חושך צלמוות.
לא, זה לא קורה.
מכורבלת כמו כדור, ברכיי אסופות אל חזי, אני תקועה בחלל המצומצם הזה, המכסה מעיק על גבי. זיעה ניגרת על פניי כשאני מנסה לסובב את ראשי. אני נועצת את שיניי בברכיי כדי להחניק כל קול שעלול לצאת מפי אך נשימותיי המאומצות מחרישות את אוזניי, מזִינות את פחדיי.
הכאב הצורב בגבי מתגמד לעומת הסבל שאני חווה כשאני שומעת את צלילי המכות הבלתי פוסקות וקול גברי זועם. אני עוצמת את עיניי בחוזקה, ודמעותיי מתערבבות בזיעה הקרה כשהפאניקה מכרסמת בקרביי.
זה לא אמיתי.
אני שומעת את לוקה נאנק בכאב וכמעט יכולה להרגיש את הסבל שלו בוער בגופי, בזמן שאני נאלצת לשמוע שמכים אותו, שוב ושוב ושוב.
"את חייבת להיכנס לשם ולא לצאת! הבנת?" לוקה מתחנן וחופן את פניי בשתי ידיו.
הרעד בקולו מעצים את חרדתי. "לא! מה אתה מתכוון לעשות?" אני זועקת ולופתת את חולצת הכפתורים שלו כאילו חיי תלויים בכך.
"לעזאזל, פאלון, אני לא יכול להרשות לעצמי לדאוג לך עכשיו. אני חייב לדעת שאת מוגנת. את חייבת להבטיח לי שלא תצאי. פאק, את פשוט חייבת לשמוע בקולי."
בתוך החשיכה אני בקושי רואה את עיניו, אז אני מתקרבת אליו יותר, האפים שלנו כמעט נוגעים זה בזה. על אף שהוא מנסה לעודד אותי, אני שומעת מהייאוש שבקולו שאין דרך מוצא לשנינו. אני מהנהנת, ממאנת להאמין לאיזה מצב נקלענו. אנחנו מתחבקים נואשות, ולוקה מצמיד את שפתיו אל מצחי.
ואז הוא נסוג, מערסל שוב את פניי בשתי ידיו ומוחה את דמעותיי באגודליו. "תיכנסי."
מישהו צועק, ואני רוצה לעזור ללוקה אבל פוחדת לעזוב את מקום המחבוא, אז אני מכבדת את ההבטחה האחרונה שנתתי לגבר שאני אוהבת, שומעת אותו מוכה עד זוב דם.
אחרי מה שנראה כמו נצח, אבל אולי היה רק כמה דקות, של צעקות ומאבק פיזי, הדממה הפתאומית מעלה את הפחדים שלי לרמות חדשות.
פרק 1
לוקה
"דיברת איתה?" שואל אדריאנו כשאנחנו יורדים במדרגות לכיוון הדלת הקדמית של בניין הסינדיקט.
"לא מאז יום חמישי," אני עונה. אני עייף מת, ואני רוצה כבר ללכת הביתה בלי שענייני העסקים יפריעו לי לנוח. לא דיברתי עם פאלון ולא ראיתי אותה במשך יומיים. יומיים שהזדחלו בקצב מייסר של חילזון.
המעקב אחרי האקסית של דני מנקוזו, האקר שעבד בשירות הסינדיקט שלנו, הוביל לפני שבעה חודשים לכך שהתאהבתי בה. במשך כמה חודשים נראה שהגענו אל המנוחה והנחלה, אבל בחודשים המאושרים ההם לא גיליתי לפאלון שאני סגן הבוס בסינדיקט של שיקגו, החולש על סחר הסמים בעולם התחתון של העיר. ג'יימס הוא הבוס הגדול שלי, היחיד שבכיר ממני, ואדריאנו הוא הקפטן הראשי שלי, כפוף לי ומשמש לי גיבוי במקרה חירום, כך שהוא חשוב לי יותר משאר הקפטנים בסינדיקט של שיקגו.
ברגע המכריע, שבו חשבתי שאני צריך לחשוף בפניה הכול, אחרי שתפסה אותי בשקר והתחילה לחשוד, פאלון נחטפה בידי אחד החיילים שלי ונלקחה לבניין המפקדה שלנו, אותו בניין שממנו אדריאנו ואני יוצאים ברגע זה. במשך שישה ימים מעיקים צפיתי בקריסתה של מערכת היחסים בינינו בזמן שניסיתי להציל את פאלון - והיא נאבקה בי לאורך כל הדרך.
