טרילוגיית שוגר 2 - שוגר ראש
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
טרילוגיית שוגר 2 - שוגר ראש
מכר
אלפי
עותקים
טרילוגיית שוגר 2 - שוגר ראש
מכר
אלפי
עותקים

טרילוגיית שוגר 2 - שוגר ראש

4.3 כוכבים (40 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2636מקורי
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/04/2025

תקציר

"שוגר ראש", ספר ההמשך המסעיר של "שוגר דדי", חושף בפנינו את אחורי הקלעים של המשולש המסוכן – סילה הלסטד, בקט נור'ת וג'ונתן טאונסנד.
 
העלילה הולכת, מסתבכת ומובילה את הדמויות ואת הקוראים אל תוך מבוך שקרים, תככים ומזימות. המתח נבנה בקצב מהיר ועוצר נשימה עד לנקודת הסיום, הנוק־אאוט האולטימטיבי. 
 
הגילויים בועטים.
 
הקרבות מכריעים.
 
והזירה מדממת. 
 
 
הספירה לאחור החלה. 
 
 
סוייר בנט כתבה למעלה מ־30 ספרים, רובם כיכבו ברשימות רבי־המכר של הניו יורק טיימס, יו־אס־איי טודיי וול סטריט ג'ורנל. כעורכת דין לשעבר מנורת קרוליינה, היא משתמשת בניסיון החיים העשיר שלה כדי ליצור סיפורים סקסיים ומרתקים. 
 
סוייר אוהבת לשתות בלאדי מרי חזק ומרטיני יבש, והגיבורות שלה הן שילוב בין השניים. כשהיא לא כותבת היא משמשת נהגת, סטייליסטית, שפית, משרתת ועוזרת אישית לבתה הפעילה מאוד, וכן שפחה נרצעת לכלביה המקסימים והשובבים. היא מאמינה בטוב ליבם של אחרים ושכל יום גרוע ניתן לתיקון בעזרת התעמלות, עוגה משובחת או שניהם יחד.
 
 

