השמכאן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
השמכאן

השמכאן

ספר מודפס

עוד על הספר

גי דה מופסן

גי דה מופסן, (או גי דה מופאסאן), נולד ב־1850 בטוּרוויל סוּר אָרק שבנורמנדי, למשפחה בורגנית שרכשה לעצמה תואר אצולה. אמו היתה אישה משכילה וחברת ילדות של פלובר, שברבות הימים היה לאביו הרוחני של מופסן. את השכלתו הראשונית רכש מופסן בנורמנדי ואחר כך נסע ללמוד משפטים בפריז, שהופסקו בגלל המלחמה של 1870. לאחר המלחמה קיבל משרה פקידותית במשרד הימיה. בתקופת שהותו בפריז כתב 300 סיפורים ושישה רומנים שהביאו לו תהילה עוד בחייו. במקביל כתב גם מאמרים עבור עיתונים כמו ״פיגרו״, ״לאקול דה פרי״ ואחרים. בתקופת פריז ניהל חיי תענוגות שכללו ביקורים תכופים במסבאות והתחברות עם מלחים שהגיעו לגדות הסן. מופסן היה פתיין גדול ובילה עם הרבה נשים וכך ב־1877 גילה שחלה בעגבת. החל מ־1888 השתלטה המחלה על מופסן, הוא נחלש מאוד, כתב פחות ופחות ונתקף במחלת נפש שהובילה אותו לנסיון התאבדות שבעקבותיו הוכנס למרפאה של דוקטור בלאנש בפאסי, ומת כעבור שנה, ב־6 ליולי 1893, בפריז. הוא נקבר בבית הקברות של מונפרנס.

תקציר

כתריסר שנות יצירה בסך-הכל של גדול מחברי הסיפור הקצר הניבו שלוש-מאות סיפורים, ומתוכם בחרה אביבה ברק לקובץ זה שלושים, אחדים מוכרים לקורא העברי, ורבים שאינם מוכרים לו. המכלול הוא מופאסאן לא צפוי, שבמחוזותיו אין בלתי-סביר, אין בלתי-טבעי, השכל הישר מתמוטט, וחיי אנוש חומקים מכל הגדרה צרה - הצצה מרגשת אל גדוּלה ספרותית, בתרגום שבדומים לו לא פּוּנק מופאסאן פעמים רבות כשתורגם לעברית.
 
ראיית האדם האירונית של מופאסאן, עם קורט של אמפתיה, מעלה לא פעם אדם רווי חרדה הולכת וגוברת עד לשיגעון, התאבדות או מוות, כי האדם באשר הוא - אם ביער, אם בספינה על המים, ואם בין הרי הקרח, או בין קירות ביתו - לא רק סגור בבדידותו, אלא גם נדחק לקרן-זווית בתוך עצמו, מופקע "מעצמו", ואינו יכול להיאחז במוכר, כי אפילו הדברים המוכרים עשויים ללבוש מולו פנים של חרדה.
 
ה'אחֵר' מצוי בתוך דמויותיו של מופאסאן, ה'שם' בתוך ה'כאן', והקשרים בין בני-האדם אינם אלא נשף-מסכות ענקי. גם לעצמו האדם הוא צעיף מתחת לצעיף, וזה מה שממיט עליו את מה שנראה 'גורל-עיוור', ומוביל את הסיפור, יחד עם הקורא, אל הסיום המפתיע, שהוא כל-כך בלתי-נמנע.
 
גי דה מופסאן (או מופסן) נולד בנורמנדי ועם סיום לימודיו, התגייס לצבא במלחמת צרפת-פרוסיה. לאחר שהשתחרר נסע לפאריס ונלקח תחת חסותו של גוסטב פלובר, שעודד אותו לכתוב והכניסו לחוגחם הספרותיים של פאריס. ב-1880 פירסם את ספרו "כדור של שומן", שזכה להצלחה מיידית. ובעשור שלאחר מכן כתב מאות רומנים וסיפורים. הוא נפטר לפני גיל 43 ממחלת עגבת. 

גי דה מופסן

גי דה מופסן, (או גי דה מופאסאן), נולד ב־1850 בטוּרוויל סוּר אָרק שבנורמנדי, למשפחה בורגנית שרכשה לעצמה תואר אצולה. אמו היתה אישה משכילה וחברת ילדות של פלובר, שברבות הימים היה לאביו הרוחני של מופסן. את השכלתו הראשונית רכש מופסן בנורמנדי ואחר כך נסע ללמוד משפטים בפריז, שהופסקו בגלל המלחמה של 1870. לאחר המלחמה קיבל משרה פקידותית במשרד הימיה. בתקופת שהותו בפריז כתב 300 סיפורים ושישה רומנים שהביאו לו תהילה עוד בחייו. במקביל כתב גם מאמרים עבור עיתונים כמו ״פיגרו״, ״לאקול דה פרי״ ואחרים. בתקופת פריז ניהל חיי תענוגות שכללו ביקורים תכופים במסבאות והתחברות עם מלחים שהגיעו לגדות הסן. מופסן היה פתיין גדול ובילה עם הרבה נשים וכך ב־1877 גילה שחלה בעגבת. החל מ־1888 השתלטה המחלה על מופסן, הוא נחלש מאוד, כתב פחות ופחות ונתקף במחלת נפש שהובילה אותו לנסיון התאבדות שבעקבותיו הוכנס למרפאה של דוקטור בלאנש בפאסי, ומת כעבור שנה, ב־6 ליולי 1893, בפריז. הוא נקבר בבית הקברות של מונפרנס.

סקירות וביקורות

ערירותו הנוראה של הלב ד"ר נעמה כרמי הבלוג של נעמה כרמי 31/05/2003 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

ערירותו הנוראה של הלב ד"ר נעמה כרמי הבלוג של נעמה כרמי 31/05/2003 לקריאת הסקירה המלאה >
השמכאן גי דה מופסן

טעימה מהספר תעלה בקרוב...