עם זאת, גם פאלון שיקרה לי. הבוס שלה, אלכס, סחט אותה כדי שתשיג מידע מפליל נגדי, אבל היא הסתירה ממני את העובדה הזאת ולא גילתה לי שהסתבכה בצרות. למרבה המזל, היא לא הצליחה לעזור לאלכס, מאחר שלא הייתה לה הזדמנות. ולמרבה הנוחות, אלכס מת ממנת יתר של הרואין, כי אני לא מוכן שאף אחד יתעסק עם החיים שלי.
בסופו של דבר, ערב הרה גורל אחד הרס סופית את האהבה שלנו, שכבר הייתה מעורערת, ונותרו רק רסיסים של שני אנשים שבורים. טוב, אני בכל אופן שבור; אני יכול רק לנסות לנחש מה מצבה של פאלון, שמתעלמת ממני מאז שהחזרתי אותה הביתה, ביום חמישי שעבר.
אדריאנו ואני קפצנו למוסך אחר הצהריים כדי לוודא שהמכונית של דמיאן והמכונית שלי יתוקנו ולא יישאר עליהן שום סימן לנזק שגרמו קמילה ופאלון, כשניסו להימלט ביום רביעי שעבר - ואחר כך נהגנו במכונית שלי ובמכונית של דמיאן בחזרה לבניין המפקדה. דמיאן לקח את הקבריולט שלו, ואני הלכתי לאסוף כמה חפצים מהחדר הפרטי שלי.
"מה אתה עושה הערב?" שואל אותי אדריאנו כשאני פותח את הדלת הקדמית ומברך את השומר בניד ראש קטן לפני שאני ניגש אל המכונית האיטלקייה השחורה שלי, שחונה בשביל הגישה לבניין.
"אני נוסע הביתה, וקיוויתי שתחפה עליי אם יצוץ משהו דחוף בעסקים. אני מעביר אליך את השיחות שלי."
"אין בעיה. תנוח קצת–"
פיצוץ אדיר שנשמע מאחור מעיף אותנו קדימה. חום מתפשט בגבי, ואני מתעופף באוויר ונוחת בחבטה קשה, הכתפיים והראש שלי נחבטים בחצץ של שביל הגישה. לרגע הכול נסגר סביבי - הראייה שלי מחשיכה ודממה משתררת פתאום - עד שאני מרגיש שברים שנוחתים עליי, ממהר להתהפך ומגונן על הראש שלי בזרועותיי.
"אדריאנו!" אני צועק בעוד העשן מתאבך סביבי וגורם לי להשתעל. עוד חתיכות נופלות לרגליי.
אדריאנו לא עונה, ואני לא רואה אותו כשהעשן מתחיל להתפזר. זה מדאיג אותי, כי הוא היה ממש מאחוריי כשמשהו בתוך הבניין התפוצץ. אני מזדקף לישיבה, ועיניי נפערות לרווחה כשאני רואה שכל החלק הימני של הבניין נהרס בפיצוץ, וחסר קיר שלם של הסלון. אני מסתכל מסביב, מנסה להבחין בתנועה חשודה, ואז אני מזהה את אדריאנו שוכב כשפניו כלפי מטה על החצץ ליד המכונית שלי.
פאק! הוא עף הרבה יותר רחוק ממני.
אני מתרומם לעמידה וזה לא קל, מאחר שכל שריר בגופי כואב בטירוף, ורץ אליו. אני הופך אותו, מקרב את אוזני לנחיריו כדי לוודא שהוא נושם. למרבה המזל, התשובה חיובית, אבל הוא איבד את הכרתו, ויש לו בראש חתך לא סימפטי ושותת דם. גם הדם שלי מטפטף עליו. התפרים באוזן שלי - בגלל כדור ששרק לידי במהלך חילופי היריות בכנסייה - כנראה נפתחו. נראה ששנינו זקוקים לטיפול רפואי.
אני שולף את הטלפון מכיסי ומתקשר לג'יימס, הבוס שלי. "יש בעיה. אני צריך אותך ואת הרופא בבניין המפקדה. עכשיו."