פרק ראשון

פרק 1
 
סילה
 
אני משליכה לפח את כל הזהירות וחושפת את נשמתי בפניו. "ג'יי־טי... הוא אנס אותי."
עיניו קופאות.
הוא מביט בי בסלידה.
"את שוב משקרת, סילה."
ואז הוא טורק את הדלת בפניי.
כאב שכמותו לא חוויתי מעולם עוטף את ליבי ומכווץ אותו עד שאין לי אוויר. הוא סוחט ודוחק מתוכי כל טיפה של תקווה ושל אור. אני מנסה לנשום אך ריאותיי אינן מגיבות. תחושת ההתכווצות בחזה מתחזקת מרגע לרגע עד שנדמה לי שעוד רגע אחטוף התקף לב.
אני עומדת על ידיי ועל ברכיי ומושיטה יד לעבר הדלת שלנו.
טעות.
הדלת של בק.
היא כבר לא שלי.
אני מחכה ואז מחכה עוד קצת שהוא יפתח אותה שוב. חזי מתכווץ עוד ועוד.
ואני מחכה.
ראשי נשמט ושערי גולש כמו פרגוד כשאני בוהה בשטיח האפור־כהה. ידי נכנעת לכוח המשיכה וכף ידי נצמדת לרצפה כדי שאוכל להתאזן. אני נזכרת ברגע שבו ראיתי את ג'יי־־טי בטלוויזיה והקאתי על השטיח. באותו הרגע תקפו אותי זיכרונות מזוויעים, והבנתי שאלה אינם סיוטים בלבד אלא אירועים אמיתיים, נושמים ופועמים שקרו לי. נלכדתי במערבולת של פחד ושל בושה ושל תיעוב עצמי. הקאתי ובכיתי וטפטפתי נזלת על כל השטיח.
לא הפעם.
עכשיו עיניי יבשות לחלוטין ואני יודעת שזה מפני שגופי נאטם ומסרב להשלים עם האובדן העצום. אם באמת אחשוב על המשמעות של בק עבורי ועל כך שאיבדתי אותו, אני לא בטוחה שגופי יעמוד בזה.
אני יודעת שאם אפנים את העובדה שזה עתה הרסתי כל טיפת אמון וחמלה שרחש כלפיי, ליבי יתכווץ ויקרוס לתוך עצמו. הוא יתגבש לגוש שחור ומיובש של מרירות שלעולם לא אתגבר עליה, והיא תהפוך לכאב הנורא ביותר שחוויתי בחיי.
כן, אפילו כואב יותר מהדבר ההוא, ואין בי כוחות לסבול כך שוב.
לכן אני חייבת להתקדם הלאה... להתעלם... לשכוח.
אני מתרוממת על ברכיי, מניחה את ידיי על ירכיי ומנסה לנשום. ריאותיי מתרחבות באי־רצון ומפיחות בתוכי חיים יקרים, ואני פולטת אנחה של תסכול.
מבטי נח על הרצפה ואני רואה שתכולת התיק שלי התפזרה על פני המסדרון. אני נושמת עמוק ומרגישה שליבי מתכווץ בייסורים.
אלוהים, כמה שזה כואב.
כל כך כואב.
הלב, החזה, הראש.
הריאות.
העצמות. אפילו בהן אני מרגישה את משקלם המוחץ של התבוסה ושל האובדן.
אני מושיטה יד, תופסת את רצועת התיק שלי ומושכת אותו אליי. הארנק ומחזיק המפתחות שלי עדיין שם. אני מוציאה את צרור המפתחות ומנסה לשלוף ממנו את מפתח דירתו של בק אך לא מצליחה. כעבור רגע אני מבינה שזה בגלל הסחרחורת.
אני שואפת חמצן מלוא ריאותיי וקולטת שמקורו של הכאב בצד הפנימי של עצם החזה שלי והוא מכלה את כולי ומשתלט על היכולת הטבעית של גופי לחיות, על היכולת לשאוף את האוויר הבסיסי הדרוש לי כדי לשרוד.
שאיפה עמוקה פנימה.
נשיפה.
פנימה.
החוצה.
תנשמי, סילה. פשוט תנשמי.
יפחה מיוסרת בוקעת מפי כשתמונות פניו של בק מבזיקות לנגד עיניי: מבטו כעוס ומגנה והוא אינו מוכן להקדיש לי חמש דקות יקרות כדי להסביר את עצמי. אני מוציאה את המפתח מהצרור ומשליכה אותו ארצה, פרץ פתאומי של זעם מציף אותי ונוסך בי כוח.
ובאותה מהירות הוא מתפוגג מתוכי.
ולרגע קצר ומרהיב חזי מתרפה וההתכווצות משתחררת. אני נושמת בזהירות ומגלה שריאותיי מתרחבות בקלות. תחושה מסחררת של הקלה מציפה אותי ואני מנצלת את ההזדמנות לעמוד.
אני לא זזה, חוששת שעוד רגש איום או מעוות ישתלט עליי וינטרל אותי. אני מחכה שיגיע, שברכיי יקרסו, אבל... כלום.
אני לא מרגישה שום דבר.
"בק," ייבבתי בתחינה. "ג'יי־־טי... הוא אנס אותי."
הוא היסס, עיניו קרועות לרווחה והדם אוזל מפניו. הושטתי אליו יד ולא פקפקתי אפילו לרגע שהוא לא ירצה לעזור לי.
אבל עולמי קרס עליי שוב כשהוא הביט בי בסלידה ואמר "את שוב משקרת, סילה" וטרק לי את הדלת בפרצוף.
אני חושבת על בק, שרק לפני רגעים ספורים דחף אותי אל מחוץ לבית בעודו מביט בי בסלידה וקורא לי — קורבן האונס — שקרנית.
וכלום. ריקנות מוחלטת ממלאת אותי ולמעשה זו תחושה מבורכת, כי אין בה כאב.
מבטי צונח שוב אל החפצים הפזורים על השטיח — ליפ גלוס, כסף קטן, טמפונים, מסטיק וקופסת גפרורים שלקחתי ממועדון ג'ז שבק ואני הלכנו אליו. מעין מזכרת.
חזי מתכווץ קלות ואני מדחיקה את התחושה ונעמדת מול המעלית, מתעלמת מכל החפצים הפזורים.
אני מפנה את גבי ומשאירה את הכול מאחור.
את הכול.
מאחור.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
40 דירוגים
23 דירוגים
10 דירוגים
4 דירוגים
0 דירוגים
3 דירוגים
24/5/2022

