּוּעַ מַתְחִילִים לִמְנוֹת אֶת הָעֲלִיּוֹת הַצִּיּוֹנִיּוֹת רַק מֵהָעֲלִיָּה שֶׁל הַבִּיל"וּיִים בְּ-1882.
שָׁרוֹן קֵרְבָה אֶת שְׂפָתֶיהָ לַטֶּלֶפוֹן.
"יוֹצֵא מִזֶּה שֶׁהֵם הָיוּ צִיּוֹנִים עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַתְּנוּעָה הַצִּיּוֹנִית קָמָה," הִיא אָמְרָה.
"כְּדֵי לִהְיוֹת צִיּוֹנִי, בֵּן־אָדָם לֹא זָקוּק לִתְנוּעָה," נֹגַהּ הֵשִׁיבָה. "וְסַבָּא רַבָּא־רַבָּא שֶׁלִּי הָרַב שְׁמוּאֵל עַבּוֹ, וְסַבְתָּא רַבְּתָא־רַבְּתָא שֶׁלִּי שִׂמְחָה עַבּוֹ, הָיוּ צִיּוֹנִים. הֵם בָּאוּ מֵאַלְגִ'יר. הֵם הִתְיַשְּׁבוּ בִּצְפַת. סַבָּא רַבָּא־רַבָּא שֶׁלִּי רָאָה עַד כַּמָּה הַיְּהוּדִים שֶׁל צְפַת סוֹבְלִים מֵהָעֲרָבִים שֶׁהִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם. הוּא בִּקֵּשׁ מֵהַטּוּרְקִים לָתֵת לָהֶם נֶשֶׁק כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהָגֵן עַל עַצְמָם, אֲבָל הַטּוּרְקִים לֹא הִסְכִּימוּ. וְאָז מָה הוּא עָשָׂה?"
"מָה?"
"הוּא הָיָה מַמָּשׁ חָכָם." הִיא נִשְׁמְעָה גֵּאָה.
"מָה הוּא עָשָׂה?"
"הוּא נָסַע לְאַלְגִ'יר וּבִקֵּשׁ מֵהָרַבָּנִים הַחֲשׁוּבִים שָׁם שֶׁיְּסַדְּרוּ לוֹ לִהְיוֹת קוֹנְסוּל שֶׁל צָרְפַת בַּגָּלִיל. בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה אַלְגִ'יר הָיְתָה שַׁיֶּכֶת לְצָרְפַת."
"וְהֵם סִדְּרוּ לוֹ?"
"כֵּן. הֵם סִדְּרוּ לוֹ, וְכָכָה הָיוּ לוֹ כָּל מִינֵי זְכוּיוֹת מְיֻחָדוֹת שֶׁל נְצִיג צָרְפַת. הַיּוֹם קוֹרְאִים לִזְכוּיוֹת כָּאֵלֶּה חֲסִינוּת דִּיפְּלוֹמָטִית. לָכֵן אַף טוּרְקִי לֹא הֵעֵז לְהִכָּנֵס אֶל הַבַּיִת שֶׁלּוֹ, וְהוּא הִסְתִּיר בּוֹ כָּל מִינֵי נִרְדָּפִים. בְּקִצּוּר, הוּא הָיָה הַמָּגֵן שֶׁל הַיְּהוּדִים בַּגָּלִיל. אַתֶּם בֶּטַח יוֹדְעִים שֶׁלִּפְנֵי הַבְּרִיטִים, הַטּוּרְקִים שָׁלְטוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל."
"בָּרוּר!" שָׁרוֹן וַאֲנִי קָרָאנוּ יַחַד.
נֹגַהּ צָחֲקָה.
"אָז זֶה בְּעֶרֶךְ הַסִּפּוּר: שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁסַּבָּא שְׁמוּאֵל וְסַבְתָּא שִׂמְחָה הִגִּיעוּ לִצְפַת, הֵם הִנְהִיגוּ אֶת הַתַּהֲלוּכָה הַזֹּאת עִם סֵפֶר הַתּוֹרָה, מֵהַבַּיִת שֶׁלָּהֶם לְמֵירוֹן, בְּעֶרֶב ל"ג בָּעֹמֶר. בַּהַתְחָלָה הֵם נָשְׂאוּ סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁקְּהִלַּת יְהוּדֵי צְפַת נָתְנָה לָהֶם כְּהוֹקָרָה עַל כָּל הַחֲסָדִים שֶׁעָשׂוּ, וְאַחַר כָּךְ אַחַד הַבָּנִים שֶׁל סַבָּא שְׁמוּאֵל קָנָה מִכַּסְפּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה מְצֻפֵּה כֶּסֶף, וְעַד הַיּוֹם אֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים בַּמָּסֹרֶת וְנוֹשְׂאִים אוֹתוֹ. הַיּוֹם אַבָּא שֶׁלִּי מוֹבִיל אֶת הַתַּהֲלוּכָה."
"וָואלָה..." אָמַרְתִּי.
"כָּל הַכָּבוֹד," שָׁרוֹן הֶחְמִיאָה.
