"אֲנִי אֵצֵא," אָמַר הָאָח הַקָּטָן, "לְמַעַן אִמָּא - אֲנִי מוּכָן!
אֲנִי אוּלַי צָעִיר עֲדַיִן, אֲבָל אוֹהֵב אֶת אִמָּא - עַד הַשָּׁמַיִם..."
וְהָאָח הַקָּטָן יָצָא לְדַרְכּוֹ, וְכָכָה שָׁר עָמֹק בְּלִבּוֹ:
לַדֶּרֶךְ, לַדֶּרֶךְ אֵצֵא עַכְשָׁו,
לְחַפֵּשׂ אֶת פֶּרַח לֵב הַזָּהָב.
סִפּוּר הָאַגָּדָה הַמֻּפְלָא עַל הַיֶּלֶד הַצָּעִיר שֶׁיּוֹצֵא לְבַדּוֹ לְמַסָּע מְסֻכָּן כְּדֵי לִמְצֹא בִּשְׁבִיל אִמּוֹ אֶת פֶּרַח לֵב הַזָּהָב זוֹכֶה לְעִבּוּד חָדָשׁ וּמְרַגֵּשׁ שֶׁל אֶפְרַיִם סִידוֹן עִם אִיּוּרֶיהָ רַבֵּי–הַקֶּסֶם שֶׁל וָלִי מִינְצִי.
פֶּרַח לֵב הַזָּהָב רוֹאֶה אוֹר בְּמִסְגֶּרֶת הַסִּדְרָה מַתְחִילִים לִקְרֹא.
אֶפְשָׁר לְהַקְרִיא אוֹתוֹ, אוֹ לִקְרֹא אוֹתוֹ יַחַד, וְיַלְדֵי כִּתָּה א' אוֹ ב' אוּלַי יִרְצוּ לִקְרֹא אוֹתוֹ לְבַד.