ואווווו איזה ספר מותח

22/12/2021

אהבתי

8/8/2021

ספר טוב. נחמד. מתח טוב

12/9/2020

ספר המשך מושלם קצת מעצבן שעשו ספר נוסף במקום לסיים את הספר הזה עם יותר מ 300 עמודים

21/3/2020

ספר שני בסדרה וגם הוא מעולה . יש בו הכול ...מתח,דרמה,תככים וסיפור אהבה גדול. מומלץ.

26/9/2019

סדרה סוחפת, מומלץ !!!

15/6/2019

וואו. ספר מטורף. מעולה

27/5/2019

פשוט מושלם

22/5/2019

כל כך סוחף ומותח. מחכה לספר הבא בסדרה.

20/5/2019

מצוין ומשאיר אותך במתח ...

20/5/2019

וואווווווו.... אחד גדול.... סיפור מרתק ספר מושלםםםם הרגשתי איך הדופק שלי עולההה והלב יוצא מהמקום.
ממליצה מאוד רוצו לקרוא.

19/5/2019

לאאאאא זה נגמר בקטע הכי מותח לא רוצה 😭😭
איזה ספר פשוט וואו מחכה לספר השלישי
סוייר בנט אין אליך

18/5/2019

מעולה. סוחף כמו הספר הראשון, מותח וסקסי, מעניין לאורך כל הדרך .... מחכה לספר הבא בקוצר רוח.

30/6/2021

העלילה קצת חלשה. יש תוכנית וכל הזמן הגיבורים נפגשים עם אחרים ומספרים מה התכנית. או שמספרים שוב ושוב על מה שעברה הגיבורה. בקיצור, מרגיש נלעס. הספר הראשון פצצה. זה נלעס. מעניין איך יהיה האחרון.....

5/12/2019

😊

28/8/2019

אהבתי ממש את הספר.
מיד קניתי את הספר הבא, בלי למצמץ!! :)

10/2/2021

מתדרד מהספר הראשון בסדרה. ואני מתחילה להבין מה אנשים אחרים כתבו בקשר למריחה של הספר ומריחה של ספר אחד על שלושה ספרים

28/8/2020

למרות הספר הראשון הספר השני חלש. העלילה עומדת במקום ולא מתקדם. הספר נחמד אבל לא יותר מזה. הרגשה כאילו בכוח חילקו והאריכו את הספר השני כדי שיהיה ספר שני.

5/8/2019

כקוראת שלא אוהבת רומנטיקה רומנטית אני אודה שקצב הספר הוא סוחף וקליל וניתן לקרוא במהירות. אני חושבת שהספר מלוטש למחצה וההגה שנויה במחלוקת. אבל למי שאוהב את ז'אנר ספרי רומנים רומנטיים בדגש על סקס (כמו 50 גוונים של אפור) בהחלט יהנה מהטרילוגיה. אני ציפיתי לספר יותר מתח סטייל טרילוגית המילניום (נערה עם קעקוע דרקון) ולצערי נפלתי בפח של עוד ספר זימה שלדעתי לו היה עובר צנזורה רבה יותר היה בהחלט יכול להיות ספר ראוי ומועמד לספרות גבוה ונעלה, לא כך היה הדבר.
לכן הוא קיבל 3 כוכבים,כי הכתיבה עצמה בסדר, קצב הספר טוב, הכתיבה רצופה וקלה על העין אבל מעבר לזה "הבשר" של העלילה דל מדי בשבילי ושטוף זימה מדי עבורי. אבל שוב, מי שאוהב ספרי סקס מודרניים אני בטוחה שהוא מאוד יהנה.

