דבר המחבר והקדשה
אני מודה לכם מעומק הלב שאתם אוחזים ספר זה בידיכם. כולי תקווה שהוא יסייע לכם להפליא לבטא את כישרונותיכם ויכולותיכם, ויגרום למהפכות של שינוי אמיץ ביצירתיות שלכם, ביעילותכם, בהישגיכם ובתרומתכם לעולם.
'מועדון ה-5 בבוקר' מבוסס על רעיון ושיטה שאני מנחיל זה יותר מעשרים שנה — בהצלחה יוצאת מן הכלל — ליזמים מפורסמים, למנהלי חברות ששמן הולך לפניהן, לכוכבי ספורט, לאלילי מוזיקה ולבני משפחות מלוכה.
כתיבת הספר הזה ארכה יותר מארבע שנים, והוא נכתב במקומות כמו איטליה, דרום אפריקה, קנדה, שווייץ, רוסיה, ברזיל ומאוריציוס. לפעמים המילים זרמו ללא מאמץ כאילו נשבה בגבי רוח קיץ קלה, ופעמים התקדמתי בקושי. לפעמים התחשק לי להרים את דגל הכניעה ולסמן שמעיין היצירה יבש, ובתקופות אחרות של התהליך הרוחני העוצמתי שעברתי שאבתי עידוד להמשיך מכוחה של אחריות גדולה יותר, החורגת מצרכיי האישיים.
נתתי את כל מה שיש לי בכתיבת הספר הזה עבורכם. ואני אסיר תודה לכל האנשים הטובים מכל רחבי העולם שתמכו בי עד השלמת 'מועדון ה-5 בבוקר'.
ולכן, בלב שלם, אני מקדיש ספר זה לכם, קוראיי. העולם זקוק לגיבורים נוספים ולמה לחכות להם — כשיש בכם את הכוח להיות אחד מהם. החל בהיום.
באהבה ובהערכה,
רובין שארמה
״את ניצחונותינו נוכל לחגוג לנצח, אך יש לנו רק שעות ספורות עד השקיעה להשיג אותם.״
— איימי קרמייקל
״אם העצה שלי שווה משהו, אז אף פעם לא מאוחר, או במקרה שלי, מוקדם מדי, להיות מי שאתה רוצה להיות... אני מקווה שתחיה חיים שתוכל להיות גאה בהם. אם תגלה שאין זה כך, אני מקווה שתמצא את הכוח להתחיל הכול מחדש.״
— פ' סקוט פיצג'רלד
״ואלה אשר נראו רוקדים נחשבו משוגעים בעיני אלה שלא הצליחו לשמוע את המוזיקה.״
— פרידריך ניטשה
1
מעשה מסוכן
אקדח יהיה אלים מדי. חבל זאת שיטה עתיקה מדי. ולהב סכין על פרק היד זה שקט מדי. השאלה הייתה אפוא, איך לסיים חיים נפלאים־לשעבר במהירות ובחדות, עם כמה שפחות לכלוך ומקסימום רושם?
רק שנה קודם, המצב היה מעודד בהרבה. היזמית נחשבה בקרב רבים לאחת מענקיות התעשייה בתחומה, למובילה חברתית ולפילנתרופית ידועה. בשנות השלושים המאוחרות לחייה כבר ניווטה את חברת הטכנולוגיה שהקימה בחדר המעונות שלה באוניברסיטה אל פסגות חדשות של שליטה בשוק וייצרה מוצרים שלקוחותיה העריכו.
ובכל זאת הנה הגיעה המהלומה, וכעת היא התמודדה עם ניסיון השתלטות זדוני, מתודלק בקנאה, שעלול למוסס את שליטתה בעסק שבהקמתו השקיעה את רוב חייה ולאלץ אותה למצוא עבודה חדשה.
אכזריותה של התפנית המדהימה הזאת בעלילה הלכה ונעשתה בלתי נסבלת עבור היזמית. מתחת לחזותה החיצונית וקפואת־המבט פעם לב אוהב עד מאוד, אכפתי וחומל. היא הרגישה שהחיים עצמם בגדו בה. ושמגיע לה הרבה יותר טוב מזה.
היא שקלה לבלוע בקבוקון גדול של כדורי שינה. המעשה המסוכן יהיה נקי יותר ככה. פשוט לבלוע את כולם ולגמור עם זה מהר, חשבה. אני חייבת לברוח מהכאב הזה.
ואז הבחינה לפתע במשהו על השידה המעוצבת מעץ אלון שבחדר השינה הלבן כולו — כרטיס לכנס העצמה אישית שקיבלה פעם מאימה. בדרך כלל בזה היזמית לאנשים שהלכו לאירועים כאלה, וכינתה אותם ״שבורי כנפיים״. היא טענה שהם מחפשים תשובות מאיזשהו גורו־כביכול, כשלמעשה כל מה שדרוש להם כדי לחיות חיים פוריים ומוצלחים כבר קיים בתוכם.
אולי הגיע הזמן לפקפק בתפיסה הזאת. היא לא ראתה הרבה ברירות. או שתלך לסמינר — ותחווה איזושהי פריצת דרך שתציל את חייה, או שתמצא שלווה. במוות מהיר.
.jpg)