"Capito." הבנתי. "אני בדרך," מאשר ג'יימס.
הרופא, מארק קלדרון, אחיו של ג'יימס, מגיע בתוך עשרים דקות, ואנחנו נושאים את אדריאנו לתוך הבניין. הוא זז ומתעורר בדיוק כשאני מנקה את השברים והאבק מהספה, ואנחנו משכיבים אותו עליה.
אדריאנו ממצמץ ומעווה את פניו כשהוא מנסה להתיישב. "מה קרה לעזאזל?" הוא שואל.
"תשכב בבקשה." הרופא משכיב אותו בחזרה בזהירות. "תן לי לבדוק את הראש שלך."
אדריאנו ממהר להסתכל עליי. "אתה בסדר?"
אני מהנהן וניגש למקום שבו נוצר הפיצוץ בקיר. המכתש הענקי באדמה ליד השיח נראה כמו המקום שבו הוטמנה הפצצה. אני מתחיל לאמוד את הנזקים ומצטער למצוא את הגופה של אחד המועמדים לקבלה לארגון שלנו. אני קופץ דרך החור שבקיר וצועד לכיוון גופתו של האיש. הגופה מעוותת בצורה מוזרה והעיניים שלו פקוחות, מפחידות, אז אני משתופף מולו ועוצם את עיניו לפני שאני חוזר פנימה.
"הוא כנראה סובל מזעזוע מוח קל, ואני צריך לתפור את החתך שלו. וגם את שלך." הרופא מצביע על האוזן שלי.
"אנחנו חייבים קודם לצאת מהבניין הזה, כי אני לא יודע אם יש כאן עוד פצצות, ואולי הפיצוץ גרם נזק ליסודות. אדריאנו, אתה מסוגל ללכת?"
אדריאנו קם ומתנודד במקצת, אבל הרופא ואני מייצבים אותו מכל צד. אנחנו ממהרים למכונית שלי.
"שב מקדימה, אדריאנו. אנחנו מייד זזים." אני עוזר לו להתיישב ומורה לרופא לנסוע אחריי.
באותו ערב הבוס שלי, ג'יימס, והקונסיליירי סלוואטורֶה, עורך הדין והיועץ של הסינדיקט, נפגשים איתי ועם אדריאנו בפנטהאוז שלי, אחרי שהרופא תפר את פצעינו ונתן לנו משככי כאבים.
כשאנחנו עומדים ליד האי במטבח שלי, שעשוי אבן גרניט שחורה, אני מסתכל על הפרצופים העייפים שלהם.
"יש לכם מושג מי עשה את זה?" שואל ג'יימס.
אדריאנו מסובב את המצית המוזהב שלו בין אצבעותיו ועונה, "אולי לג'ה יכול היה לארגן את זה לפני שג'יימס הרג אותו בכנסייה ביום חמישי שעבר? אנחנו צריכים לבדוק עם ביאג'ו, הבוס החדש של הסינדיקט הניו יורקי."
"אני אקבע לנו פגישה עם ביאג'ו," אומר הקונסיליירי סלוואטורה ומתיישב ליד הדלפק.
ג'יימס מסתכל ישירות בעיניי. "זה לא מוצא חן בעיניי. זאת פעם ראשונה שמישהו מנסה לפגוע במפקדה שלנו. יכול להיות שזאת הייתה עבודה של לג'ה, אבל יש לי חשדות משלי."
"גם לי," אני מסכים איתו.
"אני רוצה ששניכם תנוחו יום-יומיים," אומר ג'יימס בטון סמכותי ומצביע על אדריאנו ועליי. "ואנחנו לא נפגשים בפומבי במשך שבועיים מעכשיו."
אנחנו מהנהנים בהסכמה ונפרדים. כל אחד מאיתנו חוזר לחיים שלו. ג'יימס יתקבל בברכה בזרועות אשתו, אֶלסה. ג'וליה, אשתו של סלוואטורה, מחכה לו. אדריאנו יהיה מרוצה עם כל סטוץ מזדמן. ואני לבד. בלעדיה.
ככל שאני רוצה, אני לא מסוגל להתאפק, אז אני מסמס לפאלון ומתקשר אליה כמה פעמים במשך סוף השבוע, אבל לא שומע ממנה אף מילה בתגובה.
.jpg)
.jpg)