15/8/2020

מפתיע אותי שאף אחד לא התלונן על כך שהספר כל כך קצר, ובעצם מהווה שליש מהספר השלם. זו לא הטרילוגיה הראשונה שאני קוראת, כך שאני יודעת שזה לא מקובל בז׳אנר. בדרך כלל יש סגירת מעגל כלשהי בסוף הספר, וגם אם לא, אז לפחות הספר ארוך מספיק כדי להחשב כספר בפני עצמו. אבל הטרילוגיה הזאת היא בעצם תרגיל שיווקי בוטה, מסריח וחמדני, שמצדיק בעיני ציון של כוכב בודד, לראשונה בחיי. חבל. אם זה היה ספר אחד שלם אז הוא היה יכול להיות חביב למדי, ולקבל ממני 4 כוכבים. ממליצה לא לקנות את הספר אם אין לכן כוונה לקנות ולקרוא את כל הטרילוגיה.

טרילוגיית שוגר 2 - שוגר ראש סוייר בנט
פרק 1
 
סילה
 
אני משליכה לפח את כל הזהירות וחושפת את נשמתי בפניו. "ג'יי־טי... הוא אנס אותי."
עיניו קופאות.
הוא מביט בי בסלידה.
"את שוב משקרת, סילה."
ואז הוא טורק את הדלת בפניי.
כאב שכמותו לא חוויתי מעולם עוטף את ליבי ומכווץ אותו עד שאין לי אוויר. הוא סוחט ודוחק מתוכי כל טיפה של תקווה ושל אור. אני מנסה לנשום אך ריאותיי אינן מגיבות. תחושת ההתכווצות בחזה מתחזקת מרגע לרגע עד שנדמה לי שעוד רגע אחטוף התקף לב.
אני עומדת על ידיי ועל ברכיי ומושיטה יד לעבר הדלת שלנו.
טעות.
הדלת של בק.
היא כבר לא שלי.
אני מחכה ואז מחכה עוד קצת שהוא יפתח אותה שוב. חזי מתכווץ עוד ועוד.
ואני מחכה.
ראשי נשמט ושערי גולש כמו פרגוד כשאני בוהה בשטיח האפור־כהה. ידי נכנעת לכוח המשיכה וכף ידי נצמדת לרצפה כדי שאוכל להתאזן. אני נזכרת ברגע שבו ראיתי את ג'יי־־טי בטלוויזיה והקאתי על השטיח. באותו הרגע תקפו אותי זיכרונות מזוויעים, והבנתי שאלה אינם סיוטים בלבד אלא אירועים אמיתיים, נושמים ופועמים שקרו לי. נלכדתי במערבולת של פחד ושל בושה ושל תיעוב עצמי. הקאתי ובכיתי וטפטפתי נזלת על כל השטיח.
לא הפעם.
עכשיו עיניי יבשות לחלוטין ואני יודעת שזה מפני שגופי נאטם ומסרב להשלים עם האובדן העצום. אם באמת אחשוב על המשמעות של בק עבורי ועל כך שאיבדתי אותו, אני לא בטוחה שגופי יעמוד בזה.
אני יודעת שאם אפנים את העובדה שזה עתה הרסתי כל טיפת אמון וחמלה שרחש כלפיי, ליבי יתכווץ ויקרוס לתוך עצמו. הוא יתגבש לגוש שחור ומיובש של מרירות שלעולם לא אתגבר עליה, והיא תהפוך לכאב הנורא ביותר שחוויתי בחיי.
כן, אפילו כואב יותר מהדבר ההוא, ואין בי כוחות לסבול כך שוב.
לכן אני חייבת להתקדם הלאה... להתעלם... לשכוח.
