אם אין המדע שוקט על שמריו, הרי הוא מפתיע, לא רק בחידושיו אלא גם בהתחדשותו. על-כן, אין דין המדען כדין מורה-ההוראה. שכן, בעוד הרב, אין לו להתבייש בדבקותו בגרסא דינקותא, הרי המדען ומורה המדע חייבים שלא לעמוד במקום. על כן, בעוד שקיימת זהות בין תולדות ההלכה וההלכה, אין למצוא במדע העכשווי הרבה דעות ישנות. וכך, מתקיים חקר תולדות המדע, בנוסף למדע עצמו ובנבדל ממנו.
גם הפילוסופיה של המדע עוברת שינויים. ואכן, היא השתנתה מאוד כתוצאה מהתפתחות המדע. ואמנם, אין אפשרות להבין את עצמת השפעתו של אלברט איינשטיין, מבלי לתפוס את עצמת המהפכה ההגותית לה גרם, בעצם העובדה ששינה באורח קיצוני את תדמיתנו לגבי המדע עצמו. שכן, לפני המהפכה של איינשטיין, ראו מרבית ההוגים את התורה המדעית כיציבה מהדת וכמתחרה בה בשל כך, וכמובן, כנעלה עליה. ואכן, עד עצם היום הזה, מרבית הפילוסופים של המדע סבורים כך, ועל-כן אין ביכולתם להעריך, לא את אומץ לבו של איינשטיין ולא את תנופת חשיבתו המהפכנית.
אך גם מדענים התקשו בכך במשך שנים, ואף במשך דורו-תיים אחר המהפכה האיינשטיינית: קרקע היציבות נשמטה מתחת רגליהם, וזמן רב נדרש להם כדי להתאושש.
בעולם המדע הקלאסי היו כאלה שטענו שאין למדע ערך של ממש. שכן, בהיותו יצירה אנושית, אין בו שלמות. והיו אחרים שאמרו שהמדע הנו יצירה מושלמת. והנה בא איינשטיין וטען, כי אין שלמות בחיי אנוש. אולם המדע, יש בו שיא אינטלקטואלי שאין דומה לו, אלא אולי במוסיקה. אין תימה שעדיין מתקשים להבינו.
