הסתיו בשירה העברית

ספר זה מציג בבני הקורא מספר רב של שירים שנושאם הסתיו. מנקודת־המוצא של הפער בין הסתיו השליט בשירה ובתודעה - סתיו של שלכת, תוגה, ציפורים נודדות למרחבים ופרדה, לבין הסתיו הנשקף מן החלון - סתיו של חצבים ונחליאלים, קרירות מרעננת ופרי הדר מבכיר, מנוצלים השירים לדיון בשאלות של הקשר בין שירה למציאות ובין היצג ספרותי למושג תרבותי.

בפרקים הראשונים מתוארים השלבים העיקריים בהתגבשותם של שלושה דגמים של שירי סתיו בשירה האירופית, הנתפסת כספק העיקרי של דגמים לשירי הסתיו העבריים.

בחלק השני של הספר מתוארים מימושיהם של שלושת הדגמים בשירה העברית. הדגש מושם בדרכי האיקלום שלהם בסיטואציה גיאוגרפית ותרבותית שונה; בשינויים ברפרטואר כתוצאה מן המעבר; בפתרונות שמצאה השירה העברית לבעיית הפער בין המערכת המייצגת למציאות המיוצגת לכאורה, ובסימנים להתהוותו של דגם ישראלי.