אני מתרוממת על ברכיי, מניחה את ידיי על ירכיי ומנסה לנשום. ריאותיי מתרחבות באי־רצון ומפיחות בתוכי חיים יקרים, ואני פולטת אנחה של תסכול.
מבטי נח על הרצפה ואני רואה שתכולת התיק שלי התפזרה על פני המסדרון. אני נושמת עמוק ומרגישה שליבי מתכווץ בייסורים.
אלוהים, כמה שזה כואב.
כל כך כואב.
הלב, החזה, הראש.
הריאות.
העצמות. אפילו בהן אני מרגישה את משקלם המוחץ של התבוסה ושל האובדן.
אני מושיטה יד, תופסת את רצועת התיק שלי ומושכת אותו אליי. הארנק ומחזיק המפתחות שלי עדיין שם. אני מוציאה את צרור המפתחות ומנסה לשלוף ממנו את מפתח דירתו של בק אך לא מצליחה. כעבור רגע אני מבינה שזה בגלל הסחרחורת.
אני שואפת חמצן מלוא ריאותיי וקולטת שמקורו של הכאב בצד הפנימי של עצם החזה שלי והוא מכלה את כולי ומשתלט על היכולת הטבעית של גופי לחיות, על היכולת לשאוף את האוויר הבסיסי הדרוש לי כדי לשרוד.
שאיפה עמוקה פנימה.
נשיפה.
פנימה.
החוצה.
תנשמי, סילה. פשוט תנשמי.
יפחה מיוסרת בוקעת מפי כשתמונות פניו של בק מבזיקות לנגד עיניי: מבטו כעוס ומגנה והוא אינו מוכן להקדיש לי חמש דקות יקרות כדי להסביר את עצמי. אני מוציאה את המפתח מהצרור ומשליכה אותו ארצה, פרץ פתאומי של זעם מציף אותי ונוסך בי כוח.
ובאותה מהירות הוא מתפוגג מתוכי.
ולרגע קצר ומרהיב חזי מתרפה וההתכווצות משתחררת. אני נושמת בזהירות ומגלה שריאותיי מתרחבות בקלות. תחושה מסחררת של הקלה מציפה אותי ואני מנצלת את ההזדמנות לעמוד.
אני לא זזה, חוששת שעוד רגש איום או מעוות ישתלט עליי וינטרל אותי. אני מחכה שיגיע, שברכיי יקרסו, אבל... כלום.
אני לא מרגישה שום דבר.
"בק," ייבבתי בתחינה. "ג'יי־־טי... הוא אנס אותי."
הוא היסס, עיניו קרועות לרווחה והדם אוזל מפניו. הושטתי אליו יד ולא פקפקתי אפילו לרגע שהוא לא ירצה לעזור לי.
אבל עולמי קרס עליי שוב כשהוא הביט בי בסלידה ואמר "את שוב משקרת, סילה" וטרק לי את הדלת בפרצוף.
אני חושבת על בק, שרק לפני רגעים ספורים דחף אותי אל מחוץ לבית בעודו מביט בי בסלידה וקורא לי — קורבן האונס — שקרנית.
וכלום. ריקנות מוחלטת ממלאת אותי ולמעשה זו תחושה מבורכת, כי אין בה כאב.
מבטי צונח שוב אל החפצים הפזורים על השטיח — ליפ גלוס, כסף קטן, טמפונים, מסטיק וקופסת גפרורים שלקחתי ממועדון ג'ז שבק ואני הלכנו אליו. מעין מזכרת.
חזי מתכווץ קלות ואני מדחיקה את התחושה ונעמדת מול המעלית, מתעלמת מכל החפצים הפזורים.
אני מפנה את גבי ומשאירה את הכול מאחור.
את הכול.
מאחור.

עוד ספרים של סוייר בנט