אַחַר כָּךְ הִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה קְצָרָה, עַד שֶׁנֹּגַהּ שָׁאֲלָה:
"אָז תָּבוֹאוּ?"
"מֻתָּר לִשְׁאוֹל אוֹתָךְ עוֹד מַשֶּׁהוּ?" שָׁרוֹן שָׁאֲלָה.
"תִּשְׁאֲלוּ כַּמָּה שְׁאֵלוֹת שֶׁאַתֶּם רוֹצִים," נֹגַהּ הֵשִׁיבָה.
שָׁרוֹן קָמָה מֵהָאֶבֶן שֶׁיָּשַׁבְנוּ עָלֶיהָ.
"אַתְּ רוֹצָה לִפְגּוֹשׁ אֶת סַבָּא רַבָּא־רַבָּא שֶׁלָּךְ שְׁמוּאֵל?" הִיא שָׁאֲלָה.
"לִפְגּוֹשׁ אֶת סַבָּא רַבָּא־רַבָּא שֶׁלִּי?" נֹגַהּ צָחֲקָה, "אֵיךְ אֶפְשָׁר? הֲרֵי הוּא מֵת מִזְּמַן." וּפִּתְאוֹם, כְּמוֹ אַחַת שֶׁהֵבִינָה בְּאִחוּר, הִיא הוֹסִיפָה, "אֲהָהּ... חֲשַׁבְתֶּם שֶׁאֲנִי מַזְמִינָה אֶתְכֶם לַתַּהֲלוּכָה כְּדֵי לַחְזוֹר בַּזְּמַן?" וּמִבְּלִי לְהַמְתִּין לִתְשׁוּבָה הִמְשִׁיכָה, "אֲהָהּ... אֵיזֶה רַעֲיוֹן מַגְנִיב. אֲבָל בִּשְׁבִיל לַחְזוֹר אָחוֹרָה בַּזְּמַן אַתֶּם צְרִיכִים לְהַזְמִין אוֹתִי לַמְּעָרָה שֶׁלָּכֶם, נָכוֹן? רַק מִמֶּנָּה אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֶל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן, לֹא? וְהַמְּעָרָה שֶׁלָּכֶם נִמְצֵאת בִּירוּשָׁלַיִם, לֹא בִּצְפַת, נָכוֹן?"
יָכֹלְתִּי לְסַפֵּר לְנֹגַהּ שֶׁכְּבָר קָרָה בֶּעָבָר, שֶׁחָזַרְנוּ בַּזְּמַן בְּלִי שֶׁנִּכְנַסְנוּ אֶל הַמְּעָרָה וּבְלִי שֶׁהִשְׁתַּחַלְנוּ דַּרְכָּהּ אֶל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן. יָכֹלְתִּי גַּם לָתֵת לָהּ כַּמָּה דֻּגְמָאוֹת. אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע, אַחֲרֵי שֶׁהַשִּׂיחָה אִתָּהּ הִתְמַשְּׁכָה, הֵבַנְתִּי שֶׁאֶחָד מִשְּׁנֵינוּ, שָׁרוֹן אוֹ אֲנִי, צָרִיךְ לְקַבֵּל הַחְלָטָה:
הַאִם אֲנַחְנוּ מְקַבְּלִים אֶת הַהַזְמָנָה אוֹ לֹא? הַאִם אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים לִצְפַת אוֹ לֹא? הַאִם אֲנַחְנוּ מְוַתְּרִים עַל הַמְּדוּרָה עִם הַחֲבֵרִים אוֹ לֹא? וְאִם כֵּן, וַאֲנַחְנוּ נוֹסְעִים, וּמְוַתְּרִים עַל הַמְּדוּרָה, אֵין הַרְבֵּה זְמַן לְדִבּוּרִים, כִּי צָרִיךְ לְמַהֵר הַבַּיְתָה, לְדַבֵּר עִם הַהוֹרִים וּלְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם לָתֵת לָנוּ אִשּׁוּר.
"תַּקְשִׁיבִי, נֹגַהּ," אָמַרְתִּי, "שִׁכְנַעְתְּ אוֹתָנוּ. אֲנַחְנוּ רוֹצִים לָבוֹא. נְדַבֵּר עִם הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ וְנוֹדִיעַ לָךְ מֵאֵיפֹה לֶאֱסוֹף אוֹתָנוּ, וּבַדֶּרֶךְ לִצְפַת נַמְשִׁיךְ אֶת הַשִּׂיחָה הַזּוֹ. מְקֻבָּל?"
"מְקֻבָּל וָחֵצִי!" נֹגַהּ נִשְׁמְעָה מְרֻצָּה, "בָּיוּשׁ!" הִיא אָמְרָה וְנִתְּקָה.
וְשָׁרוֹן נָעֲצָה בִּי מַבָּט חַד וְכוֹעֵס וְסִנְּנָה:
"אַתָּה לֹא חוֹשֵׁב שֶׁזּוֹ חֻצְפָּה מִצִּדְּךָ לְקַבֵּל הַחְלָטָה בְּשֵׁם שְׁנֵינוּ בְּלִי לִשְׁאוֹל מָה דַּעְתִּי?"