מה המשותף להופעותיו הקבועות של חסן נסראללה בערוצי הטלוויזיה בישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה, לריאיונות עם מחבלים עם "דם על הידיים" במהלך האינתיפאדה של שנות ה-2000, ולהפיכתם של "אנשים פשוטים" מן הצד הישראלי והפלסטיני לדמויות חדשותיות בשנים האחרונות? התשובות לשאלות אלו ולאחרות ביחס לתפקודם של עיתונאים בעת משבר, תתגלינה בספר זה.
התקשורת בעיתות מלחמה וטרור מציע הסברים לשינוי הדרמטי בדרכי הכיסוי של סכסוכים ומתאר את השלכותיו. השינוי בא לידי ביטוי בהפיכתן של דמויות, שבעבר נתפסו כשוליות או כמאיימות למקורות חדשותיים מרכזיים: מחבלים, מנהיגי מדינות אויב, "אנשים פשוטים" משני צידי הסכסוך ואפילו העיתונאים ההופכים לעיתים לגיבורים בסיפורי הקונפליקט שהם עצמם טווים. בנוסף, הספר דן גם במעמדן המשתנה של תמונות ומילים בעת סכסוך ובמעבר בעשורים האחרונים מכיסוי תקשורתי של טקסי שלום חגיגיים למחזות ראווה של מלחמות וטרור.
תמר ליבס היא פרופסור במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית. היא פירסמה מאמרים וספרים בתחומי התרבות הפופולרית, התקשורת הפוליטית וההיסטוריה של אמצעי התקשורת.
ד"ר זוהר קמפף הוא מרצה במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית. הוא פירסם פרקים ומאמרים בתחומי חקר השיח, התקשורת הפוליטית והעיתונאות.
הספר רואה אור בסדרת הביטחון הלאומי של ספריית "אוניברסיטה משודרת".
.jpg)
