רונית מטלון החלה לפרסם סיפורים בראשית שנות השמונים, בעיקר בחוברות 'סימן קריאה', ולא מיהרה לפרסם ספר. 'זרים בבית', ספר הסיפורים שלה, הוא ספר ראשון שיש בו בשלות, עומק רגשי ויד-כותבת בטוחה של ספר שלישי.
דמויותיה של מטלון רובן ככולן על סף "יציאה אל החיים", מגוננות על הגבולות השבריריים של עולמן הפנימי ומנסות לאושש את עצמיותן. לצאת אל החיים פירושו, מלכתחילה, לבחור בחירה וגם לחיות איזשהו קרע.
בדרך-סיפור המהבהבת בין זרוּת לנכמרוּת (קצת אירונית) מוליכה מטלון את דמויותיה - ילדוֹת, נערוֹת, נשים צעירות - בין האופציות השונות העומדות בפניהן. תמיד הן בצעדיהן הראשונים, ותמיד יש איזשהו קרע במסגרת המשפחתית, שיותר משהוא פרי הנסיבות הוא טבוע-מראש בעצם היציאה אל הממשות העצמית, בעצם הסרת פעמון הזכוכית או המכסה המגונן. עסקי-אוויר ופנטזיה הרסנית, סתמיות מנוכרת, ויתור בלוּם ופאסיבי, או התאבדות, או מעשה של הרס-עצמי - הם בין האפשרויות במיסעף הכבישים.
באיפוק רב, בחומרה של ניסוח, תמיד בטעם-טוב של לא לומר יותר מדי, כותבת מטלון על היציאה אל החיים גם כספק התאבדות-אל-החיים, "ממש ברגע זה הולכים לקרוע אותו ממכות... וטוב שככה".
לספר מצורפת אחרית-דבר מאת נילי מירסקי.
